סיקור סיפורים!!

שלום לכם משתמשים יקרים,
החלטתי ליזום עוד איזה נושא מעניין, שיעלה את הרמה פה בפורום. כאן אני עומד לסקר את הסיפורים שלכם.
זה יילך ככה:

-אתם- ממלאים טופס לסיקור(רק פרק אחד בכל טופס, לא יותר מטופס אחד בכל תגובה, אסור דאבלים וכו').
-אתם- מחכים שאסקר את הסיפור שלכם, עד אז אסור לשלוח עוד טופס.
-אני- קורא את הפרק, ומכין לו סיקור. הסיקור יתחשב בכל משפט שבפרק, לא משנה מהו אורכו, ועל כל פסקה יינתן לכם פירוט של מה טוב ומה לא טוב, מה לשפר ומה להשאיר. כולל סימני פיסוק, שגיאות כתיב, הקלדה וכו'.
-אני- נותן ציון סופי של הפרק. הציון המקסימאלי הוא 10. אם אתם מקבלים פחות, שימו לב למה שצריך לתקן, ותקנו בהתאם. לאחר מכן, תוכלו להגיש טופס נוסף.

הוראות\חוקים\כולי-

- אין לפרסם שני טפסים המדברים על אותו פרק, לא על מנת להראות שתיקנתם, לא על מנת להראות לי כמה זה טוב עכשיו, ולא מעוד סיבות שיש לכם.

- אין למלא 2 טפסים בזה אחר זה, רק טופס אחד. אחרי שאגיב על הטופס ואפרסם את הפרק, תוכלו לשלוח טופס נוסף, עם פרק אחר מאותו סיפור או מסיפור אחר.

- חובה למלא כל סעיף בטופס, ללא התחכמויות וללא התעצלויות, אם לא תעשו כן לא אתייחס לטופס שלכם.

- אין להעיר על מבנה הנושא, על הדרך בה אני מפרסם, קצב הזמן וכו'. הערות כאלו נועדו לה"פ בלבד, ולא צריך להציף את הנושא הזה בשטויות.

-דברים שמסומנים בבע כחול הם דברים מיותרים, דברים שמסומנים באדום הם דברים שצריך להוסיף.

- טפסים ניתן לשלוח אליי בה"פ, על מנת שהסדר יהיה כמו שצריך, ובנושא הזה רק אני יגיב(לכן הוא גם נעול).

- בקשות\הערות\תלונות לה"פ בלבד(כולל אם יש עוד חוק שאתם ממליצים לי להוסיף)

- שימו לב, בטופס תתבקשו להוסיף קישור לפרק עצמו. איך עושים זאת? בצד ההודעה שבה פרסמתם, בבאר הירוק בצד שמאל, יש מספר ולידו סולמית. כל מה שצריך זה ללחוץ על המספר, וייפתח חלון חדש עם ההודעה הנוכחית בלבד. תעתיקו את הכתובת, ותשלחו.

טופס ההרשמה יילך כך(הטופס יישלח אליי לה"פ):

[b]כותרת:

טופס לסיקור פרק

תוכן ההודעה:

שם בפורום:
שם הסיפור:
קישור לפרק:
[/b]

ורק הזמן יחליט מתי זה יפורסם, זה תלוי בכמות המשתמשים שישלחו לי טפסים(ובנינו, כמה שיותר, יותר טוב).

[QUOTE]''שלום, אני נלה, אתם בטח זוכרים אותי עוד מהזמנים שהייתי תינוקת, אבל מאז עברו כבר תשע שנים ושלוש-מאות שישים וארבע ימים.''[/QUOTE]
בטח זוכרים? מאיפה אמורים לזכור בדיוק מה קרה כשהייתה תינוקת? האם זה מהסיפור הקודם? האם תצייני בעתיד? האם כבר ציינת? חשוב להגיד מתי אמרת את זה.
[QUOTE]
כל חיי, מגיל אפס עד גילי כיום,לא משנה בת כמה אני ויונתן היינו או כמה קטן היה המקרה, הוריי פחדו על כל נפילה שלי, על כל איש זר שנדמה היה שעוקב אחרינו ועל כל מקרה משונה.[/QUOTE]

