נושא: Ryu no Densetsu-אגדת הדרקון

הקדמה:
בעולם-שעוד לא נראה כמותו, עולם בו דגים עפים וציפורים שוחות, עולם בו חוקי הטבע אובדי עצות-דנטאסו(Densetsu )-
ישנם אנשים מסוימים אנשים נבחרים- הדובאטסו(Doubutsu)-, שקיבלו בעזרת מנגנון גלגול הנשמות כוחות מיוחדים וכוחות חייתים-אבל במובן המילולי-כוחות של חיות.
אבל האנשים האלה הם בגדר מיתוס, וגם אם יש כאלה, ( אוחח, באמת, תעשו לי טובה, אין כאלה.. ) אז הם כבר לא יודעים את זה ובטח שלא מאמינים בזה. אמנם יש אחד שידוע עליו, אבל אנשים לא באמת מאמינים שהוא דובאטסו.
מי היה מאמין? הרי המלך אונייקאי (OniKai) יושב על כס המלכות כבר יותר ממאה שנה. אמנם זה מוזר שהוא כל כך זקן ועדיין שולט ומתעלל בכל נתיניו, אבל אם הוא היה דובאטסו מישהו וודאי היה יודע.
בכל מקרה, בעולם המאוד לא רגיל הזה, דנטאסו, אנשים נשלטים על ידי המלך אונייקאי הרשע והאכזרי.
אמנם זה לא מאוד משנה לך אם אתה גר באחד מכפרי האיכרים האלה אשר מנסים לברוח מהתרבות האיומה הזאת ולחיות את חייהם בשקט, אבל אם אתה גר באחת הערים הגדולות, המיסים בטח עשקו אותך מזמן, וזאת הסיבה שאנשים בעולם הזה חיים בכזה עוני. אמנם אנשי המלך והמלך עצמו לא עניים כל כך,אבל זה צפוי לגמרי.

אבל סיפור זה לא היה מניד עפעף של איש בעולמנו שלנו, אם לא היה בו אקשן.
טוב, האקשן מתחיל בסיפורו של מתבגר בן שש עשרה לכל היותר, שגר באחד מכפרי האיכרים האלו שברכס ההרים.
במקרה שמו של הכפר הוא ימאהא(Yamaha), אשר בדיוק יצא לצוד קצת למחייתו.

---
קצת מאוד קצר,הא?O:
תרגום מיפנית:
דנטאסו נו ריו-אגדת הדרקון.
דנטאסו-אגדה.
דובאטסו- חיה.
ימאהא-יאמא-הרים,הא-עלה.---
תגובות^^

זה ת"ב זה, דני קון?@:

אף ת"ב?\:
עצוב.

תגובה בונה ואני ממשיך.

זה רק ההקדמה, אבל אתה דיי צודק.
אני אמשיך היום.

אבל מבנה כזה הורס תסיפור הבסיסי,גיל קון.
בכ"מ, אנשים מהפורום יופיעו.
מישהו שיגיב ואני א]רשם פרק 1.
תודה ע הת"C3>>

פרק אחד, אני יודע שאין הרבה אקשן ושקצת קצר}:
זה מה יש.


