נושא: Poke'Mon ~ Dear Dairy

Poke'Mon ~ Dear Dairy


<div align="Center"></div>

יוני , 1996
"... היום אני בן 13, היום אני גם קיבלתי פוקימון, והיום התחלתי את החלום שהופך למציאות - אני המאמן הטוב ביותר&#33; וזאתי רק התחלה ... "

<div align="Center"></div>

מדריך דמויות ~
זאק מקריידי.
גיל: 13
רקע: בן למשפחה עשירה, חווה חוויות ובעל היומן.
פרק הופעה: 26 יוני, 96&#39;.
הערה טכנית: הוא נראה יותר מבוגר לגילו, אבל זה הספרייט היחיד שמצאתי.

ני-יו
גיל: ?
רקע: ?
פרק הופעה: 26 יוני, 96&#39;.
הערה טכנית: אין.

<div align="Center"></div>

מדריך פרקים ~
26 יוני, 96&#39;
תחילתו של היומן, זאק מספר איך הוא פגש את ני-יו, על משפחתו וביתו ובנוסף על הקרב הראשון שהוא רואה.

<div align="Center"></div>

תגובת השבוע ~ יפורט בהמשך.

<div align="Center"></div>
<div align="Center"></div>

היום הראשון ~ יצא.
תאריך משוער ליום השני ~ רביעי.
אפשר בנתיים להגיב.

כן, אני לא מתכוון לתת הרבה פרטים.
אני מתלבט איך להתחיל, אז אני מניח שלא אפרסם את הפרק היום.
אני אשמור לי שעה מחר לשנות את ההתחלה ואני אפרסם.

אז היה עדיף שלא תפתח את הנושא שתעשה לפחות הקדמה

Mefistofele די צודק, אבל השורה הזו די נקראת מן הקדמה..לא?
אני אחכה לראות איך הפכת את המסע לקטע קריאה דרך יומן של מאמן.

בהצלחה בסיפור ;)

Originally posted by Grotle@May 6 2009, 01:26 PM
Mefistofele די צודק, אבל השורה הזו די נקראת מן הקדמה..לא?
אני אחכה לראות איך הפכת את המסע לקטע קריאה דרך יומן של מאמן.

בהצלחה בסיפור ;)

בכלל,בשביל סוג כזה של סיפור הקדמה הייתה שהמאמן יספר על עצמו וקורות חייו

רעיון יפה.
חבל שבאמת לא כתבת כלום, לא הקדמה, לא רקע.
שורה אחת לא נותנת טעימה מכלום.

לא התכוונתי לתת יותר מידי מידע על הסיפור.
אני מצטער אבל היום לא יצא לי לפרסם את הסיפור כי נרדמתי.
עד יום שבת בבוקר אני אפרסם בטוח.
תודה :)

התגובה כוללת הקדמה ואת היום הראשון, תהנו, מקווה לתגובות בונות.
One Second Before ~

"... אני מקווה שאתה תהיה לי למשען, חבר ועוזר שבא לידי כתוב. ואתה שלא מכיר אותי היטב, ואני שאותך מכיר היטב מהרגע שקיבלתיך, מוכרך לדעת עלי קצת. ובכן, שמי המלא הינו זאק (זאכרי) ג&#39;ון מק(ג)ריידי, ואני תלמיד בכיתת העילית במסגרת בית ההשכלה &#39;חינוך עטור ע"ש ג&#39;ון דרי מק(ג)ריידי&#39; שהוא, להלן, אבי שתרם את התרומה הגבוהה ביותר למענו. אנחנו, משפחתי הרחבה, הינה בעלת חברת המלונות &#39;מקהוטל&#39; (MekgHotel) המפורסמת, ומכן ניתן להבין כי אני בא ממשפחה מאוד רחבה ובעלת רכוש רב וממון. משפחתי לא חוסכת, ואני מוכרח להודות שאיני נקי אשמה ואנוכי גם כן די מפונק. הנני חושב שנפתחתי אליך מספיק, הרי קמצוץ לא סיפרתי. ואתה שלא יכול להשיב יושב בשקט ומקשיב, החבר האידיאלי. בכוחך אין לריב, להסכים, לחשוב. אולי זה מה שהופך אותך מיוחד. אתה ואני, ביחד עד דפך האחרון, נקווה ונצפה מעלה לתשובה, בעזרת האל... "

