נושא: פוקימון צינוק מסתורי - סיירי הנשמות המגורשות

כי 'מאחר-לקום' זה ביטוי אחד ולא שתי מילים נפרדות ורציתי להדגיש את זה -.-
זה לא טעות ם.ם

Originally posted by Mefistofele@May 5 2009, 02:42 PM
זה כן,יש הבדל בין ביטוי למילים משתלבות

נראה מה אסף יגיד על זה \:
עוד תגובות?

רנידוס זה סתם שגיאת מהירות ובאמת אין ממש טעם להתייחס לזה
אממ
כנראה התכוונתי לשוקק חיים
אבל שוחר זה לא בעל אותו משמעות?
משומה זה מצלצל לי דומה
לא בצליל ;.;
עודמישו?X:

פרק יפה.
רק תנסה להוציא יותר מחלק אחד בכל פעם, זה קצת פוגע, אבל זה היה זמן טוב לעצור.
10/10

היא תופיע, היא תופיע.

תודה על הביקורת המאוד לא ביקורתית אבל מעודדת D:

וואו חתיכת ת"ב D:
ריולו יתמקד בכל מיני דברים לא חשובים, אבל זה יהיה בסיטואציות שונות ם:
איפה הבעיות בפיסוק ?><"
אני מנסה לשמור על שפה גבוהה אבל לא מידי ולפעמים אני לא מוצא ניסוח מספיק טוב בשפה ממוצעת אז אני עושה בשפה גבוהה X:

כשאני רושם באותיות מודגשות, זה או שמדגישים ת&#39;מילה או שאם זה היה אנגלית זה היה קפיטלס.

פרק 1# (חלק ב&#39;) :
מאך.


הקראנידוס העצבני והמגודל התקרב לכיוונו של אמיר כשראשו מעוטר הקוצים ודמוי-הבלוט מופנה בדיוק בזווית של תשעים מעלות את הקרקע; הוא היה מסתער כף תמיד, בגלל שהייתה שכבה עבה מאוד לעצם הגלגות שלו, בעיקר באזור הבולט. הדבר היה נראה גם מבחוץ- חלק מראשו בלט מעלה כשהסתכל ישר.
אמיר, לעומת אויבו שכבר הסתער, היה משותק מפחד.
"אמיר, תזוז&#33;" צעק דני ; אמיר , להפעתנו, שמע את קולו של דני והתאושש מיד.
בתוך כמה מאיות-השניה הריץ אמיר בראשו מה שדני הסביר לו על מתקפות הסתערות.
&#39;אם היריב שלך צובר תנופה, או אם בלי קשר אתה יודע שאתה לא שקול בכוח שלך אליו-אתה יכול להגן, לחמוק, או לנסות מתקפת נגד שיכולה לעבוד&#39;. אמיר זכר את העצות של דני בשלמות.
&#39;אם אני אגן אני עדיין אחטוף ממכה עם תנופה&#39;, חשב אמיר. &#39;הוא יכול לשנות כיוון ולשמור על תנופה אם אני אתחמק..&#39; המשיך אמיר; &#39;מה שמשאיר לי רק..מתקפת נגד&#39;.
אמיר ידע שברגע שהוא יודע מה הוא עושה הכול פשוט-&#39;זורם&#39;.
ככה הוא היה נלחם. ככה הוא אהב להלחם.
"אגרוף מאך&#33;" קרא בקול; הקראנידוס כבר כמעט היה במגע ישיר עם אמיר, כשהפכה ידו לכחולה זוהרת;
לפתע ידו של אמיר נגעה בקודקודו של הקראנידוס. נראה היה כי לקח לה אפס זמן להגיע לשם.
גם אמיר וגם הקראנידוס נהדפו מהמההתנגשות המכוונת- אבל ידו של אמיר הייתה על העליונה ללא ספק.
הקראנידוס נהדף אחורה בתנופה מאגרוף המאך של אמיר; הוא שלח שני צעדים קטנים ומהירים אחורה בנסיון לשמור על שיווי-משקל, אבל נכשל מהר מאוד-ונפל.
אמיר, לעומת זאת, כמעט שלא ספג נזק מחבטת הראש של קראנידוס; הוא גם נהדף אחורה, אבל בפחות תנופה מאשר אויבו. איך-שהוא גם הצליח לשמור על שיווי משקל.
דני היה אומר שזה בגלל שחבטת ראש היא מתקפה מסוג רגיל, והיא לא משפיעה יותר מידי על פוקימונים מסוג לחימה כמו אמיר. דני גם היה אומר שהקראנידוס קיבל כל כך הרבה נזק ממכה אחת כי מתקפות לחימה חזקות על פוקימונים מסוג-אבן.
אמיר דווקא חשב שזה לא קשור, וזה קרה אגרוף המאך שלו היה מעולה.
-ונראה שגם הקראנידוס חשב ככה, כי ברגע שקם חזרה על הרגליים הסתובב וברח; באותו טשטוש כחול-אפור שכנראה חיבב.
"זה היה..חתיכת אגרוף&#33; קרא דני בהתפעלות גלויה; "אמרתי לך שמתקפת לחימה טובה תעשה את זה." הוסיף כבדרך אגב.
אמיר פלט &#39;המפף&#39; חלוש לפני שהספיק לעצור את עצמו, אבל לא אמר בקול את דברי-ההתרברבות שלו.
"שנמשיך?" הציע אמיר בקול שנדמה לו כשמשקף קוליות מושלמת.

