גרייס-
"אמממ..." את ממלמלת ושואלת את מיי את שאלתך על הסוכריה והשפעתה על מיסדריווס. מיי מושכת בכתפיה "ובכן. הסוכריה מחזקת את היכולות של הפוקימון. אבל אסור לתת יותר מסוכריה אחת בכל כמה ימים..זו סוכריה מאוד מיוחדת. לשאלתך. כן. היא מחזקת את הפוקימון, ככה שמתקפה שהוא לומד אותה. הוא אמור לשלוט בה לחלוטין". בנימה זו ובטוחה בתשובתה הכנה של מיי, את מבקשת ממיסדריווס להפסיק להתאמן על כדור הצל שלה, כשאת שולפת את הסוכריה הראשונה מהתיק שלך, מיסדריווס מביטה בסקרנות בעטיפה הנפתחת וכשאת מבקשת ממנה לאכול את זה, היא מעט חוששת אך כעבור שכנוע מהיר היא מהנהנת. גופה הקטן של מיסדריווס מעופף מולך, כשהיא בולעת את הסוכריה בשלמותה. מיסדריווס מתרחקת ואת מעט נלחצת. מה אמור לקרות? רגעים אחדים ולא קורה כלום, עד שלפתע עיניה של מיסדריווס נעשות יותר חדות, מיסדריווס מרחפת במהירות, ומתחילה לקרוא בשמחה וששון. את מבקשת ממנה להשתמש בכדור צל פעם נוספת. והפעם זה מצליח. מיסדריווס מייצרת כדור צל גדול וכהה בעל גיצים סגולים מסביבו, וכשהיא משגרת אותו על העץ ופוגעת פגיעה מושלמת, היא לא משאירה לאף אחד שום ספק. מיסדריווס למדה כדור צל! "קווליבה כל הכבוד, גם לך טוגפי. גלסיאון תנסה להיזכר באיך היית ממקד את האנרגייה שלך כאיווי.". את פוקדת על כולם וביחד עם עזרתה של מיי. התוצאות נראות טובות. מיסדריווס מצליחה להחזיר את כל המתקפות חזרה לתוקפן, נראה שהיא שולטת בעל חושי באופן מלא. קווילבה לומד להתחפר במהירות בקרקע אך אינו מצליח ליצור בור במספיק מהירות כדי להופיע בצד השני. הוא מצליח פשוט ליצור מעין בור עמוק שאפשר להסתתר בו. מיי מסבירה לך שזה ייקח מעט זמן, אבל עם איך שקווילבה עושה את זה, בעתיד הוא יצליח. לאחר אימונים רבים גלסיאון מצליח להחזיר לעצמו את היכולת להשתמש בנשיכה. עוברת שעה נוספת בה את ומיי מחליטות כי את מוכנה למכון. את משיבה את כולם לפוכדורים שלהם וחוזרת עם מיי למרכז הפוקמונים כשטוגפי בידייך, מתחכך בהן ונראה נהנה מאוד מן המגע איתך, הוא נקשר אלייך מאוד. מיי מסבירה לך על מתקפת החסימה של גלסיאון, שזה סוג של ריבוע גדול דמוי זכוכית שנוצר באוויר מול גלסיאון, שמגן עליו ממתקפות פיזיות, ומחזק מעט את ההגנה שלו בכל פעם שהוא משתמש בו "זה כמו שאם נגיד פוקימון יתקפוף את גלסיאון בשבירת לבנים, אז גלסיאון יוכל לעצור את זה בעזרת מסך הזכוכית, אך חוזק המסך חזק כגודל כוחו של גלסיאון, ככה שאסור לסמוך על זה שזה יגן עליו בכל פעם" מיי מסבירה לך ואת מהנהנת כדי להבין הכל. תצטרכי לדעת כמה שיותר כשתלחמי נגד מורטי. שתיכן מגיעות למרכז הפוקימונים ומרפאות את הפוקימונים שלכן. לאחר הריפוי אתן מבלות עוד כשעה, בהן את זוכה לדבר במחשב הנייד במרכז הפוקימונים המשמש כטלפון וידאו, את אחיה הקטן של מיי ששמו הוא מקס. לאחר השיחה שתיכן יוצאות סופסוף למכון העיר אקרוטיק. לאחר הליכה קצרה של 5 דקות, שתיכן נכנסות בפאתי הדלת. המכון עצמו חשוך, נרות מרחפים מאירים את רוב המכון ככה שהוא לא חשוך יותר מדי. את מתקדמת ביחד עם מיי למרכז המכון, שם עומדת זירת קרב ובה ניצב לא אחר מאשר מורטי
.כשעיניו פוגשות בשלך הוא מחייך חיוך מוזר, "הנה את....ציפיתי לך. אני מאחל לפגוש את מיסדריווס" הוא אומר בקול חביב. מיי מתבקשת לשבת ביציע, היא מניחה את זרועותיה על כתפייך ומחייכת אלייך "בהצלחה גרייס. אני בטוחה שתצליחי" היא אומרת לך בחיוך ושתיכן מתחבקות. את נותנת לה לשמור על טוגפי אשר הספיק להירדם. כנראה בגלל החושך במכון. את נעמדת מול מורטי, כשהשופט מגיע למרכז הזירה "הקרב יהיה שלוש על שלוש. המאמן שכל הפוקימונים שלו לא יוכלו להילחם הוא המפסיד. רק המאתגר רשאי להחליף פוקימונים באמצע הקרב". מורטי מחזיק פוכדור בידו ומקפיץ אותו בידו "את יודעת..גרייס. איך שנלחמת היום. זה באמת היה מעניין..גם רוחות הן מעניינות. לפעמים רואים אותן ולפעמים לא. זה ממש מעניין את לא חושבת?" מורטי מדבר בקול שנון כשהוא זורק את הפוכדור, ממנו יוצא
גאסטלי אשר מרחף בזירה ומחייך חיוך ענקי ומלחיץ במיוחד "גאסטליייייי" גאסטלי פולט בקול איטי ולוחש. לחץ זורם בגופך, אך את נושמת עמוק ומרגישה מוכנה יותר מאי פעם. זה יהיה קרב לא קל. אבל את מאמינה בעצמיך, וככה גם מיי. מה תעשי?
