נושא: פוקימון-דור הגיבורים החדש!

מייק-
מגניב! בקשר לקרבות- אני רוצה שתיתן מעין הוראות קצת יותר ארוכות (זה לא משהו אישי נגדך אתה כותב מצוין זה אני פשוט רוצה להתקדם במשחק מהר) אם הבנת אותי

סוף סוף אוכל לאמן פוקימון משלי, אחרי שעד עכשיו התאמנתי רק עם הפוקימונים של בית הספר' אתה חושב לעצמיך בחיוב ומחייך חיוך בטוח. זה הקרב הראשון שלך עם בלבזור!.
"בלבאזור, השתמש בנהמה על מנת להרחיק אותו מעט ולאחר מכן תתקוף אותו בבלימה!" פקדת על בלבזור ובלבזור נענה אליך. העכבר הערמומי שרט את בלבזור בראשו אך במהירות רבה בלבזור מנער את ראשו ומרחיק במעט את רטטה, הוא מוסיף לנהום בחוזקה מה שמרחיק את הפוקימון אפילו יותר. בלבזור מכין את רגליו האחוריות ומנענע את ישבנו במעט (אתה מעט צוחק, כי זה די מצחיק) ואז, במיומנות רבה בלבזור מטיח את ראשו הגדול בעכבר הסגול שמועף אחורה. הפוקימון לא מתייאש, ומיד מתחיל לרוץ לבלבזור בפה פעור ומוכן לנשיכה! מה תעשה?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

מייק-
מגניב! בקשר לקרבות- אני רוצה שתיתן מעין הוראות קצת יותר ארוכות (זה לא משהו אישי נגדך אתה כותב מצוין זה אני פשוט רוצה להתקדם במשחק מהר) אם הבנת אותי

סוף סוף אוכל לאמן פוקימון משלי, אחרי שעד עכשיו התאמנתי רק עם הפוקימונים של בית הספר' אתה חושב לעצמיך בחיוב ומחייך חיוך בטוח. זה הקרב הראשון שלך עם בלבזור!.
"בלבאזור, השתמש בנהמה על מנת להרחיק אותו מעט ולאחר מכן תתקוף אותו בבלימה!" פקדת על בלבזור ובלבזור נענה אליך. העכבר הערמומי שרט את בלבזור בראשו אך במהירות רבה בלבזור מנער את ראשו ומרחיק במעט את רטטה, הוא מוסיף לנהום בחוזקה מה שמרחיק את הפוקימון אפילו יותר. בלבזור מכין את רגליו האחוריות ומנענע את ישבנו במעט (אתה מעט צוחק, כי זה די מצחיק) ואז, במיומנות רבה בלבזור מטיח את ראשו הגדול בעכבר הסגול שמועף אחורה. הפוקימון לא מתייאש, ומיד מתחיל לרוץ לבלבזור בפה פעור ומוכן לנשיכה! מה תעשה?

"בלבאזור, זרע עלוקה לתוך הפה שלו. לאחר מכן, תשתמש בגפנים שלך על מנת לקשור אותו ולהטיח אותו על האדמה!" 'זה בטוח יחסל אותו' אחשוב. 'בלבאזור נראה כמו פוקימון מאומן, כנראה שהשמועות על זה שהפוקימון שותף נאמן וקל לגידול הן נכונות...' אמשיך במחשבותיי בזמן שבלבאזור תוקף.

