Pokemon GO
עמוד 88 מתוך 97 ראשוןראשון ... 38788687888990 ... אחרוןאחרון
מציג תוצאות 1,306 עד 1,320 מתוך 1446
  1. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1306
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה
    אשטון-
    אתה מתחבט בראשך מספר רגעים. כן, לא ואז שוב פעם כן. אבל כשאתה מחליט משהו, תגובתך הראשונית זה לבכות.
    כן, אתה עומד ובוכה מספר רגעים, בשקט, עם עצמך כשאתה מגיע להבנה מה עליך לעשות.
    אתה מוחא את הדמעות, מושך באפך וניגש אל השלושה המשחקים. אתה מדדה לאיטך, כאילו מנסה למשוך את הזמן עד להגעתך אליהם.
    "באסטר" אתה אומר בשקט ומתכופף לארידוס שלך- חברך משכבר הימים, ומחבק אותו בחוזקה.
    "תקשיב, חשבתי על זה הרבה ואומנם זה קצת יפתיע, אבל אני באמת מאמין בך. אני יודע שיום יבוא ותיהיה מנהיג מכון חרק דגול" אתה מתחיל לומר, אבל מחניק את עצבך ואת דמעותיך.
    "אבל בשביל להצליח- אתה חייב רק הזדמנות טובה בשביל להצליח, ואני רוצה להיות הזה שנותן לך אותה" אתה מספר, ולא נראה שהוא מבין על מה אתה מדבר בכלל ורק מסתכל עליך מבולבל.
    אתה מסתכל על ארידוס שלך ודמעה זולגת על פניך ונופלת על האדמה. "ארידוס, אתה מופלא ולנצח אתה תשאר בליבי. אני אוהב אותך חבר" אתה מגמגם וכמעט נשבר, אבל אתה יודע שאם תשבר לא תצליח לעשות את זה אף פעם, לכן אתה מוחה את הדמעות ומביט שוב על ארידוס "אני רוצה שתיהיה לך התחלה חדשה, עם מאמן שיוכל לעזור לך לממש את כל הפוטנציאל שיש בך. מאמן שיוכל להוביל אותך לגדולות. אחד שיתמוך בך בכל שלב בדרך ויהפוך אותך לכוכב וזה באסטר" אתה אומר לו שוב, מלטף אותו בראשו ונעמד ומסתכל במבט חודר לבאסטר.
    "ילד, אני רוצה שתקבל את ארידוס שלי. הוא מעכשיו יהיה שלך. תטפל בו היטב ואתה בקלות תהפוך להיות מנהיג מכון נהדר! ואני מחכה לבוא לשם להתחרות במכון חרק שלך הבנת?" אתה אומר לו נחוש ומוכן.
    באסטר עומד המום אך מהנהן בראשו בכבדות, מבין את כובד האחריות הנפלה עליו "אני מבטיח אשטון, אני אגרום לך להתגאות בי" אומר בקול רציני, ואתה כבר רואה את העתיד, שהוא וארידוס עומדים מנצחים במכון החרק בג'וטו, מחזירים את המכון לתהילתו שהייתה.
    אתה מתכופף, מחבק את ארידוס בפעם האחרונה. ומשם אתם נפרדים.
    ארידוס ובאסטר עומדים, מנופפים לך להתראות בזמן שאתה מתרחק משם, הולך לעבר העתיד.
    אשלח עוד מבט אחרון באריאדוס ואתבונן בו, רק לוודא שהוא אכן מבין, ומרגיש שמח. לאחר כדקה בערך אסתובב ואמשיך ללכת משם, אנגב דמעות אחרונות ואמשוך באפי כשאמלמל ״פאקק איזה קשה זה!״ תוך שאני נושף אוויר בכבדות.
    אצעד מהר יותר, אולי להתרחק ולהקל מעט על הכאב הצורמני הזה. אלך בחזרה אל ג'ניפר ואראה מה היא עושה. 'אולי קרב טוב מול מנהיגת המכון ההיא ישכיח מעט את העצבות הזאת' אנסה לחשוב ולעודד את עצמי, להסיח את דעתי מהמחשבות על אריאדוס.
    ואקווה שאכן גם מתילדה הזאת נמצאת עימה

    רובי:
    ״ברררר!!!״ בוקע מפיך, פשוט שונא את הקור והעקצוצים האלה בגב ובעורף, שמסמנים לך כמו חוש-שישי שיש משהו מוזר בעיירה הזאת, את אלו את גם מספר לנד והוא אומר בקול מתון ״כן אני מסכים, אבל הייתי פה כבר פעם ולא מצאתי כאן דבר חריג... בנתיים״ מסיים בטון רציני ופנים חתומות.
    בצעד מזדרז הינך ממהר להוביל את עצמך והן את נד למרכז, רק כדי להפסיק לרעוד מקור ולהישאר בסביבה הפתוחה של העיר הקריפית הזו. הדלת החשמלית נפתחת באיטיות רבה וברעש שברי-זכוכית סדוקה שכנראה תקועה במסוע שלה בפנים. וממש כבר בצעד הראשון אתה וחברך כמעט ומחליקים וכל אחד מאבד שיווי משקל בדרך מקורית ומרגיזה משלו. ~בלוף~ טיפה קפואה ומעופשת זולגת מאלעל היישר לרווח שבין צווארון הג'אקט לגבך ומעבירה בך חלחלה!
    כשאתה מביט מעלה ומזנק מהר קדימה ששוב לא תספוג כזאת מהתקרה הדולפת, המקום נראה מסודר אך מאובק. כמה אנשים בלובי יושבים או שוכבים על הספות ושותים תה צמחים.
    ״-נצק! איייףף מה קרה למקום הזהה״ ממלמל ורוטן על. נד תומך בכתפך ומנסה להרגיע בחיוכו החביב, ואתם ניגשים להזכיר חדר מהאחות ג'וי שמנמנמת לה על הכיסא הנוח באמצע של המשמרת.
    היא מתעוררת מיד בבהלה, מבקשת את הכסף תוך שפשוף עינייה ומספקת לכם מפתח בישנוניות וחוסר רוח-חיים. אתם עולים מעלה ומתמקמים, ״זה לא החדר שאתה רגיל אליו אבל זה בסדר״ הוא מנסה לעודד בעוד אתה פשוט נגעל מהכל כאן. ״למזלנו קיבלנו חדר בלי דליפות הפעם״ הוא מצחק ומספר שבפעם שעברה קם בלילה כל כמה שעות להחליף דלי על-מנת שהחדר לא יוצף, ואתה מתבדח איתו על כך ועל המקום הזה.
    למרות ששוב, תחושות הבטן והגב לא מרפים מלהציק לך. הלילה כבר ממש יורד ואחרי שהתנקתם והתארגנתם לשינה אתם צופים בטלוויזיה בתכנית פוטבול פוקימונים משעממת, בשידור חוזר, מכוון שאתם לא מוצאים את השלט (אם קיים כזה בכלל). הזמן חולף ונד כבר בחלומו השלישי כשאתה מתעפץ מול המסך שלפתע נכבה לצלילי גשם שכנראה פגע בצלחת הלווין שעל הגג והפסיק את השידור. והחושך פשוט חותם את כך שאתם עוצם את עייניך.
    חלום מוזר מטריד אותך בשנתך: אתה עומד תוך חלל מלא בערפל סגול מכל עבר, אתה מנסה לרוץ ולפנות לכל מיני מקומות אך קוו האופק מכל כיוון מתרחק בהתמדה ואתה מרגיש שאתה רץ במקום. נידורן מופיע לפניך וממש מול עינייך מתפתח וגורם לך לשמוח, כשהינה משום מקום גולבאטים שחורים-אפלים שכלו מתרבים סביבו ומכסים אותו ואש רפאים מפוררת את הכל לאפשר.
    לפתע עיניים צהובות גדולות בעלות אישוני-חתוך חדים ואדומים מעופפת מעליך, הן גדולות מאוד ובוהות בך בזוהר שמשתק אותך מפחד אך גם כמו ממכר ושולט בך. לוחש לך לחישות לא מובנות כאלה והינה מרחוק. מופיע בית הקברות... אתה צועד לעברו בידיים מושטות מבלי יכולות לשלוט בגופך ולעצור, בפנים חצי רדומות וחתומות מהבאות פנים, צועד כמו זומבי אל בית הקברות בעקבות העיניים והלחישות הללו. כשבום! אתה נופל לתהום ללא תחתית, צולל וקם בבהלה! מזיע כולך בזיעה קרה!
    מהצד נד נוחר כמו חמור סתום-אף...

    .

  2. the bitch is back
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 17,822
    #1307
    ציטוט פורסם במקור על ידי NivX10 צפה בהודעה
    רובי:
    ״ברררר!!!״ בוקע מפיך, פשוט שונא את הקור והעקצוצים האלה בגב ובעורף, שמסמנים לך כמו חוש-שישי שיש משהו מוזר בעיירה הזאת, את אלו את גם מספר לנד והוא אומר בקול מתון ״כן אני מסכים, אבל הייתי פה כבר פעם ולא מצאתי כאן דבר חריג... בנתיים״ מסיים בטון רציני ופנים חתומות.
    בצעד מזדרז הינך ממהר להוביל את עצמך והן את נד למרכז, רק כדי להפסיק לרעוד מקור ולהישאר בסביבה הפתוחה של העיר הקריפית הזו. הדלת החשמלית נפתחת באיטיות רבה וברעש שברי-זכוכית סדוקה שכנראה תקועה במסוע שלה בפנים. וממש כבר בצעד הראשון אתה וחברך כמעט ומחליקים וכל אחד מאבד שיווי משקל בדרך מקורית ומרגיזה משלו. ~בלוף~ טיפה קפואה ומעופשת זולגת מאלעל היישר לרווח שבין צווארון הג'אקט לגבך ומעבירה בך חלחלה!
    כשאתה מביט מעלה ומזנק מהר קדימה ששוב לא תספוג כזאת מהתקרה הדולפת, המקום נראה מסודר אך מאובק. כמה אנשים בלובי יושבים או שוכבים על הספות ושותים תה צמחים.
    ״-נצק! איייףף מה קרה למקום הזהה״ ממלמל ורוטן על. נד תומך בכתפך ומנסה להרגיע בחיוכו החביב, ואתם ניגשים להזכיר חדר מהאחות ג'וי שמנמנמת לה על הכיסא הנוח באמצע של המשמרת.
    היא מתעוררת מיד בבהלה, מבקשת את הכסף תוך שפשוף עינייה ומספקת לכם מפתח בישנוניות וחוסר רוח-חיים. אתם עולים מעלה ומתמקמים, ״זה לא החדר שאתה רגיל אליו אבל זה בסדר״ הוא מנסה לעודד בעוד אתה פשוט נגעל מהכל כאן. ״למזלנו קיבלנו חדר בלי דליפות הפעם״ הוא מצחק ומספר שבפעם שעברה קם בלילה כל כמה שעות להחליף דלי על-מנת שהחדר לא יוצף, ואתה מתבדח איתו על כך ועל המקום הזה.
    למרות ששוב, תחושות הבטן והגב לא מרפים מלהציק לך. הלילה כבר ממש יורד ואחרי שהתנקתם והתארגנתם לשינה אתם צופים בטלוויזיה בתכנית פוטבול פוקימונים משעממת, בשידור חוזר, מכוון שאתם לא מוצאים את השלט (אם קיים כזה בכלל). הזמן חולף ונד כבר בחלומו השלישי כשאתה מתעפץ מול המסך שלפתע נכבה לצלילי גשם שכנראה פגע בצלחת הלווין שעל הגג והפסיק את השידור. והחושך פשוט חותם את כך שאתם עוצם את עייניך.
    חלום מוזר מטריד אותך בשנתך: אתה עומד תוך חלל מלא בערפל סגול מכל עבר, אתה מנסה לרוץ ולפנות לכל מיני מקומות אך קוו האופק מכל כיוון מתרחק בהתמדה ואתה מרגיש שאתה רץ במקום. נידורן מופיע לפניך וממש מול עינייך מתפתח וגורם לך לשמוח, כשהינה משום מקום גולבאטים שחורים-אפלים שכלו מתרבים סביבו ומכסים אותו ואש רפאים מפוררת את הכל לאפשר.
    לפתע עיניים צהובות גדולות בעלות אישוני-חתוך חדים ואדומים מעופפת מעליך, הן גדולות מאוד ובוהות בך בזוהר שמשתק אותך מפחד אך גם כמו ממכר ושולט בך. לוחש לך לחישות לא מובנות כאלה והינה מרחוק. מופיע בית הקברות... אתה צועד לעברו בידיים מושטות מבלי יכולות לשלוט בגופך ולעצור, בפנים חצי רדומות וחתומות מהבאות פנים, צועד כמו זומבי אל בית הקברות בעקבות העיניים והלחישות הללו. כשבום! אתה נופל לתהום ללא תחתית, צולל וקם בבהלה! מזיע כולך בזיעה קרה!
    מהצד נד נוחר כמו חמור סתום-אף...

