נושא: Pokemon- Protocol United

4 תגובות ו66 צפיות?! הפתעתם אותי. אחרי המון מחשבה והשקעה[ ובעיקר הגהה] אני שמח להציג את הפרויקט החדש שלי. קריאה מהנה!!!

*כל השינויים הקוסמטים, פרקים, דמויות והכול אני כבר יערוך אחרי הפרק הבא.*

פרק 1- פרוטוקול איחוד- הפעל!

"לא עוד פעם, פוצ'י... בסדר, בסדר. אני מתעורר. אני מתעורר... אמרתי שאני מתעורר!!" הנער קפץ ממיטתו בכעס. הפוצ'יאנה, אותו אימו של הנער שלחה כדי להעיר אותו, ברח ומצא מקום מסתור מתחת לשולחן המחשב של הנער. "טריי! קדימה, תתעורר! עוד כמה דקות והאחים שלך יחסלו את כל הפנקייקים!" אימו של הנער קראה. "קדימה, תתארגן מהר! היום מתקיימים מבחני המיונים שלך!" היא הוסיפה. טריי החל להתארגן ותוך כדי הוציא את פוצ'יאנה ממתחת לשולחן. "אני מתנצל, פוצ'י. זה פשוט... החלום הזה. כבר שבועיים שאני חולם אותו, שוב ושוב. וכל יום הוא פשוט נהיה יותר ויותר מציאותי. מרגיש יותר ויותר אמיתי... אני פשוט... אני פשוט לא יודע. שיהיה לך יום טוב, חבר. אני אחזור כמה שיותר מהר. " טריי נתן ליטוף אחד אחרון לפוצ'יאנה ותפס את תיקו בזמן ששעט לעבר המסדרון. אם יש דבר אחד שטריי אוהב יותר מכל, זה פנקייקים. ובמיוחד אלו שאימו הכינה. "היי! תשאירו קצת גם לי!" טריי צעק בזמן ששתי אחיו תפסושני פנקייקים ורצו החוצה, לאוטובוס שיסיע אותם לביה"ס. "תוותר להם טריי. הם צריכים קצת כוח. אחרי הכל, היום בלה וג'ייס מתחילים את לימודי הפוקימונים שלהם." אימו של טריי נאמה בפניו את הנאום. אותו נאום שהייתה נואמת בפניו כל שנה, בבוקר של יום הלימודים הראשון. "ואני?" טריי הטיח בה. "אתה חושב ששכחתי את הבן הבוגר שלי? הבן שלי שהיום מתחיל את שנת הלימודים האחרונה שלו? אני בטוחה שאביך היה גאה בך כלכך..." היא השיבה לו. "כן, אם זה רק היה אכפת לו..." טריי מיהר להגיד לה והכניס עוד פנקייק לפיו. "כל מה שמעניין אותו זה המכון שלו..." הוא אמר, רמת האכזבה שבטון דבריו דיברה בפני עצמה. "אוי, תפסיק..." היא מיהרה לעודד אותו. "אבא שלך הוא מנהיג המכון מס' 1 בהואן! אתה אמור להיות גאה בו!" אימו של טריי אמרה לו וחזרה לסידורי הבית. "כן," טריי השיב לה. "תזכירי לי להגיד לו כמה אני גאה, בפעם הבאה שאראה אותו. בשנה אלפיים ו-לעולם לא." טריי מיהר לקחת עוד פנקייק ויצא גם הוא לכיוון אוטובוס. כשעלה לאוטובוס, טריי התיישב באחד המושבים הריקים. משום מקום, הגיע ילד נוסף, בחזותו קצת קטן, והתיישב מול טריי.הילד לבש קפוצ'ון שהסתיר את פניו. הוא לא הוציא מילה, רק הסתכל על טריי לכמה שניות, וחזר לספרי הלימוד. טריי ניסה לבחון את אותו ילד מסתורי. 'מוזר,' הוא חשב לעצמו. 'הוא לא נראה מספיק קטן בשביל להיות בשנה ראשונה. זה אומר שאני אמור להכיר אותו. אז למה אני לא?' לפתע, כאב ראש נוראי תקף את טריי. מס' ילדים מבוהלים הגיעו אליו, ניסו לעזור לו. אבל טריי התעלף לאחר מספר שניות של כאבים עזים, ונפל על רצפת האוטובוס.