מייק-
אתה מצווה במהירות על בלבזור לשלוח זרע עלוקה על רטטה וזה מה שהוא עושה. מקצה הפקעת של בלבזור משוגר זרע חום וקטן אך רטטה מצליח להתחמק ובכל זאת נושך את בלבזור. בהמשך להוראות שלך ולעצבנות של בלבזור, הוא שולף את שני הגפנים שלו ותופס את גופו הקטן של רטטה ומטיח אותו באדמה בחוזקה. מעט אפר וחול מתפזרים ורטטה כושל בעמידה, "בלבה.." בלבזור ממלמל בביטחון ורטטה הפחדן בורח מהמקום. בלבזור נראה מחויך מאוד ושבע רצון. אתה חושב לעצמיך שבלבזור מאומן, אך אתה מדגיש בפניך שהוא עדיין מתחיל בדיוק כמוך. ושניכם צריכים ללמד אחד את השני. אתם מתקדמים בדרך 1. חולפים על זוג מאמנים שנלחמים באמצעות רטטה ומן ציפור חומה קטנה. העיר ורידיאן נראית באופק הרחוק לכם ואתה מחייך חיוך מסופק. בהפתעה גמורה לחלוטין, שני פוקימוני ציפור מגיחות מהשמיים ומנקרות את בלבזור שמתעצבן ומנסה לתפוס אותם עם הגפנים שלו, אך ללא הצלחה. מה תעשה?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

מייק-
אתה מצווה במהירות על בלבזור לשלוח זרע עלוקה על רטטה וזה מה שהוא עושה. מקצה הפקעת של בלבזור משוגר זרע חום וקטן אך רטטה מצליח להתחמק ובכל זאת נושך את בלבזור. בהמשך להוראות שלך ולעצבנות של בלבזור, הוא שולף את שני הגפנים שלו ותופס את גופו הקטן של רטטה ומטיח אותו באדמה בחוזקה. מעט אפר וחול מתפזרים ורטטה כושל בעמידה, "בלבה.." בלבזור ממלמל בביטחון ורטטה הפחדן בורח מהמקום. בלבזור נראה מחויך מאוד ושבע רצון. אתה חושב לעצמיך שבלבזור מאומן, אך אתה מדגיש בפניך שהוא עדיין מתחיל בדיוק כמוך. ושניכם צריכים ללמד אחד את השני. אתם מתקדמים בדרך 1. חולפים על זוג מאמנים שנלחמים באמצעות רטטה ומן ציפור חומה קטנה. העיר ורידיאן נראית באופק הרחוק לכם ואתה מחייך חיוך מסופק. בהפתעה גמורה לחלוטין, שני פוקימוני ציפור מגיחות מהשמיים ומנקרות את בלבזור שמתעצבן ומנסה לתפוס אותם עם הגפנים שלו, אך ללא הצלחה. מה תעשה?

"שתיים על אחד? זה לא כוחות!" אצעק בפני הציפורים.
"בלבאזור, השתמש בנהמה על מנת להרחיק אותם, בדיוק כמו שעשית לרטטה ההוא. אחר כך תפוס את שניהם בעזרת הגפנים תטיח אותם באדמה ותשחרר זרע עלוקה לעברם." 'מהלך טיפה קשה לפוקימון שרק עכשיו יצא לדרך, מקווה שהוא יצליח' אחשוב ואבחן את תנועותיו של בלבאזור.

[/COLOR]גרייס-
כמו שאמרתי למייק, את לא יודעת על המשימה הסודית עד הפגישה עם קצין המבחן שלך. אבל שיהיה.
לחוצה אך מרוגשת מאוד את דופקת על הדלת. היכרותך עם פרופסור אלם מצליחה מאוד להוריד את מד הלחץ שלך אך לא לגמרי. הדלת אינה נפתחת ולאחר כמה ניסיונות את מחליטה להיכנס פנימה באופן עצמאי. המעבדה המוכרת לך של פרופסור אלם מכילה מספר מתלמדים שבודקים פוקימונים שונים, מבחנות עם חומרים נוזליים והמון מכונות וספרים. את מתקדמת למרכז המעבדה. שם על שולחן עץ פשוט עומד פוקימון בעל חוטם ארוך בעל נקודות אדומות על גבו עיניו אמנם חסרות הבעה אך כשהוא מביט בך הפוקימון מצייץ בחמידות וקופץ על השולחן מספר פעמים. חיוך נלהב עולה על פנייך ואת מתקרבת אליו כשקולו המוכר של פרופסור אלם נשמע ולפתע את מבחינה בו עומד ליד הפוקימון הקטן. "גרייס..אני לא מאמין שהגיע היום" הוא אומר בהתרגשות לא פחותה משלך כשידו מלטפת את ראשו של הפוקימון. "הגעת לנקודת התחלה מאתגרת במיוחד, שבה את תוכלי להתמודד עם כל הקשיים הכי גדולים שלך" הפרופסור מנסה לעודד אותך. "אני רוצה שתקחי את כל הציוד הנדרש" הפרופסור אומר ומגיש לך פוקידע ומפה של המחוז, 5 פוכדורים וכמות רבה של אוכל. את הכל את מכניסה לתיק המסע שלך. "את מוכנה לצאת לדרכך! תזכרי לשמור על עצמיך" הפרופסור אומר בנימוס, "יש עוד משהו שתרצי לעשות לפני שתצאי למסע?" הפרופסור שואל בנועם והוא והפוקימון מסתכלים עלייך בסקרנות. מה תעשי?[/QUOTE]

