נושא: בעקבות האלים

פורסם במקור על ידי NivX10

‏

‎‏רובי:
אינך מתרברב הפעם בניצחון, שומר על איפוק, ועם זאת לא שוכח להוכיר לפלריאון תודה גדולה והוא מסתפק בזה בצנעה, כל הרקע מאחורי אשיותו של לוציוס מעציבה אותך.
מביט בסאבליי ותומהה איזו מאמנת בחרה לעצמה פוקימון מלחיץ שכזה, היסטואציה גורמת לך להביט על עצמך מהצד והמצב שלך עם אחותך האבודה, כשרגשות מציפים אותך אתה מתחיל להבין לליבו...
ואף על-פי כן הינך משתדל שלא לרחם עליו עוד ולהתייחס אליו ברצינות וכאל אתגר, ושאין זוהי השעה להתרגש. ״קדימה פלריאון, בוא נעלה הילוך״ אתה מצהיר במבט רציני וחתום.
מדריך בפרוטרוט את פלריאון שמהנהן בהבנה ויוצא לבצע, הוא מנסה תחילה להשתמש ׳בעיניי-בובה׳ אך לוציוס אינו נופל בזה שוב ומבקש מיד את סאבליי להסתובב והוא מנתר בצ׳יק.
זה גורם לך להיסוס קל ובניעור הראש אתה וחברך ממשיכים בתכנית. החתול האדמוני יורה מטחי גחלת נרחבים לכל עבר, ובמקום אפלולי כמו זה הדבר מאוד מסנוור!
השד הקטן נראה מסוונר ומכסה מעט את פניו תוך שאף סופג כמה פגיעות קלות מן הגחלת, וברגע אחר פלריאון פונה פנימה אל האדמה ונעלם בהתחפרות לתוכה.
״אלייזה כווני אותי לניצחון יפה שלי, סאבליי רוחה מבקש שתשתמש בצוות כפול ותתחמק כך מיד״ פורץ לוציוס, מבטו מאוד נרגש ומוצף, אך גם חולני ומאיים.
סאבליי עושה כדבריו וכשפלריאון יוצא מהחור להפתיע את סאבליי שניכם המומים לגלות שמדובר כפיל, וסאבליי מעניש את טעותו עם מתקפת ציפורן צל חזק היישר בגבו של פוקימונך המסכן!
ידו זורחת בסגול בהיר וזועק וציפורניה ברמות. המכה מותירה שובל סגלגל קורן שהולך בעקבות הנפת היד המסוכנת.
״מהיר מאוד, מדוייק והמפחיד מכולם. זה הסאבליי שלו, תזהרי!״ אומר נד שהקרב עבורו הוא תעווה לעיניים.

"פלריאון קדימה הסתערות להבה. השתמש בממומנט של המהירות שצברת כדי לבלבל את סאבליי כמה שיותר וכשהוא איננו מוכן הפתע אותו בעזרת גחלת ישירות עליו" אורה לו ברצינות מעט לא אופיינית "השתדל לפגוע בו מטווח אפס ככה ההשפעה תיהיה חזקה אף יותר." אמשיך להורות לו.
"תודה נד, הבנתי שהסאבליי הזה מסוכן יותר ממה שהוא נראה" אומר לנד ואציץ לעברו בחצי עין, אבל לא אתן לעצמי להיסחף יותר בקטע איתו, ואתרכז מחדש בקרב העומד מולי. 'חייב לסיים את זה כמה שיותר מהר, כי אם לא. אני חושש שהסאבליי הזה מסתיר המון כוח מתחת למסיכה שלו' אחשוב לעצמי, ולא אשקר- במעט חשש.



אשטון-
אתה מחזיר את סוואבלו לכדור שלה ומודה לה בלחש לכדור שלה. 'למרות שסוואבלו נכשלה, שילוב המתקפו של רוח ומתכת עשו נזק גדול לפרוסלס אף על פי שהיא אינה מראה את סבלה- אין ספק שהיא הוחלשה ברמות' אתה חושב לעצמך בסיפוק ושוקל את המהלך הבא שלך, ובצעד מפתיע אתה משחרר את סלופוק מהכדור שלו- המסתכל באדישות לעבר פרוסלס המרחפת נגדו.
לוציוס מסתכל במבט מסוקרן לנוכח סלופוק ולראשונה במהלך הקרב- נראה מסוקרן.
"אני אשאיר את הקרב הזה לך" הוא אומר לאוויר, אפילו לא לכיוונה של פרוסלס. נראה שהוא שוב שוקע בהזיותיו על רוחה של אלייזה אהובתו.
סלופוק מביט בחומרה לעבר פרוסלס הקרה, אשר פורשת את ידיה לצדדים, ורוח שחורה מתחילה לנשוב בעצמה לכל עבר- אבל סלופוק פשוט עומד במקום ומפהק בגסות ומשמיע קול פיהוק חזק ועננה קטנה ולבנה נשלחת מפיו לעבר פרוסלס- אשר נושמת אותה לרווחה.
למרות זאת, הרוח המבשרת רעות של פרוסלס נדבקת על סלופוק, אשר סובל מעט ממנה, והוא משתעל מעט מהרוח- נראה שהיא עשתה לו מעט נזק, בכל זאת מתקפת רוח על על חושי.
פרוסלאס, אשר נראית מעט ישנונית, מרחפת לעברו של סלופוק וקצות ידיה מתחילות לצבור אור אדמדם. ונראה שהיא רוצה להחטיף לסלופוק- אבל באופן אשר מפתיע אותה ואת לוציוס, שסלופוק פותח את פיו וסילון של אש לוהטת נשלח מפיו לעברה ומעיף אותה אחורנית על אדמת הקבר.
"ידעתי שזה יעזור לכם!" קוראת בהתלהבות ג'ניפר מהקהל ומוחאת לכם כפיים בשמחה.
אתה מחייך לעברו של סלופוק, אשר מגיב בחיוך בחזרה- ואילו פרוסלאס שוכבת על האדמה ישנה עמוקות.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה מחזיר את סוואבלו לכדור שלה ומודה לה בלחש לכדור שלה. 'למרות שסוואבלו נכשלה, שילוב המתקפו של רוח ומתכת עשו נזק גדול לפרוסלס אף על פי שהיא אינה מראה את סבלה- אין ספק שהיא הוחלשה ברמות' אתה חושב לעצמך בסיפוק ושוקל את המהלך הבא שלך, ובצעד מפתיע אתה משחרר את סלופוק מהכדור שלו- המסתכל באדישות לעבר פרוסלס המרחפת נגדו.
לוציוס מסתכל במבט תומהה לנוכח סלופוק ולראשונה במהלך הקרב- נראה מסוקרן.
"אני אשאיר את הקרב הזה לך" הוא אומר לאוויר, אפילו לא לכיוונה של פרוסלס. נראה שהוא שוב שוקע בהזיותיו על רוחה של אלייזה אהובתו.
סלופוק מביט בחומרה לעבר פרוסלס הקרה, אשר פורשת את ידיה לצדדים, ורוח שחורה מתחילה לנשוב בעצמה לכל עבר- אבל סלופוק פשוט עומד במקום ומפהק בגסות ומשמיע קול פיהוק חזק ועננה קטנה ולבנה נשלחת מפיו לעבר פרוסלס- אשר נושמת אותה לרווחה.
למרות זאת, הרוח המבשרת רעות של פרוסלס נדבקת על סלופוק, אשר סובל מעט ממנה, והוא משתעל מעט מהרוח- נראה שהיא עשתה לו מעט נזק, בכל זאת מתקפת רוח על על חושי.
פרוסלאס, אשר נראית מעט ישנונית, מרחפת לעברו של סלופוק וקצות ידיה מתחילות לצבור אור אדמדם. ונראה שהיא רוצה להחטיף לסלופוק- אבל באופן אשר מפתיע אותה ואת לוציוס, שסלופוק פותח את פיו וסילון של אש לוהטת נשלח מפיו לעברה ומעיף אותה אחורנית על אדמת הקבר.
"ידעתי שזה יעזור לכם!" קוראת בהתלהבות ג'ניפר מהקהל ומוחאת לכם כפיים בשמחה.
אתה מחייך לעברו של סלופוק, אשר מגיב בחיוך בחזרה- ואילו פרוסלאס שוכבת על האדמה ישנה עמוקות.

