חמשת הדרקונים

[u][b][size=5]פרק 3:נייצ'ר[/size][/b][/u]
[size=4]פאלרון פחד,יותר מאי פעם. האבן זהרה באור ירוק מוזר והתחילה לרעוד ואיתה השידה וכל שאר הרהיטים בחדר. "מה לעזא...." משפטו נקטע כשקרן אור פרצה מהאבן והאירה את כל החדר באור מוזר. "מה... מה קורה פה?" אמר לעצמו חרש,"ולמה?". ואז כאילו בא מישהו והוריד מתג, הפסיק האור להגיח מהאבן המוזרה. לאט לאט, התחילו להופיע סדקים על האבן אחד אחרי השני עד שהאבן נסדקה כולה ועמדה להישבר, ארשת פניו המפוחדת של פאלרון הפכה מתעניינת. ואז, כאילו בא פטיש גדול והכה באבן, היא נשברה ומתוכה קפץ יצור קטן וירוק, היצור היה מכוסה כולו בקשקשים זוהרים ירוקים, היו לו זוג כנפיים קטנות עשויות קרומי עור, שיניים וציפורניים זעירות אך חדות, וזנב ארוך יחסית לגופו ולבסוף דוקרני גב מראשו לאורך גופו עד לזנבו של היצור. זה היה דרקון!. "אה!!!" צעק פאלרון למראה המאיים של הדרקון. "מה קורה שם למעלה?" שמע פאלרון קול מלמטה "כלום,אבא,כלום!" צעק פאלרון בחזרה. פאלרון התקרב בשקט,בשקט לדרקון הקטן "שלום חמוד,אני לא אפגע בך". למשמע מילים אלו, הדרקון הסתובב,קפץ על פאלרון ונשך אותו בידו. בזמן הנשיכה, בקע מפיו אור ירוק שהמשיך כגוש קטן לאורך ידו של פאלרון עד שהגיע לכתפו ומשם לחזהו ואז, כאילו לתשובה יצא אור מחזהו גלש לאורך ידו ונכנס לדרקון. הדרקון נבהל כשהאור נכנס לתוכו ניער את ראשו וצווח "וואאהההה" פאלרון התחיל לתהות אם הדרקון הזה באמת מסוכן. "היי דרקון קטן בוא ננסה שוב,אני פאלרון,איך קוראים לך?" בום! הדרקון הפך פתאום לציפור "מה לעזאזל קרה פה עכשיו?" בום! הציפור הפכה לחפרפרת בום! החפרפרת הפכה לשיח בום! השיח הפך לעץ קטן ואז בום! העץ הפך בחזרה לדרקון "וואו!" קרא פאלרון בהתלהבות "זה היה מדליק" הדרקון ניער את ראשו הירוק והמוארך בשמחה "אני אקרא לך,נייצ'ר. כן. שם טוב". הדרקון קפץ באוויר למשמע השם. "פאלרון,אני עולה למעלה"... פאלרון נבהל הוא רץ למיטתו תפס סדין וזרק על הדרקון. ובו ברגע הדלת נפתחה. אביו של פאלרון היה בפתח סוקר את החדר במשקפיו העגולים. בום! כל נפץ נשמע. זה הקפיץ את אביו של פאלרון. "מה זה?" פאלרון העיף מבט בחשש על הסדין "כלום אבא,כלום" אביו של פאלרון לא השתכנע הוא צעד בצעדים מהירים לסדין והרים אותו. על הרצפה נחה לה אבן קטנה . :"טוב,כנראה שאני מדמיין" אמר ויצא מהחדר תוך כדי סגירת הדלת. בום! האבן נעלמה ובמקומה הופיע שוב נייצ'ר. : "אתה דרקון ערמומי" אמר פאלרון וחייך חיוך לדרקון, שחייך לו בחזרה.[/size]
[size=4]---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------[/size]
[size=4]"א..א..אדוני,הוא בקע!" הלקטס המפוחד הסתכל על המפלצת לפניו מחכה לתשובה. "טוב מאוד!,שלח נמר שליח אל מערת המגמה,ותודיע על בקיעתו,הדרקון כבר יחליט מה לעשות איתו. אך היה בטוח הלקטס שהדרקון יהיה בידינו" צחוק מרושע הדהד בתוך היער ולמשמעו התכווץ הלקטס ופנה לבצע את משימתו.[/size]
[size=4]---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------[/size]
[size=4]"במה מאכילים את הדרקון הזה?" הרהר לעצמו פאלרון בזמן שצפה בדרקון שלעס את כריתו. עברה בערך חצי שעה מאז הבקיעה של נייצ'ר ופאלרון עוד לא הרגיש בטוח לגמרי עם הדרקון. פאלרון הסתכל על הדרקון,כאילו חיכה שהדרקון יענה לו "אני יודע!",קרא לפתע,"אני אקנה לך בשר" הדרקון קפץ באוויר בשמחה,"אבל אני לא יכול להשאיר אותך פה,אתה תעשה בעיות. אתה חושב שתוכל להפוך לאבן עד שנחזור?" הדרקון הנהן בראשו ובקול נפץ הופיעה אבן מולו. "אתה ממש טוב בזה,אתה יודע?" האבן קפצה באוויר. פאלרון שיחרר צחוק קטן ולבש את מעילו. שם בכיס המעיל את נייצ'ר בצורת האבן ובכיס אחר את 30 המלקים (סוג המטבעות השמיש בארצו) שחסך. פאלרון ירד במדרגות חרש. "אני יוצא" אמר לאביו וכשקיבל אישור פתח את הדלת וסגר אותה בטריקה. הוא חשב פתאום שאולי זה לא רעיון כל-כך טוב....[/size]

