נושא: פוקימון צינוק מסתורי - סיירי הנשמות המגורשות

נממ
אני אישית אהבתי את המשפט אבל אני אקח לצומת ליבי [:
אולי במקור זה היה לא יסולא בפז
לא זוכר >.<
אני כותב את הפרק הראשון ברגעים אלה. שמישו יגיב עכשיו שאני לא אצתרך לעשות דאבל ><"

Originally posted by &#045;Assaf&#045;@May 4 2009, 07:35 PM
עריכה: בדקתי במילון, וכמו שאמיר אמר "לא יסולא בפז" הוא הניסוח המתאים והנכון. כל הכבוד&#33;

יאי. איי נו איט XP
בכ"מ
אסף עשה דבר שדווקא קיוותי שכותבים יעשו-יתקנו אם הם חושבים שטעיתי ולא יתייחסו לסיפור כמובן מאליו.
אבל גם אליאב עשה- אני רוצה שתהנו מהסיפור גם איך שהוא.
בקיצור, כולם מורווחים. עכשיו דממה, הפרק בכתיבה ם:


פרק 1# (חלק א&#39;) :
מאך.


בוקר.
למעשה, בשביל חלק מהפוקימונים בעיר הפנינה השעה הזאת נחשבה כבר כתחילת הצהריים.
פוקימון כמו לדוגמא, לדיאן -או בשמו הפרטי- דני, כבר היה מוכן ומזומן לתחילתו של יום סיור מרגש ביער אורן.
לעומתו, פוקימון כמו לדוגמא, ריולו -או בשמו הפרטי- אמיר, בקושי עוד התעורר.
אבל למזלנו הרב, עיר הפנינה היא מקום שוחר חיים, ואין הרבה מאחרים-לקום כמו אמיר באזור.
לעומת זאת, לאמיר אין כל כך הרבה מזל כרגע, מכיוון שכבר אתמול קבע עם דני שיפגשו היום לסיור
המשותף (הרשמי) הראשון שלהם כיום-דבר שאמיר לא רצה לפספס בהחלט.
ולעומת זאת, למזלו של אמיר, דני הכיר אותו טוב מאוד, ומתחילת הבוקר התכונן לעצור בביתו של אמיר בדרך לצומת שמוביל ליער, שם קבעו להפגש.

דני דפק על דלתו של הביתן הקטן בידו דמוית-הכפפה שלוש פעמים, אך ללא הועיל.
בסוף החליט להכנס לבית; ההחלטה ההגיונית ביותר במקרה הזה, כמובן.
הביתן בו חיי אמיר היה בעל חדר אחד בלבד, אבל גדול למדי. אמיר היה מחלק אותו לכמה אזורים; האזור בו ישן ובו נמצאה גם מיטתו ; האזור שלו אהב לקרוא &#39;אזור האימונים&#39;, מה שדני חשב שהוא כינוי דיי מוגזם לחדרון שכולל רק שק אגרוף חבוט ; ולבסוף אזור האוכל, שגם לא כלל הרבה מלבד שולחן צנוע ושני שרפרפים בצדדיו.
בין החלקים של הביתן לא הפריד דבר, מה שגרם לדני לתהות לפעמים על פשר העיניין.
מקור האור שיחיד בביתן היה חלון שהיה ממוקם קצת מעל מיטתו של אמיר.
דני התקרב למיטה של אמיר, שבעצם לא הייתה שונה ממיטתו של כל פוקימון אחר- כמות גדולה של זרדים וקשים שהיו אסופים למן קן שכזה. האנשים בעיר הפנינה מאוד העריכו את הרעיון של המיטה הפשוטה והמסורתית- בלי שום קשר לזה שהייתה נוחה מאוד.
אמיר היה שקוע בשינה עמוקה, והאור שזרח על גופו שחרחר והכחול הקנה לו זוהר כל-שהוא. אוזניו היו כאוזני ארנב, אבל כמו אצל כל ריולו-תמיד מוטות כלפי מטה. כרגע היו מקופלות מאחורי ראשו.
אמיר התכברל בצורה דיי עוברית במיטתו העגולה דמוית הקן, מה שגרם להסתרתם של האגרופים שבגבן של ידיו. אמיר מאוד התגאה באגרופנים המובניים האלה שהיו נחלתם של כול ריולו-והיו גם הבסיס הברור לרוב סגנונות ההתקפה שלו.
דני החליט להפסיק להעתמק בדבר ולהעיר את אמיר. לרגע מה חשב איך לעשות זאת בעדינות, ולבסוף התייאש והחליט לעשות זאת בפשטות.
דני תפס את אמיר בעורפו, איפה שהיה לו קצת יותר עור מהדרוש –קצת כמו לגור חתולים- ופשוט הרים אותו והעמיד אותו על הרגליים. אמיר, כמובן, התעורר מיד.
זו חוויה דיי מוזרה לקום בעמידה; אמיר שם לב לזה רק כשכמעט איבד את שיווי המשקל ברגע שדני הסיר את אחיזת הברזל שלו מעורפו.
"דני&#33;" פלט.
"אני לא קמ-השמש כב-יצאת לסיור בלעדיי?&#33;"
"מה פתאום&#33; אני יודע כמה הסיור הזה חשוב לך&#33; לעולם לא הייתי יוצא עליו לבד." השיב לו דני בקור הרוח שהיה ברירת המחדל שלו.
אמיר פלט אנחה של הקלה. הייתה לו סיבה טובה לכך.
"עכשיו..אתה בא או מה?" אמר דני, בקוליות ראויה לציון.
"בטח שאני בא&#33;" אמר אמיר ללא שמץ של היסוס;
-"ואתה לא עומד לאכול ארוחת בוקר לפני כן?"
-"אממ.."

