נושא: בעקבות האלים

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
אתה ממשיך לעשות מאמצים בכדי לזוז, מה שקורה לגוף שלך מאוד מלחיץ אותך וחשוד בעבורך, אך כל אלו מתפוגגים שאתה רואה את נד ואזומריל. "אורי קומי נסיכתי" אומר נד בהלצה ואתה מביט בו במבט מסוונר ולא מחובר כשהפולרסנט בחדר נדלק.
לאט לאט אתה מתחיל לזוז, נד מגיש לך לפה כוס מים ואזומריל מסייעת לך בלהתרומם ולהישען על הקיר. "הגעת שם לאפיסת כוחות, הצלילה הראשונית לעומק כה גדול ועלייה חדה מעלה בהפרשי לחץ שכאלו, ועוד לצוללן מתחיל... ושלא נדבר על כל הטיולים שלנו והשחיה בתוך הספינה ומחוצה לה בין לבין וג..." הוא מסביר וממשיך למלמל כשאתה כבר לא כלכך בהקשבה.
"זו בסה"כ הייתה עייפות" מוסיף מנהל המקום כשהוא נכנס לאוהל הרפואי שבמתחם, הכל מתחיל להתבהר לך, וזאת נראת כמו מרפאת שטח קטנה. "הציוד שלך הוחזר, הבגדים הפוקדורים נמצאים בלוקר אם אתה זוכר. הפאוץ' האטום נמצא ספר, אך המהירות והלחץ שעליתם ממנו דיי חרכה אותו אני חושב" הוא שולף ממותנו את הספר שכמו פלאשבק מכה בך ואתה נזכר בספר העבה והקרע בו ראית את הסמל של כת הנהורים.
ואתה מבקש ממנו לשמור אותו עם חפציך לאחר שתית המים, נד מוסיף "עכשיו חזור לנוח, כשתקום שוב אראה לך דבר נהדר!" והוא חושף חיוך מלא שיניים ושביעות רצון, זה הדבר האחרון שאתה רואה כשעינייך מתחילות שוב להיעצם מתשישות.
לאחר 9 שעות אתה קם, זה שוב בוקר. ואתה קם ליפניו שזרוק שם מרייר על הרצפה, ישן כמו מת.
אתה לובש את הבגדים ומתארגן, שיער, שיניים, פנים, ממש מתוקתק. חושב בחיוך על החוויה האדירה שעברת ועל הפוקימונים שגילית. וגם על החדש שהתווסף אלייך.
נד מתעורר בקצבו גם הוא ולאחר ששניכם מוכנים, מודים על למנהל המקום על העזרה יוצאים לדרך נד חושף בפניך לפתע בפנים נלהבות:
שני מטבעות זהב נדירים מהספינה, ושני מאובנים סגורים בתיבת זוככית . "רוצה משהו מהם?" שואל אותך.

אבהה במאובנים הנדירים הללו "באמת אתה מוכן לתת לי אחד מהם?" אשאל בהתלהבות 'פוקימון מאובן זה פוקימון שבלתתי אפשרי למצוא בכלל בטבע' אחשוב לעצמי בהתרגשות, אבל אנסה לשמור על ארשת פנים תמימה, פוקר פייס. "וואו נד זה כל כך נחמד מצידך" אומר לו בחיוך ואבחר את המאובן האדמדם יותר ואז לאחר מכן, אספר לו על כמה עלילותי בספינה ואתלהב שראיתי את פיונה! פוקימון אגדי אמיתי.



אשטון-
אתה משוטט במעלה הבית ומטפס מאחת המרפסות, על גג הבית. אתה מסתכל בכוכבים ונותן לצינת הלילה לקרר את גופך המעט כאוב. אתה נאנח כאשר גרובייל מטפס לצידך ומסתכל אף הוא על הכוכבים בעיניים זוהרות.
"תודה גרובייל" אתה אומר לו אחרי שתיקה קלה "עשית משהו שלא חשבתי שבחיים מישהו יעשה עבורי. הצלת את חיי ואני מודה לך מעמקי נישמתי על זה" אתה מוסיף ומחייך קלות ושניכם מתחבקים לאור הירח.
אתם נשענים לאחור על רעפי הבית ומסתכלים שניכם לשמים השחורים "איך נראה לך שהן הכירו? ולמה היא לא סיפרה לי, יכול להיות שג'ניפר בכלל לא יודעת על זה? והדמות המסתורית הזאת ברקע" אתה מדבר במהירות מסחררת הגורמת לראשך לכאוב ואתה נאנח קלות ואתם נשארים עוד קצת בדממה, סופגים את השקט.
אחרי הליכה מהירה, אתה חוזר בשקט לחדר של ג'ניפר, מוריד את בגדיך ונכנס במהירות להתקלח, נכנס למיטה של ג'ניפר בשקט מוחלט ונרדם.
אתה קם לאחר כמה שעות קלות, עייף יותר מאשר שהלכת לישון. אתה פוקח את עינייך ורואה את ג'ניפר עדיין ישנה וראשה שקוע על כתפך וידך הרדומה מחבקת אותה כמגן אנושי.
היא מתעוררת אף היא לאחר כמה דקות, מרימה אליך את מבטה ומחייכת חיוך ישנוני "היי" אומרת ומפהקת קלות "אני לא מאמינה שישנתי כל כך הרבה" אומרת לאחר היא מציצה בסלולרי שלה, קמה מהמיטה והולכת לשירותים.

פורסם במקור על ידי nivx10

רובי:
הינך משתהה מול המאובנים היפים וחושב לעצמך כמה מגניב ׳מאובן אין לכל אחד, הם נדירים, מעניין אם נמצא בעתיד היכן להפיח בהם חיים׳. ״וואו נד תודה רבה שאתה נותן לי אחד, אקח את זה עם הבליטה המעוגלת!״ אתה אומר אליו בחיבה.
והוא משיב שאין על מה ומוסיף לתת לך אחד מן המבטעות בהסבר ״קח, נמכור אותם. הם פריט אספנות מדהים ויהיו שווים הון״ והוא קורת אלייך ואת גם כן.
״נו אז מה איתך... לא מצאת דבר מה מעניין להביא לי?״ אתה מתחיל לספר לו בהתרגשות על כל שעבר עלייך מהרגע בו התנתקתם, פיונה, חדר האוצרות, המקומות בספינה בהם ביקרת, כתביו של הקפטן שאנקס, וסיפור הספינה...
שוטף אותו בסיפוריך ומדגים עם ידיך בוולגריות המתקבלת. והוא המום לשמוע את כל אלה. נשמע קצת קנאה בקולו שמוסיף ״שיוא איך לא הייתי איתך, פספסתי את פיונה, וחדררר האוצרווותתת שיוא... איך לא לקחת כלום?!״
וכמו הארה עינייך נפקחות כי אתה נזכר בספר ההוא שלקחת, נד מביט בהם בחשדנות ומיד מזהה ״הנהורים מהה... פנאטיים עלובים, מעניין מה הקשר שלהם לספינה ההיא. היא ישנה במיוחד, אולי בת 60 ממצאים שמצאתי״ הוא מוסיף ומעלעל בספר ותוך דקות ספורות גם קובע שלא ניתן לקרוא ממנו כלום במצבו וצריך לפגוש היסטוריון או מומחה בתחום השכתוב, מישהו שיעזור עם זה.
ומחזיר לך אותו בעדינות בהוראה ״שמור עליו היטב, עטוף אותו במשהו והגן עליו עד שנבין מה נמצא בו״ ומבט מרוכז.
מזג האוויר בנתיים מעולה להליכה, ״טוב אז...?״ בוהה בך נד, מושך בידו ומתמתח משעמום וחוסר מעש.

