
פורסם במקור על ידי
Horus
בעיקרון העולם כן אבל העלילה לא
הפרק הראשון בעוד 1,2,3 ו..!
פרק ראשון-יום הולדת נורא:
בממלכת דרגוניקה חיים שני עמים דמויי אדם שחיים זה לצד זה,הדראקנים,שעורם כחול,עיניהם אדומות והם מומחים בכוחות הצללים,ויש את בני האדם,עורם לבן בדרך כלל אבל יש כאלה עם עור שזוף יותר או כהה בכלל,לרוב הם משתמשים בכוחות הטבע למען לספק את צורכיהם,מחלוקות רבות בין שני העמים,אך למרות שהדראקנים דומים ליצורי הצללים הגרועים ביותר שחיים על האדמה,הדראקנים הם יצורים נעימים,נחמדים ולרוב טובי לב.
אך זה היה לפני המלחמה הגדולה...
יצורי הצללים,הזן השלישי,שדומה לדראקנים אך בצורה חייתית ופראית יותר,חשדו שבני האדם והדראקנים זוממים להשמידם,כמובן שזה לא היה נכון,הם גרמו לדראקנים לשנוא את בני האדם.
בתקופת המלחמה יצורי הצללים גייסו את הדראקנים בטענה שבני האדם רוצים להשמיד את שני העמים מהאדמה ולהיות שליטי העולם,שלושת העמים נלחמו עד מוות,בצד אחד בני האדם ומהצד השני היצורים האפלים,הקרב נמשך כמעט מאה שנים,עד שדרקון האור ודרקון הצל התערבו בעניין ויצרו שני איים,אי האור
ששם חיו בני האדם ואי הצל ששם חיו הדראקנים,אבל היום,עידן חדש הולך להתחיל,עידן שיחבר מחדש את שני הזנים ויחזור לתקופה שלפני המלחמה הגדולה,עידן הדרקונים.
היי,זהו הסיפור שלי על אגדת דרקון הקרח,הדרקון שסיכן את כול העולם,שמי אייס,ואני קוסם ששייך לבני האדם,מאז שהייתי צעיר למדתי את האומנות היקרה והקדומה של הקסם,למדתי לאזן בין הטוב לרע אצלי,מחר אני הולך להיות בן 15,אבל אני מקדים את זמני,יש לי שיער שחור כמו המים השחורים של הלילה,עיניי מוזרות מאוד,העין הימנית שלי בצבע כחול עמוק והעין השמאלית שלי בצבע ירוק זוהר,אני תמיד לובש גלימת חורף כחולה,נעלי עור נמר שחור,יש לי שרביט שמעולה לכשפי יסודות.
טוב אני אתחיל את הסיפור שלי,מאיפה אני אתחיל,אני יודע,אני אתחיל מההתקפה של הזאבים על שדוני היער,היום הנורא ביותר בחיי.
טוב,זה התחיל כמו כול בוקר שיגרתי,קמתי מהמיטה שלי,לבשתי את גלימתי הכחולה,לקחתי את שרביטי וירדתי למטה,אני גר אצל המאסטר שלי,איתי גרים עוד שלושה,אדם,שהוא אביר חם מזג שאוהב את חרבו הגדולה,רון שהוא קשת קר רוח וצלף מעולה,ויש את לואיס,סייר זריז מאוד ושקט מאוד יש לו סכין קצרה,תמיד כדאי שהשלושה האלה יהיו בצד שלי,אני הנורמאלי מבין הארבעה,המאסטר ישב ליד השולחן,הוא אמר לנו:"הולכת להיות התקפה על כפר השדונים,מלך הזאבים מתקדם עם צבא הזאבים האדומים,לואיס רוץ במהירות כדאי להזהיר את מלך השדונים,אדם צא לחזית העיר,תהדוף את ההתקפה הראשונה,רון צא תעלה על העצים אתה תהדוף את ההתקפות מלמעלה..." לואיס יצא במהירות אדירה מהדלת,אחריו אדם ורון יצאו,הסתכלתי על המאסטר ואמרתי לו:"מה איתי?"המאסטר מחייך ואומר:"אתה תלך לתוך שדה הקרב,לאזור המערות,נסה להדוף את ההתקפות לפני שהם יוצאות" השתמשתי בלחש שיגור והגעתי לאזור הררי מאוד,לאזור של מערות הזאבים,לא שמעתי אף נהמה,אף יללה,העזתי לרדת לחפש במערות,לא מצאתי כלום,זה היה מאוחר מדי,ההתקפה התחילה!
השתגרתי אל עבר הכפר,והצערתי לראות את מה שראיתי,זאבים מסתובבים בכול מקום,גופות של שדונים מפוזרים בכול עבר,שלושת חבריי בורחים מהמקום,אבל משהו יותר זעזע אותי,גופה של בן אדם זקן,הפחד הגדול שלי התגשם,המאסטר שלי מת.
ראיתי את הזאבים נסוגים,את שדוני היער משקמים לאט לאט את כפרם,חזרתי גם אני הביתה,נכנסתי,ראיתי את שלושת חבריי,מי שהיו איתי מאז שהייתי תינוק,שהיו לי כמו אחים,אדם ורון יושבים על הספה,לואיס שכב על הערסל הוא הסתכל בתקרה,אדם קם ואמר לי:"אייס,המאסטר אמר לי לפני שהוא...בכול אופן,הוא אמר לי שאתה התקווה היחידה שלנו,לא הבנתי על מה הוא דיבר,הוא אמר שאתה תדע,אתה יודע?אהה ושכחתי,יום הולדת שמח" הוא אמר בחצי חיוך,הסתכלתי על השלושה שהיו לי כמו אחים ואמרתי:"המאסטר סיפר לי שיום יבוא ונצא ארבעתנו למסע אחרי האמת,לא ברור לי על הוא דיבר אני אפילו לא בטוח שהוא אמר את זה אבל הקול שלו אומר לי את זה".
זה קרה תוך שניות,שמעתי צליל מיתר,אבל לא כמו של כלי נגינה,אלא של חץ שנורה!
הסתובבתי וראיתי חץ מתקרב אליי,ואז זה קרה לואיס תפס את החץ בערך שנייה לפני שהיה ננעץ בליבי והייתי פוגש את המאסטר,הוא אמר לי בקול שבור:"איבדנו את המאסטר,אני לא אתן לנו לאבד אותך!" הסתכלתי עליו,היו לו דמעות בעיניים,לואיס קר הרוח,שאף פעם לא בכה,התחיל לבכות כמו ילד קטן שלקחו לו את הצעצועים.
"יש על החץ פתק" אמר רון,הוא פתח אותו והיה כתוב באותיות כחולות ובכתב יד קטן מאוד "מתלמדי המאסטר שנרצח,המאסטר שלכם לא מת מהמתקפה של הזאבים,הוא נרצח על ידי אחד משלחי הדרקון השלישי,דרקון האגדה,אם תרצו לדעת עוד תפגשו אותי על הר הרפאים".
המשך יבוא...