אחרי הליכה קצרה למדי הגיעו אמיר ודני לצומת המפורסמת של העיר, כשמאחוריהם עיר הפנינה, משמאלם גילדת הסיירים המפורסמת של העיר ומרכז המודעות, מימנם הדרך לחוף הים ומולם בדיוק-הדרך המובילה ליציאה מהעיר.
"יו, אמיר." אמר דני כאילו בלי משים לב; "אתה יודע מה משמאלנו?"
"ברור שאני יודע&#33;" אמר אמיר בהתלהבות- "גילדת הסיירים המפורסמת של וויגליטאף&#33;"
"ידעתי שתדע," אמר דני בנימה מובנת מאילו. "יום אחד..אני עומד להצטרף לגילדה הזאת."
"באמת?&#33;" שאל אמיר בהלם מסויים. להתקבל לגילדה באופן רשמי היה כבוד גדול מאוד. מלבד העובדה שחברי הגילדה הרשמיים מקבלים מקום טוב ללינה וארוחות חינמיות, לעיתים נדירות הגילדה הייתה יוצאת לסיורים נדירים במקומות לא מוכרים-חלומו של כל סייר.
"אתה יודע, אתה לא חייב להפוך לחבר בגילדה בשביל לקחת משם משימות. זה גם מרכז המודעות של העיר." אמר אמיר, אף שידע שדני יודע זאת. הוא חשב מה יקרה אם דני יצתרף לגילדה-לא יצא לו לראות את אמיר הרבה בכלל. הוא ידע שהדבר חשוב לדני, אבל לא אהב את הרעיון בכלל.
"בטח שאני יודע." אמר דני כמובן מאליו; "אתה יודע, אם נהיה בצוות חילוץ שנינו, אתה תצתרף איתי."
לפתע הופיע בזק בעיניו הגדולות למדי של אמיר. כשאמיר חשב לרגע, הבין שהדבר כנראה לא יקרה.
"אבל..מה הסיכוי שאני אתקבל? אני לא טוב כמוך.." אמר בעצב מסויים.
"אל תדאג." אמר דני בנימה מעודדת; "אם הם לוקחים אותי, הם לוקחים אותך."
אמיר התעודד במקצת וחייך קלות.
"בוא נמשיך. יש לנו לא מעט ללכת עדיין." הוסיף דני. וכך היה.
כשהלכו לכיוון היציאה מהעיר ופנייה לכיוונו של יער אורן, הספיקה השמש להגיע כמעט עד מרכז השמיים.
רק עכשיו הספיק אמיר לראות את דני בבירור.
דני היה לדיאן גבוה יחסית והיה גבוה מאמיר כמעט בראש. כנפיו העליונות האדומות והשחורות שכיסו את כנפי התעופה שלו כיסו גם את כל גבו, ואמיר אהב איך שהן נצצו בכל אור שהוא, כשדני לא הרים אותן כדי לעופף. דני לא אהב לעופף. אמיר תמיד קינא בו שיש לו כנפיים, אבל דני היה חוזר ואומר שאין במה לקנא, כי במילא הוא לא יכול לעוף גבוהה מידי בלי לחטוף בחילה וסחרחורת. עיניו של דני, לעומת זאת, היו מתאימות לתעופה באופן מושלם לתעופה-הן היו דמויות משקפת, כך שאבק לא נכנס עליהן.
אמיר גם קינא בדני שהיו לו ארבע ידיים.
&#39;אבל תראה כמה הן דקיקות כולן,&#39; היה דני חוזר ואומר- &#39;וגם אין לי אגרופנים מדהימים כמו שלך. סתם כפפות לבנות שאי אפשר להוריד&#39;. אבל אמיר בכל זאת קינא.
כנפיי ה&#39;עלה&#39; (*כינוי לכנפיים עליונות) השחורות והאדומות של דני נצצו בשמש כרגיל. אמיר, כרגיל, היה מוקסם מזה.
"שניכנס?" -קטע דני את חוט מחשבתו של אמיר.
-"אהה-כן."
הסיור היה כמו רוב סיוריו של אמיר- לא הרבה פוקימונים הפריעו לו, ואלו שכן היו גדולים ומפחידים ומהם הוא התחבא. דני, כמובן, תקף אותם בחזרה עד שהבינו פה מי השולט.
אמיר שמח לסייר בחברתו של דני, ואפילו שלא היה לא הרבה מה לעשות, הוא הרגיש מאוד בטוח בעצמו.
"ניסאן" לחש אמיר כשתיצפתו על כמה פוקימונים שהיו רגועים למדי עד עכשיו.
"ממ?" ענה לו דני בלי להסיר את מבטו מהתצפית.
"יש שם קרנידוס עצבני אחד.." הצביע אמיר לכיוון מסויים.
דני הסתכל.
בהחלט היה שם קארנידוס.
והוא כנראה באמת היה עצבני במיוחד, וגם נראה ככה כשחבט בראשו הקשה והמעוטר בקרניים קטנות כמה שרומישים מסכנים. השרומישים בחרו מהאזור בכמויות אדירות. דני קלט רק עיסה בצבע חום בהיר-ירקרק.
"בואו נחסל אותו&#33;" אמר אמיר בהתרגשות; "אני לא חושב שכדאי שאני אעזור בקטע הזה." ענה דני בעירבוב של עצב ואכזבה.
"למה?" שאל אמיר- "זה בגלל העיניין הזה של השפעת סוגים שהסברת לי עליו?"
"כן." ענה דני. "רנידוס הוא פוקימון סלע, ואני חרק ומעופף. סלע טוב גם על חרק וגם על מעופף" -הוא פלט אנחה קלה- "אז אם הוא ישתמש במתקפה מסוג סלע..סביר שהוא יתן לי נוק אאוט."
"אז מה נעשה?" שאל אמיר, כבר לא בביטחון שהקנה לו הסיור עם דני;
"אתה צריך לחסל את האחד הזה לבד." אמר דני את הברור מאליו שאמיר כל כך לא רצה לשמוע.
ולפני שאמיר הספיק להוציא הגה מפיו, הוסיף: "אבל אתה יכול להשתמש במתקפה הזאת שלימדתי אותך, אגרוף מאך. זה ישפיע עליו הרבה כי-שוב-הוא מסוג סלע."
אמיר לא הספיק לחשוב על טכניקה טובה בזמן.
הקראנידוס העצבני הבחין בו- ונראה יותר כמו טשטוש אפור וכחול כשרץ לקראת אמיר- משתמש בחבטת ראש קטלנית.