מי זה יונתן? האם אנו אמורים להכיר אותו? אותו דבר כמו בסיפור הקודם.
[QUOTE]
אני ואחי התאום יונתן, חיינו בפחד, מאז שנולדנו הזהירו אותנו הורינו, סבא וסבתא שלנו משני הצדדים והאפרוטופוסים שלנו ג'וני ושרה, ''אתם נבחרים, העולם מסוכן אל תשכחו!'', ''לא לדבר עם זרים, תברחו מכל רעש חשוד'', אני חושבת שהם גידלו אותנו להתנהג כמו חיות ניצודות, כמו איילות מסכנות אשר אריה אימתני רודף אחריהן.[/QUOTE]
אוקיי, עכשיו ציינת. אז אני לא מבין, למה לא הצגת את האח התאום של נלה לפני שאמרת 'אני ויונתן'? זה מכביד על הקורא, הוא צריך שוב לחזור להתחלה ורק אז להבין מה קרה. התיאור של הגידול יפה מאוד ומטאפורי בצורה שמשתלבת עם הסיפור, אך שום 'אריה' לא רדף אחריהם. אלו היו ההורים שלהם, האפטרופוסים שלהם וכו', שהרי לא רצו להרוג אותם או משהו. לדעתי היית יכולה למצוא משהו יותר מתאים.
[QUOTE]
היחיד שהבין לליבי היה יונתן, אחרי הכל, כאחי התאום הוא סבל בדיוק כמוני.
ברגעים שבהם היינו כועסים על התנהגותם של אמא ואבא, הוא היה מבצע את אותם החיקויים בהם הוא היה טוב כל כך, הוא חיקה את הורינו בצורה מושלמת כל כך עד שלמרות כל כעסי צחקתי בצחוק גדול בכל פעם שראיתי את פניו מרצינות כמו אבא, או את פרצופו מאדים כמו אמא[COLOR="Red"],[/COLOR] או שעיוות את פרצופו במבט שתמיד עשה מאחוריי גבם של הורינו, מבט של [COLOR="Red"]'[/COLOR]אני-לא-תינוק-די-להציק-![COLOR="Red"]'[/COLOR].[/QUOTE]
בקשר לזה שהוא הבין לליבה, כל מה שציינת היה שהוא עשה פרצופים מצחיקים, לא פירטת את הדברים שהוא עשה למענה של הגיבורה, לא אמרת איך הוא הבין, וכו'. היית גם יכולה לפרט את המבטים שהוא עשה, כדי להוסיף הנאה לקורא.
[QUOTE]
אבל את האמת, [COLOR="Red"]ב[/COLOR]סך הכל היו לנו חיים טובים, מלבד [COLOR="Blue"]כמובן[/COLOR] העובדה שהזכרתי למעלה, חיינו בבית גדול צבוע בלבן ובעל מדשאה ענקית עליה אני ויונתן שיחקנו בלי סוף. [/QUOTE]
יפה מאוד. היית כמובן יכולה לפרט עוד על הבית, אך זהו פרט די שולי.
[QUOTE]
לא היה חסר לנו כלום, טוב, לא, חוץ מדבר אחד, חברים.
אמא ואבא לא הרשו לנו להתקרב לשום ילד שהם לא בדקו קודם לכן, וזה הרחיק מאתנו את כולם, היה לנו רק חבר אחד בעצם, החבר הכי טוב של שנינו, קראו לו, או ליתר דיוק לה, מאיה.[/QUOTE]
אם אמרת קודם שהיו להם סה"כ חיים טובים, למה בכל שאר הפרק, ולדוגמא עכשיו, את מפריכה את זה? צריך לומר שהחיים שלהם לא טובים, למרות הדבר שצויינת למעלה.

[QUOTE]מאיה הייתה ילדה בהירת עור, היה לה שיער ארוך עד המותן בצבע דבש, השיער שלה היה ישר לחלוטין, ללא פגם, ללא שו[COLOR="Blue"]ב[/COLOR][COLOR="Red"]ם[/COLOR] קצה מפוצל.
מאיה בדרך כלל לבשה חולצת טריקו לבנה עם ציור טורצ'יק עם מבט מתוק על פניו, ג'ינס כחול-כהה גבוה[COLOR="Blue"]ה[/COLOR], היא הלכה כך שחולצתה תחובה בתוך מכנסיה, ולסיום תמיד אבל תמיד לא הייתם תופסים אותה בלי איפור, לסיכום היא הייתה יפייפיה, וחשוב מכל נחמדה, חמודה ובעלת מזג [COLOR="Blue"]אוויר[/COLOR] טוב.
הסיבה היחידה שהורינו הרשו לנו להתקרב א[COLOR="Blue"]ת[/COLOR][COLOR="Red"]ל[/COLOR] מאיה, הייתה העובדה שהם מכירים את הוריה שנים רבות, אני לא יו[COLOR="Blue"]ג[/COLOR][COLOR="Red"]ד[/COLOR]עת מאיפה, לא ראיתי מעולם את הוריה אך הם אמרו שהיא בתם של איזה מישהי ושמה אביגיל מנהיגת צוות טבע או משהו כזה.[/QUOTE]
מזג אוויר??
חוץ מזה, תיארת יפה את המראה של אביגיל, כמובן שיכלת לציין מה גובהה, משקלה ועוד מידע על תווי פניה(כמובן באופן כללי).

