Tale of a mechanic סיפורו של מכונאי
[SIZE="7"][COLOR="DimGray"]סיפורו של מכונאי
Tale of a mechanic[/COLOR][/SIZE]
[SIZE="5"]רשימת פרקים:[/SIZE]
1- מכונה באמצע העיר
2- בסיס הרוח הלבנה
פרקים נוספים יפורסמו בקרוב!!
[COLOR="Red"][SIZE="7"]רשימת הדמויות[/SIZE][/COLOR]
[U][B]דיוויד ג'ונס
[/B][/U]
נער בן 13, בעל שיער כחול מסורק שנמשך לאחור. בעל עור לבן ועיניים אדמדמות וחודרות. בגובה ממוצע, רזה. מהיר אבל חלש לובש חולצת טריקו לבנה וז'קט אפור, מכנסי ג'ינס ארוכים ואפורים. לובש נעלי ספורט שחורות.
[B][U]רע-קלאו[/U][/B]
בחור בן 21, בעל שיער שחור עם פוני שמכסה את הצלקת שעל עינו, עיניו אדומות כמו עיניו של דיוויד. גבוה ושרירי, מהיר ביותר. בעל טפרים ארוכים וחדים במקום בו אמורות להיות ציפורניו. עורו כהה, יש לו שיערות רבות על גופו. בפיו יש ניבים, במקום שיניים אמיתיות. לובש גופיה לבנה ומכנסים קצרות וכפכפים.
דמויות נוספות יתווספו כשיתפרסמו עוד פרקים!
[SIZE="6"]
דבר הסופר[/SIZE]
אז ככה, עבדתי על הסיפור די הרבה זמן, כתבתי במחברת מסודרת והכל.
אני מאוד מקווה שתיהנו, ואל תשכחו להגיב!
O.K (השם הספרותי שלי)
[SIZE="7"]
פרק ראשון- מכונה באמצע העיר[/SIZE]
[SPOILER]
הבוקר בעיר קסיומר היה שקט ורגוע. שעוני העיר הגדולים, שנתלו כמעט מכל מקום, טקטקו בשקט וברוגע. כמה אנשים חרוצים, שהחליטו לקום מוקדם וללכת לעבודה, הלכו לאט ובשקט, כשהם נהנים מהרוגע של העיר הגדולה.
"סיימנו?" קרא בחור גדול ושרירי, בעל סרבל כחול וג'ינס אפור.
"אני חושבת שזהו" קראה אישה מבוגרת, עם קוקו שחור אסוף מאחורי ראשה, ובגדים דומים לבגדיו של הבחור.
הבחור זרק בפוזה את הסיגריה שהייתה בפיו לפני רגע, וקרא "אז בואי נפתח את התערוכה."
~~~~~~~~~~~~~
"בוקר טוב!" קראה אישה מבוגרת ופתחה את וילון החדר בו הייתה.
אור בוהק פרץ לחדר, ודיוויד, שישן במיטתו לפני רגע, כיסה את ראשו בשמיכתו.
"אל תלך שוב לישון!" קראה האישו, אמו של דיוויד, "היום הולכים לתערוכת הרובוטים!"
דיוויד זינק ממיטתו, וקרא בקול "זה היום?!".
הוא בחן את אמו. היה לה שיער אדום, עיניים תכולות ופנים מחייכות. צבע עורה היה כמו של דיוויד, והיא לבשה שמלמה פרחונית וכתומה. "כן, זה היום!" היא קראה, "וכדאי לך להתחיל להתכונן, או שנגיע בשעת העומס."
"אני כבר מוכן!: קרא דיוויד. הוא הראה לאמו את הז'קט האפור שהוא אוהב ללבוש, וקרא "התלבשתי אתמול לפני השינה, כדי שכבר אהיה מוכן!"
אמו הסתכלה עליו. שיערו הכחול שנמשך לאחור ועיניו האדומות שיווי לו מרא של כוכב קולנוע. הג'ינס האפור שלו התאים בדיוק לחולצתו הלבנה ולז'קט האפור שלו.
"אתה יודע ששיער ועיניים כמו שלך זה דבר שלא רואים אצל כל בן אדם רגיל" אמרה לו אמו. היא נהגה לומר לו את זה, על מנת להבהיר לו כמה הוא מיוחד.
"כן, זה כיף להיות מיוחד" קרא דיוויד, "וכו שארת, בואי נזוז עכשיו, כדי שלא נאחר!"
דיוויד רץ למכוניתה של אמו, והמתין שהיא תגיע. כשנכנסה למכונית, מיהר והפציר בה להתחיל לנסוע. לאחר כמה דקות מלחיצות, הגיעו דיוויד ואמו למקום גדול מאוד ושוקק חיים. "יופי" קרא דיוויד, "הגענו בדיוק בזמן!"
~~~~~~~~~~~~~
דיוויד ואמו הסתובבו בין הדוכנים, ובחנו כל דוכן בנפרד. דיוויד עלה על רכבת ההרים, הגלגל הענק, ובעצם, על כל מתקן אפשרי.
