Pokemon GO
מציג תוצאות 1 עד 10 מתוך 10

נושא: Orion

  1. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    הודעות: 5,074
    #1
    לוגו


    הקדמה
    שמיים זרועי כוכבים הגיחו מעל לראשי תושבי לונדון.
    "לונדון",העיר בה' הידיעה,תושביה קראו לה "עיר ללא הפסקה".
    לונדון עצמה הייתה מרכז תיירותי גדול מאוד. אין תייר שעבר שם שלא ביקר במגדל "הביגבנג, הענקי או
    בארמון "באקינגהם" או אפילו ב"רובע הסיני" הארוך שבעיר.
    אבל רוב התיירים מנסים לגמור את עסקיים לפני רדת החשכה,ידוע שלא טוב להסתובב לבד בחשכה
    בערים גדולות כגון לונדון,מי יודע אולי גנב מזדמן יגיע לאורך,ואולי משהו גדול ומסוכן בהרבה.

    צ'ארס גלברט היה עד לא מזמן מראשי הפשע של המאפייה "הלונדונית",לא היה מאושר מימנו כאשר הבוס הגדול בכבודו ובעצמו מינה אותו לראש מחלקת ה"החובות" במאפיית לונדון [מחלקת ה"חובות" היא שם קוד למחלקה שגובה כספים מהמאחרים לשלם,לפעמים היא גובה הרבה יותר מכסף,תלוי כמה מזמן יש על הקורבן],מה שהתברר במבט לאחור כטעות איומה.
    צ'ארלס גלברט היה אדם שחכן ובעל אופי יחסית חלש לאיש מאפיה,הואל א הייה גנגסטר אבל בגלל שמשפחת
    "גלברט" הייתה ידוע לשימוצא בעולם התחתון הוא הייה חייב להמשיך את השושלת.
    טעותו הגדולה ביותר הייתה התכנון ה"גנבה" מבנק "אנגלייה" שהוא הבנק הגדול ביותר בכול שטח המדינה.
    לאחר הניסיון מאות שוטרים פשטו על בית המאפייה ועל הבנק ועצרו כול מאפיונר שהצליחו לסיים עליו את ידיהם.
    צ'ארלס גלברט הצליח לברוח ברגע האחרון מגבולות המדינה,אבל זיהו אותו במטוס ושוב הוא נאלץ לברוח.
    אבל לבסוף הוא מצא מסטור בדירת גג רעועה ברובע הסיני,זה מה שטוב בבעלי ביית שיודעם רק לומר באנגליה "הלוו" ו"גווד ורי גווד",בעלי בית כאלה לא יהיו מהאנשים שיסגירו אותך למשטרה.
    אבל כמה שצ'רלס היה חלש כך הייתה קנאתו ורצונו לשלוט,הוא הצליח לציר קשר עם מכר שלו,איש עם קשרים שיוכל להחזיר לו את כבודו שנרמס.לאחר השיחה הסכימו השניים להיפגש כדאי שצ'ארלס יעביר לחברו כמה מסמכים חשובים אודות הבנק הגדול באנגליה ובתמורה הוא יקבל על זה סכום כסף נאה.
    כמובן שאפילו התוכניות הטובות ביותר יכולות להשתבש,תראו מה קרה לטיטאניק.