    'לכל הרוחות עם המקום המקולל הזה' אחשוב לעצמי בזמן שאתעורר ואסרוק את החדר, רק לוודא אין דבר בחדר.
    "בטח היה חלום רע" אמלמל לעצמי במטרה להתעודד.
    "נד קום" אנער אותו "בוא נלך למיטות" אמשיך להעיר אותו, ואז אקום מהמיטה, ואנסה לחזור לישון.
    אחרי שנקום ונתארגן, אלך יחד עם נד לבדוק מה יש מעניין בחנות. אולי יהיה שם דבר מה שימושי עבורי.



    אשטון-
    אתה מתחיל ללכת כמה צעדים ומביט אחורה פעם אחרונה, ורואה את שניהם עדיין מסתכלים עלייך בזמן שאתה נעלם קדימה לעבר מרכז העיר.
    ההליכה מעט עוזרת לך להוציא את כל העצב מהמערכת, אתה הולך והדמעות אט אט מתחילות להפסיק לזלוג על פניך, ואתה מודע לזה שעשית החלטה טובה. קשה אך טובה.
    'חייב למצוא דרך להתעודד' אתה חושב לעצמך, ואתה מתחיל לסרוק את העיר בעקבות ג'ניפר, אף על פי הריב שהיה לכם רק אתמול, אתה מרגיש שחברתה תעזור לך להתעודד.
    אתה פוגש אותה אחרי רבע שעה של הליכה, הולכת בין הדוכנים, מחזיקה בובה של סטאנקי מפרווה ואוכלת גלידה בצבע ירוק חומצתי.
    "היי" אתה אומר לה בקול מבואס, והיא נראית מופתעת.
    לבסוף אתם מוצאים את עצמכם מתחבקים בכוח והיא מנחמת אותך על הפרידה עם ארידוס. "הכל לטובה" אומרת בקול מנחם ואימהי, אשר מעודדת אותך בצורה נהדרת.
    "ארידוס בטוח יסתדר וחוץ מזה, הוא תמיד יהיה במרחק שיחה אחת ממך" אומרת בקול חם ומנחם, ואתה מבין שזה נכון. זו אינה פרידה, תמיד תוכל לדבר איתו ועם באסטר ברגע שיחזורו לג'וטו.
    "מה איפה מתילדה?" אתה שואל בעניין 'אולי קרב יעזור לי להתעודד' אתה חושב לעצמך בסיפוק. "היא במכון רוצה ללכת לראות אותו?" מציעה בהתלהבות ואתה מהנהן.
    עשר דקות לאחר מכן, מתילדה מסכימה להלחם מולך בקרב אחד על אחד, אין ספק שג'ניפר עוזרת לשכנע אותה להלחם מולך, אבל משהו עמוק בך משוכנע שהיא עושה את זה רק בשבילה ולא בשבילך.
    היא מובילה אותך לזירה סטנדרטית ויחידה אשר ממוקמת כמה קומות מתחת לאדמה.
    "המכון שלי מאתגר במיוחד- הקשר בינך לבין הפוקימון שלך חייב להיות אבסלוטי לחלוטין" אומרת בקול המרוחק והקר "עליך לסמוך על כל חושייך האחרים על מנת לנצח זה ברור?" אומרת ואתה מהנהן בכבדות, עדיין כבד מהפרידה עם ארידוס.
    "ובכן התכונן לזה!" קוראת בקול ונעמדת בצד השני של הזירה.
    "מהכוכבים שמעל ומהאדמה אשר מטה, אספו כוחותיכם ותנו לי את החוזק להוביל את הקרב. המטירו לי את ברכתכם ואת שמחתכם- הביאו לי את הניצחון!" מדברת מתילדה ונראה שהיא כאילו מתפללת לפוקדור אשר בידיה.
    "צא כוח החלום שלי!" קוראת ומשחררת את הכדור לאוויר. מתוכו יוצאת פוקימון גדולה וצהובה, בעלת צוואר ארוך ומה שנראה כמו ראש נוסף בזנבה "ועכשיו כוח הירח!" קוראת, ובשנייה אחת- כל האורות נכבים, חוץ מאור עמום וגבוה אשר מקובע בתקרה.
    אתה מסתכל סביב, ואתה עומד כמעט לבדך בחושך, בקושי מצליח לראות את ג'ירפאריג שלה.
    ציטוט פורסם במקור על ידי מלך השטיחים צפה בהודעה
    אני מכריז עליכם בעל ובעל ):
    גיל! 3>

  3. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1308
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה

    אשטון-
    אתה מתחיל ללכת כמה צעדים ומביט אחורה פעם אחרונה, ורואה את שניהם עדיין מסתכלים עלייך בזמן שאתה נעלם קדימה לעבר מרכז העיר.
    ההליכה מעט עוזרת לך להוציא את כל העצב מהמערכת, אתה הולך והדמעות אט אט מתחילות להפסיק לזלוג על פניך, ואתה מודע לזה שעשית החלטה טובה. קשה אך טובה.
    'חייב למצוא דרך להתעודד' אתה חושב לעצמך, ואתה מתחיל לסרוק את העיר בעקבות ג'ניפר, אף על פי הריב שהיה לכם רק אתמול, אתה מרגיש שחברתה תעזור לך להתעודד.
    אתה פוגש אותה אחרי רבע שעה של הליכה, הולכת בין הדוכנים, מחזיקה בובה של סטאנקי מפרווה ואוכלת גלידה בצבע ירוק חומצתי.
    "היי" אתה אומר לה בקול מבואס, והיא נראית מופתעת.
    לבסוף אתם מוצאים את עצמכם מתחבקים בכוח והיא מנחמת אותך על הפרידה עם ארידוס. "הכל לטובה" אומרת בקול מנחם ואימהי, אשר מעודדת אותך בצורה נהדרת.
    "ארידוס בטוח יסתדר וחוץ מזה, הוא תמיד יהיה במרחק שיחה אחת ממך" אומרת בקול חם ומנחם, ואתה מבין שזה נכון. זו אינה פרידה, תמיד תוכל לדבר איתו ועם באסטר ברגע שיחזורו לג'וטו.
    "מה איפה מתילדה?" אתה שואל בעניין 'אולי קרב יעזור לי להתעודד' אתה חושב לעצמך בסיפוק. "היא במכון רוצה ללכת לראות אותו?" מציעה בהתלהבות ואתה מהנהן.
    עשר דקות לאחר מכן, מתילדה מסכימה להלחם מולך בקרב אחד על אחד, אין ספק שג'ניפר עוזרת לשכנע אותה להלחם מולך, אבל משהו עמוק בך משוכנע שהיא עושה את זה רק בשבילה ולא בשבילך.
    היא מובילה אותך לזירה סטנדרטית ויחידה אשר ממוקמת כמה קומות מתחת לאדמה.
    "המכון שלי מאתגר במיוחד- הקשר בינך לבין הפוקימון שלך חייב להיות אבסלוטי לחלוטין" אומרת בקול המרוחק והקר "עליך לסמוך על כל חושייך האחרים על מנת לנצח זה ברור?" אומרת ואתה מהנהן בכבדות, עדיין כבד מהפרידה עם ארידוס.
    "ובכן התכונן לזה!" קוראת בקול ונעמדת בצד השני של הזירה.
    "מהכוכבים שמעל ומהאדמה אשר מטה, אספו כוחותיכם ותנו לי את החוזק להוביל את הקרב. המטירו לי את ברכתכם ואת שמחתכם- הביאו לי את הניצחון!" מדברת מתילדה ונראה שהיא כאילו מתפללת לפוקדור אשר בידיה.
    "צא כוח החלום שלי!" קוראת ומשחררת את הכדור לאוויר. מתוכו יוצאת פוקימון גדולה וצהובה, בעלת צוואר ארוך ומה שנראה כמו ראש נוסף בזנבה "ועכשיו כוח הירח!" קוראת, ובשנייה אחת- כל האורות נכבים, חוץ מאור עמום וגבוה אשר מקובע בתקרה.
    אתה מסתכל סביב, ואתה עומד כמעט לבדך בחושך, בקושי מצליח לראות את ג'ירפאריג שלה.
    אביט בה במבט תמוהה, אתהה בליבי 'מה לכל השדים היא עושה... ומה החושך הזה, איך אני אמור לרא-' ואז אבין מיד מה קורה. ״לחימה בעלטה, מעניין״ אחשוב כשחיוך קטן ולהוט עולה על פניי. אהרהר לרגעים איזה פוקימון כדאי להוציא, כשההתלבטות תיהיה בין גרובייל החזק שלי אותו אני מכיר היטב, לבין סוואבלו אותה החלטתי שאני מאמן להתחזק היטב.
    'טוב, אמנם עם גרובייל אני מתואם יותר. אבל לא אבגוד בהבטחתי אלייך סוואבלו, נפתח קשר כזה גם כן, גם את צוות' אגבש בראשי החלטה ואוציא את הציפור הקטנה!
    ״אוקיי סוואבלו, מקווה שאת מרגישה טוב, כי אנחנו הולכים להביס אותם״ אצביע ואכוון אל ג'ירפריג המטושטש והעמום. ואפקוד עליה מיד להתחיל ב״הייפר-קול״.

    רובי:
    אתם כבר במיטות, לא תיארתי מספיק טוב. סורי!
    ~~~~
    אתה בוהה היטב בידך שרועדות, ואתה מתחיל לקלל בלחש את המקום המלחיץ והמרגיז הזה, 'לכל הרוחות עם המקום המקולל הזה' אתה חושב וסורק את החדר במבט, רק ליתר ביטחון ומוודא שאין כאן דבר מלבד שניכם.
    אתה מנסה להריגע ומדבר אל עצמך, 'זה בסופו של דבר היה סתם סיוט, תחזור לישון' אתה נרגע, או לפחות מנסה כשאתה מניח את ראש על הכרית ושומע דרך החלון הפתוח כמה צעדים על הגג, ואז זינוק בגדול מלווה בחריקת חלון... אתה ממשיך להקשיב בעיניים פקוחות ומבט רועד מפחד כשנשמעים מבחוץ גם רעשי ריצה.
    כשאתה בפרעות מזיז את עצמך אל החלון וכמעט מפיל את מנורת השידה, ורואה גוש שחור וגדול צורתו לא כלכך מוסברת בטח שלא בערפל הזה, רץ במהירות ומזנק במיומנות גם אל עץ, ושוב רץ על הקרקע וחוזר חלילה!

