OG: אני לא רגיל ששחקנים שומרים לי הפתעות אבל טוב אני מצפה לזה XD
אגב אני מרגיש כל כך עצלן שאני כותב לך תגובות את כל כך משקיעה אבל לצערי אני מרגיש שרוב התגובה שלי זה רק חזרה על מה שאת אומרת ושאין לי הרבה מקום לקדם אותך כי את יותר מדברת ופחות פעילה i-i
IG:
מרוב שוק הלכת שני צעדים אחורה. "צבא, המהפכנים?"... גמגמת ובלעת רוק, עיניך נצצו, הרגשת שזה היה נס שחלומך התגשם.
מרוב התלהבות התחלת להתהלך שוב בסיבובים והסמקת קלות "קראתי על עליכם כל כך הרבה, אבל אף פעם לא ראיתי אתכם במציאות"... אמרת ובהית בקואלה ובאור שבקצה המנהרה, עינייך הסגולות נצצו בתקווה, אבל התחלת להסס קלות.
"אני חושבת שאבא שלי יעדיף שאני לא אחזור, וככה יהיה גם טוב בשבילו" החלטת והזדקפת 'אם כבר פגשתי אותם סוף סוף, אני אנצל את ההזדמנות' חשבת לעצמך ולפתע כאילו כל הצער והאכזבה העצמית נמחקו מעיניך,חייכת חיוך ביישני, "נו אם כך... אני אשמח מאוד להצטרף אליכם, לא שיש לי עוד לאן ללכת"... אמרת, "להפוך להיות לוחמת צדק לצידכם, להפיל את הדיקטטורה, בחיים לא חשבתי שאפגוש אתכם בכלל"... סיימת ודמעה קטנה הופיע על הלחי שלך, ומחקת אותה מהר ונשמת נשימה עמוקה, ומייד לאחר מכן בהית בקואלה והתייצבת כמו חיילת "אני אעשה את מיטב יכולתי, המפקדת" אמרת בצחקוק קל, והתנפלת על קואלה בחיבוק "תודה תודה תודהה"! צעקת בהתלהבות, בעודך מתרגשת.
קואלה הייתה נראת קצת מופתעת מהשינוי המהיר והפיתאומי של הרגשות שלך אבל בהתחלהבות שאפילו השתוותה להתלהבות שלך היא אמרה "אני שמחה לשמוע אני רואה שהנאום שלי באמת היה מגניב ומלהיב כמו שחשבתי!” היא אמרה וענייה נצצו בגאווה.
שניכן נכנסתם למערה אך מיד התגלה לך שזה הרבה יותר מסתם מערה זו הייתה מערכת תת קרקעית שהכילה עיירה שלמה טכנולוגיה שהייתה נראת עתידנית וזרה העירה את כל המערה בעוד שהכניסה עלייה נסגרה שוב ואותו קול מתכתי נלווה לסגירת המערה והלכת אחרי קואלה שהובילה אותך למבנה שהיה נראה כמו דוג'ו ובו איש דג גדול צהוב ומבוגר ועוד חמישה בני אדם לבושים בלבן עם חגורות בצבעים שונים אשר מחזיקים את פריט הלבוש המוזר התאמנו באומנות לחימה מסויימת.
“יונה אני רוצה שתכירי את האק הוא הסנסאי של הדוג'ו הזה ואחד מהפקודים הבכירים שלי בבסיס הזה.” היא אמרה והאק הושיט לך את ידו העצומה עם פרצוף רציני ואף מעט מבהיל ללחיצה.