נושא: פוקימון-דור הגיבורים החדש!

טל קיבלת את ג'וטו. מצטער אם בא לך תבחר מחוז אחר.

במוגע לשניים על סינו אחזור אליכם
ההרשמה עדיין פתוחה על קנטו והואן!

פורסם במקור על ידי Sharpedo

טל קיבלת את ג'וטו. מצטער אם בא לך תבחר מחוז אחר.

במוגע לשניים על סינו אחזור אליכם
ההרשמה עדיין פתוחה על קנטו והואן!

אלך על קנטו ולא משנה לי ההתחלתי, הבחירה קשה מדי בשבילי חחח.

פורסם במקור על ידי totodile

אלך על קנטו ולא משנה לי ההתחלתי, הבחירה קשה מדי בשבילי חחח.

בסופו של דבר אתה בוחר. בן כמה אתה במציאות?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

בסופו של דבר אתה בוחר. בן כמה אתה במציאות?

17. תפתיע אותי בהתחלתי כי זה באמת לא משנה לי מי.

טל וטוטודייל אתם מוזמנים להגיב. השאר צריכים לחזור אליי בקשר לאיזה מחוז הם יהיו!

'ממממ... אז זה מתחיל סוף סוף. ועוד אחרי כל מה שעברתי, המחלה, האימונים הקשים וכו', סוף סוף המסע שלי מתחיל.' אחשוב בעודי בדרך למעבדה 'פרופסור אוק, הפרופסור הגדול מכולם, הוא זה שהולך להביא לי את הפוקימון הראשון שלי, שיהיה רק שלי! הנה, הגעתי כל מה שנותר זה להכנס... שלוש ארבע ו...' ובתום הספירה אכנס לתוך המעבדה של הפרופסור ואחפש אותו.

התחלה
השעון המעורר שלכם בצורת פידג'י\הוטהוט\טיילו\סטארלי ופידוב מעיר אותכם משנתכם ליום חדש.
בלי לפקוח את העיניים,אתם שולחים את ידכם ומכבים אותו במהירות.
אך במקום לרבוץ עוד קצת במיטה אתם נעמדים על הרגליים ומיד פותחים את החלון.
מהחלון נכנסת קרן שמש חמימה הממלאת את חדרכם ומבשרת על יום חדש ונעים בפתח.
בעודכם לובשים את הבגדים שאמכם הכינה לכם,אתם חושבים על התחלת המסע שלכם,במי תיפגשו,מה יקרה ואיפה תהיו.
סקרנים לדעת על המסע כבר סיימתם לצחצח שיניים וחוזרים אל החדר,לוקחים משם הכל ומסתכלים בכולו בפעם האחרונה “אני לא אשכח את המקום הזה,אולי זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותו” אתם ממלמלים בשקט ויורדים במורד המדרגות.
הוריכם צופים בכם גאים ושמחים יורדים מהמדרגות ומגיעים למטבח,על השולחן נמצאת ארוחת הבוקר האהובה עליכם.
בעודכם מתחילים לאכול אתם פתאום נזכרים בביקורים של האנשים שהיו מבקרים אותכם בשלוש השנים האחרונות, שהייתם צעירים ושהוריכם טענו שהם בדקו את המצב הבריאותי שלכם כי הייתה לכם מחלה נדירה.
בעודכם מסיימים לאכול,אמכם ניגשת אליכם ומביאה לכם את התיק החדש שקנתה לכם למסע.
אחרי ששמתם את התיק עליכם,אתם מוכנים לצאת לדרך! אך לפני שאתם עושים זאת הוריכם מתנפלים עליכם בחיבוקים ונשיקות של עצב ושמחה ביחד.
אחרי שנפרדתם מהוריכם כמו שצריך אתם יוצאים מביתכם ומנופפים להם לשלום.
אחרי 5 דקות של הליכה אתם עומדים מול מעבדת הפרופסור המחוזי ומולכם דלת הכניסה המזמינה אותכם להיכנס.. מה תעשו?

