נושא: Pokemon - The Ultimate Journey

התחלה לאלון:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל. אתה מזנק מהמיטה בהתרגשות שיא, לובש את הבגדים החדשים שקניתם כל המשפחה יחד, מארגן את התיק עם כל החפצים שקנית לעצמך לכבוד המאורע הגדול. אולי הגדול בחייך. טס משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתק לגמריי אתה יורד בשקט מהמדרגות למטה לקומת הקרקע, יורד בשקט כי השעה מאוד מוקדמת ובטח ההורים עודם ישנים. כשאתה מגיע למטה את רואה למרגלות המדרגות את שולחן פינך האוכל ערוך עם ארוחה משביעה שאתה הכי אוהב בבוקר. אינך מבין ואז אמך צצה מהמטבח הסמוך קוראת בוקר טוב בעיניים בורקות ורטובות מעט גם אחותך ואביך שם מחכים. מזנקים עלייך בקריאות מזל טוב ובהצלחה ואתה הופך נרגש ומאושר אף יותר. לאחר שאחלת הכל בשיחת חולין מעוטה במילים ומרובה בלחץ והתרגשות באוויר. אתה מסיים מתנקה וקם, משפחת קמה גם כן ובעוד קצת חיבוקים ונשיקות ומחיצה חזקה וקצת מציקה מאמא בוכיה את נפרד בעצם מכולם ויוצא מהבית. קריר קצת בחוץ כי בכל זאת מעוד מוקדם אתה רוקד קצת במקום ומגביר מהירות, גם ממהר למעבדה וגם כך מתחמם. לא אחריי הליכה ארוכה גם מגיע ופוגש שם את הצמד, עיר קטנה ולכן הם מכירים אותך אומרים לך שלום האחד לוקח אותך לעמדה בה בוחרים את הפוקימון ובירץ' בנתיים מארגן לך את שאר הציוד שאתה אמור לקבל ממנו. אתה מגיע אל השלוחן ואתה רואה 12 פוקדורים. אתה בהרהור אחרון זריז הולך על טריקו, מבקש אותו ומקבל מאוק הסבר קצר אליו ואת הפוקדור שלך. בדיוק גם בירץ' מגיע עם פוקדע ומפה ו-5 פוקדורים ריקים. הם מאחלים לך דרך צלחה ואתה אסיר תודה יוצא החוצה מאושר מאין כמוך.

התחלה לוואיט:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל. "׳גם אם הערב היה קשה, מחר תמיד השמש עולה, ותאיר על פני הכל" אתה ממלמל ברוגע ומזנק מהמיטה בהתרגשות שיא, לובש את הבגדים האהובים עליך שתכננת לכבוד היום הזה. מארגן את התיק עם כל החפצים שקנית לעצמך לכבוד המאורע הגדול. אולי הגדול בחייך. הולך משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתק לגמריי אתה מגיע למדרגות, בצעד הראשון ממהר בחזרה לחדר ולוקח את האיגרת שהכנת עבור המשפחה ובה כתבת את פרידתך הקנה. וחוזר ויורד בשקט מהמדרגות למטה לקומת הקרקע, השעה מאוד מוקדמת וכל הבית ישן. אתה חולף בקומת הביניים על חדר ההורים ובדלת חצי פתוחה רואה אותם ישנים מחובקים וזה מציף אותך באושר אמיתי. אתה מגיע לקומת הקרקע והולך היישר אל המקרר במטבח רואה בכיור כמה כלים בודדים ובצחוק קליל מחליט לשטוף אותם, בפעם האחרונה. מסיים, חוטף משהו זריז מהמקרר ומכין את הנס שלך. מסיים הכל בשקט, מניח את המכתב בפינת האוכל המשפחתית הקטנה ויוצא החוצה מוכן לגמריי.
השמש כבר חמימה, אתה צועד קדימה, ומרוב התרגשות עובר אפילו לריצה קלה. מגיע אל המעבדה שם נמצאים הפרופסורים, בדיוק בקפה שלהם קוראים משהו יחד ומנהלים שיחה, אתה נכנס בביישנות והם מקבלים אותך בברכה והגישה שלך הופכת בטוחה יותר. הם מסבירים לך קצת על הניסוי שלהם מברכים אותך שהגעת. האחד מארגן לך בנתיים את הציוד והשני ממשיך בהסבר בעודו מוביל אותך לשולחן בו בוחרים פוקימון. אתה רואה שם 9 חדשים ונוצצים וליפני שמספיק לסיים אתה כבר בוחר בלהט את טוטודייל. הפרופסור צוחק ואתה מקבל את הפוקדור הוא נלהב על הבחירה והינה אוק' מביא את שאר הציוד המגיע לך. הם נותנים עוד הסבר קצרצר מסיימים ואתה אסיר תודה נרגש וכמעט שבוכה יוצא החוצה אל מחוץ למעבדה. זה בהחלט קורה, הכל השתנה בין רגע וזה בהחלט היום הגדול שציפית לו שנים. הכל בידיך עכשיו ונותר רק להתחיל.