[/quote]


"אני חושב שכדאי שנמשיך מפה" אומר לו בחיוך ולאחר כמה שניות של מחשבה, אארגן את חפצי, אכסה את הספר בחולצה אחרת שלי, ואכניס אותו לתיק יחד עם המאובן שקיבלתי מנד. "יאללה הגיע הזמן לצאת מפה" אוסיף בחיוך.
לפני שנצא מהמקום, אבדוק אם יש מחשב בסביבה, במידה וכן אאחליף את נינג'אקס בפיבאס.
מיד לאחר מכן שנצא משם אפנה לנד ואתחיל מעט להכירו. "אז ספר לי קצת עליך.. מאיפה אתה? מה הביא אותך לפה?" אתחיל לשאול אותו.



אשטון-
בשנייה שג'ניפר יוצאת מהחדר, אתה קופץ במהירות מהמיטה, מתארגן במהירות ומכין לשניכם כוס קפה טובה להתחיל איתה את הבוקר. 'לכל הרוחות איך אני אעלה את זה מולה?' תחשוב לעצמך במעט תסכול.
"נו אז איך ישנת?" אתה שואל ברגע שהיא יוצאת מהשירותים רעננה "מעולה! לא ישנתי ככה כבר המון זמן" עונה ולוגמת מהכוס קפה שלה, מחמיצה מעט פנים כשהקפה מעט חם, ומוסיפה לעצמה עוד מעט חלב שיקרר את הקפה.
"אז מי זה היה בטלפון שרצת ככה לענות?" אתה מתחקר אותה ונראה שהיא מעט מהססת "אן. היא התקשרה לשאול לשלומי" עונה לך במעט ריחוק לא אופייני לה "היא התנצלה שהייתה צריכה לברוח ככה כל כך מהר אבל היא מוסרת לך דרישת שלום ואת תודתה על זה שהצלת אותי" מוסיפה.
אתה מרים גבה בחשד מעט, אבל כל עוד אין לך תוכנית פעולה או הוכחה כלשהי, אתה מחליט לוותר על זה, לבינתיים.
רבע שעה לאחר מכן, שניכם כבר מחוץ למתחם הלילה בדרכם לעבר העיר הבאה.
לאחר חצי שעה של הליכה מתוחה מצד שניכם, אתם מגיעים לאזור עשבי שוב. "היי אשטון תראה" אומרת לך ג'ניפר ומצביעה על שלט לצד הדרך. השלט הוא כמו מפה קטנה ואתה רואה שהדרך לעיר היא ישר, אבל משהו אחר קורץ לך בעין. אם תפנו שמאלה תגיעו היישר למטע התפוחים באמצע הפרדס. יחד עם ההכונות ישנה אזהרה 'הכניסה אסורה! על אחריות הבן אדם מה שיקרה לו' ומתחת לזה בכתב יד שנראה שמישהו הוסיף ציור של גולגולת.

פורסם במקור על ידי nivx10

רובי:
אתה מחליט שמוטב שתמשיכו הלאה, אתה מארגן מחדש עצמך ואת התיק, כולל החפצים החדשים שקיבלת. ואתם יוצא לדרכם.
אתה נושם לרווחה את כל הטבע סביב אל תוכך ובלב שלם קורא ״קדימה, הגיע הזמן שנעוף מכאן״ ונד מהנהן וצוחק.
אתם ממשיכים בדרך ועם הזמן כל האיזור הקצת יותר מיוער של האגם מתאדה ומתחלף בשבילי דרך מסודרים ושוב נופי שדות מרעה ומטעי תפוחים פזורים סביב. המון מעופפים חגים סביב מכאן לשם, יש מזון בשפע אז כמובן שישרצו פה.
בעוד נד מתהלך עם אוזניות ומסתכל על עננים, אתה פונה אליו ומנסה קצת להכיר אותו.
הוא מסיר אוזניה אחת ואת חוזר שוב על שאלותיך.
והוא משיב בכלליות שכזאת ״אעעע.. טוב תראה באתי ממחוז רחוק במיוחד. ממשפחה רגילה שכזאת...״ הוא אומר.
״אבא שלי עובד מממ... בבנק, ואימי מוכרנית, כן. חיים רגילים שכאלה, נסיתי שם את מזלי כמאמן ולא הצלחתי בכלל. כישלון של ממש״ הוא טוען ומתבדח
״אז חשבתי לנסות אותו כאן, והינה הגעתי, מחוז מעניין ויפייפה, ויש כאן גם המון אקשן עם כל הארגוני הטרור האלה בתוך המדינה. לא משעמם כאן, לטוב ולרע״ מסביר. מבלי לתת אף תשובה אמיתית לאף שאלה... שיח כללי בלבד!
בנוסף אתה מסיק שהוא גם מכיר כבר את הכתות המסוכנות שיש כאן.

"אתה לא אוהב להרחיב אה?" אשאל בחצי צחוק, בתקווה שלא ישים לב לציניות בשאלתי. 'אני לא אדחוף יותר מידי' אחשוב לעצמי ואניח לנושא ואמשיך בדרכינו.



אשטון-
אתה מתבונן בשלט המופיע מולך ומציץ על ג'ניפר, אשר נראית רגועה ורק מהנהנת לאישור. ההליכה המתוחה יחד עם ג'ניפר נמשכת כמו מה שנראה נצח.
אתם הולכים בפרדס ואתה קוטף לעצמך תפוח מאחד העצים ונוגס בו בזמן ההליכה השקטה שלכם. אתה מבחין שג'ניפר נראית מתוחה יותר ויותר ומסוגרת בעצמה, הוכחה לזה שבקושי דיברת איתה כל ההליכה.
אחרי הליכה של חצי שעה, אתה מבחין שהגעתם לאיזור כפרי יחסית ואתה מבחין מרחוק בחווה גדולה.
"אהממ בא לך לבדוק את זה?" שואלת במעט היסוס ג'ניפר. אין לך שום ספק שהיא הבינה שמשהו אינו כשורה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

"אתה לא אוהב להרחיב אה?" אשאל בחצי צחוק, בתקווה שלא ישים לב לציניות בשאלתי. 'אני לא אדחוף יותר מידי' אחשוב לעצמי ואניח לנושא ואמשיך בדרכינו.



אשטון-
אתה מתבונן בשלט המופיע מולך ומציץ על ג'ניפר, אשר נראית רגועה ורק מהנהנת לאישור. ההליכה המתוחה יחד עם ג'ניפר נמשכת כמו מה שנראה נצח.
אתם הולכים בפרדס ואתה קוטף לעצמך תפוח מאחד העצים ונוגס בו בזמן ההליכה השקטה שלכם. אתה מבחין שג'ניפר נראית מתוחה יותר ויותר ומסוגרת בעצמה, הוכחה לזה שבקושי דיברת איתה כל ההליכה.
אחרי הליכה של חצי שעה, אתה מבחין שהגעתם לאיזור כפרי יחסית ואתה מבחין מרחוק בחווה גדולה.
"אהממ בא לך לבדוק את זה?" שואלת במעט היסוס ג'ניפר. אין לך שום ספק שהיא הבינה שמשהו אינו כשורה.