ארגיש בטוחה לדפוק על הדלת, אחרי הכל אני מכירה את פרופסור אלם ממה שנולדתי. אדפוק כמה פעמים ואחכה שהדלת תיפתח, שהפרופסור ייפתח את הדלת אומר "שלום פרופסור אלם, אממ.. אני מוכנה לקבל את הפוקימון הראשון שלי ולהתחיל את המשימה.. כלומר המסע שלי" אומר במעט חוסר-וודאות ואחכה לתגובתו בציפייה. 'עוד רגע ויהיה לי פוקימון משלי' אחשוב בשמחה

מייק-

אם תוכל לשנות את הרקע שלך שיתאים למחוז קנטו אני אשמח ואתה לא יודע שנשלחת לכאן מהממשלה קצין המבחן שלך אומר לך את זה בפגישה הראשונה שלך איתו.
לחוץ ובעיקר מתרגש, אתה נכנס לדלת המעבדה. חיוך בלתי רצוני עולה על פניך כשאתה צופה בהתלהבות במעבדה הלבנה והמטופחת. במגוון המבחנות והחומרים המוזרים שבתוכם, מספר מתלמדים בודקים פוקימונים חולים שונים ואתה לוקח את הזמן וצופה בהכל. לאחר התקדמות קלה אתה צופה בשולחן עץ פשוט עליו מונח פוקימון ירוק וחמוד להפליא בעל מן פטריה על גבו הפוקימון עצמו מחייך אליך ואתה מבחין בניצוץ מיוחד בעינו, כאילו ידע מי אתה וחיכה רק לך. "סופסוף הגעת" קול נינוח וחמים נשמע ומאחורי מעמד ספרים אתה מגלה את שמתקדם אליך. "יום גדול, ועם כל הריגושים. לא פחות מאתגר" אוסיף בחמימות איתנה. "אני רוצה שתכיר, זהו בלבזור. הוא המתין לך כאן כל הבוקר" הפרופסור אמר ובדק את גופו של בלבזור שציחקק בעליזות "בלבה בלבה!" נהם הפוקימון בחביבות. "בריא לחלוטין!" פרופסור אוק הרעיף על בלבזור. "קח לך, כל הציוד הדרוש" פרופסור אוק ניגש אליך עם שלל הציוד שלך, הכולל פוקידע ומפה של המחוז, 5 פוכדורים וכמות אוכל רבה. את כולם אתה מכניס לתיק המסע שלך. "אתה מוכן לדרך! בקשה אחרונה?" פרופסור אוק מוסיף והוא ובלבזור מביטים בך בסקרנות. מה תעשה?

גרייס-
כמו שאמרתי למייק, את לא יודעת על המשימה הסודית עד הפגישה עם קצין המבחן שלך. אבל שיהיה.
לחוצה אך מרוגשת מאוד את דופקת על הדלת. היכרותך עם פרופסור אלם מצליחה מאוד להוריד את מד הלחץ שלך אך לא לגמרי. הדלת אינה נפתחת ולאחר כמה ניסיונות את מחליטה להיכנס פנימה באופן עצמאי. המעבדה המוכרת לך של פרופסור אלם מכילה מספר מתלמדים שבודקים פוקימונים שונים, מבחנות עם חומרים נוזליים והמון מכונות וספרים. את מתקדמת למרכז המעבדה. שם על שולחן עץ פשוט עומד פוקימון בעל חוטם ארוך בעל נקודות אדומות על גבו עיניו אמנם חסרות הבעה אך כשהוא מביט בך הפוקימון מצייץ בחמידות וקופץ על השולחן מספר פעמים. חיוך נלהב עולה על פנייך ואת מתקרבת אליו כשקולו המוכר של פרופסור אלם נשמע ולפתע את מבחינה בו עומד ליד הפוקימון הקטן. "גרייס..אני לא מאמין שהגיע היום" הוא אומר בהתרגשות לא פחותה משלך כשידו מלטפת את ראשו של הפוקימון. "הגעת לנקודת התחלה מאתגרת במיוחד, שבה את תוכלי להתמודד עם כל הקשיים הכי גדולים שלך" הפרופסור מנסה לעודד אותך. "אני רוצה שתקחי את כל הציוד הנדרש" הפרופסור אומר ומגיש לך פוקידע ומפה של המחוז, 5 פוכדורים וכמות רבה של אוכל. את הכל את מכניסה לתיק המסע שלך. "את מוכנה לצאת לדרכך! תזכרי לשמור על עצמיך" הפרופסור אומר בנימוס, "יש עוד משהו שתרצי לעשות לפני שתצאי למסע?" הפרופסור שואל בנועם והוא והפוקימון מסתכלים עלייך בסקרנות. מה תעשי?