לאחר כמה שעות, אמו של דיוויד אמרה לו "אני הולכת להיפגש עם כמה חברות, פגוש אותי כאן בעוד שעתיים." היא חייכה אליו, והלכה.
דיוויד נשאר לבד, והתחיל לחשוב קצת.
"עכשיו," קרא דיוויד לעצמו, "הגיע הזמן לומר שגדלתי בשנה, ולעלות על מתקני האקסטרים!". הוא חייך חיוך קטן, ורץ לכיוון של ה"סכנה" שניצב במקום.
לפתע, נעצר.
דיוויד הסתכל למעלה, ונדהם ממה שראה. מכונה ענקית ואפורה, בעלת כבשן בוער בתוכה, שהייתה גדולה פי שלוש מאדם מבוגר, עמדה שם. המכונה דמתה מאוד לאדם בלי ראש; היו לה זוג גפיים, זוג רגליים, בטן רחבה וכסא מרופד במקום בו אמור להיות הראש.
שלטי "לא להיכנס!" "תצוגה בלבד!" "הנכנס ייקנס!" ועוד שלטים דומים ניצבו שם.
אך לדיוויד לא היה אכפת. "אני חייב להיכנס לתוך המכונה" קרא בהתלהבות, אני אשב על הכסא הזה!"
הוא הסתכל על הרובוט הגדול כמהופנט, והתחיל לצעוד לכיוונו. הוא התעלם מכל הקריאות החוזרות ונשנות "אסור להיכנס!" "יקנסו אותך!" וכדומה, והזדחל מתחת לחבל הבד שחסם את הכניסה.
דיוויד עמד מלפני המכונה.
"וואו" קרא, "בוא נראה מה זה עושה!". הוא החל לטפס על המכונה, בלי לשים לב לכל הפקחים והשוטרים שהחלו להגיע מכל הכיוונים. "אתה מוקף, רד מיד למטה!!" קראו השוטרים מהמגאפונים שהחזיקו. אך לדיוויד לא היה אכפת. "אני עומד להגיע למעלה!" קרא.
דיוויד הגיע לפסגת הרובוט. הוא הסתכל למטה ושמע קריאות "רד למטה!" מכל הכיוונים. המוני אנשים הקיפו את המכונה שדיוויד עמד מעליה. "כולם באו לראות אותי?" קרא בציניות, "אז לא ניתן להם לחכות!". דיוויד התיישב על הרובוט.
כלום לא קרה.
~~~~~~~~~~~~~~~
"הסתבכת עם רוח שחורה!" קרא אדם לבוש שחורים שעמד במקום. "אנחנו נרדוף אותך עד סוף ימיך!" קרא.
"מה?!" קרא דיוויד, "זה הכל? סתם תצוגה? למה עליתי על זה בכלל יש לי פחד גבהים!" הוא התחיל לפחד.
לפתע, דיוויד הרגיש עקצוץ קטן. הוא הסתכל על רצפת המכונה, וראה מספרים בסדר יורק שהופיעו על מסך אלקטרוני. 5, 4, 3, 2...
"אוי לא" קרא דיוויד, אבל היה כבר מאוחר מדי. 0, הורה המסך.
לפתע, זרם חשמלי חזק ביותר, שבקע מתוך הכסא, פגע בדיוויד וחשמל אותו. דיוויד צרח מכאב. אחרי כמה שניות של צרחות, הזרם הפסיק.
דיוויד ישב על הכסא, רועד מכאב ומפחד יחדיו. הוא ניסה לקום על רגליו, אך לא הצליח. הוא ניסה להרים את ידו, אבל לא קרה כלום. דיוויד שמע קול נפץ גדולץ
"מאיפה זה הגיע?!" קרא במבט מבוהל.
הוא הסיט את מבטו הצידה, ושם לב לדבר חריג ביותר; ידה של המכונה הכתב מבנה הרוס.
"דיוויד פקד על מוחו להזיז את שני ידיו, ושם לב שידיו של הרובוט זזו במקום.
"קול..." קרא בחצי חיוך. הוא כיוון להתחיל לרקוד, אך לא זז. במקומו, הרובוט קפץ והזיז את רגליו בקצב אחיד.
לפתעף דיוויד הרגיש דקירה בערפו.
הוא התכוון להזיז את ידו, אך ידו של הרובוט זזה במקומו, ותלשה את מה שיה על ערפו. דיוויד הסתכל על הידף וראה חץ.
"חץ הרדמה" נשמע קול מלמעלה. דיוויד הרים את ראשו, וראה הרבה מסוקים שחורים, עם האותיות BW כתובות עליהם בלבן. הוא הרגיש ישנוני, ונפל, אך נשאר על הכסא. במקומו, הרובוט נפל.
דיוויד שמע קול קשוח שאמר "תרימו אותו למעלה", ושם לב שהוא מתחיל להתרומם, אך עדיין היה במצב שכיבה. הוא הסתכל למעלה, וראה מסוקים שעולים למעלה יחד איתו, עם חבלים שנקשרו על הרובוט.
יותר מזה, הוא לא זכר כלום ממה שקרה.[/SPOILER]
תגובות!