שאר הסיור עבר בשקט שכבר מאפיין את שעות הצהריים ביער אורן; רוב הפוקימונים חזרו למחילות או לכוכים שלהם, והפוקימונים היחידים שנשארו בחוץ נמנמו פה ושם.
אמיר ודני מצאו המון גרגרי אורן שיכלו לאסוף, אבל מכיוון שהיה להם רק תיק הסיורים הקטן שדני היה מביא איתו לסיורים שלו, לא יכלו לאסוף את כל הגרגירים שמצאו. אמיר ניסה לאכול במקום את הגרגירים שלא יכלו לאסוף, מכיוון שזכר טוב-טוב את ההסברים של דני אל התכונות המרפאות שיש לגרגירי-אורן.
"אתה יודע, הגרגירים לא מרפאים אותך אם אתה לא פצוע.." הסביר לו דני על החלק שכנראה לא הקשיב לו בפעם הקודמת. "ואני לא חושב שכדאי שתקח עוד; אם הן של מישהו, הוא עלול לכעוס."
אמיר הקשיב בשתיקה ולבסוף הניח את שלושת הגרגירים שנשא בידיו על הרצפה.
"בסדר, בסדר, אני אעזוב אותם פה" אמר בפה מלא. הוא הסתכל על שלושת הפירות העגולים, הכחולים והמחוספסים( אבל עסיסיים) שהניח על הרצפה. כל אחד מהם היה בערך בגודל של תפוח; אבל משהו משך פתאום את צומת ליבו קצת ליד איפה שהניח אותם.
"היי, ניסאן-"
"-ממ?" שאל דני, בתקווה שאמיר לא מצא גרגיר מסוג אחר.
-"מצאתי משהו."
&#39;שוב?&#33;&#39; חשב לעצמו דני, מיואש במקצת.
-"תשאיר את זה שם, אני לא עומד לאסוף עו-"
"-אני חושב שזה זרע פיצוץ&#33;" קרא אמיר בהתרגשות.
"זרע פיצוץ?" שאל דני בסקרנות; "עכשיו, זה מעניין." הוסיף למראה הבעתו הלא ברורה של אמיר.
"הנה, פה-" אמיר הרים בידו זרע של צמח שהיה שווה בגודלו למחק קטן. מלבד גודלו, היה נראה זהה לכל זרע אחר.
"-אל תרים את זה&#33;" צעק דני בהפתעה; אמיר קפא במקום. "אם זה באמת זרע פיצוץ..טוב;" דני גמר את המשפט בתנועת ראש לא ברורה.
"תן לי לראות את זה" הוסיף בשקט; "כן, זה באמת זרע פיצוץ. נכניס אותו לתיק במקום גרגיר אורן אחד. במילא יש לנו לפחות עשרה." אמר כשזיהה את הזרע. "בעצם.." תהה לרגע, "איפה למדת לזהות זרעים כאלה?"
אמיר עדיין היה קצת בהלם מהצעקה (המוצדקת למדי) של דני. הוא התאושש קצת מאוחר מידי.