התחלה למולי:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבנית ממנו כלל. את קמה ומתמחת במיטך אשר במרכז הפוקימונים של העיר, הריי הגעת לכאן לישון כדי לקום ולהתחיל היום את המסע שלך. לובשת את הבגדיך היפים בעבידות, מארגת את התיק עם כל החפצים שאביך קנה לך ליפני שיצאת לכבוד המאורע הגדול. אולי הגדול בחייך. נמרצת משם לשירותים, מצחצחת שיניים, שותפת פנים, מתאפרת מתגנדרת ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתקת ויפהפיה לגמריי את יורדת בשקט מהמדרגות למטה לקומת הקרקע, את רואה שם את ג'וי שבדיוק כמה ואת הצ'אנסי שלה יושבות לכוס תה חם ואת ניגשת עם מפתחות החדר להגיש לה בחיוך. היא מברכת אותך ומודה לך על התארחות נעימה ומאחלת לך מסע מהמם ומוצלח, אפילו מעניקה לך חיבוק. את מודה לה ויוצאת מן המרכז אל המעבדה הדרך בין לבין היא קצרצרה כי בנו את המרכז סמוך לשם. כשאת מגיעה מיד פרופסור אוק מזהה אותך ואומר "מולי, איזו הפתעה נעימה עלמתי, בוקר טוב לך!" ומחייך. הריי מכיר אותך, את ביתו של ספנסר ידידו הוותיק. את מצחקקת בחינניות ומברכת אותו חזרה בבוקר טוב וגם את בירץ' בעוד אוק מסביר לשותפו למעבדה על הקשר ההדוק בינכם הוא מסדר ואוסף את הציוד שמגיע לך מהם ליפני היציאה למסע- פוקדורים, פוקדע ומפה. ומוביל אותך אחריו אל השולחן לבחירת הפוקימון. את קוטעת אותו ומבקשת את אפשרות ההפתעה שנתכננת מבעוד מועד והוא אומר בקול גדול "הו, איזה אומץ. ממש כמו אביך! כל הכבוד מולי" ופונה איתך משם למכונה מאחור וידית מושך אותה והיא מוציאה לאחר כמה שניות פוקדור, אוק מזהה איכשהו את הפוקדור ואומר "הינה לך השותפה החדשה שלך. סבור אני שתהנו יחד!" ונותן עוד הסבר על כל הפריטים מחבק אותך ומאחל לך בהצלחה ואליו מצטרף בירץ'. את מנופפת לשלום בחיוך ויוצאת מן המעבדה ליום מקסים.

התחלה לתומאס:
הצווחות המרגיזות של אחותך הקטנה פוקחות לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל, הפעם לפחות. אתה מזנק מהמיטה בהתרגשות שיא, לובש את הבגדים החדשים שקנו לך הוריך, מארגן את התיק עם כל החפצים שקנית לעצמך לכבוד היום הגדול. הגדול בחייך. טס משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתק עד כמה שאפשר אתה יורד נמרץ במדרגות לקומת הקרקע, השעה כבר 09:02 ואתה מרגיש שאתה מאחר כבר, דואג שחטפו את הפוקימון שלך. כשאתה מגיע למטה את רואה למרגלות המדרגות את שולחן פינך האוכל ערוך עם ארוחה משביעה שאתה הכי אוהב בבוקר. הוריך הכינו לך, אתה מחבק ומנשק אותם במהירות שיא והם צוחקים מן הקצב, חוטף מן הארוחה עד שכמעט ולרגע נחנק. בולע הכל ומרקד בלחץ ולוקח דברים אחרונים. אתה נפרד מהם שוב אימך קצת מעקבת, אפילו נפרד מאחותך המעצבנת. וטס משם אל המעבדה, נכנס ופוגע חזק בכתפו של ילד לבוש מהודר, אדום שיער שלא באשמתו כלל. אתה מנסה להתנצל והוא קוטע אותך ואומר "היי אתה מטומטם או משהו, תיזהר אם לאן שאתה הולך..." נופך נשימה כבדה בעצבים וממלמל "לוזר..." עצבני וכעוס אתה מגיע אל השלוחן ואתה רואה 9 פוקדורים. טריקו טוטודייל וצ'ימצ'אר כבר נלקחו, אתה מיד בוחר בטרטוייג בירץ' מעניק לך אותו ומברך אותך שואל מה שלום הורייך בעוד אוק מארגן את הציוד המגיע לך. אתה מקבל הכל מודה להם עד מאוד נרגש מכף ועד ראש ויוצא מן המעבדה כשכבר הכל חיובי, אתה מחוייך והינה אתה מבחין באותו ילד חצוף פוסע אם ידיו בכיסים.

התחלה ללוקאס:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל. אתה מתמתח במיטה ומגרד את הגב באדישות. חצי קם-חצי גורר עצמך מהמיטה, לובש את הבגדים החדשים שקנה לך הפרופסור, מארגן את התיק עם כל החפצים שצריך הוא כבר הניח הכל מסודר, פוקדורים ופוקדע וכסף והכל... ההשקעה הזאת מעלה את ההתרגשות ואת החיוך על הפנים. ממשיך משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמו שצריך. נקי לגמרי אתה יורד לאיטך בהמדרגות לקומת הקרקע במעבדה. פרופסור בירץ' מחכה שם עם שני ספלי קפה וכמה עוגיות האהובות על שניכם מביט בך מחוייך ואומר "בוא שב לוקאס, צריך לדבר היום" אתה יושב ואתם פוצחים בשיחת חולין של בוקר טוב עם מעט זכרונות על הטיולים והעבודות שלכם, צחוק ומההוא חושב עלייך בתור בנאדם ומאמן. אתה יוצא מהשיחה הזאת מאוד גאה ומסופק, אז הוא שואל "יאללה שנמשיך? בוא ובחר פוקימון" אתם נעים במעבדה בתוכה אתה אומר שלום גם לפרופסור אוק שפותר איזה תשבץ של בוקר בעיתון. מגיעים אל השולחן נשארו כבר רק 8 פוקימונים. אתה מסתכל בשמות הרקומים מעל כל פוקדור ומחליט לבחור בצ'ארמנדר. בירץ' מברך אותך על בחירה לוחץ חזק את ידך ומביא לך חיבוק ידידותי קל, אתה מודה לו ולפרופסור אוק בנאום קצר אך מרגש ויוצא מן המעבדה, משב רוח קריר בתוך יום יפה וחמים נושב בשיערך והינה הכל מתחיל!

