שבעה עשר בתמוז הוא יום תענית, המציין את היום שבו הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני. בחורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז (כמוזכר בירמיהו נב,ו-ז) ולכן נקרא צום זה צום הרביעי (תמוז הוא החודש הרביעי לפי סדר החודשים העבריים המתחיל בניסן).
צום שבעה-עשר בתמוז נמשך מזריחת החמה ועד צאת הכוכבים.
ביום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב (שלושת השבועות המתחילים ב-יז בתמוז, תשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, השבוע שחל בו תשעה באב, ותשעה באב עצמו).
הסיבות לתענית
מתוך המשנה, מסכת תענית ד,ו:
"חמשה דברים אירעו את אבותינו
בשבעה עשר בתמוז...
נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר,
ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל..."
הסבר:
חמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז:
נשברו לוחות הברית- ביום ט"ז בתמוז עשו עם ישראל את עגל הזהב ולמחרת ירד משה מהר סיני ושבר את לוחות הברית.
הופסק קורבן התמיד- בכל יום ויום היו מקריבים בבית המקדש שני כבשים, אחד בבוקר ואחד בערב. גם בזמן המצור על ירושלים היו היהודים קונים מהחילים הרומאים כבשים ב"שוק שחור"- היהודים היו משלשלים לרומאים כסף והרומאים היו נותנים שני כבשים. ביום י"ז בתמוז נתנו הרומאים חזיר במקום הכבשים ונתבטל בו קורבן התמיד.
נפרצו חומות ירושלים בזמן המצור- באותו יום ממש שבו בוטל קורבן התמיד.
נשרף ספר תורה על ידי איש בשם אפוסטמוס, שהיה ככל הנראה הנציב הרומי בארץ ישראל וייתכן כי הכוונה לטיטוס או לאדריאנוס
אותו אפוסטמוס גם העמיד פסל לעבודה זרה בבית המקדש.
(תודה לויקיפדיה)