    1:02,רחוב דאונינג,לונדון,אנגלייה
    אחד הדברים המיוחדים ברחוב דאונינג הוא שזה רחוב ללא מוצא,מקום מושלם כמובן לרצח כי יש רק כיוון אחד לבריחה.
    צ'ארלס גלברט לא חשב על זה כשתהלך במהירות בשעות הלילה המאוחרות לכיוון סוף רחוב זה,איש הקשר שלו "ד'וג' מורטז" היה אמור לפגוש אותו בספסל המרוחק ביותר.
    צ'ארלס היה אדום כחוש ורזה,לימים הוא היה שמנמן אבל הבריחה מכוחות המשטרה באנגלייה עשו את שלהן וכיום הוא נראה כמקל מהלך.
    הוא התלבש במעיל שחור וארוך ובקובע גרב שחור שהסתיר את שערו הזהוב.
    הוא החזיק בידו מזוודה מתחתית שהבא היו מסמכים שכול פושע נתעב היה מוכר אצבע או שתיים בשביל הציץ בהם אפילו לשנייה.
    "איפה המעצבן הזה?" חשב לעצמו צ'ארלס כשהתקרב לסוף הרחוב,לפתע הפנס היחיד שברחוב נדלק
    והוא הצליח לראות את ספסל בודד אשר פונה לעבר חומת הלבנים הגדולה,הוא ראה אדם יושב שם.
    לנעלי הספורט המלוחלחות שלו כבר התחילו להיקרע הסוליות.
    לבסוף ארי הליכה שנראה כנצח הוא הגיע ספסל,הוא ראה שהאדם היושב שם שגם הוא היה לבוש שחורים לא זז "הא משחק טוב" חשב לעצמו צ'ארלס והתיישב לייד האדם.
    "רואים את הכוכבים ממש אבל ממש יפה הלילה הלא כן?" שאל צ'ארלס [זה היה הסיסמא שהייתה על מנת לגלות שזה בהחלט איש הקשר] האיש לא זע.
    "רואים את הכוכבים ממש טוב לא?" שאל שוב צ'ארלס הפעם בחוזקה.
    שוב אין תשובה.
    "דוג' אתה אמור לענות "נכון,כוכב הצפון נראה ממש יפה הלילה" אמר צ'ארלס בעוד הוא דוחף חזק את האיש.
    האיש התנדנד לרגע ואז נפל על בירכב של צ'ארלס,צ'ארלס הרגיש שמשהו חם זורם על בירכו.
    "דוג'?" שאל צ'ארלס בבהלה.
    הוא התקופף והרים את פניו של האיש,הוא ראה שעינו היו פעורות ושמחט ארוכה הייתה נעוצה בצוורו של האיש.

    "לילה יפה היום לא?" נשמע קול לצידו של צ'ארלס.
    צ'ארלס הסתובב במהרות והביט לאוור הקול,לא היה שם איש.
    "רואים את כוכב הצפון ממש טוב הלילה" נשמע שוב הקול,הפעם בנימת צחוק מצידו השני של צ'ארלס.
    צ'ארלס קם ונתן לגוויה לצנוח על הרצפה,שוב לא היה שם אף אחד.
    "מי זה?!" צעק המאפיונר לשעבר ובתנועה מיומנת שלף אקדח קטן מכיסו וכיוון אותו לאוויר.
    "מי שם?" הוא צעק וכיוון לכיוונים שונים.
    "במקומך לא הייתי מכוון עלי אקדח אמר הקול שהופיע מאחוריו,יד ארוכה תפסה את צאוורו ובתנעת קרב מיומנות הוא ריתק אותו לאדמה,מיותר לציין שהאקדח נוטרל עוד לפני שאצבעו המיומנת של צ'ארלס לחצה על ההדק.
    ראשו של צ'ארלס הוצמד לריצפה בצורה כזאת שהוא לא יכל לראות דבר מהמתרחש למעלה.
    "מה אתה רוצה מימני" הוא שאל בפחד.
    "אני יגיד לך מה אני רוצה" אמר האדם שהחזיק אותו, "אני רוצה את המסמכים שבמזוודה שלך"
    "מה?" חשב לעצמו צ'ארלס "איך הוא יודע,זה היה אמור להיות סוד ביני לבין דוג'!"
    "אני יגיד לך איך אני יודע" אמר הקול,מעט הצבע שעוד נשאר בפניו של צ'ארלס גלברט נעלם לגמרי.
    "עמיתך דוג'ו בראין מורטז לא היה מספיק חכם מכדאי להגיד לי בעצמו,אז הייתי צריך להגלות מימנו בדרכים מעט פחות נעימות.
    "עכשיו יש לך שתי אפשרויות,לנטרל את הפצצה שמוטמנת בתוך המזוודה וללכת מכאן בשקט, או ש/אני ינטל אותה ואז הסיפור הזה יגמר הרבה יותר מהר משציפיתי.
    "אוקי" אמר צ'ארלס בבהלה,שחרר אותו ואני יפתח את זה!"
    "נראה לך שאתן לך להתקרב לזה?" שאל האיש "תגיד לי את המספר עכשיו".
    הוא הדגיש מאוד את שני ההברות האחרונות.
    "אוקי" אמר צ'ארלס,בכ"ז עדיף לך לגמו מאשר מנקה שרותים מאשר לגמור באדמה.
    "בסדר" אמר צ'ארלס "הסיסמא היא 1163962".
    "טוב מאוד" ענה הקול,לאחר זאת האיש הרפה מאחיזתו בצ'רלס,תפס את המזוודה ונקפץ לאחר ושקע שוב בצללים שבסימתא.
    "אנחנו עוד ניפגש" אמר הקל,מצממר מתמיד.
    צ'ארלס קם במהירות ורץ משם כל עוד נפשו בו.
    אבל אז, "וווש",מחט ארוכה נתקעה עמוק בצוורו של המאפיונר לשעבר,הוא מת עוד לפני שגופתו פגעה בריצפת הרחוב.