כשאקשיב לג'ניפר מציעה אחשוב 'אם את רוצה... בכבוד, הפעם היא תוביל' ואשיב בטון מעט מתנשא ואקווה שלא תשים לב לעוקצנות הקטנטנה בקולי אלא רק לחוסר הסבלנות "מממ... באלך לבדוק?! נו שיהיה... אחרייך!" ואסיט מבטי לצד כאילו מתבונן בציפורניי וכפות ידי.
ואסחב אחריה ואראה לאן תוביל אותנו.

רובי:
"חחחח... כן.." אומר ומתנשף במבוכה שמתווספסת להם לאחר מכן כמה שניות ארוכות של שקט "טוב, כשאין מה לספר אין מה לספר... לא?" אומר ומיד מוסיף " ואתם ממשיכים בדרככם, בדרך אתה מבחינים בשלט ארוך ורחב, עליו כתוב בבירור ~קיר הט יפוס - 3 ק"מ~
ובהמשך אתה מבחין על גבעה ירוקה עליה ישנו עץ אחד רחב ענפים שמציל מעט בקצה שלה בכמה פוקימונים נהנים מעשב ירוק ומשובח:
,

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
"חחחח... כן.." אומר ומתנשף במבוכה שמתווספסת להם לאחר מכן כמה שניות ארוכות של שקט "טוב, כשאין מה לספר אין מה לספר... לא?" אומר ומיד מוסיף " ואתם ממשיכים בדרככם, בדרך אתה מבחינים בשלט ארוך ורחב, עליו כתוב בבירור ~קיר הט יפוס - 3 ק"מ~
ובהמשך אתה מבחין על גבעה ירוקה עליה ישנו עץ אחד רחב ענפים שמציל מעט בקצה שלה בכמה פוקימונים נהנים מעשב ירוק ומשובח:
,

'וואו איזה יופי' אחשוב לעצמי ואסתכל על העדר בהתלהבות. "מה דעתך על הקיר טיפוס?" אשאל את נד בסקרנות לראות מה דעתו "אולי רק נראה מה יש שם?" אשאל אחרי תשובתו.


אשטון-
ג'ניפר סורקת את פניך האטומות "בכיף אחרייך לאן שתבחרי" אתה אומר לה ומחייך חיוך קטן וקל ואז מסיט את מבטך לציפורנייך ומתחיל להוציא מתחתן לכלוך קטן. ג'ניפר מגלגלת אליך את עינייה, מסתובבת עם גבה לכיוון החווה ומתחילה ללכת במהירות כשכתפייה מתוכחות ומורמות בזעף. אתה הולך אחריה, במעט סיפוק, במעט תחושה לא נעימה שזה הולך להיות ריב גדול בינכם, אבל הולך אחריה בדממה.
ככל שאתם מתקדמים יותר ויותר תהום רגשי נפער יותר ויותר בינכם. לבסוף אחרי הליכה של כמעט שעה שקטה וכשג'ניפר הולכת כמעט חמישה מטרים לפניך, אתה מבחין ביצור קטן רץ בין השיחים הנמוכים לצד הדרך.
אתה נעמד ומתבונן בכתום הכתום רץ במהירות מדהימה ונראה שהוא רודף אחרי גוש חום פרוותי הרץ לפניו. לפתע שני הגושים חולפים מולך ואתה מגלה שאלו סנטרט אשר בורח במהירות מגראווליט במהירות.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

\
אשטון-
ג'ניפר סורקת את פניך האטומות "בכיף אחרייך לאן שתבחרי" אתה אומר לה ומחייך חיוך קטן וקל ואז מסיט את מבטך לציפורנייך ומתחיל להוציא מתחתן לכלוך קטן. ג'ניפר מגלגלת אליך את עינייה, מסתובבת עם גבה לכיוון החווה ומתחילה ללכת במהירות כשכתפייה מתוכחות ומורמות בזעף. אתה הולך אחריה, במעט סיפוק, במעט תחושה לא נעימה שזה הולך להיות ריב גדול בינכם, אבל הולך אחריה בדממה.
ככל שאתם מתקדמים יותר ויותר תהום רגשי נפער יותר ויותר בינכם. לבסוף אחרי הליכה של כמעט שעה שקטה וכשג'ניפר הולכת כמעט חמישה מטרים לפניך, אתה מבחין ביצור קטן רץ בין השיחים הנמוכים לצד הדרך.
אתה נעמד ומתבונן בכתם הכתום רץ במהירות מדהימה ונראה שהוא רודף אחרי גוש חום פרוותי הרץ לפניו. לפתע שני הגושים חולפים מולך ואתה מגלה שאלו סנטרט אשר בורח במהירות מגראווליט רעב.

כשאבחין במתרחש אבצע במוחי אחד + אחד זריז ואבין 'היי, הגרולייט הזה מנסה לצוד את סנטרנט המסכן' ובהחלטיות אתנתק מג'ניפר לטובת רדיפה אחר הצמד הזה. אוציא מיד את סוואבלו ואוביל אותה אל עוד אימון במטרה להצליח ולהציל את המכרסם הפלומטי.
"סוואבלו, טוסי במלוא המהירות אתרי מלמעה את גרולייט ונווטי באקרובטיות היישר אליו והכי עם כנף ברזל" אדריך אותה תחילה. ואז, אבריק רעיון מראשי ליצור יחד אתה מהלך יצירתי "הפיכי מכנפייך מתקפת ערפל, התרכזי ורכזי אותה רק סביב גרולייט תוך שאת חגה סביבו בטווח קצר ומסבכת אותו בערפל סמיך ומרוכז במקום אחד!"