"מה?" שאל בהפתעה לא מכוונת; "זרעים כאלה?..טוב..הסתכלתי קצת במדריכים שבבית שלך שלשום.."
"החזרתי אותם למקום&#33;אני מבטיח&#33;" זעק לפני שדני הספיק אפילו להבין את פשר המשפט הראשון.
"טוב. אני מניח שזה בסדר אם אתה משתמש בידע שלך בזהירות..וזרע פיצוץ הוא דווקא זרע דיי נדיר." אמר דני בנימה לא ברורה של ספק שביעות רצון ספק ביעות.
"בכל מקר-" דני עצר את המשפט באמצע. הוא הבחין במשהו. "-אני לא זוכר שהיה ביער אורן חדר של סוף-סיור.."
Note
חדר-מטרה (או חדר-סוף-סיור, או חדר-אוצר, או חדר-בוס או כל כינוי נוסף לחדר-מטרה) הוא כינוי כולל לחדר שלפעמים מופיע בסוף צינוק מסתורי. בחדר מטרה נמצאת (רוב הזמן) - כפי שמרמז השם של החדר - הוא החדר שבו לרוב נמצאת מטרת הסיור. לדגמא, אם מטרת הסיור היא למצוא אוצר מסויים, הוא בטח יהיה בחדר המטרה; ואם המטרה היא להלחם באויב שהוא חזק יותר מכל מישהו אחר בצינוק (בוס)הוא בטח ימצא בחדר המטרה. לאף פוקימון אין מושג כיצד חדרי המטרה מופיעים. לפעמים הם דירה של אויב חזק ששכח לסגור את הדלת, ולפעמים סתם מופיעים בשום מקום- הפואנטה היא שכל העיניין הזה מסתורי מאוד; אולי בגלל הקשר ההדוק שלו לצינוקים מסתוריים, שמשנים את עצמם בכל פעם, אבל יש להם רק סוף אחד.
אפשר לזהות חדרי מטרה בדרכים שונות ומשונות, אבל רוב הפוקימונים פשוט יודעים כשהם רואים אחד.
Note End
דני נגע בדלת העץ של החדרון. הוא שקע לרגע במחשבות.
"סוף-סיור?&#33;" אמר אמיר בהתרגשות; "זה אומר שאנחנו גמרנו את הסיור הראשון שלנו יחד&#33;" קרא בקול, בהתעלמות מדהימה ומושלמת מהעיניין.
קולו של אמיר עורר את דני.
"כן.." המשיך דני- "שנכנס?"
"בטח&#33;" קרא אמיר בהתרגשות בולטת, ורץ פנימה בתנופה.
"אבל אתה לא יודע מה יש בפנים&#33;" צעק דני אחריו, אבל בלי הרבה תועלת.
דני שלף זרע לא מזוהה ממקום לא ברור ליד רגלו, בלע אותו ונכנס במהירות רבה אחרי אמיר, מעופף קצת מעל הקרקע.