פורסם במקור על ידי NivX10

התחלה לאלון:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל. אתה מזנק מהמיטה בהתרגשות שיא, לובש את הבגדים החדשים שקניתם כל המשפחה יחד, מארגן את התיק עם כל החפצים שקנית לעצמך לכבוד המאורע הגדול. אולי הגדול בחייך. טס משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתק לגמריי אתה יורד בשקט מהמדרגות למטה לקומת הקרקע, יורד בשקט כי השעה מאוד מוקדמת ובטח ההורים עודם ישנים. כשאתה מגיע למטה את רואה למרגלות המדרגות את שולחן פינך האוכל ערוך עם ארוחה משביעה שאתה הכי אוהב בבוקר. אינך מבין ואז אמך צצה מהמטבח הסמוך קוראת בוקר טוב בעיניים בורקות ורטובות מעט גם אחותך ואביך שם מחכים. מזנקים עלייך בקריאות מזל טוב ובהצלחה ואתה הופך נרגש ומאושר אף יותר. לאחר שאחלת הכל בשיחת חולין מעוטה במילים ומרובה בלחץ והתרגשות באוויר. אתה מסיים מתנקה וקם, משפחת קמה גם כן ובעוד קצת חיבוקים ונשיקות ומחיצה חזקה וקצת מציקה מאמא בוכיה את נפרד בעצם מכולם ויוצא מהבית. קריר קצת בחוץ כי בכל זאת מעוד מוקדם אתה רוקד קצת במקום ומגביר מהירות, גם ממהר למעבדה וגם כך מתחמם. לא אחריי הליכה ארוכה גם מגיע ופוגש שם את הצמד, עיר קטנה ולכן הם מכירים אותך אומרים לך שלום האחד לוקח אותך לעמדה בה בוחרים את הפוקימון ובירץ' בנתיים מארגן לך את שאר הציוד שאתה אמור לקבל ממנו. אתה מגיע אל השלוחן ואתה רואה 12 פוקדורים. אתה בהרהור אחרון זריז הולך על טריקו, מבקש אותו ומקבל מאוק הסבר קצר אליו ואת הפוקדור שלך. בדיוק גם בירץ' מגיע עם פוקדע ומפה ו-5 פוקדורים ריקים. הם מאחלים לך דרך צלחה ואתה אסיר תודה יוצא החוצה מאושר מאין כמוך.

התחלה לוואיט:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל. "׳גם אם הערב היה קשה, מחר תמיד השמש עולה, ותאיר על פני הכל" אתה ממלמל ברוגע ומזנק מהמיטה בהתרגשות שיא, לובש את הבגדים האהובים עליך שתכננת לכבוד היום הזה. מארגן את התיק עם כל החפצים שקנית לעצמך לכבוד המאורע הגדול. אולי הגדול בחייך. הולך משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתק לגמריי אתה מגיע למדרגות, בצעד הראשון ממהר בחזרה לחדר ולוקח את האיגרת שהכנת עבור המשפחה ובה כתבת את פרידתך הקנה. וחוזר ויורד בשקט מהמדרגות למטה לקומת הקרקע, השעה מאוד מוקדמת וכל הבית ישן. אתה חולף בקומת הביניים על חדר ההורים ובדלת חצי פתוחה רואה אותם ישנים מחובקים וזה מציף אותך באושר אמיתי. אתה מגיע לקומת הקרקע והולך היישר אל המקרר במטבח רואה בכיור כמה כלים בודדים ובצחוק קליל מחליט לשטוף אותם, בפעם האחרונה. מסיים, חוטף משהו זריז מהמקרר ומכין את הנס שלך. מסיים הכל בשקט, מניח את המכתב בפינת האוכל המשפחתית הקטנה ויוצא החוצה מוכן לגמריי.
השמש כבר חמימה, אתה צועד קדימה, ומרוב התרגשות עובר אפילו לריצה קלה. מגיע אל המעבדה שם נמצאים הפרופסורים, בדיוק בקפה שלהם קוראים משהו יחד ומנהלים שיחה, אתה נכנס בביישנות והם מקבלים אותך בברכה והגישה שלך הופכת בטוחה יותר. הם מסבירים לך קצת על הניסוי שלהם מברכים אותך שהגעת. האחד מארגן לך בנתיים את הציוד והשני ממשיך בהסבר בעודו מוביל אותך לשולחן בו בוחרים פוקימון. אתה רואה שם 9 חדשים ונוצצים וליפני שמספיק לסיים אתה כבר בוחר בלהט את טוטודייל. הפרופסור צוחק ואתה מקבל את הפוקדור הוא נלהב על הבחירה והינה אוק' מביא את שאר הציוד המגיע לך. הם נותנים עוד הסבר קצרצר מסיימים ואתה אסיר תודה נרגש וכמעט שבוכה יוצא החוצה אל מחוץ למעבדה. זה בהחלט קורה, הכל השתנה בין רגע וזה בהחלט היום הגדול שציפית לו שנים. הכל בידיך עכשיו ונותר רק להתחיל.

התחלה למולי:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבנית ממנו כלל. את קמה ומתמחת במיטך אשר במרכז הפוקימונים של העיר, הריי הגעת לכאן לישון כדי לקום ולהתחיל היום את המסע שלך. לובשת את הבגדיך היפים בעבידות, מארגת את התיק עם כל החפצים שאביך קנה לך ליפני שיצאת לכבוד המאורע הגדול. אולי הגדול בחייך. נמרצת משם לשירותים, מצחצחת שיניים, שותפת פנים, מתאפרת מתגנדרת ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתקת ויפהפיה לגמריי את יורדת בשקט מהמדרגות למטה לקומת הקרקע, את רואה שם את ג'וי שבדיוק כמה ואת הצ'אנסי שלה יושבות לכוס תה חם ואת ניגשת עם מפתחות החדר להגיש לה בחיוך. היא מברכת אותך ומודה לך על התארחות נעימה ומאחלת לך מסע מהמם ומוצלח, אפילו מעניקה לך חיבוק. את מודה לה ויוצאת מן המרכז אל המעבדה הדרך בין לבין היא קצרצרה כי בנו את המרכז סמוך לשם. כשאת מגיעה מיד פרופסור אוק מזהה אותך ואומר "מולי, איזו הפתעה נעימה עלמתי, בוקר טוב לך!" ומחייך. הריי מכיר אותך, את ביתו של ספנסר ידידו הוותיק. את מצחקקת בחינניות ומברכת אותו חזרה בבוקר טוב וגם את בירץ' בעוד אוק מסביר לשותפו למעבדה על הקשר ההדוק בינכם הוא מסדר ואוסף את הציוד שמגיע לך מהם ליפני היציאה למסע- פוקדורים, פוקדע ומפה. ומוביל אותך אחריו אל השולחן לבחירת הפוקימון. את קוטעת אותו ומבקשת את אפשרות ההפתעה שנתכננת מבעוד מועד והוא אומר בקול גדול "הו, איזה אומץ. ממש כמו אביך! כל הכבוד מולי" ופונה איתך משם למכונה מאחור וידית מושך אותה והיא מוציאה לאחר כמה שניות פוקדור, אוק מזהה איכשהו את הפוקדור ואומר "הינה לך השותפה החדשה שלך. סבור אני שתהנו יחד!" ונותן עוד הסבר על כל הפריטים מחבק אותך ומאחל לך בהצלחה ואליו מצטרף בירץ'. את מנופפת לשלום בחיוך ויוצאת מן המעבדה ליום מקסים.