    .

  4. the bitch is back
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 17,822
    #1309
    ציטוט פורסם במקור על ידי NivX10 צפה בהודעה

    רובי:
    אתם כבר במיטות, לא תיארתי מספיק טוב. סורי!
    ~~~~
    אתה בוהה היטב בידך שרועדות, ואתה מתחיל לקלל בלחש את המקום המלחיץ והמרגיז הזה, 'לכל הרוחות עם המקום המקולל הזה' אתה חושב וסורק את החדר במבט, רק ליתר ביטחון ומוודא שאין כאן דבר מלבד שניכם.
    אתה מנסה להריגע ומדבר אל עצמך, 'זה בסופו של דבר היה סתם סיוט, תחזור לישון' אתה נרגע, או לפחות מנסה כשאתה מניח את ראש על הכרית ושומע דרך החלון הפתוח כמה צעדים על הגג, ואז זינוק בגדול מלווה בחריקת חלון... אתה ממשיך להקשיב בעיניים פקוחות ומבט רועד מפחד כשנשמעים מבחוץ גם רעשי ריצה.
    כשאתה בפרעות מזיז את עצמך אל החלון וכמעט מפיל את מנורת השידה, ורואה גוש שחור וגדול צורתו לא כלכך מוסברת בטח שלא בערפל הזה, רץ במהירות ומזנק במיומנות גם אל עץ, ושוב רץ על הקרקע וחוזר חלילה!

    'אה-הא' אחשוב לעצמי בפאניקה ואסגור במהירות את החלון "קדימה רובי ראית יותר מידי סרטי אימה בשביל החרא הזה!" אלחש לעצמי בפאניקה מוחלטת "מי שיצא לבדוק מה הרעש המוזר בחוץ ורואה דמות כהה תמיד מוצא את עצמו מת- אז כנס למיטה ותחזור לישון!" אמשיך למלמל לעצמי בלחץ, אשכב במיטה ואתכסה מתחת לשמיכה כמו ילד קטן.
    "אין מצב בעולם שאני יוצא לבדוק מה זה!" אומר לעצמי בהחלטיות ואנסה לחזור לישון- בתקווה.



    אשטון-
    אתה מתלבט כמה רגעים בינך לבין עצמך 'ההחלטה הברורה היא גרובייל- אבל בשביל לפתח קשר כמו שיש לנו, אני צריך להתחיל להתאמן כמו שצריך עם סוואבלו' אתה חושב לעצמך.
    "מצטער חבר אבל תנוח הקרב הזה" אתה אומר לכדור של גרובייל ומשחרר את סוואבלו מהכדור שלה.
    "סוואאב!!!" צוהלת באושרת בזמן שהיא עפה בזירה, רק בשביל לקלוט את החושך מסביבה, והיא מסתכלת סביב בתמיהה.
    "עכשיו ששני היריבות ניצבות אחת כנגד השנייה אפשר להתחיל את הקרב!" קוראת מבעד העלטה מתילדה.
    "סוואבלו תתחילי עם קול הייפר" אתה מורה לה בבטחון. סוואבלו מתחילה לצרוח בקול גבוהה, מחריש אוזניים.
    "ממעמקים קראי אלייך ג'ירפאריג קול הייפר החרישי את אוזנייה אף את!" אתה שומע מבעד החושך את מתילדה מדקלמת, ושניות לאחר מכן קול מחריש אוזניים שוב נשמע- ומיד לאחר מכן פיצוץ כששני הגלי קול נפגשים אחד בשני ומבטלים את עצמם.
    "הקול אמנם חזק- אך לא כמו כוח הלסת! גירפריג לעיסה!" קוראת מתילדה לחושך, ואכן אתה מבחין בדמות רצה החושך, אך קשה לך לזהות היכן הדמות בדיוק.
    ציטוט פורסם במקור על ידי מלך השטיחים צפה בהודעה
    אני מכריז עליכם בעל ובעל ):
    גיל! 3>

  5. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1310
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה
    אשטון-
    אתה מתלבט כמה רגעים בינך לבין עצמך 'ההחלטה הברורה היא גרובייל- אבל בשביל לפתח קשר כמו שיש לנו, אני צריך להתחיל להתאמן כמו שצריך עם סוואבלו' אתה חושב לעצמך.
    "מצטער חבר אבל תנוח הקרב הזה" אתה אומר לכדור של גרובייל ומשחרר את סוואבלו מהכדור שלה.
    "סוואאב!!!" צוהלת באושרת בזמן שהיא עפה בזירה, רק בשביל לקלוט את החושך מסביבה, והיא מסתכלת סביב בתמיהה.
    "עכשיו ששני היריבות ניצבות אחת כנגד השנייה אפשר להתחיל את הקרב!" קוראת מבעד העלטה מתילדה.
    "סוואבלו תתחילי עם קול הייפר" אתה מורה לה בבטחון. סוואבלו מתחילה לצרוח בקול גבוהה, מחריש אוזניים.
    "ממעמקים קראי אלייך ג'ירפאריג קול הייפר החרישי את אוזנייה אף את!" אתה שומע מבעד החושך את מתילדה מדקלמת, ושניות לאחר מכן קול מחריש אוזניים שוב נשמע- ומיד לאחר מכן פיצוץ כששני הגלי קול נפגשים אחד בשני ומבטלים את עצמם.
    "הקול אמנם חזק- אך לא כמו כוח הלסת! גירפריג לעיסה!" קוראת מתילדה לחושך, ואכן אתה מבחין בדמות רצה החושך, אך קשה לך לזהות היכן הדמות בדיוק.
    ״אל תהיי כה בטוחה בזה״ אתלוצץ בעוקצנות ואוסיף ״סוואבלו נפכי את כנפייך עם הגנת כותנה, מלאי והסתירי את עצמך בתוך כדור גושי ואז צאי ממנו אחורה בבת-אחת!״ אדריך אותה. ואקווה שבחושך הזה ג'ירפריג תיפול בפח ותנשך את גוש הצמר. במידה ויצליח אמלמל ״עכשיו היא חשופה, סוואבלו צללי מטה והכי במרכז גבה עם כנף ברזל, ומשם מריטה״ אפקוד בעוז.


    רובי:
    ׳לא לא לא, אין שום צאנ'ס!׳ את חושב מבועט ומשוקשק, טורק את החלון ומדווא כי נעול היטב, משם אל הדלת ולבסוף מזנק במהירות בחזרה למיטה ומסתתר כמו ילדונת מתחת לשמיכה. אתה נזכר בכל הסרטים הבדיוניים וסרטי האימה בהם נהגת רבות לצפות בביתך וזוכר תמיד שהסקרנים שיוצאים לבדוק את הרעש המוזר והדמות המשונה? מתים בסוף!
    עוצם עינייך חזק ומנסה להירדם בכל מעודך, כשברקע צלילי ניסור שמשמיעות נחירותיו של נד השליו דווקא מרגיעות אותך ומייצרות תמונת מצב קצת מצחיקה שהכל בסדר ובסה"כ הדמיון שלך פועל שעות נוספת.
    עם הזמן אתה נרדם וחוזר לישון היטב, ולאחר מי יודע כמה זמן שוב מתגשם חלום. בחלום הזה אתה בשדה עד, מלא פרחים צבעוניים וגבעות דשה רחבות והינה כל הפוקימונים שלך מופיעים לפניך, וגם נד, והורייך!
    כולם קוראים לך לבוא עימם בחיוך ואתה רץ ומצטרף אליהם וכולם רצים איתך יחד בשמחה. תחושה כה חמימה ונעימה עוטפת אותך. לפתע משום מקום אתה נופל על פניך, מרים את ראשך ונחרד לגלות שאתה נמצא בתוך תא כלא, אפל ולח אתה נוגע בסורגים *הופ* ואתה מחוצה לו. מביט באחותך הכלואה בפנים!
    ליבך מאיץ ודופק חזק ואתה בסטרס רציני של עצבות וכעס רץ אל הסורגים וצורח שיוציאו אותה, ״ שמישהו יוציא אותה, והינה הכל כנגד עינייך הרוטטות מפחד עולה באש-רפאים כחולה המכלת הכל.
    אתה מבין שזה סיוט, אך הכל מחרפן את מוחך ומוציא אותך משליטה כשאתה זועק בזעם והתסכול את שמה של אחותך, כמעט עד שיגעון!
    ושוב מופיעות העיניים האלה גדולות יותר ממיקודם, מרחפות וכאילו מהפנטות אותך. ואתה מרחף במבט ישנוני וחתום נשלט בגופך אל עבר אותם עיניים, מרגיש ושומע לחישות מטרידות ״אני יודע היכן קלייר, רוצה למצוא את קלייר? בוא אחרי, עזור לי ואעזור לך, בוא אחרי, בוא אחריב בוא -בוא -בואאא...״
    כשלפתע מכה חזקה בגב מעוררת אותך בבהלה! אתה מזיע, מוטש ומסוחרר, ראייתך מטושטשת ונראה דמות מולצת עומדת מעליך.
    מרטיבה את פנייך והינה עוד שני ישיות ניצבות גם כן.
    מרגע לרגע התמונה מתבהרת ואתה מבין שאלו נד, האחות ג׳וי וצ׳אנסי.
    כשאתה שוכב שמוט באמצע המזדרון בקומה העליונה בלי שמץ של איך הגעת לשם.
    גם ג׳וי שואלת ונד מסביר שהיית סהרורי, מלמלת בשפה לא מובנת והלכת מבלי לשמוע לדבריו!
    ואתה רק מביט בהם וממצמץ רבות, מרגיש סחוט-כוחות בליווי תחושה דמוית האנגאובר חריפה.
    נד והיא מרימים אותך למעבדה בקומה התחתונה לקבל טיפול מסור ולהישאר לישון בהשגחת צ׳אנסי.
    לאחר מי יודע כמה זמן, מעיר אותך שעון קוקייה שבמעבדה. השעה 13:00 בצהריים, נד זרוק על כיסא וישן בחוסר נוחות וצ׳נסי רוקחת משהו בצבע כחול זרחני שכנראה אתה עומד לשתות.