אופתע מעט לטובה ואתלהב "שיוא סלופוק אתה גדול!" ואצחקק לי קצת, מהרהר בראשי 'ידעתי שאתה מיוחד עוד כשראיתי אותך, הפתעת את כולם, וגם אותי' ואמשיך מתבונן בפוקימון שלי.
לאחר מכן אתעשט בכדי לא לאבד את זמן השינה של הגברת שמולי ואנסה את הדבר הבא "סלופוק שלח גבוה למעלה פעימת מים, נסה לטעון אותה כמה שניות יותר שתיהיה גדולה מן הרגיל, לאחר מכן ירת אותה למעלה בזווית, שתיפול על פרוסלאס כמו מטאור!"
אחשב תוך כדי במוחי 'מים צוברים משקל כשהם נופלים מגובה רב, כמו מפל. אולי כדור הפעימה יהיה מאסיבי יותר בתוספת משקל הנחיתה' כשאני מחכך בסנטרי, מוסיף לבשל דבר מה.
לאחר מכן אוסיף "יחד עם המים שנשפכו, השתמש באקדח מים והצף ביעילות את הזירה, עד קבלת אדמה בוצית!" ואסיים בחיוך זומם 'תכף תראה מה אני מתכנן...' לוציוס נעול בין עיניי.

רובי:
הינך נדהם מהצורה שבה סאבליי מגיב לפלריאון שלך, על-אף כל המהירות הגבוהה שצבר, מנסה להישאר קר רוח ומורה לפלריאון שלך מה לעשות. פליראון שוב פולט כהצתה את הילת הבערה החמה סביבו וטס במהירות עצומה לשלל כיוונים בזירה, בדיוק כפי שהסברת לו, כשאשר סאבליי עומד כפוף במרכז עוקב עד כמה שיכול אחרי הארי האדמדם שלך.
המהירות פשוט עצומה, מותיר שובלי תזוזה לבנים-כתומים מאחורי ואתה וכולם פשוט מסתחררים מהמהירות הכבירה שצבר פלריאון.
אתה מודה לנד בעוד חברך מהטל ביריב בתזוזתיו, סאבליי עוקב בהדיקות ולרגע כשאתה מרגיש שזה הזמן אתה מרים צעקה רמה לאוויר "גחלת עכשיו!" ופליראון שולח מטח רותח של כדוריות אש קטנות הנורות כמו מאקדח אוטומטי!
סאבליי נפגע מכמה כדוריות בודדות בדיוק כשאז יהלומי עיניו זורחים באור כחול (Detect) לפתע הוא מתחמק, כמו בסרט מדע בדיוני, בין הכדורים ורץ ביעילות כשידו מתעטפת בצללים והגדלה והכל כעת מעוטר בהילה דקיקה בגוון סגול-חולני (Shadow Claw), מניף ידו בכוח לשסף את פלריאון שנבהל אך מצליח באמצעות מהירות העצומה להתחמק.
פלריאון שלך לפקודתך יורד לקרקע, והדבר נותן לך זמן לחשוב מה לעשות...
נד מהצד אוחז את פניו בפליאה, וגם אתה בשוק ממה שהיריב הקריפי שלך ביצע כעת, מצחקק ופניו פשוט מעוררות אימה גדולה!

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
הינך נדהם מהצורה שבה סאבליי מגיב לפלריאון שלך, על-אף כל המהירות הגבוהה שצבר, מנסה להישאר קר רוח ומורה לפלריאון שלך מה לעשות. פליראון שוב פולט כהצתה את הילת הבערה החמה סביבו וטס במהירות עצומה לשלל כיוונים בזירה, בדיוק כפי שהסברת לו, כשאשר סאבליי עומד כפוף במרכז עוקב עד כמה שיכול אחרי הארי האדמדם שלך.
המהירות פשוט עצומה, מותיר שובלי תזוזה לבנים-כתומים מאחורי ואתה וכולם פשוט מסתחררים מהמהירות הכבירה שצבר פלריאון.
אתה מודה לנד בעוד חברך מהטל ביריב בתזוזתיו, סאבליי עוקב בהדיקות ולרגע כשאתה מרגיש שזה הזמן אתה מרים צעקה רמה לאוויר "גחלת עכשיו!" ופליראון שולח מטח רותח של כדוריות אש קטנות הנורות כמו מאקדח אוטומטי!
סאבליי נפגע מכמה כדוריות בודדות בדיוק כשאז יהלומי עיניו זורחים באור כחול (Detect) לפתע הוא מתחמק, כמו בסרט מדע בדיוני, בין הכדורים ורץ ביעילות כשידו מתעטפת בצללים והגדלה והכל כעת מעוטר בהילה דקיקה בגוון סגול-חולני (Shadow Claw), מניף ידו בכוח לשסף את פלריאון שנבהל אך מצליח באמצעות מהירות העצומה להתחמק.
פלריאון שלך לפקודתך יורד לקרקע, והדבר נותן לך זמן לחשוב מה לעשות...
נד מהצד אוחז את פניו בפליאה, וגם אתה בשוק ממה שהיריב הקריפי שלך ביצע כעת, מצחקק ופניו פשוט מעוררות אימה גדולה!

'לכל הרוחות עם השדון המעצבן הזה' אחשוב לעצמי בזעף.
"פלריאון נסה לבלבל אותו מאיזה חור אתה הולך לצאת ואז כאשר אתה יוצא הסתער עליו בעזרת הסתערות הלהבה שלך" אורה לו במהירות ואקווה שישמע אותי מתחת לאדמה. 'אולי לקרב ראשון עוד טרם לפני שהתאמנו ביחד היה מוקדם מדי בשבילו' אחשוב לעצמי במעט חשש 'אבל מצד שני, הוא למד בקרב אחד את מתקפת החפירה ויש לנו פה התחלה של מתקפה חדשה- אז אולי הוא לומד מהר יותר ממה שחשבתי' אשקול לעצמי בראש במהירות ואחליט באותו הרגע לנסות את מזלי פעם נוספת, למרות הסיכון.
"פלריאון אני רוצה שננה משהו חדש. אורה לו לאחר שיצא מהאדמה. אני רוצה שתנסה להקשיח את זנבך- הכי חזק שאתה יכול ואז עם הזנב תחטיף לסאבליי" אסביר לו "קדימה בוא נראה מה אתהה מסוגל!" אעודד אותו בחום.



