
פורסם במקור על ידי
Ritsuka kun
אשטון-
"לא לא קיבלתי תשובה בכל..ל" אתה אומר ואז נופל לך האסימון כשאתה מבין מה מתילדה אמרה לך. "תודה רבה לך! עזרת לי המון!" אתה מודה לה בהתלהבות ונפרד ממנה בחופזה ורץ לג'ניפר, אשר עדיין מחכה לך ביציע ונראה שהיא מלטפת את הסוויפר שלה ביד אחת ובשנייה מסתכלת בטלפון שלה, סורקת אתרים כנראה.
"ג'ניפר" אתה קורא לה וניגש אליה "נו מה שאלת?" שואלת בסקרנות ונראית משועשעת "פעם ראשונה שגיליתי על הכוחות של מתילדה התחרפנתי, אבל זה הסביר לי המון עליה" אומרת בהסך דעת קל ומחזירה את הסלולרי שלה לכיסה ומסתכלת עליך, מעט מופתעת מהבעת פניך "מה קרה?" שואלת בתמיהה, ולא נראה בכלל שהיא יודעת על מה שאלת.
"לא פה בואי נצא מכאן" אתה אומר במעט היסוס.
לאחר כמה רגעים, אתם יושבים על מדשאה על האדמה ואתה בולע את רוקך לפני שאתה פותח את הפה. "תקשיבי" אתה מתחיל ומוציא את התמונה שמצאת בבית השרוף של אן ומראה לה אותה.
"היי מאיפה מצאת את התמונה הזאת?" שואלת בסקרנות ואתה מתחיל לגולל לה את הסיפור על אחותך שיצאה למסע במטרה להיות מאמנת מובילה, אבל משהו קרה והיא נעלמה לפני הקרב המכון האחרון שלה.
"אז מה הקשר לתמונה?" שואלת ולא נראה שמבינה ואתה מצביע על אחותך בתמונה "זו אחותי" אתה אומר בשקט ונותן להבנה לרדת.
"רבקה זו אחותך?!" קוראת מופתעת. משם אתה מספר לה על כל השיחה אשר הייתה לך עם מתילדה ונראה שהיא יושבת בשקט, מאזינה לדברייך מעט המומה.
"אני לא מאמינה שזה נכון! זה נשמע כמו משהו שיצא מסרט" אומרת לבסוף שותקת ומסתכלת עליך במבט מזועזע ומחבקת אותך "מסכן קטן! עכשיו הכל ברור לי" אומרת בשקט.
"ג'ני, אני חייב לדעת מה קרה שם" אתה אומר לה לבסוף, מושך אותה ממך ומתבונן בה עם מבט חודר בעיניה.
"טוב הכרתי את רבקה.." מתחילה "אליסה" מתקנת במהירות "קצת לפני העיר ג'נטה. אני ואן התחלנו ביחד לפני כשלוש שנים את המסע שלנו יחד. הלכנו ביחד לפרופסור בעיר ניו טורטיק לקבל את הפוקימון הראשון שלנו, והתחלנו את המסע שלנו, כמו כולם. ממש בשולי העיר ג'נטה פגשנו את אליסה. היא נראתה מעט מבולבלת ומפוחדת, אז עזרנו לה להגיע לעיר וקיווינו לעזור לה. היא תמיד נראתה מעט מפוחדת, אבל הנחנו שאולי בגלל גילה הצעיר, או אולי בגלל שבחיים לא הייתה מחוץ לבית היא פשוט חוששת. לאחר שניצחנו כל אחת את המכון בעיר שאז נוהל על ידי ג'וזפין, התחלנו ללכת ביחד דרך יער איליין ולבסוף באמת התחברנו- אבל תמיד משהו בה נראה מרוחק וחושש, אבל לא נכנסו לזה יותר מידי. היא פעם אחת רק שתפה אותנו שהיא חוששת שמישהו עוקב אחריה. היא לא רצתה לשתף יותר מידי, אבל היא כן אמרה שהיא ראתה משהו שהיא לא הייתה צריכה לראות" מספרת לך ואתה יושב המום עם גודל הידע שלה. "לקח לנו כמעט שלושה חודשים עד שהגענו לעיר טאגטיקה ובשלב הזה כבר ממש התחברנו, אבל אליסה עדיין הייתה מרוחקת ולא רצתה לשתף אותנו בכלל על חייה האישיים בחיים לא ניהלה שיחות לידנו ואפילו פעם אחת לא רצתה לחזור לביתה. בלילה לפני הקרב מכון האחרון, אליסה נראתה ממש נסערת, באותה תקופה, הכתות הדביליות האלה היו ממש בהתחלה וניסו למשוך אליהן כמה שיותר מאמינים. בבוקר שקמנו היא נעלמה, לא ראינו או שמענו ממנה יותר לעולם. אני ואן פשוט הנחנו שהיא הצטרפה לאחת הכתות האלה ונעלמה בין שורותיה. פעם אחת חשבתי שראיתי אותה, זה היה כמעט שנה אחרי שהתחלתי לנהל את המכון שלי. אירחתי טורניר גדול במכון, כשהוא עוד היה רשמי, והייתי בטוחה שהיא הייתה אחת מהמתחרות, למרות שהיא תמיד לבשה ברדס, אבל משהו בעמידתה והתנהגותה, גרם לי להאמין שזו היא, אבל המתמודדת הפסידה ונעלמה כלא הייתה" אומרת לבסוף ומשתתקת, מביטה בך בדממה.