ג'יי-
"עוד ארבע שעות..." אתה ממלמל ומציע לקומבאסקין ומציע לו לפרוק את הזעם באימון ארוך וטוב "קומ קומבאסקין!" קומבאסקין מסכים איתך ב-100% ושניכם מיד מתחילים לחפש פינת אימונים טובה. "צאו!" אתה קורא ומשחרר את שאר הפוקימונים שלך 

שנעמדים מוכנים ומביטים בך בנחישות. "אני רוצה שתתאמנו קצת על יכולות הקרב שלכם, תשימו דגש על עבודה עם מתקפות שיכולות ליצור עבורכם סביבת קרב שתעבוד לטובתכם. לדוגמא, טרפינץ'. אתה יכול להשתמש במתקפת קבר האבן שלך כדי לכלוא את היריב כך שלא יהיה לו לאן לברוח. טראפינץ', תילחם נגד קומבאסקין ולומברה נגד דאסטוקס. קדימה!"אתה קורא והקרבות מתחילים. טראפינץ' משתמש באינספור קברי אבן בניסיון ללכוד את קומבאסקין המהיר. קומבאסקין קופץ,מתחמק ורץ מן האבנים אשר מאיימות ללכוד אותו. טראפינץ' לבסוף מצליח ללכוד את קומבאסקין שכעת מנסה לשבור את הסלעים בעזרת מתקפות הלוחם שלו. מהצד השני לומברה פולט ערפל סמיך אשר מערפל את זירת הקרב של שני הפוקימונים. אגרוף הרעם של לומברה יוצא קדימה לקרב אך באמצעות העל חושי דאסטוקס מעיף את הערפל לצדדים, מה שגורם ללומברה להיות חשוף לגמרי ואז מבלי לבזבז זמן דאסטוקס תוקף בקרן ממיינת ופוגע ישירות בלומברה שמתאושש במהירות מהמתקפה. הפוקימונים שלך ממשיכים להילחם זמן ממושך, בהמשך קומבאסקין תוקף את טראפינץ' בסחרור אש ובבעיטה כפולה, ואילו טראפינץ' מתחמק בחפירה מרשימה. לומברה ודאסטוקס משתפרים אך משהו חסר..לפתע אתה שומע קול של מבוגר מאחורייך "הקומבאסקין שלך.." אתה לא מבין מי זה, אתה מסתובב ומבחין באיש זקן
אשר מביט בפוקימונים שלך בעודו הולך על מקל הליכה. "אתה בטח מאמן פוקימונים..בכוונתך לאתגר את פלאנרי?" האיש שואל אותך בנימוס ואתה משיב לו תשובה חיובית. "ובכן...אני לא חושב שאתה מוכן. הפוקימונים שלך חזקים, אבל קומבאסקין חייב ללמוד עוד מתקפה. או שתיים. אם לא. אני חושב שתפסיד בקרב..פלאנרי היא מאמנת מכון מאוד חזקה. פוקימוני האש שלה הם אימה מהלכת"הזקן אומר בקול שמדגיש לך שהוא בעל ניסיון. מה תעשה?