[QUOTE]
אבל ברצינות, למי אכפת, החיים של הורינו הם החיים שלהם, לפעמים הם אומרים לנו דברים כאילו היינו קיימים אז ואנחנו יודעים על מה מדובר.[/QUOTE]
החיים של מי? הגיבורים הראשיים? החברה שלהם? או שאולי ההורים עצמם? תצייני את זה.
[QUOTE]
הבטתי בעינים החומות והגדולות של יונתן, זיק שובבות כמו תמיד הבליח בהם ובשערו השחור הקוצני אשר היה מסודר ולא זע ברוח עברו רטטי התרגשות.
יונתן אמר שהסתכל בי, עיני האיזמרגד שלי נצצו ושערי הבלונדיני הארוך התבדר מאחורי ברוח, ''מוכן?'' שאלתי, ''מוכן'' הוא ענה.[/QUOTE]
אמר שהסתכל בי? מה הכוונה, "אני מסתכל בך"?
מוכן למה?
[QUOTE]
מחר, אני ויונתן סוף סוף נזכה בחירותינו, היום שלאחר יום הולדתינו העשירי, היום בוא המסע שלנו, המסע שלנו יתחיל![/QUOTE]
עכשיו הבנתי למה.
אבל הקטע הוא שהמילים האלו ממש תקועות. זו לא איזה פרק של פוקימון, זה סיפור. זה לא יכול להיות מסודר בצורה כזו.
[QUOTE]
אני, יונתן ומאיה החלטנו לצאת למסע יחדיו, מאיה, שהייתה קטנה מאיתנו בחדשיים הייתה אמורה להצטרף אלינו ישר בתחילת מסעה.[/QUOTE]
אוקיי, אין הערות.
[QUOTE]
הבעיה היחידה הייתה ההתחלתיים, היו כל כך הרבה מהם במחוז שלנו, מחוז טמפרס, היה את פיג'י ורטטה, סידוט ולוטאד, שינקס ופיצ'ו ועוד המון, יונתן אמר שהוא מעדיף לקחת את פי'צ'ו, ואני כמובן, בדיוק ההפך ממנו העדפתי לקחת את פיבס, הוא אולי אינו יעיל כל כך בצורתו כרגע, אך כאשר יתפתח הוא יהפך למיילוטיק מדהים וחזק.[/QUOTE]
ה'כמובן' לא מתאים פה. ולמה? לא כל כך תיארת את אישיותה של הדמות הראשית. לא אמרת שהיא ההפך ממנו, ולהפך, פיצ'ו לא הפוך מפיבס בכלל.
[QUOTE]
''לא אמרתי לך ללכת לישון לפני עשר דקות?!, למיטה נלה!'', אוי לא זאת אמא שלי, נגה, לילה טוב נתראה בפרק הבא![/QUOTE]
אוקיי, אין הערות.


סה"כ הפרק יפה, למרות שממבט ראשון נראה שיש הרבה הערות, אלו פרטים שוליים, יש עלילה טובה ותיאורים טובים. הסיפור שלך יפה, וחוץ מהתיקונים האלו הוא מעולה.
למרות זאת, את צריכה לעבוד על שילוב מטאפורות, שאמורות להעלות את רמת הכתיבה. מכיוון שאת משלבת אותם במקומות לא מתאימים, וחבל. תפשטי את המקרה, וכך תמצאי לו את הביטוי המושלם.

7\10, כל הכבוד.

עכשיו לסיפור של cool nick, גיבורי האולימפוס, פרק ראשון:

[QUOTE]יחסית למדינת שמש נצחית, פלורידה עיר לא רעה... חופים, פארקים, גנים טרופיים, מה רע? טוב, יש פרט שולי קטן, המפלצות.
לאחרונה הם דוחפות את האף שלהם לכל מקום, אין רגע אחד שהם לא מנסות להתקיף אותי.
טוב, אני מודה שלא תמיד היו כאלה.. לפחות עד שידעתי מה אני, אז בואו נתחיל מההתחלה, היום הראשון לקיץ.
[/QUOTE]

פתיחה נחמדה. תיאור המקום בו הגיבור נמצא בהתחלה תורם להמשך הסיפור ונותן לנו מידע להמשך. אין הערות.