  6. the bitch is back
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 17,822
    #1311
    ציטוט פורסם במקור על ידי NivX10 צפה בהודעה

    רובי:
    ׳לא לא לא, אין שום צאנ'ס!׳ את חושב מבועט ומשוקשק, טורק את החלון ומדווא כי נעול היטב, משם אל הדלת ולבסוף מזנק במהירות בחזרה למיטה ומסתתר כמו ילדונת מתחת לשמיכה. אתה נזכר בכל הסרטים הבדיוניים וסרטי האימה בהם נהגת רבות לצפות בביתך וזוכר תמיד שהסקרנים שיוצאים לבדוק את הרעש המוזר והדמות המשונה? מתים בסוף!
    עוצם עינייך חזק ומנסה להירדם בכל מעודך, כשברקע צלילי ניסור שמשמיעות נחירותיו של נד השליו דווקא מרגיעות אותך ומייצרות תמונת מצב קצת מצחיקה שהכל בסדר ובסה"כ הדמיון שלך פועל שעות נוספת.
    עם הזמן אתה נרדם וחוזר לישון היטב, ולאחר מי יודע כמה זמן שוב מתגשם חלום. בחלום הזה אתה בשדה עד, מלא פרחים צבעוניים וגבעות דשה רחבות והינה כל הפוקימונים שלך מופיעים לפניך, וגם נד, והורייך!
    כולם קוראים לך לבוא עימם בחיוך ואתה רץ ומצטרף אליהם וכולם רצים איתך יחד בשמחה. תחושה כה חמימה ונעימה עוטפת אותך. לפתע משום מקום אתה נופל על פניך, מרים את ראשך ונחרד לגלות שאתה נמצא בתוך תא כלא, אפל ולח אתה נוגע בסורגים *הופ* ואתה מחוצה לו. מביט באחותך הכלואה בפנים!
    ליבך מאיץ ודופק חזק ואתה בסטרס רציני של עצבות וכעס רץ אל הסורגים וצורח שיוציאו אותה, ״ שמישהו יוציא אותה, והינה הכל כנגד עינייך הרוטטות מפחד עולה באש-רפאים כחולה המכלת הכל.
    אתה מבין שזה סיוט, אך הכל מחרפן את מוחך ומוציא אותך משליטה כשאתה זועק בזעם והתסכול את שמה של אחותך, כמעט עד שיגעון!
    ושוב מופיעות העיניים האלה גדולות יותר ממיקודם, מרחפות וכאילו מהפנטות אותך. ואתה מרחף במבט ישנוני וחתום נשלט בגופך אל עבר אותם עיניים, מרגיש ושומע לחישות מטרידות ״אני יודע היכן קלייר, רוצה למצוא את קלייר? בוא אחרי, עזור לי ואעזור לך, בוא אחרי, בוא אחריב בוא -בוא -בואאא...״
    כשלפתע מכה חזקה בגב מעוררת אותך בבהלה! אתה מזיע, מוטש ומסוחרר, ראייתך מטושטשת ונראה דמות מולצת עומדת מעליך.
    מרטיבה את פנייך והינה עוד שני ישיות ניצבות גם כן.
    מרגע לרגע התמונה מתבהרת ואתה מבין שאלו נד, האחות ג׳וי וצ׳אנסי.
    כשאתה שוכב שמוט באמצע המזדרון בקומה העליונה בלי שמץ של איך הגעת לשם.
    גם ג׳וי שואלת ונד מסביר שהיית סהרורי, מלמלת בשפה לא מובנת והלכת מבלי לשמוע לדבריו!
    ואתה רק מביט בהם וממצמץ רבות, מרגיש סחוט-כוחות בליווי תחושה דמוית האנגאובר חריפה.
    נד והיא מרימים אותך למעבדה בקומה התחתונה לקבל טיפול מסור ולהישאר לישון בהשגחת צ׳אנסי.
    לאחר מי יודע כמה זמן, מעיר אותך שעון קוקייה שבמעבדה. השעה 13:00 בצהריים, נד זרוק על כיסא וישן בחוסר נוחות וצ׳נסי רוקחת משהו בצבע כחול זרחני שכנראה אתה עומד לשתות.
    אתרומם למצב ישיבה וארים את היד לראשי, ארגיש אותו מפמפם באצבעותיי ואסרוק את החדר במבט מהיר נוסף. "נד קום" אומר לו בקול מעט ישנוני, עדיין מטולטל מהלילה הנוראי שעבר עליי.
    לאחר שיתעורר אשאל אותו מה קרה בדיוק בלילה.
    לאחר שאתאפס על עצמי, אקום מהמיטה "נד בוא נלך מפה. העיר הזאת עושה לי לא טוב" אומר לו במהירות ואתחיל להתארגן בחיפזון. 'העיקר להתחפף מכאן' אחשוב לעצמי בקדחנות.


    אשטון-
    מבעד לעלטה, אתה שומע את סוואבלו מנופפת בכנפיה, ואתה מבחין בגוש גדל בתוך החושך- הולך וגדל באוויר.
    לאחר כמה רגעים אתה שומע את מה שנראה לך כג'רפאריג מקישה בשינייה בחוזקה ואז את קריאת הכאב שלה שכשהיא נוקשת בעצמה.
    מיד לאחר מכן סוואבלו מאירה את הזירה בזמן שכנפייה זוהרות באור כסוף ובהיר, מגלה לך את מיקומה של יריבתך, בדיוק במרכז, אבל בגלל האור של סוואבלו- היא מצליחה לראות אותה אף היא, וקופצת לאחור- וגורמת לסוואבלו להתרסק באדמת הזירה.
    "צהלת החיילים וגדודים הולכים- רקיעה!" קוראת מתילדה מבעד לאפלת החושך, אשר חוזר עכשיו שכסוואבלו הפסיקה את המתקפה שלה- ושניות לאחר מכן אתה שומע את קריאת הכאב שלה ואתה מבין לבדך שהיא נפגעה מרגליה של גירפריג.
    למרות זאת שניות בודדות לאחר מכן, קריאת הכאב את גירפריג נשמעץ אף היא- מתקפת המריטה של סוואבלו מצליחה לפגוע ביריבתה ישירות.
    ציטוט פורסם במקור על ידי מלך השטיחים צפה בהודעה
    אני מכריז עליכם בעל ובעל ):
    גיל! 3>

  7. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1312
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה
    אתרומם למצב ישיבה וארים את היד לראשי, ארגיש אותו מפמפם באצבעותיי ואסרוק את החדר במבט מהיר נוסף. "נד קום" אומר לו בקול מעט ישנוני, עדיין מטולטל מהלילה הנוראי שעבר עליי.
    לאחר שיתעורר אשאל אותו מה קרה בדיוק בלילה.
    לאחר שאתאפס על עצמי, אקום מהמיטה "נד בוא נלך מפה. העיר הזאת עושה לי לא טוב" אומר לו במהירות ואתחיל להתארגן בחיפזון. 'העיקר להתחפף מכאן' אחשוב לעצמי בקדחנות.


    אשטון-
    מבעד לעלטה, אתה שומע את סוואבלו מנופפת בכנפיה, ואתה מבחין בגוש גדל בתוך החושך- הולך וגדל באוויר.
    לאחר כמה רגעים אתה שומע את מה שנראה לך כג'רפאריג מקישה בשינייה בחוזקה ואז את קריאת הכאב שלה שכשהיא נוקשת בעצמה.
    מיד לאחר מכן סוואבלו מאירה את הזירה בזמן שכנפייה זוהרות באור כסוף ובהיר, מגלה לך את מיקומה של יריבתך, בדיוק במרכז, אבל בגלל האור של סוואבלו- היא מצליחה לראות אותה אף היא, וקופצת לאחור- וגורמת לסוואבלו להתרסק באדמת הזירה.
    "צהלת החיילים וגדודים הולכים- רקיעה!" קוראת מתילדה מבעד לאפלת החושך, אשר חוזר עכשיו שכסוואבלו הפסיקה את המתקפה שלה- ושניות לאחר מכן אתה שומע את קריאת הכאב שלה ואתה מבין לבדך שהיא נפגעה מרגליה של גירפריג.
    למרות זאת שניות בודדות לאחר מכן, קריאת הכאב את גירפריג נשמעץ אף היא- מתקפת המריטה של סוואבלו מצליחה לפגוע ביריבתה ישירות.
    "לא לוותר סוואבלו, זה עוד לא נגמר" ארומם את רוחה בהמון קור-רוח. ואז אדריך אותה "בוא ננצל את הסיטאוציה, עכשיו כשאת תחתיה פירסי כנפייך ושוב השתמש בכנף ברזל, ומבעד לרווח ברגליה טוסי והפילי בדרך את ג'יראפריג על הרצפה עם כנפי הפלדה שלך, ולבסוף בצעי היפוך ובסחרור מהיר במיוחד כמו מקדחה, צללי אליה עם מריטה!"
    אקווה שזה יצליח והשהצלילה החדה בתוספת הסיבובים יעציבו את עצמת המריטה!

    רובי:
    אתה עוזר כוח, ומתיישב בקושי באמצעות מעקה המיטה. אוחז במצחך הכואב היטב וסורק את החדר פעם נוספת. דבר אינו שונה מההצצה הקודמת, החדר הלבן והבוהק שורר בדממה רוגעת. צ'נסי מערבבת ערבובים אחרונים וחוזרת נמרצת להגיש לך את התרופה שרקחה, אתה מודה בחיוך ושותה אותה בשלוק אחד.
    לגימה נוראית שמעלה בך גועל ומבט נחרץ ונחרד, אתה משתעל ומשמיע קולות היעגלות גרוניים, קולות שמעוררים את נד משנתו. הוא מופתע ושמח לראות שאתה ער ובסדר "או תודה לאל ישנוני, ממש הדאגת אותנו עם הלילה הסערורי שלך" הוא אומר ואינך מבין.
    כשהוא באמת שם-לב שאינך זוכר כלום הוא מתחיל לספר "מה? איך אתה לא זוכר?! השתגעת אתמול, היו לך סיוטים והזעת... חלמת שיש לך אחות או משהו כזה, ושיש מישהו שיודע היכן היא ואיך למצוא אותה? דיברת גם כל הזמן, הלוך וחזור על איזה עיניים... לא הבנתי אותך כלכך" הוא מסביר עד כמה שיכל ואתה מתחיל להיזכר בהכל.
    אך הינך משוכנע, שאלו היו סיוטים ריקים בלבד, שנגרמו מהעיירה הגועלית הזאת. לאחר חצי שעה התרופה משפיעה ואתה מרגיש נהדר. מודה לאחות ג'וי ולפוקימונית שלה על הסיוע והדאגה, משלם את השכרת החדר וטס למעלה להתארגן במרץ, מתלבש ומנעל בכעס, אתה רותן וממלמל על כמה נמאס לך מהמקום הערור הזה ושלא מעניין אותך כלום. אתה עף מפה עוד היום!
    לאחר כמה דקות אתה מוכן, כבר מחכה בחוסר סובלנות בפתח הדלת לנד שנועל את הנעל האחרונה וגוער בך מעט להפסיק להאיץ בו. אתה מוביל כמעט בריצה את דרכם החוצה מהמרכז ומהעיר כשנד צועק "חכה רגע רובי!!!" אתה נעמד דום ומסתובב כשהוא מוסיף "תוכל להסביר לי מה קורה? איני מבין. החלומות האלה? אומרים לך משהו? ישלך בכלל אחות? ומה עם המכון כאן? לא תבצע אותו ותוותר על הליגה?" מציף אותך בשאלות.

    .