אגש אל סינדקוויל ואלטף אותו בראשו. "שלום חבר קטן, אני גרייסי-אנחנו הולכים להיות שותפים מעכשיו!" אומר לו בשמחה וארגיש את ליבי מתמלא בחמימות למראה הפוקימון הקטן. "אמ.. אני לא חושבת פרופסור. יש עוד משהו שאני צריכה לדעת? או שאני יכולה לצאת למסע שלי?" אשאל אותו בסקרנות בזמן שאקח את סינדקוויל לידיי.

לפעמים אני עושה עדכון מהפלאפון אז לסלוח לי אם הם יהיו קצת קצרים זה לא יהיה כך תמיד.

מייק-
אתה מתרגז מאוד מיחסי הכוחות בין הקרב שהחל. אתה מצווה על בלבזור את פעולותיך והוא מנסה לעשות כמיטבו, בכל פעם הוא מצליח לתפוס ציפור אחת אחרת ואז כשהוא מצליח הציפור השניה מנקרת אותו בראשו ומוציאה אותו מריכוז. לאחר כמה ניסיונות הוא מצליח להטיח את אחת הציפורים לרצפה ופוגע בה מכה רצינית. היא מידלדלת על הקרקע אך רק מתרגזת יותר. התיפור מצייצת לחברתה ושתיהן מתחילות לתקוף בניקור את בלבזור שלא מצליח לשגר את זרע העלוקה כמו שצריך מההפרעה. "בלבה!" בלבזור זועק. מה תעשה?

גרייס-
ההיכרות בינך לבין סינדקוויל נהדרת,סינדקוויל עולה על ידייך בשמחה ומחכך את ראשו בגופך. את שואלת את הפרופסור בנימוס אם זה הכל והוא מהנהן באישור ומזכיר לך שאם תתפסי יותר משישה פוקימונים את יותר ממוזמנת לשלוח אותם אליו. " זה הזמן שתצאי למסע!תשמרי על עצמיך" פרופסור אלם מלווה אותך החוצה בנימוס ואומר שיש לו הרבה עבודה ומיד סוגר מאחורייך את הדלת. סינדקוויל ואת ממשיכים לדרך היוצאת מן העיר ניו ברק, ומבחינים בפוקימון חום בעל עיגולים שחורים בזנבו שנוהם כלפי סינדקוויל בכעס. מה תעשי?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

לפעמים אני עושה עדכון מהפלאפון אז לסלוח לי אם הם יהיו קצת קצרים זה לא יהיה כך תמיד.