שם בפורום: Amitlv

שם במשחק: אנדי (אנדרו) ווקר \\ Andy (Andrew) Walker


גיל: 16

רקע: "אנדי" אמר בקול מרגיע "זה עומד להיגמר בקרוב, אך כל סוף הוא התחלה של משהו חדש" הסביר "אבל אני לא חושב שאני מוכן עדיין מאסטר יודה" אחריז בו "אני לא מוכן" אחזור בקול מפוחד מין העתיד "אתה מוכן מתלמד צעיר" אמר מאסטר יודה בקולו המרגיע, עיניו עדיין היו עצומות, "לא הרשתי לך לפתוח את העיינים עדיין" אמר לפתע 'איך ידעת?' חשבתי בפליאה, הוא לקח נשימה עמוקה, והוציא, נשם עמוק, והוציא, וכך גם אני "אל תלחץ ידידי, זה היעוד שלך, זה היין ליאנג שלך, זה כל מה שאתה צריך לעשות" אמר, את המשפט הזה הוא לא שכח להזכיר לך בכל יום במשך 3 שנים של אימונים אצלו "אבל אני לא מוכן!" הפצרתי בו "תן לי עוד שנתיים! עוד שנה!" אצעק "אני עדיין לא מוכן להרוג!" הדמעות מתחילות לנזול, "די די" הרגיע אותי "לא ביקשו ממך להרוג, אלא להציל" הזכיר לי "אבל אין דרך אחרת!, אין!" אפציר בוא שוב ושוב "אין דרך אחרת" אמלמל לעצמי לבסוף בשקט "אין" אלחש.


אנדי נולד לזוג הורים ידועים ברחבי הואן, אביו פרופסור מצטיין מהאוניברסיטה לחקר פוקימונים, ואימו מצטיינת קורס גידול וטיפוח פוקימונים וגם זוכת תחרות הסרטים (ככה קוראים לזה השני שהוא לא מכונים נכון?). אנדי ילד יחיד ובשל כך נהנה מחיי עצמאות מלאים כבר מגיל צעיר, הוא התעניין בחקר העולם, טייל איפה שרק יכל, הפך כל אבן ואבן בדרך בתקווה למצוא עולם חדש ומופלא, הוא היה סקרן! וכנראה בגלל זה הגברים בשחור נכנסו לחייו.
בגיל 9 הם הגיעו ללא הודעה, בקצה החורשה, במקום שבוא אנדי לא יכל לברוח מהם.

"מה שמך ילד?" שאלו לפתע שני גברים לבושים שחור ונראים מאיימים "אנ.. אני?" גמגמתי מפחד בעודי מביט לצדדים מנסה למצוא דרך מילוט, לא הייתה כזו. "כן אתה, תזדהה מיד!" דרשו, פחדתי, ממש פחדתי והמילים לא הצליחו לצאת מהפה, א.. אנ, אנדרו" אמרתי לבסוף בגמגום מפוחד, "זה הוא" אמר האיש למכשיר קשר שהחזיק ביד מבלי ששמתי לב "יופי" אמר קול מתכתי מין המכשיר "תסבירו לו הכל, אנחנו מחכים לכם במפקדה" אמר והמכשיר השתתק. "אנדרו אתה נבחרת להציל את העולם" אמר האדם השני, זה ששתק עד עכשיו "את העולם?" שאלתי, "אני בקושי יודע איך נראה כל המחוז שלי, אז את העולם אני יציל?" אשאל מופתע, "כן את העולם" ענה הגבר הראשון, "אתה נבחרת מבין כל בני גילך לאחר סידרת מבחנים שאפילו לא ידעת על קיומם, בדקנו את הכוח הפיזי והמנטלי שלך, בדקנו מהירות תגובה וחשיבה מחוץ לקופסא, ואתה באופן מדהים הצתיינת בכל תחום ותחום שבוא נבחנת, אתה הולך להציל אותנו" הסביר, "אבל למה אתם פוגשים אותי פה?" שאלתי בתמימות "משום שאף אחד לא יכול לדעת על זה, אפילו לא ההורים" ענו לי ביחד "אסור שאף אחד ידע! מספיק שאתה לוחש את זה לעצמך וסיכנת את כל המשימה!" הדגיש. "אם כך אני רוצה זהות חדשה" אמרת לפתע אחרי שעיקלתי את המצב "אני רוצה להיות אנדי" אמרתי וקיבלתי את משימת חיי.