    "או שלא" אמר הקול,לאחר זאת נשמע קול צחוק.
    צחוק אפל,קר וגבוה,צחוקו של המוות.


    רשימת הפרקים
    1.הקדמה
    1.Bombs

    תגובות.
    צונזר

  2. with great power comes great responsibility
    תאריך הצטרפות: Jul 2007
    הודעות: 22,401
    #2
    לא קראתי אבל תשנה את הכתב זה מציק לקרוא ככה

    with great power comes great responsibility
    Tomerאומר/ת:
    אני תוצאה של אורגייה
    ב"ה תחזיק את החולצה הזאת שוב במסיבת עיתונאים...
    Spoiler ספוילר

    חן השעיר.
    לא נשכח
    ולא נסלח.
    למה עזבת אותנו למה?!




    גַּם אם אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי
    Spoiler ספוילר

  3. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    הודעות: 5,074
    #3
    Originally posted by חן הקטן@Jul 15 2007, 07:38 PM
    לא קראתי אבל תשנה את הכתב זה מציק לקרוא ככה
    אני קורא אותו בלי בעיה.
    צונזר

  4. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    שם: יבניאל, עיר ברסלב בגליל
    הודעות: 7,106
    #4
    קודם התיאורים שלך נכתבו ברשימה וזה לא טוב.
    יש לך מעט שגיאות כתיב.
    העלילה מעט משעממת, מחכה לפרק הראשון כדי שיהיה אקשן
    עזבתי את הניהול אחרי 3 שנים
    ~since 20.6.07~



    ~~~אסף~~~
    ~אני שומר שבת~

  5. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    הודעות: 5,074
    #5
    Originally posted by Timmy Turner@Jul 15 2007, 07:44 PM
    קודם התיאורים שלך נכתבו ברשימה וזה לא טוב.
    יש לך מעט שגיאות כתיב.
    העלילה מעט משעממת, מחכה לפרק הראשון כדי שיהיה אקשן
    תאורים נכתבו ברשימה? מה?
    ואיך הספקתה לקרוא את הכול בפחות משתי דקות @@ לי לכח לפחות 7 דקות לקרוא את הכול...
    צונזר

  6. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    שם: יבניאל, עיר ברסלב בגליל
    הודעות: 7,106
    #6
    Originally posted by sai@Jul 15 2007, 07:46 PM
    תאורים נכתבו ברשימה? מה?
    ואיך הספקתה לקרוא את הכול בפחות משתי דקות @@ לי לכח לפחות 7 דקות לקרוא את הכול...
    רשימה. כמעט כל משפט מתחיל בצ'ארלס גלברט.
    וקראתי חצי קודם ועכשיו עוד חצי ואז הגבתי
    עזבתי את הניהול אחרי 3 שנים
    ~since 20.6.07~



    ~~~אסף~~~
    ~אני שומר שבת~

  7. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    הודעות: 5,074
    #7
    Originally posted by Timmy Turner@Jul 15 2007, 07:47 PM
    רשימה. כמעט כל משפט מתחיל בצ'ארלס גלברט.
    וקראתי חצי קודם ועכשיו עוד חצי ואז הגבתי
    מה הקשר?
    והרבה פעמים גיוונתי והחלפתי את שמו ב"המאפיונר לשעבר" וכאלה דברים...
    עשה לי טובה =.= על תגיב לפני שאתה קורא את הכול =.=
    צונזר

