במשטרה, בבית משפט, שפטו אותי בתור קטין, וקיבלתי 150 שעות מחויבות, לעזור במוסד..
המוסד שאני הייתי אמור להיות שם, לא הכניסו אותי רק בגלל עברי, השופטת ידעה את העצבים והכאב שעברתי, ולכן היא לא הכניסה אותי לשם, פשוט נתנה לי לעבוד שם, שאני אראה מה שהחיים שלי יהיו אם אמשיך ככה.
ביום האחרון של המחויבות, הלכתי הבית.. ופגשתי ילדה מהממת, היא הייתה כל-כך יפה, כמו מלאך.
לאט לאט הכרתי אותה, והיא היחידה ששינתה אותי, היא זאת שהורידה את השנאה מהחיי, את הכאב היא ריפאה, את העצבים היא העבירה.
אני בקושי הכרתי אותה, אך היא הייתה כל-כך יפה, כל-כך חמודה..
קראו לה קטיה, והיום.. אני והיא שנתיים וחצי ביחד.
בזכותה ובזכות אבא אני על הרגליים, אני חיי ונושם, אני עוזר לכל מי שצריך ומבקש את עזרתי.
בזכותם, בזכותם אני זה אני.. ואף אחד לא יקח את מי שאני.
היום.. כולם קוראים לי Angel, מלאך..
הם לא יודעים מה המשמעות של השם, הם חושבים שרק בגלל שהשם משפחה של זה אנג'ל אז ככה הם קוראים לי, קיבלתי את הכינוי אנג'ל לא מהשם משפחה.
קיבלתי את השם בגלל שהייתי "המלאך של אלוהים" שאלוהים הוא זה ששמר עליי מלמעלה.
רק המשפחה ועוד 4 ילדים יודעים את המשמעות האמיתית של אנג'ל, המילה הזאת היא לא כינוי.
היא כאב, היא להזכיר לעצמי את הסבל שעברתי, ולהזכיר לעצמי שאני עדיין חיי ונושם, ושאני חייב לעזור לכולם כל עוד אני יכול.
אז שהרבה פה אומרים "יש לך תגובה של חנון", "מה אתה מבין מהחיים, הכל פותרים באלימות", אז אני מבין הכל.
אני הייתי באמצע של הכל, באמצע של הכאב והסבל, ואני יותר מכולם יודע שאלימות לא פותרת כלום, היא לא מעבירה את הכאב והשנאה, היא רק מחזקת אותה.
היום אני בן 16, קוראים לי אדיר אנג'ל, כולם מכנים אותי בשם אנג'ל, אך רק כמה יודעים את המשמעות האמיתית.
אני ילד נורמלי, שעבר סבל וכאב.
נאלצתי לגנוב, לרמות, להרביץ, לבגוד.. והכל בשביל לנסות להעלים את הכאב, אך שום דבר לא עזר.
רק אבא.. והחברה..
ולהם.. להם אני מודה יותר מכל אחד אחר.
אני יודע שזה ארוך, אבל זאת חתיכת פריקה.
אני לא ממש רוצה תגובות, רק להוריד את הכאב מהחזה.
הצלקות לא נעלמו, והם ישארו לנצח על הגוף, והם הזכר למה שהייתי, ולמה שאני לא אחזור להיות.
שיהיה לכולם חג שמח..
וערב טוב..