התחלה לתומאס:
הצווחות המרגיזות של אחותך הקטנה פוקחות לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל, הפעם לפחות. אתה מזנק מהמיטה בהתרגשות שיא, לובש את הבגדים החדשים שקנו לך הוריך, מארגן את התיק עם כל החפצים שקנית לעצמך לכבוד היום הגדול. הגדול בחייך. טס משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמה שתוכל כי מחכה לך יום ארוך מאוד. מתוקתק עד כמה שאפשר אתה יורד נמרץ במדרגות לקומת הקרקע, השעה כבר 09:02 ואתה מרגיש שאתה מאחר כבר, דואג שחטפו את הפוקימון שלך. כשאתה מגיע למטה את רואה למרגלות המדרגות את שולחן פינך האוכל ערוך עם ארוחה משביעה שאתה הכי אוהב בבוקר. הוריך הכינו לך, אתה מחבק ומנשק אותם במהירות שיא והם צוחקים מן הקצב, חוטף מן הארוחה עד שכמעט ולרגע נחנק. בולע הכל ומרקד בלחץ ולוקח דברים אחרונים. אתה נפרד מהם שוב אימך קצת מעקבת, אפילו נפרד מאחותך המעצבנת. וטס משם אל המעבדה, נכנס ופוגע חזק בכתפו של ילד לבוש מהודר, אדום שיער שלא באשמתו כלל. אתה מנסה להתנצל והוא קוטע אותך ואומר "היי אתה מטומטם או משהו, תיזהר אם לאן שאתה הולך..." נופך נשימה כבדה בעצבים וממלמל "לוזר..." עצבני וכעוס אתה מגיע אל השלוחן ואתה רואה 9 פוקדורים. טריקו טוטודייל וצ'ימצ'אר כבר נלקחו, אתה מיד בוחר בטרטוייג בירץ' מעניק לך אותו ומברך אותך שואל מה שלום הורייך בעוד אוק מארגן את הציוד המגיע לך. אתה מקבל הכל מודה להם עד מאוד נרגש מכף ועד ראש ויוצא מן המעבדה כשכבר הכל חיובי, אתה מחוייך והינה אתה מבחין באותו ילד חצוף פוסע אם ידיו בכיסים.

לוקאס:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל. אתה מתמתח במיטה ומגרד את הגב באדישות. חצי קם-חצי גורר עצמך מהמיטה, לובש את הבגדים החדשים שקנה לך הפרופסור, מארגן את התיק עם כל החפצים שצריך הוא כבר הניח הכל מסודר, פוקדורים ופוקדע וכסף והכל... ההשקעה הזאת מעלה את ההתרגשות ואת החיוך על הפנים. ממשיך משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמו שצריך. נקי לגמרי אתה יורד לאיטך בהמדרגות לקומת הקרקע במעבדה. פרופסור בירץ' מחכה שם עם שני ספלי קפה וכמה עוגיות האהובות על שניכם מביט בך מחוייך ואומר "בוא שב לוקאס, צריך לדבר היום" אתה יושב ואתם פוצחים בשיחת חולין של בוקר טוב עם מעט זכרונות על הטיולים והעבודות שלכם, צחוק ומההוא חושב עלייך בתור בנאדם ומאמן. אתה יוצא מהשיחה הזאת מאוד גאה ומסופק, אז הוא שואל "יאללה שנמשיך? בוא ובחר פוקימון" אתם נעים במעבדה בתוכה אתה אומר שלום גם לפרופסור אוק שפותר איזה תשבץ של בוקר בעיתון. מגיעים אל השולחן נשארו כבר רק 8 פוקימונים. אתה מסתכל בשמות הרקומים מעל כל פוקדור ומחליט לבחור בצ'ארמנדר. בירץ' מברך אותך על בחירה לוחץ חזק את ידך ומביא לך חיבוק ידידותי קל, אתה מודה לו ולפרופסור אוק בנאום קצר אך מרגש ויוצא מן המעבדה, משב רוח קריר בתוך יום יפה וחמים נושב בשיערך והינה הכל מתחיל!

"סוף סוף " אמלמל לעצמי אחרי הפרידה מהשניים. 'עכשיו זו ההזדמנות שלי להוכיח לכולם שאני לא רק הבת של.. אלא אהיה אני בזכות עצמי!' אחשוב לעצמי בהתלהבות אפזר את שערי 'חבל שלא יכולתי לקחת את אורסרינג שלי, אבל השארתי את הכל מאוחרי במטרה להתחיל בדרך חדשה ואורסרינג יחכה לי בבית ישמור על פאפא ומאמא' אמשיך להרהר לי בזמן הליכה ואחזיק בחוזקה בפוקדור החדש שלי ואז בלהט הרגע אשחרר את הפוקימון שקיבלתי החוצה ואציג את עצמי בפניו.

מולי:
את ממלמלת לעצמך באנחה רווחת, מרגישה כאילו פעקת של התרגשות ולחץ אט אט יורדות מעלייך. מחשבות שעולות על אביך ואמאך ועל האורסרינג המקסים שלך קצת מציפות אך בעוד כמה נשימות עמוקות וריח הדשא והמשב הנעים בשיער את משחררת הכל ומחליטה על דרך חדשה לגמריי. הכל נמצא פה, הכל קיים! המחוז הטוב ביותר להתחיל בו את המסע שלך. מאוד סקרנית עד להוטה לדעת איזה פוקימון קיבלת את משחררת אותו/ה החוצה בזריקה עדינה, קרן האור מתגבשת לה בהפתח הפוקדור ועומדת מולך גמדה חביבה ו-וורודה, את מזהה מיד כי זו קלפה.
את מתכופפת מעט ומציגה את עצמך בפניה בחביבות והקטנה מקפצצת ומחייכת אלייך וקוראת בקול מקסים, ואילו את תופחת על הבלורית הקטנה שלה היא מנערת את ראשה בצחוק ונראה כי נהנת מכך.