  8. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    שם: יבניאל, עיר ברסלב בגליל
    הודעות: 7,106
    #8
    Originally posted by sai@Jul 15 2007, 07:53 PM
    מה הקשר?
    והרבה פעמים גיוונתי והחלפתי את שמו ב"המאפיונר לשעבר" וכאלה דברים...
    עשה לי טובה =.= על תגיב לפני שאתה קורא את הכול =.=
    כן קראתי הכל
    אבל אני לא אמשיך עם זה מחשש להספמאת יתר
    עזבתי את הניהול אחרי 3 שנים
    ~since 20.6.07~



    ~~~אסף~~~
    ~אני שומר שבת~

  9. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    הודעות: 5,074
    #9
    פרק אחת
    ~סמנטה~

    10:00,קומה שלישית,בית דירות,שכונת מארבל היל,מנהטן,ניו יורק,ארצות הברית

    לא קל להיות חוקר. במיוחד לא חוקרת.
    לחוקרים הפרטיים יצא שם רע מאוד בשנתיים האחרונות,מאז שהיו כמה פרשיות בשבהן החוקרים
    הפרטיים בגדו ב"מעסיקים שלהם",מאז לחוקרים הפרטיים יצא שם רע במיוחד.
    אבל בכול זאת,כמה שקשה לעבוד בעבודה כולשהיא,קשה כפליים ברגע שאת אישה,ובמיוחד כשאת אישה כמו סמנטה ליליאן.

    סמנטה מיי ליליאן הייתה במצב רוח רע מאוד באותו הבוקר,החקירות של השבוע שאפו לאפס "אף אחד כבר לא צריך חוקרים" היא חשבה בליבה "כיום כול המכונות המתקדמות האלה מוצאות פושעים בשנייה,לא צריך כבר ידי אדם בכלום".
    היא ישבה כרגע במשרדה בקומה השלישית בבית דירות במנהטן,משרדה תיפקד גם כביתה.
    סמנטה הייתה אישה יפיפייה,שערה הג'ינג'י והארוך היה חלק למשעי,מעולם לא ראו בו אפילו טלטל אחד וסמנטה ידועה בכך שהיא לא משתמשת בתפנוקי יופי לשערה, "תמיד הכי טוב טבעי" היא אמרה לעצמה כשראתה שגבר כולשהוא הסתכל על שערה.
    עיינייה היו כחולות כמו הים,היא הרכיבה משקפי חצי חרמה על אפה,המשקפיים לא הסבו לה מראה שלש יורמית או ביטויי סלאנג אחרים,אלה להפך,היא נראתה נהדרת איתן.
    היו לה נמשים וספות גדולות במקצת,אפשר לומר שהיא הייתה אישה שכול גבר נורמלי היה רוצה לעצמו.
    אבל איך אישה צעירה בת שלושים בקושי הצליחה להתגלגל לעבודה שכול אדם שמסתכל עלייה מסייג אותה ישר לגברים ענקיים ומלאים בעל קרסים ואגרופנים?
    הכול טמון בעברה של סמנטה.
    כשהיא הייתה קטנה ה קראה כול ספר של מרגלים או בלשים שהיא הצליחה לסיים עליו את ידיה הגרומות. היא התאהבה בספרים כאלה,המתח ובמסתורין,ולבסוף גילוי התעלומה משך אותה
    כמו שמנורה מושכת זבובים,היא בלעה את הספרים האלה במהירות רבה.
    יכול להיות שזה בגלל שתמיד היה בה רצון לגלות איכשהו מה קרה לאימה אשר ידוע רק שהיא הסתבכה
    עם כנופיית פשה בבשם "אוריאון" [כנופיה שלא פעילה כבר]
    אבל מה לעשות,העולם האמיתי ועולם הספרים שונים במקצת,אולי בספרים זה ממש טוב להיות בלש פרטי אבל בעול המציאותי,הכוחות משתנים לגמרי.
    לבסוף סמנטה נהייתה חוקרת פרטית אבל מעולם לא פטרה תעלומה ממשיט,לפחות לא עד עכשיו.