וואו תודה על הפרק פרק ממש ממש יפה!!הוא דרקון טבע זה ברור אבל אני לא מבין למה הרעים רוצים אותו כל כך טוב כנראה בהמשך זה יתגלה!

תודה,עוד תגובות?

יש סיכוי שהפרק היום או מחר?וד"א אם תפתח מ"ת שלח לי ה"פ אני רוצה להשתתף!

עוד 2 תגובות ועוד פרק

תמשיך אנשים תגיבו שהוא ימשיך!

קראתי עכשיו את כל הפרקים.
אהבתי את הרעיון, סיפור יפה אבל בהתחלה קצת קצר.

ד.א. אליהאיאקס התכוון אלי,
וקראתי עוד כמה ספרים מהסוג הזה
לא רק את שני אלה.
וגם אני רוצה להרשם למשחק חת"ם כשהוא יפתח!

טוב,אני מתחיל לכתוב עכשיו את הפרק אבל אוליי הוא יפורסם מחר כי אני לא יודדע מתי גלואה ייסים לעבור עליו.
מחר אני אתחיל לעבוד על המ"ת אבל אני מבטיח שהוא יפתח

מחוק, היה פה פרק 4 אבל שיניתי אותו לחלוטין אז...

פרק יפה, אני חייב לומר.
קצת קצר, תשתדל להאריך את
הפרקים קצת.

תודה.
אני תמיד מנסה אבל לא מצליח
בוורד זה נראה הרבה יותר ארוך

פרק ממש יפה אבל בסוף התבלבלת כתבת אראגן במקום פאלרון

תוקן

מתי פרק הבא??

מחר.
מחר אני אכתוב אותו כשאני אחזור מבית הספר אבל אנשים אני רוצה עוד תגובות

יש לסיפור הזה מקוריות רבה. גש לעבודה והמשך להיות פעיל!

נו מתי הפרק הבא?????

*אישור הקפצה מאוהד
אוקיי חבר'ה הסיפור חזר!!!!!!!!!!!
לכל מי שקרא את הסיפור אי פעם ולכל מי שלא אני ממליץ לקרואההתחלה כי זה סיפור שלשם שינוי לא עוסקת בפוקימון.
כן, יש דמיון לאראגון, בהחלט אבל הסיפור מעט שונה מאראגון. והעליתי את הרעיון לפני שקראתי את הספרים האלה.
החלטתי לכתוב את פר 4 מחד, מחקתי את הישן.
קרדיט לטל על עזרה בכתיבת הפרק

[b][u]פרק 4:השוק[/u][/b]
פאלרון יצא אל רחובו השקט ולא עברו דקות ספורות ופלארון הגיע אל תוך השוק ההומה.