מייק-
אתה מתרגז מאוד מיחסי הכוחות בין הקרב שהחל. אתה מצווה על בלבזור את פעולותיך והוא מנסה לעשות כמיטבו, בכל פעם הוא מצליח לתפוס ציפור אחת אחרת ואז כשהוא מצליח הציפור השניה מנקרת אותו בראשו ומוציאה אותו מריכוז. לאחר כמה ניסיונות הוא מצליח להטיח את אחת הציפורים לרצפה ופוגע בה מכה רצינית. היא מידלדלת על הקרקע אך רק מתרגזת יותר. התיפור מצייצת לחברתה ושתיהן מתחילות לתקוף בניקור את בלבזור שלא מצליח לשגר את זרע העלוקה כמו שצריך מההפרעה. "בלבה!" בלבזור זועק. מה תעשה?

גרייס-
ההיכרות בינך לבין סינדקוויל נהדרת,סינדקוויל עולה על ידייך בשמחה ומחכך את ראשו בגופך. את שואלת את הפרופסור בנימוס אם זה הכל והוא מהנהן באישור ומזכיר לך שאם תתפסי יותר משישה פוקימונים את יותר ממוזמנת לשלוח אותם אליו. " זה הזמן שתצאי למסע!תשמרי על עצמיך" פרופסור אלם מלווה אותך החוצה בנימוס ואומר שיש לו הרבה עבודה ומיד סוגר מאחורייך את הדלת. סינדקוויל ואת ממשיכים לדרך היוצאת מן העיר ניו ברק, ומבחינים בפוקימון חום בעל עיגולים שחורים בזנבו שנוהם כלפי סינדקוויל בכעס. מה תעשי?

"זוזו, תתרחקו ממנו!" אצעק לציפורים האלה (פידג'י או ספירו?) "בלבאזור תכנית חדשה. השתמש בנהמה שוב פעם ואז תתפוס את אחד הציפורים ותטיח אותה על השנייה, אני בטוח שככה זה יעבוד הרבה יותר טוב ואתה תצליח לעשות את זה!"

מייק-
ספירו אתה צריך להשתמש בפוקידע.
אתה צועק על הציפורים. הן בשלהן ממשיכות לנר את בלבזור שנאנק בכאבים. בלבזור נוהם במהירות ומרחיק את הציפורים ממנו

ן ומעיף אותה על השניה. בלבזור שמח שאתה מעודד אותו ונראה שהוא הצליח להעיף את שתי הציפורים עד שיברחו מהצלפות גפן רבו. בנוסף צבר ניסיון רב בקרב. אתם מתקדמים לורידיאן והעיר ממש נמצאת ממולכם עד שלפתע בלבזור מרים את ראשו ומשקשק את אוזניו "בלבה.." הוא ממלמל בסקרנות ומתחיל לרוץ במהירות! בלבזור נעלם משדה ראייתך לכיוון העצים ונבלע בתוכם. מה תעשה?
מכאן תצטרך לחכות שאגיע הביתה שיהיה יותר מושקע, כי עומד לקרות משהו.

גרייס-
ההיכרות בינך לבין סינדקוויל נהדרת,סינדקוויל עולה על ידייך בשמחה ומחכך את ראשו בגופך. את שואלת את הפרופסור בנימוס אם זה הכל והוא מהנהן באישור ומזכיר לך שאם תתפסי יותר משישה פוקימונים את יותר ממוזמנת לשלוח אותם אליו. " זה הזמן שתצאי למסע!תשמרי על עצמיך" פרופסור אלם מלווה אותך החוצה בנימוס ואומר שיש לו הרבה עבודה ומיד סוגר מאחורייך את הדלת. סינדקוויל ואת ממשיכים לדרך היוצאת מן העיר ניו ברק, ומבחינים בפוקימון חום בעל עיגולים שחורים בזנבו שנוהם כלפי סינדקוויל בכעס. מה תעשי?[/quote]

"היי, תירגע חמוד" אומר בקול רגוע ושקט בתקווה להרגיע את הפוקימון. אניח את סינדקוויל על הקרקע ואסרוק את הפוקימון בפוקדע שלי. לאחר שהפוקדע יאמר לי איזה פוקימון זה, אתכופף אליו ואציע לו מעט אוכל פוקימונים ואראה כיצד הוא מגיב.