אשטון-
מאושר מהצלחתו המסחררת של סלופוק שלך, אתה פולט לא בכוונה צהלת התלהבות, אך מעט ילדותית- אך זה כלל וכלל איננו משנה לך. סלופוק הצליח במשימתו ואפילו שרף בחוזקה את פרוסלאס ואף הצליח להרדימה בכזאת קלות.
אתה במהירות ממשיך בתוכניתך ומורה לסלופוק להשתמש בפעימת מים- אך להציף את הזירה ותוך כדי לפגוע עוד יותר בפרוסלס המנמנמת על האדמה הקשה- בזמן שלוציוס בוהה בתקרת האבן, מנותק כמעט לחלוטין ממהלך הקרב.
בינתיים סלופוק פותח את פיו ובועת מים כחולה וענקית נוצרת משום מקום. הבועה עצמה הולכת ותופחת וגדלה למיימדים עצומים ובשנייה שנראה שהבועה הולכת להתפוצץ פשוט, הוא משחרר אותה לאוויר לעבר התקרה הגובהה, שאת תקרתה אתה בקושי רואה. כאשר הבועה מגיעה לגובה מפחיד של כמעט 30 מטר באוויר, סלופוק יורה בנוסף עוד אקדח מים עצבני לעבר הבועה המתחילה ליפול לעבר האדמה הקשה. ולשנייה כשהבועת מים המחוזקת פוגעת בפרוסלס, נראה שכלום לא קורה. אבל שבריר שנייה לאחר מכן- גל של הדף עצמתי מטיח אפילו אותך לאחור לעבר הספסל שעליו ג'ניפר יושבת. ידך אשר הגנו על פניך יורדות ומחזה מעט מבהיל של אגם קטן נוצר באמצע הזירה. אתה מסתכל סביב במעט חשש- אם עצמה כזו של מתקפה העיפה אותך לאחור איפה סלופוק? ואיפה לוציוס?
אתה סורק במהירות את הזירה כשלפתע סלופוק מופיע מתוך המים- ולא נראה שמשהו בכלל הזיז לו- אם הוא בכלל מודע למה שקרה סביבו כרגע.
ואילו לוציוס עומד עדיין במקומו, כאשר המים מגיעים אליו עד כמעט למתחת לברכיים.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
מאושר מהצלחתו המסחררת של סלופוק שלך, אתה פולט לא בכוונה צהלת התלהבות, אך מעט ילדותית- אך זה כלל וכלל איננו משנה לך. סלופוק הצליח במשימתו ואפילו שרף בחוזקה את פרוסלאס ואף הצליח להרדימה בכזאת קלות.
אתה במהירות ממשיך בתוכניתך ומורה לסלופוק להשתמש בפעימת מים- אך להציף את הזירה ותוך כדי לפגוע עוד יותר בפרוסלס המנמנמת על האדמה הקשה- בזמן שלוציוס בוהה בתקרת האבן, מנותק כמעט לחלוטין ממהלך הקרב.
בינתיים סלופוק פותח את פיו ובועת מים כחולה וענקית נוצרת משום מקום. הבועה עצמה הולכת ותופחת וגדלה למיימדים עצומים ובשנייה שנראה שהבועה הולכת להתפוצץ פשוט, הוא משחרר אותה לאוויר לעבר התקרה הגובהה, שאת תקרתה אתה בקושי רואה. כאשר הבועה מגיעה לגובה מפחיד של כמעט 30 מטר באוויר, סלופוק יורה בנוסף עוד אקדח מים עצבני לעבר הבועה המתחילה ליפול לעבר האדמה הקשה. ולשנייה כשהבועת מים המחוזקת פוגעת בפרוסלס, נראה שכלום לא קורה. אבל שבריר שנייה לאחר מכן- גל של הדף עצמתי מטיח אפילו אותך לאחור לעבר הספסל שעליו ג'ניפר יושבת. ידך אשר הגנו על פניך יורדות ומחזה מעט מבהיל של אגם קטן נוצר באמצע הזירה. אתה מסתכל סביב במעט חשש- אם עצמה כזו של מתקפה העיפה אותך לאחור איפה סלופוק? ואיפה לוציוס?
אתה סורק במהירות את הזירה כשלפתע סלופוק מופיע מתוך המים- ולא נראה שמשהו בכלל הזיז לו- אם הוא בכלל מודע למה שקרה סביבו כרגע.
ואילו לוציוס עומד עדיין במקומו, כאשר המים מגיעים אליו עד כמעט למתחת לברכיים.

אחסיר פעימה מורב תחושת תדהמה ושיגאון למראה מה שסלופוק יצר פה, 'התכוונתי שיהפוך את הזירה לבוצית ומחליקה בשבילו מעט... לא לדמיין מה הוא יצר'.
ולא אבחל בלשתף אותו בשמחתי "שיוא סלופוק אתה מלך, גאון, עכשיו זוהי זירת מים, מעולה!" ואביט בו מאושר, מטפס טריבונה אחת מילד ג'ניפר בשביל לא להמשיך ולהיספג במים.
"עכשיו אתר את פרוסלאס, שחה אליה במהירות, והשתמש בעל-חושי. תקיף אותה והתחל לסחרר אותה במים סביבך הלוך ושוב, כמו מעגל סביבך. הקפד מידי פעם לטלטל אותה ולהוריד אותה ולהטביע אותה לסירוגין תחת המים" אסביר לו בהדיקות ובביטחון.
לא אבחל באמצעי ואחליט שאני שומר על הפוקימונים שלי, קודם כל וליפני הכל.

רובי:
התנהגותו ומיומנותו של סאבליי בקרב מתחילה להעלות לך את הסעיף, אתה זועף עליו ופרצופך מעט מאדים כשאז נד פולט "היי-יו! שמור על קור רוח, זה מה שהוא מייחל שיקרה!"
אינך ציפית למצב הנ"ל אך אתה זורם עם מה שיש ומורה לפלריאון "נסה לבלבל אותו, כך שלא ינחש מאיזה חור אתה הולך לצאת ואז כאשר אתה יוצא הסתער עליו בעזרת הסתערות הלהבה שלך!" ובעוד פלריאון מתחיל לבצע ומייצר חורים באדמה כמו במשחק מחשב קדום. אתה מהרהר עם עצמך 'אולי כלכך להתחלה, טרם לפני שהתאמנו ביחד היה מוקדם מדי בשבילו' אתה דואג לחברך.
בהמשך למחשובתיך עולה כי אתה שם לב שהוא מאוד צייתן, פייטר, מהיר למידה ומחשבה, והדבר הזה מתחיל לייצר בך שלל רעיונות...
"פלריאון אני רוצה שננה משהו חדש, שוב" אתה מפתיע את כולם, גם לוציוס נראה כי שומע בחצי אוזן אחרי שכבר דקות ארוכות יושב על כיסה ומדבר 'כבוש ומאוהב' למראה עם אהובתו שבשמיים.
המהלך מתחיל ופלריאון מנסה את מה שאמרת, הוא הפך כלכך מהיר שזה מפחיד, טס בזירה מחור לחור ופוגע בסאבליי בסיבובים מבלי שכמעט מצליח לעקוב, ורק מידי פעם חומק במזל.
"פלריאון הקשב היטב חמוד" אתה מסב את צומת ליבו ותוך שהוא ממשיך וקח שומר על עצמו, אתה מבחין כי אוזניו הפלומתיות פונות אלייך והוא מסכית היטב. אתה מתחיל "פלריאון אני רוצה שננה משהו חדש. אורה לו לאחר שיצא מהאדמה. אני רוצה שתנסה להקשיח את זנבך- הכי חזק שאתה יכול ואז עם הזנב תחטיף לסאבליי"
הוא מנסה לעשות כן רק שהפעם הוא באמת לא ממש מבין, מעולה לא ניסה בכלל משהו דומה עם נזבו, וכשאר הוא מפתיע את סאבליי ומזנק עם זנבו רוקן קדימה כפטיש. סאבליי חולף בקלות ע"פ הזנב הרח והנעים של פוקימונך וסוף כל סוף, מצליח להכות אותו 'בציפורן צל' והמהולמה הזאת פוגעת בפליראון בעצמה רבה!
כשאר הוא קורא באנחת כאב ונזרק הרחק לאחור, ממרכז הזירה עד למרגלות רגלייך.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
התנהגותו ומיומנותו של סאבליי בקרב מתחילה להעלות לך את הסעיף, אתה זועף עליו ופרצופך מעט מאדים כשאז נד פולט "היי-יו! שמור על קור רוח, זה מה שהוא מייחל שיקרה!"
אינך ציפית למצב הנ"ל אך אתה זורם עם מה שיש ומורה לפלריאון "נסה לבלבל אותו, כך שלא ינחש מאיזה חור אתה הולך לצאת ואז כאשר אתה יוצא הסתער עליו בעזרת הסתערות הלהבה שלך!" ובעוד פלריאון מתחיל לבצע ומייצר חורים באדמה כמו במשחק מחשב קדום. אתה מהרהר עם עצמך 'אולי כלכך להתחלה, טרם לפני שהתאמנו ביחד היה מוקדם מדי בשבילו' אתה דואג לחברך.
בהמשך למחשובתיך עולה כי אתה שם לב שהוא מאוד צייתן, פייטר, מהיר למידה ומחשבה, והדבר הזה מתחיל לייצר בך שלל רעיונות...
"פלריאון אני רוצה שננה משהו חדש, שוב" אתה מפתיע את כולם, גם לוציוס נראה כי שומע בחצי אוזן אחרי שכבר דקות ארוכות יושב על כיסה ומדבר 'כבוש ומאוהב' למראה עם אהובתו שבשמיים.
המהלך מתחיל ופלריאון מנסה את מה שאמרת, הוא הפך כלכך מהיר שזה מפחיד, טס בזירה מחור לחור ופוגע בסאבליי בסיבובים מבלי שכמעט מצליח לעקוב, ורק מידי פעם חומק במזל.
"פלריאון הקשב היטב חמוד" אתה מסב את צומת ליבו ותוך שהוא ממשיך וקח שומר על עצמו, אתה מבחין כי אוזניו הפלומתיות פונות אלייך והוא מסכית היטב. אתה מתחיל "פלריאון אני רוצה שננה משהו חדש. אורה לו לאחר שיצא מהאדמה. אני רוצה שתנסה להקשיח את זנבך- הכי חזק שאתה יכול ואז עם הזנב תחטיף לסאבליי"
הוא מנסה לעשות כן רק שהפעם הוא באמת לא ממש מבין, מעולה לא ניסה בכלל משהו דומה עם נזבו, וכשאר הוא מפתיע את סאבליי ומזנק עם זנבו רוקן קדימה כפטיש. סאבליי חולף בקלות ע"פ הזנב הרח והנעים של פוקימונך וסוף כל סוף, מצליח להכות אותו 'בציפורן צל' והמהולמה הזאת פוגעת בפליראון בעצמה רבה!
כשאר הוא קורא באנחת כאב ונזרק הרחק לאחור, ממרכז הזירה עד למרגלות רגלייך.