כל הזמן הקדיש פאלרון את תשומת לבו אל נייצ'ר הזע בלי סוף במעמקי בכיסו.
אך כאשר שמע נייצ'ר את כל קולות השוק אשר חדרו לתוך חלל הכיס הקטן, התחיל להתרגש עוד יותר וניסה לקפוץ מחוץ לכיס אל השוק הומה האדם, אך פאלרון עצר אותו באמצע הזינוק החוצה.
'אני חייב לקנות את הבשר הזה מהר, אני לא חושב שנייצ'ר יחזיק הרבה זמן בתוך הכיס ללא אוכל' חשב לעצמו פאלרון בדאגה ורץ לאורך השוק שהכיר כבר היטב.

אביו של פאלרון מכר בשוק חלק מהמצאותיו, לכן הכיר פאלרון את השוק היטב. הוא עבר על יד חנויות של צמחי מרפא שונים, צעצועי ילדים, פסלים לגינה, עתיקות ועוד, עד שלבסוף הגיע למקום שחפץ בו, אך בו בזמן גם שנא כל-כך "האטליז של ביל".
ברגע שפתח פלארון את דלת האטליז, חדר אל אפו הריח הנורא והחזק של בשר שנשחט רק לפני דקות ספורות וזיעה שהצטברה על מצח בעל החנות, ביל.

"מה אתה רוצה?" זרק לעברו ביל בחוסר חיבה מוחלט. "בשר" השיב פאלרון גם הוא באותה מידת חיבה.
מאז שפאלרון היה ילד קטן יחסיו עם ביל לא היו טובים. אולי בגלל הריב התמידי בין אביו של פאלרון לביל על מיקון העסק ורווחיהם השונים.

ביל היה אדם גדול ובעל כרס עצומה, הוא לבש חולצה שחורה גדולה ומכנסיים אדומים, לביל לא היתה שערה אחת על ראש, ועיניו הקטנות והשחורות אשר נצצו ברשעות, היו מאוד קרובות זו לזו ונראו כשקעים על פניו השמנות של ביל אשר הביעו שנאה תמידית.

פאלרון התקדם לעומק החנות ובחר שלושה נתחי סטייקים שמנים אשר נראו לו כמשביעים עבור נייצ'ר ובלי להגיד מילה, הראה אותם לביל, ביל הטיח בו בתשובה עם קומץ רשעות "עשרים מלקים, מחיר מיוחד ללא רצויים" פאלרון שילם את עשרים המלקים בחוסר רצון אך לא אמר מילה על המחיר היקר להחריד.
פלארון עמד לצאת מהאטליז השנוא עליו כל כך בשמחה רבה
אך לפתע, בדרכו החוצה, עינו של פלארון הבחינה באבן קטנה בפינת החנות.

'אוי לא' הספיק פאלרון לחשוב לעצמו כשקול נפץ נשמע ונייצ'ר הופיע במלוא הדרו, מלקק את שפתיו כשצבעו הירוק נוצץ באור השמש שחדר מחלון הראווה של האטליז. פאלרון הסתכל למטה וראה שכיסו קרוע לחלוטין וחושף את גופיתו.

פלארון רץ בלי לחשוב פעמיים אל עבר הדרקון הזעיר ותפס אותו בזמן לפני שנייצ'ר הסתער על הבשר ברעבתנות.
למראה נייצ'ר הזעיר, החוויר ביל כולו, "דרקון" הוא אמר חלושות באימה וברח אל אחורי החנות.

"עכשיו אנחנו בצרות" אמר פאלרון והסתכל בכעס על נייצ'ר, שחייך חיוך מלא שיניים עם חתיכות בשר תקועות בוא.
פאלרון רץ בעקבות ביל אל מאחורי החנות וראה את ביל כשמכשיר מתכתי נמצא בידו, מכשיר קריאה למשטרה.