פטריק-
אתה נושם עמוק. משתדל להירגע מכל הסערה שקרתה כרגע. אתה מלטף את גופו של גרוטל ואומר לו "זה בסדר, אני כאן איתך. אני אדאג שאתה תחלים". גרוטל נאנק מכאבים. אך הוא מצליח לפקוח את אחת מעיניו ולהביט בך ולשחרר חצי חיוך. אחרי שקיי מבקש ממך הסבר על מה קרה. אתה מספר לו על הכל. מההתחמקות שלך משני האגרונים, הכנס בחדר האוכל, המאבק עם ג'ופיטר וכל הקרב עם המוטציה הקטלנית. ברגע שאתה מספר לקיי על ג'ופיטר נראה שעיניו מתכווצות. אך אתה מסביר לו שהיא לא זיהתה אותך, ונראה שאוקל לו. "כל עוד היא לא זיהתה מי אתה. אתה יכול להיות כל אחד. זה גם טוב. יש להם ממי לפחד עכשיו" קיי מפרש את המקרה, ולרגע אתה מרגיש גאווה עצמית. צוות גלקטיק חושש ממך. זה בהחלט משהו יוצא דופן. "אבל. הם ינסו לחפש מי עשה את זה. אני מניח שהם לא יצליחו.." קיי מוסיף אך קולו מוסיף להיות קודר "מי יודע". הטיסה עוברת במהירות, אלקאזם מרפא לחלוטין את גרוטל אשר נעמד על רגליו שוב. אתה מרגיש אסיר תודה, אתה מחייך נמרצות ומרגיש צורך עז להודות לקיי ולאלקאזם שלו "אני לא יכול להודות מספיק לך ולאלאקזאם. הצלתם אותי. ויותר חשוב, הצלתם את גרוטל. באמת שאני אסיר תודה כלפיכם" מחשבותייך נודדות לעובדה שלא תסכן את גרוטל יותר, ועל כמה שאתם הולכים להתחזק בשביל שאף אחד לא יוכל לנצח אתכם. קיי המופתע משיב לך הבעת פנים רצינית "ברור שנציל אותך. אתה חלק חשוב מאוד במאבק הזה..כמו שכבר ציינתי בפניך" קיי עונה לך ולרגע אחד, אתה מהה שביב זעיר של חיוך בפניו. אלקאזם מהנהן בתנועה שקולה ובעצם מאשר את דבריו של קיי. המסוק נוחת ביער סמוך לעיר סולייסיאון, שם אתה וקיי יורדים מהמסוק. קיי מביט בך, ונראה שיש בפיו דברים לומר לך "פטריק היקר. זה היה מבצע לא קל בכלל. כל כישורייך נמדדו למבחן ועברת אותו בגדול. אני גאה בך" אתה מסמיק מעט, קיי ממשיך. עיניו נהיות רציניות, והוא בהחלט שוקל את המילים "אבל כל עוד הניסוי הזה נמצא שם בחוץ..העולם לא בטוח. כפי שסיפרת לי הוא הרס את אחד הבסיסים השמורים ביותר של צוות גלאקטיק. תדמיין לך את האימה במידה ויפרוץ לעיר מלאה באזרחים ופוקימונים?" לרגע אתה מדמיין את זה. ואתה מיד מפסיק. זה נוראי מדי. "לצערי,זוהי אינה פרידה, אך אנחנו הולכים להיות מעט בנתק. למצוא את השיבוט הזה, ללכוד וללמוד אותו ייקחו ממני את מלוא הזמן שלי. זה יהיה מאוד מסוכן בשבילי. אני מודע לסיכון שאני לוקח כאן אך אין ברירה אחרת. אבל בזכות המסמכים שהבאת מהמעבדה, אני בטוח שזה יקל עליי מאוד" משהו מוזר קורה, קיי מניח את ידיו על כתפייך, והבעתו הכל כך קרירה ורצינית, משתנה להבעה דואגת, כמעט דאגה אבהית "תפקידך הוא לשמור על פרופיל נמוך כעת. בגלל מה שקרה צוות גלקטיק ימעיט בפעילות שלו. זהו הישג כביר. אך הם לא יעצרו. בכל הזדמנות שתהיה לך. תעצור את צוות גלאקטיק. כפי שלימדתי אותך. אני יודע שתיתקל בקשיים. בין שקשורים למשימה שלנו ולבן הקשיים כנגד מאמנים חזקים ובדרך שלך להגיע לליגת סינו" קיי מפסיק לכמה רגעים. נוצרת שתיקה. "אבל באמת שאין יותר בטוח ממני שאתה תצליח במשימה הזאת. אני סומך עליך" קיי אומר בחום, מוריד את ידיו מכתפיך ומצטרף לאלאקזאם במסוק. "לילה טוב פטריק. שמור על עצמיך" קיי נפרד ממך בפעם האחרונה, כשהמסוק מתחיל להתעופף ולהתרחק ממך. אתה וגרוטל עומדים דוממים בחשיכת הלילה המאוחרת, גרוטל נושא את עיניו אליך, מחכה לראות איך תגיב לדברים של קיי. נראה שהוא מוכן לעשות הכל כדי להצליח במשימה שלכם. מה תעשה?