*****************************************
"הכל יהיה בסדר," טריי אמר. "ברלום, חזור!" הוא קרא ופוקימון עם זנב, שני אגרופים קמוצים ואדומים וראש דמוי פטרייה נעמד מולו ובין רגע הפך לקרן אדומה שנאשבה לעבר פוקדור שטריי החזיק בידו. "אין לך מה לדאוג. עברנו את כל ההכנות. אין ספור אימונים. אנחנו מוכנים, אין לי ספק בכך." הוא נעמד והתחיל ללכת אל תוך מבנה גדול, הנראה כמו בסיס. נערה גבוהה בעלת שיער אדום ומספר נמשים על הפנים הולכת לידו. נדמה כי דבריו של טריי היו מכוונים אליה. "אתה בטוח? אחרי הכל, זה סיכון די רציני." היא שאלה אותו. "יותר בטוח מזה אני לא יכול להיות." הוא השיב לה, ושניהם הצטרפו אל שלושה נערים נוספים, שני זכרים ונקבה, דומים להם, פחות או יותר. "מוכנים?" טריי שאל אותם.
ארבעתם, הנערה ושלושת הנערים הנוספים הנהנו לאות הסכמה. "זאת העמדה האחרונה. אם לא נצליח בזה עכשיו.. פשוט לא נחשוב על זה. תתחילו את השיגור!" טריי קרא והצטרף לשאר הנערים, כולם חבשו מכשיר דמוי קסדה שקופה על ראשיהם. "בואו נעשה את זה!" הוא קרא וחמישתם צעדו לעבר שער ענק וסגול, באמצעו מערבולת לבנה וקורנת. ארבעת הנערים נכנסו אל תוך המערבולת, טריי עצר לרגע. "ורק למקרה שלא נצליח... אתם יודעים מה לעשות." טריי קרא לעבר שלושה מבוגרים שצפו בו ובחבריו למשימה, זכר גבוה לבוש בווסט שחור וג'ינס, נקבה, גם היא לבושה כמו הזכר הגבוה. לצידם ישב על כיסא אדם בעל משקפיים הלבוש בחלוק מעבדה. שלושתם הנהנו לעברו. טריי הסתובב ונכנס גם הוא למערבולת.