רובי:
המראה המלבב מאוד נעים לך בעין ואתה מסב גם את צומת ליבו של נד, מצביע ופולט "וואו... תראה כמה יופי" והוא מהנהן ואומר "כן, הטבע במחוז הזה. וכאן במיוחד... פשוט עוצר נשימה" ושניכם מחייכים זה לזה.
אתה מתייעץ בהחלטת 'לאן הולכים' עם נד והוא נשמע אנרגטי במיוחד מהאטרקציה "קיר טיפוס?!? ברור שהולכים, מת על אקסטרים!" והוא בוער מהתלהבות, קומץ בכוח אגרוף רועד.
ואתם אכן ממשיכים משם לקיר הטיפוס, ככל שאתה מתקרבים והמצוק הפצפון שבאופק מתקרב ונעשה גדול יותר? כך נד ממהר ומזרז אותך יותר בהליכה. ולכן תוך לא הרבה זמן אתם מגיעים. עומדים על גבעה של דשא שגבוהה כרבע מגובה המצוק שנמצא במין עמק בין כמה גבהות דשה ירוקות, כשהאיזור בוא הוא נמצא, למטה, קירח מעשב ומגודר ביתדות וחבלים. סביב בגבעות הרבה אוהלי קמפינג, הקיר רחב מאוד משוסע לשני גבהים כאשר אחד למתחילים/משפחות וילדים והשני גבוה מאוד, כלכך גבוה שלדעת נד מתנשא הוא לאורך בניין בן 9 קומות!
סביב המקום הומה אדם ומקושת בכמה דוכני משחקים כמו קליטה למטרה, חץ וקשת, שבירת צלחות חרסינה בכדור וכו'...
וכמובן, איך אפשר בלי, דוכני מזון מהיר/מזכרות/וציוד בסיסי.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
המראה המלבב מאוד נעים לך בעין ואתה מסב גם את צומת ליבו של נד, מצביע ופולט "וואו... תראה כמה יופי" והוא מהנהן ואומר "כן, הטבע במחוז הזה. וכאן במיוחד... פשוט עוצר נשימה" ושניכם מחייכים זה לזה.
אתה מתייעץ בהחלטת 'לאן הולכים' עם נד והוא נשמע אנרגטי במיוחד מהאטרקציה "קיר טיפוס?!? ברור שהולכים, מת על אקסטרים!" והוא בוער מהתלהבות, קומץ בכוח אגרוף רועד.
ואתם אכן ממשיכים משם לקיר הטיפוס, ככל שאתה מתקרבים והמצוק הפצפון שבאופק מתקרב ונעשה גדול יותר? כך נד ממהר ומזרז אותך יותר בהליכה. ולכן תוך לא הרבה זמן אתם מגיעים. עומדים על גבעה של דשא שגבוהה כרבע מגובה המצוק שנמצא במין עמק בין כמה גבהות דשה ירוקות, כשהאיזור בוא הוא נמצא, למטה, קירח מעשב ומגודר ביתדות וחבלים. סביב בגבעות הרבה אוהלי קמפינג, הקיר רחב מאוד משוסע לשני גבהים כאשר אחד למתחילים/משפחות וילדים והשני גבוה מאוד, כלכך גבוה שלדעת נד מתנשא הוא לאורך בניין בן 9 קומות!
סביב המקום הומה אדם ומקושת בכמה דוכני משחקים כמו קליטה למטרה, חץ וקשת, שבירת צלחות חרסינה בכדור וכו'...
וכמובן, איך אפשר בלי, דוכני מזון מהיר/מזכרות/וציוד בסיסי.

"וואו איזה מגניב! בוא נלך לראות מקרוב את הקיר!" אומר בהתלהבות לנד וארוץ לעבר הקיר "מעניין מה כל כך מיוחד פה?" אשאל אותו, אולי הוא יודע. "בוא ננסה לטפס" אוסיף לאחר שיענה.



אשטון-
אתה מסתכל לעבר ג'ניפר הממשיכה להתרחק יותר ויותר, שוקל את זה פעם נוספת ואז משחרר את סוואבלו, ופותח במרדף בעקבות הפוקימונים המתרחקים
"קדימה השתמשי בכנף ברזל כשאת מעל גראווליט" אתה אומר לה ברצינות "סוואב!" היא קוראת ומהנהנת בראשה הקטן ופותחת בתעופה מהירה לשמיים, פורסת את כנפיה דמויות הענף, אשר מתחילות לזהור באור מתכתי וכסוף, ואז צוללת לעבר הקרקע ופוגעת בגראווליט ישירות בגבו. גראווליט המופתע מסתכל עליכם במבט המום, וזה נותן לסנטנרט את ההזדמנות, והוא קופץ על אחד מהעצים ונעלם בצמרת.
גראווליט חושק את שיניו ומסתכל עליכם בזעם בזמן שסוואבלו מכסה אותו עם ערפל סמיך, המונעת ממנו לראות אתכם.
"יש כל הכבוד סוואבלו!" אתה מפרגן לה, כשלפתע להבות אש זוהרות מתוך הערפל, וכדור אש מסתחרר במהירות לעברה של סוואבלו, ורק במילימטרים היא מצליחה להתחמק מהגלגול אש של גראווליט.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה מסתכל לעבר ג'ניפר הממשיכה להתרחק יותר ויותר, שוקל את זה פעם נוספת ואז משחרר את סוואבלו, ופותח במרדף בעקבות הפוקימונים המתרחקים
"קדימה השתמשי בכנף ברזל כשאת מעל גראווליט" אתה אומר לה ברצינות "סוואב!" היא קוראת ומהנהנת בראשה הקטן ופותחת בתעופה מהירה לשמיים, פורסת את כנפיה דמויות הענף, אשר מתחילות לזהור באור מתכתי וכסוף, ואז צוללת לעבר הקרקע ופוגעת בגראווליט ישירות בגבו. גראווליט המופתע מסתכל עליכם במבט המום, וזה נותן לסנטנרט את ההזדמנות, והוא קופץ על אחד מהעצים ונעלם בצמרת.
גראווליט שוחק את שיניו ומסתכל עליכם בזעם בזמן שסוואבלו מכסה אותו עם ערפל סמיך, המונעת ממנו לראות אתכם.
"יש כל הכבוד סוואבלו!" אתה מפרגן לה, כשלפתע להבות אש זוהרות מתוך הערפל, וכדור אש מסתחרר במהירות לעברה של סוואבלו, ורק במילימטרים היא מצליחה להתחמק מהגלגול אש של גראווליט.

בפה פעור אבהה מרותק ואדבר אל עצמי "שיוא פ** זה היה קרוב, הוא חזק..." ולאחר מכן אנער את ראשי מצד-לצד בזריזות ואתעשט, 'זה הזמן להילחם' אחשוב ומיד אפעיל את הציפור שלי "סוואבלו ראשית השתמשי באבטחה, כך נמנע מאפקט ה-כוויה של מתקפות מסוג אש. לאחר מכן השתמשי בקול פורקן חזק".
אביט בפרצוף רציני, מלא תקווה שהרעש הצווחני והמהדהד ישגע אותו קצר ואני אפנה את צומת ליבי לתדרך את סוואבלו "סוואבלו, מריטה זוכרת? מה שנסינו על הראקרוס. בואי וננסה זאת שוב! השתמשי בניקור והתרכזי, החזיקי אנרגיה רבה ככל שתוכלי במקור והגדילי את ההילה שלו וחזקי אותה, יותר משל מתקפת הניקור. את מוסגלת חמודה אני יודע!" אנסה לתמוך בה ואסמך לה עם האגודל שהכל בשליטה ואני יחד איתה.