ביל בדיוק עמד ללחוץ על הכפתור אך בתנועה זריזה עם זנבו של נייצ'ר העיף ניצ'ר את המכשיר הזעיר מידו של ביל. פאלרון נדהם ממהירות הדרקון אך הזניח את מחשבה זו לרגע.

"ביל אני רוצה שתירגע" אמר פאלרון למוכר הבשר השנוא עליו שברגע זה השפיע על כל גורלו.
"נייצ'ר הוא דרקון טוב, אין סיבה להתקשר למשטרה, הוא לא עשה לך נזק לחנות והוא לא פגע באף אחד, אני רוצה שתשכח ממה שראית עכשיו". נייצ'ר הנהן וביל, שעדיין היה חיוור כסיד, קם והניד בראשו ואז אמר בקול חלוש ומפוחד "אתה מגדל דרקון, זה לא חוקי ואני הולך להתקשר למשטרה".

ביל העיף מבט במכשיר אשר נח כעט על הרצפה וכך גם נייצ'ר, שניהם זינקו אל עבר המכשיר הקטן.
פאלרון לא הצליח לראות מה קורה כי הבזק אור ירקרק אשר חזר מקשקשיו של נייצ'ר הכה בעיניו. כשראייתו חזרה, ראה פלארון את ביל שרוע על הרצפה מעולף ונייצ'ר לידו בחיוך שמח.
"איך.. אבל... אתה..." אמר פאלרון בהלם, כל שנייה הוא מגלה על דרקונו דבר חדש בנוגע ליכולותיו. "זה לא הגיוני!" צעק פאלרון "אתה, אתה ניצחת את ביל בכל כך קלות!". נייצ'ר שמח, קפץ באוויר ועשה סלטה אך הוא לא חשב עד הסוף על מעשיו כי כאשר נחת נייצ'ר על זנבו, הוא נחת על המכשיר, והכפתור האדום נלחץ והתחיל להבהב.
עכשיו הכל אבוד, המשטרה בדרך.

פרק יפה מאוד!!!!!!!!! ממש אהבתי

נ.ב בכלל לא הוספתי לשם דברים אז ני בכלל לא מכירה את הפרק;)

מפאת הזמן קראתי רק את ההקדמה.
במילה אחת? מדהים.
למה הפסקת לכתוב מההתחלה? זה גאוני! זה סיפור עם רעיון אדיר, ובשונה מהאחרים, אותו אתה [u]חייב[/u] לגמור!
ישר כוח!

מה עם הפרק הבא,

אתה כותב מדהים והסיפורים שלך מושחים תמשיך כך

ידעתי שזה סיפור מדהים. כמו שאמרתי לך בעבר!
אתה השתפרת. מאוד! תראה איזה יופי!

תודה לכולם.
אוהד- אני אוהב לשמוע מחמאות על ההקדמה כי כתבתי אותה בגיל 7... ולכן הסיפור לא מבוסס במקור על אראגון.
אני מקווה שתקרא את שאר הפרקים בקרוב.

אני אפרסם פרק חדש בעוד מספר דקות.

סורי שזה קצר אבל זה חלק א'... הבא יגיע מחר. בכל מקרה תקראו ותיהנו.
[b][u][size="3"]פרק 5:נמלט חלק א'[/size][/u][/b]
פאלרון נזכר לפתע שבשוק יש הרבה חנויות שמקום מחסן יש להם מעין "חצר אחורית" שם הם מאחסנים את המוצרים היותר זולים וגם שם המוכרים יכולים לנוח בשקט לאחר יום עבודה קשה. הוא שמע קול נפץ לידו וראה אבן קטנה מונחת על הרצפה בדיוק במקום שבו נייצ'ר היה לפני רגע "למה לא נשארת ככה מהתחלה?" שאל פאלרון בעוקצנות, הכניס את נייצ'ר לכיס מכנסיו ויצא אל השוק.

