[QUOTE=Sharpedo;1503595]הודעה: כולכם הכרתם את השיבוטים שלכם (חוץ מאדם ודור) ולכן ייפתח בעמוד הראשון של המשחק שלי קטגוריה שנקראת "השיבוטים" ושם יהיה מידע על כל שיבוט שכל אחד מהשחקנים מצא, לחלק יהיה מתואר סוגים ולחלק לא, כי את זה תצטרכו לגלות בהמשך. בכל מקרה אתם תפגשו אותם בהמשך.
[COLOR=#0000cd]
גרייס-
'אני חייבת לפעול מהר. אני צריכה לחלץ את השיבוט הזה מכאן' את חושבת לעצמיך ומנסה להעלות בראשך תוכנית שתתאים למטרות שלך. "חכה. יש לי משהו להראות לך" את לפתע עוצרת את ראלף מלזוז, מחייכת חיוך ארסי ומשחררת את גלסיאון מהפוכדור שלו. ראלף נראה מתרשם. "לכדתי פוקימון חדש, חשבתי שהוא יעניין אותך" את מסבירה לראלף שבוחן מקרוב את גלסיאון הזוהר והיפה. "וואו. הוא באמת יפ-" בשניה שאת לוחשת בשקט נמנום, עיניו של ראלף מתהדקות, כנראה הוא יודע לקרוא שפתיים טוב. ראלף מבצע קפיצה הצידה וגלסיאון מפספס את הנמנום שלו. הוא מגיח מאחורייך ונותן לך אגרוף לגב שמפיל אותך, את מהר קמה כשגלסיאון נוהם לעברו של ראלף בעצבים. "נמנום?! בת זונה שכמותך! ככה את גומלת לי? זונה עלובה!" ראלף צורח ורץ לכיוונך, גלסיאון רוצה להילחם אך את מבקשת ממנו שלא יתערב, שינסה למצוא דרך לחלץ את השיבוט. ראלף מתקרב אלייך ושניכם מתחילים בלהט קרב מהיר של אגרופים וחסימות. האימונים שלך עם וונסה באים כאן לידי ביטוי, כאשר ראלף מצליח לפגוע בך פעמיים במותניים, אם כי לאחר מאבק ממושך, את מנחיתה בעיטה מסובבת לפרצופו של ראלף ומצליחה לעלף אותו לחלוטין. את מחליטה לרתק אותו לרצפה, אם כי את חושבת שאין בך צורך. את זנכרת במה שוונסה אמרה לך, על כך שעדיף להרוג את ראלף. לפתע האזעקה מופעלת, את מקבלת דיווח מוונסה שישנו כפתור נסתר בשולחן המעבדה, אשר משחרר את השדה המגנטי שלוכד של השיבוט. את ממהרת ללחוץ על הכפתור, מבחינתך שום דבר לא השתנה. גלסיאון קופץ פנימה, לתוך הכלוב של השיבוט, ומנסה לתקשר איתו בשפת פוקימונים. "גלסס..יאון". השיבוט מרים את ראשו, ראשו נע לכיוונים ורנאה שהוא חש שהשדה המגנטי נעלם, ללא התראה מוקדמת הוא מתעתק ונעלם מהכלוב שלו, כשהוא לפתע עומד לידך. גלסיאון ממהר לקפוץ בחזרה אלייך כשהשיבוט מביט בך בעיניו השחורות. האזעקה פועלת, ואת נזכרת שהמסיכה צריכה להיות עלייך כדי שלא יזהו אותך. את אוספת דפים וספרים חיוניים, כמה שאת יכולה. את משחררת את מיסדריווס, ומבקשת ממנה להחזיק את כל הספרים והדפים באוויר באמצעות על חושי, עיניה נצבעות בכחול וככה היא עושה. השיבוט נראה מופתע כשהוא רואה את מיסדריווס, נראה שהוא מכיר את סוג הפוקימון הזה. את מושיטה אליו את היד, מנסה ליצור קשר, ונראה שהשיבוט נענה לכך. צעדים ורקיעות נשמעים, ואת עוטה עלייך את המסיכה. משיבה את מיסדריווס ואת גלסיאון ומחזיקה את הדפים והכל בידייך, מחשש שלא יזהו אותם. הדלת נפתחת ונכנסת לא אחרת מאשר שאם
אשר מזהה את המסיכה, כשהיא צועקת ברשעות "שוב את?! אני עוד אהרוג אותך!". השיבוט נלחץ. אינך יודעת מה לעשות כשראלף אוחז בך מאחורי הגב! "מטומטמת! חשבת שתהרגי אותי?" הוא צורח לך באוזן, את ממהרת לפעול ומוציאה את הסכין מהחגורה שלך, משספת את ידו ותוקעת לו את הסכין בחזה, לא בצד של הלב. ראלף נקרע מכאבים וזועק לעזרה כשהוא מתחיל להתבוסס בדמו. אם כי דמות אחרת..גדולה יותר, שקטה יותר, אך אוי ואבוי..מאיימת הרבה יותר. נכנסת לתוך המעבדה ומטיחה את שאם לקיר ומביטה בך במבט הקר והמפחיד ביותר שמישהו אי פעם הביט בך
הלב שלך יורד לתחתונים. זה המסיכה בעצמו..הוא רצח את ההורים של וונסה. כשלפתע את נעלמת. את מוצאת את עצמיך באזור בתוך אזור הקרח, אזור מבודד ביותר, מלא בשלג וכפור, את קופאת. השיבוט לידך, אם כי כשהוא חופשי, הוא פשוט מתחיל לרוץ ולהיעלם ממך! הוא מתרחק..הרוח כל כך חזקה ואת לא יכולה להתרכז בלנסות למצוא אותו. אין לך איך ליצור קשר עם וונסה. את מרגישה שאת הולכת למות כאן בקור..אין מי שיציל אותך. פתאום את מזהה רעש של מסוק. את מתחילה לרחף באוויר, את נוחתת בתוך המסוק כאשר
ו-
מביטות בך ומחממות אותך בעזרת מעיל חם, דלת המסוק נסגרת, "גרייס מה קרה? איך לעזאזל הגעת לפה?" וונסה שואלת אותך במהירות וברצינות, את מתחממת, אבל המסיכה פשוט לא יוצא לך מהראש..מה תעשי?
מה לעזאזל קרה הרגע 0:
לרגע חשבתי שהמסכה שלי תקועה לי על הראש חח
~~~~
ארעד מקור במשך כמה דקות בלי יכולת לדבר. הראש שלי מוצף מידי במחשבות-הצורך ללכת לחפש את השיבוט, המסכה שהופיע פתאום. 'הוא גרם לי להגיע לכאן.. הוא הוציא אותי מהבסיס.. זה סוג של הצלה.. לא?' אחשוב לעצמי במתח, לא סגורה מה לחשוב. "וו..נסה" אומר בקול רועד מקור. "המסכה הופיע... הוא איכשהו גרם לי להשתגר לכאן אני חושבת. אבל... חייבים למצא את השיבוט. הוא בורח! זה מסוכן בשבילו להיות פה" אומר וארגיש שהדאגה לשלומו של השיבוט גואה בי. המבט העצוב בעיניו השחורות עולה במוחי. אוציא את פורט ואכניס אותה למעיל שלי, בתקווה שאצליח להתחמם קצת. "ושאם... היא זיהתה את המסכה. היא עכשיו בטח תהיה זהירה יותר-היא יודעת שמישהו מנסה להפריע לתוכניות שלה" אוסיף בשקט, עדיין נסערת.