רובי:
״איזה מגניב! בוא נלך לראות מקרוב את הקיר!״ אתה מתלהב גם כן ואתה מתחיל לרוץ במורד הגבעה, וגם נד איתך, מה שמתברר כדבר מאוד לא חכם. כשאתם מנווטים בין שלל אוהלים, אנשים ופוקימונים, וחבלים ויתדות, ועוד במורד גבעה, בשיפוע בו קשה "לשלוט על הבלמים" שלכם. ונד ומיד אחריו גם אתה מאבדים שיווי משקל ומתגלגים מטה כמו צמיג מכונית, ונחבטים כהוגן למשמע שלל צעקות ״היי! טמבל״, ״היזהרו טיפשים!״, ״וואו... ררר! נו מה?!״, ״זה לא משחק משוגעים, זה מסוכן!״ ושלל ברכות אחרות.
אתם מתקפלים מכאבים כמו חתול הלוקק את פצעיו, אך אין זה עוצר אתכם מלצחוק זה על זה עם העצירה למטה. ולאחר כמה דקות של התפתלות ושפשוף הפצעים והחבלות היבשות. אתם מתרוממים בקשישות וצועדים אל תוך מתחם הקיר המרשים.
אתם מנסים את מזלכם בשלל משחקים והימורים, נהנים ומכייפים כהוגן ונד אפילו זוכה בבובת קלפרי גדולה אותה הוא נותן בחיוך לילדה בכיינית עם קוקיות.
לאחר כיף צרוף יחד עם שתופך החדש למסע, נכון לעכשיו. הוא מושך אותך בידו אל מבין הדוכנים אל הקיר הגדול, הוא אדם וישנה גם טריבונת 3 מדרגות בחצי מעגל אשר אנשים שהפחד גדול אצלם מהתעוזה יושבים ומביטים במטפסים. ככל שאתם מסתובבים סביב אתם מבינים שמתוכללת ברגעים אלו ממש גם תחרות טיפוס, ו-10 המטפסים הראשונים שיעמדו על הפסגה ויניפו ידים לניצחון יתמודדו זה מול זה בקרב קשה במיוחד, עם הפרעות צפויות כמובן משלל המעופפים שהפסגה היא טריטוריית המחיה שלהם והם לא יהססו להפריע ולהתקיף כשהם ירגישו מאויימים מהקרבות.
אתה גם מבחין שאכן מרחוק, ולא בדיוק בברור, קצה הקיר מפסיק להיות חלק בעל בליטות סיליקון צבעוניות כמו קיר טיפוס רגיל, אלא הופך לאחר שלושת-רבעי גובה למצוק אמיתי של ממש, טבעי ובוא יש (כנראה) כינים של פוקימוני מעופף עליהם מדברים הסובבים אתכם.
נד נשמע נלהב ומשלהב ידיו ומתחיל להתמתח בטירוף תוך שהוא ממלמל ״יוא יוא יוא יוא... איך אני אוהב אקסטרים רובייייי, חייבים לנסות! אתה איתי?! מי יודע גם אילו פוקימוני מעופף אימתניים חיים בגובה הזה! אה?״ והוא מביט בך בציפייה עצומה לשמוע מה אתה אומר.
בעוד אתה מסיט מבטך ממנו על הקיר הלוך ושוב ובולע רוק.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
״איזה מגניב! בוא נלך לראות מקרוב את הקיר!״ אתה מתלהב גם כן ואתה מתחיל לרוץ במורד הגבעה, וגם נד איתך, מה שמתברר כדבר מאוד לא חכם. כשאתם מנווטים בין שלל אוהלים, אנשים ופוקימונים, וחבלים ויתדות, ועוד במורד גבעה, בשיפוע בו קשה "לשלוט על הבלמים" שלכם. ונד ומיד אחריו גם אתה מאבדים שיווי משקל ומתגלגים מטה כמו צמיג מכונית, ונחבטים כהוגן למשמע שלל צעקות ״היי! טמבל״, ״היזהרו טיפשים!״, ״וואו... ררר! נו מה?!״, ״זה לא משחק משוגעים, זה מסוכן!״ ושלל ברכות אחרות.
אתם מתקפלים מכאבים כמו חתול הלוקק את פצעיו, אך אין זה עוצר אתכם מלצחוק זה על זה עם העצירה למטה. ולאחר כמה דקות של התפתלות ושפשוף הפצעים והחבלות היבשות. אתם מתרוממים בקשישות וצועדים אל תוך מתחם הקיר המרשים.
אתם מנסים את מזלכם בשלל משחקים והימורים, נהנים ומכייפים כהוגן ונד אפילו זוכה בבובת קלפרי גדולה אותה הוא נותן בחיוך לילדה בכיינית עם קוקיות.
לאחר כיף צרוף יחד עם שתופך החדש למסע, נכון לעכשיו. הוא מושך אותך בידו אל מבין הדוכנים אל הקיר הגדול, הוא אדם וישנה גם טריבונת 3 מדרגות בחצי מעגל אשר אנשים שהפחד גדול אצלם מהתעוזה יושבים ומביטים במטפסים. ככל שאתם מסתובבים סביב אתם מבינים שמתוכללת ברגעים אלו ממש גם תחרות טיפוס, ו-10 המטפסים הראשונים שיעמדו על הפסגה ויניפו ידים לניצחון יתמודדו זה מול זה בקרב קשה במיוחד, עם הפרעות צפויות כמובן משלל המעופפים שהפסגה היא טריטוריית המחיה שלהם והם לא יהססו להפריע ולהתקיף כשהם ירגישו מאויימים מהקרבות.
אתה גם מבחין שאכן מרחוק, ולא בדיוק בברור, קצה הקיר מפסיק להיות חלק בעל בליטות סיליקון צבעוניות כמו קיר טיפוס רגיל, אלא הופך לאחר שלושת-רבעי גובה למצוק אמיתי של ממש, טבעי ובוא יש (כנראה) כינים של פוקימוני מעופף עליהם מדברים הסובבים אתכם.
נד נשמע נלהב ומשלהב ידיו ומתחיל להתמתח בטירוף תוך שהוא ממלמל ״יוא יוא יוא יוא... איך אני אוהב אקסטרים רובייייי, חייבים לנסות! אתה איתי?! מי יודע גם אילו פוקימוני מעופף אימתניים חיים בגובה הזה! אה?״ והוא מביט בך בציפייה עצומה לשמוע מה אתה אומר.
בעוד אתה מסיט מבטך ממנו על הקיר הלוך ושוב ובולע רוק.

"אההההההההההה" אומר בפניקה מוחלטת ואבלע את הרוק בגרוני "זה נראה לי אקסטרים מידי עבורי" אתחיל לומר בהיסוס 'איך אני אגיד לו שאני מפחד מגבהים?' אחשוב לעצמי, "יאללה" אגיד לו במקום, מאוחר מידי להבין שכנראה עשיתי טעות לעצמי "זה יהיה כיף!" אוסיף בהתלהבות ואקלל את עצמי בלב 'אידיוט אידיוט אידיוט!!!!' אחשוב לעצמי בפאניקה אבל אחייך לו בהתלהבות "בוא!" אוסיף ואלך איתו לעבר הקיר טיפוס.