"אוי לא פלריאון אתה בסדר?" אשאל אותו בחשש ואתכופף אליו ואלטף את ראשו. "אני יודע שהתעייפת מהקרב הזה, אבל בוא תנסה להחזיק רק עוד קצת מעמד" אלחש לו ברוך ובחיבה ואלטף אותו שוב. לאחר שאוודה שהוא מוכן לחזור לקרב אחזור לעמוד על רגליי ואסתכל בזעף על יריביי. "בא ננסה את המהלך הזה שוב פלריאון. תחשוב על ברזל ועד כמה הוא קשה ועל הכוח שהחומר אוגר בתוכו. תקשיח את הזנב שלך הכי חזק שאתה יכול ואז הצלף בסאבליי שוב הכי חזק שאתה יכול" אורה לו ברצינות, אנסה לשמור על קור רוח עד כמה שניתן. "משם עבור להסתערות להבה פעם נוספת על מנת לפגוע בו ישירות" אמשיך "בוא נראה להם עם מי יש להם עסק!" אעודד אותו בטון מעט יותר מתלהב הפעם על מנת להחדיר לו מוטיבציה להמשיך בקרב הקשה הזה.


אשטון-
אתה עומד המון מהאגם הקטן הנוצר מהמתקפות של סלופוק ואתה מעט מופתע מהעוצמה שהפוקימון הדבילי למראה אוגר בתוכו. משתי מתקפות, פשוטות בלבד, הוא הצליח להציף לחלוטין זירה שלמה- ולא סתם להציף, המים מגיעים לך כמעט עד מעל הברך! ואתה מתחיל לתהות לעצמך מה יקרה כאשר ילמד מתקפות חזקות יותר, או אפילו יתפתח.
אתה לשבריר שנייה נסחף במחשבותייך, אבל מתאפס בשיא המהירות "סלופוק אתה מלך! הפכת את הזירה המאובקת הזאת לזירת מים! עכשיו יש לנו יתרון עצום!" אתה מעודד אותו. סלופוק מסתכל עליך מבמבטו האדיש ומחייך בחולמניות לעברך.
"עכשיו שחה במהירות לעבר פרוסלס והשתמש בעזרת העל חושי שלך לסובב אותה במים במהירות. תבלבל לה את הראש! תטביע אותה ותעיף אותה על הקירות!" אתה מורה לו בהתלהבות- ואכן סלופוק עושה כבקשתך ושוחה במהירות לעבר הפוקימונית הישנה. לשנייה לא קורא דבר, אבל אז סלופוק זוהר באור צבעוני ומהמם- וכך גם גופה של פרוסלס ובמהירות אדירה היא מתחילה להיתסובב במהירות סביב סלופוק והוא מטיח אותה בקירות המכון ומידי פעם מטביע אותה.
לפתע, פרוסלס מתעוררת וזעם עולה על פרצופה והיא מסתכלת ישירות לעבר סלופוק. היא פורסת את ידיה לצדדים ומשב של רוח קפואה נוצרת סביבה והיא מעיפה אותה במהירות לעבר סלופוק. הרוח מקפיאה את השכבה העליונה של האגם, ומעיפה לאחור את סלופוק, אך רק מעט- ולא נראה שהוא מתרגש כל כך מהקור.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה עומד המון מהאגם הקטן הנוצר מהמתקפות של סלופוק ואתה מעט מופתע מהעוצמה שהפוקימון הדבילי למראה אוגר בתוכו. משתי מתקפות, פשוטות בלבד, הוא הצליח להציף לחלוטין זירה שלמה- ולא סתם להציף, המים מגיעים לך כמעט עד מעל הברך! ואתה מתחיל לתהות לעצמך מה יקרה כאשר ילמד מתקפות חזקות יותר, או אפילו יתפתח.
אתה לשבריר שנייה נסחף במחשבותייך, אבל מתאפס בשיא המהירות "סלופוק אתה מלך! הפכת את הזירה המאובקת הזאת לזירת מים! עכשיו יש לנו יתרון עצום!" אתה מעודד אותו. סלופוק מסתכל עליך מבמבטו האדיש ומחייך בחולמניות לעברך.
"עכשיו שחה במהירות לעבר פרוסלס והשתמש בעזרת העל חושי שלך לסובב אותה במים במהירות. תבלבל לה את הראש! תטביע אותה ותעיף אותה על הקירות!" אתה מורה לו בהתלהבות- ואכן סלופוק עושה כבקשתך ושוחה במהירות לעבר הפוקימונית הישנה. לשנייה לא קורא דבר, אבל אז סלופוק זוהר באור צבעוני ומהמם- וכך גם גופה של פרוסלס ובמהירות אדירה היא מתחילה להיתסובב במהירות סביב סלופוק והוא מטיח אותה בקירות המכון ומידי פעם מטביע אותה.
לפתע, פרוסלס מתעוררת וזעם עולה על פרצופה והיא מסתכלת ישירות לעבר סלופוק. היא פורסת את ידיה לצדדים ומשב של רוח קפואה נוצרת סביבה והיא מעיפה אותה במהירות לעבר סלופוק. הרוח מקפיאה את השכבה העליונה של האגם, ומעיפה לאחור את סלופוק, אך רק מעט- ולא נראה שהוא מתרגש כל כך מהקור.

אביט במתרחש ומיד יעלה בי רעיון, גאוני, כזה שיפרוש על פניי חיוך זדוני גדול. "היי, תראי את זה..." אלחש אל ג'ני שלידי כעת ואפקוד בביטחון על סלופוק "הקשב עכשיו היטב, שחה תחת שכבת הקרח בשמיניות, גדולות. ותעתעה בפרולסאס" אתחיל.
"בכל פעם שאומר 'עכשיו'? הכה עם שבירת לבנים בקרח אך לא בעצמה חזקה מידי, רק צור גומת שברים בשכבה שמעליך והטעה אותה מהיכן תצא" ואז אסיים וב-5 נקודות במסלול שהוא שוחה בו אצעק עכשיו באקראי.
"עכשיו הגבר את קצב השחיה, והכן בלבול תוך כדי? אחוז בשברים מאחת הגומות וגרום להן לפרוץ מעלה, כמו התפרצות" אבקש בשלישית 'ברגע שיעשה אתזה, נטעה אותה' ואז כשיסב את צומת ליבה כאילו פרץ מגומה אחרת אבקש אותו במידיות "עכשיו סלופוק זנק בשבירת לבנים חזקה מצד אחר, קפוץ לאוויר כמו דג מן המים והכה בה לא מוכנה בלהביור חזק!
ואקווה שהתכנית שלי תפעל ותסיים את העבודה.