  8. the bitch is back
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 17,822
    #1313
    ציטוט פורסם במקור על ידי NivX10 צפה בהודעה

    רובי:
    אתה עוזר כוח, ומתיישב בקושי באמצעות מעקה המיטה. אוחז במצחך הכואב היטב וסורק את החדר פעם נוספת. דבר אינו שונה מההצצה הקודמת, החדר הלבן והבוהק שורר בדממה רוגעת. צ'נסי מערבבת ערבובים אחרונים וחוזרת נמרצת להגיש לך את התרופה שרקחה, אתה מודה בחיוך ושותה אותה בשלוק אחד.
    לגימה נוראית שמעלה בך גועל ומבט נחרץ ונחרד, אתה משתעל ומשמיע קולות היעגלות גרוניים, קולות שמעוררים את נד משנתו. הוא מופתע ושמח לראות שאתה ער ובסדר "או תודה לאל ישנוני, ממש הדאגת אותנו עם הלילה הסערורי שלך" הוא אומר ואינך מבין.
    כשהוא באמת שם-לב שאינך זוכר כלום הוא מתחיל לספר "מה? איך אתה לא זוכר?! השתגעת אתמול, היו לך סיוטים והזעת... חלמת שיש לך אחות או משהו כזה, ושיש מישהו שיודע היכן היא ואיך למצוא אותה? דיברת גם כל הזמן, הלוך וחזור על איזה עיניים... לא הבנתי אותך כלכך" הוא מסביר עד כמה שיכל ואתה מתחיל להיזכר בהכל.
    אך הינך משוכנע, שאלו היו סיוטים ריקים בלבד, שנגרמו מהעיירה הגועלית הזאת. לאחר חצי שעה התרופה משפיעה ואתה מרגיש נהדר. מודה לאחות ג'וי ולפוקימונית שלה על הסיוע והדאגה, משלם את השכרת החדר וטס למעלה להתארגן במרץ, מתלבש ומנעל בכעס, אתה רותן וממלמל על כמה נמאס לך מהמקום הערור הזה ושלא מעניין אותך כלום. אתה עף מפה עוד היום!
    לאחר כמה דקות אתה מוכן, כבר מחכה בחוסר סובלנות בפתח הדלת לנד שנועל את הנעל האחרונה וגוער בך מעט להפסיק להאיץ בו. אתה מוביל כמעט בריצה את דרכם החוצה מהמרכז ומהעיר כשנד צועק "חכה רגע רובי!!!" אתה נעמד דום ומסתובב כשהוא מוסיף "תוכל להסביר לי מה קורה? איני מבין. החלומות האלה? אומרים לך משהו? ישלך בכלל אחות? ומה עם המכון כאן? לא תבצע אותו ותוותר על הליגה?" מציף אותך בשאלות.

    "וואו וואו תעצור רגע יותר מידי שאלות" אומר לו בהסך דעת וארים את כפות ידי בצורת עצור ואז אנער את ראשי . "החלומות האלה אומרים לי משהו, כן יש לי אחות ונלך למכון ואז אנחנו מתחפפים מפה. אני לא רוצה להיות עוד שנייה במקום הזה. בסדר?" ארדה בו מעט בקול תקיף יותר ממה שהתכוונתי.
    "מצטער נד, כמו שלך יש סודות גם לי. אחותי נעלמה לפני שלוש שנים וזו הסיבה שיצאתי בכלל למסע הזה" אומר לו בקול מעט יותר מתנצל "אם אלך בעקבותיה אולי אצליח לגלות מה עלה בגורלה" אמשיך בסיפורי ואמשיך תוך כדי להתארגן.
    לאחר שאסיים, ארד שוב למטה ואחפש את המכון הזה- איפה שלא יהיה.



    אשטון-
    "קדימה סוואבלו לא לוותר!" אתה קורא לחשכה "קדימה נצלי את ההזמנות כנף ברזל ממש עכשיו!" אתה ממשיך לומר לה את תוכניתך- ואכן לכמה שניות, אתה מבחין בהבזק של האור הכסוף של סוואבלו בתוך האפלה- מאירה את הסיטואציה ואכן מצליחה להעיף את גירפריג אחורנית בהטחה חזקה.
    ושוב אפלה שוררת בזירה, אשר מתחילה לעצבן אותך נורא.
    "קדימה הסתובבי באוויר ואז החלי להסתובב במהירות כמו מקדחה בזמן שאת משתמשת במתקפת המריטה שלך!" אתה קורא לעבר סוואבלו.
    מתילדה מתחילה אף היא לקורא לתוך החושך, אבל אחרי קריאת תבוסה חזקה אשר נשמעת מהחושך, האורות נדלקים.
    סוואבלו עומדת על גירפריג המעולפת, מתנשמת עמוקות.
    "אשטון כל הכבוד!" קוראת ג'ניפר ממקומה- כמעט שכחת לגמרי שהיא שם ואילו מתילדה מחמיצה פנים ומחזירה את הפוקימונית המעולפת שלה לכדור.
    "ובכן מתמודד, על פי חוקי המכונים הלא רשמיים, איני יכולה להעניק לך תג מכון. אבל כן אוכל לענות לבקשה אחת שלך- אם תרצה ללמד את אחד מהפוקימונים שלך מתקפה. או אם תרצה אוכל לענות לך על כל שאלה שהיא. אני בזאת מבטיחה לך שאקבל כל דבר שתבחר" אומרת וסורקת אותך במבטה הקשוח.
    "תהיה לך אפשרות אחת בלבד לבחור" מוסיפה.
    ציטוט פורסם במקור על ידי מלך השטיחים צפה בהודעה
    אני מכריז עליכם בעל ובעל ):
    גיל! 3>

  9. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1314
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה
    אשטון-
    "קדימה סוואבלו לא לוותר!" אתה קורא לחשכה "קדימה נצלי את ההזמנות כנף ברזל ממש עכשיו!" אתה ממשיך לומר לה את תוכניתך- ואכן לכמה שניות, אתה מבחין בהבזק של האור הכסוף של סוואבלו בתוך האפלה- מאירה את הסיטואציה ואכן מצליחה להעיף את גירפריג אחורנית בהטחה חזקה.
    ושוב אפלה שוררת בזירה, אשר מתחילה לעצבן אותך נורא.
    "קדימה הסתובבי באוויר ואז החלי להסתובב במהירות כמו מקדחה בזמן שאת משתמשת במתקפת המריטה שלך!" אתה קורא לעבר סוואבלו.
    מתילדה מתחילה אף היא לקורא לתוך החושך, אבל אחרי קריאת תבוסה חזקה אשר נשמעת מהחושך, האורות נדלקים.
    סוואבלו עומדת על גירפריג המעולפת, מתנשמת עמוקות.
    "אשטון כל הכבוד!" קוראת ג'ניפר ממקומה- כמעט שכחת לגמרי שהיא שם ואילו מתילדה מחמיצה פנים ומחזירה את הפוקימונית המעולפת שלה לכדור.
    "ובכן מתמודד, על פי חוקי המכונים הלא רשמיים, איני יכולה להעניק לך תג מכון. אבל כן אוכל לענות לבקשה אחת שלך- אם תרצה ללמד את אחד מהפוקימונים שלך מתקפה. או אם תרצה אוכל לענות לך על כל שאלה שהיא. אני בזאת מבטיחה לך שאקבל כל דבר שתבחר" אומרת וסורקת אותך במבטה הקשוח.
    "תהיה לך אפשרות אחת בלבד לבחור" מוסיפה.
    אביט בה במבט רציני ואחשוב בכובד ראש תוך שאני חוזר בליבי אחרי דבריה באיטיות. לאחר מכן אביט אל עבר ג'ניפר ואבהה בה במבט חודר לכמה שניות, ואז אחזור אל מתילדה ונשיפה עמוקה של השלמה עם המצב אשאל "אמרי לי בבקשה, מי באמת זו ג'ניפר טיילי? ומה הקשר שלה לאליסה קאטצ'ר, אחותי" בקול רם וברור, ואסיים בדרמטיות.

    רובי:
    "וואו וואו וואו... עצור, סטופ, יותר מידי שאלות" אתה מחזיר לנד בטון רם ותקיף, מסמן לו לרתום את לשונו ולחדול מהתקפת השאלות האלו שמרגיזות ומשגעות את מוחך. לאחר שאתה והוא נרגעים אתה מתנצל ומסביר לי שכמו לו ולכל בנאדם, גם לך יש סודות. וכן יש לך אחות, אחות שנעלמה ליפני 3 שנים ומאז לא נראתה בשום מקום. והוא המום, מבועט ונדהם לשמוע על כך.
    נראה אף כי נד מתנצל בעצמו על החדירה הפרועה שלו לפרטיותך, אך אתה מנחם אותו בפנים המסבירות כי הכל בסדר.
    "ולשאלתך האחרת, אני הולך בדרכה של אחותי, כך אני מאמין שאמצא אותה..." אתה אומר בקול שקט ודרמטי ואז מוסיף ברצינות רבה "אז כן, הולכים למכון! אנצח בו ונתחפף מכאן מהר!"
    והוא מחוייך ונראה מסופק מאוד מהתשובה שלך.
    שניכם צועדים וממשיכים בשביל הראשי של העיירה, כל הדרך אל בית הקברות המוצל והאפלולי. אתם נכנסים כשנד מוביל בצעד מדוד ולא בטוח. "אויש כמה שלא אהבתי לעבור פה... פוףףף! מי האמין שאחזור?!" נד מקטר מעט וזה מצחיק ומרגיע אותך כשלפתע צליל משב רוח קריר עובר סביב כשאתם מזהים לפתע! מרחף לצידכם ומתבונן בכם בעין האדומה והנוצצת שלו הסורקת אתכם בקרירות.

    .

  10. the bitch is back
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 17,822
    #1315
    ציטוט פורסם במקור על ידי NivX10 צפה בהודעה
    רובי:
    "וואו וואו וואו... עצור, סטופ, יותר מידי שאלות" אתה מחזיר לנד בטון רם ותקיף, מסמן לו לרתום את לשונו ולחדול מהתקפת השאלות האלו שמרגיזות ומשגעות את מוחך. לאחר שאתה והוא נרגעים אתה מתנצל ומסביר לי שכמו לו ולכל בנאדם, גם לך יש סודות. וכן יש לך אחות, אחות שנעלמה ליפני 3 שנים ומאז לא נראתה בשום מקום. והוא המום, מבועט ונדהם לשמוע על כך.
    נראה אף כי נד מתנצל בעצמו על החדירה הפרועה שלו לפרטיותך, אך אתה מנחם אותו בפנים המסבירות כי הכל בסדר.
    "ולשאלתך האחרת, אני הולך בדרכה של אחותי, כך אני מאמין שאמצא אותה..." אתה אומר בקול שקט ודרמטי ואז מוסיף ברצינות רבה "אז כן, הולכים למכון! אנצח בו ונתחפף מכאן מהר!"
    והוא מחוייך ונראה מסופק מאוד מהתשובה שלך.
    שניכם צועדים וממשיכים בשביל הראשי של העיירה, כל הדרך אל בית הקברות המוצל והאפלולי. אתם נכנסים כשנד מוביל בצעד מדוד ולא בטוח. "אויש כמה שלא אהבתי לעבור פה... פוףףף! מי האמין שאחזור?!" נד מקטר מעט וזה מצחיק ומרגיע אותך כשלפתע צליל משב רוח קריר עובר סביב כשאתם מזהים לפתע! מרחף לצידכם ומתבונן בכם בעין האדומה והנוצצת שלו הסורקת אתכם בקרירות.


    אסרוק אוו בחזרה, אחייך בקרירות ואתחיל לחפש את המכון בעצמי. "נד" אומר "אתה זוכר איפה המכון? הכל נראה פה אותו דבר" אשאל בסקרנות- המקום הזה נותן לי וויבים לא טובים ואאיץ בו יותר.
    "ככל שנמהר לסיים פה- נוכל ללכת מפה" אמשיך לומר לוב זמן הצעדה בין הקברים.