אשטון-
"סוואבלו השתמשי במהירות באבטחה ככה נימנע מכוויות מיותרות" אתה אומר לה והיא מהנהנת בראשה, פורסת את כנפייה וממריאה על אל לשמיים, בזמן שהיא מתחילה לזהור באור לבן ובוהק ונראה שעורה מתעטף בשכבת מגן שקופה.
"עכשיו קול פורקן" אתה מורה לה.
סוואבלו פותחת את מקורה הקטן ומתחילה לצרוח וגלי קול ורודים נוצרים ממנה ורעש מחריש אוזניים נשמעים לכל עבר, המחרישים את גראולייט ונראה שהוא מבולבל מעט מהמתקפה, אשר מקבעת אותו במקומו.
"עכשיו בואי ננסה את זה שוב ההשתמשי במריטה" אתה מורה לסוואבלו ומזכיר לה את המהלך אשר ניסיתם על הרקרוס בחורשה, והיא מהנהנת להסכמה "סוואב סוואב!" ויוצאת לקרב. מקורה זוהר באור לבן ובהיר ומתארך בכמה סנטימטרים בזמן שהיא טסה לעבר גראווליט אשר עדיין נראה סובל מהמתקפה, ככל שהיא מתקרבת יותר ויותר מקורה בוהק ומתארך יותר ויותר. שניות לפני המגיעה, גראווליט פותח את עינו, וניצוץ חולף בעינו, כשלפתע להבה עוטפת אותו, והוא מתגלגל במהירות לעברה, פוגע בה חזיתית ומעיף אתה לרגליך!
"גראוו גראוולייט!" נובח עליכם בזעם והוא מתכונן לגלגול נוסף

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
"סוואבלו השתמשי במהירות באבטחה ככה נימנע מכוויות מיותרות" אתה אומר לה והיא מהנהנת בראשה, פורסת את כנפייה וממריאה על אל לשמיים, בזמן שהיא מתחילה לזהור באור לבן ובוהק ונראה שעורה מתעטף בשכבת מגן שקופה.
"עכשיו קול פורקן" אתה מורה לה.
סוואבלו פותחת את מקורה הקטן ומתחילה לצרוח וגלי קול ורודים נוצרים ממנה ורעש מחריש אוזניים נשמעים לכל עבר, המחרישים את גראולייט ונראה שהוא מבולבל מעט מהמתקפה, אשר מקבעת אותו במקומו.
"עכשיו בואי ננסה את זה שוב ההשתמשי במריטה" אתה מורה לסוואבלו ומזכיר לה את המהלך אשר ניסיתם על הרקרוס בחורשה, והיא מהנהנת להסכמה "סוואב סוואב!" ויוצאת לקרב. מקורה זוהר באור לבן ובהיר ומתארך בכמה סנטימטרים בזמן שהיא טסה לעבר גראווליט אשר עדיין נראה סובל מהמתקפה, ככל שהיא מתקרבת יותר ויותר מקורה בוהק ומתארך יותר ויותר. שניות לפני המגיעה, גראווליט פותח את עינו, וניצוץ חולף בעינו, כשלפתע להבה עוטפת אותו, והוא מתגלגל במהירות לעברה, פוגע בה חזיתית ומעיף אתה לרגליך!
"גראוו גראוולייט!" נובח עליכם בזעם והוא מתכונן לגלגול נוסף

״ברנש קשוח הכלבלב הזה...״ אמלמל לעצמי בשקט כשאני מביט בו בריכוז כשהוא יוצא אל סוואבלו שוב. ואז אבשל לי תכנית בחיוך ערמומי. ואפקוד על סוואבלו ״הישארי בגובה הזה ועופי לאחור, בקוו ישר, ומשכי אותו אחריך, נווטי לעבר עץ/סלע/בור גדולים בסביבה״ ובעיתוי מדוייק, כשהוא קרוב מספיק למלכודת אפקוד עליה ״מהר סוואבלו, השתמשי בערפל ושברי מתוכו מהר הצידה והתחמקי מגלגל הלהבה!״
כשהוא יכנס בעץ/בור/סלע אבקש ממנה להסתחרר באוויר ולצלול במהירות ובכוח עם מריטה. ״בבקשה בבקשה שהיא תצליח כבר הפעם, ותנצח״
(מיפני שזה בסה"כ גרולייט באמצע שום מקום שמעכב אותי מלהמשיך בעלילה למרות שהוא לא אמור להיות חזק ועמיד כלכך)


רובי:
״אהההה״ אתה פואה ומגרד את עורפך בחשש תוך בליעת רוק גדולה נוספת, אינך רוצה לאכזב אותו ואתה מגמגם ומשנה דעתך מרגע לרגע ״זה נראה מגניב וכיפיי... למרות שזה אקסטרימי מידי עבורי... ואולי כדי... למרות שאני בטוח לא בשביל זה...״
לאחר התלבטות בה נד תולה בך תקוות אתה מחליט שכן, הולכים עלזה, משהו במבטו גרם לך איכשהו, שוב להשתכנע אתה צוחק בחיוך שמנסה להסתיר את העובדה "שרועדות לך הביצים" ומרר בתוך ראשך 'אידיוט, טיפש, אידיוט!!! מה נראלך שאתה עושה רובי?!? מה!?' ראשך פשוט זועק.
ועם כל המלחמות הפנימיות אתם מתקדמים על הפודיום, נד מוביל בגאון ומשתוקק כבר לתפס ואילו אתה רק מקלל ומתפלל בלחש. ״התחרות התחילה ממש ליפני כמה דקות, אבל בעקבות האומץ המופתי של שניכם, אתן לכם להשתתף. בואו תראו לכולם שאתם מטפסים אמיצים וחזקים שיכולים למרות הכל להגיע!״ אומר אחד המרדיכים בחיוך רחב כשהוא קושר אתכם ומבטח אתכם ליפני כן. וברגע שהוא מזניק, בעוד אתה כמעט וחוטף התקף-לב מיריית הדמה. נד כבר טס וקורא אלייך ״נתראה למעלה אלוף!״ והוא בהחלט תולה בך את אמונו.
אתה מביט בו מטפס באתלטיות וכושר אילעיים, הספורטיביות שבו גורמת לזה להיראות פשוט, אתה מתחיל וזה באמת מרגיש קל. שהופך תוך כמה דקות עם הרוח והמאמץ הפיזי לקשה עד מאוד.
אתה מביט מעלה כל הזמן ונד עקף כבר ארבעה והתקדם יפה, גם אתה עקפת אחת. ונשארו לך רק עוד 3 כדי להיכנס לעשירייה הראשונה!
זה נמשך ונמשך, אתה ממשיך להתקדם, רק עוד אחד ונכנסת לעשר. נד כבר במקום ה-3 מתוך עשרה ואתה פשוט בשוק ממנו ומיכולות הפיזיות והספורטיביות שלו. ואתה מזהה כמה מתחרים בולטים נוספים:,,
לאחר כמה זמן אתה מתעייף ונעצר להתנשם בדרך, בערך מרחק של קומה וחצי מהישורת האחרונה, המצוק הטבעי. בריזת רוח קרירה מצננת אותך במיוחד היכן שאתה תלוי, אתה מוודא אחיזה ונוחות הייטב ואז רוקן קצת לאחור ומנגב זיעה מהפנים עם היד. מחייך ונראה מרוצה מעצמך מאוד.
בעוד אתה מתקדם אתה רואה רחפן עם מגפון וצג אלקטרוני, שלושה כאלו, מסתובבים סביבכם כמו מסוק זעיר ומהמגפון בוקע קולו של מדריך הטיפוס הראשי, בנימה מתכתית שכזאת ״זהו חברים, זו ישורת המצוק, הגיעה השעה, כל מי שיש לו פוקימון שיכול לעזור לו לתפס ולהתקדם אל מעל כולם? בברכה! רק זכרו שגבר אמיתי? מתחיל ומסיים את המסלול בעצמו!״ מכריז במס' מוקדי גובה.
אתה מביט למטה, בשגיאה מטופשת לחלוטין, משהו שלא עשית כל הטיפוס, מקבל מעט סחרחורת וחרדה כשאתה מבין שאתה פאקינג בגובה קומה שישית!!!