רובי:
עם ידיך על פניך אתה מגיב מבוהל "אוי לא! פלריאון!" ומיד סר ללטפו ברחמים, מביט בזעף על סאבליי המרגיז ובחזרה אל פוקימונך בדאגה. "אתה בסדר? אני יודע שזה קרב קשה, ובוודאי התעייפת אבל אני בהחלט מאמין שאנו יכולים לעשות אתזה" מחוייך אליו והוא מנסה, בקושי, אך מצליח לקום.
בשלב הזה נראה כי לוציוס ההזוי מותיר כאילו את הקרב לסאבליי בלבד, כשהוא מתחיל לרקוד! וואלס! עם שום כלום, לפחות בעינייך ומבטו מהופנט לחלוטין.
נראה שזה רק שניכם מול סאבליי, שלא מגלה כי לחוץ מכך, אלא רגיל לנושא. ומשילוב ידיים הוא שולף תלפיו שמתחילות שוב להתעטף בצל המלחיץ ההוא. פלריאון עוצם עיניו ומרתכז בעוד סאבליי עת לעברו במהירות שיא, מהיר כמעט כמו פלריאון ולא מותיר לחברך הרבה זמן להתרכז.
פלריאון בעמידת מוצא מכין את עצמו ושניה בודדה ליפני הפגיעה שוב נבהל, מפעיל את מהירותו הגדולה שצבר, ומתחמק. שוב מנסה להתרכז "קדימה לא לוותר חבר, אתה מסוגל. תחשוב ברזל, פלדה. אתה קשוח, אתה קשיח!" אתה מעודד אותו. וגם נד מתחיל מהקהל לפתע צועק ומתגבר אותך. יריבכם תוקף בשנית ושוב פלריאון חומק ומנסה למצוא שלווה ולהתרכז.
אבן נגולה מעל ליבך אך הכל ממשיך לקרות ואתה מרגיש ממש כמו ברכבת-הרים. כשלפתע בניסיון נוסף, כשציפורן כבר הצל מנשבת בקצוות פרוותו, פלריאון מסובב את זנבו הקורן במהרה, מכה בצלעותיו של השדון בעצמה רבה!
מטיס אותו היישר לנד, שמזנק הצידה במזל ומתחמק מהתרסקות. סאבלי יוצא מעננת האבק אחרי מספר שניות, מרוסק על טריבונות האבן, ששבורות וסדוקות מפגיעתו.
קם מסוחרר ואוחז בצלעותיו בכאב, אתה נפאם מפלריאון העומד כעוס עם זנב מוכסף מעוטר הילה לבנה ובוהקת. הקרב נפתח מחדש והשניים מסתערים זה על זה. נלחמים האחד משתמש בציפרוניו ואילו זה שלך בזנבו, מכים זה בזה ומגנים ומתחמקים. פלריאון משלב מידי פעם מטחי גחלת!
ואילו סאבליי 'התגנבות צללים' המתגברת את מהלומותיו מאחורי גבו של פלריאון, אף אחד מה-2 לא מצליח להתגבר על רעהו.
"נראה כי זו הישורת האחרונה" ממלמל נד.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
עם ידיך על פניך אתה מגיב מבוהל "אוי לא! פלריאון!" ומיד סר ללטפו ברחמים, מביט בזעף על סאבליי המרגיז ובחזרה אל פוקימונך בדאגה. "אתה בסדר? אני יודע שזה קרב קשה, ובוודאי התעייפת אבל אני בהחלט מאמין שאנו יכולים לעשות אתזה" מחוייך אליו והוא מנסה, בקושי, אך מצליח לקום.
בשלב הזה נראה כי לוציוס ההזוי מותיר כאילו את הקרב לסאבליי בלבד, כשהוא מתחיל לרקוד! וואלס! עם שום כלום, לפחות בעינייך ומבטו מהופנט לחלוטין.
נראה שזה רק שניכם מול סאבליי, שלא מגלה כי לחוץ מכך, אלא רגיל לנושא. ומשילוב ידיים הוא שולף תלפיו שמתחילות שוב להתעטף בצל המלחיץ ההוא. פלריאון עוצם עיניו ומרתכז בעוד סאבליי עת לעברו במהירות שיא, מהיר כמעט כמו פלריאון ולא מותיר לחברך הרבה זמן להתרכז.
פלריאון בעמידת מוצא מכין את עצמו ושניה בודדה ליפני הפגיעה שוב נבהל, מפעיל את מהירותו הגדולה שצבר, ומתחמק. שוב מנסה להתרכז "קדימה לא לוותר חבר, אתה מסוגל. תחשוב ברזל, פלדה. אתה קשוח, אתה קשיח!" אתה מעודד אותו. וגם נד מתחיל מהקהל לפתע צועק ומתגבר אותך. יריבכם תוקף בשנית ושוב פלריאון חומק ומנסה למצוא שלווה ולהתרכז.
אבן נגולה מעל ליבך אך הכל ממשיך לקרות ואתה מרגיש ממש כמו ברכבת-הרים. כשלפתע בניסיון נוסף, כשציפורן כבר הצל מנשבת בקצוות פרוותו, פלריאון מסובב את זנבו הקורן במהרה, מכה בצלעותיו של השדון בעצמה רבה!
מטיס אותו היישר לנד, שמזנק הצידה במזל ומתחמק מהתרסקות. סאבלי יוצא מעננת האבק אחרי מספר שניות, מרוסק על טריבונות האבן, ששבורות וסדוקות מפגיעתו.
קם מסוחרר ואוחז בצלעותיו בכאב, אתה נפאם מפלריאון העומד כעוס עם זנב מוכסף מעוטר הילה לבנה ובוהקת. הקרב נפתח מחדש והשניים מסתערים זה על זה. נלחמים האחד משתמש בציפרוניו ואילו זה שלך בזנבו, מכים זה בזה ומגנים ומתחמקים. פלריאון משלב מידי פעם מטחי גחלת!
ואילו סאבליי 'התגנבות צללים' המתגברת את מהלומותיו מאחורי גבו של פלריאון, אף אחד מה-2 לא מצליח להתגבר על רעהו.
"נראה כי זו הישורת האחרונה" ממלמל נד.

"פלריאון אתה אלוף!" אעודד אותו בהתלהבות "בוא נעשה לו הפתעה" אומר לו בלחש "השתמש בגחלת לכל עבר על מנת לסנוור את השדון הנורא הזה. בזמן שהוא מתגונן- עבור במהירות לחפירה- העלם מעל פני השטח" אמשיך להורות לו בקול חלש על מנת שרק הוא ישמע. "לפני שאתה יוצא- הטען את גופך בהסתערות להבה- וכשאתה מתפרץ החוצה- רכז את עצמת המתקפה בזנב הברזל שתטעין בנוסף" אמשיך לומר לו, "תתעלם לחלוטין ממה שאומר כעת בקול רם" אוסיף בלחש ואז אפנה את מבטי לעבר הסאבליי הנורא ולעבר מנהיג המכון המטורף הזה שרוקד לעצמו.
"השתמש בגחלת ואז עבור למתקפת הסתערות להבה!" אצעק בקול מעט יותר מידי רם לעבר פלריאון- במטרה ברורה לבלבל את סאבליי, אשר יתכונן למתקפת הגחלת, אבל לא ידע מאיפה פלריאון יכה בו.