Thursday, 26 June, 1996

" ... &#39;ילד&#39;. הוא קרא לי ילד &#33; שראיתי אותו ליד היער, מדרך הקיצור שלי לדרך הראשית לביה
ס, הוא סילק אותי וקרא לי ילד. לאחר שהתארגנתי ונפרדתי ממשפחתי, ועוזרי המרובים ששכחתי את שמם, יצאתי מוילה 261 שהיא הוילה שלנו. הוילה היתה גדולה, לבנה ומרווחת, ליד השביל הראשי המסוגנן בסגנון יווני עתיק ישנה גינה ולשם באים כל הבויזלים וסטארלים בכדי להנות באגם הפוקימונים. ליד הכניסה מחכים לי 7 שומרים, ובכניסה עצמה 5 נוספים. ממש ממול הכניסה ישנו גרם מדרגות מפותל עם פיצול לחדרי השינה של האורחים והעוזרים. במרכז של הגרם יש חדר גדול בעל שולחן, נגנית נבל, מנורות מסוגננות, טלוויזיה די גדולה, לבנה ומאוד רחבה ועמוקה אבל בעלת איכות מינימלי כי בנתיים זאתי הטלוויזיה היקרה ביותר. אני קורא לה &#39;השמנה הלבנה&#39;. בצידי המדרגות יש את חדרי השינה המפוארים ובצד השני את חדר האוכל המפואר עם השפים והשלוחנות והכסאות, חדר הכושר המרעיש, חדר הילדים שהיה מלא צעצויים יוקרתיים, חדר ה&#39;חממה&#39; שבו גידלנו יבול, חדר העבודה מלא הספרים והחדר שהכי אהבתי - חדר המים שבו הייתה בריכה קטנה וגם בריכת מבוגרים ומזרקה המפרידה ביניהם ושלושה מצילים כאשר אחד שומר על הילדים. החניה והמוסך היו גם הם מפוארים ועם מכונאים ומנקים רבים ככל המכוניות היוקרתיות. ובכן, שיצאתי, במקום ללכת עם המלווה הפרטי שלי בחרתי ללכת מדרך היער במקצרת את הדרך משמעותית. לא היה משהו מיוחד באותו בוקר, אבל כמה שטעיתי. החלתי לזמר לי, לספר לי סיפורים ולספר בדיחות לעצמי בשביל ההוואי. נכנסתי לשביל שסימנתי בכך שחרתי בכל עץ קו. עד שהגעתי לאמצע היער, לקרחתו. שם פגשתי שני אנשים זרים, אחד בעל מדים כחולים ובנדנה ועליה סמל מוזר כחול עגול. השני גם הוא עם מדים אבל הם היו אדומים ארוכים והיה להם כובע מוזר ועליו גם סמל אדום מוזר. שניהם נלחמו עם שני פוקימונים, אחד נלחם עם סוויפר והשני האדום עם זנגוס. רציתי לברוח אבל בדיוק אז החלקתי מרוב פחד, כבסרטי אימה כך היה לי. לפתע הם ראו אותי, הקרב נעצר והם רדפו אחרי. שני הפוקימונים התנפלו עלי במהירות ואני בחוסר אונים מוחלט רק הגנתי על עצמי. אבל באותו רגע, בלי לדעת מה קרה, קפץ על שניהם פוקימון כלב שחור, מיד זיהיתי שזה היה אבסול, בכל זאת לימודי הפוקימון שלי השתלמו ואני זוכר כמעט את כל הפוקימונים, בפרט לכאלו שלא זוהו בוודאות מוחלטת. על העץ זיהיתי אדם זר, בעל מעיל לבן ארוך ברכיים, וכובע אדום בוהק ומסנוור. &#39;ואתם מתנפלים על ילד? צוותי אק... ומקגי...&#39; או משהו בסגנון. לא הבנתי בדיוק למה הוא התכוון בדברו אבל שניהם רטנו וברחו באמירה &#39;חכה... צוות אק... ינצח&#39; והשני צעק בדיוק להפך. &#39;ארור אתה ניו&#33;&#39; שמעתי בקושי רב ואז שניהם הלכו והפוקימונים שלהם בעקבותם. האיש הזר ירד מן העץ והפנה לי את גבו, ואבסול לימינו, בעודם נעלמים לי. &#39;תסתלק מכאן, ילד, זה לא לגילך&#39; הוא אמר לי לפני שעזב. לא היססתי, מעולם לא התייחסו עליי ככה&#33; הרי אני מקריידי&#33; הלא הוא יודע זאת שאלתי את עצמי. &#39;חכה&#33;&#39; צעקתי. הוא הביט לאחור ברתינה. &#39;אני מקריידי&#33; אבי בעל חברת &#39;מקהוטל&#39;&#33; ואתה כנראה לא יודע זאת&#33;&#39; צעקתי. הוא גיחח. &#39;מקריידי?&#39; הוא אמר בזלזול, &#39;מה אתה שונה ממני?&#39;. &#39;אני לא כמוך&#33; אני יהיה שחקן, מגלה עולמות, זמר, שחקן כדורסל&#33; ואתה רק עם הפוקימונים הללו&#33; איך זה לא נמאס לך?&#33;&#39; צעקתי לו בכעס. לא הבנתי מה הוא אמר לאחר מכן, רק את המשפט האחרון שלו לפני שהוא הלך. &#39;בוא נראה אם תסתדר איתו, תקופת מבחן. אם כן, אני עבד שלך. אם לא, אתה עבד שלי. אני עוד ימצא אותך&#39;. אני כמובן שלא הסכמתי, רצתי אחריו, לבטל כל סוג עסקה, הרגשתי מושפל, עלוב, שטוח ורמוס. אבל הוא נעלם לי מבין העיינים. הוא הותיר אחריו רק כדור אדום ובו היה משהו. הרמתי את הכדור, ניסיתי לפתוח אותו. עם אבן, עם הציפורנים והשינים. לא הצלחתי. הכנסתי את הכדור המוזר הזה לתיק והלכתי לביה"ס בסוג של מחשבה על מה שקרא... עד לרגע זה לא הבנתי מה זה הכדור האדום הזה, בעל הכפתור באמצע... "