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
״אהההה״ אתה פואה ומגרד את עורפך בחשש תוך בליעת רוק גדולה נוספת, אינך רוצה לאכזב אותו ואתה מגמגם ומשנה דעתך מרגע לרגע ״זה נראה מגניב וכיפיי... למרות שזה אקסטרימי מידי עבורי... ואולי כדי... למרות שאני בטוח לא בשביל זה...״
לאחר התלבטות בה נד תולה בך תקוות אתה מחליט שכן, הולכים עלזה, משהו במבטו גרם לך איכשהו, שוב להשתכנע אתה צוחק בחיוך שמנסה להסתיר את העובדה "שרועדות לך הביצים" ומרר בתוך ראשך 'אידיוט, טיפש, אידיוט!!! מה נראלך שאתה עושה רובי?!? מה!?' ראשך פשוט זועק.
ועם כל המלחמות הפנימיות אתם מתקדמים על הפודיום, נד מוביל בגאון ומשתוקק כבר לתפס ואילו אתה רק מקלל ומתפלל בלחש. ״התחרות התחילה ממש ליפני כמה דקות, אבל בעקבות האומץ המופתי של שניכם, אתן לכם להשתתף. בואו תראו לכולם שאתם מטפסים אמיצים וחזקים שיכולים למרות הכל להגיע!״ אומר אחד המרדיכים בחיוך רחב כשהוא קושר אתכם ומבטח אתכם ליפני כן. וברגע שהוא מזניק, בעוד אתה כמעט וחוטף התקף-לב מיריית הדמה. נד כבר טס וקורא אלייך ״נתראה למעלה אלוף!״ והוא בהחלט תולה בך את אמונו.
אתה מביט בו מטפס באתלטיות וכושר אילעיים, הספורטיביות שבו גורמת לזה להיראות פשוט, אתה מתחיל וזה באמת מרגיש קל. שהופך תוך כמה דקות עם הרוח והמאמץ הפיזי לקשה עד מאוד.
אתה מביט מעלה כל הזמן ונד עקף כבר ארבעה והתקדם יפה, גם אתה עקפת אחת. ונשארו לך רק עוד 3 כדי להיכנס לעשירייה הראשונה!
זה נמשך ונמשך, אתה ממשיך להתקדם, רק עוד אחד ונכנסת לעשר. נד כבר במקום ה-3 מתוך עשרה ואתה פשוט בשוק ממנו ומיכולות הפיזיות והספורטיביות שלו. ואתה מזהה כמה מתחרים בולטים נוספים:,,
לאחר כמה זמן אתה מתעייף ונעצר להתנשם בדרך, בערך מרחק של קומה וחצי מהישורת האחרונה, המצוק הטבעי. בריזת רוח קרירה מצננת אותך במיוחד היכן שאתה תלוי, אתה מוודא אחיזה ונוחות הייטב ואז רוקן קצת לאחור ומנגב זיעה מהפנים עם היד. מחייך ונראה מרוצה מעצמך מאוד.
בעוד אתה מתקדם אתה רואה רחפן עם מגפון וצג אלקטרוני, שלושה כאלו, מסתובבים סביבכם כמו מסוק זעיר ומהמגפון בוקע קולו של מדריך הטיפוס הראשי, בנימה מתכתית שכזאת ״זהו חברים, זו ישורת המצוק, הגיעה השעה, כל מי שיש לו פוקימון שיכול לעזור לו לתפס ולהתקדם אל מעל כולם? בברכה! רק זכרו שגבר אמיתי? מתחיל ומסיים את המסלול בעצמו!״ מכריז במס' מוקדי גובה.
אתה מביט למטה, בשגיאה מטופשת לחלוטין, משהו שלא עשית כל הטיפוס, מקבל מעט סחרחורת וחרדה כשאתה מבין שאתה פאקינג בגובה קומה שישית!!!

'חרא על הפרצוף שלו!! איך הוא שכנע אותי לעשות את זה?!' אלחץ לעצמי ואנסה להסדיר את נשימתי "קדימה רובי עוד קצת ואתה מסיים את זה" אמלמל לעצמי, אתנשם לרווחה ביאוש, ואמשיך לטפס למעלה בתקווה לסיים את זה כמה שיותר מהר.



אשטון-
סוואבלו נוסקת כנפיים ויוצאת בתעופה מהירה, יחסית בגובה האדמה, בזמן שכדור הלהבה דולק אחריה, חורך את הדשא הנמוך בעקבותיה.
סוואבלו טסה במהירות בין מכשולים וגראווליט מתגלגל אחריה, עטוף באש יוקדת ועוצמתית. סוואבלו מאתרת גזע רחב מספיק ושניות לפני שהיא פוגעת בעץ, היא משחררת מסך כבד של ערפל, אשר מכסה את השדה. לאחר כמה שניות אתה שומע נגיחה חזקה ומבין בראשך שגראולייט התרסק על העץ. לפתע מתוך הערפל אתה מבחין בסוואבלו יוצאת במהירות, מקורה בוהק באור לבן ובהיר והיא צוללת לתוך הערפל ומיד לאחר מכן, אתה שומע נביחה חלשה של גראולליט, אשר אתה מבין נפגע מהמתקפה החדשה של סוואבלו.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
סוואבלו נוסקת כנפיים ויוצאת בתעופה מהירה, יחסית בגובה האדמה, בזמן שכדור הלהבה דולק אחריה, חורך את הדשא הנמוך בעקבותיה.
סוואבלו טסה במהירות בין מכשולים וגראווליט מתגלגל אחריה, עטוף באש יוקדת ועוצמתית. סוואבלו מאתרת גזע רחב מספיק ושניות לפני שהיא פוגעת בעץ, היא משחררת מסך כבד של ערפל, אשר מכסה את השדה. לאחר כמה שניות אתה שומע נגיחה חזקה ומבין בראשך שגראולייט התרסק על העץ. לפתע מתוך הערפל אתה מבחין בסוואבלו יוצאת במהירות, מקורה בוהק באור לבן ובהיר והיא צוללת לתוך הערפל ומיד לאחר מכן, אתה שומע נביחה חלשה של גראולייט, והבנת שהתעלף מהמתקפה החדשה של סוואבלו.