    אשטון-
    אתה בוחש בהצעתה כמה פעמים, מתבלט עם עצמך מה לעשות. אתה מציץ לאחור ומביט בג'יפר והחלטתך נופלת ואתה ניגש למתילדה, המרימה את ידה להשתיקך.
    "אחרי" אומרת בשקט, מסתובבת ומתחילה ללכת אפילו מבלי לבדוק אם אתה בעקבותיה.
    היא מוליכה אותך במסדרון ארוך ועמוק, חשוך ועליו עשרות ציורים וגילופים באלה ואחרים. חלקם מושכים את עינך, חלקם מזעזעים אותך וחלקם מרתקים אותך למצב בו אתה עומד ומתבונן מספר רגעים, עד שאתה מבין שמתילדה אינה מחכה וממשיכה ללכת.
    לבסוף היא מובילה אותך לחדר חשוך, היא סוגרת אחריך את הדלת- נועלת אותה בשתיקה, ומתיישבת על כסא ומושיטה לך את ידה קדימה, מסמנת לך להתיישב מול.
    אתה מתיישב ומרגיש מעט חוסר נוחות, אבל נשאר במקום.
    "שאל את שאלתך" אומרת בקול בטוח ויציב. אתה מהסס כמה רגעים "מי היא ג'ניפר טילי ומה הקשר שלה לאליסה קאצ'ר, אחותי" אתה שואל בקול יותר בטוח ורם. שקט שוחרר בחדר, כשלפתע מתילדה מתחילה לזהור בעצמה באור לבן ופרץ של רוח מתחילה להסתחרר בחדר, מעיפה את שערה הלבן לכל עבר וקול נוסף נשמע בחדר מתחת לקולה של מתילדה.
    "ג'ניפר טילי נולדה לפני 18 שנים בעיר מוסודייפ במחוז הואן" מתחילה לדבר מתילדה, ונראה שהיא בסוג של טראנס ואינה שולטת כלל וכלל על גופה "עברה לעיר ג'נטה בהיותה בת 3. מגיל קטן התאמנה עם פוקימונים והצליחה בגיל 15 להעפיל את הליגה ומאז ניהלה במשך כשלוש שנים את מכון הרעל ביער איליין. לפני זה היא ובת דודתה היו שלישייה אשר ניסו יחדיו לנצח את הליגה יחד עם נערה נוספת. הנערה המסתורית סירבה לשתף את הבנות דודות את שמה ואת מקורה ותמיד הייתה בפחד שמישהו עוקב אחריה. ג'ניפר ואן ניסו כמיטב יכולתן להגן על הנערה הנוספת, שמה היה רבקה, אך נכשלו וממש לפני המכון בעיר טאגטיקה, הנערה הנוספת נפרדה מהן ואינה נראתה שוב" הקול אומר לך ואתה עומד משתתק "אבל מה עם אליסה קאצ'ר?" אתה שואל שוב בחיפזון ובדחק "זו היא שאלה אחרת לגמרי ועניתי על שאלתך" עונה הקול הבוקע מתוך מתילדה, ואז בבת אחת הקול נחנק והאור הבוקע ממתילדה נעלם.
    מתילדה מתנערת מעט ישנונית ומסוחררת ונראה שחזרה לעצמה "קיבלת את מה שחיפשת?" שואלת בקולה הרגיל והקר.
    ציטוט פורסם במקור על ידי מלך השטיחים צפה בהודעה
    אני מכריז עליכם בעל ובעל ):
    גיל! 3>

  11. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1316
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה
    אשטון-
    אתה בוחש בהצעתה כמה פעמים, מתבלט עם עצמך מה לעשות. אתה מציץ לאחור ומביט בג'יפר והחלטתך נופלת ואתה ניגש למתילדה, המרימה את ידה להשתיקך.
    "אחרי" אומרת בשקט, מסתובבת ומתחילה ללכת אפילו מבלי לבדוק אם אתה בעקבותיה.
    היא מוליכה אותך במסדרון ארוך ועמוק, חשוך ועליו עשרות ציורים וגילופים באלה ואחרים. חלקם מושכים את עינך, חלקם מזעזעים אותך וחלקם מרתקים אותך למצב בו אתה עומד ומתבונן מספר רגעים, עד שאתה מבין שמתילדה אינה מחכה וממשיכה ללכת.
    לבסוף היא מובילה אותך לחדר חשוך, היא סוגרת אחריך את הדלת- נועלת אותה בשתיקה, ומתיישבת על כסא ומושיטה לך את ידה קדימה, מסמנת לך להתיישב מול.
    אתה מתיישב ומרגיש מעט חוסר נוחות, אבל נשאר במקום.
    "שאל את שאלתך" אומרת בקול בטוח ויציב. אתה מהסס כמה רגעים "מי היא ג'ניפר טילי ומה הקשר שלה לאליסה קאצ'ר, אחותי" אתה שואל בקול יותר בטוח ורם. שקט שוחרר בחדר, כשלפתע מתילדה מתחילה לזהור בעצמה באור לבן ופרץ של רוח מתחילה להסתחרר בחדר, מעיפה את שערה הלבן לכל עבר וקול נוסף נשמע בחדר מתחת לקולה של מתילדה.
    "ג'ניפר טילי נולדה לפני 18 שנים בעיר מוסודייפ במחוז הואן" מתחילה לדבר מתילדה, ונראה שהיא בסוג של טראנס ואינה שולטת כלל וכלל על גופה "עברה לעיר ג'נטה בהיותה בת 3. מגיל קטן התאמנה עם פוקימונים והצליחה בגיל 15 להעפיל את הליגה ומאז ניהלה במשך כשלוש שנים את מכון הרעל ביער איליין. לפני זה היא ובת דודתה היו שלישייה אשר ניסו יחדיו לנצח את הליגה יחד עם נערה נוספת. הנערה המסתורית סירבה לשתף את הבנות דודות את שמה ואת מקורה ותמיד הייתה בפחד שמישהו עוקב אחריה. ג'ניפר ואן ניסו כמיטב יכולתן להגן על הנערה הנוספת, שמה היה רבקה, אך נכשלו וממש לפני המכון בעיר טאגטיקה, הנערה הנוספת נפרדה מהן ואינה נראתה שוב" הקול אומר לך ואתה עומד משתתק "אבל מה עם אליסה קאצ'ר?" אתה שואל שוב בחיפזון ובדחק "זו היא שאלה אחרת לגמרי ועניתי על שאלתך" עונה הקול הבוקע מתוך מתילדה, ואז בבת אחת הקול נחנק והאור הבוקע ממתילדה נעלם.
    מתילדה מתנערת מעט ישנונית ומסוחררת ונראה שחזרה לעצמה "קיבלת את מה שחיפשת?" שואלת בקולה הרגיל והקר.
    אומר מראש, בכוונה אני מציף את העדכון במידע ומזרז אתזה
    ~~~~
    "האמת שלא, לא כלכך!" אומר בטון רותן ועצבני. ואז אף יותר אתפרץ אני בהחלט מתנצל, אך שאלתי אותך במדיוק מה הקשר של אחותי אליסה לג'ניפר, ואת מדברת איתו על איזו רב-" אקטע עצמי ואבין במחשבה שניה, ואקפא מבחוץ אל תוך מחשבותיי במבט המום.
    "אז היא בעצם כלל לא יודעת עליי, או עליה באמת..." אממלמל לעצמי, "פאק! חמור!" אקרא בקול ואושיט שני ידיי ללחוץ למתילדה בעיניים נוצצות מדמעות ואשיב "כןכן עזרת מאוד בעצם! תודה רבה לך"
    אמחה אותם תוך כדי תנועה וארוץ אל ג'ניפר בניפוף לשלום למתילדה וצעקת תודה אחת אחרונה.
    כשאגיע אליה אחבק אותה חזק, ואומר לה, עדיין עם מעט דמעות סביב עיניי "בואי, צריכים לדבר" ואקח אותה החוצה. שם אתנצל על התנהגותי לאחרונה, אסביר לה הכל ואתבדה, ומשם אשוחח איתה על כל מה שהיא יודעת על אחותי.

    רובי:
    סורק גם אתה את דסקול בחזרה, בחשש שמה התנפל עליכם או אולי סתם מתוך החרדה שהמקום הזה גורם לך מאז ליל אמש. אתה מחייך בקרירות בכדי להוריד את המתח שבאוויר, הוא קורץ לכם ומנופף לשלום ואתה נס על נפשך משם, קדימה ועוקף את נד.
    שמסמן תנועת 'הוא בסדר, הוא סתם לחוץ, אל תתייחס אליו' לדסקול המביט בכם בתמיהה, וממשיך אחריך ומצחק לו בשקט, "נד אתה זוכר איפה המכון? הכל נראה פה אותו דבר..." הינך שואל בסקרנות ומביט לכל עבר במבט חושש, אתה מרגיש שמישהו מתבונן בכם כל העת. חברך מניד לשלילה, מגרד את ראשו ואומר בספק "מממ... תראה הכל נראה כאן אותו הדבר ו... לא, חחח אין לי שמץ" מסיים ומסמן בידיו כי אינו זוכר.
    'המקום הזה מעלה בי תחושות נוראיות' אתה חושב כשלפתע תחושת המעקב מתעצמת ואתה משתתק לשנייה כי חלף מול עינייך צל מרחוק שהביט בך, וכמו פלאשבק אתה מזהה את הצללית מאותו אמצע הלילה. פשוט קופא במקומך כשנד גם הוא דוחף אותך קלות ואומר בחוסר דאגה "נו דיי חחחח... מה קורה לך פחדני? אין כאן כלום" הוא מביט סביב בנינוחות וממלמל קיטורים על הערפל המרגיז שעופף הכל.
    "אילולא זה מזמן הייתי מזהה את מוזיאולום הערור" פולט נד ואתה תחיל להבין שהמכון הוא בעצם אחד מהקברים המוזרים הללו, וסוף סוף התיחסותך פונה לסביבה השוממת והקרירה, אין אף אדם סביב. רק קברים מכל עבר בכל מיני סגנונות, גדלים וסוגים.
    לפתע חולפים מלידך משמאלך, ומימינך זהו. "אולי הם יודעים" זורק נד לאוויר כבדיחה שאמורה ~להרגיע את הרוחות~.

    .

  12. the bitch is back
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 17,822
    #1317
    ציטוט פורסם במקור על ידי NivX10 צפה בהודעה
    רובי:
    סורק גם אתה את דסקול בחזרה, בחשש שמה התנפל עליכם או אולי סתם מתוך החרדה שהמקום הזה גורם לך מאז ליל אמש. אתה מחייך בקרירות בכדי להוריד את המתח שבאוויר, הוא קורץ לכם ומנופף לשלום ואתה נס על נפשך משם, קדימה ועוקף את נד.
    שמסמן תנועת 'הוא בסדר, הוא סתם לחוץ, אל תתייחס אליו' לדסקול המביט בכם בתמיהה, וממשיך אחריך ומצחק לו בשקט, "נד אתה זוכר איפה המכון? הכל נראה פה אותו דבר..." הינך שואל בסקרנות ומביט לכל עבר במבט חושש, אתה מרגיש שמישהו מתבונן בכם כל העת. חברך מניד לשלילה, מגרד את ראשו ואומר בספק "מממ... תראה הכל נראה כאן אותו הדבר ו... לא, חחח אין לי שמץ" מסיים ומסמן בידיו כי אינו זוכר.
    'המקום הזה מעלה בי תחושות נוראיות' אתה חושב כשלפתע תחושת המעקב מתעצמת ואתה משתתק לשנייה כי חלף מול עינייך צל מרחוק שהביט בך, וכמו פלאשבק אתה מזהה את הצללית מאותו אמצע הלילה. פשוט קופא במקומך כשנד גם הוא דוחף אותך קלות ואומר בחוסר דאגה "נו דיי חחחח... מה קורה לך פחדני? אין כאן כלום" הוא מביט סביב בנינוחות וממלמל קיטורים על הערפל המרגיז שעופף הכל.
    "אילולא זה מזמן הייתי מזהה את מוזיאולום הערור" פולט נד ואתה תחיל להבין שהמכון הוא בעצם אחד מהקברים המוזרים הללו, וסוף סוף התיחסותך פונה לסביבה השוממת והקרירה, אין אף אדם סביב. רק קברים מכל עבר בכל מיני סגנונות, גדלים וסוגים.
    לפתע חולפים מלידך משמאלך, ומימינך זהו. "אולי הם יודעים" זורק נד לאוויר כבדיחה שאמורה ~להרגיע את הרוחות~.