הוא פתח את הדלת האחורית של האטליז ויצא למעין מזבלת בשר וסכינים חלודים. ריח הריקבון היה כל-כך נורא וחזק שדמעות הופיעו בעיניו. הוא סתם את אפיו ורץ שמאלה הכי מהר שהוא יכול. הוא קפץ מעל הגדר הנמוכה יחסית של מזבלת האטליז והמשיך לרוץ עד שהגיע לחצר של החנות הבאה, חנות הבשמים של רוז. רוז ופאלרון היו ביחסים מאוד טובים ולכן לא פחד להתפרץ לחצר שלה ללא אזהרה. הוא רץ וראה את הגדר של החצר של חנות הבשמים. הוא קפץ וברגע האחרון הבחין שהגדר מעט יותר גבוהה ממה שחשב. הגדר התקרבה במהירות עצומה והוא כבר לא יכל לעצור את קפיצתו הוא פשוט עצם את עיניו וחיכה להתנגשות, אך במקום כאב בכל הגוף הוא הרגיש כאב אז בידו. הוא פתח את עיניו וראה את טפרי רגליו של נייצ'ר נעוצות בידו.

הכאב היה נוראי אך פתאום שם לב פאלרון שהיה אמור לנחות מזמן ואז הבין, נייצ'ר עף ומחזיק אותו. "קדימה חבר, אתה יכול!" צעק פאלרון בעידוד מה שנתן לנייצ'ר מרץ מחודש והוא נופף בכנפיו הזעירות במרץ אך הוא היה עדיין קטן מדי. בום! שניהם התרסקו בחוזקה אל רצפת החצר האחורית, נייצ'ר היה מותש וניסה להשתנות לאבן אך כל מה שהצליח לעשות הוא לשנות את גוון גופו לאפרפר. פאלרון ממש דאג לדרקון הקטן, הוא הגיע לקצת גבול היכולת. "כנס!" שמע לחישה בהולה וראה לפתע דרך החלון את רוז. רוז היתה אישה יחסית נמוכה בעל שיער שחור אסוף בפקעת הדוקה. פאלרון ידע שבזמנה החופשי עסקה בהכנת שיקויים למרות שהבטיח לשמר על זה בסוד כי זה אסור על פי חוק ביישובם לעסוק ברוקחות. "ותביא את הדרקון הקטן" לחשה רוז. פאלרון הנהנן ורץ מהר לתוך החנות, מלא חששות.

רוז הובילה את פאלרון בין מדפים עמוסים בבשמים מלאי ניחוחות ובין הלקוחות היוקרתיים והמנומסים שהרימו את אפם בחשדנות כלפי פאלרון בגלל בגדיו הבלויים מעט והלא כל-כך מהודרים. "תקשיב, כל המשטרה אחריך, איכשהו הם יודעים איך אתה נראה והם מסתובבים עם תמונה שלך ומתשאלים אנשים. אני הוצאתי את השוטרים מחנותי אבל אין לך הרבה זמן." פאלרון הנהן ודי נדהם מהמהירות שרוז קלטה פרטים, היא היתה אישה כזאת, מהירת מחשבה. היא החוותה בראשה אל נייצ'ר "הדרקון הקטן..." היא התחילה להגיד אך פאלרון תיקן אותה "נייצ'ר", רוז הנהנה "נייצ'ר ואתה צריכים הסוואה, הכנתי כמה שיקויים אבל אף פעם לא ניסיתי אותם ואולי זה יהיה מסוכן מעט".

פאלרון שקל בראשו את המצב. מצד אחד יכול להיות שהשיקוי יגרום לתופעות לוואי קשות אבל אם לא ישתה אותו יסתכן בתפיסה על ידי המשטרה ולהיכנס לכלא. אבל רוז בחיים לא תיתן לו משהו שיכול לגרום לו משהו קטלני אז הוא עזר אומץ ואמר "אני אשתה את השיקוי" היא הנהנה והגישה לו בקבוק בעל נוזל ירוק מבחיל. פאלרון עצר את נשישתו ואמר "על החיים ועל המוות" וחלץ את הפקק מבקבוקון הזכוכית.
הוא הזרים את הנוזל לגרונו והנוזל הירוק זלג במורד גרונו, הוא העווה את פניו בגלל הטעם הנוראי של השיקוי ואז כאב לו בכל הגוף, הוא הרגיש איך עיניו נעצמות לאט לאט...