אמיר נכנס לחדר כשהוא לא שם לב אפילו מה יש בו; הוא פשוט שעט קדימה בשיא המהירות.
אולי עכשיו זה הזמן להגיד שבקצה החדר, נמצאה טיילו פצועה.
אולי עכשיו זה הזמן להגיד שבקצה החדר, קצת לפני הטיילו הפצועה, נמצא פירוו ענק.
אמיר לא שם לב גם לזה.
"תזהר&#33;" צעק דני, ובתוך שתי שניות הופיע לפתע בדרכו של אמיר, בולם אותו בדרך היחידה שחשב עליה, במהירות יוצאת מן הכלל.
אמיר יילל בכאב. "אווו..." דני הצטער, אבל לא היה לו זמן להבהיר זאת. "סליחה. לא יכולתי לעשות משהו אחר."
"קק-ררראאא&#33;" פלט הפירוו העצום; אמיר נבהל, ובצדק.
הפירוו היה חום על כול נוצותיו, ומקורו הכתמתם היה ארוך ומחודד. כרבולת אדומה קטנה השתררה בגאוונה על קודקודו, ועיניו היו נראות מאיימות בעליל. למעשה היה קצת דומה לציפור מגודלת( מאוד מאוד.) הפירוו היה מפחיד מאוד גם בלי להתחשב בגודלו העצום - רק במוטת כנפיו יכל להכנס גובהו של אמיר פעם וחצי, ואת אורכו של מקורו האימתני לא אתאר מטעמי צנזורה וכדי למנוע כמה וכמה סיוטים מיותרים.
דני לא היסס לרגע.
הפירוו החל לדבר. "למה אתם נכנסים לשטח שלי?&#33;" קרא בקול רם וגבוהה;
"אנחנו לא יכולים להרשות לך לפגוע בפוקימונים קטנים ממך כמו הטיילו הזאת." ענה לו דני במהירות מחרידה כמעט.
"היא פלשה לשטח שלי&#33;כמוכם&#33; מה שאומר שהיא לא פוקימון&#33; היא.. טרף&#33;" צרח הפירוו.
המשפט הימם את אמיר. איך הוא יכול לחשוב על פוקימון אחר בתור אויב סתם ככה? פשוט כי הוא לקח את הפנייה הלא נכונה?
אמיר חשב שזה לא אנושי לחשוב ככה. אבל לא היה לו זמן להרהר בדבר, כי דני החל לדבר:
"אמיר; אני בלעתי הרגע זרעון מהירות. זה אומר שאני מהיר, למקרה שלא הבנת. אני אסיח אותו-תתקוף.
אני לא חושב שיש דרך אחרת לשחרר את הטיילו."
אמיר בלע את רוקו. "ט..טוב." אמר בהיסוס קל.
דני קפץ קפיצה קטנה, ולא נחת. זמזום רעשני נשמע באוויר; כנפי העלה של דני הורמו למעלה, כדי לאפשר לכנפי התעופה שלו מספיק מרחב. כנפיי התעופה של דני נראו כארבעה טשטושים לבנים. אמיר הניח שהשפעתו של זרעון המהירות תשפיע על דני ככה - הוא אפילו חושב יותר מהר.
"נראה אותך&#33;" צרח פירוו, שכנראה לא ממש הבין את משמעות המילה &#39;הסחה&#39;. פירוו התקרב למרכז החדר.
"בדיוק איפה שרציתי אותך&#33;" אמר דני בשקט; הוא חג בעיגול מושלם סביב פירוו ובמהירות אדירה.
לאט לאט הפך דני לטשטוש אדום-צהבהב, ולאחר נדמה כי היו שלושה דני - כל אחד בשליש אחר של המעגל, שבמרכזו היה פירוו.
פירוו צווח בבלבול; דני לא נבהל או הגיב, פשוט המשיך במתקפת הצוות הכפול המדומה שלו.
"אמיר" אמר ממקום לא ברור כשראה שאמיר עומד במקום בהלם מסויים- "זוז."
אמיר התעשת מיד כששמע את קולו של דני. הוא נעמד מאחורי אחד הדנים, חשב מה לעשות קצת פחות משנייה ולבסוף תקע בדני את האצבע שלו בחיפזון.
הדני לא היה אמיתי; אמיר הרגיש זאת מיד, ואישר זאת בזחיחות מסויימת כשאצבעתו נכנסה לתוך גופו של דני בלי שהרגיש דבר. הוא היה חייב למהר- לפני שפירוו יקלוט מה קורה, או לפני שדני יחליט פתאום שהוא אמיתי. אמיר לא סמך על האשליות האלה יותר מידי.