כך מסעו של אנדי התחיל, אימונים, לימודים והמון המון מבחנים.
הוא הצטיין בכולם וניכר כי בחירת הממשלה הייתה נכונה, אנדי היה מצטיין בקרטה ולימודי האקדמיה, שהתחיל בגיל כה צעיר, היו משחק ילדים בשבילו. אך רק בדבר אחד התקשה, דבר מכריע, הוא לא היה מסוגל לפגוע בכלום, לא באיש, לא בפוקימון, לא בצמח, החיים היו כה קדושים בשבילו שהוא פשוט לא היה מסוגל, אף אחד לא ידע על המגבלה הזו חוץ מהמאסטר שלו, וסודו היה שמור איתו.

מחוז: הואן

פוקימון התחלתי: העשב

רמת הזמינות שלכם להגיב: יחסית גבוהה

תיאור הדמות:

ספוילר

[/I][/RIGHT][/FONT][/SIZE][SIZE=3][FONT=arial][RIGHT]

בן\בת: בן

ציוד:לא לגעת

הערות\בקשות: סליחה על שגיאות כתיב אם יהיו, איך הרקע?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

מייק-

אם תוכל לשנות את הרקע שלך שיתאים למחוז קנטו אני אשמח ואתה לא יודע שנשלחת לכאן מהממשלה קצין המבחן שלך אומר לך את זה בפגישה הראשונה שלך איתו.
לחוץ ובעיקר מתרגש, אתה נכנס לדלת המעבדה. חיוך בלתי רצוני עולה על פניך כשאתה צופה בהתלהבות במעבדה הלבנה והמטופחת. במגוון המבחנות והחומרים המוזרים שבתוכם, מספר מתלמדים בודקים פוקימונים חולים שונים ואתה לוקח את הזמן וצופה בהכל. לאחר התקדמות קלה אתה צופה בשולחן עץ פשוט עליו מונח פוקימון ירוק וחמוד להפליא בעל מן פטריה על גבו הפוקימון עצמו מחייך אליך ואתה מבחין בניצוץ מיוחד בעינו, כאילו ידע מי אתה וחיכה רק לך. "סופסוף הגעת" קול נינוח וחמים נשמע ומאחורי מעמד ספרים אתה מגלה את שמתקדם אליך. "יום גדול, ועם כל הריגושים. לא פחות מאתגר" אוסיף בחמימות איתנה. "אני רוצה שתכיר, זהו בלבזור. הוא המתין לך כאן כל הבוקר" הפרופסור אמר ובדק את גופו של בלבזור שציחקק בעליזות "בלבה בלבה!" נהם הפוקימון בחביבות. "בריא לחלוטין!" פרופסור אוק הרעיף על בלבזור. "קח לך, כל הציוד הדרוש" פרופסור אוק ניגש אליך עם שלל הציוד שלך, הכולל פוקידע ומפה של המחוז, 5 פוכדורים וכמות אוכל רבה. את כולם אתה מכניס לתיק המסע שלך. "אתה מוכן לדרך! בקשה אחרונה?" פרופסור אוק מוסיף והוא ובלבזור מביטים בך בסקרנות. מה תעשה?