אשטון-
תוכניתך עבודת אפילו מעל למצופה. סלופוק נעלם מתחת לפני המים ומתחיל לשחור במים השחורים לעברה של פרוסלס- אשר סורקת בעצבנות את האגמון הקטן הנוצר משילוב המתקפות הקודמות של סלופוק.אתה מצליח איכשהו להבחין בסלופוק במים, ומידי פעם הוא מכה בעדינות של שכבת הקרח הדקיקה אשר נוצרה בגלל פרוסלאס. כל פעם שהוא מכה בקרח, היא שולחת קרן קרח בהירה ומדוייקת למקום- אך כדי לגלות שסלופוק כבר מזמן איננו שם יותר.
סלופוק ממשיך לשטות אותה עוד מספר פעמים כאלה והיא בתגובה שולחת לסירוגין קרח קרח או משחררת מטח של רוח שחורה ואפלה המבשרת צרות.
לפתע שברי קרח מתפרצים מתוך האגם- כמו הר געש אבל קפוא. פרוסלאס לא מהססת ושולחת כדור צל אימתני לעבר הקרח המתפרץ מלמטה- אך לגלות אשר נפלה בפח- רק כדי לגלות שסלופוק הטעה אותה והוא קופץ מאחוריה ובמהירות אדירה שולח לעבר סילון אימתני של אש- ושורף אותה לחלוטין.
"פרוסלאס איננה יכולה להילחם!" קורא השופט "סלופוק המנצח!" ממשיך ומרים דגל ירוק לעבר סלופוק. לוציוס, אשר עדיין מרחף בפנטזיה של עצמו, מתעורר לשנייה, מסתכל על פרוסלס במבט תוהה- כאילו לראשונה בכלל מודע לקיומה, ואז מושך בכתפיו ומחזיר אותה לכדור שלה. הוא שוקע בתוך עצמו פעם נוספת- ודמעה אחת בודדה זולגת על לחיו.
"הותרת לי שום ברירה" אומר- בפעם הראשונה ישירות אליך, ומשהו בקולו מעביר בך צמרמורת, הקול השבור המהול בעצב,זעם,כעס אך עם זאת מלא באהבה ואושר. "זה הפוקימון הכי מיוחד שלי. הוא שייך לאלייזה- חווינו ביחד את אובדנה ולכן, גם הוא מלא בתחושת נקם!" אומר נחוש ועיניו נראות מושגעות לגמרי- ואז באותה שנייה הבעתו חוזרת להבעה הרגילה והחלולה שלו. "כן אהובתי. אני יודע" מלמל בחזרה לריק "את צודקת לחלוטין. ושהאל ישמור על נפשם" ממשיך- כמעט שוכח לחלוטין את הקרב.
לפתע, הכדור נפתח לבדו וקרן שחורה נשלחת החוצה. מתור הקרן יוצא פוקימון קטן וסגול על פרצופו וגופו מנוקדות אבני חן צבעוניות.
סלופוק מסתכל במעט חשש מהפוקימון המרושע למראה, ועוד לפני ששניכם מתאפסים- הוא כבר יוצא למתקפה כשטלפו זוהרת באור שחור ורשע, והוא מפספס במילימטר את סלופוק- אשר מצליח במהירות לגלוש הצידה.

פורסם במקור על ידי NivX10

‏רובי:
״אלוף שלי״ הינך צוהל, מלהיב את פלריאון בהתלהבותך. ואז אתה מחייך אל פוקימוניך בביטחון ומגלה לו ״בוא נפתיע אותו״ והוא מהנהן בחיוב.
אתה פוקד עליו לשחר בפרעות מטחי גחלת, רחבים או דקים ככל שיהיו, ומנסה למשוך את צומת ליבו של היריב הקריפי שלכם. שמביט בתנעותיו של פלריאון בזהירות מדודה היטב.
סאבליי חושש להתקרב כי הוא עדיין אינו מבין מה שניכם מתכננים וחיש משלים ידידך את הצעד הבא ומתחפר באדמה.
אתה מתכופף מצמיד ידיך לקריאה ולוחד לפלריאון מה עליו לעשות, מתכנן איתו זאת היטב.
כשמהעבר השני סאבליי כבר מאבד סבלנות נועץ ידיו באדמה, נוהם וצוחק בשיגעון כשצללית ענקית שלו מתערערת מאחוריו ואז נצמדת לאדמה ומטיילת במהירות לעבר הפיר באדמה בו פלריאון נמצא, מהר מאוד!
אתה פוקד מיד פקודת שווא במטרה להטעות את סאבליי ״התפרצות להבה ואז גחלת ואתה מצביע לשמאל ולשם סאבליי מכוון את צילו כעט!
כשאז במפתיע, בצעקת ״עכשיו!״ שלך, פלריאון בוער מתמיד פורץ מימין, בוער מתמיד ונחוש לנצח, טס קדימה שזנבו מוכסף, עטוף מתכת שרותחת לה מחום ההתלקחות שעל גופו.
המהירות פשוט לא תאמן, השתמשת במתקפה הזאת כלכך הרבה שהבוסט שהיא נותנת הוא עצום!
משגר את עצמו קדימה בריצת שיא, עיניו של סאבליי זורחות בכחול בכדי להשתמד בהבחנה ולחזות את המכה כמה שניות קודם.
אך לא היה לו דיי זמן, בום-קולי אדיר נשמע מהחבטת הנזב המתכתי של פלריאון בפניו של סאבליי.
המכה הייתה מהירה מידי. השד נפגע וניתז כמו רקטה לקיר הזירה הצמוד ללוציוס שחודל את שיחתו וריקודו עם בת זוגתו המנוחה איי שם...
קופא במקומו ועיניו המומות ודוממות במקום, כמו במקיץ מסיוט, לא מאמין שסאבליי הפסיד בכלל!
תמרסק על קיר המוזיאולום העצום בו אתם נמצאים דבוק לקיר ומעולף.
שכן רק לאחר כמה שניות כמו נתלש ממנו וזולג לרצפה. “סאבליי אינו יכול עוד להילחם, המנצח הוא פלריאון, המנצח בקרב הוא רובי מן העיר ניו-טורטיק״ מכריז השופט לצלילי מחיאות כפיים קלות של נד מהצד שנעמד ומכבד אותך.

למרות ההתלהבות של נד, ארוץ עם שתי ידיי פרוסות לעבר פלריאון ואאסוף אותו בחיבוק חזק. "אני כל כך גאה בך!!" אומר לו באושר ואלטף את ראשו הפרוותי והחמים. "הקרב הראשון שלך והצלח להביס שני יריבים חזקים" אומר לו בחום ובהתלהבות כנה ואמיתית. "ועל כל זה," אמשיך "למדת גם שתי מתקפות חדשות שיעזרו לנו בהמשך. אני כל כך שמח שהצטרפת לצוות לשלנו" אומר לו בחיוך ואמשיך לחבק אותו בחום עוד מספר רגעים, ואז אזכר שהוא בטח מותש מהקרב ואתן לו לנוח בפוקדור שלו.
לאחר מכן אנופף בהתלהבות לנד ואז אפנה ללוציוס אך במעט חשש. "זה היה קרב נהדר. תודה לך" אומר לו בחיוך מעט מפוחד ואושיט את ידי על מנת ללחוץ את ידו.