קראתי פרק ראשון, הוא ממש יפה, אבל קצר מאוד.
אני משוכנע שפאלרון יברח מהבית שלו, נכון? זה די צפוי.

אולי. כרגע פרק חמישי והוא עוד לא חושב על זה בכלל...

[QUOTE=scizor-x;909847]תודה לכולם על התגובות

[u][b][size=4]פרק 2:חברים ואבנים[/size][/b][/u]
פאלרון נשאר בחדרו למשך שלוש שעות עד שהסכים לצאת החוצה. "פאלרון,אתה לא יכול להמשיך ככה" הטיף לו אביו "להיות מדען זה כיף". פאלרון זרק לעברו מבט כועס ואמר "אולי לך". אביו של פאלרון ראה שבנו ימשיך להתנהג כך למשך הזמן הקרוב אז הוא ירד שוב למעבדתו. לא עברו 10 דקות כשקול עלה מתוך המעבדה וקרא "פאלרון! בוא הנה מהר אתה חייב לראות את זה!".
פאלרון ירד במהירות במדרגות וראה את אביו רוכן מעל אבן החן שהראה לו לפני שלוש שעות. "מה קרה?" אביו של פאלרון לקח מזלף,טבל אותו בבקבוק חומצה ואמר "תראה מה קורה לאבן כששמים עליה חומצה". פאלרון החליף את מבטו ממבט מתעניין למבט משועמם "אתה כבר תראה". אביו של פאלרון קירב את המזלף לאבן וטפטף עליה 3 טיפות. הטיפות לא עשו לאבן כלום,לא רק זה, האבן גם שינתה את צבעה לאפור סלעי לרגע ואז חזרה לצבעה המקורי. פאלרון חזר להתלהב כשראה את שינוי הצבע. "אבא,אני יכול לשמור את האבן הזו?" אביו של פאלרון חשב לרגע ואז אמר:"ברור,בן". אחריי שעה פאלרון ואביו ישבו במטבחון הקטן ואכלו טוסט עם חמאה. "פאלרון,אני רוצה לספר לך משהו" הפר אביו את הדממה. "הבית והמעבדה האלה עוברים מדור לדור במשפחה שלי. כל המשפחה עסקה במדע וניסויים. ובגלל זה אני לא מסכים לך לצאת" פאלרון חשב לרגע והתחיל להבין את אביו אך בכל זאת חשב שהוא מסתיר משהו. "אבא,מה אתה מסתיר?" אביו של פאלרון קפץ למשמע השאלה וענה בקול נמרץ "שום דבר,למה אתה חושב שאני מסתיר משהו?" פאלרון הסתכל על אביו בארשת פנים רצינית ואמר "אתה מסתיר את הסיבה האמיתית,אני יודע". ובמילים האלו פאלרון עלה במדרגות בחזרה לחדרו. חדרו של פאלרון היה חדר ישן ועבש ובו מיטה,מראה סדוקה,ארון וחלון גדול. לפאלרון היה רק חבר אחד,לוק שמו. לוק היה מבקר אותו כל יום חשב לעצמו פאלרון,במה שונה הפעם הזאת?. פאלרון צנח על מיטתו כשראשו טרוד בשני דברים, אביו ולוק. הוא העיף מבט בשידה שלידו והסתכל על האבן, הוא חקר אותה במבטו אך לפתע האבן התחילה לזהור...[/QUOTE]

מעניין, תיארת מצב של ריב שקורה בכל משפחה, תוך רגע משלימים.
בקשר להסתרה, זה מוזר לי שלפני רגע הם היו 'בסט פרנדס' ותוך שניה הם שוב רבים. לא הזכרת קודם שהיו מתחים בין האב לבנו.

אתה צודק.
אבל אני לא זוכר מה חשבתי כשכתבתי את הפרק זה היה מזמן...

כמו שאמרתי מדהים!!!!!

עוד שתי תגובות ואני מפרסם את הפרק הבא.