לא היה לי זמן, אז עשיתי רק חלק א&#39; של הפרק הפעם. אמשיך בקרוב. וחוצמזה, אני יודע איפה לעצור ם:

Originally posted by WolfMan@May 5 2009, 12:59 PM
אני מת על סיגנון הכתיבה שלך, התיאורים, איך ריולו חושש והרגשות העזים שלו
רק תעשה אותי ארסאוס חמוד קטן D:

קראת הכול? *חשדן*
נממ.. בעצם זה לא כל כך הרבה, אז אני סומך עליך שקראת הכול ם:
אנשים לא יהו אגדיים -.-

אני כבר החלטתי מה יקרה בהמשך- אני רק צריך לכתוב אותו. בהתחשב בזה שאני דיי חולה, ויש לי מבחן במדעים מחר, אני אנסה לעשות אותו היום, אבל רק אם יהיה לי זמן.

Originally posted by Mefistofele@May 5 2009, 01:20 PM
אחלה של סיפור,חוץ מכמה טעויות מקף ובלבול כתיבה הכל מצויין וגם הפסקת את זה בקטע טוב

אז תגיד איפה הטעויות &#092;:
אני סתם מקפים הרבה בלי קצת להאט ת&#39;קצב של הקריאה, ושיבינו כל משפט ;.;