אשטון-
אתה בשוק מהמהירות האדירה של יריבך ואתה מעט נלחץ מזה, אבל בנשימה אחת ארוכה אתה מתאפס ולוקח בחזרה את המושכות לידייך.
"סלופוק עדיין יש לנו יתרון עצום בזירה הזו. השתמש במים על מנת להסוות את עצמך ואז שלח לעברו פיהוק" אתה מורה לו במהירות- וכך קורה.
סלופוק מהנהן ואז נעלם מתחת למי האגם. סאבליי אשר סורק את הסביבה, מחליט ללכת על אופציה אחרת לגמרי ומפחידה יותר ממה שהיית יכול לדמיין לעצמך בחיים.
הוא מושיט את ידיו לתוך המים וכל כולו מתחיל לזהור באור שחור-סגול ואפל לחלוטין, ולפתע המים סביבו מתחילים להשחיר ולגעוש. הצבע השחור מתפשט לכל עבר ובפתאומיות אדירה, סלופוק מועף משום מקום מתוך המים, ומתרסק על קיר הזירה.
אתה מסתכל בהלם מוחלט על סלופוק המסכן שככה נפגע ממתקפת הנגד של יריבכם.
"סלופוק אתה בסדר?" אתה שואל בבהלה ופונה אליו בחשש. סלופוק חורק את שיניו ומהנהן להסכמה. ועד מהרה הוא חוזר לקרב. משהו בך מחליט לדחות כרגע את טקטיקת הצלילה והפתעה ועובר להתקפה חזיתית.
"סלופוק קדימה פעימת מים מטווח אפס" אתה מורה לו. סלופוק, אשר גם ככה מעוצבן מהפתעה אשר סאבליי טמן לו, גולש על פני המים, מצליח להתחמק מכמה כדורי צל אשר סאבליי שולח לעברו, ואם יורשה לומר, אף במהירות מסחררת ומפתיעה. כאשר הוא מתקרב אליו, הוא פותח את פיו ובועת מים ענקית נוצרת לפניו- והוא שולח אותה על סאבליי במהירות ובדיוק מופתי.
סאבליי, אשר מנסה להתגונן, נכשל ומועף אחורנית לתוך המים.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
אינך מפנה רגע ומתייחס לנד, ראשית אתה רץ במהרה למרכז הזירה ואוסף אלייך את פלריאון בחיבוק גדול ומרים אותו. מסובב אותו באוויר שני סיבובים וכולך מלא אש והתרגשות, זה היה קרב קשה ביותר וניצחתם בסופו של דבר!
רוקן על ברכך ושניונת ליפני שהינך מוריד אותו אתה מחזק אותו במילים "עשית אותי כל-כך גאה פלריאון" ומלטף אותו בעדינות בידיך השמאלית.
"זה הקרב המכון הראשון שלך ובכל זאת הצלחת להביס שני יריבים חזקים מאוד" ממשיך במבט כנה ושמח עד הגג תוך שאתה מניח אותו לעמוד על הרצפה.
פלריאון מיילל ופניו גם הן מאושרות אך זה מפנה לך רגע להביט בו ולראות כמו הוא חבול, שרוט ותשוש. רגליו רועדות מעול הקושי שהיה בלעמוד מולם ולעמוד במהירות העצומה בה הן עצמן תקפדו במהלך הקרב.
אתה מחליט להרים אותו לבנתיים שוב, שינוח בין ידיך וברגע שעשית זאת? החתול הקטן נופל לשינת לוחמים עמוקה.
מנופף לנד שמבין שעתה יכול להגיע אלייך מבלי להפריע לכם ברגע. "שיוא רוב, איזה קרב נתתם כאן אה?! יש לך כאן אלוף רציני בידיים. תטפל בו היטב" והוא שם עליו ידו ומלטף אותו גם כן.
הוא ממשיך לדבר איתך ולהחמיא לך על כמה ממהליכך בקרב ובנתיים שניכם פוסעים אל לוציוס, נד נעצר כמה צעדים ליפני כן ואתה מגיע אליו לבדך.
"תודה רבה על הקרב, היה קשה אך מלמד ונהדר" והוא מביט סביב במשהו על התקרה ועוקב אחריו ביעניו, שניכם עושים זאת מסקרנות ולפתע... אינך מאמין!
צללית רוח שקופה אך בולטת, דמויית אישה יפהפיה בעלת שיער ארוך וגולש עולה לה השמימה ומנופפת ללוציוס לשלום ונושקת לו באוויר!!!
הינך בטוח שלרגע הזית את הכל ומבלי רגע לכעל אומר מאמן המכון בקולו העמוק "מממ... ניצחת לבסוף מה? אלייזה נהנתה כהוגן לצפות בקרב, וצופה לך עתיד מזהיר, והיא מאחלה לך ש..." והוא לוקח הפסקה ושם ידו על כתפך "תצליח במטרותיך ו-תמצא את אחותך, היא חיה, איפשהו..." ומרקין ראשו כשידיו בכיסים מחפשות דבר מה.
בכלל לא נראה מבין שכמו מכה בך בהודעה שטורפת את הקלפים!
הוא מושיט לך את התגואתה עומד מולו פעור עיניים ממה שאמר.

"וואו" אומר ואסגור את התג בכף בידי. וארכין את ראשי, ארגיש מעט רע עם זה שזלזלתי כך בבן אדם שעבר כל כך הרבה. "תודה לוציוס" אומר לו לאחר שתיקה קלה ואז ארים את ראשי ואסתכל עליו ישירות "אני משתתף בצערך ועל אובדנך. אבל אל תתן לזה לגרור אותך למטה! הייה חזק בשביל אלייזה. אני בטוח שהיא לא תרצה לראותך ככה שבור ועצוב, היא הייתה רוצה שתחייה את חייך מלאים באושר ובאהבה, לא בעצב ובדידות" אומר לו בנחישות ובאהדה.
לאחר שאודה לו פעם נוספת, אסתכל על נד, אחייך אליו קלות ואז אצא משם במהירות.
לאחר שנצא מבית הקברות אפנה לנד "בוא אני רוצה לרפא את הצוות שלי" אומר לו בחיוך ואתקדם לשם. לאחר שהם התאוששו מהקרב, אבדוק אם יש במקרה חנות באזור.



אשטון-
"קדימה סלופוק בוא ננצל את ההזדמנות כל עוד אפשר, שחה לעבר סאבליי במהירות וכשאתה קרוב אליו, הרתח את המים מסביבו בעזרת הלהביור שלך" אתה מורה לפוקימונך השמנמן והורוד.
סלופוק מהנהן בראשו להסכמה ופותח בשחייה מהירה לעבר סאבליי, אשר עדיין מנסה להתאושש מעצמת המתקפה האחרונה שלכם, כאשר לפתע הוא קופץ מתוך המים, מחזיק את ישבנו השרוף מהמים הרותחים והמבעבעים תחתיו, רק על מנת לראות את פעימת המים הנוספת של סלופוק מתקרבת אליו ישירות.
אף על פי זה, הפוקימון הערמומי, מסתכל ישירות על פעימת המים, ומצליח במהירות אדירה לשסף אותה לשתיים בעזרת טלף הצל שלו, שהגיע משום מקום.
סאבליי נופל על רגליו בתוך המים, ועומד איתן כנגד הסלופוק שלך.
לא נראה שהוא מתכוון לוותר בקרוב.

פורסם במקור על ידי NivX10

‏רובי:
מושיט את ידך במבט מושפל, אוחז בתג ומסתיר אותו בכף ידך. אתה מרכין ראשך בבוז ומרגיש נבזי על שזלזלת כך בסיפור חייו של לוציוס ולא ראית בו יותר מאדם מטורף ומלנכולי.
לאחר דממה קלה אתה מצייץ ״תודה לך״ ולוציוס מפנה אלייך מבטו, מתבונן בך במבטו הרציני והחודר, והינה סוף-סוף הינך מעז להחזיר אליו מבט.
״אני באמת משתתף בצערך, אך אנא אל תתן לזה לגרור אותך מטה! אלייזה הייתה רוצה שתיהיה חזק, ולא שבור ועצוב. שתמשיך את חייך ותזכה באושר״ אתה מרצה לו מעמקי נשמתך.
הוא מרים גבות בפליאה כשלפתע נמרח על פניו חיוך קטן וסלחני ״צר לי, אך אינך מבין דבר נערי, גופה של אלייזה אמנם עבר מהעולם הזה, כששלי עוד תקוע כאן לקדש אותה״ והוא לוקח נשימה וממשיך ״אך אהבתנו? היא החזקה בתבל, היא כאן איתי, כל הזמן ובכל מקום. המוות לא יפריד בנינו הוא רק מעכב״ מסיים לוציוס ואף משלים בלחישה ״לבנתיים...״
גם על פניך עולה לחיוך, נותרת מחוסר הבנה על-אף הסבריו. ומכאן גם שאין טעם לבחוש בזה עוד ואתה מודה לו שוב ונפרד ממנו לדרכך.
לפתע לוציוס קורא לעברך ״אלייזה מאחלת לך בהצלחה רבה, וצופה שעוד תיהיה משהו מיוחד, ושאל תוותר על אחותך, היא עודנה בעולם החיים, זקוקה לעזרתך״
ואתה שומע הכל ופשוט ממשיך בגבך אליו וכל הדרך ליציאה פורץ בבכי. נד נשאר מאחוריך לרגעים ומביט ללוציוס עמוק בעיניים ואז לאחר דקות אחדות ממשיך ומתלווה אלייך מבלי שהשניים מחליפים מילה.
׳ואולי הוא אומר את האמת, ואני השוטה כאן בעצם׳ מחשבותיך מסתבכות שהריי לוציוס, אדם שאינך מכיר או ראית קודם מעולם. יודע על המקרה שלך ושל אחותך ועוד מאהובתו המנוחה?! בהחלט קטונת מלהבין.
ובנימה זאת... מי זוכר בכלל שזכית בתג מכון נוסף, איפה היא?