פורסם במקור על ידי Sharpedo

השעון המעורר שלכם בצורת סטארלי מעיר אותכם משנתכם ליום חדש.
בלי לפקוח את העיניים,אתם שולחים את ידכם ומכבים אותו במהירות.
אך במקום לרבוץ עוד קצת במיטה אתם נעמדים על הרגליים ומיד פותחים את החלון.
מהחלון נכנסת קרן שמש חמימה הממלאת את חדרכם ומבשרת על יום חדש ונעים בפתח.
בעודכם לובשים את הבגדים שאמכם הכינה לכם,אתם חושבים על התחלת המסע שלכם,במי תיפגשו,מה יקרה ואיפה תהיו.
סקרנים לדעת על המסע כבר סיימתם לצחצח שיניים וחוזרים אל החדר,לוקחים משם הכל ומסתכלים בכולו בפעם האחרונה “אני לא אשכח את המקום הזה,אולי זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותו” אתם ממלמלים בשקט ויורדים במורד המדרגות.
הוריכם צופים בכם גאים ושמחים יורדים מהמדרגות ומגיעים למטבח,על השולחן נמצאת ארוחת הבוקר האהובה עליכם.
בעודכם מתחילים לאכול אתם פתאום נזכרים בביקורים של האנשים שהיו מבקרים אותכם בשלוש השנים האחרונות, שהייתם צעירים ושהוריכם טענו שהם בדקו את המצב הבריאותי שלכם כי הייתה לכם מחלה נדירה.
בעודכם מסיימים לאכול,אמכם ניגשת אליכם ומביאה לכם את התיק החדש שקנתה לכם למסע.
אחרי ששמתם את התיק עליכם,אתם מוכנים לצאת לדרך! אך לפני שאתם עושים זאת הוריכם מתנפלים עליכם בחיבוקים ונשיקות של עצב ושמחה ביחד.
אחרי שנפרדתם מהוריכם כמו שצריך אתם יוצאים מביתכם ומנופפים להם לשלום.
אחרי 5 דקות של הליכה אתם עומדים מול מעבדת הפרופסור המחוזי ומולכם דלת הכניסה המזמינה אותכם להיכנס.. מה תעשו?

אקח נשימה עמוקה. 'אוקי פטריק. זהו זה, זה סוף סוף קורה. היום זה היום שבו תתחיל את המסע שלך'. אתגבר על החשש שבי ואפתח את הדלת בשקט אך עדיין ברמה שתגרום לכך שנוכחותי תורגש, ואתחיל להתקדם אט-אט, לעבר הפרופסור של מחוז סינו, רוואן קוראים לו אם אני זוכר נכון.

פורסם במקור על ידי Sharpedo

התחלה:
השעון המעורר שלכם בצורת פידוב מעיר אותכם משנתכם ליום חדש. בלי לפקוח את העיניים, אתם שולחים ידכם ומכבים אותו. אך במקום לרבוץ עוד קצת במיטה אתם נעמדים על הרגליים ומיד פותחים את החלון. קרן שמש חמימה נכנסת ממלאת את חדרכם ומבשרת על יום חדש ונעים. בעודכם לובשים את הבגדים שאמכם הכינה לכם, מהרהרים על התחלת המסע שלכם, במי תיפגשו, מה יקרה ואיפה תהיו. תאווים לידע סיימתם כבר לצחצח שיניים וחוזרים אל החדר, לוקחים משם הכל ומסתכלים בו בפעם האחרונה ”לא אשכח את המקום הזה, אולי זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותו” אתם ממלמלים בשקט ויורדים במורד המדרגות. הוריכם מביטים בכם גאים ושמחים יורדים מהמדרגות ומגיעים למטבח. על השולחן נמצאת ארוחת הבוקר האהובה עליכם. בעודכם מתחילים לאכול פתאום אתם נזכרים בביקורם של האנשים שהיו מבקרים אתכם בשלושת השנים האחרונות, שהייתם צעירים ושהוריכם טענו שהם בדקו את מצבכם הבריאותי מפאת חשש למחלה נדירה. אתם מסיימים לאכול, אימכם ניגשת אליכם ומביאה את התיק החדש שקנתה לכם למסע. אחרי ששמתם את התיק עליכם עם כלל הציוד שהכנתם אתם מוכנים לצאת לדרך! אך לפני שאתם הולכים הוריכם מתנפלים עליכם בחיבוקים ונשיקות של עצב מהול בשמחה. בסופה של הפרידה המרגשת אתם יוצאים מן הבית ומנופפים להם לשלום. תוך 5-10 דקות של הליכה אתם עומדים מול מעבדת הפרופסור המחוזי, ממש לפני דלת הכניסה המזמינה.
מה תעשו?