הוא הלך קצת אחורה, והתחיל לרוץ קדימה; "אגרוף מאך&#33;" צעק בקול כשעבר דרך אחת האשליות של דני בהצלחה; ידו הפכה לכחולה זוהרת.
הפירוו לא הספיק להבין מה קורה בזמן - וחטף אגרוף מאך בבטנו (אמיר קפץ לגובה קצת לפני הפגיעה..) . לפני שהספיק להתאושש מהמכה הזאת היא-שלושת הדנים נעלמו ודני הופיע פתאום באוויר- קצת גבוהה יותר מעל הפירוו הגדול; אמיר ניחש שהוא קפץ או עופף לשם, אבל לא יכל לאשר זאת. דני נתן לפירוו אגרוף מאך רציני שהפיל אותו למטה. "אל תפסיק או שהוא יתאושש&#33;" צעק; אמיר קלט את המסר. קצת לפני שהפיורו התרסק על הקרקע, אמיר כיוון עליו בעיטה נמוכה כשכבר היה בגובה המתאים - מה שגרם לעוד נזק.
אמיר נסוג קצת אחורה לפני שהפירוו הספיק להתאושש. זה לקח לו מעט מאוד זמן.
"קרראאאאא&#33;" צווח בזעם; "מקור-קידוח&#33;" קרא בקולו הצורם, ומקורו הפך לבן בוהק.
אמיר התכונן להתחמקות כשראה שהמתקפה בכלל מכוונת לדני; הפירוו התחיל לעוף בגובה נמוך מאוד והתקרב עליו במהירות גדולה.
למזלו של דני, השיקול הקודם שלו של בליעת גרעין המהירות היה גאוני והוא התחמק בלי להתאמץ ממקור-הקידוח של פירוו; אבל פירוו שם לב לכך בזמן, והפנה את גופו הצדה תוך כדי תעופה- כשהוא מכוון בדיוק אל אמיר.
אמיר הצליח להתחמק רק ברגע האחרון הכשנצמד בכל גופו אל הרצפה; הפירוו לא יכל להסתובב הפעם, אז פשוט נחת על הרגליים.
"בוא נסיים את זה" קרא דני, "אני צריך אותו בכיוון שלי." אמיר הנהן בתשובה. הוא חשב שהוא יודע מה דני עומד לעשות.
אמיר נעמד קצת לפני דני והחל לדבר. "היי, אתה שם&#33;" צעק בקול לעברו השני של החדר הקטן. "מה אמור להיות סגנון הלחימה העלוב הזה?" אמר בכול החוצפה שהצליח לגייס כשראה את מימדיו של הפירוו; "אפילו דחליל יכול להתחמק מכאלה מתקפות&#33;" קרא.
"ממקור-הקידוח שלי?&#33;" קרא פירוו ביותר מהעצבנות שתמיד הייתה בקולו. "אתה תשלם על העלבון הזה&#33;"
אמיר הפסיק לחשוב שהרעיון של דני מוצלח כל כך. דני כבר היה מרוכז מספיק בשביל להשתמש במתקפה שדרשה לא מעט טעינה והתכוננות. אחת הכפפות שלו החלה לזהור באור זוהב וחלוש.
אמיר הבין שמאוחר מידי לעצור עכשיו. "איך תגרום לי לשלם? אתה אפילו לא מסוגל להשתמש בניקור ראוי לשמו&#33;" אמר בקול רם מן הרגיל. "זהו זה&#33; עכשיו אתה תחטוף&#33;" קרא הפירוו בטון מאיים ומבטיח למדי.
הוא עצר לחשוב לרגע איך יוכל להשפיל את אמיר בדרך הכי זדונית שימצא; אבל הוא לא מצא שם דבר, אז החליט סתם להכאיב לו מאוד מאוד. הכפפה הימנית-תחתונה של דני כבר הפסיקה לזהור והתחילה לשנות את צבעה לזהוב. אמיר עצר להביט על הטיילו הפצועה. מצבה לא משתפר.
"ניקור&#33;" צווח פירוו לרגע והתקרב בתעופה מהירה אל אמיר. אמיר הבין מיד שהוא מהיר מידי; אין סיכוי שדני יצליח לפגוע ככה, זרע מהירות או לא זרע מהירות; ויקח לו הרבה יותר מידי זמן לטעון שוב.
אבל מה הוא יכול לעשות?&#33;