אהרהר בדבריו בזמן שאתרחק מהמקום אנסה להבין כיצד היא יודעת על המקרה, ואז זה יכה בי. אלייזה עדיין הייתה בחיים כאשר אחותי זכתה בתג המכון של לוציוס. הן בטוח הכירו ולכן היא מכירה אותה.
לרגע אעצור, אהסס לרגע ולחזור לנסות לתחקר את לוציוס, אבל משהו בתוכי עוצר את עצמו מלגשת אליו בחזרה. אולי זו גאווה עצמית? אולי זה הרצון לא להשפיל את עצמי?
אי אפשר לדעת. אבל למרות כל זאת, אמשיך לצעוד לעבר המרכז הפוקימונים כשנד לצידי. ועל מנת לנסות להתנתק מהמחשבות שלי לרוץ כמו סביבון במוחי, אחליף נושא ולשוחח קצת עם נד.
"אז במכון הבא שנינו נאתגר?" אשאל אותו בחצי חיוך כנה בזמן ההליכה.


אשטון-
סלופוק פותח את פיו ושתי עננות קטנות וורודות יוצאות מפיו בזמן שהוא מפהק בחוזקה וקולו נשמע בחוזקה.
סאבליי, אשר קולט את שתי העננות, מטעין בידיו הקטנות שתי טלפי צל כתגובה ועומד ומחכה להזדמנות שלו לשספן.
"קדימה קדימה קדימה" אתה מלמל לעצמך וחורק את שיניך הן בהן רק מחכה להזדמנות הנכונה לתקוף.
שנייה לפני שהעננות הורודות מגיעות לסאבליי, אשר מוכן לתקיפה שלהן אתה צועק לסלופוק, "עכשיו להביור!" סלופוק פותח את פיו וסילון אש אימתנית נשלחת לעבר סאבליי, אשר לא התכונן לזה כלל וכלל והוא סופג את כל עצמת המתקפה של סלופוק. מעצמת ההדף, הוא פעם נוספת מוטח אחורנית, אבל לא נראה שהוא יקום ממנה הפעם. המתקפה החזקה של סלופוק חסלה אותו לחלוטין.
"סאבליי אינו מסוגל להילחם! המנצח הוא סלופוק!" קורא השופט ומרים דגל לעברך.
לוציוס מסתכל מופתע והמון ונראה שחזר לעצמו פעם נוספת, והוא מנער את ראשו מצד לצד, ובכך מפזר את שיערו הבלונדיני והוא מחזיר במעט תסכול את סאבליי לכדורו.
"אלייזה שלי" הוא אומר לאוויר "אכזבתי אותך פעם נוספת" ממשיך לדבר בזמן שהוא צועד לעברך, כשידיו בכיסיו. הוא מתקרב אליך ונעמד צמוד, באופן מעט בוטה אפילו, כאילו אינו שמע מעולם על מרחב אישי. הוא מסתכל עליך במבטו החצי מושגע כמה שניות, ולבסוף מדביק לפרצופך תג מכון חדש משלך .
"כל טוב שיהיה לכם" אומר בקול שקט ומעט צורמני. מסתובב וצועד לעבר חשכת המערה, גורר את רגליו באגמון הקטן.

פורסם במקור על ידי NivX10

‏רובי:
כל הדברים שסיפר לוציוס גורמים לך לשקוע בהרהורים כיצד לטענתו אלייזה יודעת על אחותך. ׳אולי הן הכירו, אולי באמת לוציוס מתקשר עם אהובתו המנוחה ואלייזה מאשרת שהיא לא בעולמם של המתים’ אלו ועוד הן השארות המתרוצצות במוחך התשוש.
ממשיך לפסוע החוצה מן המוזוליאום, עולה בחזרה במדרגות החשוכות ובכל צעד מעקצץ בך יותר הרעב לדעת עוד.
אך מבלי שאתה באמת מבין למה לא, אתה מתקדם החוצה בלי עצור, ולא יורד לתשאל את לוציוס שאלות נוספות בנושא. עדיין שורה עלייך בושה רבה מאיך שהתייחסת אליו כל הקרב, אינך בטוח אבל זו התוצאה.
״דיי״ מלמלת ואתה אוחז בראשך משני צידיו ומנער אותו היטב, אולי כך התנערו כל השאלות והתהיות המרגיזות הללו שאוכלות לך את המחשבה.
״נו, אז במכון הבא נתמודד שנינו על התג. אני צודק?״ אתה שואל את נד, רק כדי להתעסק בנושא אחר ותחילה הוא מהנהן.
״יהיה מעניין, מכון רביעי זה המכון של רוב, שמעתי שהוא טיפוס קשוח בהחלט... יהיה מבדר״ מוסיף ונראה כי הוא אינו טרוד כלל, עודנו שרוי בחיוביות ובאופטימיות שלו גם אחרי ששהיתם מספר שעות במוזיאולום הקודר.
״יש המון ללכת הפעם, הדרך ארוכה עם המון מה לראות... יהיה כיף! מת להתחיל לזוז!״ מבשר נד בחיוך המצנן עוד יותר את התחשובות שלך ממקודם, ושניכם צוחקים מהתלהבותו הילדותית במקצת.

"כן" אומר לו בחיוך "אתה צודק בוא נקפוץ זריז למרכז שאני ארפא את פלריאון ואת גרנבול. הם נלחמו קשה בקרב הזה" אוסיף לו בחיוך, ואמשיך לצעוד איתו לעבר המרכז.


אשטון-
באושר לא ייאמן, אתה זורק לסלופוק שני חטיפי פוקימונים והוא אוכל אותם בתאבון רב, לועס ולועס את החטיף הצמיגי. "קדימה ג'ניפר בואי נתחפף מפה" אתה אומר לה בחיוך.
אתם אוספים את ציודכם, ופעם האחרונה אתה מסתכל לעבר לוציוס המתרחק וצועק לו בהצלחה ותודה על הקרב המאתגר.
משם אתם מסתובבים ומתחילים בטיפוס הארוך והקשה במדרגות הלולייניות כלפי מעלה. עשר דקות לאחר מכן של הליכה עם פטפטת קלה על הקרב, וג'ניפר נותנת לך מספר הערות בונות על כמה מהלכים, אבל רוב הפידבק שלה חיובי בטירוף על הקרב והיא אפילו משבחת את סלופוק בניצחונו על שני פוקימונים קשוחים במיוחד.
לבסוף אתם מגיעים לבית הקברות, אבל הערפל הקבוע פה מפריע לך לראות מה מזג האוויר בחוץ, אבל שעונך מגלה שהשעה רק 12 בצהריים ויש לפנכם עוד שעות רבות עד אשר יחשיך לחלוטין.