    "גרינג גרינג גרינג" נשמע צלצול של טלפון.
    סמנטה כמה ממקומה ליד השולחן והרימה את השפופרת.
    "שלום" היא אמה "הגעתם למשרד החקירות של סמנטה ליליאן,במה אפשר לעזור?"
    "לא נשמעה תשובה
    "שלום" היא חזרה "במה אפשר לעזור"
    שוב אין תשובה
    היא באה להחזיר את השפופרת למקום אבל פתאום רחש עלה מהטלפון הישן.
    "come to me" נשמע קול מצמרר וגבוהה "come to me were the stars come out at night"
    "מי זה?" היא שאלה,היא ניסתה להיות רגועה אבל הרעד שעיוות את פנייה היה מסגיר אותה אילולי זאת הייתה שיחת טלפון,עם אפשר בכלל לקרוא לזה שיחה...
    "come to me" נשמע שוב הקול "the death wait to you"
    "בום!!"
    הטלפון שלה התפוצץ בין ידייה. הקול המוזר נעלם.
    "מה זה היה?" חשבה לעצמה סמנטה בעודה מחזיקה את שיברי הטלפון "יכול להיות שזאת מתיחה של ילדים?,לא לא יכול להיות,זה היה קול גבוהה מידי,מרושע מידי"
    היא שמטה את שיברי הטלפון ושלפה מייד את הטלפון הנייד שלה,ברגע שהיא שלפה אותו היה צלצול קטן שהצביע על הודעת טקסט שנשלחה לה,הפתעתה זה היה ממספר חסוי.
    "אוי לא" היא חשבה לעצמה בעוד שהיא פותחת את ההודעה
    "cuo cuo im see you" היה כתוב בהודעה "מה?" היא חשבה לעצמה "מז'אתומרת "קו קו אני רואה אותך?"
    היא הסתובבה במהירות,החדר נראה לה רגיל,תקתוק השעון היה הדבר היחידי שנשמע בחדר.
    היא החליטה לחבות את השעון,זה הפריע לה להתרכז.
    היא הלכה עליו וחיבתה אותו,אבל התקתוק לא הופסק.
    החוקרת הוציאה את בטריות אבל התקתוק עדיין המשיך
    פתאום נשמע מהמחשב הצליל של הודעה נכנסת.
    בפחד רב היא הלחה למחשב ופתחה את ההודעה:
    "you now thet I very love bombs? No? to bed for you [=
    by by"

    "לא!" היא חשבה לעצמה ובמהירות היא ברחה לצד השני של החדר,היא פתחה את הדלת והחלה לרוץ
    במהירות במדרגתו,כשהיא הגיעה לקומה השנייה הפצצה התפוצצה,"טראח!"
    הבניין כולו רעד,גל של אש הגיח מקצה המדרגות ואיים לסרוף אותה,סמנטה רצה בכול כוחה לכיוון הדלת,לבסוף היא הצליחה ללכת לדלת ולברוח לרחוב,בדיוק כשעוד שלוש התפוצצויות נשמעו והבניין כולו נסרף בלהבות.

    היא ברחה במהירות לרחוב כשקהל רב של אנשים התאסף סביו הבניין,היא נעצרה במרח מה משם מסתכלת על הבניין.
    "לא שוב" היא חשבה לעצמה.
    פתאום היא הרגישה דבר מתכתי מוצמד לגבה.
    "תהיה בשקט ותבואי איתי" אמר האיש שהחזיק את האקדח.
    היא החלה ללכת איתו,מה עוד כבר יש לה לעשות?
    צונזר

  10. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jun 2007
    הודעות: 5,074
    #10
    שום תגובות...טוב קבלו את פרק שתיים

    פרק מספר 2,שם הפרק: TopKapi



    ברוב הימים מלון "טופקאפי" הוא יעד נבחר לאלפי מטיילים.
    הרי מי לא רוצה להיות במלון חמישה כוכבים ,הכול כלול ועוד בזל? כולם רוצים.
    וכשבמלון כזה יש 6000+ חדרים אז לרוב כולם מקבלים,עם יש להם מספיק “מרשרשים" בכיס.
    אבל היום המלון היה ריק ושומם מאדם,כמובן זה בגלל שהמלון סגור.
    אבל בכ"ז איש תחזוקה בודד עבר שם בין הברכות בעוד הוא מנקה אותן לקראת עונת התיירות.
    "למה השאירו אותי פה לבד?" חשב לעצמו האיש,מי אני איש קטן שינקה מלון עצום כול כך?"
    כך מלא ברחמים עצמיים הוא המשיך בדרכו לעבר בניין מספר 4,מבלי לדעת במה הוא סיבך את עצמו.