פורסם במקור על ידי NivX10

מולי:
את ממלמלת לעצמך באנחה רווחת, מרגישה כאילו פעקת של התרגשות ולחץ אט אט יורדות מעלייך. מחשבות שעולות על אביך ואמאך ועל האורסרינג המקסים שלך קצת מציפות אך בעוד כמה נשימות עמוקות וריח הדשא והמשב הנעים בשיער את משחררת הכל ומחליטה על דרך חדשה לגמריי. הכל נמצא פה, הכל קיים! המחוז הטוב ביותר להתחיל בו את המסע שלך. מאוד סקרנית עד להוטה לדעת איזה פוקימון קיבלת את משחררת אותו/ה החוצה בזריקה עדינה, קרן האור מתגבשת לה בהפתח הפוקדור ועומדת מולך גמדה חביבה ו-וורודה, את מזהה מיד כי זו כלפה.
את מתכופפת מעט ומציגה את עצמך בפניה בחביבות והקטנה מקפצצת ומחייכת אלייך וקוראת בקול מקסים, ואילו את תופחת על הבלורית הקטנה שלה היא מנערת את ראשה בצחוק ונראה כי נהנת מכך.

"נעים מאוד להכיר אותך" אומר לה בחיוך וארים אותה בזרועתיי "אני ואת הולכות להיות צוות מנצח! אנחנו הולכות לצלוח בכל אתגר אשר נעמוד בפניו! כל קרב, אימון ומנהיג מכון! ובנוסף נוכל לחקור את המחוז החדש הזה! אנחנו לפני הכל חוקרות ואנחנו נצמח להיות מספר 1 במחוז!" אומר לה בהתלהבות בזמן שאתחיל ללכת בכיוון היציאה מהעיר וארגיש איך אני מתחילה להשתחרר ולהתרגש.

התחלה ללוקאס:
צפצוף שעון מרגיז פוקח לך את העיניים, אך אינך עצבני ממנו כלל. אתה מתמתח במיטה ומגרד את הגב באדישות. חצי קם-חצי גורר עצמך מהמיטה, לובש את הבגדים החדשים שקנה לך הפרופסור, מארגן את התיק עם כל החפצים שצריך הוא כבר הניח הכל מסודר, פוקדורים ופוקדע וכסף והכל... ההשקעה הזאת מעלה את ההתרגשות ואת החיוך על הפנים. ממשיך משם לשירותים, מצחצח שיניים, שותף פנים ומתנקה כמו שצריך. נקי לגמרי אתה יורד לאיטך בהמדרגות לקומת הקרקע במעבדה. פרופסור בירץ' מחכה שם עם שני ספלי קפה וכמה עוגיות האהובות על שניכם מביט בך מחוייך ואומר "בוא שב לוקאס, צריך לדבר היום" אתה יושב ואתם פוצחים בשיחת חולין של בוקר טוב עם מעט זכרונות על הטיולים והעבודות שלכם, צחוק ומההוא חושב עלייך בתור בנאדם ומאמן. אתה יוצא מהשיחה הזאת מאוד גאה ומסופק, אז הוא שואל "יאללה שנמשיך? בוא ובחר פוקימון" אתם נעים במעבדה בתוכה אתה אומר שלום גם לפרופסור אוק שפותר איזה תשבץ של בוקר בעיתון. מגיעים אל השולחן נשארו כבר רק 8 פוקימונים. אתה מסתכל בשמות הרקומים מעל כל פוקדור ומחליט לבחור בצ'ארמנדר. בירץ' מברך אותך על בחירה לוחץ חזק את ידך ומביא לך חיבוק ידידותי קל, אתה מודה לו ולפרופסור אוק בנאום קצר אך מרגש ויוצא מן המעבדה, משב רוח קריר בתוך יום יפה וחמים נושב בשיערך והינה הכל מתחיל!