הפירוו התקרב אל אמיר במהירות קטלנית. &#39;לחשוב-לחשוב-לחשוב&#39;. המילה התרוצצה בראשו של אמיר בלי הפסקה. &#39;יש לי&#33;&#39; חשב. &#39;אבל אני אהיה חייב להפנות על הפירוו את הגב, ואם הוא יגביר מהירות פתאום אני גמור..&#39; הבין בתסכול. אבל לא היה לו דבר אחר לעשות, והוא הסתכן.
אמיר הפנה את גבו אל הפירוו והתכופף,מוכן לריצה. כמו שחשב, הפירוו שוב עף גבוה מידי-ופספס אותו. עכשיו הוא עף לכיוונו של דני."מתקפה מהירה&#33;" קרא בקול; הפירוו כמעט הספיק לפנות לפני שדני תקף, כשלפתע אמיר התנגש בגבו בתנופה. כמובן, המכה לא גרמה הרבה נזק, אבל זה היה מספיק בשביל לעקב את פירוו לכמה שניות.
"אגרוף ריכוז&#33;" קרא דני בקול לא אופייני לו בעודו משחרר הרבה אנרגיה - כנראה היה זה תהליך מאוד לא נעים לאגור אנרגיה ולא לתת לה להשתחרר. דני רץ במהירות גדולה, ובשלב מסויים כבר התחיל לעוף מעט מעל הקרקע, אם כי נדמה שהשפעתו של זרע המהירות כבר פגה. אגרופו הזהוב השאיר מין הילה באוויר בו נגע- הילה שנעלמה תוך רגע. הוא נתן אגרוף ישיר בגופו של פירוו - הדבר בטח היה נראה אכזרי אם לא היה נעשה לפירוו המסויים - ומן אנרגיה השתחררה מהמכה. פירוו נפל על הרצפה מחוסר הכרה. דני נרגע מעט.
"פיו." פלט בשקט.
"כן.." ענה לו אמיר, בשפתם המשותפת. הטיילו גנחה. כנראה הרגישה שסטו מהעיקר.