******************************************
"אתה בסדר?" קול נשמע. טריי פתח את עיניו וגילה חבורת ילדים המקיפים אותו. כאב הראש עדיין הורגש אצלו, אבל ברמה ירודה. "תנו לו קצת אוויר." עוד קול נשמע. הילד המסתורי שהתיישב מול טריי פיזר את חבורת הילדים ועזר לטריי לקום ולחזור למקומו. "תודה על העזרה.." טריי הודה לו. "זה משהו שגם אתה היית עושה." הילד סינן לעברו והתיישב גם הוא במקומו. "איך קוראים לך?" טריי שאל את הילד. "אתה יכול לקרוא לי בולדר. " לפתע, צץ משהו במוחו של טריי. ניכר היה שהשם בולדר גרם לו להיזכר במשהו. 'בולדר? למה השם הזה מוכר לי? איפה שמעתי אותו פעם?'
טריי ניסה לחשוב ולחשוב. לאחר מספר דקות של חשיבה מאומצת הוא וויתר לנוכח אפס אסוציאציות שהמילה העלתה בראשו. 'לא משנה, זה בטח לא משהו חשוב.' טריי חשב לעצמו. אם הדבר היה משנה, הוא בטוח היה נזכר בו. לאחר כעשרה דקות של נסיעה חסרת מילים, האוטובוס הגיע ליעדו: בית הספר הגבוה ללימודי מאמנים. "רק עוד שנה אחת..." טריי אמר לעצמו וירד מן האוטובוס. הילד המסתורי ירד גם הוא. כאשר טריי החל ללכת לכיוון כיתתו, הוא קלט בזווית העין את הילד מהאוטובוס. "זה הוא? למה הוא עוקב אחרי?" . טריי החל ללכת מהר יותר ויותר. הוא בחן את הילד. "הוא לא עוזב אותי.. " טריי אמר בדאגנות ולפתע שינה את כיוון הליכתו באופן חד. הילד המסתורי השתדל לשמור על מרחק כמה שיכל, אבל המשיך לעקוב אחרי טריי. טריי רץ ורץ, עבר דרך מסדרונות וחדרים, הוא עבר גם דרך מקומות שהוא בעצמו לא הכיר בביה"ס. נראה כי הילד האחר, לעומת זאת, התמצא במבנים והמשיך לעקוב אחרי טריי. טריי החל לרוץ באופן שגרם לו לנשום עמוק יותר ויותר, שלפתע, הוא נתקל בקיר שלא ראה ונפל הצידה, על גבו. הילד המסתורי רץ גם הוא, אך התחמק מן הקיר שפגע בטריי.
הקיר עצמו היה כמעט בלתי נראה. העובדה שהילד עבר לידו בלי להיפגע הפתיעה ובלבלה כאחד את טריי. הילד השיג את עצר ונעמד מטרים ספורים ממנו. "מ.. מי אתה? מה אתה רוצה ממני?" טריי אמר בבהלה. הוא ניסה לשמור על קור רוח כמה שיכל, אך הפחד והבהלה ניכרו על פניו. הילד הוריד את הקפוצ'ון מעל פניו והכניס את אחת מידיו לכיס המכנס שלו. הוא הוציא משם פוקדור שחור, מעוטר בכוכב כחול על קדמתו. "זה מוכר לך?" הילד שאל את טריי. טריי לא יכל להוציא מילים מפיו. הוא עדיין היה שקוע בשוק, מלווה בכאב. "ועכשיו?" הילד קרא וזרק את הפוקדור לאוויר. רבה ההפתעה הייתה עבור טריי, כשמהפוקדור יצא יצור לוחמני, ידיו קמוצות ואדומות, ראשו דמוי פטרייה ופניו עטו מבט מתגעגע. מבטו של טריי השתנה מפוחד למופתע בכמעט באותה הנשימה. הוא נזכר באותו חלום, אותו הפלאשבק שראה כשנתקף בכאבי ראש והתעלף באוטובוס. "ברלום... זה אתה?" טריי קרא לעבר ברלום. "אני... אני זוכר... " טריי החל לקמט את פניו. ברלום רץ לעבר טריי ונתן לו חיבוק עז. "אתה עשית לי את זה, נכון? אתה גרמת לי לכאבי הראש. ידעת שאני אתקל בפלאשבק הזה?" חיוך עלה על פניו של הילד. "הוא נזכר.. הגיע הזמן. תכינו את השער. "הילד דיבר למה שנראה כמו שעון כסוף על ידו, עזר לטריי לקום וזרק לעברו את הפוקדור שהכיל את ברלום.
"אחרי כל הזמן הזה. זה מתחיל שוב. ברוך שובך, חבר."

וואי ממש מעניין.
אני מחכה כבר לפרק הבאא

נשמע מעניין מאוד. בהתחלה זה היה נראהל י כל כך גדול ומעניין אבל אז שקעתי לתוך הסיפור ובלי לשים לב עברתי על כולו. מחכה לפרק הבא (וואו איזה התפוצצות השקעה נהייתה בפורום ספרות)

פורסם במקור על ידי TheHeliolisk

נשמע מעניין מאוד. בהתחלה זה היה נראהל י כל כך גדול ומעניין אבל אז שקעתי לתוך הסיפור ובלי לשים לב עברתי על כולו. מחכה לפרק הבא (וואו איזה התפוצצות השקעה נהייתה בפורום ספרות)

חלום של כל סופר מתחיל לשמוע את זה, שמח שנהניתם!

אני אשתדל להוציא פרק או שתיים בשבוע, לצערי המערכת [ביה"ס] שלי עמוסה מאוד.