[QUOTE]

"שיט!" סיננתי, והבטתי על המחברת השחורה שלי עם הגולגולות בצד. מולי ניצבו כמה שאלות, שלא עשיתי.
טוב.. אני מנחש שזה היה משהו בסגנון הזה, כי אני לא ממש מצליח להבין מה רשום שם, עם הבעיות שלי...
ילד ג'ינג'י עם מבט משועשע ניגש אליי, הוא היה לבוש בג'ינס קצר וחולצת טי[COLOR="Red"]-שירט[/COLOR] כחולה, כאילו הוא השתדל לחסות את ההתאמצות שלו בבחירת הלבוש כל יום. כזה היה בארי, תמיד ניסה להרשים את הבנות ולשחק אותה הבן אדם הכי מגניב שיש. הוא חייך חיוך "גם אתה לא עשית שיעורים?" הוא אמר ולא חיכה לתשובה "כדאי שנמהר להעתיק."
הבטתי אליו במבט מיואש "למה? השיעור מתחיל עוד שלוש דקות.."."נו מה אתה כזה פסימי? אולי נצליח.." הוא אמר וחיוכו התחיל להתרחב אף יותר. הכרתי את החיוך הזה.
"רגע, אני יודע מה קורה כ..!" פרץ צחוק אדיר קטע אותי, בארי נפל על הרצפה ואחז בחולצה שלי בהשתעשעות "זה שאלות חזרה למבחן, איזה כיף זה לנצל את זה שאתה בקושי מקשיב בשיעור, פלא שלא שלחו אותך לבית ספר של ילדים בעייתים עם הפרעות הקשב והדיסלקציה שלך.." הוא אמר והרפה את אחיזתו, הוא קם מהרצפה והלך בצליעה לכיסאו, הוא תמיד צלע ככה.. האמת שאף פעם לא הצלחתי להבין מה זה, הוא סיפר לי משהו על בעיות משונות ושהוא צריך מדרסים לרגל, אבל אני יודע לראות מתי הוא משקר ומתי הוא לא.[/QUOTE]

אוקיי, גם פה אין הערות שליליות. רק שלא אומרים 'חולצת טי-שירט', אלא 'חולצת טי'. זאת מכיוון ש T shirt אומר בפשטות חולצת טי, shirt זה חולצה.
כמו כן, לא ברור כל כך מדוע בדיוק הוא צוחק. לקח לי כמה פעמים לקרוא את הקטע כדי להבין. היית יכול לנסח את זה טוב יותר. כמו "זה לא שיעורי בית" או משהו כזה.

[QUOTE]
אה, שכחתי להגיד, שמי רמו. ואני בן לאם חד-הורית. זה לא בעיה לאף אחד מהכיתה שלי, ואם כן לא נראה לי שהם היו ממש מעיזים לומר את זה, אולי זה בגלל העובדה שאמא שלי מנהלת את התיכון שלי, תיכון 'סמארטס'.. כן השם די מוכיח שהבית ספר מתגאה בחוכמת תלמידיו אבל אנחנו לא הדבר הכי מחונן שאפשר למצוא. למעשה, גם הבית ספר לא ממש משעמם בעצמו, 'סמארטס' ממקומם על אחד החופים של היפים ביותר של פלורידה, חוף האיזמרגד. לפעמים נותנים לנו מידי פעם לצאת לחוף ולרבוץ תחת כיפת השמיים, להתענג מקרני השמש והמים הכחולים הצלולים. כן, ממש כיף הא? במיוחד שהמנהלת שלך נותנת לך ליווי אישי בבית בשיעורי הבית. [/QUOTE]

יפה מאוד. אני לא מוצא פה על מה להעיר. אני גם משער שהמידע על חוף הים עומד לתרום להמשך הסיפור, נכון?

[QUOTE]
אחרי השיעור בארי ואני הלכנו לחוף הים. טיילנו על החוף היפיפה, הארוך והלבן הזה, שנותן לך רצון עז לצנוח עליו ולשכב שם, עד לשארית ימי חייך. עצרתי במקומי והשקפתי אל הים. הרהרתי לעצמי, איזה מקום מדהים זה: שמש נצחית, ים כחול, אלפי דקלים.. אבל משהו קטע את חוט מחשבותיי, המים בעבעו והים התחיל לסעור, משהו נע במהירות לא אנושית במים, היה לו צורה נחש מתפתל , לפחות זה מה שפענחתי מכל התזוזות האלה. גם היה קשה לראות דרך המים הסוערים שעד לפני רגע היו שקטים. הבטתי אל בארי באימה ובארי, משום מה, לא פחד. הוא רק כיווץ את הגבות שלו, מהרהר לעצמו. "מה זה?" אמרתי אחוז אימה. הוא ענה "מפלצת.." [/QUOTE]

מסתבר שזה נכון. הצלחת לסיים את הפרק עם מתח, וזה טוב מאוד.


בעיקרון, הפרק הזה מעולה מבחינת שגיאות כתיב וסימני פיסוק. אך למרות זאת, הוא מאוד קצר. הייתי קורא לזה הקדמה, ולא פרק ראשון. אחרי הכל, רק מוצג בפרק מידע. השארת את הקוראים עם טעם לעוד, חבל שלא סיימת את הסיפור.

8\10, יפה מאוד!