    אגלגל את עיניי מהבדיחה הגרועה של נד, אבל אגחגח קלות "איך אתה לא זוכר איפה המכון? היית פה כבר,לא?" אשאל אותו ואבהה, אבל אחליט לשאול את הפוקימונים במעט חשש "היי" אגמגם "אתם יודעים אולי היכן המכון פה?" אשאל במעט חשש, אקווה שהם יודעים את התשובה.



    אשטון-
    "לא לא קיבלתי תשובה בכל..ל" אתה אומר ואז נופל לך האסימון כשאתה מבין מה מתילדה אמרה לך. "תודה רבה לך! עזרת לי המון!" אתה מודה לה בהתלהבות ונפרד ממנה בחופזה ורץ לג'ניפר, אשר עדיין מחכה לך ביציע ונראה שהיא מלטפת את הסוויפר שלה ביד אחת ובשנייה מסתכלת בטלפון שלה, סורקת אתרים כנראה.
    "ג'ניפר" אתה קורא לה וניגש אליה "נו מה שאלת?" שואלת בסקרנות ונראית משועשעת "פעם ראשונה שגיליתי על הכוחות של מתילדה התחרפנתי, אבל זה הסביר לי המון עליה" אומרת בהסך דעת קל ומחזירה את הסלולרי שלה לכיסה ומסתכלת עליך, מעט מופתעת מהבעת פניך "מה קרה?" שואלת בתמיהה, ולא נראה בכלל שהיא יודעת על מה שאלת.
    "לא פה בואי נצא מכאן" אתה אומר במעט היסוס.
    לאחר כמה רגעים, אתם יושבים על מדשאה על האדמה ואתה בולע את רוקך לפני שאתה פותח את הפה. "תקשיבי" אתה מתחיל ומוציא את התמונה שמצאת בבית השרוף של אן ומראה לה אותה.
    "היי מאיפה מצאת את התמונה הזאת?" שואלת בסקרנות ואתה מתחיל לגולל לה את הסיפור על אחותך שיצאה למסע במטרה להיות מאמנת מובילה, אבל משהו קרה והיא נעלמה לפני הקרב המכון האחרון שלה.
    "אז מה הקשר לתמונה?" שואלת ולא נראה שמבינה ואתה מצביע על אחותך בתמונה "זו אחותי" אתה אומר בשקט ונותן להבנה לרדת.
    "רבקה זו אחותך?!" קוראת מופתעת. משם אתה מספר לה על כל השיחה אשר הייתה לך עם מתילדה ונראה שהיא יושבת בשקט, מאזינה לדברייך מעט המומה.
    "אני לא מאמינה שזה נכון! זה נשמע כמו משהו שיצא מסרט" אומרת לבסוף שותקת ומסתכלת עליך במבט מזועזע ומחבקת אותך "מסכן קטן! עכשיו הכל ברור לי" אומרת בשקט.
    "ג'ני, אני חייב לדעת מה קרה שם" אתה אומר לה לבסוף, מושך אותה ממך ומתבונן בה עם מבט חודר בעיניה.
    "טוב הכרתי את רבקה.." מתחילה "אליסה" מתקנת במהירות "קצת לפני העיר ג'נטה. אני ואן התחלנו ביחד לפני כשלוש שנים את המסע שלנו יחד. הלכנו ביחד לפרופסור בעיר ניו טורטיק לקבל את הפוקימון הראשון שלנו, והתחלנו את המסע שלנו, כמו כולם. ממש בשולי העיר ג'נטה פגשנו את אליסה. היא נראתה מעט מבולבלת ומפוחדת, אז עזרנו לה להגיע לעיר וקיווינו לעזור לה. היא תמיד נראתה מעט מפוחדת, אבל הנחנו שאולי בגלל גילה הצעיר, או אולי בגלל שבחיים לא הייתה מחוץ לבית היא פשוט חוששת. לאחר שניצחנו כל אחת את המכון בעיר שאז נוהל על ידי ג'וזפין, התחלנו ללכת ביחד דרך יער איליין ולבסוף באמת התחברנו- אבל תמיד משהו בה נראה מרוחק וחושש, אבל לא נכנסו לזה יותר מידי. היא פעם אחת רק שתפה אותנו שהיא חוששת שמישהו עוקב אחריה. היא לא רצתה לשתף יותר מידי, אבל היא כן אמרה שהיא ראתה משהו שהיא לא הייתה צריכה לראות" מספרת לך ואתה יושב המום עם גודל הידע שלה. "לקח לנו כמעט שלושה חודשים עד שהגענו לעיר טאגטיקה ובשלב הזה כבר ממש התחברנו, אבל אליסה עדיין הייתה מרוחקת ולא רצתה לשתף אותנו בכלל על חייה האישיים בחיים לא ניהלה שיחות לידנו ואפילו פעם אחת לא רצתה לחזור לביתה. בלילה לפני הקרב מכון האחרון, אליסה נראתה ממש נסערת, באותה תקופה, הכתות הדביליות האלה היו ממש בהתחלה וניסו למשוך אליהן כמה שיותר מאמינים. בבוקר שקמנו היא נעלמה, לא ראינו או שמענו ממנה יותר לעולם. אני ואן פשוט הנחנו שהיא הצטרפה לאחת הכתות האלה ונעלמה בין שורותיה. פעם אחת חשבתי שראיתי אותה, זה היה כמעט שנה אחרי שהתחלתי לנהל את המכון שלי. אירחתי טורניר גדול במכון, כשהוא עוד היה רשמי, והייתי בטוחה שהיא הייתה אחת מהמתחרות, למרות שהיא תמיד לבשה ברדס, אבל משהו בעמידתה והתנהגותה, גרם לי להאמין שזו היא, אבל המתמודדת הפסידה ונעלמה כלא הייתה" אומרת לבסוף ומשתתקת, מביטה בך בדממה.
    ציטוט פורסם במקור על ידי מלך השטיחים צפה בהודעה
    אני מכריז עליכם בעל ובעל ):
    גיל! 3>

  13. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1318
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה
    אשטון-
    "לא לא קיבלתי תשובה בכל..ל" אתה אומר ואז נופל לך האסימון כשאתה מבין מה מתילדה אמרה לך. "תודה רבה לך! עזרת לי המון!" אתה מודה לה בהתלהבות ונפרד ממנה בחופזה ורץ לג'ניפר, אשר עדיין מחכה לך ביציע ונראה שהיא מלטפת את הסוויפר שלה ביד אחת ובשנייה מסתכלת בטלפון שלה, סורקת אתרים כנראה.
    "ג'ניפר" אתה קורא לה וניגש אליה "נו מה שאלת?" שואלת בסקרנות ונראית משועשעת "פעם ראשונה שגיליתי על הכוחות של מתילדה התחרפנתי, אבל זה הסביר לי המון עליה" אומרת בהסך דעת קל ומחזירה את הסלולרי שלה לכיסה ומסתכלת עליך, מעט מופתעת מהבעת פניך "מה קרה?" שואלת בתמיהה, ולא נראה בכלל שהיא יודעת על מה שאלת.
    "לא פה בואי נצא מכאן" אתה אומר במעט היסוס.
    לאחר כמה רגעים, אתם יושבים על מדשאה על האדמה ואתה בולע את רוקך לפני שאתה פותח את הפה. "תקשיבי" אתה מתחיל ומוציא את התמונה שמצאת בבית השרוף של אן ומראה לה אותה.
    "היי מאיפה מצאת את התמונה הזאת?" שואלת בסקרנות ואתה מתחיל לגולל לה את הסיפור על אחותך שיצאה למסע במטרה להיות מאמנת מובילה, אבל משהו קרה והיא נעלמה לפני הקרב המכון האחרון שלה.
    "אז מה הקשר לתמונה?" שואלת ולא נראה שמבינה ואתה מצביע על אחותך בתמונה "זו אחותי" אתה אומר בשקט ונותן להבנה לרדת.
    "רבקה זו אחותך?!" קוראת מופתעת. משם אתה מספר לה על כל השיחה אשר הייתה לך עם מתילדה ונראה שהיא יושבת בשקט, מאזינה לדברייך מעט המומה.
    "אני לא מאמינה שזה נכון! זה נשמע כמו משהו שיצא מסרט" אומרת לבסוף שותקת ומסתכלת עליך במבט מזועזע ומחבקת אותך "מסכן קטן! עכשיו הכל ברור לי" אומרת בשקט.
    "ג'ני, אני חייב לדעת מה קרה שם" אתה אומר לה לבסוף, מושך אותה ממך ומתבונן בה עם מבט חודר בעיניה.
    "טוב הכרתי את רבקה.." מתחילה "אליסה" מתקנת במהירות "קצת לפני העיר ג'נטה. אני ואן התחלנו ביחד לפני כשלוש שנים את המסע שלנו יחד. הלכנו ביחד לפרופסור בעיר ניו טורטיק לקבל את הפוקימון הראשון שלנו, והתחלנו את המסע שלנו, כמו כולם. ממש בשולי העיר ג'נטה פגשנו את אליסה. היא נראתה מעט מבולבלת ומפוחדת, אז עזרנו לה להגיע לעיר וקיווינו לעזור לה. היא תמיד נראתה מעט מפוחדת, אבל הנחנו שאולי בגלל גילה הצעיר, או אולי בגלל שבחיים לא הייתה מחוץ לבית היא פשוט חוששת. לאחר שניצחנו כל אחת את המכון בעיר שאז נוהל על ידי ג'וזפין, התחלנו ללכת ביחד דרך יער איליין ולבסוף באמת התחברנו- אבל תמיד משהו בה נראה מרוחק וחושש, אבל לא נכנסו לזה יותר מידי. היא פעם אחת רק שתפה אותנו שהיא חוששת שמישהו עוקב אחריה. היא לא רצתה לשתף יותר מידי, אבל היא כן אמרה שהיא ראתה משהו שהיא לא הייתה צריכה לראות" מספרת לך ואתה יושב המום עם גודל הידע שלה. "לקח לנו כמעט שלושה חודשים עד שהגענו לעיר טאגטיקה ובשלב הזה כבר ממש התחברנו, אבל אליסה עדיין הייתה מרוחקת ולא רצתה לשתף אותנו בכלל על חייה האישיים בחיים לא ניהלה שיחות לידנו ואפילו פעם אחת לא רצתה לחזור לביתה. בלילה לפני הקרב מכון האחרון, אליסה נראתה ממש נסערת, באותה תקופה, הכתות הדביליות האלה היו ממש בהתחלה וניסו למשוך אליהן כמה שיותר מאמינים. בבוקר שקמנו היא נעלמה, לא ראינו או שמענו ממנה יותר לעולם. אני ואן פשוט הנחנו שהיא הצטרפה לאחת הכתות האלה ונעלמה בין שורותיה. פעם אחת חשבתי שראיתי אותה, זה היה כמעט שנה אחרי שהתחלתי לנהל את המכון שלי. אירחתי טורניר גדול במכון, כשהוא עוד היה רשמי, והייתי בטוחה שהיא הייתה אחת מהמתחרות, למרות שהיא תמיד לבשה ברדס, אבל משהו בעמידתה והתנהגותה, גרם לי להאמין שזו היא, אבל המתמודדת הפסידה ונעלמה כלא הייתה" אומרת לבסוף ומשתתקת, מביטה בך בדממה.
    אעמוד בשוק ואשמע את כל מה שג'ניפר אמרה. אנסה להרגע ומבלי לפרוק או להתפרץ שוב אבקש ממנה במבט שקוע וכנה "ג'ני, עכשיו שאת יודעת את האמת על למה יצאתי למסע הזה. את עדיין מוכנה להיות שותפה שלי למסע הזה? תעזרי לי?" אשאל ואחכה בציפייה לתשובה.
    רק כדי להסיר ממני בלבול ואת תחושת הכובד על ליבי, אחת ולתמיד.