גרייס-
כמו שאמרתי למייק, את לא יודעת על המשימה הסודית עד הפגישה עם קצין המבחן שלך. אבל שיהיה.
לחוצה אך מרוגשת מאוד את דופקת על הדלת. היכרותך עם פרופסור אלם מצליחה מאוד להוריד את מד הלחץ שלך אך לא לגמרי. הדלת אינה נפתחת ולאחר כמה ניסיונות את מחליטה להיכנס פנימה באופן עצמאי. המעבדה המוכרת לך של פרופסור אלם מכילה מספר מתלמדים שבודקים פוקימונים שונים, מבחנות עם חומרים נוזליים והמון מכונות וספרים. את מתקדמת למרכז המעבדה. שם על שולחן עץ פשוט עומד פוקימון בעל חוטם ארוך בעל נקודות אדומות על גבו עיניו אמנם חסרות הבעה אך כשהוא מביט בך הפוקימון מצייץ בחמידות וקופץ על השולחן מספר פעמים. חיוך נלהב עולה על פנייך ואת מתקרבת אליו כשקולו המוכר של פרופסור אלם נשמע ולפתע את מבחינה בו עומד ליד הפוקימון הקטן. "גרייס..אני לא מאמין שהגיע היום" הוא אומר בהתרגשות לא פחותה משלך כשידו מלטפת את ראשו של הפוקימון. "הגעת לנקודת התחלה מאתגרת במיוחד, שבה את תוכלי להתמודד עם כל הקשיים הכי גדולים שלך" הפרופסור מנסה לעודד אותך. "אני רוצה שתקחי את כל הציוד הנדרש" הפרופסור אומר ומגיש לך פוקידע ומפה של המחוז, 5 פוכדורים וכמות רבה של אוכל. את הכל את מכניסה לתיק המסע שלך. "את מוכנה לצאת לדרכך! תזכרי לשמור על עצמיך" הפרופסור אומר בנימוס, "יש עוד משהו שתרצי לעשות לפני שתצאי למסע?" הפרופסור שואל בנועם והוא והפוקימון מסתכלים עלייך בסקרנות. מה תעשי?

אם אזכור מחר אשנה, אני לומד לבגרות שיש לי בראשון. סליחה.
--------------
"נעים להכיר בלבאזור, וגם אותך פרופסור! אני הוא מייק, מייק סמארט." אציג את עצמי 'אז בלבאזור הוא הפוקימון הראשון שלי, לפי מה שידוע לי עליו הוא קל לגידול ושותף נאמן, המסע הזה הולך להיות מעניין' אחשוב בעודי בוחן את בלבאזור מבחינת הצורות שעל גופו וגודלו. "לא, את האמת שאין לי עוד בקשה מיוחדת, יש לך עוד משהו שתוכל לספר לי" אשאל את הפרופסור המהולל.

מייק-
אל דאגה. לימודים יותר חשוב! בהצלחה
"בלבה!" בלבזור קופץ בהתרגשות ונראה שגם הוא שמח לראות אותך ולהתחיל את המסע שלו איתך. "אני חושב שאין כל כך עוד מה להוסיף.. אם תתפוס יותר מ-6 פוקימונים תרגיש יותר מחופשי לשלוח אותם אליי, כאן הם יוכלו לנוח ולהתאמן כאחד, אתה חופשי לצאת לדרך!" פרופסור אוק אומר לך בחיוך ומלווה אותך החוצה, "מכאן תמשיך לדרך 1, עד לעיר ורידיאן, משם כבר תדע לאן ללכת. יש לך מפה! אני מצטער אך עליי לזוז. אם יש עוד משהו שתרצה לשאול רק תתקשר אליי מכל מרכז פוקימונים" מוסיף הפרופסור וסוגר אחריו את הדלת. אתה ובלבזור עומדים מחוץ למעבדה. מה תעשה?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