הייתי שמח אם זה יהיה צבע התגובות שלי בבקשה =)
~~~~
בלהט רב אכנס פנימה, אדחוף את הדלתות הגדולות בכוח להפגין נוכחות ואדבר על החלל שמולי ”בוקר-טוב!” ואוסיף ”שלום? יש כאן מישהו? פרופ' היכן את?” ואחפש עם עיניי בעוד פוסע קדימה בנינוחות.

איזה כיף שאתם פה! תישארו כמה שיותר אני רוצה לרוץ איתכם! עדיין יש מקום בהואן!

מייק-
אתה זועם על הציפורים (שהם ספרואים, היית צריך להשתמש בפוקידע) ומעיף אותם, הם אינם נרתעים ואחד מהם אפילו מנקר אותך פעם אחת בראשך, בלבזור שמבחין בכך מביט באותו ספרו עצבני ותופס אותו בגפן שלו ומטיח את גופו על הספירו השני. שני הספירואים ממשיכים לנקר את בלבזור שמתקדם לאחור ותוקף את שניהם בבלימה אימתנית ומסיים את הקרב בגפן מצליפה, מחזיק את שתי הציפורים צמודות ומעיף אותן הרחק הרחק. "כל הכבוד!" אתה אומר לבלבזור שנראה מחויך ולבסוף שניכם ממשיכים. העיר ורידיאן מתקרבת יותר ויותר ולפתע אתה מבחין שבלבזור עוצר ומסובב את ראשו במהירות, כאילו הריח משהו מוזר, "בלבה" הוא ממלמל ולפתע בלי שום התראה מוקדמת הוא מתחיל לרוץ! לתוך היער הסבוך יותר, נבלע בתוך העצים ונעלם ממך! מה תעשה?

גרייס-

"היי, תירגע חמוד" את מנסה להרגיע את סינדקוויל שזעם הקרב משתגע בתוכו. את מורידה אותו על הקרקע, ומנסה להתיידד עם הפוקימון הסמורי תוך כדי שאת מוציאה את הפוקידע שלך, בנוסף למלל נרחב על תוכנותיו השונות את מבינה שמדובר בסנטרט

את נותנת לו אוכל. הסנטרט מתקדם אלייך בחשש וחוטף מידיך את האוכל, מתרחק מעט ואוכל אותו. סינדקוויל נראה מעוצבן על היחס של הפוקימון אלייך. בנוסף לכך מגיע סנטרט נוסף לאזור שמביט בסינדקוויל ברוגז. מה תעשי?

פטריק-

אוקי פטריק. זהו זה, זה סוף סוף קורה. היום זה היום שבו תתחיל את המסע שלך' אתה חושב לעצמיך ופותח לאט לאט את הדלת. אתה נכנס לחלוטין לתוך המעבדה וסוגר אחריך את הדלת ואתה נוכח לראות המון מכשירים שונים, ספרים עומדים בספריות ומגוון של מתלמדים ומתמחים מטפלים בפוקימונים שונים ומחלקים הוראות כשהם רוקחים תרופות בעזרת מבחנות. מוקסם מכל הדרת המקום אתה מתקדם למרכז המעבדה, בה עומד שולחן עץ פשוט ועליו עומד פוקימון ירוק בעל ניצן על ראשו