פרק 1- מסע צייד שהוכתר כהצלחה



איי שם במרכז רכסי ההרים של דנסטאסו, ארב נער נמוך למדי לעדר של יעלים.
יאמר לזכותו של הנר כי הדבר אינו קל כפי שהוא נשמע- הרכס לא שפע עצים ושיחים ובכלל כלל בנופו העיקרי סלעים חדים בלבד, אבל זה מכבר שהנער התרגל לסביבה זו ואף למד לצוד בה בשיטתיות. זה מכבר יומיים שהנער הפשוט עוקב אחרי עדר היעלים והוא ידע שאם לא יצוד אחד בקרוב הוא ומשפחתו המצומצמת יגוועו ברעב.
הנער כיוון חץ מדויק באופן לא רגיל אל יעל פצוע, ופגע בלבו.
היעל מת מיד, אבל שאר היעלים ברחו באופן אינסטינקטיבי מהמקום.
"לעזאזל!" צעק הנער בעצבנות. אמנם הוא הצליח להרוג את היעל, אבל לא היה מרוצה.
הוא כמעט מרט את שערו החום והפרוע כשהחליט שאין טעם להתמרמר על כך שקיווה ליותר מזון,כי כיוון שהצליח לתפוס משהו במסע הציד הזה, עדיין הייתה בו קצת גאווה.
הנער פשט את עורה של החיה המתה וארז את הבשר בעטיפות הבד שלו כפי שלימד אותו אביו המאמץ בכפר ימאהא זמן רב לפני כן. הוא בדיוק החל בדרכו הארוכה חזרה הביתה כאשר שמע קולות לא מזוהים משביל שבו הגיע למקום חצי שעה קודם לכן.
הנער מצא מקום מסתור בין שני סלעים גדולים וכיוון חץ בינם. הוא כמעט החליט לירות את החץ בטרם עת כששם לב לפרצוף מוכר עולה מן המדרון. הנער הוריד מיד את החץ ויצא ממקום המסתור.
"דני קון!" צעק הנער הנמוך בעל השער הקצר והפרוע בשמחה שלא תתואר.
-"אמיר קון!" צעק אחיו החורג והגדול של אמיר-דני, ותוך כדי כך קרן על פניו חיוך גדול כל כך כי היה נדמה שהיה שובר כל לסת של בן אדם רגיל.

דני היה נער בן שבעה עשר לכל הפחות וחובה לציין שהיה צלף יוצא מן הכלל.
שערו האדמדם הקצר, ועיניו החומות והעמוקות בלטו ברקע הררי של שעות הערביים. דני היה אחיו החורג הגדול של אמיר והיה גבוה למדי. אמיר תמיד היה אומר שהם אחים בכל מובן,חוץ מבקשר דם.
דני ואמיר היו חברים טובים וגדלו יחד מאז שאביו של דני אימץ את אמיר. כשאמיר שאל את אביו של דני מי הייתי אימו או אביו, הוא תמיד אמר לו שאמו של אמיר הייתה אחותו-לכן הוא ודני בעצם היו בני דודים- אבל גדלו כאחים לכל דבר.

דני ואמיר התחבקו בחיבוק ההאבקות התחרותי הרגיל שלהם עד שלבסוף החליטו ללכת לכיוון הכפר.
דני שמח מאוד שחיפושיו אחרי אמיר נגמרו בזמן קצר כל כך, ושמח אפילו יותר כאשר אמיר הראה לו שמסע הציד הרה הצלחה.דני העקשן לא הסכים לעצור ולהקים מחנה ללילה בטענה אביו כמעט התפקע מדאגה כאשר אמיר לא חזר תוך יומיים, ואמיר שידע כי דני אומר אמת הסכים להמשיך ללכת בלילה רק מכיוון שארז איתו את מעילו מראש וכמה לפידים מראש.

"למה מסע הציד הזה לקח לך כל כך הרבה זמן הפעם, אמיר קון?"
"כמעט שהצלחתי לתפוס את אחד האיילים בסוף היום הראשון, אבל החץ שלי פספס והאיילים התחילו מנוסה וקבעו פאר שהיה לי קשה להשלים.
לך זה לא היה קורה, אה דני קון?"
"אני לא כל כך בטו-" התחיל דני להצטנע,
"-נו באמת דני קון,שנינו יודעים שאתה קשת טוב יותר ממני. אתה צריך להתגאות בזה, כי אני לא קשת רע בכלל."
דני השלים עם העובדה אבל המשיך לשתוק עד שהגיעו לשביל הברור לכפר.
"אנחנו כמעט שם!" צעק דני בחדווה.
"אני מת מעייפות,דני קון, אולי ננוח לכמה שעות?"
דני אשר היה עייף בעצמו החליט שלא יעזור לאיש אם יהרגו את עצמם במהלך החזרה לימאהא, ואישר את עניין המנוחה.
עוד לא הספיק אמיר להיאנח ולפרוק את חפציו, וכבר הבחין דני בעזרת ראייתו החדה באדם על הדרך לכפר אשר מתקדם לעברם.
"מי זה יכול להיות בשעה כזאת בלילה?" שאל דני אדום השער.
"אני לא יודע."
"שנחכה לו?"
"הוא עלול להיות אויב. נהיה חייבים לחכות."