מייק-
אל דאגה. לימודים יותר חשוב! בהצלחה
"בלבה!" בלבזור קופץ בהתרגשות ונראה שגם הוא שמח לראות אותך ולהתחיל את המסע שלו איתך. "אני חושב שאין כל כך עוד מה להוסיף.. אם תתפוס יותר מ-6 פוקימונים תרגיש יותר מחופשי לשלוח אותם אליי, כאן הם יוכלו לנוח ולהתאמן כאחד, אתה חופשי לצאת לדרך!" פרופסור אוק אומר לך בחיוך ומלווה אותך החוצה, "מכאן תמשיך לדרך 1, עד לעיר ורידיאן, משם כבר תדע לאן ללכת. יש לך מפה! אני מצטער אך עליי לזוז. אם יש עוד משהו שתרצה לשאול רק תתקשר אליי מכל מרכז פוקימונים" מוסיף הפרופסור וסוגר אחריו את הדלת. אתה ובלבזור עומדים מחוץ למעבדה. מה תעשה?

"אוקיי" אודה לפרופסור על כל העזרה ואצא בדרכי עם בלבאזור לעבר דרך 1. "בלבאזור, בוא נראה איזה מתקפות אתה יודע" אגיד לו ואסרוק אותו בפוקידע. לאחר שאקבל את כל המידע הדרוש, נתקדם לעבר העיר ורידיאן.

ההרשמה עדיין פתוחה למחוז הואן!!! מהרו להירשם

מייק-
אני רוצה להוסיף אותך לרשומים רק מחכה לרקע.
נפרדת מהפרופסור ואתה נמצא בפתח דרך 1 עם חברך בלבזור. נחוש לדעת מהן המתקפות של בלבזור אתה מתחיל לסרוק אותו באמצעות הפוקידע. בנוסף למלל נרחב על תכונותיו של בלבזור ועל סוגו, אתה נוכח לדעת שהוא יודע את המתקפות בלימה, נהמה, זרע עלוקה וגפן מצליפה. מחויך לדעת אותן אתם ממשיכים ללכת. בלבזור מתחיל לשיר שירי בלבזורים חביבים ואתה מתחיל לחקות אותו בהומור, והוא בתגובה מפליק לך בראש עם גפן מצליפה וצוחק גם הוא. לפתע עכבר סגול מתפרץ בינכם , בלבזור נעמד דרוך מולו אך לפתע הפוקימון מתחיל לשרוט את בלבזור בחוזקה!! מה תעשה?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

ההרשמה עדיין פתוחה למחוז הואן!!! מהרו להירשם

מייק-
אני רוצה להוסיף אותך לרשומים רק מחכה לרקע.
נפרדת מהפרופסור ואתה נמצא בפתח דרך 1 עם חברך בלבזור. נחוש לדעת מהן המתקפות של בלבזור אתה מתחיל לסרוק אותו באמצעות הפוקידע. בנוסף למלל נרחב על תכונותיו של בלבזור ועל סוגו, אתה נוכח לדעת שהוא יודע את המתקפות בלימה, נהמה, זרע עלוקה וגפן מצליפה. מחויך לדעת אותן אתם ממשיכים ללכת. בלבזור מתחיל לשיר שירי בלבזורים חביבים ואתה מתחיל לחקות אותו בהומור, והוא בתגובה מפליק לך בראש עם גפן מצליפה וצוחק גם הוא. לפתע עכבר סגול מתפרץ בינכם , בלבזור נעמד דרוך מולו אך לפתע הפוקימון מתחיל לשרוט את בלבזור בחוזקה!! מה תעשה?

ערכתי את הרקע
-----------------
'הקרב הראשון שלנו סוף סוף!' אחשוב לעצמי. 'סוף סוף אוכל לאמן פוקימון משלי, אחרי שעד עכשיו התאמנתי רק עם הפוקימונים של בית הספר' אמשיך לחשוב אך אתפקס בעודי רואה כי הפוקימון הזה תוקף את בלבאזור: "בלבאזור, השתמש בנהמה על מנת להרחיק אותו מעט ולאחר מכן תתקוף אותו בבלימה!" אורה עליו ואחכה לראות את התיאום בינינו. לבסוף, אסרוק את העכבר הזה בפוקידע.