הפונט... כל כך... קטן...
~~~
'סוף סוף' אחשוב לעצמי 'הגיע הזמן להתחיל את הניסוי, את המסע החדש שלי'
אתרחק קצת מהמעבדה לכיוון דרך 001 ואקח את הפוקדור שבחרתי ואסתכל עליו 'צ'ארמנדר אה?' אחשוב 'אין לי כל כך עבר עם פוקימוני אש אבל תמיד רציתי לנסות אחד'
"בוא נראה אותך צ'ארמנדר, צא החוצה" אומר ואוציא אותו מהפוקדור, אסרוק אותו עם הפוקדע

מולי:
"נעים מאוד להכיר אותך קלפה!" את אומרת לה וקורצת מרימה אותה לידייך והיא נרגשת מעט. את מספרת לה על המסע המצפה לכן ושאתן הולכות להיות צוות וחברות ואז ומסיימת ב-"ואנחנו נצמח להיות מספר 1 במחוז!" והיא מראה פרצוף זועף ולוהט ומנפחת לחיים, ומרימה את אגרופה הקטן ושניכם מתגלגלות מצחוק. לפתע, היא נעה לך הרבה בין הידיים ונראה כי היא רוצה לרדת. מתרוצצת לשנייה אחת ואז מושכת לך בגרב הבולטת מעת מן הנעל, היא רוצה לעשות משהו.

וואיט:
אתה מוציא החוצה את טוטודייל ופשוט לא מאמין, עוצר את נשימתך לרגע ומתפעל סוף-סוף חופש, הכל מאתא והלאה הולך להשתנות בעבורך. אין סוף להתרגשות אתה מרגיש כאילו חולם. מחטט בדברים ומפנים שבאמת הכל קיים. וטוטודייל באמת עומד מולך והינה המעבדה באמת כמה מטרים מאחוריך.
הדינו התכול יוצא, לועס את ידו בתעווה ומביט בך את מלטף אותו הוא נרתע לשבריר שנייה אך המגע מרגיע אותו, אתה מדבר אליו ברוך ומסביר לו שבמחינתך הוא הוא היקר לך מכל תדאג שלעולם לא יפגע, שתמיד תיהיו יחד, שתיהיו לחברים הכי טובים ולעולם לא תשב לו רע!
הוא מטה ראשו הצידה באדישות ואתה קצת נחרד ולפתע הוא מזנק עלייך ונוגס בך פה ושם הוא נראה שמח במיוחד והנשיכות לא כואבות, הוא אינו מפעיל לחץ בלסת והן אפילו מדגדגות מאוד. אתם שם צוחקים כמה דקות וכשנרגע קצת אתה מתעשט ומחליט לשלוח יד להתיק ולהציץ במפה, צפונה מכאן מתחילה הדרך ולשם אתה הולך. אתם צועדים שניכם להנאתכם כשאר לפתע אתם מגיעים. כמה התרגשות יש לך שאתה צועד שם צעדיך הראשונים, בהחלט מקום חביב ודיי מוצל ושמש חמימה מידי פעם מדגדגת פוקימונים רבים מסתובבים סביב הצמחייה פראית וחיה יותר ולפתע לוכד את עינייך משהוא ירוק שנפל מן העץ לאדמה, מוטל על צידו ומשמיע קולות, אתה מתקרב ולפתע מתחיל הוא לקפץ לו משם.

לוקאס:
תשתמש בקונטרול וגלגלת העכבר וזה יגדיל תפונט, אין לי ברירה יש לי בעיה במסך שהכל ענק, ואני חייב לקטין כדי שדפים לא ימשכו כמו נצח ויתקע המחשב...
- - - - - - - - - - -
אתה שמח כי סוף-סוף אתה מתחיל את הניסוי הגדול שעבדת עליו עם הפרופסורים, בתור משתתף, ומה יותר כיף מזה? הניסוי הוא המסע שלך. בלי להתמעמע כלל אתה מתרחק מן המעבדה, בדרך שאתה כבר מכיר היטב ויוצא אל עבר סטון-וויל, בדרך הראשונה כמובן. שם בין צילו של עץ גדול ורחב אתה שולף את הפוקדור של הצ'רמנדר שבחרת, מעולם לא התעסקת עם פוקימוני אש... אתה מהרהר לעצמך אך בכל זאת מרגיש מסופק מן הבחירה, אולי מתוך סקרנות. הפוקדור נפתח והקרן האדומה המנצנצת מגבשת דמות דרקון קטן. לפתע הוא מופיע. ואז הוא שואג בתון גבוה ומן הרגיל ונראה מעט נבוך אך בריא וחזק. הוא מביט בך במעין רגישות וחיבה המוזרים לך למדי, עיניו בורקות ואינך יודע כבר אם זה הוא או שמה היא. בסריקת פוקדע אתה דולה עליו קצת מידע ובתמונות ההבדלים נראה כי זו נקבה, צ'רמנדרית. (מפריע לך?)

פורסם במקור על ידי NivX10

מולי:
"נעים מאוד להכיר אותך קלפה!" את אומרת לה וקורצת מרימה אותה לידייך והיא נרגשת מעט. את מספרת לה על המסע המצפה לכן ושאתן הולכות להיות צוות וחברות ואז ומסיימת ב-"ואנחנו נצמח להיות מספר 1 במחוז!" והיא מראה פרצוף זועף ולוהט ומנפחת לחיים, ומרימה את אגרופה הקטן ושניכם מתגלגלות מצחוק. לפתע, היא נעה לך הרבה בין הידיים ונראה כי היא רוצה לרדת. מתרוצצת לשנייה אחת ואז מושכת לך בגרב הבולטת מעת מן הנעל, היא רוצה לעשות משהו.

וואיט:
אתה מוציא החוצה את טוטודייל ופשוט לא מאמין, עוצר את נשימתך לרגע ומתפעל סוף-סוף חופש, הכל מאתא והלאה הולך להשתנות בעבורך. אין סוף להתרגשות אתה מרגיש כאילו חולם. מחטט בדברים ומפנים שבאמת הכל קיים. וטוטודייל באמת עומד מולך והינה המעבדה באמת כמה מטרים מאחוריך.
הדינו התכול יוצא, לועס את ידו בתעווה ומביט בך את מלטף אותו הוא נרתע לשבריר שנייה אך המגע מרגיע אותו, אתה מדבר אליו ברוך ומסביר לו שבמחינתך הוא הוא היקר לך מכל תדאג שלעולם לא יפגע, שתמיד תיהיו יחד, שתיהיו לחברים הכי טובים ולעולם לא תשב לו רע!