יש, אז היא למדה אותה? מעולה, תשנה לי P:
~~~~~
אריע לסוואבלו נרגש במחיאות כפיים "איזו אלופה, איזה קרב, פשוט כל הכבוד סוואבלו!" אגיד לך מסופק ומלא בעצמי מהיכולת שהציגה.
אמשיך ואשבח בנוסף על המתקפה שלמדה "יפה, שיפרת את הניקור ומעתה זאת מריטה. וזה חזק הרבה יותר! את חזקה הרבה יותר!" ארים לה בחיוך רחב.
לאחר מכן אחזיר אותה לנוח בפוקדור, ותוך שאני מוציא כמה פרורים מהמזון לפוקימונים שלי, אזכר בכך שהשארתי את ג'ניפר להתקדם ואמהר להספיק אותה, תוך שאני זורק ליד גרולייט את המזון ומשאיר אותו שם להתאושש...
אנסה להדביק אותה באמצעות ריצה מהירה וחדורת מטרה אל המקום אליו ראיתי שהתקדמה, אך לא העז לצעוק או לקרוא לה, מתוך חשד סביר...


רובי:
אתה צורך את חיה בצעקה מהדהדת ומפוחדת (Gyyyaaaa) וממרמר בקללות בתוך ראשך בפנים מבוהלות וחורקות שיניים 'חרא, חרא, חרא על הפרצוף שלו! איך לעזזל שכנעת אותי לעשות את זה נד?!' אתה בהחלט לא מבין את האבסורד.
בעוד אתה רועד ברוח החזקה, נצמד חזק לסלע מתוך פחד ועוצם עיניים אתה מנסה להסדיר נשימה ולהרגיע את עצמך "קדימה רובי, הכל טוב, אתה קשור ובטוח היטב, לא יקרה לך כלום... יש פרס בסוף... רק עוד קצת ואתה מסיים את זה" אתה ממשיך וממלמל זאת כמו מנטרה, עד שהמילים משטלתות על המחשבה, אתה נושם עמוק ביאוש ומחליט להתקדם למלעלה. מרבית המתמודדים שולפים פוקימונים שיעזרו להם ותופסים תאוצה...
אתה ושאר המתמודדים מחוסרי העזרה נדחקים אחורה במיקום והינה אתה מבין שזהו אתה כמעט לגמריי מחוץ לתחרות, כשנד ועוד 7 כבר למעלה, ה-9 ממש בקצה והאחרון נושם בעורפו.
אתה מנסה להדביק מתוך תחרותיות את הפער העצום, ממשיך לעלות כמו מטורף ולמרות הכל זה מסתיים בתבוסה. ואתה נותר תקוע גבוה גבוה, בין שמיים וארץ, בגובה של בניין בקומה 10 אתה מוצא נישה, קן נטוש חקוק בצוק ומתיישב בתוכו בפנים זועפות ומלאות בבוז "אעעאע... למה בכלל ניסית, תראה אותך עכשיו, תלוי פה באוויר כמו דביל". ואתה ממשיך ומביט אל-על וזאת נקודת תצפית טובה בהחלט כאשר המגבי של נד נלחם שם עם פוקימון מעופף שאתה מזהה כהאולוצ'ה. והוא עורך נגדו קרב! ונראה גם כי תופס אותו!
משם מתחיל טורניר, שני המקומות האחרונים זוכים בשי מפנק וצונחים למטה בבטחה. ומתכולל טורניר 8 זריז אתה מביט בריכוז רב מביס יריבים בזה אחר זה... כשבסיבוב האחרון הוא מרים את היד בחיוך גדול ומחליט לפרוש במפתיע...
ואתה מבין שזה נגמר, וגם הוא וכל השאר קופצים בזה אחר זה, פותחים מצנח שמותמע לכם בציוד הבטיחות שליכם וצונחים.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
אתה צורך את חיה בצעקה מהדהדת ומפוחדת (Gyyyaaaa) וממרמר בקללות בתוך ראשך בפנים מבוהלות וחורקות שיניים 'חרא, חרא, חרא על הפרצוף שלו! איך לעזזל שכנעת אותי לעשות את זה נד?!' אתה בהחלט לא מבין את האבסורד.
בעוד אתה רועד ברוח החזקה, נצמד חזק לסלע מתוך פחד ועוצם עיניים אתה מנסה להסדיר נשימה ולהרגיע את עצמך "קדימה רובי, הכל טוב, אתה קשור ובטוח היטב, לא יקרה לך כלום... יש פרס בסוף... רק עוד קצת ואתה מסיים את זה" אתה ממשיך וממלמל זאת כמו מנטרה, עד שהמילים משטלתות על המחשבה, אתה נושם עמוק ביאוש ומחליט להתקדם למלעלה. מרבית המתמודדים שולפים פוקימונים שיעזרו להם ותופסים תאוצה...
אתה ושאר המתמודדים מחוסרי העזרה נדחקים אחורה במיקום והינה אתה מבין שזהו אתה כמעט לגמריי מחוץ לתחרות, כשנד ועוד 7 כבר למעלה, ה-9 ממש בקצה והאחרון נושם בעורפו.
אתה מנסה להדביק מתוך תחרותיות את הפער העצום, ממשיך לעלות כמו מטורף ולמרות הכל זה מסתיים בתבוסה. ואתה נותר תקוע גבוה גבוה, בין שמיים וארץ, בגובה של בניין בקומה 10 אתה מוצא נישה, קן נטוש חקוק בצוק ומתיישב בתוכו בפנים זועפות ומלאות בבוז "אעעאע... למה בכלל ניסית, תראה אותך עכשיו, תלוי פה באוויר כמו דביל". ואתה ממשיך ומביט אל-על וזאת נקודת תצפית טובה בהחלט כאשר המגבי של נד נלחם שם עם פוקימון מעופף שאתה מזהה כהאולוצ'ה. והוא עורך נגדו קרב! ונראה גם כי תופס אותו!
משם מתחיל טורניר, שני המקומות האחרונים זוכים בשי מפנק וצונחים למטה בבטחה. ומתכולל טורניר 8 זריז אתה מביט בריכוז רב מביס יריבים בזה אחר זה... כשבסיבוב האחרון הוא מרים את היד בחיוך גדול ומחליט לפרוש במפתיע...
ואתה מבין שזה נגמר, וגם הוא וכל השאר קופצים בזה אחר זה, פותחים מצנח שמותמע לכם בציוד הבטיחות שליכם וצונחים.

לאחר שאוודה שגם לי יש מצנח אצלי, אקפוץ גם אני למטה, במפחד מוחלט, אבל אקפוץ גם.
לאחר שאגיע למטה ואחזיר את הציוד, אפנה לנד "למה פרשת בסוף?" אשאל בהלם ואוביל אותנו רחוק מהקיר טיפוס הזה, בחזרה לשביל המוביל מחוץ לפרדס.


אשטון-
אתה וסוואבלו מתחבקים בחיבה, אתה מוציא מתיקך קצת אוכל ונותן לה לאכול אותו היישר מידך. "היית מצויינת והתחזקת מאוד! אני גאה בך כל כך" אתה אומר לה בחיבה ומחזיר אותה לכדור שלה שתנוח. את שאר האוכל שסוואבלו לא אכלה, אתה משאיר לצידו של גראוייט, מלטף את ראשו ופורע את רעמתו.
'שיט ג'ניפר' אתה חושב לעצמך, מסתובב במקום ומתחיל לרוץ לעבר המקום בו נפרדתם, אך כשאתה מגיע לשם- אין שום זכר אליה. אתה ממשיך לרוץ בשביל הארוף המטפס מחוץ לפרדס ועד מהרה אתה מוצא את עצמך בעיר סואנת, מלאת דוכנים ומאות אנשים עומדים בין הדוכנים צועקים באושר- הכל כמו קרנבל ענקי.
אתה מסתכל סביב ומבין לבד שהגעת לבדך לעיר איגטוטין. עיר התחרויות של המחוז!
אתה נזכר בידיעות על התחרויות האדירות המתקיימות בעיר כמו דיג, ציד חרקים ואפילו מסלול מכשולים לפוקימונים!
אתה מסתכל בהתלהבות סביב, וכמעט לגמרי שכחת שג'ניפר נעלמה.