"טרטוויג!" הפוקימון קורא בהתלהבות כשהוא רואה אותך, כאילו ידע שאתה אמור להגיע. ולידו ניצב פרופסור רואן הידוע. "שלום לך פטריק.. היום הגדול הגיע!" הפרופסור אומר לך שנימוס ומזמין אותך להתקרב אליו ולפוקימון הירוק. "אתה עומד להתחיל מסע מאתגר, מלווה בהמון אתגרים וקשיים, אבל אני בטוח שעם טרטוויג תוכל להתעלות על הכל!" הוא מוסיף להגיד. "אני רוצה לתת לך כמה דברים" הוא אומר ומיד נותן לך את פוקידע ומפת המחוז, 5 פוכדורים וכמות מכובדת של אוכל שאת כולה אתה מכניס לתיק המסע שלך באופן מסודר. "אם תלכוד יותר משישה פוקימונים תרגיש חופשי לשלוח אותם אליי!" הפרופסור רואן אומר. הוא מבקש ממך סליחה שהוא מוציא אותך במהירות מהמעבדה בגלל העבודה הרבה שלו, ולבסוף אתה מוצא את עצמיך מחוץ למעבדה בעיר טווינליף עם טרטוויג שעומד מולך בחיוך משולהב. מה תעשה?

דרו-
חח אני אשתדל למצוא את הצבע הזה. זה הצבע?
אינך מבזבז זמן, אתה פותח את דלת המעבדה בכוח רב,

”בוקר-טוב!” אתה קורא בקולי קולות תוך שאתה מוסיף ”שלום? יש כאן מישהו? פרופ' היכן את?”. אתה נוכח לראות מעבדה מטופחת ומסודרת, מלאת ספרים ומכשירים רבים, ספרים על ספריות עומדים מסודרים וקבוצת מתמחים שמטפלים בפוקימונים. לבסוף אתה מתקדם למרכז המעבדה, בה אתה מוצא שולחן עץ חום פשוט ועליו עומד פוקימון כחול בעל ראש לבן בעל חזות חמודה של ממש

"אושוואט!" פוקימון הלוטרה צוהל משמחה כשהוא רואה אותך לראשונה, כאילו ידע שאתה אמור להגיע. "אושוואט חיכה לך כל הבוקר" לבסוף אתה שומע את קולה הנעים והנינוח של פרופסור ג'וניפר. "המסע שלך עומד להתחיל, ואין פרטנר יותר טוב מאושוואט!" היא מוסיפה להגיד בחיוך. "אני צריכה לתת לך את הדברים שלך" היא אומרת ונותנת לך את הפוקידע והמפה של המחוז, 5 פוכדורים וכמות מכובדת של אוכל. "אם תתפוס יותר משישה פוקימונים תרגיש חופשי לשלוח חלק אליי!" היא אומרת בחיוך ומצטערת שהיא ככה מגרשת אותך במהירות, פשוט יש לה עבודה רבה, "תשמור על עצמיך!" היא אומרת בחיוך כשאתה מוצא את עצמיך מחוץ למעבדה מול אושוואט שמקפץ וצוחק במבטו עליך. מה תעשה?

פורסם במקור על ידי Sharpedo

איזה כיף שאתם פה! תישארו כמה שיותר אני רוצה לרוץ איתכם!

פטריק-

אוקי פטריק. זהו זה, זה סוף סוף קורה. היום זה היום שבו תתחיל את המסע שלך' אתה חושב לעצמיך ופותח לאט לאט את הדלת. אתה נכנס לחלוטין לתוך המעבדה וסוגר אחריך את הדלת ואתה נוכח לראות המון מכשירים שונים, ספרים עומדים בספריות ומגוון של מתלמדים ומתמחים מטפלים בפוקימונים שונים ומחלקים הוראות כשהם רוקחים תרופות בעזרת מבחנות. מוקסם מכל הדרת המקום אתה מתקדם למרכז המעבדה, בה עומד שולחן עץ פשוט ועליו עומד פוקימון ירוק בעל ניצן על ראשו