הוא מטה ראשו הצידה באדישות ואתה קצת נחרד ולפתע הוא מזנק עלייך ונוגס בך פה ושם הוא נראה שמח במיוחד והנשיכות לא כואבות, הוא אינו מפעיל לחץ בלסת והן אפילו מדגדגות מאוד. אתם שם צוחקים כמה דקות וכשנרגע קצת אתה מתעשט ומחליט לשלוח יד להתיק ולהציץ במפה, צפונה מכאן מתחילה הדרך ולשם אתה הולך. אתם צועדים שניכם להנאתכם כשאר לפתע אתם מגיעים. כמה התרגשות יש לך שאתה צועד שם צעדיך הראשונים, בהחלט מקום חביב ודיי מוצל ושמש חמימה מידי פעם מדגדגת פוקימונים רבים מסתובבים סביב הצמחייה פראית וחיה יותר ולפתע לוכד את עינייך משהוא ירוק שנפל מן העץ לאדמה, מוטל על צידו ומשמיע קולות, אתה מתקרב ולפתע מתחיל הוא לקפץ לו משם.

לוקאס:
תשתמש בקונטרול וגלגלת העכבר וזה יגדיל תפונט, אין לי ברירה יש לי בעיה במסך שהכל ענק, ואני חייב לקטין כדי שדפים לא ימשכו כמו נצח ויתקע המחשב...
- - - - - - - - - - -
אתה שמח כי סוף-סוף אתה מתחיל את הניסוי הגדול שעבדת עליו עם הפרופסורים, בתור משתתף, ומה יותר כיף מזה? הניסוי הוא המסע שלך. בלי להתמעמע כלל אתה מתרחק מן המעבדה, בדרך שאתה כבר מכיר היטב ויוצא אל עבר סטון-וויל, בדרך הראשונה כמובן. שם בין צילו של עץ גדול ורחב אתה שולף את הפוקדור של הצ'רמנדר שבחרת, מעולם לא התעסקת עם פוקימוני אש... אתה מהרהר לעצמך אך בכל זאת מרגיש מסופק מן הבחירה, אולי מתוך סקרנות. הפוקדור נפתח והקרן האדומה המנצנצת מגבשת דמות דרקון קטן. לפתע הוא מופיע. ואז הוא שואג בתון גבוה ומן הרגיל ונראה מעט נבוך אך בריא וחזק. הוא מביט בך במעין רגישות וחיבה המוזרים לך למדי, עיניו בורקות ואינך יודע כבר אם זה הוא או שמה היא. בסריקת פוקדע אתה דולה עליו קצת מידע ובתמונות ההבדלים נראה כי זו נקבה, צ'רמנדרית. (מפריע לך?)

"שמעת משהו?" אשאל אותה ואלך בעקבותיה אחרי מה שהיא מחפשת

מולי:
את מופתעת מעט ושואלת את קלפה אם שמעה משהו, היא מסמנת לך שכן, את שלא שמעת דבר סומכת עליה כי בכל זאת השמיעה שלה מפותחת מזו שלך. את עוקבת אחריה שמאוד נמרצת ומבלי לשים לב היא מובילה אותך לדרך 001. כמה צעדים לתוך הדרך מהרגע שאתן מגיעות היא מתחילה להתפעל ולהתרוצץ במעגלים. מאוד נהנת לשחק שם!
את מחייכת שוב למראה קלפה, ומשחקת איתה קצת רודפות זו אחר זו. כשלפתע נשמע קרקור מרגיז מצמרר. אתם מביטות סביב ואת לא רואה דבר כאשר קלפה לפתע שוב זועפת פנים ומנפחת לחיים. היא מביטה לעבר שתי שיחים ומבין עליהם שתי עיניים נוצצות ורעות. ואז יוצא החוצה בדהרה וכנפיים פרוסות ספירו שרץ לעברה אל הקרקע עם מקור זוהר ומחודד וצווחות מאוד לא נעימות.

וואיט:
בשנייה שאתה מבחין בבורמי אתה ממהר להשיג אותו. אתה שמאמין שאת הפוקימון הראשון תמיד תופסים, למזל כמובן, פוקד על טוטודייל לתקוף באקדח מים ולהסתתר טוטודייל מגיב נמרצות מזדרז ופולט זרם מים קר וחזק אל גבו של מוטים שנהלם כהוגן ומתגלגל שם על העשב. הוא קם מתנער מהר. טוטודייל מזנק על השיחים ואתה מתכופף והבלוט הירוק אינו מבין מעין זה הכה בו. הוא מביט בחשדנות ומקפץ ממקום למקום לחפש אשמים. חיפושיו עולים בתוהו אך במקום לוותר משתמש בכוח חבוי (hidden power) ולפתע נוצרת סביבו הילה לבנה ובקריאה מהדהדת שולח גלי אנרגיה חזקים סביב ומעיף מן השיחים את טוטודייל שנבהל, צועק ונחשף!
בורמי לא נשאר חייב ומיד מנתר לעברו ותוקף בדחיפה. ושוב מגלגל לאחור את טוטודייל.

פורסם במקור על ידי NivX10

מולי:
את מופתעת מעט ושואלת את קלפה אם שמעה משהו, היא מסמנת לך שכן, את שלא שמעת דבר סומכת עליה כי בכל זאת השמיעה שלה מפותחת מזו שלך. את עוקבת אחריה שמאוד נמרצת ומבלי לשים לב היא מובילה אותך לדרך 001. כמה צעדים לתוך הדרך מהרגע שאתן מגיעות היא מתחילה להתפעל ולהתרוצץ במעגלים. מאוד נהנת לשחק שם!
את מחייכת שוב למראה קלפה, ומשחקת איתה קצת רודפות זו אחר זו. כשלפתע נשמע קרקור מרגיז מצמרר. אתם מביטות סביב ואת לא רואה דבר כאשר קלפה לפתע שוב זועפת פנים ומנפחת לחיים. היא מביטה לעבר שתי שיחים ומבין עליהם שתי עיניים נוצצות ורעות. ואז יוצא החוצה בדהרה וכנפיים פרוסות ספירו שרץ לעברה אל הקרקע עם מקור זוהר ומחודד וצווחות מאוד ל

מחקתי יותר מידי
~~~~~~~~~~~~~
"קלפה מהר נשיקה מתוקה ואז גלגול!" אומר לה בביטחון מלא ובכובד ראש 'הרי ספירו הוא סוג מעופף וגילגול מתקפת אבן שחזקה עליו' אחשוב לעצמי בסיפוק