אמיר הספיק לשאת מבט סביר בטיילו רק כשנשאו אותה לעיר כבר. היה לה מקור זהוב וקצר, נוצות אדומות בסביבת הראש ולבנות בבטן, וכל השאר-שחור. גם היה לה צמיד סגלגל שהיה כרוך סביב קצה אחד של זנבה המפוצל.
היא גם הייתה חבולה לגמרי.
כשהגיעו לצומת הביניים השעה כבר הייתה שעת צהריים מאוחרת. הטיילו התעוררה, אז דני הוריד אותה מהאלונקה שיצר מכנפי העלה שלו (בלי שאף אחד היה צריך לגעת בהן כדי לשאת את המשקל הנוסף או לשנות את צורתן. דני לא אהב שנוגעים בכנפי העלה שלו. ) בעדינות והניח אותה על הקרקע. הטיילו עמדה על רגליה הדקיקות.
"היי." אמר אמיר כמו לחבר וותיק. אל אף שלא פגש את הטיילו מעולם, הרגיש שהם כבר חברים קרובים.
"היי." אמרה הטיילו, ששמה התברר כהילה. נדמה היה שהיא סובלת מסחרחורת מסויימת, אף שטענה שהיא בסדר גמור.
אחרי שיחה קצרה שבה דני ואמיר הציגו את עצמם, ניסו לברר איך קרה שנתקלה בפירוו.
"בדרך כלל אני דווקא לוחמת לא רעה..אבל הפירוו המגודל הזה תפס אותי בהפתעה." אמרה בנימה ספק מגוננת ספק של הודאה באשמה. היא לא ממש ענתה לשאלתם, אבל דני הנהן לאמיר בחשאי ואמיר הבין שלא כדאי לגעת בנושא בנתיים.
"אז..מאיפה את?" שאל אמיר. הילה נראתה מופתעת במקצת. "מאיפה אני?..אני..טוב, מהעיר השכנה."
"אבל עיר הפנינה היא מושב הפוקימונים הרשמי היחיד במחוז" אמר דני בנימה מוזרה.
"אה, אני מתכוונת..נדדתי לפה עם המשפחה שלי, ו..איבדתי אותם. אז אני מחכה להם פה. ככה זה אנחנו, הטיילואים. אנחנו..נודדים." אמרה בנימה חשודה משהו.
"טוב.." אמר אמיר בשקט. הוא החליט לא לגעת גם בנושא הזה.
דני אמיר והילה המשיכו לדבר קצת, כשלפתע נשמע קול מוזר. מין..זמזום, אבל גם קצת הד.
הם גילו שמקור הקול היה בפרובופאס שהגיע מכיוון הגיילדה והלך כנראה לכיוון החוף. הוא היה אפור כולו ונראה קצת כמו גוש אבן גדול - מלבד ידיו האדומות דמויות האפים. אפו שלו היה ענק - הוא היווה חלק גדול למדי מגופו. תחתיו נמצא גם שפם בגודל תואם. הוא חבש משקפי שמש וכובע, והשתררה אחריו גלימה לבנה, שהייתה מאוד יקרת ערך וסימלה את דרגתו הגבוהה בתור סייר. הוא ריחף קצת מעל האדמה, כנראה בעזרת כוחותיו המגנטיים.
דני זיהה אותו מיד. לאמיר זה עוד לקח שניה.
נראה היה כי הוא פשוט יעבור על פניהם, כשלפתע עצר והסתובב. "שלום, חבריי." קרא בקול עמוק שדמה משומה קצת להד שהשמיע כשריחף.
"אדון פרובופאס&#33;" פלט דני בחוסר קור רוח שהיה מאוד לא אופייני לו. "אני מכיר אותך-אתה..טוב-פרובופאס- הסייר הדגול&#33;" אמר בהתרגשות קטנה שלא הייתה אופיינית לו גם כן.
"נכון&#33;" קרא אמיר בהתלהבות. הילה שתקה.
"אז אני מניח שאני לא צריך להציג את עצמי.." אמר בהפתעה מסויימת. "אני אורשה לשאול, מי אתם, חברים?"