"טרטוויג!" הפוקימון קורא בהתלהבות כשהוא רואה אותך, כאילו ידע שאתה אמור להגיע. ולידו ניצב פרופסור רואן הידוע. "שלום לך פטריק.. היום הגדול הגיע!" הפרופסור אומר לך שנימוס ומזמין אותך להתקרב אליו ולפוקימון הירוק. "אתה עומד להתחיל מסע מאתגר, מלווה בהמון אתגרים וקשיים, אבל אני בטוח שעם טרטוויג תוכל להתעלות על הכל!" הוא מוסיף להגיד. "אני רוצה לתת לך כמה דברים" הוא אומר ומיד נותן לך את פוקידע ומפת המחוז, 5 פוכדורים וכמות מכובדת של אוכל שאת כולה אתה מכניס לתיק המסע שלך באופן מסודר. "אם תלכוד יותר משישה פוקימונים תרגיש חופשי לשלוח אותם אליי!" הפרופסור רואן אומר. הוא מבקש ממך סליחה שהוא מוציא אותך במהירות מהמעבדה בגלל העבודה הרבה שלו, ולבסוף אתה מוצא את עצמיך מחוץ למעבדה בעיר טווינליף עם טרטוויג שעומד מולך בחיוך משולהב. מה תעשה?

וואי איזה חוצפן הרוואן הזה חח
יש מצב לצבע ירוק?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"שלום טרטוויג" אומר לעברו בחיוך ואלטף אותו בראשו. אצפה קצת בטרטוויג ובהתנהגות שלו, ולאחר מכן אלך הביתה, להיפרד מהוריי, הפעם 'על אמת', ולהראות להם את הפוקימון החדש שלי. איכנס הביתה ואגיד להם:"אבא! אימא! תראו מה פרופסור רוואן הביא לי כדאי שאתחיל את המסע!". כשהם יבואו אראה להם את טרטוויג ואת שאר הציוד שקיבלתי. לאחר מכן אני שואל אותם:"לאן אתם ממליצים לי להמשיך? אני בטוח שאתם מכירים את המחוז קצת יותר טוב ממני" אומר ואפרוש את המפה שקיבלתי על השולחן.

גרייס-

"היי, תירגע חמוד" את מנסה להרגיע את סינדקוויל שזעם הקרב משתגע בתוכו. את מורידה אותו על הקרקע, ומנסה להתיידד עם הפוקימון הסמורי תוך כדי שאת מוציאה את הפוקידע שלך, בנוסף למלל נרחב על תוכנותיו השונות את מבינה שמדובר בסנטרט

את נותנת לו אוכל. הסנטרט מתקדם אלייך בחשש וחוטף מידיך את האוכל, מתרחק מעט ואוכל אותו. סינדקוויל נראה מעוצבן על היחס של הפוקימון אלייך. בנוסף לכך מגיע סנטרט נוסף לאזור שמביט בסינדקוויל ברוגז. מה תעשי?


"וואוו, למה אתם כל כך עצבניים?" אשאל בבלבול. "סינדקוויל, הכל בסדר? לא נפגעתי ממנו, הוא בטח סתם מעט כועס שנכנסו לשטח מחייה שלו" אתכופף אליו כדי לוודא שהוא בסדר. 'אני יכולה להילחם בהם אבל.. אני חושבת שאני מעדיפה לנסות לפתור את זה בשקט, שזה לא יגיע למצב של 2 על סינדקוויל' אחשוב לעצמי. "היי, הנה קח" אציע מעט אוכל גם לסנטרט השני.
'אם נאלץ להילחם... אני מקווה שסינדקוויל יהיה בסדר' אחשוב.