    רובי:
    גולל את עינייך למשמע בדיחתו הגרועה של נד, "איך אינך זוכר איפה המכון? היית פה לא?" והוא מצחקק ומשיב בהתנצלות "כן אבל הייתי כן ביום חם הרבה יותר, לא היה כלכך ערפל. והיה קל לראות למרחק. כשנראה את המוזיאולום הנכון וודאי אדע" הוא עונה ומוסיף בטון משועמם "אך כרגע הבעיה היא שאנחנו לא רואים בברור יותר ממטר לכל צד..." ושניכם צוחקים.
    לבסוף, אולי מיאוש, אתה לוקח את עצתו הקומית של נד ממקודם ופונה אל פוקימונים הרוח. אתה פונה ליאמסק שמימן ונד למידריבוס שמשמאל שחורצת לו לשון גדולה בתעתועי רפאים האופיינים לסוג מתאדהה לה אל תוך הערפל, והוא באדישותו הקלאסית מושך בכתפיו.
    לעומתו לך נראה כי יש יותר מזל, יאמסק החביב מקשיב באדיבות ומסמן לך לבוא אחריו והוא מקפץ לו בין הקברים במסלול פתלתל ואתה דולק אחריו בהדיקות. כשבדרך אתה חולף על:
    ,,, שלא מסירים ריכוזכם מהמטרה.
    הינה לאחר כמה בלבולים בדרך מצד יאמסק, שכללה מעט הליכה במעגלים ואפילו כמה שגיאות בפניות הוא מפנה בהצבעה על מוזוליאום ענקי!
    מבנה שיש ענקי המזכיר מאין מקדש, עשוי מאבן שיש ישנה ומעת אכולה בעיטורים של כסף, המבנה אמנם נראה בן כמה עשורים אך מרשים מאוד. וללא ספק גם מצמרר מעוטר בעמודי שיש המחזיקים אותו מכל עבר מדרגות וקרניזים בסגנון רומי ופסלי אדם של מלאכים וקדושים מעונים בפוזות מצמררות שיער! כולם של אישה אחת ספציפית!
    המקום פשוט מעורר בך אימה וחלחלת-פחד כשמשום מקום זורק נד מפיו ברוגע "ככככןןןן... בדיוק זה המקום. בדיוק, יפה מאוד יאמסק" ונוקש באצבעו כאילו נזכר.
    לפתע השמיים, כמו בסרט אימה מתחילים להחשיך ולתמלא בענני סערה. מבפנים נראה אור נרות מרצד ונשמעת מנגינת אוגב מבעיטה.
    (לאווירה לחץ עליי)

    .

  14. the bitch is back
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 17,822
    #1319
    ציטוט פורסם במקור על ידי NivX10 צפה בהודעה

    רובי:
    גולל את עינייך למשמע בדיחתו הגרועה של נד, "איך אינך זוכר איפה המכון? היית פה לא?" והוא מצחקק ומשיב בהתנצלות "כן אבל הייתי כן ביום חם הרבה יותר, לא היה כלכך ערפל. והיה קל לראות למרחק. כשנראה את המוזיאולום הנכון וודאי אדע" הוא עונה ומוסיף בטון משועמם "אך כרגע הבעיה היא שאנחנו לא רואים בברור יותר ממטר לכל צד..." ושניכם צוחקים.
    לבסוף, אולי מיאוש, אתה לוקח את עצתו הקומית של נד ממקודם ופונה אל פוקימונים הרוח. אתה פונה ליאמסק שמימן ונד למידריבוס שמשמאל שחורצת לו לשון גדולה בתעתועי רפאים האופיינים לסוג מתאדהה לה אל תוך הערפל, והוא באדישותו הקלאסית מושך בכתפיו.
    לעומתו לך נראה כי יש יותר מזל, יאמסק החביב מקשיב באדיבות ומסמן לך לבוא אחריו והוא מקפץ לו בין הקברים במסלול פתלתל ואתה דולק אחריו בהדיקות. כשבדרך אתה חולף על:
    ,,, שלא מסירים ריכוזכם מהמטרה.
    הינה לאחר כמה בלבולים בדרך מצד יאמסק, שכללה מעט הליכה במעגלים ואפילו כמה שגיאות בפניות הוא מפנה בהצבעה על מוזוליאום ענקי!
    מבנה שיש ענקי המזכיר מאין מקדש, עשוי מאבן שיש ישנה ומעת אכולה בעיטורים של כסף, המבנה אמנם נראה בן כמה עשורים אך מרשים מאוד. וללא ספק גם מצמרר מעוטר בעמודי שיש המחזיקים אותו מכל עבר מדרגות וקרניזים בסגנון רומי ופסלי אדם של מלאכים וקדושים מעונים בפוזות מצמררות שיער! כולם של אישה אחת ספציפית!
    המקום פשוט מעורר בך אימה וחלחלת-פחד כשמשום מקום זורק נד מפיו ברוגע "ככככןןןן... בדיוק זה המקום. בדיוק, יפה מאוד יאמסק" ונוקש באצבעו כאילו נזכר.
    לפתע השמיים, כמו בסרט אימה מתחילים להחשיך ולתמלא בענני סערה. מבפנים נראה אור נרות מרצד ונשמעת מנגינת אוגב מבעיטה.
    (לאווירה לחץ עליי)

    "מה יש לעיר הזאת??" אשאל את נד בבעטה "סעמק בוא נסיים עם זה בסדר?" אשאל יותר את עצמי מאשר אותו ואכנס למוזיליאום. "תודה יאמסק" אודה לו על עזרתו בחיבה ואבדוק אם אכן כאן הוא המקום הנכון.



    אשטון-
    ג'ניפר שותקת כמה דקות בזמן ששאלתך עדיין מתהדהדת באוויר "את עדיין רוצה להיות שותפה שלי? תעזרי לי?". היא מחייכת אליך חיוך כנה וחם "ברור אשטון. אני רוצה לעזור לך ומבטיחה שאני אעשה כל מה שביכולתי לעזור. תמיד תהייתי מה קרה לה. ועכשיו אוכל לעשות את זה" מוסיפה בחום. אתה מרגיש תחושת הקלה וכאילו משקל של אבן ירד מליבך.
    "אבל אנחנו נהיה צריכים להתחזק בהרבה יותר! אליסה הייתה מאמנת מחוננת, מי שגרם לה ככה לפחד ולהיעלם היה מישהו חזק- אפילו מאוד" אומרת בנחישות וקמה על רגליה "מעכשיו אנחנו כל יום נתאמן! לאחרונה לא עשינו את זה כלל והגיע הזמן לחזור לשגרה!"
    ציטוט פורסם במקור על ידי מלך השטיחים צפה בהודעה
    אני מכריז עליכם בעל ובעל ):
    גיל! 3>

  15. מנהל למופת! (לשעבר)
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    שם: פעם זה היה מגורים. היו ימים...
    הודעות: 4,286
    #1320
    ציטוט פורסם במקור על ידי Ritsuka kun צפה בהודעה
    אשטון-
    ג'ניפר שותקת כמה דקות בזמן ששאלתך עדיין מתהדהדת באוויר "את עדיין רוצה להיות שותפה שלי? תעזרי לי?". היא מחייכת אליך חיוך כנה וחם "ברור אשטון. אני רוצה לעזור לך ומבטיחה שאני אעשה כל מה שביכולתי לעזור. תמיד תהייתי מה קרה לה. ועכשיו אוכל לעשות את זה" מוסיפה בחום. אתה מרגיש תחושת הקלה וכאילו משקל של אבן ירד מליבך.
    "אבל אנחנו נהיה צריכים להתחזק בהרבה יותר! אליסה הייתה מאמנת מחוננת, מי שגרם לה ככה לפחד ולהיעלם היה מישהו חזק- אפילו מאוד" אומרת בנחישות וקמה על רגליה "מעכשיו אנחנו כל יום נתאמן! לאחרונה לא עשינו את זה כלל והגיע הזמן לחזור לשגרה!"
    אשמח ואחייך חיוך גדול, ממש מאוזן לאוזן, אחבק את ג'ניפר ואלחש לך "באמת, באמת שאני שמח לשמוע זאת". אקמוץ אגרוף שרועד מהתלהבות ואביט בה במבט מלא אש ומוטיבציה להתחזק!
    "קדימה שותפה, בואי נזוז מפה" אומר ואקרוץ לה, וכך נמשיך בדרך...

    רובי:
    עמוד השדרה שלך רוטט פשוט, אתה לחלוטין מבועט. באמת מתחיל לפחד, ונמאס עלייך לפחד ופורץ ממך "מה נסגר עם העיר הזאת?!" ונד מצחקק ומגרד בראשו. "בוא פשוט נסיים עם זה בסדר?" אתה שואל, כאילו את עצמך ושניכם נכנסים פנימה.
    לא ליפני כמובן שאתה מודה ליאמסק שמצדיע במבט מלא חיבה וממשיך לו בדרכו בקפצוצים. עם פתיחת הדלתות הכבדות, נגלה אליכם מבוא קצר אך מפואר, מבפנים הכל נקי ומצוחצח, ללא ספק קריפי ומפחיד אך מבריק פשוט!
    הכל עשוי שיש ומידי פעם תמונות וציורים מעוטרים מסגרות זהב מסוגננות של זוג אוהבים בצבעים קהים ומדאכים. ונרות מאירים את הירידה במדרגות הבנויות כספירלה. ואפשר ממש לשמוע את נקישות רגליכם בחלל...
    וקצת ליפני שזה מתחיל להרגיז אותך אתם מגיעים לקומה למטה, מזדרונות מרובעים מכל עבר המוחזקים בידי עמודי שיש רומיים ובינהם קני-נרות גדולים. במרכז ישנה זירה גדולה ובקצה השני, במרחק ישנו חדר קטן, סגור. בעוד אתה משתהים מול כל הציריום ואיטורי הזהב והשיש. השנדליר המפואר מלא בנרות השאווה וכמובן כל נרות הנשמה והקיר המסודרים סביב. קשה שלא להתפאל מכל זה.
    ולפתע חריקת הדלת שראית קודם, היא נפתחת וממנה יוצא בחור, ידיו מוכנסות בכיסים ומבטו מורקן מעט מטה. הוא צוקד בהליכה איטית ונקישות נעליו המחוייתות נשמעות בכל החלל!
    גוון קול נמוך אך נעים נשמע "מי אתם?" שואל האדם ואז מרים את ראשו אליכם, מבטו רגוע, אולי גם מעט ריק ושקט. הוא נשען בידו על אחד העמודים ומרים את ראשו אליכם תחת היד הנשעת ושואל במפתיע "נד שמך לא? מה אתה עושה פה שוב? ומי זה שאיתך?" והוא מפנה אליך מבט קריר וסגור בעיניים תשושות.

    .

עמוד 88 מתוך 97 ראשוןראשון ... 38788687888990 ... אחרוןאחרון

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)

הרשאות

  • אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים
  • אתה לא יכול לפרסם תגובות
  • אתה לא יכול לצרף קבצים להודעותיך
  • אתה לא יכול לערוך את הודעותיך
  •