    17:46,במעלית,בניין מספר 4,מלון "טופקאפי פאלאס",אנטלייה,טורקייה.

    האיש לחץ על הכפתור שסימון על קומה 6,הקומה הלפני אחרונה,הוא ידה שעליו לעבור במסדרון ארוך עד שיגיע למדרגות שמובילות לבריכה המקורה שעל הגג. [קומה 7 הייתה ווילה פרטית]
    בזמן שהמעלית עלתה הוא הבט החוצה,למזלו המעלית הייתה שקופה לכן ראה את הגן הפורח שניצב מתחתיו.
    "אוף" חשב לעצמו "תמיד אני נתקע עם העבודות הקשות ביותר".,
    הוא עלה לקומה ויצא מהמעלית,אילו היה ממשיך למעלה,עוד קומה אחת...אילו...

    הוא המשיך במסדרון אבל פתאום הוא שמע קולות בוקעים מחדר מספר 6087,הוא עצר כשהוא שמע את
    הקולות,אילו הוא היה ממשיך...אילו....
    "אתה יודע מה אני רוצה" נשמע קול עמוק מתוך החדר.
    "אני צריך שתגיע לבנק אנגלייה בעוד 48 שעות ותביא לי את המפה!,
    למה אתה עדיין כאן! תעשה את זה!"
    "אני לא מקבל פקודות מאף אחד" ענה קול נוסף,כשהעובד ניקיון שעמד בחוץ שמע את הקול הזה
    הוא הצטמרר,הקול היה גבוה וקר,קר ואפל.
    "אני לא נותן לך פקודות" אמר הקול השני "פשוט אנחנו חייבים לעשות את זה! זה בשביל שנינו אתה יודע...עם אתה רוצה שאוריאון תקום שוב עליך לעשות את זה".
    "עצור" הקול השני ענה,"אני חושב אנחנו לא לבד."
    פתאום הדלת,כמו קסם נפתחה לרווחה וחשפה את האיש האומלל.
    "וווש" מחט גדולה נתקעה ברקתו הימנית,ברגע שהוא נפל לריצפה כמויות אדירות של דם ניתזו לכול עבר.
    "מעניין שכול כך הרבה דברים מפריעים לנו בזמן האחרון" אמר הכול העמוק שהתברר שהגיע מאפרו אמריקני כחוש וגדול,אולי מאפיונר.
    "שום הפרעה אינה משמעותית",אמר הקול השני,"כול עוד אני כאן"

    10:50,בטוח מכונית, שכונת מארבל היל,מנהטן,ניו יורק,ארצות הברית

    סמנטה ליליאן נדחפה לתוך מכונית,או לפחות מה שהיא חשב שזה,היא לא יכלה לראות כלום כי ברגע שהאיש עם האקדח הלך איתו הוא הלביש על ראשה שק שחור וגדול.
    "מה אתה רוצה מימני?" שאלה האישה הקשורה אבל לא קיבלה תשובה.
    היא נקשרה בחבלים עבים מכדאי שהיא תאכל לזוז ולצידה היו שני אנשים,או גורילות,במידמה מסוימת הם היו יכולים להיות חייזרים וסם עדיין לא הייתה מגלה.

    "איך נכנסתי לתסבוכת הזאת?" היא חשבה בליבה בעוד היא שומעת ת המנוע של המכונית מופעל.
    היא הרגישה שהם החלו לזוז,אבל לא ידעה לאן.

    אני יודע שזה פרק צר,אני בטיח שהפרק הבא יהיה ארוך ויכניס דמות חדשה לגמרי לסיפור שלנו.
    צונזר

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)

הרשאות

  • אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים
  • אתה לא יכול לפרסם תגובות
  • אתה לא יכול לצרף קבצים להודעותיך
  • אתה לא יכול לערוך את הודעותיך
  •