נושא: ברט הארט: אני חולה בסרטן.

זה לא סוד שהכינוי שלי באתר הזה ובאינטרנט בכלל הוא היטמן, וזה כאמור הוקרה לאותו אדם יקר שהוא ברט הארט. אני גדלתי על היאבקות, כמו כולם, וברט הארט היה ונותר המתאבק האהוב עלי ביותר, לצד מתאבקים כמו טייקר, לקס לוגר ואחרים. עם הזמן גדלתי ואהבתי לרסלינג הפכה להיות מעיין תחביב עבורי. אני רואה את זה בtv, נמצא בקבוצות היאבקות ואפילו נסעתי כמה פעמים להופעה של הwwe.

הפעם הראשונה שאני תכננתי לנסוע למופע היה לקראת רסלמניה 30 והמצב הרפואי שלי לא היה בשמיים. אבל אני ואחי עשינו לנו תוכנית שבה אנחנו נתכנן את הטיול שלנו לארה"ב וזה מה שגרם לי להישאר אופטימי לאורך כל אותה תקופה. הדבר הראשון שעשינו זה לשריין כרטיסים למניה, הדבר השני היה לשריין מפגש עם ברט הארט והדבר השלישי היה לקנות כרטיסים לעולמו של הארי פוטר באורלנדו פלורידה. וכך היה. בסופו של דבר, פגשתי את ברט הארט, ראיתי את רסלמניה, נכחתי בשורה הרביעית בraw של יום למחרת, נסעתי לפארקים של אורלנדו, ועשיתי כיף חיים.

היום ברט הארט עומד מול מצב בריאותי לא מי יודע מה, וזה בנוסף לעובדה שהוא איבד את הוריו, את אחיו, את גיסו, הוא חטף זעזועי מוח, שבץ מוחי והתגרש 3 פעמים. כלומר - הבן אדם לא זר לבשורות רעות. ועדיין, אני רוצה לתת לו קצת מהכוח שהוא נתן לי באותה תקופה ולקוות שהוא יחלים ויחזור להיות בריא. אני ועוד רבים כמוני עדיין לא מוכנים לשחרר אותו לרוסטר של גן העדן. אז זה המונולוג הקצר שלי.

תודה על השיתוף, דווקא ממש מעניין ונשמע כמו חוויה מיוחדת במינה.
האמת היא, שאני חושב שהדורות הקרובים לא כל כך יזכו להנות מהאהדה הזאת כלפי מתאבקים או כלפי אישים מפורסמים בלי שום קשר, היום יש הכל בפייסבוק יש הכל באינטרנט וללכת ולפגוש את האנשים עצמם זה לא בהכרח מרגש כמו שזה היה אז. אני יחסית צעיר, ויחסית 'מאוחר' בדור שאני מתכוון לדבר עליו, שזה בערך הדור בגילאים שלך ואפילו קצת יותר גדולים, בתקופה שבה כל פיסה של מידע על אותו אדם, כל תמונה וכל מפגש מיוחד שאפשר לארגן איתו היו שווים הרבה יותר מאשר היום.
כל הכבוד לך שהצלחת להגשים משהו שרבים רק מפנטזים עליו כאילו מדובר במשימה לא אפשרית אבל למעשה כל מה שצריך לעשות הוא רק כוח רצון, לקום ולעשות את זה.

וכסף.

עצוב לשמוע!