מולי:
אין בך יותר מידי פחד, בסה"כ ספירו ואת מאמנת מנוסה. את פוקדת על קלפה להשתמש בנשיקה מתוקה והיא פועלת ובהחלט נותנת לו משהו לנקר, בקריצה שולחת עם פיה וידה ומלא לבבות וורודים-סגולים שמקובצים לצורת לב אחד גדול מרחפים אל ספירו ופוגשים אותו ישירות. ספירו פורץ את הלב התמוגג על פניו ומצעד לצעד מאט ואישוניו הפכו לבבות והוא מסתובב מסוחרר מזמר לעצמו. קלפה עוברת למתקפת גלגול, מתכנסת בעצמה לכדור וורוד בעל שתי קצוות חומים ומסתחררת במקום בזינוק וכאשר נוחטת על האדמה כמו גלגל מכונית נוסעת לעבר ספירו ומתגשת בו בעצמה רבה! הוא נחבט על עץ בעצמה זאת הייתה מכה קריטית בעבורו, נראה אך שהוא עוד מסוחרר מקרקר לו בטיפשות.

וואיט:
טוטודייל כמעט ונעצר אחרי גלגול אחד או שניים לאחור, כתוצאה מהדחיפה, אך הוא ממשיך 'לשחק' ומתגלגל הישר לעבר השיח שלאחר מכן. בורמי צוחק בקולו המזמזם והצרוד וממשיך להתקדם בקפיצות שלו אל טוטודייל. טוטודייל בנתיים מסתתר בשיחים, ובורמי כבר מגיע אליו ומסתער אל תוך השיח עם דחיפה נוספת. ואז בהוראה מכוונת שלך טוטודייל שולח שוב אקדח מים חזק על הקרקע וכמו מתוך גייזר מתרומם איתו מעלה! בורמי המום לגמריי וטוטודייל צולל מטה בפה פעור ואוחר בנבג השחור שעל ראשו של בורמי, נושך את ראשו כהוגן. בורמי המבוהל מקפץ סביב כשטוטודייל כמו שרך מאחוריו תלוי על ראשו. אתה צוחק בקול, ונרגש לגמרי, נראה כי מצבך טוב וזה רק הקרב הראשון שלכם.

תומאס:
חחח... הכל בסדר אחי, קח את הזמן. תרגיש חופשי לא לגזור את התגובה שלך מהפלאפון אם זה לא נוח לך בזמן העבודה? צטט הכל
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
אתה מביט בו ומתרגז, כמה שחצן ונפוח הוא. אתה חייב לעשות משהו, זה מאוד מציק לך ואתה ממהר אליו בצעדים חזקים וקורא "היי, אתה! עצור!" והוא באמת נעצר אחריי כמה צעדים ומסתובב באדישות. "חשבתי להתנצל בפנייך אז, אבל הגישה שלך היא בכלל לא לעניין. זה היה בטעות הריי, מי אתה חושב שאתה?" אתה משיב לעברו והוא מביט בך בבוז, מה שקרא מתסיס יותר ואת מרים קולך "יודע מה בוא ניישב את זה, קרב פוקימונים, אני מולך!" אתה מאתגר אותו להוט וזעוף. והוא שוב באדישות מניף את שיערו הגולש ואומר "שמע... ילדון... אין לי זמן אלייך, אתה נראה כמו מפסידן אמיתי. וזה סתם יעקב אותי. אולי פעם אחרת" והוא מסתובב. אתה המום, אינך מאמין שהוא עוד מעז לדבר כך. ועוד ברצינות! 'כמה חצוף הוא יכול להיות?!?' לבך שואג ומתפוצץ. ואילו הוא מתחיל שוב להתרחק, לפתע אתה מבחין בפוקימון קטן כתום שיושב על כתפו.

פורסם במקור על ידי NivX10

מולי:
אין בך יותר מידי פחד, בסה"כ ספירו ואת מאמנת מנוסה. את פוקדת על קלפה להשתמש בנשיקה מתוקה והיא פועלת ובהחלט נותנת לו משהו לנקר, בקריצה שולחת עם פיה וידה ומלא לבבות וורודים-סגולים שמקובצים לצורת לב אחד גדול מרחפים אל ספירו ופוגשים אותו ישירות. ספירו פורץ את הלב התמוגג על פניו ומצעד לצעד מעט אישוניו הפכו לבבות והוא מסתובב מסוחרר מזמר לעצמו בקלות דעת. קלפה עוברת למתקפ גלגול, מתכנסת בעצמה לכדור וורוד בעל שתי קצוות חומים ומסתחררת במקום בזינוק וכאשר נוחטת על האדמה כמו גלגל מכונית נוסעת לעבר ספירו ומתגשת בו בעצמה רבה! הוא נחבט על עץ בעצמה זאת הייתה מכה קריטית בעבורו, נראה אך שהוא עוד מסוחרר מקרקר לו בטיפשות.

וואיט:
טוטודייל כמעט ונעצר אחריי גלגול אחד או שניים לאחור, כתוצאה מהדחיפה, אך הוא ממשיך 'לשחק' ומתגלגל היישר לעבר השיח שלאחר מכן. בורמי צוחק בקולו המזמזם והצרוד וממשיך להתקדם בקפיצות שלו אל טוטודייל. טוטודייל בנתיים מסתתר בשיחים, ובורמי כבר מגיע אליו ומסתער אל תוך השיח עם דחיפה נוספת. ואז בהוראה מכוונת שלך טוטודייל שולח שוב אקדח מים חזק על הקרקע וכמו מתוך גייזר מתרומם איתו מעלה! בורמי המום לגמריי וטוטודייל צולל מטה בפה פעור ואוחר בנבג השחור שעל ראשו של בורמי, נושך את ראשו כהוגן. בורמי המבוהל מקפץ סביב כשטוטודייל כמו שרך מאחוריו תלוי על ראשו. אתה צוחק בקול, ונרגש לגמרי, נראה כי מצבך טוב וזה רק הקרב הראשון שלכם.

תומאס:
חחח... הכל בסדר אחי, כך את הזמן. תרגיש חופשי לא לגזור את התגובה שלך מהפלאפון אם זה לא נוח לך בזמן העבודה? צטט הכל
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
אתה מביט בו ומתרגז, כמה שחצן ונפוח הוא. אתה חייב לעשות משהו, זה מאוד מציק לך ואתה ממהר אליו בצעדים חזקים וקורא "היי, אתה! עצור!" והוא באמת נעצר אחריי כמה צעדים ומסתובב באדישות. "חשבתי להתנצל בפנייך אז, אבל הגישה שלך היא בכלל לא לעניין. זה היה בטעות הריי, מי אתה חושב שאתה?" אתה משיב לעברו והוא מביט בך בבוז, מה שקרא מתסיס יותר ואת מרים קולך "יודע מה בוא ניישב את זה, קרב פוקימונים, אני מולך!" אתה מאתגר אותו להוט וזעוף. והוא שוב באדישות מניף את שיערו הגולש ואומר "שמע... ילדון... אין לי זמן אלייך, אתה נראה כמו מפסידן אמיתי. וזה סתם יעקב אותי. אולי פעם אחרת" והוא מסתובב. אתה המום, אינך מאמין שהוא עוד מעז לדבר כך. ועוד ברצינות! 'כמה חצוף הוא יכול להיות?!?' לבך שואג ומתפוצץ. ואילו הוא מתחיל שוב להתרחק, לפתע אתה מבחין בפוקימון קטן כתום שיושב על כתפו.

"יופי קלפה!" אקרא בהתלהבות 'מתקפה כזאת ממשיכה בין 2 עד ל 5 סיבובים אין לי מה לומר לה לעשות' אחשוב לעצמי ואתן לה להמשיך עם המתקפה