"אני אמיר" אמר אמיר מיד; "וזה דני-" הוסיף והצביע על דני בכל ידו בחוסר נימוס משוווע; "וזאת הילה, שגם אנחנו הכרנו לא מזמן." על הילה הוא הצבעי עם האגודל. כנראה היה לו נימוס כלשהו מתחת לשרוול.
"הממ..כמה לא מזמן?" שאל פרובופאס בקולו העמוק, בחטטנות מסויימת( אפילו שלאף אחד לא היה אכפת)
"היום בבוקר, למעשה." ענה לו דני לפני שאמיר יספיק לשבור עוד כלל נימוס. "אבל זה קרה רשמית לפני כמה דקות בלבד." הוסיף כבדרך אגב. אמיר גילה שדני כבר הספיק להתעשת וחזר לטון-דיבורו הרגיל.
"האם יהיה חטטני מצידי לדחוף את האף ולשאול, כיצד?" שאל פרובופאס בנימה סקרנית. הילה כמעט וגיחחה לשמע המילים האלה, אבל הבינה בזמן שאם תעשה כך אמיר ודני ינטרו לה טינה למשך שאר חייהם.
"טוב, אז ככה." החל אמיר לספר את הסיפור. זה לקח לו זמן קצר למדי כי בחלקים שבהם הוא עצמו נלחם במישהו קטע דני את דברי בנימוס (הדבר נשמע מוזר, אבל דני עשה זאת בחן מפתיע) והמשיך לספר בעצמו, כי לא רצה שאמיר יבזבז יותר מידי זמן בהתרברבות.
"הממ.." אמר פרובופאס בטון מהורהר. "חשבתם פעם על להקים צוות מחקר?" "כן&#33;המון&#33;אני ודני-" דני קטע את אמיר באמצע"-כן. אנחנו חושבים להצתרף לגילדה בתור חברי-קבע כבר המון זמן. וכמובן, התענוג שבסיפוק יצר הסקרנות-"
"-ולא חשבתם אף פעם על הפרסים, הכסף, והתהילה?" פרובופאס שאל שאלה רטורית משהו.
"בטח שכן," ענה אמיר בהצגת טאקט יוצא דופן, "אבל זה לא העיקר. הרי, לעולם לא נהיה צוות טוב אם נהיה חמדנים."
"תשובה חזקה מאוד&#33;"ענה לו פרובופאס בשמחה אמיתית. "אם תרצו להקים צוות סיור, כנראה תצתרכו המלצה. ואם יש לכם משהו שיוכיח שהסיפור שלכם אמיתי..אני עצמי מוכן לתת אותה."
אמיר כמעט עמד לפרוץ בצווחה, אבל דני מרפק אותו בעזרת ידו השמאלית התחתונה בדיוק בזמן.
"אנחנו נשמח," אמר בנימה רגועה. "אמיר, יש לנו משהו?"
"יש לנו את זרע הפיצוץ&#33;" אמיר אמר מיד ומהר מאוד. דני הסתיר תנועת ניצחון קטנה, שלף את הזרע בזהירות מהתיק והושיט אותו לפרובופאס.
"זה אכן זרע פיצוץ." אישר פרובופאס. אמיר פלט קריאת שמחה. "קחו את זה-" אמר פרובופאס, ושלף מכיס חבוי בגלימתו מין-חותם. "-זו הוכחה מספקת לכך שאני נותן לכם את ההמלצה שלי. אני אקווה שילך לכם. אני חייב למהר עכשיו לחוף. להתראות." קרא ומיד החל להתקדם לכיוון החוף כשהספק זמזום ספק הד מהדהד מאחוריו.
אחרי שראה שהתחרק מספיק, אמיר פלט "יש&#33;&#33;&#33;" ענק.

הרגע הנבחר של הפרק:


בפרק הבא:
פרק 2#:
עסקי מאנקי



מקווה שאהבתם. שלא תאמרו שזה קצר. קלטתם את השמחק מילים של הפרק הבא? ם:

Originally posted by swinub@May 8 2009, 04:49 PM
אחלה פרק&#33;הרגשתי שהכל אמיתי.
המשך כך&#33;כי אני מחכה לפרק 2,אבל שם הפרק לא מתאים,עדיף יותר "הסיור ביער"

השם של הפרק הזה?
אתה לא יודע אפילו כמה הוא מתאים ם:
את זה מגלים רק בפרק הבא P: