-
פרק 15 (''מידע'')-
הלילה ירד. נער רזה ובלנדיני הלך ברחובות פוקיבול השותתים מדם. נראה היה שהמראה הנורא, של גופות האנשים המתים שהיו בכל מקום, לא השפיע על הנער. נהפוך הוא; הנער לא נרתע מהגופות, ואפילו דרך על כמה מהן. ''גועל נפש.'' לחש הנער בבוז ובעט באחת הגופות ''דרכתי על גוויות פוקיבול. איזה גועל.''
הנער המשיך ללכת. נראה היה כאילו הוא מחפש דבר מה. ''נו באמת,'' חשב הנער בלבו ''מה לעזאזל קרה במקום הזה? לא יתכן שכולם מתו. חייב להיות לפחות מישהו אחד שעדין בחיים.''
ואז, הנער שמע קולות. קולות של דיבור. ''מצוין.'' חשב הנער בלבו וחיפש את מקור הקולות. ואז הוא מצא את זה; שני נערים היושבים על ספסל בפארק הציבורי של פוקיבול, ומשוחחים בינם. הנער התחבא מאחורי אחד העצים. ''אני לא מאמין שהם עשו כזה דבר מטומטם,'' אמר נער בעל שיער קוצני ''אנחנו הרי גם ככה במצב קשה. אוטאקו קון לא יוותרו בכזאת קלות, הם בוודאי יחזרו לתקוף שוב. ומה דניקס ופלג האלה עושים? מחמירים את המצב. רצחו כמעט חצי מהאוכלוסיה רק כי הם לא צייתו לחוקים הטפשיים שלהם. אני ממש מתביש בשניים האלה.''
''כן...'' אמר הנער השני שישב לידו, שהיה עם שיער ארוך ''מזל שלא באנו לשם מאוחר מדי, אחרת הם כבר היו רוצחים את כל אזרחי פוקיבול. כשקראתי בעיתון שדניקס הפך למושל החלופי של ממלכת פוקיבול, ופלג הפך לסגן שלו, לא לקח לי הרבה זמן להבין איזה אסון גדול נפל על הממלכה. אולי בעצם אנחנו צריכים להודות לליאור על שנתן לנו את העיתון, לא כך, דני?''
''אני די כועס על עצמי על שהשארתי את השניים האלה לבד בלי השגחה.'' אמר דני ''זה היה טפשי מצדי, חסר אחריות לחלוטין. תאר לעצמך, אם לא הייתי עוזב את הממלכה מלכתחילה, שום דבר לא היה קורה, אף אזרח לא היה מת. הכל באשמתי.''
''די, די, אל תאשים אתך עצמך.'' אמר דני העתידי וטפח על גבו של דני ''שום דבר מזה לא קרה באשמך. היחידים שאשמים הם דניקס ופלג, המנוולים האלה. אתה לא עשית שום דבר רע. לא יכולת לדעת שכל זה יתרחש.''
''ו..ומה יהיה עכשיו?'' שאל דני והביט אל השמיים ''נתנאל מאושפז בבית חולים, דניקס ופלג כלואים בצינוק. איפה ההנהגה? מי ימשול בממלכת פוקיבול עכשיו? אי אפשר להשאיר את הממלכה ללא מושל.''
''זו באמת בעיה...'' אמר דני העתידי ''אבל..אני לא חושב שאנחנו יכולים לעשות משהו בנוגע לזה. לנו יש משימה, דני, והיא למנוע את האסון העתיד להתרחש. האסון שמאיים על כל עולם הממלכות. אין לנו עכשיו זמן לדברים כמו למשול בממלכה. לנו יש משימה, דני, ואנו מוכרחים לבצע אותה. אתה מבין אותי?''
''כן...'' השיב דני ''אבל בכל זאת...מפחיד אותי לחשוב על מה שיקרה לממלכה בזמן הקרוב. מתו היום יותר מדי אנשים, אני לא רוצה שימותו עוד. אוטאקו קון עלולים לתקוף בכל רגע, אולי מחר, אולי מחרתיים. מי ינהיג את הצבא כשהם יתקפו?''
''אם נמנע את האסון בזמן, לא נצטרך לדאוג בנוגע לזה.'' ענה דני העתידי וקם מהספסל ''אני חושב שכדאי שנלך לדבר במקום אחר, דני, יש לי מן הרגשה לא נוחה כזאת...כאילו מישהו שומע את מה שאנחנו אומרים עכשיו, אתה מבין?''
''אתה סתם מדמין.'' אמר דני וקם גם הוא. ''לעזאזל, אני חייב לברוח מכאן לפני שהם יגלו אותי.'' חשב הנער הבלונדיני בלבו, אולם לרוע מזלו, שני הדנים הבחינו בו לפני שהספיק להמלט. ''היי, מי אתה?'' שאל דני העתידי ''מה אתה עושה כאן בפארק בשעה כה מאוחרת? מצותת לשיחות של אחרים?''
''אני...אה..אני המנקה של הפארק.'' אמר הנער ''כן, אני המנקה. אני מנקה את..עלי השלכת שנפלו מהעצים. כן.''
''מוזר...לא זכור לי שעכשיו סתיו...'' אמר דני בבלבול. ''אה באמת? חבל מאד.'' אמר הנער ''טוב, היה נעים להכיר, אבל...להתראות!''
ובעוד שני הדנים שואלים את עצמם מי הוא הברנש המוזר, ברח הנער הבלונדיני בשיא המהירות, לכיוון שער היציאה מהממלכה. ''מצוין.'' חשב הנער בלבו ''זה לא היה קשה מדי. הבוס בוודאי יהיה גאה בי על המידע שאני הולך להעביר לו...''
הבוקר הגיע. בממלכת אוטאקו קון הקטנה והשקטה, הלכו שני אזרחים פשוטים, אחד רזה וממושקף, והשני שמנמן ומתולתל, אל עבר טירת המלוכה. ''נדב, למה אנחנו בכלל עושים את זה?'' שאל בסינו ''אז בסדר, עזבנו את אנימגה, הגענו לממלכת אוטאקו קון. אבל למה לדבר עם המושל? במה זה יעזור לנו? הוא בטח יעיף אותנו מהטירה כשיגלה שהיינו בעבר סגנים באנימגה.''
''סמוך עלי,'' אמר נדב ברוגע ''אני יודע מה אני עושה.''
נדב ובסינו נכנסו לתוך הטירה. כשהלוחמים שבתוך הטירה הבחינו בשניים-התחילה המולה גדולה. ''מה זה? יש כאן פולשים!'' קרא אחד הלוחמים ''זה נורא ואיום! מוכרחים לכלוא אותם לפני שיעשו כאן צרות!''
''מה? פולשים? איפה?'' שאל לוחם אחר ''אני כבר אהרוג אותם! אסור לאף פולש להכנס הנה!''
''היי, היי, חבר'ה, הרגעו בבקשה.'' אמר נדב ''אנחנו לא פולשים. אנחנו רק..אזרחים חדשים בממלכה. מבינים? אין צורך לתקוף אותנו, באמת. אנחנו רק באנו..לדבר עם המושל.''
''אהההה, לדבר עם המושל, אה?'' אמר אחד הלוחמים ''למה לא אמרתם קודם? בבקשה, עלו במדרגות, לא התכוונו לתקוף אנשים מכובדים שמיודדים עם המושל.''
נדב ובסינו עלו במדרגות הטירה. הם הלכו במסדרון, עד שלבסוף הגיעו לחדרו של אלעד, מושל אוטאקו קון. דלת החדר היתה פתוחה. בחדר, ישבו אלעד וסגנו אביב, והתווכחו בינם. ''מה פתאום! אסור בשום פנים ואופן לתקוף את פוקיבול היום בצהריים!'' אמר אביב בכעס ''זה טפשי, זה מגוחך וזה גם בכלל לא הגיוני!''
''שתוק כבר!'' כעס אלעד ''אני בכלל לא שואל אותך. אתה בסך הכל סגן עלוב, אתה לא יכול לתת ל עצות בדברים האלה! אם אני אמרתי שנתקוף את פוקיבול היום בצהריים אז נעשה את זה!''
נדב כחכח בגרונו. אלעד ואביב הופתעו מאד לראות שני אזרחים פשוטים בפתח דלת משרד המושל. ''סליחה?!'' נדהם אביב ''מה אתם חושבים שאתם עושים כאן? זהו החדר הפרטי של המושל! אין בשום פנים ואופן כניסה לאזרחים!''
''בואנה!'' כעס בסינו וקמץ את אגרופיו ''דבר אלי יפה אתה! אל תעצבן אותי, שמעת? אני בחור מסוכן אני! לא כדאי לך להתעסק אתי! אני הוא דביר בסינו, אתה שומע? אני אפרק לך את הצורה, אני אוכל אלף כמוך לארוחת בוקר!''
''אך אתה מעז לדבר אלי?'' זעם אביב. הוא ניגש אל השניים ועמד לגרש אותם מהחדר. ''לא, לא, חכה רגע, בבקשה!''אמר נדב המיואש ''אל תגרש אותנו! יש לנו מידע שאולי יעזור מאד למושל שלכם. בבקשה, אל תסלק אותנו!''
''שאתן לכם לדבר עם המושל?'' שאל אביב בבוז ''בדיחה טובה! יאללה, עופו מכאן!''
''אה..אביב, תן להם להכנס.'' אמר לפתע אלעד ''אין זה מכובד לגרש אורחים. ובטח כאשר לאותם אורחים יש פיסת מידע חשובה מאד עבורי. אם זה באמת נכון מה שהם טוענים. בואו, אורחים יקרים, שבו בבקשה.''
אביב הביט על נדב ובסינו במבט זועף, וזז הצדה. ''תודה לך, אדוני הנכבד.'' אמר נדב לאביב. נדב ובסינו התישבו ליד שולחנו של אלעד. ''אז אמרו לי...'' אמר אלעד ''מי אתם? אני מניח שאתם תושבים חדשים כאן, נכון? לא ראיתי אתכם בעבר. ספרו לי קצת עליכם. מי אתם? מהיכן הגעתם? ומהו אותו מידע שאתם מעונינים למסור לי?''
''נעים מאד, שמי נדב.'' אמר נדב. ''ולי קוראים בסינו!'' אמר בסינו בקול נלהב ''אדוני המושל, אתה אחלה גבר!''
אלעד נגעל מעט מגסות הרוח של בסינו, ונדב הבחין בכך. ''אנא, אדוני הנכבד, סלח לבסינו.'' אמר נדב ''הוא מאד מאד נרגש לפגוש אדם כה דגול כמוך, ולכן הוא מתנהג כך. בדרך כלל, הוא מאד מנומס.''
''כן, אני בטוח בכך...'' אמר אלעד ''אבל ספרו לי עוד עליכם. מהיכן הגעתם? ומה גרם לכם להגיע לממלכה הקטנה שלי?''
''אנחנו היינו פקחים בממלכת אנימגה.'' הסביר נדב. ''מה? אנימגה?'' התפרץ אביב ''אלעד, מוכרחים לגרש אותם תכף ומיד. הם מרגלים! ידעתי מההתחלה שהם חשודים! הם באו לרגל אחרינו, ואז להעביר את המידע לממלכה הקטנה והעלובה שלהם, אנימגה! צריך להרוג אותם!''
''אביב, די! נמאסת!'' קרא אלעד בכעס ונתן לאביב סטירת לחי ''אתה מלחיץ את האורחים היקרים שלי! עוף מפה, אני לא רוצה לראות אותך!''
''כ..כן, כבודו.'' אמר אביב בראש מושפל ועזב את החדר. ''אני מאד מתנצל על גסות הרוח של סגני.'' התנצל אלעד בפני נדב ובסינו ''הוא פשוט..לא כל כך אוהב אורחים. אני מאד מקוה שלא נעלבתם ממנו.''
''לא, שטויות.'' אמר נדב ''על כל פנים, כפי שאמרתי קודם, בסינו ואני היינו בעברנו סגנים בממלכת אנימגה. אבל בסופו של דבר, נמאס לנו להיות העבדים הקטנים והממושמעים של ליאור, והחלטנו לפרוש מהממלכה.''
''אני מבין.'' אמר אלעד ''אבל בכל זאת...למה דווקא הממלכה שלי? יש עוד הרבה ממלכות אחרות. יש את אנימה קון, יש את פוקיבול..''
''פוקיבול מסריחים!'' קטע אותו בסינו ''אנחנו שונאים אותם!''
''כן, את ממלכת פוקיבול אנחנו באמת לא מחבבים במיוחד,'' הסביר נדב ''וממלכת אנימה קון שעממה אותנו מדי. אין בה שום דבר מענין. לעומת זאת, הממלכה שלך, כבודו, היא שוקקת חיים ומלאת ענין. לכן באנו לכאן.''
''אם כך...'' אמר אלעד ''מהו אותו מידע שאתם מעונינים להעביר אלי?''
נדב חייך. ''נו, נו, חשבתי שתבין לבד.'' אמר נדב ''אני יודע שהממלכה האויבת שלכם היא פוקיבול, ופוקיבול נמצאת עם אנימגה בשותפות. לכן, בתור סגנים לשעבר בממלכת אנימגה, אנחנו נוכל להעביר לך את כל המידע שתצטרך אודות שתי הממלכות. ככה, יהיה לך יתרון על פוקיבול בכך שתדע עליהם יותר ממה שהם יודעים עליך, מבין?''
אלעד לא ידע מה לומר. הוא רק חייך חיוך, חיוך רחב, חיוך מאוזן לאוזן. ''זו..מתנה משמיים!'' צהל אלעד ולחץ את ידו של נדב. ''היי, רגע, מה אתי?'' נעלב בסינו. ''המממ...אל תעלב, אבל עליך אני אוותר.'' השיב אלעד ''נדב ובסינו, אין לכם מושג כמה אני מודה לכם. אתם אולי הדבר הכי טוב שקרה לי בתקופה האחרונה. שניכם תזכו לתפקידים בכירים מאד אצלי בממלכה. תהיו פקחים! כן, כן! אני ממנה אתכם לפקחים בממלכה שלי!''
''מה, באמת?'' שמח בסינו ''איזה אושר! איזה אושר! וואו! איזה מזל שעברנו לממלכה הזאת!''
כולם כל כך שמחו. היחיד שנשאר זועף היה אביב, שעבר מחוץ לדלת ושילב את ידיו בזעף. ''אז שני הפרחחים האלה נהיו עכשיו פקחים, אה?'' חשב אביב בלבו ''לעזאזל! לא יעבור הרבה זמן עד שהם יגיעו לדרגה שלי, ואולי אפילו יעקפו אותי. אני חייב לעשות משהו בנוגע לזה...''
בינתים, במקום אחר, לא מוכר ולא ידוע, בתוך חדר חשוך לחלוטין, נשמעה דפיקה בדלת. ''מי שם?'' שאל קול צפצפני להחריד. ''זה אני, כבודו,'' נשמע קול מאחורי דלת החדר החשוך ''עבדך הנאמן, ולדימיר.''
''הו, ולדי, הכנס בבקשה.'' אמר הקול הצפצפני. אל החדר נכנס נער בלונדיני, ומיד סגר את הדלת אחריו. הנער התישב על אחד הכסאות. ולדימיר לא יכול היה לראות את האדם בעל הקול הצפצפני שישב מולו. הוא יכול היה לראות שתי עיניים, גדולות ומרושעות. עיניים של רוע טהור.
[img]http://img84.imageshack.us/img84/9326/38762007gg0.png[/img]
''אז...אמור לי, ולדי,'' אמר הקול ''איך היתה המשימה שנתתי לך? האם הצלחת בה? האם יש לך מידע להעביר לי, הישר מממלכת פוקיבול?''
''הו, בעוד איך, כבודו,'' ענה ולדימיר ''אין לך מושג עד כמה. למען האמת, השגתי הרבה יותר מידע מכפי שציפיתי שאשיג. אתה מעונין לשמוע? לדעתי, זה מידע שעשוי לעורר בך ענין.''
''ולדי, ידעתי שלא תאכזב אותי.'' אמר הקול ''אחרי הכל, לא סתם מיניתי אותך כסגני הנאמן ביותר. אז ספר לי על המידע שהצלחת להשיג.''
''ובכן,'' אמר ולדימיר ''ממלכת פוקיבול עברה מכה קשה מאד. כמעט חצי מהאוכלוסיה שם-מתו. זה היה נורא. בכל מקום שבו דרכתי, היו גופות של אנשים מתים. מראה כזה נורא לא ראיתי זמן רב.''
''זה באמת נשמע נורא ואיום.'' אמר הקול ''איזו ממלכה עוללה להם את זה? אוטאקו קון?''
''לא ולא, אדוני.'' השיב ולדימיר ''לא מדובר בממלכה עוינת שהרגה כל כך הרבה אנשים, אלא, האמן או לא, אנשים מתוך הממלכה עצמה! כן, כן. מסתבר שנתנאל היה צריך להתאשפז בבית חולים, ולכן דניקס הפך למושל זמני בפוקיבול. ואחד הדברים שהוא עשה בתור מושל, היה לרצוח את כל מי שלא מציית לחוקים שלו.''
''טפשים!'' צחק הקול ''למה לרצוח אם אפשר פשוט לתת מאסר לנצח? בכל מקרה, המשך בבקשה.''
''בסופו של דבר,'' המשיך ולדימיר ''דני השליך לצינוק את דניקס ואת סגנו פלג..''
''רק רגע אחד,'' קטע אותו הקול ''מי זה הברנש שהזכרת עכשיו? דני? מי הוא?''
''דני?'' שאל ולדימיר ''טוב, דני הוא אחד מהאנשים שצוטטתי לשיחות שלהם. הוא תושב פוקיבול, אולי אפילו פקח שם, לפי מה שהבנתי. בכל מקרה, נכון לעכשיו הבעיה העיקרית של ממלכת פוקיבול, היא שאין לה הנהגה. אין מושל, אין סגנים. דני התלבט האם כדאי לו לכהן כמושל עד החלמתו של נתנאל, אך חברו שכנע אותו לותר על כך. לא כל כך הבנתי מדוע, אולי בגלל משהו שהם דיברו עליו..משהו על למנוע אסון, לא ממש הבנתי את זה.''
''אז לממלכת פוקיבול אין הנהגה, הא?'' שאל הקול ''נפלא, נפלא! יותר טוב ממה שחשבתי. בוודאי לא יקח לממלכת אוטאקו קון זמן רב לשמוע על כך, הם ינצלו את החולשה של פוקיבול ויתקפו אותם במהרה. מצוין. נראה שהכל פועל לטובתנו. בכל מקרה, ולדי, אני רוצה שתמשיך לרחרח שם, ולהעביר לי מידע אודות כל המתרחש בעולם הממלכות. אה, ופקח עין על הנער ההוא..מה שמו?''
''דני, כבודו.'' ענה ולדימיר. ''כן, כן, דני,'' אמר הקול ''הנער הזה מענין אותי מאד. פקח עליו עין, שמור שהוא לא יעשה שום דבר שעלול להרוס לי הכל, אולי אפילו תחבור אליו לצורך הענין...אתה מבין אותי, ולדי?''
''כן, כבודו.'' השיב ולדימיר. ''מצוין.'' אמר הקול ונאנח ''בהצלחה, ולדי, ואל תשכח, אני סומך עליך, נערי.''
[b]המשך יבוא...[/b]
-
פרק טוב מאוד
מותח..
וגם זה שלפניו..
עדיין אני בטוחה שיתעורר מתישהו עניין הפרדוקס..
חייב מתישהו להתעורר עיניין כזה..
זה יהיה טוויסט מאגניב D:
-
פרק טוב D:
[b]פרק 16/מצב הייפר דינאמי[/b]
'טוק טוק' נישמעה דפיקה קלה בדלת המשרד של מושל פוקיבול. הדלת ניפתחה בעדינות רבה ונער בלונדיני עם חיוך מזוייף ניכנס.
"הו, שלום לך, ולדי", "מה מביא אותך לפה?" שאלה דמות אשר נישכבה על כיסא הנוח והרימה את רגליה על שולחן הכתיבה. "ובכן, מאז שאנחנו חברים טובים, החלטתי לבלות איתך יותר זמן מהרגיל" השיב ולדי והיתיישב על כיסא.
"אוקיי, אבלה איתך" אמרה הדמות. "ממש ברגע זה אני אחתום על כמה מסמכים שמעידים שאני המושל החלופי של פוקיבול ולאחר מכן נצא לבלות בממלכה" השיבה הדמות והוציאה מן המגירה תיקייה בת אלף מסמכים.
"יו, תודה רבה לך דני!" שמח ולדי וחיכה בסבלנות רבה עד שדני יתפנה. ולדי ישב שעות על גבי שעות עם אותו חיוך מזוייף.
"אוקי, סיימתי עם המסמכים", "עכשיו אפשר לצאת לבל..." אמר דני אך קטעה אותו אזעקה. "רק לא זה!" נילחץ דני ועזב את ולדי בחדר המושל וברח.
כשדני הגיע אל שערי הממלכה ראה דני את חברו העתידי עומד ומולו סוער צבא אוטאקו. "דני!, תשאיר את זה לי!", "אתה חייב להביס את המושל שלהם!" צעק דני העתידי והפך לאביר משוריין וחסם את הכניסה לממלכה.
דני רץ בשיא כוחו אל ממלכת אוטאקו בכדי לירצוח את אלעד, שליט ממלכת אוטאקו. ובינתיים בממלכת פוקיבול, הקרב הגדול החל.
דני העתידי הרג כל חייל שניסה להיכנס לממלכה אך לבסוף צבא אוטאקו הצליח ליגבור על כוחו של דני העתידי וכולם ניכנסו לממלכה. לדני העתידי לא היה מספיק כוח ליגבור על מאות חיילים.
ובאוטאקו המצב היתחמם מרגע לרגע. דני פרץ את שערי הממלכה והיתקדם במהירות אל חדרו של המושל, אלעד. "עצור, אין לך סמכות להיסתובב סתם ככה בארמון הממלכה" סובב דני את ראשו וראה נער די מבוגר עם חתול ג'ינג'י על ראשו. "שמי אלכס, אני תורן המסדרון, אם אתה חושב שתצא נקי מכל העניין אז אתה טועה ובגדול" אמר אלכס והחתול שעל ראשו התחיל ליצחוק.
"נו באמת, אל תדליק אותי" נאנח דני והמשיך להיתקדם אל חדרו של אלעד, מושל הממלכה. אלכס ראה זאת כעילבון וזרק על דני מאות סכינים חדים אשר פגעו ופצעו את דני קשה. "הזהרתי אותך" ציחקק אלכס והוציא מכיס חולצתו סכין חד אשר מסוגל לחתוך ברזל.
"חתיכת...!!" היתעצבן דני ובמהירות רבה הכניס לאלכס אגרוף בוער היישר לפרצוף. "איזו מהירות מרשימה" חשב אלכס והחל לרוץ אל דני עם הסכין החד אך דני עצר אותו. "מסור ד"ש למלאך השומר שלי" ציחקק דני ומכף ידו יצאה להבה גדולה ואכזרית אשר שרפה את אלכס. כל מה שנישאר מאלכס היה אפר וחתול ג'ינג'י.
"יש לך מזל שאתה חתול" אמר דני והמשיך להיתקדם אל חדרו של אלעד עם אש בעיניים. לבסוף דני הגיע אלר חדרו של אלעד, והרס את דלת משרדו עם אגרופו הבוער.
שני פנים מוכרות נוכחו בחדרו של אלעד, היו אלא נדב ובסינו אשר שוחחו באותו הזמן עם אלעד. "דני?!, מה אתה עושה פה??" הופתע נדב וקם מן הכיסא והחל לרוץ עם אגרוף מוכן אך דני היתחמק בלי להוריד טיפת זיעה. "וואו, דני אתה מגניב!" מחא בסינו כפיים ואלעד הוריד לו כאפה.
"נדב, אל תיתערב, אם תעמוד בדרכי אתה תיפגע" אמר דני והיתקרב אל אלעד. אלעד התחיל ליצחוק וכאשר הוא נירגע היתרומם גם הוא מכיסאו המפואר והצביע לכיוונו של דני. "אל תעצבן אותי!, אני אהר.." ניסה דני להגיד את דבריו אך עמד מאחוריו ולדי עם סכין חד אשר מכוון היישר לגרון של דני.
ובפוקיבול, המצב חמור מאוד. צבא אוטאקו השמיד את כל הממלכה ועכשיו הגיע גזר הדין. "אתה, היכון למות!" אמר אחד החיילים של אוטאקו וזרק על דני העתידי קידון.
לפתע אור בוהק יצא מגופו של דני העתידי ואחרי שהאור הבוהק עבר עמד דני העתידי על שתי רגליו וכל פצעיו היתרפאו. כל גופו המשוריין היה מצופה זהב ועל גבו היו תותחים כבדים. על כתפיו הונחו תותחים קטנים ועל ידיו היו חרבות גדולות וחדות מאוד. "מצב הייפר דינאמי!" צעק דני העתידי ופיצץ את האיזור עם התותחים שעל גופו.
[b]המשך יבוא.[/b]
-
-
נחמד D:
כמעט חשבתי שדני העתידני ימות וזה יצור פרדוקס ><"
-
פרק 17 (''שליטה מלאה'')-
[b]בטירת אוטאקו קון[/b]
דני לא הבין מה קורה לו. הוא לא הבין למה פתאום אלעד מסתכל עליו עם חיוך כל כך מאושר. הוא לא הבין למה נדב ובסינו נראו פתאום כל כך מופתעים. ויותר מכל, הוא לא הבין למה יש לו תחושת בטן כל כך רעה...כאילו משהו רע עומד לקרות. ''שלום, דני,'' שמע דני את קולו החודר של ולדימיר, ממש ליד האוזן שלו ''מה שלומך, חברי? שמע, אני בהחלט לא ממליץ לך לזוז יותר מדי. אתה לא רוצה לאבד את הצוואר, נכון?''
דני סובב לאט-לאט וברעד את ראשו, עד שנוכח לדעת את האמת הנוראה; ולדימיר, זה שהפך לחבר כל כך טוב שלו בתקופה האחרונה, פתאום מצמיד סכין אל צווארו, רגע לפני שעמד לתקוף את אלעד. ''ולדי?'' שאל דני בפחד ''מ..מה קורה כאן? למה יש לך סכין? זה..זה משחק, או משהו כזה?''
אלעד, נדב ובסינו צחקו צחוק לועג. ''שתקו!'' צעק עליהם דני ''אף אחד לא שאל את דעתכם!''
''דני, דני, כזה נאיבי...'' אמר ולדימיר ''התמימות שלך כה מבדרת אותי. מילא שהיית משוכנע בהתחלה שאני סתם אדם תמים שרוצה להיות חבר שלך, אבל גם עכשיו, כשאני מכוון לכיוונך סכין, אתה עדין משוכנע שאני חבר שלך? טיפש.''
''מה?'' שאל דני, עדין מוכה תדהמה ''אבל..אבל ולדי, למה אתה עושה את זה? ח..חשבתי שאנחנו חברים, לא?''
''אידיוט!'' קרא ולדימיר ''אני לא באמת רוצה להיות חבר של אדם נחות כמוך. אני אדם נעלה מהחברה הגבוהה, אין לי כל ענין בפוחלצים פרימיטיבים שכמותך, וכמו כל חבריך שמפוקיבול. ניצלתי אותך מהרגע הראשון.''
''אז מה, דני, נשמע שממש נפלת בפח, אה?'' שאל אלעד וחייך חיוך מאוזן לאוזן ''נפלא, נפלא! ולדי, או איך שלא קוראים לך, עושה רושם שעשית עבודה מצוינת. הצלחת ללכוד את דני, ממש רגע לפני שעמד לתקוף אותי. ואני אפילו לא מכיר אותך.''
''אז הגיע הזמן שתכיר.'' אמר ולדימיר, עדין מחזיר את הסכין ליד צווארו של דני ''שמי הוא ולדימיר, ואני מגיע מממלכת אדוונס. זה כבוד גדול עבורי לפגוש אותך, אדון אלעד. שמעתי בממלכתי סיפורי גבורה רבים אודותיך.''
''הו, מצוין, מצוין.'' שמח אלעד ושילב את אצבעותיו ''זה מאד משמח אותי, לדעת שמכירים אותי גם מחוץ לגבולות אוטאקו קון. הממלכה הזאת שלך, אדוונס, היא בהחלט ממלכה לטעמי. מוזר שלא שמעתי עליה הרבה עד עכשיו.''
דני עדין לא יכול היה להאמין למשמע אזניו. ''אדוונס?'' שאל דני בתדהמה ''אתה מממלכת אדוונס? אני לא מאמין, פשוט לא מאמין. הייתי צריך לדעת את זה כבר מההתחלה...''
''כן, אני מאדוונס, אז מה?'' שאל ולדימיר ''נכון, אני מגיע מהממלכה המפותחת והמתקדמת, הממלכה הנעלה, ממלכת אדוונס. אז מה? אתה בכלל יודע עלינו משהו? אתה בכלל מכיר אותנו? אני מניח שלא.''
ואז, בבת אחת, נזכר דני במה שקרה בעבר, לפני זמן רב. הוא נזכר במה שנתנאל סיפר לו בזמנו, על פורעי החוק מממלכת אדוונס שפלשו לממלכת פוקיבול בשביל להתקיף אותה. דני נזכר שבזמנו נתנאל רצה לתקןף את הממלכה, אך דני ניסה לעצור בעדו כי אולי ממלכת אדוונס לא היתה כזו גרועה. לו רק דני היה יודע מלכתחילה כמה הממלכה הזאת מסוכנת. ''חחח נראה לי שדני נרדם.'' צחק בסינו. ''בסינו, דביל אחד,'' גער בו נדב ''איך הוא יכול להרדם עם עיניים פקוחות לרווחה? קצת הגיון, בן אדם, קצת הגיון.''
''אני לא מאמין...'' חשב דני בלבו, והתעלם מהשניים ''כמה שהייתי עיוור. אני מוכרח לחזור לפוקיבול, בהקדם האפשרי. אני חייב לספר לעצמי העתידי, ובכלל לכל קהילת פוקיבול, על ממלכת אדוונס המסוכנת, ועל האסון שעלול להגיע בכל רגע.''
[b]תחילת פלאשבק[/b]
"אא..א.. אתה ז..זה אני.." גימגם דני. "נכון מאוד, אני זה אתה, אני דני של שנה אחת קדימה." חייך דני העתידי וסידר את שיערו הארוך עם ידו המכנית. "חוץ משיער ארוך וגובה אתה ניראה בדיוק כמוני." התפלא דני וגירד את ראשו גם כן עם ידו המכנית. "ובכן חזרתי לזמן הזה מפני שבזמן שלי ממלכה אפלה וחזקה במיוחד לקחה פיקוד על כל עולם הממלכות שלנו. הממלכה ניקראת 'ממלכת הרשע'.'' סיפר דני העתידי "בניתי מכונת זמן ושיגרתי את עצמי לפה בתיקווה לעצור את הגורמים המרכזיים של ממכלת הרשע וגם כן למנוע מכל זה להתרחש וככה אשנה את העתיד ואת ההווה בו זמנית."
[b]סיום פלאשבק[/b]
''האם העתיד האיום של עצמי העתידי כבר כאן?'' חשב דני בלבו בדאגה ''האם האסון הזה שהוא דיבר עליו כל הזמן, כבר הגיע, ובעצם כל החזרה שלו לעבר היתה לשווא? האם יש לי אפשרות למנוע את האסון בזמן, או שאולי..אולי כבר מאוחר מדי לזה?''
''טוב, שמע אלעד, אני לא בטוח שאוכל להחזיק ככה את דני עם הסכין למשך זמן נוסף.'' אמר ולדימיר. ''אל תדאג, ולדי, אני אטפל בבעיה.'' אמר אלעד ושרק עם האצבעות ''אביב, בוא לכאן תכף ומיד!''
כעבור קצת יותר מדקה הגיע לחדר אביב, אשר נראה הרבה יותר עלוב ומושפל מאז הפעם האחרונה בה דני ראה אותו. בגדיו היו אפורים ובלוים, והשיער שלו היה מלוכלך ופרוע. ''כ..כן, אדוני?'' שאל אביב בהססנות ''קראת לי?''
''כן, אני רוצה שתזרוק מכאן את הזבל.'' השיב אלעד. ''סליחה, אדוני?'' שאל אביב בבלבול ''לא ממש הבנתי למה התכוונת...''
''אני רוצה שתשליך את דני לצינוק, אידיוט אחד!'' זעם אלעד ודפק על שולחנו ''מה היה לא ברור בזה, אה? אה?!''
''כ..כן, אדוני,'' השפיל אביב את ראשו ''מיד יבוצע.''
אביב הוציא מכיסו אזיקים. הוא שם את שתי ידיו של דני בתוך האזיקים, והחל לסחוב אותו, אל הציאה מהחדר. לפני שהשניים עזבו את החדר, הוא נעץ בנדב ובבסינו מבט נוקב, מלא שנאה ונקמנות. ''ולדי, אני מעריך מאד את העזרה שלך.'' הודה אלעד לולדימיר ''אין ספק, שאתה ושאר בני האדוונס, תהיו בני ברית עבורי.''
''תודה רבה לך, אדוני.'' אמר ולדימיר וקד קידה לפני אלעד ''עכשיו, אם תואיל בטובך לסלוח לי, אני פשוט חייב ללכת, יש לי כמה ענינים שעלי לסדר. אבל אל תדאג, אנחנו נשמור על קשר.''
ובמדרגות הטירה, סחב אביב את דני, אשר ידיו היו כבולות באזיקים. בניגוד לפעמים קודמות, דני הפעם לא ניסה להאבק באביב ולהמלט מתוך הטירה. הפעם, הוא הרגיש שאין טעם לכך. הוא הרגיש שהגורל כבר נקבע ונחתם, ואין טעם לנסות ולשנות אותו. הכל כבר נראה בעיני דני כחסר טעם, חסר תכלית. אביב עומד לכלוא אותו באוטאקו קון למשך כל ימי חייו. אז מה? זה כלום לעומת האסון הנורא והאיום שעומד לבוא על כל עולם הממלכות. מה זה משנה אם דני ימלט מאוטאקו קון או לא? זה לא יעזור בכלום. ''איי איי איי, מי היה מאמין שזה יסתיים כך...'' התגרה אביב בדני ''מי היה מאמין, שאחרי כל המאבקים המטופשים שלך ושל החברים שלך, בסופו של דבר הפסדתם. הכל היה לשווא, הא? כל הנסיונות העלובים שלך ושל חבריך, לנסות ולעצור אותנו, היו חסרי תועלת מההתחלה, לא כך?''
''נכון.'' אמר דני כמעט ללא קול. ''מה?'' הופתע אביב ''זה כל מה שיש לך לומר לי? אתה לא רוצה אולי לומר ששום דבר עוד לא נגמר, שאתם עוד תביסו אותנו, שהטובים הפעם ינצחו את הרעים, או שאולי אנחנו נצטער שבכלל נולדנו?''
''לא, לא, אתה צודק בהחלט.'' אמר דני ''זה נכון. באמת הכל היה לשווא. באמת כח המאבקים האלה היו חסרי תועלת. אני מסכים אתך בכל מלה.''
''באמת?'' שאל אביב, מאוכזב מעט ''חבל, לא הייתי מתנגד לריב אתך עכשיו. זה תענוג עבורי להתעלל באסירים חסרי אונים. אבל אם אתה מסכים אתי, אז..זה הורס את כל ההנאה שבענין. חבל. הנה, הגענו.''
דני ואביב נעצרו מול דלת אשר נראתה ישנה ומאובקת. ''טוב, זוהי הכניסה לצינוק,'' אמר אביב ''אתה רואה אותה? זו דלת הכניסה לחדר בו תשהה למשך כל שארית חייך, עד שתרקב ותמות. מה אני יכול לאחל לך עכשיו? נסה להנות מזה כמה שאפשר. זה לא טוב לבזבז את החיים על סבל. טוב, להתראות חבר!''
אביב זרק בגסות את דני על הדלת. הדלת נשברה, ודני נפל ישר אל תוך הצינוק החשוך והאפל. דני הרגיש כאילו כל עצמות גופו נשברו מהנפילה הקשה. כל גופו כאב. זו היתה הרגשה נוראה. ''לעזאזל...'' נאנח דני ''אין לי בעיה להשאר במקום הזה, אבל למה להכאיב לי בנוסף לזה? אה, אביב? יש לך משהו לומר על זה, חתיכת נבלה?!''
''דני?'' נשמע לפתע קול מתוך הצינוק ''זה..זה באמת אתה? מה אתה עושה כאן?''
דני נבהל למשמע הקול המסתורי. הוא לא ציפה לפגוש עוד מישהו בצינוק החשוך והקר. והקול ששמע...נשמע לו קצת מוכר. דני השתמש בכוחות האש שלו בכדי ליצור להבה. ''הו, עכשיו אני רואה הרבה יותר טוב...'' חשב דני בלבו, והחל ללכת ברחבי הצינוק, כשהלהבה המאירה בידו, ולחפש את מקור הקול. ''מי שם?'' שאל דני ''ענה לי!''
דני הבחין בדמות מסוימת באחת מפינות הצינוק. הוא החל להתקרב אל הדמות, וכשהבחין בפניה, הוכה תדהמה. ''לא יאומן!'' קרה דני בתדהמה ''אתה..אתה עידן!''
בינתים, בממלכת פוקיבול, דני העתידי עמד, באזור שערי הממלכה, והתנשף. בכל זאת, הוא הביס את כל צבא אוטאקו קון בעזרת כוח ''הייפר דינאמי'' מוזר ועצמתי, הוא היה חייב לנוח מעט לאחר הקרב הקשה. ''כן, כן, דני מהעתיד עשה זאת!'' קרא דני העתידי בגאווה ''הוא הצליח להביס את כל צבא אוטאקו קון ללא כל מאמץ! דני היה כל כך גאה בי, אם היה רואה את זה בזמן אמת. איפה הוא בכלל? האם הוא הצליח להביס את אלעד?''
''אני חושש שדני כבר לא יחזור...'' נשמע לפתע קול מכיוון שער הכניסה לממלכה. ''מה זה?'' שאל דני העתידי וקמץ את אגרופיו ''מי שם? הזדהה בבקשה!''
''הו, דני מהעתיד, אין לך צורך להבהל ממני,'' אמרה הדמות והתקרבה אל השער ''זה בסך הכל אני, ולדימיר.''
''אתה?'' שאל דני בבלבול והביט אל השער. בשער עמד ולדימיר, וסביבו עמדו עשרות חיילים חמושים בחרבות. דני העתידי התקרב מעט אליהם, והבחין בדבר מאד מוזר; המדים שלבשו החיילים, היו מדי הצבא של פוקיבול. ''חיילים,'' פקד ולדימיר על החיילים ''אני רוצה שתתפסו את האדם הנאלח הזה, ותביאו אותו אל אזור הגיליוטינה.''
''לפקודתך.'' אמרו החיילים והחלו לרוץ אל דני העתידי. ''סליחה?'' שאל דני העתידי בכעס ''איזו מן זכות יש לך לומר לחיילי פוקיבול, הממלכה שלי, מה לעשות? ממתי יש לך בכלל הרשאה לתת להם פקודות?''
''אה, לא שמעת את החדשות?'' שאל ולדימיר , חשף מאחורי גבו כתר זהב וחבש אותו על ראשו ''נעים להכיר, אני הוא ולדימיר. המושל החדש של ממלכת פוקיבול.''
[b]המשך יבוא...[/b]
-
פרק טוב D: כמו הקודמים ^^"
יאללה, תגובה ואני ממשיך.
-
פרק טוב D:
תגיד- עידן שבצינוק אמור להיות עידן מאדוונס? או מאנימקס הזה ><"
אני מבולבלת מרוב אנשים O:
ומה זה אוטאקו קון?
אני מכירה אדוונס פוקיבלוק,
אבל אוטאקו קון ועדו משו לא מכירה ><
-
[quote][i]Originally posted by אבטיחי D:[/i]@Sep 2 2008, 07:27 PM
[b] פרק טוב D:
תגיד- עידן שבצינוק אמור להיות עידן מאדוונס? או מאנימקס הזה ><"
אני מבולבלת מרוב אנשים O:
ומה זה אוטאקו קון?
אני מכירה אדוונס פוקיבלוק,
אבל אוטאקו קון ועדו משו לא מכירה >< [/b][/quote]
אוטאקו קון זה פורום שכבר לא קיים ועידן הוא הבעלים של אנימה קון לשעבר
-
אוטאקו קון קיים, אל תגיד דברים שאתה לא יודע O:
[b]פרק 18/'סופר אלדר'[/b]
"אני לא מאמין!, מושל ממלכת אנימקון כלוא בתוך צינוק של ממלכה אחרת", "לא יאומן!" נידהם דני ועזר לעידן לקום מן הריצפה הקרה והמלוכלכת. "כן אה" השיב עידן בקול חלש ונעמד על רגליו. כולו פצוע ומדמם.
"מעניין מה מפקד צבא פוקיבול עושה במקום כמו זה" ציחקק עידן ודני לא יכל להיתאפק והתחיל ליצחוק. "ובכן, אביב הדביל כלא אותי" השיב דני ועידן המשיך ליצחוק. "מה כל כך מצחיק?" היתרגז דני והגביר את האש שבידיו אך עידן הרגיע אותו, "אני מנסה לישמור על עצמי ולא להיתרגז יותר מדי", "חוץ מזה, רמת האוויר שמגיעה לפה היא דלה, אם תבזבז יותר מדי אוויר אתה תמות" אמר עידן.
"שיהיה" השיב דני באדישות והיתיישב על הריצפה. "תגיד, למה אתה כלוא בצינוק?" שאל דני את עידן אשר שתק והביט בקירות האפורות והקרות של הצינוק.
"אתה פשוט לא תאמין" ציחקק עידן והתחיל לספר. "ממש באמצע הלילה, חטפו אותי שני נינג'ות עם פנים מכוסות נייר והביאו אותי היישר לצינוק הזה", "הכל היה ממש מעורפל ולא הצלחתי להבין מה הולך" השיב עידן וגירד את ראשו.
"מי יעשה דבר נורא שכזה?" נידהם דני ועידן הסביר לו שכל הפשעים והאסונות מגיעים מממלכת אוטאקו הקטנה ו'השקטה'. "ניראה לי שבעתיד ממלכת אוטאקו וממלכת אדוונס יתאחדו ויהפכו לאימפריית הרוע הגדולה" אמר עידן בקול חלש. "תיתפלא, ברגעים אלו ממש חותם אלעד ברית עם ממלכת אדוונס" השיב דני ושניהם היתבאסו נורא.
"כניראה שזה הסוף" אמר עידן בעצב. "כן אה" השיב דני באדישות וכיבה את האש שבידיו.
כעבור דקה של שקט נישמע פיצוץ אדיר בתוך הצינוק וכאשר האבק היתפזר היה ניתן ליראות את אלדר!. "אלדר?!, מה לעזאזל אתה עושה כאן?" נידהם דני והדליק את האש שבידיו והחל לרוץ לעבר אלדר. אלדר היתחמק ונעמד על סלע גדול שהיה מונח ליד הדלת. "אני רואה שגדלת עם הזמן, דני" ציחקק אלדר והיתקרב אל דני עם פנים טהורות רוע.
"אל תרגיז אותי!" צעק דני והגביר את הלהבה שעל ידיו. כח האש של דני היה מרשים, מעלות החדר עלו מ10C ל30C בדקה. "תירגע, תירגע!" השיב אלדר בצחוק והחל לספר את סיפורו.
"פלג ביקש ממני להציל את עידן, מושל ממלכת אנימקון אשר כלוא כאן בצינוק", "לא חשבתי שגם אתה תיהיה פה" אמר אלדר אל דני אשר היה מותש וכמעט ללא אוויר. "פלג?!" נידהם עידן. "פלג הקפיא את הסוהר שבממלכה שלי אשר כלא אותו בצינוק, ולאחר מכן נילחם נגדי וכמעט הרג אותי ואת סגני!" אמר עידן אל אלדר.
"אין לי מושג, קיבלתי הוראות ועלי לבצע אותן" השיב אלדר והרס את דלת הצינוק. "כדאי לכם לעקוב אחרי, אם תיהיו חכמים יותר מדי ותחליטו ליברוח בדרך שלכם אתם תמותו" אמר אלדר ושלושתם התחילו ליברוח.
ובקומה השנייה של טירת אוטאקו, אלעד ונדב יושבים ומשוחחים בחדר המושל. "ניראה לך שזה יעבוד?" פנה נדב אל אלעד אשר היה שמח מהרגיל. "אני בטוח שכן" השיב אלעד בביטחון רב ושניהם התחילו ליצחוק. "נדב השאיר אותי מאחור ולקח את כל התהילה לעצמו!" עמד בסינו מאחורי הדלת והיתרגז.
ובינתיים ביער של ממלכת אוטאקו, אלדר, עידן ודני ממשיכים לרוץ בשיא כוחם כדי לצאת משטח הממלכה ולהיכנס אל שטח פוקיבול. לבסוף שלושתם הגיעו ואלדר הראה לעידן ודני עץ ישן ויבש.
"זאת הדלת למחבוא הסודי של פלג" אמר אלדר בגאווה ופתח את העץ והכניס את עידן ודני. כאשר אלדר, דני ועידן ניכנסו למחבוא נידלקו האורות ומולם ישב פלג על כיסא גדול ושחור העסוי מעור אמיתי.
"הבאתי אותם, אדוני" היתקרב אלדר אל פלג והציג את דני ועידן. "עבודה מצויינת!, אני מבטיח לך שתקבל על זה תיגמול כספי ראוי לשבח" השיב פלג וביקש מאלדר להכין לו קפה.
"בזמן שסגני מכין לי קפה, אני רוצה להסביר לכם את כל הסיפור" אמר פלג והציע לדני ולעידן להיתיישב על הכיסאות הנוחים ומפוארים. "ובכן, אני לא סולח לך דני על הפעם ההיא שהכנסת אותי ואת דניקס לצינוק של פוקיבול", "הצלתי אותך בכדי שניתאחד חד פעמית ונביס את ממלכת הרשע שעומדת לקום בעוד מספר ימים" אמר פלג.
"אין בעיה" אמר דני. "צריך להישתמש בכל האמצעים האפשריים, אפילו אם זה לבקש עזרה מאוייבים וותיקים" השיב דני והושיט את ידו אל פלג. "אל תגזים!", "אני לא מיתכוון לילחוץ לך את היד" היתרגז פלג ואלדר ניכנס והביא קפה. "בבקשה אדוני" אמר אלדר והניח את כוס הקפה על השולחן.
"בינתיים יש לנו צבא קטן, בואו ואכיר לכם את הצבא שלי" אמר פלג והוריד את הווילון האדום והמפואר שמאחוריו. עמדו שם שלושה אנשים.
"זה יונתן, או בכינוי שלו 'טרינר'", "הכח שלו הוא חשמל" אמר פלג ויונתן חייך חיוך רחב. "הבחור השני הוא דנדי", "הכח של דנדי מאוד מרשים, דנדי שלנו מסוגל להפוך לשד ולזוז בדמות צל", "כשהוא בדמות צל אי אפשר ליראות אותו" אמר פלג ודנדי היתקרב אל החבר'ה עם פנים חמוצות ומתוסכלות.
"הנערה החמודה שלידי היא ענת" חייך פלג וענת היתקרבה. "הכח שלה הוא מים" אמר פלג וענת הוציאה בועות מן האצבע וכולם התחילו ליצחוק.
"את אלדר ואותי אתם כבר מכירים, עכשיו היצטרף אלינו דני עם כוחו המרשים" חייך פלג. "מה איתי?, גם לי יש כח" היתעצבן עידן וכולם היסתכלו עליו עם מבט מריר. "מה הכח שלך?" פנה דנדי אל עידן אשר כעס על כולם.
"הכח שלי די חדש ואני עדיין לא הכי שולט בו, הכח שלי הוא חול" היתגאה עידן וכולם נידהמו. "חול?!" נידהם פלג. "כן, חול" השיב עידן וחייך.
בזמן שחבורת המחבוא הסודי מתחילה לארגן תוכנית נגד ממלכת הרשע, מתחיל לו קרב בממלכת פוקיבול. "גם אם אתה השליט החדש של פוקיבול, אני בכל זאת אהרוג אותך" צעק דני העתידי והפך לאביר במצב הייפר דינאמי וכל חיילי הממלכה ברחו וולדי נישאר לבד.
"אתה חושב שתנצח אותי עם הצעצועים האלו שעל גופך?" לעג ולדי אל דני העתידי ולפתע רוח חזקה עברה ופגעה בדני העתידי והעיפה אותו אל הקיר הקשה של הטירה ההרוסה. "אני שולט בכח הרוח" אמר ולדי וחלקיק ברזל מוזהב מחליפת האביר של דני נישבר והיתאדה באוויר. "זה הסוף שלך!" צרח ולדי וטורנדו גדול נוצר והיתקרב אל דני הפצוע במהירות גבוהה. האם זה הסוף של דני העתידי?
המשך יבוא.
-
בעעע
אם דני ימות- יקרה פרדוקס.
כי הוא חזר בזמן והוא מת- אבל זה הוא מת לפני שבזמן העתידי הוא חזר בזמן, אז הוא לא מת- אז הוא יחזור בזמן, ואז הוא ימות, אבל הוא לא יכול למות ><"
נחמד.
יותר מידי ריבית את הדמויות בפעם אחת
זהצ גרם לבלבול..
-
אבל בכללי הפרק יותר טוב מהקודמים? הוא נכתב עוד בתחילת החופש XD
-
פרק 19 (''אסון'')-
בשארית כוחותיו, ניסה דני העתידי להמלט מהסופה הקטלנית. הוא זחל במהירות, אך לרוע המזל, הסופה היתה מהירה ממנו. דני העתידי נכנס לתוך סופת הטורנדו המשתוללת, שהחלה לעלות למעלה אל עבר השמים. ולדימיר, שעמד בצד והביט על דני העתידי האומלל שבתוך סופות הטורנדו, היה זה ששלט בסופה, בעזרת שתי ידיו. הוא הרים את ידיו למעלה באיטיות רבה, ובבת אחד, הוריד את ידיו למטה. והסופה עשתה בדיוק את מה שעשו שתי ידיו של ולדימיר. היא הפילה את דני העתידי על הקרקע. פיצוץ גדול התרחש על אדמת פוקיבול. הנפילה של דני העתידי היא זו שגרמה לפיצוץ האדיר. לאחר שכל העשן התפזר, ניגש ולדימיר, לאט וברוגע, אל מקום הנפילה. ''זהו,'' אמר ולדימיר בשמחה ''בשעה טובה, הצלחתי להביס את הבחור התמוה הזה. זה לא היה פשוט כלל, הוא היה מאד חזק, אבל הצלחתי. דני המטופש מהעתיד, מת.''
''למה אתה כל כך בטוח בעצמך?'' נשמע לפתע קולו של דני העתידי. ''מה?'' שאל ולדימיר וחרק את שיניו ''אבל..אבל..זה לא יתכן!''
מול ולדימיר שכב דני העתידי, אשר למרבה התדהמה היה עדין בחיים. ''חבל מאד שזלזלת בי.'' אמר דני העתידי, אשר לאט לאט הצליח להתרומם ולקום בחזרה על הרגלים ''אתה חשבת שאני אדם חלש, כמו רוב האנשים שנלחמת נגדם, נכון? אבל זה לא אני, חבוב, לא ולא. לא משנה מאיזה גובה תצליח להפיל אותי, אני תמיד אצליח לקום על הרגלים. זה הכל בזכות חליפת השריון שלי, היא שומרת על שלמות גופי. בזכותה, הגוף שלי נשאר בריא ושלם, לא משנה כמה קשה המכה שאני מקבל. אם היית מספיק חכם, היית יודע את זה מראש ולא מנסה להפיל אותי. אבל אתה בחרת להיות טיפש, ולזלזל בי, לכן...''
ולדימיר חרק את שיניו בזעם. הוא רץ אל דני העתידי, ותפס את קסדתו בחזקה. ''לכן מה?'' שאל ולדימיר בעודו מרים את גופו של דני העתידי ''לכן מה, הא?! נכון, אולי הגוף שלך הצליח לשרוד את עצמת הנפילה, אבל הבט על עצמך, כולך מותש מהקרב. לא נותן לך יותר כח להלחם. אתה יכול לומר על עצמך הרבה דברים, אבל בלתי מנוצח אתה לא. זוהי אינה בעיה לנצח אותך, אתה יודע. אפילו שיש לך את החליפה הזאת, זה עדין לא אומר שתחיה לנצח.''
דני העתידי לא יכול היה לעשות דבר. הוא לא הצליח להתנגד. כולו היה מותש, בעקבות הקרב הקשה, בעקבות המאמץ הרב שהשקיע. הוא היה חלש, חסר אונים. הוא לא יכול היה לעשות דבר כנגד ולדימיר, שהוריד את הקסדה המגנה שעל ראשו, והשליך אותה על הקרקע. ''הו, הפלא ופלא!'' קרא ולדימיר ברוע ''נפלה לה הקסדה, כמה חבל. נכון, אולי הידיים שלך מוגנות, וגם הרגלים. אך מה בדבר האזור החשוב ביותר-הראש? מה יקרה אם הוא יקבל מכה? ובכן, הבה נבדוק ונראה מה יקרה.''
מבלי לחכות, השליך ולדימיר את דני העתידי על הקרקע, בכל הכח שרק אפשר. עיניו של דני העתידי נעצמו באופן מידי, וראשו החל לדמם. ולדימיר חייך. הוא התכופף אל עבר דני העתידי, הביט עליו מספר שניות, ולאחר מכן בעט בגופו בחזקה. ''זהו.'' קבע ולדימיר ''הוא מת. עכשיו כבר אפשר להיות בטוח בכך. סוף סוף נפטרנו ממנו. וכעת, מוטב שאחזור אל הטירה.''
ולדימיר קם ממקומו, והחל לצעוד לכיוון טירת פוקיבול. אם הוא היה נשאר עוד קצת ליד דני העתידי, הוא יכול היה לראות אותו מזיז את ידו, ולאט לאט, מצליח להתרומם בשנית. הוא יכול היה לגלות, שדני העתידי כלל וכלל לא מת. בינתים, בממלכת אוטאקו קון, הלך אלעד, מושל הממלכה, אל עבר הדואר המלכותי, כשבידו מוחזק מכתב. ליד הדואר המלכותי עמד אלכס, החתול האנושי, כשעל כתפו יושב חתולו הג'ינג'י. ''הו, שלום אלכס!'' קרא אלעד בתדהמה ''איזו הפתעה. טוב לראות אותך, בחור. למען האמת, לא ידעתי שאתה עדין בחיים. היית בטוח שחוסלת סופית, אחרי התקיפה של דני.''
''בחייך אלעד, לא שמעת את הפתגם הידוע?'' אמר אלכס בקולו הצווחני מחריש האזנים ''לחתולים יש תשע נשמות. אני חושב שהמשפט הזה תקף גם עלי, אפילו שאני לא בדיוק חתול. בעצם אני גם לא ממש בן אדם..אני חושב שהבנת את הכוונה שלי. אולי אני לא חזק במיוחד, אבל זה עדין לא אומר שאפשר להרוג אותי בקלות. אגב, מה זה המכתב הזה שאתה רוצה לשלוח? בדרך כלל כשאתה שולח מכתבים זה לכבוד מאורע חשוב, לא?''
''צר לי מאד, אלכס,'' חייך אלעד ''אך חוששני שלא אוכל לשתף אותך בכל הפרטים. אני מצטער מאד.''
''סליחה?'' שאל אלכס והתחיל לקפץ סביב אלעד ''מה זאת אומרת אתה לא יכול לשתף אותי בכל הפרטים? אני הוא אחד מפקחיך הטובים ביותר, ומן הראוי שתשתף אותי בהחלטות שאתה לוקח בתור מנהל, לא? לא?! אני דורש לדעת מה כתוב במכתב! אמור לי תכף ומיד!!!''
''די כבר!'' כעס אלעד ונתן לאלכס סטירת לחי ''מספיק עם השטויות שלך, חתול מעצבן! אמרתי שאני לא יכול לספר לך, אז אתה צריך לעכל את זה ולשתוק! זה מידע מאד מסווג, ואני לא יכול לספר על כך לאף אחד על כך! בטח שלא לך, חתול אשפתות מסריח. האם אני ברור?''
''כן, מלכי.'' השיב אלכס והצדיע. ''מצוין.'' אמר אלעד ''עכשיו עוף מכאן!''
אלכס עזב את אלעד, ולמרבה הפלא, לא היה נראה מאוכזב כלל. נהפוך הוא, הוא נראה מאד שמח, ממש מאושר. ''אלעד הזה...כל כך אגרסיבי, כל כך נחוש בעצמו.'' חשב אלכס בלבו ''בגלל זה אני גאה לשרת אותו! הלוואי וגם אני אהיה בעתיד אדם דגול כמו אלעד...''
בינתים, בטירת פוקיבול, נכנס ולדימיר, שבדיוק חזר מהקרב נגד דני העתידי, אל חדרו של מושל פוקיבול, או ליתר דיוק-החדר שלו. שם, חיכה לו נער מסוים. הוא היה די גבוה, בעל רטיה בעין שמאל, וחבש כובע שודדי ים. ''זה..זה באמת אתה?'' שאל ולדימיר כשהבחין בנער ''זה..זה ממש לא יאומן.''
הנער הוריד את כובעו, וחשף ראש קירח לגמרי. ''בוודאי שזה אני, ולדי,'' השיב הנער בקול יהיר במקצת ''אתה מכיר עוד אנשים בעלי רטיה בעין שמאל? אני לא בטוח. על כל פנים, אם תפגוש מישהו כזה, הודע לי על כך.''
''צחי, מה אתה עושה כאן?'' שאל ולדימיר את הנער ''עבר כל כך הרבה זמן מאז ראיתי אותך בפעם האחרונה. נדמה לי שזה היה..אחרי מאז שיצאת לרגל בממלכת אנימה קון. לא יאומן, איך גדלת. אני זוכר אותך נמוך כזה. טוב, לפחות השיער נשאר כשהיה. עדין לא צומחת אף שיערה, אה? בכל מקרה, מדוע אתה כאן?''
''קודם כל, שב בבקשה.'' ביקש צחי ''אני נושא דברים רבים בפי, ואני צריך שתשב. יהיה לי יותר נח לומר אותם כך.''
ולדימיר עשה כדברו והתישב על אחד הכסאות. ''יופי, טוב מאד.'' אמר צחי והחל להסתובב ברחבי החדר ''ובכן, ולדי, כפי שאתה בוודאי יודע, התכנית הגאונית של הבוס שלנו סוף סוף הצליחה. אני יכול כיום לומר לך בבטחון מלא, שיש לנו שליטה מלאה בעולם הממלכות. זה לא היה פשוט, זה לא היה קל בכלל, אך הודות לי, לך, וכמובן לבוס שלנו שעומד מאחורי כל התכנית, זה הצליח. כל עולם הממלכות נשלט כעת בידינו. אתה מושל על כל פוקיבול. אוטאקו קון הפכה לבת הברית שלנו. וכמובן, איך אפשר לשכוח את התרומה החשובה שלי; אחרי שנים בהם ריגלתי באנימה קון, ותפקדתי בתור סגנו הנאמן של עידן, הצלחנו לקבל שליטה גם על הממלכה הזאת. הסגרתי אותו לידי ממלכת אוטאקו קון, והפכתי למושל אנימה קון במקומו. עידן הטיפש הזה כל כך בטח בי. כל כך האמין בי. הוא לא האמין, איך יכולתי לבגוד בו בצורה כזאת. ועכשיו, נותר רק עוד דבר אחד עד שהבוס שלנו יוכל לעשות את המהלך הסופי.''
''מה? למה אתה מתכוון?'' שאל ולדימיר ''מה עוד נותר לעשות? הרי השתלטנו על כל הממלכות, לא?''
''ובכן, לא בדיוק.'' ענה צחי ''הבוס שלנו ביקש ששנינו נהיה נוכחים כאן, בחדר הזה. הוא שלח לי הודעה, וביקש ממני להעביר אותה אליך.''
צחי הוציא מתוך כסו קלטת וידאו קטנה, והכניס אותה לתוך מכשיר הוידאו שבחדר. הוא לחץ על כפתור ההפעלה, וכעבור מספר שניות הופיעו על מסך הטלויזיה של החדר זוג עיניו המרושעות של הבוס המסתורי. ''שלום לסגני הנאמן ולדי, ושלום למרגל צחי.'' אמר הבוס בקולו הצפצפני ''היום, זהו יום חשוב בשבילי, בשבילכם, ובכלל, בשביל כל ממלכת אדוונס. היום הזה, יזכר כיום בו ממלכת אדוונס הפכה לשליטת כל עולם הממלכות. למעשה, תהיה זו תוצאה של תכנית גאונית, עליה עבדנו במשך שנים רבות. זה היה קשה, אבל כיום אפשר לראות שהתכנית שלנו הצליחה. רק היום, לפני מספר רגעים, הגיע אלי דיווח האומר כי ישלח אלי בקרוב מכתב חשוב מאד ממושל אוטאקו קון, אלעד. את תוכנו של המכתב איני יכול לספר לכם כרגע, אבל אני רק יכול לרמוז שבקרוב מאד יתבצע השלב הסופי של התכנית. אבל למען האמת, גם עכשיו אפשר לומר שכבר ניצחנו, לא? הרי הממלכות פוקיבול ואנימה קון נמצאות תחת שליטתנו. למען האמת, יש רק דבר אחד ששכחתי לקחת בחשבון. זוהי ממלכה קטנה בשם אנימגה, עליה מושל אדם בשם ליאור. נכון, זו בסך הכל ממלכה קטנה וחסרת אונים, אך אם לא נזהר היא תהיה הממלכה שתהרוס לנו הכל! לכן, שלחתי לצורך פתרון הבעיה את אחד המרגלים הטובים בממלכה שלנו, שהיה במשך זמן רב שבוי בממלכה אחרת, והצליח להמלט ממנה ממש לא מזמן. אם לא תהיינה תקלות, אני סמוך ובטוח שהמרגל יספיק לרצוח את ליאור ולהשתלט על ממלכת אנימגה עוד היום. התפקיד שלכם, ולדי וצחי, הוא לדאוג ששום דבר לא ישתבש. להתראות ושיהיה לכם יום טוב.''
הקלטת סיימה לנגן. ולדימיר הביט על צחי, וצחי הביט על ולדימיר. ''יפה יפה.'' אמר ולדימיר ''נשמע כאילו הענינים הולכים חלק. אגב, יש לך אולי איזה ניחוש מה היה כתוב במכתב שהבוס קיבל?''
''אין לי שמץ של מושג.'' ענה צחי ''נראה לי שמוטב שנחכה ע..''
את דבריו של צחי קטע קול שהטריד מאד את השניים. היה זה קול טריקת דלת. ''מ..מה זה היה?'' שאל צחי בפחד ''אתה שמעת את זה? הדלת לא נסגרה ככה סתם. מישהו היה כאן והאזין לכל מה שאמרנו!''
''אני חושב שכדאי שנבדוק מי זה היה.'' אמר ולדימיר ופתח את דלת המשרד. השניים יכלו להבחין בדמות היורדת במדרגות הטירה במהירות, אשר לבושה בשריון אביר. ''מה?!'' נדהם ולדימיר ''לא יאומן, זה הוא? הייתי בטוח שחיסלתי אותו!''
''מה קרה?'' שאל צחי ''מי זה היה?''
''איזה פרחח מוזר בשם דני,'' ענה ולדימיר ''או ליתר דיוק דני מהעתיד. נלחמתי נגדו לפני שהגעתי לטירה. למען האמת, הייתי בטוח שהרגתי אותו. לעזאזל, זה ממש לא טוב. הוא אחד שמסוגל לבדו להרוס את כל הכנית שלנו. עכשיו הוא בוודאי בדרכו אל ממלכת אנימגה, בשביל להזהיר את ליאור. זה יהרוס לנו הכל!''
''אני מבין.'' אמר צחי ''אם כך, אני אלך לטפל בו, או לפחות אנסה לעכב אותו. להתראות, ולדי.''
''להתראות, צחי.'' אמר ולדימיר בזמן שצחי החל לרוץ בעקבות דני העתידי ''נקוה שתצליח לעצור אותו, או שכל התכנית, שעליה עבדנו במשך כל כך הרבה שנים, תפול לטמיון. בהצלחה, חבר.''
באותו זמן, בטירת אוטאקו קון, ישב בסינו באולם הטירה, ובכה. בעצם לא ממש בכה. ליתר דיוק, הוא התיפח. התיפח מבכי. הדמעות לא חדלו לזלוג מעיניו המגודלות. ''למה, נדב, למה?'' קרא בסינו בקולו הנמוך ''איך יכולת לעשות לי כזה דבר נורא? איך יכולת לבגוד בי בצורה כזאת? ווואהההההההה!''
באותו המקום, עבר במקרה הסגן אביב. הוא שמע את יללות הבכי הנוראיות של בסינו, וכאב לבו. נורא כאב לו על בסינו המסכן, אשר נאלץ להשפיל את עצמו ולבכות באולם הראשי של הטירה, מקום בו כל אחד יכול לראות אותו, וללעוג לו. אביב ניגש אל בסינו, וטפח על גבו. ''שה, שה, בסינו יקירי,'' אמר אביב בקול אמהי ''חבל לבכות. אתה לא מבין שככה אתה מבזבז את כל נוזלי גופך? חוץ מזה, אל תשכח שאתה באולם הראשי, ולפחות ארבעה אנשים מסתכלים עליך כרגע. די, בסינו, הרגע, נגב את הדמעות, וספר לדוד אביב על מה שקרה.''
בסינו ניגב את הדמעות והניח את ראשו על בטנו של אביב. ''זה..זה..זה נדב,'' סיפר בסינו בעצב ''פעם, הוא ואני היינו חברים טובים..ממש טובים. תמיד היינו עושים הכל יחד, עזרנו אחד לשני, היינו ממש חברי נפש. אבל אז, הגענו שנינו לממלכת אוטאקו קון, אלעד הפך אותנו לפקחים, ומאז..מאז נדב פשוט שכח ממני! הוא כבר לא מתיחס אלי, הוא כל הזמן משוחח עם אלעד. אני ממש מרגיש כאילו הוא בגד בי, אתה מבין?''
''כן, כן, אני מבין.'' ענה אביב ''מי מבין בזה יותר ממני? הרי אני חויתי את אותו הדבר על בשרי. זה לא נעים, אני יודע, אבל לשבת כאן ולבכות, זה בטוח לא יפתור את הבעיה. צריך לחשוב על דרכים קצת יותר אפקטיביות לפתרון הבעיה.''
''אני..אני מבין,'' אמר בסינו ''תודה לך, אביב, אתה נורא נחמד. אתה כל כך מתחשב בי. אבל..אבל יש משהו שאני לא מבין. פעם נורא שנאת אותי, נכון? אז איך זה שהיום אתה פתאום כזה נחמד אלי?''
אביב לא ידע כיצד לענות לבסינו. ''שמע, זה נכון שבעבר לא ממש חיבבתי אותך, בלשון המעטה,'' אמר אביב כעבור דקה ''אבל כבר עבר המון זמן מעט, וכבר סלחתי לך, על כל הדברים הרעים שעשית. ואתה יודע למה זה? כי אני הבנתי שאתה לא אשם בכלום. מי שאשם בכל, הוא לא אתה. האשם האמיתי הוא ללא ספק נדב!''
''מה?'' נדהם בסינו, ואישוניו הענקיים גדלו עוד יותר. ''כן, כן, הוא האשם בכל הדברים הרעים שקורים לנו!'' סיפר אביב ''הוא אשם בזה שאתה עצוב, הוא אשם בזה שאני עצוב, הוא האשם בכל. ואתה יודע מה? צריך להעניש אותו! כן כן, עלינו להעניש אותו, על כל הדברים הרעים שעשה. עלינו לרצוח אותו.''
''ל..לרצוח אותו?'' שאל בסינו בחשש ''אבל..אבל בכל זאת, נדב הוא חבר ילדות שלי. לרצוח אותו..זה נראה לי קיצוני מדי.''
''ומה שהוא עושה לך, זה לא קיצוני?'' שאל אביב ''ענה לי, זה לא קיצוני? זה הכי קיצוני שיש! בסינו, זה הפתרון היחיד, אם לא נרצח את נדב, המצב רק ילך ויחמיר. עלינו לרצוח אותו, זו חובתנו למען החברה, למען האנושות.''
''בסדר גמור, שכנעת אותי.'' אמר בסינו וקם ממקומו ''אנו נרצח את נדב. אבל..מתי זה יתרחש? מתי בדיוק נעשה את זה?''
''אני שמח שסוף סוף הגעת למסקנה הנכונה.'' אמר אביב ושילב את אצבעותיו ''ובכן, נרצח אותו ברגע הראשון שנראה אותו. אני יכול להבטיח לך, בסינו, שלאחר מות נדב, יהיו לכולנו חיים טובים יותר. הרבה יותר.''
בינתים, ביער אנימגה, רץ דני העתידי, בעל החליפה המשורינת, לכיוון טירת אנימגה הרחוקה. ''לעזאזל, אני חייב להגיע לשם בזמן!'' חשב דני העתידי בלבו ''אני זוכר טוב מאד כיצד זה קרה, בזמן שממנו אני הגעתי. אני זוכר טוב מאד כיצד ליאור, מושל אנימגה, נרצח בדם קר. אני זוכר שזמן קצר לאחר הרצח הנורא הזה, התחיל שלטונה של ממלכת הרשע. אני חייב למנוע את הרצח הזה בזמן, פשוט חייב! גורל כל העולם מונח על כתפי!''
דני העתידי ניסה לרוץ מהר כמה שאפשר, אולם הוא היה מאד מותש מכל מאורעות היום, לכן הריצה שלו היתה מאד אטית. ''חייב..להגיע..בזמן...'' חשב דני העתידי בלבו ''חייב..חייב..חייב..להגיע...''
את רצף המחשבות של דני העתידי קטע סכין קטן שנזרק לעברו, וננעץ בעץ שהיה לידו. דני העתידי המבוהל סובב את ראשו לאחור, וראה מולו את צחי, עומד עם חיוך מרושע על פניו. ''אוף, פספסתי.'' אמר צחי ''חבל מאד. אתה רואה מה זה, דני מהעתיד, אני בזבזתי סכין מאוסף הסכינים הפרטי שלי, רק בשביל לנסות לפגוע בך. זה מאד לא מוצא חן בעיני, ידידי. מאד מאד לא מוצא חן בעיני. גש אלי מיד ואני כבר אתן את העונש המגיע לך.''
''אתה...'' אמר דני העתידי בקול מלא איבה ''אתה גורם לי להקיא. אדם כה מגעיל, כה דוחה. אני נגעל רק מלחשוב עליך. היית מוכן במשך כל כך הרבה שנים להיות סגנו של עידן, ולגרום לו לבטוח בך, רק בשביל שאחר כך תוכל לתקוע לו סכין בגב? גועל נפש, פשוט גועל נפש. נבלה כמוך לא ראיתי מימי.''
''מה אתה רוצה? רק עשיתי את העבודה שלי.'' אמר צחי והתקרב אל דני העתידי ''הייתי מרגל מטעם אדוונס, וביצעתי את כל מה שביקשו ממני לעשות. אתה לא יכול לשפוט אותי רק על סמך זה, נכון?''
דני העתידי לא ענה לו. הוא רק הביט בו עם מבטו הזועם. ''אני יודע למה באת לכאן.'' אמר דני העתידי בקול שקט ''אתה מנסה למנוע ממני להגיע אל ליאור בזמן, נכון? אתה רוצה שאני לא אספיק למנוע את הרצח בזמן, אה? טוב, יש לי חדשות אליך, בחור. זה לא יקרה! אני לא אתן לאף אחד לעצור בעדי, גם לא לך.''
''אתה כל כך בטוח בעצמך.'' אמר צחי והרים את ידו. הוא זרק לכיוונו של דני העתידי את הסכין בידו. דני העתידי התחמק מהסכין, אך היה עליו להתחמק מעוד שני סכינים נוספים שנשלחו לעברו. דני העתידי מצא את עצמו רץ ברחבי היער לכיוון הטירה, ובו בזמן מתחמק מאין-ספור סכינים. ''לעזאזל, בזבזת לי יותר מדי סכינים.'' אמר צחי והתקרב אל דני העתידי ''אתה הולך לשלם על זה!''
צחי הוציא מתוך הנדן שלו חרב שודדי ים ארוכה. הוא ניסה לחתוך את דני העתידי בעזרת החרב, אולם דני הצליח לחמוק ממנה. ''חמקן מעצבן.'' רטן צחי ובעט גופו של דני העתידי. דני העתידי מעד ונפל על הדשא. ''זהו זה!'' קרא צחי בשמחה ''עכשיו אתה גמור!''
צחי הרים את חרבו הענקית ועמד לחסל סופית את דני העתידי. ''לעזאזל...'' חשב דני העתידי בלבו ''אם הוא יחסל אותי עכשיו, זה יהיה הסוף. לא רק הסוף שלי, אלא הסוף של כל האנשים הטובים בעולם הממלכות. אני חייב לעשות משהו, אחרת..אחרת..''
''זה הסוף שלך!'' קרא צחי והניף את חרבו. ''מצב היפר דינאמי!'' צעק דני העתידי בקולו החלוש. זה גרם לפיצוץ ענקי ביער. הרבה עצים נפלו ממקומם, וכל הציפורים ששכנו בקרבת מקום עזבו את היער בבהלה. לאחר שכל העשן התפזר, הצליח דני העתידי לעמוד על רגליו, וראה מולו את צחי, שכוב מעולף על הדשא. ''הוא עדין נושם.'' חשב דני העתידי בלבו ''עכשיו הוא יוכל לספר ולולדימיר ולבוס המסתורי שלהם איך הוא נכשל במשימה.''
דני העתידי, העייף והמותש, המשיך בריצתו האטית אל עבר טירת אנימגה הרחוקה. ''לעזאזל, הממזר הזה עיכב אותי יותר מדי.'' חשב דני העתידי בלבו ''אני רק מקוה שנותר לי מספיק זמן. אני מקוה שעדין לא מאוחר מדי למנוע את הרצח.''
באותו זמן, בטירת אנימגה, ישב ליאור, מושל הממלכה, במשרדו, וחשב. חשב על כל האירועים שקרו בזמן האחרון. הוא נשען על הכסא שלו, ונאנח. ''איזו תקופה נוראה זו.'' חשב ליאור בלבו ''אני כל כך מתגעגע לימים של פעם. הימים בהם הכל היה טוב, הכל היה תמים כל כך. הימים בהם ממלכת אנימגה לא היתה מקום כה שומם ועצוב. הימים בהם אנימגה היתה מקום טוב ושוקק חיים.''
ליאור הביט על תמונה ממוסגרת שעל שולחנו. בתמונה היה ניתן לראות את ליאור ביחד עם נדב, בסינו ופלג. ליאור לקח את התמונה והביט אל עבר החלון. הנוף שראה היה יותר מדי קודר, יותר מדי מדכא. דמעות החלו לזלוג מעיניו הכחולות. ''אני רוצה לחזור לימים של פעם!'' חשב ליאור בלבו בעצב ''הימים בהם עוד היינו חברים. הימים בהם היינו מן חבורה כזו. אני מתגעגע לנדב. אני מתגעגע לבסינו. אולי אני אפילו מתגעגע לפלג! למה אי אפשר שהכל יחזור להיות כמו פעם? למה? למה המציאות חייבת להיות כזו אכזרית?''
קול תזוזת הדלת קטע את רצף מחשבותיו של ליאור. ליאור הסב את מבטו כדי לראות מי נכנס,ולפני שהספיק לראות, נורה לכיוונו חץ מכיוון הכניסה למשרד. מרוב בהלה, התמונה שהיתה בידיו של ליאור נשמטה מאחיזתו, נפלה על הרצפה והתנפצה. ליאור לא הספיק לחמוק מהחץ, והוא פגע בכתפו. ''אוי אוי אוי, כמה חבל...'' נשמע קול מרושע וחולני ''התמונה התנפצה לה. ממש נוגע ללב, נכון ליאור?''
ליאור הרים את מבטו בכדי לראות מי האדם שירה את החץ. ''אתה...'' אמר ליאור כמעט ללא קול ''זה היה אתה...''
בינתים, בבית החולים של ממלכת פוקיבול, שכב נתנאל, מושל פוקיבול לשעבר, על אחת ממיטות החולים, ונקש בקיר. כן, ממש כך, הוא נקש עם אצבעותיו על הקיר. ''רק עוד חודשיים, שלושה שבועות וששה ימים עד שאני משתחרר מבית החולים,'' חשב נתנאל בלבו ''איזה כיף, איזה כיף. אני כבר לא יכול לחכות עד שאחזור לכסא האהוב שלי, במשרד האהוב שלי, בטירה האהובה שלי. זה יהיה כה..פנסטסטי. אני אחזור להיות מושל, ואז אני אוכל שוב לתת פקודות לדניקס ולדני. אני כבר לא יכול לחכות...''
''נתנאל קזינו, יש לך מבקרים.'' קראה האחות שישבה על אחד הכסאות. נראה היה כאילו כשנתנאל לא בדרגת מושל,, לא רוחשים אליו הרבה כבוד. אל החדר נכנס דניקס, אשר החזיק זר פרחים בידיו. ''הו, שלום לך דניקס!'' קרא נתנאל בקולו הצפצפני ''איזה יופי שבאת, זה באמת כל כך נחמד מצדך. והפרחים? הו, דניקס, אתה כזה אדם נפלא, באמת. אף פעם לא נתנו לי כזו מתנה נפלאה. בוא, שב על הכסא, אל תעמוד ככה סתם.''
דניקס התישב ליד מטתו של נתנאל. ''ש..שלום נתנאל.'' אמר דניקס בקולו המחוספס ''טוב לראות אותך, חבר. אני מצטער שלא ביקרתי אותך הרבה זמן, פשוט..פשוט לא יכולתי. אתה מבין, הייתי הרבה זמן בצינוק הטירה, אז..''
''מה אמרת?'' שאל נתנאל בתדהמה ''היית בצינוק הטירה? אבל למה? למה שתהיה במקום כזה? מה עשית שהיה כל כך גרוע?''
דניקס לא ידע איך להגיב לו. הוא השפיל את ראשו וחשב איך לענות לו. ''נו?'' שאל נתנאל ''יש לך תגובה, בחורי הצעיר?''
''אההה, האמת שאני ממש לא זוכר.'' אמר לבסוף דניקס ''אני באמת מאד מאד מצטער, אבל..אני פשוט שכחתי לגמרי מה היתה הסיבה! טוב, בוא נרד וזה ונדבר על דברים אחרים. למשל על..למשל על..אני יודע! למשל על המצב בעולם הממלכות! הו, נתנאל, אתה לא תאמין מה הולך שם בתקופה האחרונה. כל יום יש שינוי.''
''מה זאת אומרת?'' שאל נתנאל ''למה אתה מתכוון? הסבר את עצמך, אני ממש לא מבין למה מה אתה מתכוון. שינוים? בעולם הממלכות? למה שיהיו שינוים בעולם הממלכות? בחיי, מעולם לא שמעתי כזה דבר מגוחך.''
''אתה כל כך נאיבי...'' אמר דניקס ''טוב, אני אעדכן אותך בכל מה שקרה. דני כלוא בתוך כלא אוטאקו קוןן. נדב ובסינו, סגניו של ליאור, עברו לצד האפל והפכו לפקחים באוטאקו קון. עידן, מושל אנימה קון, הודח מתפקידו, ובמקומו עלה לשלטון סגנו, צחי.''
לנתנאל לקח מעט זמן לעכל את החדשות הקשות. הוא הביט אל עבר החלון בעצב. ''בחיי, חבל ששאלתי.'' אמר נתנאל בצער ''נשמע שקרו הרבה דברים בזמן שלא הייתי נוכח, אה? טוב, לפחות הממלכה שלי עדין מתפקדת כמו שצריך, ואתה מושל בה, והכל בסדר. נכון, דניקס? דניקס? למה יש לך מבט כזה?''
''שמע, נתנאל...'' אמר דניקס בעצב ''זה לא בדיוק נכון, מה שאמרת עכשיו.''
''מה זאת אומרת לא נכון?'' שאל נתנאל המופתע ''אתה רוצה לומר לי..שאתה לא מושל? אז מי כן מושל? הרי זה לא יכול להיות דני. לפי מה שאמרת לי, הוא כלוא באוטאקו קון. יכול להיות שזה פלג? אוי לי, אל תאמר לי שנתת לפלג להפוך למושל!''
''לא, לא, זה לא פלג.'' השיב דניקס ''למען האמת, זה אפילו יותר גרוע ממנו. על תפקיד מושל הממלכה, השתלט בחור תמוה לחלוטין שמעולם לא ראיתי בפוקיבול. הוא עונה לשם ולדימיר, שמעת עליו?''
''ולדימיר? לא, מעולם לא שמעתי על אחד כזה.'' ענה נתנאל ''ריבונו של עולם, דניקס, איך יכולתם להפקיד את הממלכה בידי אדם זר?! אני סמכתי עליך, דניקס! אני סמכתי עליך שתקח את הענינים לידיים בזמן שלא אהיה, סמכתי עליך שתדע להשליט סדר. ומה אני מגלה? בלגן ונרכיה בכל מקום! אתה אכזבת אותי, דניקס. בושה.''
''הרגע, נתנאל.'' אמר דניקס ''זה לא היה בשליטתי, מה שקרה. הענינים...פשוט קרו, ולא יכולתי לעצור אותם. אני מצטער, נתנאל, אני..אני לא רציתי שהדברים יקרו ככה. אני מצטער על שאכזבתי אותך.''
''טוב, נו..'' נאנח נתנאל ''אין להתאונן על מה שהיה. עלינו לאגור כוחות לקראת המחר, זה מה שחשוב. על כל פנים, יש משהו שרציתי לומר לך קודם, ורק עכשיו נזכרתי בו. אני ראיתי את פניו של הקשת. זה שירה בי חץ בגב וגרם לי להתאשפז כאן. אני ראיתי את פניו, דניקס, זיהיתי אותו, אני יודע מי הוא!''
''באמת?'' הופתע דניקס ''אז ספר לי, מי זה היה? זה נורא מסקרן אותי.''
''אני זיהיתי אותו,'' אמר נתנאל ''הוא היה בעבר אסיר בממלכה שלנו, אבל הוא הצליח להמלט, איכשהו. הוא בחור מאד מסוכן, דניקס, מאד מסוכן. הוא נוכל רמאי ודו פרצופי שיודע איך לרמות אנשים. כלאתי אותו בפוקיבול לאחר שהספיק לבצע שם כמה פשעים. הוא לא נולד בפוקיבול, קראתי אודות פשעיו גם בממלכות אחרות.''
''אבל איך קראו לו?'' שאל דניקס ''אני צריך שם. מה היה השם שלו?''
''הוא בחור מאד מאד מסוכן.'' אמר נתנאל ''עליך להזהר ממנו, הוא מהוה סכנה לכל מי שנמצא בקרבתו. מאד מסוכן.''
''אבל מה היה השם שלו?'' צעק דניקס ''נתנאל, דבר אלי!''
אבל נראה שהצעקות האלה לא השפיעו על נתנאל. עיניו החלו לאט לאט להעצם. ''נו נו, נראה שנתנאל הקטן נרדם.'' אמרה האחות וניגשה אל השניים ''הוא אימץ את המח שלו יותר מדי, עכשיו הוא צריך קצת לנוח. אני חוששת שתאלץ לעזוב, דניקס.''
''זה בסדר, אין דבר.'' אמר דניקס וקם ממקומו. ''מענין מי הוא הקשת המסתורי שעליו דיבר נתנאל.'' חשב דניקס בלבו בזמן שניגש לכיוון היציאה מבית החולים ''יש לי הרגשה שהוא עוד ימשיך לעשות צרות. זה לא טוב בכלל...''
באותו זמן, בטירת אנימגה, עמדו ליאור, והאדם אשר ירה לעברו את החץ, זה מול זה. ''אתה...'' אמר ליאור בקול מלא שנאה ''חשבתי שאתה כלוא בפוקיבול. מה אתה עושה כאן? איך בדיוק הצלחת להשתחרר?''
האדם שמולו, היה חסר אף, ובעל שיערות בודדות על ראשו. הוא לבש אפודה אדומה, ותחתונים מעל מכנסיו. ''השתחררתי, אודות לחברך הטוב, פלג.'' הוא השיב ''הוא כל כך תמים, הילד הזה. שכנעתי אותו שאם ישחרר אותי, אהיה מוכן לעשות הכל למען האנשים הטובים. אעזור להם לעצור את הממלכות המרושעות בזמן. פלג הטיפש. הוא לא ידע שאסור אף פעם, בשום מצב, להאמין לאלדר?''
ליאור חרק את שיניו. ''פלג הזה...'' חשב ליאור בלבו ''איך הוא יכול היה לעשות כזה דבר מטופש? לשחרר את אלדר, אחד הפושעים השקרנים והמנוולים ביותר שקיימים. כולם יודעים שהוא עובד למען האנשים הרעים.''
''זה נחמד מאד.'' אמר ליאור ''אך עדין לא ענית לי על השאלה: למה אתה כאן? איזו סיבה יש לך להיות בטירה שלי?''
''חיכיתי שתשאל.'' חייך אלדר. הוא הרים את החץ וקשת שהחזיק בידיו, ובלי התרעה מוקדמת ירה בליאור חץ נוסף. ליאור לא היה מספיק מוכן, לכן זז הצדה רק בכמה סנטימטרים. החץ פגע בחולצתו והצמיד אותו אל אחד הקירות. ליאור מצא את עצמו צמוד לקיר, ללא יכולת להשתחרר. ''אז זוהי הסיבה שאתה כאן, הא?'' שאל ליאור בעודו מנסה להוציא את החץ מחולצתו ''אתה רוצה להרוג אותי, נכון? אבל למה? למה אתה רוצה לעשות כזה דבר?''
''זוהי המשימה שנתנו לי, ואני אבצע אותה.'' ענה אלדר והתקרב אל ליאור ''אני נאמן לאדונים שלי ועושה כל מה שהם מצוים עלי. בניגוד לשני הסגנים שלך. שמעתי שהם בגדו בך, נכון? נו נו נו, נראה שנשארת בלי אף אחד...''
''שתוק!'' זעם ליאור בעודו ממשיך לנסות ולהוציא את החץ. ''נו, למה זה לא יוצא?'' חשב ליאור בלבו ''מה הבעיה של החץ הזה?''
''זה חסר טעם, ליאור ידידי.'' אמר אלדר ''לא יצא לך לשמוע על החצים שלי? הם אינם חצים רגילים. לא, לא. אלה הם חצים מיוחדים מאד. העצמה שלהם חזקה פי מאה מכל חץ רגיל. ברוב המקרים, אם אחד כזה פוגע בגופך, אתה מת באופן מידי. ואם אתה עכשיו שואל אותי איך זה שהחץ שפגע בך בהתחלה לא השפיע...זה מפני שהוא היה חץ רגיל. לא רציתי להרוג אותך מבלי איזו שיחה קצרה לפני זה, אתה מבין? אני לא אחד שאוהב מוות מידי.''
''חלאה...'' חרק ליאור את שיניו. ''היי, היי, זה ממש לא יפה לקרוא לי ככה.'' אמר אלדר וליטף את שיערו של ליאור ''אני בסך הכל עושה את העבודה שלי. נראה אם אתה היית מסרב לכזו משימה, אם היו מציעים לך את אותה כמות של כסף כמו שלי הציעו. אתה ישר היית קופץ על המציאה. אני מכיר אותך, ליאור, אתה אוהב כסף, אתה לא יכול לותר עליו.''
''אני חייב לצאת מהמצב הזה.'' חשב ליאור בלבו ''אני לא רוצה למות...בטח שלא ככה. את החץ הזה אני כבר לא יכול להוציא, הוא ישאר תקוע בחולצה שלי לנצח. אבל חייבת להיות עוד דרך לצאת מהמצב הזה. קדימה, ליאור, חשוב...''
''ואתה יודע מה הכי מבדר, ליאור?'' שאל אלדר ברוגע ''שאחרי שאני ארצח אותך, אני אחזור אל דני, אל פלג, אל עידן, ואתנהג כאילו דבר לא קרה. אחייך אליהם, אעמיד פנים שאני מלאך, והם יקנו את זה. הם לא יוכלו לנחש לעולם שאני הוא זה שרצח את חברם הטוב, ליאור. אף אחד לעולם לא יגלה שאני רצחתי אותו.''
''ומאיפה לך שתצליח לרצוח אותי?'' שאל ליאור בטון מוזר. הוא הוציא את ראשו מתוך חור חולצתו, ותוך מספר שניות יצא מתוך החולצה שלו, וכבר לא היה צמוד לקיר. ''לעזאזל!'' קרא אלדר בכעס. ''לא חשבת שאני אעשה את זה, נכון אלדר?'' שאל ליאור חסר החולצה ''חשבת שאני אשאר צמוד לקיר ואשחק לפי המשחק שלך, נכון? עכשיו אתה מגלה שטעית. מה תעשה עכשיו, אלדר? איך תסביר את זה לבוס שלך?''
''סתום את הפה שלך!'' קרא אלדר ורץ לכיוון ליאור בשיא המהירות. הוא תפס בכתפיו, ודפק את ראשו בקיר, בעצמה חזקה מאד. ''אל תצחק עלי, שמעת?!'' שאל אלדר ''אף אחד לא צוחק על אלדר! אף אחד!''
ליאור לא יכול היה להתנגד. למען האמת, רק אחרי שלוש או רבע מכות הגולגולת שלו התנפצה. אם ליאור היה מספיק להתחמק מאחיזתו של אלדר בזמן, הוא אולי היה יכול לשרוד. אבל הוא לא הספיק להתחמק בזמן...ושילם על כך בחייו. אלדר השליך את גופתו המתה של ליאור על הרצפה, והוציא מתוך כסו מכשיר קשר קטן. ''הלו, בוס?'' אמר אלדר למכשיר הקשר ''מדבר אלדר. אתה יכול להיות רגוע, המשימה הושלמה. כן, כן, חיסלתי אותו, ללא כל תקלות בדרך.''
''מצוין, מצוין!'' נשמע קולו הצפצפני של הבוס במכשיר הקשר ''ידעתי שתעשה את זה כמו שצריך. עכשיו, אני רוצה שתיקח את כתרו של ליאור ותחבוש אותו על ראשך. כן, אני רוצה שתתפקד בתור מושל אנימגה.''
''אבל מה בנוגע לרצח ליאור?'' שאל אלדר ''אנשים לא יחשדו שאולי אני רצחתי אותו?''
''זו לא בעיה.'' אמר הבוס ''פשוט ספר לכולם שמותו של ליאור היתה תאונה. המצא איזה סיפור בדוי, אתה הרי טוב בדברים האלה. טוב, אלדר, אני חושב שכדאי שנסיים את השיחה, אני קצת עמוס כרגע.''
''בסדר גמור.'' אמר אלדר ''להתראות, בוס.''
אלדר החזיר את מכשיר הקשר לכסו. הוא לקח את הכתר, שהיה על שולחנו של ליאור, וחבש אותו על ראשו. ''זה דווקא די מתאים לי...'' חשב אלדר בלבו בזמן שהביט בראי ''מסתיר את השיערות שלי...''
לפתע, נכנס מישהו אל החדר במפתיע. הוא היה לבוש בשריון מתכתי, ונראה מותש מאד. הוא התנשף והתנשם. ''זהו, סוף סוף הגעתי.'' חשב דני העתידי בלבו ''אני רואה שליאור עוד כאן, אז הכל בסדר.''
דני העתידי התקרב מעט, ונוכח לגלות שהאדם עם הכתר על הראש הוא כלל וכלל לא ליאור. ''רק רגע אחד...'' אמר דני העתידי ורעד עבר בגופו. הוא הבחין בחולצתו של ליאור, שננעצה לקיר בעזרת חץ, ובדם הרב הספוג על הקיר. הוא הבחין בגופתו המתה של ליאור השרועה על הרצפה, ובתמונה המנופצת שעל הרצפה. ''לא!!!'' צרח דני העתידי וכרע על ברכיו ''אני לא מאמין שזה קורה, לא! ליאור כבר מת, לא הצלחתי למנוע את זה!''
אלדר הסתובב אל דני העתידי, אשר דמעות זלגו מעיניו, וחייך ''נו נו נו,'' אמר אלדר ברוע ''מי זה אם לא חברו הטוב של ליאור, שרצה להציל אותו מן המוות. איזה ילד חמוד, חשב שהוא יכול למנוע את המוות של ליאור. כמה חבל שליאור הקטן כבר מת, אה?''
למשמע קולו של אלדר, קם דני העתידי על רגליו וניגב את הדמעות. ''אתה...'' אמר דני העתידי בקול שקט ''אתה רצחת אותו. אתה עשית את כל זה. אתה...זה הכל אתה. לולא אתה, ליאור עוד היה בחיים.''
''כן, זה היה אני.'' הודה אלדר ולא הסיר את החיוך מפניו ''למה, מה בדיוק תעשה לי, תכה אותי? זה לא יחזיר את ליאור לחיים.''
''אני הולך לנקום את דמו של ליאור.'' אמר דני העתידי בשקט והצביע על אלדר ''אתה יכול להיות בטוח, נבלה, שלא תצא מן הטירה הזאת בחיים.''
בינתים, בטירת פוקיבול, ישב ולדימיר על כסאו המרווח, ושילב את אצבעותיו. ''בקרוב מאד, יגיע הרגע.'' חשב ולדימיר בלבו ''בקרוב מאד, הרגע לו חיכינו במשך כל כך הרבה שנים, יגיע. זה כה מרגש.''
לפתע, נדלקה הטלויזיה ללא כל אזהרה מוקדמת. על מסך הטלויזיה נראו זוג עיניו המרושעות של הבוס. ''שלום ולדי,'' אמר הבוס בקולו הצפצפני ''מה אתה אומר על הטכנולוגיה החדישה הזאת? מהיום כבר לא צריך מכשירי קשר מצ'וקמקים בשביל לשוחח אחד עם השני. מהיום, נוכל לשוחח זה עם זה מרחוק, כשאנחנו רואים את את הפנים אחד של השני במלואם.''
''זה..זה בהחלט מרשים מאד.'' אמר ולדימיר ''רק שאותך עדין לא רואים ממש טוב. אני רואה בסך הכל את העינים שלך. אבל בעצם גם כשאני נפגש אתך פנים מול פנים זה עדין אותו הדבר.''
הבוס צחק. ''בקרוב מאד, אתה כבר לא תצטרך לראות אותי בתוך המשרד החשוך הזה.'' אמר הבוס ''אין כבר צורך במסתורין. הערב, כל תושבי עולם הממלכות יוכלו לראות את פרצופי במלואו. כן, ולדי, אני מניח שאתה כבר מבין לבד מה עתיד להתרחש.''
''אם כך, הכל הלך כשורה?'' שאל ולדימיר בשמחה ''מצוין, מצוין. חיכיתי זמן כה רב ליום הזה, כבודו, אין לך מושג כמה. אבל עדין לא הבנתי, מה בדיוק עומד להתרחש הערב? לא סיפרת לי את תוכן המכתב.''
''אני מעדיף שזה ישאר מסווג כרגע.'' אמר הבוס ''על כל פנים, אני מוכרח לעדכן אותך בכך שאלדר הצליח למלא את המשימה בהצלחה. ליאור, מושל אנימגה, מת, ואלדר מתפקד כמושל במקומו. טוב, ולדי, אני חושב שנצטרך לסיים את השיחה בינינו. אני כבר צריך לצאת. אחרי הכל, יקח לי זמן להגיע עד לאוטאקו קון, לכן כדאי שאצא עכשיו.''
''אתה הולך לאוטאקו קון?'' שאל ולדימיר ''האם עלי לבוא לשם גם?''
''לא, לא, אני מעדיף שלא.'' השיב הבוס ''מוטב שאתה, צחי ואלדר תשארו בממלכות שלכם ותמשיכו לתפקד כמושלים. אתם בוודאי תתעדכנו בנוגע למה שקרה ביום באמצעות אחד העיתונים. עכשיו, אם תסלח לי, אני חייב לסיים את השיחה. הגיע הזמן שאצא מהמשרד החשוך שלי...''
באותו זמן, בטירת אוטאקו קון, הלך נדב ברחבי הטירה, ועמד לרדת במדרגות, עד שלפתע משהו עצר בעדו. אביב ובסינו תפסו בקצוות חולצתו, ומנעו ממנו לרדת במדרגות. ''הו, היי בסינו.'' אמר נדב ''אהלן אביב. מה נשמע, אנשים? שמעו, זה ממש נחמד שאתם רוצים לשחק אתי תופסת, אבל אני ממש חייב לרדת במדרגות, אז..''
''אנחנו לא רוצים לשחק אתך תופסת, אדון נדב.'' אמר אביב בקול קר. ''כן!'' צעק בסינו ''אנחנו רוצים להרוג אותך!''
''מ..מה?'' נבהל נדב ''להרוג אותי? אבל..אבל למה? בסינו, אנחנו חברים, לא? למה אתה רוצה לעשות לי כזה דבר?''
''באמת, נדב, אני חושב שמאד מיותר לשאול כזו שאלה.'' אמר אביב ''נדב, עליך להבין שהעלת את חמת כולם. גרמת לאלעד לקפח אותי. התחברת עם אלעד יותר מדי, והשארת את בסינו מאחור. הגיע הזמן לעונש שלך.''
''מה זאת אומרת העונש שלי?'' אמר נדב וניסה להשתחרר מאחיזתם של השניים ''חברים, אני מבין שאולי קצת פגעתי בכם, אבל אי אפשר לפתור את זה בדרך אחרת? למה חייבים להרוג? בואו נחשוב על דרך אחרת לישר את ההדורים.''
''שתוק, נדב!'' זעם בסינו ''אנחנו לא רוצים לשמוע אף מלה ממך! אם החלטנו שנהרוג אותך, אז זה מה שנעשה!''
''חברים, בבקשה לא!'' התחנן נדב בפני אביב ובסינו ''רחמו עלי...חוסו על חיי!''
זה לא עזר. אביב הוציא מכסו סכין, ועמד לדקור באמצעותו את נדב. ''להתראות, נדב.'' אמר אביב. ''אביב, מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!'' נשמע לפתע קולו של אלעד. השלושה סובבו את ראשם, וראו מולם אל אלעד ואלכס. ''אתה משחק עם חבריך בסכינים, דקה לפני תחילת האירוע?'' כעס אלעד ''אביב, איך אתה לא מתביש?''
''אה כן, האירוע, שכחתי לגמרי!'' נזכר אביב והחזיר את הסכין לכסו. ''איזו חוצפה,'' זעף אלכס ''לשכוח את האירוע החשוב ביותר בתולדות הממלכה? איזו חוצפה. דע לך, אביב, שזה ממש זלזול במושל שלך.''
''אלכס, אל תתערב בבקשה,'' אמר אלעד ''זהו אינו עסק שלך.''
''אני מצטער מאד, מלכי!'' קפץ אלכס ''זה לא יקרה שנית, אני מבטיח!''
החמישה ירדו במדרגות הטירה, ויצאו לעבר אולם הנאומים, שהיה מחוץ לטירה. אנשים רבים היו בתוך הקהל, חלקם מממלכת אוטאקו קון וחלקם מממלכת אדוונס. כל אנשי הקהל מחאו כפיים כאשר הבחינו באלעד. אביב, אלכס, נדב ובסינו התישבו בשורה הראשונה של הקהל, אשר היתה ריקה לחלוטין. אלעד נעמד ליד הבמה, ופניו היו מודאגים במקצת. ''נו, מה אתו?'' חשב אלעד בלבו ''הוא כבר היה אמור להגיע לפני חמש דקות!''
ואז, נכנסו אל האולם עוד שני אנשים נוספים. האחד היה נמוך מאד, בעל שיער פטריה, פצערי בגרות על הפנים ופרצוף מרושע למדי. אפשר לומר שהוא היה די מכוער. הוא לבש בגדים זהובים וחבש כתר על ראשו. השני, היה בעל מראה עלוב לא פחות. הוא היה קוף אנושי, נמוך קומה, בעל קרס ושן תחתונה בולטת. הבעת פניו היתה מטופשת למדי. ''וואו, כבודו, ראה כמה אנשים יש כאן!'' אמר הקוף בקול נמוך ומטופש ''איזה יופי!''
''אפיק, כבר אמרתי לך, אל תדבר אלי!'' לחש הנער הנער הנמוך בקול צפצפני ''זה אירוע מכובד! שתוק והמשך לחייך.''
לא הרבה הבחינו בכניסתם של השניים. כל עיני הקהל היו מרוכזות באלעד, שעלה על הבמה. ''ערב טוב לכם, תושבי ממלכת אוטאקו קון, ולאורחינו היקרים, תושבי ממלכת אדוונס.'' נאם אלעד במקרופון ''טוב שכולכם הגעתם. כמו שאתם בוודאי יודעים, אני הוא אלעד, מושל אוטאקו קון. קראתי לכם, לכל תושבי הממלכות, לא סתם. למען האמת, רציתי שתהיו עדים לאירוע נדיר במיוחד, שלא קרה עוד מעולם. אני מתכבד להזמין לבמה את עידן אברמוביץ', מושל ממלכת אדוונס!''
כל האנשים שבקהל מחאו כפיים, אך איש לא עלה לבמה. הנער הנמוך רצה לעלות אליה, אך לא היתה לו אפשרות; אפיק לא הפסיק לשגע אותו. ''כבודו, איפה אני יושב?'' שאל אפיק וקיפץ סביב הנער הנמוך ''איפה אני יושב? איפה אני יושב?''
''אפיק, די!'' כעס הנער הנמוך ''הסברתי לך כבר אלף פעמים, שב בשורת הכבוד, השורה הראשונה! מה לא ברור בזה?''
''אה, בסדר.'' אמר אפיק והתישב בשורה הראשונה. קולות צחוק מעטים נשמעו בקהל, והתחלפו עד מהרה במחיאות כפיים לאחר שהנער הנמוך עלה על הבמה. ''ערב טוב לכם, נתינים..כלומר אזרחים יקרים.'' נאם עידן אברמוביץ' במקרופון ''זה כבוד גדול עבורי להתארח כאן, בממלכת אוטאקו קון. אני מברך כל אחד מכם, אזרחים יקרים. שתזכו לחיים טובים!''
תשואות רבות נשמעו בקרב הקהל. ''עידן! עידן! עידן!'' צעק הקהל בהתלהבות. עידן אברמוביץ' חייך מאוזן לאוזן. ''תודה רבה לך, עידן.'' נאם אלעד ''ועכשיו, הגיע הזמן שאחשוף לכבוד מה האירוע הזה, לא כן? ובכן, תושבים יקרים, אני מכריז בזאת על..המממ מה דעתך, עידן, אולי אתה תכריז?''
קולות צחוק נשמעו בקרב הקהל. ''לא, אלעד יקירי,'' אמר עידן אברמוביץ' ''אני נותן לך את הכבוד.''
''בסדר גמור.'' נאם אלעד ''ובכן, תושבים יקרים, אני מכריז בזאת על איחוד שתי הממלכות אוטאקו קון ואדוונס לממלכה אחת-ממלכת הרשע!''
[b]המשך יבוא...[/b]
-
פרק שולט! תגובה ואני ממשיך D:
-
שליטה D:
נמנמ
קוראים לעידן עידן אברמוביץ'?
לא ידעתי Oם
D:
-
[b]פרק 20/אומגה פורס[/b]
"כן כן, אזרחים יקרים", "ממלכת הרשע ניפתחה רשמית, כל שטחיה של ממלכת אדוונס לשעבר מיצטרפות לפה!" נאם עידן אברמוביץ' וכולם צעקו ומחאו כפיים. היחיד שהיה מבואס, היה נדב. "איכ.. אני לא מסוגל לישמוע את זה יותר!" חשב נדב וברח מהאולם.
"לא קרה דבר!, לסגני הבכיר כואבת הבטן!" אמר אלעד במיקרופון והקהל נירגע. "סגן בכיר?!" היתעצבן אביב ויצא מחדר הנאומים גם הוא. אלעד ועידן אברמוביץ' היתעלמו מהשניים והמשיכו לעדכן את תושבי ממלכת הרשע בחדשות העסיסיות שיש.
ובינתיים, בחדר המושל של ממלכת אנימגה, שוכב דני העתידי על ריצפת החדר, כולו פצוע ומדמם ועליו יושב אלדר אשר צוחק צחוק לעג. "חשבת שתוכל להביס אותי בקלות שכזו?" ציחקק אלדר ודפק לדני העתידי אגרוף לפנים.
דני העתידי לא הגיב כלל, הוא שכב בתוך שלולית דם ובקושי נשם. "אני אהרוג אותך!, שומע?!" צעק דני העתידי וניקה את פניו מהדם שנזל. "איך בדיוק?" ציחקק אלדר ובעט בדני העתידי אשר עף והיתנגש בדלת החדר.
"תיסתכל על עצמיך, כולך פצוע ומלא צלקות", "שום טיפת כח לא נותרה לך" אמר אלדר וזרק על דני העתידי כיסא אשר שכב ליד. "שתי ציפורים במכה" חשב אלדר והיתקרב אל דני העתידי אשר בקושי עמד.
"ובכן, היה נעים להכיר אותך" אמר אלדר והשליך את אגרופו האדיר אל דני העתידי אשר לא הצליח לעשות דבר ופשוט עמד. רגע לפני שהאגרוף פגע, כל החדר קרס וכל הקומות קרסו והכל נפל והיתנפץ בצינוק של הממלכה.
אלדר היתרומם וראה הרס וחורבן, כל הטירה קרסה ועכשיו הם בצינוק שמתחת לאדמה. לפתע דמות חדשה ניכנסה לשדה הקרב. הדמות הייתה לא אחרת מאשר דני.
"מרשים, הצלחת להרוס טירה שלמה" מחא אלדר כפיים אך דני בלי דיבור מיותר הכניס לאלדר אגרוף בוער לבטן. אלדר עף כמה מטרים אחורה והיתנגש בקיר.
"אני לא אלחם נגדך לבד, גם אני מהעתיד רוצה להילחם ולינקום את מות חברינו, ליאור" אמר דני ולפתע גופו החל ליזהור באדום בוהק וכך גם גופו של דני מהעתיד. היה חם מהרגיל, לפתע מתוך בועת מגמה זוהרת יצאה דמות חדשה. הייתה היא גבוהה, שיערה היה שחור אשר הגיע עם אורכו המלא עד לאדמה, פניה היו מבוגרות וגופה היה מכוסה מגנים מוזהבים ורותחים אשר מצופים מגמה לוהטת.
"מי אתה לכל הרוחות?!?" ניבהל אלדר אשר היתאושש מהמכה. "שמי הוא 'אומגה פורס', כפי שאמרתי בעבר, אתה לא תיצא מכאן חי" אמרה הדמות והוציאה מעומקי האדמה חרב ארוכה וחדה אשר מצופה כולה במגמה רותחת. "זה הסוף שלך!" צעק אומגה פורס בקול כבד ורץ אל אלדר המבוהל עם חרבו הלוהטת.
ובינתיים, הולך לו נדב ברחובות ממלכת אוטאקו עם פנים חמוצות ומרירות. "אלעד כה עיוור" חשב נדב ומרוב עצבים בעט בפחית ישנה וחלודה אשר שכבה ליד. הפחית היתגלגלה עד שנעצרה, היה זה אביב אשר עצר את הפחית עם רגלו. "בושה, מפקח בכיר שכמותך מבלגן את רחובות הממלכה באשפה!" צעק אביב והוציא מכיס מעילו סכין מטבח קטן.
"מה תעשה?, תהרוג אותי?" לעג נדב ובמהירות רבה קיבל דקירה חזקה בגב. "אל תשאיר את הגב שלך חשוף להתקפה" אמר אביב בגאווה והוציא באיטיות רבה את הסכין מן הגב של נדב. הסכין היה מלוכלך מדם ואביב ניקה אותו בחולצתו של נדב.
"בוא וניגמור את זה מהר ככל האפשר" אמר אביב והשליך את הסכין אל צווארו של נדב אשר היה פצוע וחסר כח לזוז. לפני המכה הסופית קיבל אביב בעיטה והסכין פגע ברגלו השמאלית של נדב. נדב איבד את הכרתו ונפל.
"מי אחראי לבעיטה?!" היתעצבן אביב ולפתע קיבל בעיטה נוספת ונפל על האדמה הקשה. "שמוק, בחיים אל תיגע בחבר הטוב ביותר שלי!" שמע אביב קול מאחוריו וכשהוא הרים את ראשו מן האדמה הקשה הופתע ליראות את ליאור, מושל אנימגה הקטנה.
"חשבתי שאתה מת!, הרי, אברמוביץ' שלח רוצח שירצח אותך!" אמר אביב והיתרומם באיטיות מהאדמה הקשה. "חשבתם שאני לא מעודכן?, שאין לי מרגלים משלי?" ציחקק ליאור ובעט באביב. "יש לי מרגל כמעט בכל ממלכה, ידעתי שרוצח יבוא לאנימגה וירצח אותי ולכן בניתי רובוט אשר יחליף אותי" ציחקק ליאור והרים את נדב ונעלם איתו.
אביב המופתע היתרומם שנית מהאדמה הקשה וניגב את פניו מדם. "אני חייב לספר על כך לאלעד!, אולי אפילו אקבל דרגה בכירה יותר!" חשב אביב והחל לרוץ בשיא כוחו אל אולם הנאומים.
ובינתיים, בצינוק של ממלכת אנימגה, שוכב אלדר פצוע ומדמם ומולו יושב אומגה פורס. "אתה יודע?, לא צר לי עליך בכלל" אמר אומגה פורס בקול חלש והכניס את חרבו בחזהו של אלדר. שפריץ של דם יצא מן החזה וכעבור שניות מעתות איבד אלדר את הנשימה ומת.
אומגה פורס היתקרב אל ליאור ה'מת' וכאשר הוא הגיע, הופתע ליראות שזה בכלל רובוט. "אלדר הדביל, לא יכול לזהות רובוט מבן אדם רגיל" ציחקק אומגה.
"אני חייב לחזור לממלכת פוקיבול ולהרוג את ולדי" חשב אומגה ומן הגב יצאו שני פתחי סילון ובשניה נעלם אומגה והשאיר אחריו שביל עשן וערפל. ובממלכת פוקיבול ההרוסה וחסרת החיים, יושב לו ולדי ומדגמן מול המראה שבחדר המושל עם הכתר המוזהב שעל ראשו. "ממש לא מתאים לך" נישמע קול מחוץ לחדר ותוך שניה כל החדר היתפוצץ לרסיסים והכל קרס. חצי גדול מטירת המלוכה קרס. "מי אתה?" נידהם ולדי לכח הגדול של אומגה.
"שמי אומגה פורס, אני עומד להרוג אותך" השיב אומגה בקול חלש וכבד וסביבו הילה אדומה החלה לעלות. היה חם כל כך עד שכל הדברים החלו לינמוס, אפילו ולדי לא הצליח לעמוד בחום הכבד וקפץ הוא מן החלון. אומגה פורס קפץ גם הוא מן החלון והופתע ליראות את ולדי עומד באוויר ומחייך. "אין לך סיכוי מולי!" צרח ולדי ומכף ידו יצא חור קטן אשר צמח וגדל לחור שחור וענקי אשר החל לישאוב כל דבר שהיה מולו. כולל את אומגה פורס, אשר לא הצליח להיתנגד לכוח השאיבה הגדול.
"היה נעים להכיר!" ציחקק ולדי והגביר את כח השאיבה. אומגה פורס חסר המזל לא הצליח להיתנגד לכח הרב של החור השחור ולבסוף נישאב. "זה הכל" אמר ולדי באדישות וחזר אל הטירה.
ובאותו הזמן, חזר אביב אל אולם הנאומים בממלכת הרשע עם פנים חמוצות ועלה על הבמה הגדולה. "אלעד, יש לי מידע חשוב לספר" פנה אביב אל אלעד בלחש ושניהם יצאו החוצא. "מה העניין?" שאל אלעד והיתקרב אל אביב. "העניין הוא, ליאור לא מת, וברגעים אלו ניראה לי שהוא הולך לטפל ברוצח שעידן אברמוביץ' שלח" אמר אביב ואלעד ניבהל מעט.
"זה לא ייתכן!, אין מצב שהוא חי!" צעק אלעד אך אביב המשיך בשלו. "ליאור הוא אדם ערמומי מאוד, באמת חשבתם שתוכלו בקלות כזו להרוג אותו?" אמר אביב ואלעד היתעצבן עוד יותר. "אני חייב לספר על זה לעידן אברמוביץ'!" צעק אלעד ורץ במהירות אל אולם הנאומים. כשהוא הגיע, כולם כבר עזבו, רק עידן אברמוביץ' עוד ישב ואסף מסמכים חשובים שלו.
"עידן?" פנה אלעד אל אברמוביץ' אשר לא שם לב לנוכחותו של אלעד בכלל. "מה יש?" הרים עידן אברמוביץ' את ראשו וחייך אל אלעד.
"ובכן..." התחיל אלעד לספר. ובינתיים, בממלכת פוקיבול, שוכב ולדי על ריצפת הטירה וכולו מדמם. "צא מהגוף שלי!", "צא בבקשה!" צרח ולדי וכולו נישרף מבפנים עד שהפך לאפר. היה זה אומגה פורס, אשר נישאב אל גופו של ולדי והחל לישרוף הכל. "משימה הושלמה" אמר אומגה בלחש ואור מסנוור יצא מגופו הגדול והמשוריין. כאשר האור החזק נעלם שכבו על הריצפה שתי דמויות. היו אלא דני העתידי ודני של התקופה שלנו.
שניהם שכבו מעולפים, שניהם פצועים וחלשים מהקרב. ובאותו הזמן, יושבים אלעד ועידן אברמוביץ' ומשוחחים באולם הנאומים. "זה כל מה שאביב סיפר" אמר אלעד ואברמוביץ' היתרגז עוד ועוד. "לא ייתכן!" כעס עידן אברמוביץ' ויצא מחדר הנאומים במהירות.
ובבית החולים שבממלכת אנימגה, שוכב לו נדב בחדר מס' 109 ולידו יושב ליאור עם חלוק רופאים לבן. "תיתעורר בבקשה" אמר ליאור בלחש ולפתע פקח נדב את עיניו לרווחה וחייך. "תודה, אתה הצ.. אתה.. אני.." גימגם נדב אך ליאור השתיק אותו. "די די, אל תדבר, אתה חלש", "תנוח לך כמה שאתה רק צריך ואני איהיה פה לידך למקרה של משהו רציני" אמר ליאור וחייך. נדב החזיר לליאור חיוך והוציא מכיס מכנסו פתק. "קרא אותו" אמר נדב בקול חלש והושיט את הפתק אל ליאור.
ליאור לקח את הפתק והתחיל ליקרוא בעיון רב את התוכן. "00565415", "9999425", "33333641", "74165806".
"מה אומרים המספרים הללו?" שאל ליאור את נדב אשר לקח לגימה מכוס המים שלו. "המספרים הללו, הם סיסמאות לארכיונים של ממלכת הרשע" אמר נדב בהיתגאות וליאור ניתקף בהלה. "אתה משוגע?!, מאיפה הבאת את הסיסמאות האלו?!" נידהם ליאור ותפס בחולצתו של נדב. "תירגע, בגלל שאני הפקח הבכיר ביותר בממלכת הרשע, קיבלתי הרשאות למקומות סודיים שאף תושב פשוט לא יכול להיכנס" חייך נדב וליאור ההמום לא ידע מה להגיד. הוא ישב וכל גופו רעד. "ליאור?, אתה אשכרה מפחד?" התחיל נדב ליצחוק והיה ניראה שכל פצעיו הפסיקו ליכאוב. "איי, אוי!" ניזכר נדב בכאבים וחזר למיטה.
"אני?, מפחד??" היתעצבן ליאור וקם. "אני פשוט לא רוצה להיסתבך עם ממלכת הרשע!" אמר ליאור ונדב צחק. "זה ניקרא 'לפחד'" אמר נדב והלך לישון.
ובאותו הזמן, בטירת המלוכה של פוקיבול, הולך לו דניקס אל חדרו של המושל בכדי ליסגור חשבון. כאשר הגיע דניקס אל חדר המושל, הופתע דניקס לגלות שהכל הרוס. "מה קרה כאן לעזאזל?!" נידהם דניקס וזיהה את דני וחברו בעל השיער הארוך שוכבים מעולפים. "אופה, הגיע הזמן שניסגור חשבון, אה דני?" צחק דניקס והיתקרב באיטיות רבה אל דני הפצוע והמעולף.
[b]המשך יבוא.[/b]
-
יואו יואו יואו..
איז הפרק מותח D:
יש הוספת י'..
ועוד משו-
אני מקווה שהוא לא יספיק להרוג את דני הרגיל- כי אז לא יהיה דני עתידני- ואז יש ממלכת רשע O:
-
פרק 21 (''תרמית'')-
שני הדנים לא היו במצב ראוי לקרב מול דניקס. שניהם היו מעולפים לגמרי, הם נחו לאחר כל הקרבות הקשים שעברו אליהם. דניקס כבר היה ממש קרוב אל השניים, עם אגרופים שלופים. ''נו, קדימה!'' קרא דניקס ''מה יש לכם? אתם פוחדים להלחם נגדי? פוחדים להתמודד מול דניקס האיום? נו נו נו, זה לא דני שאני מכיר. דני שאני מכיר היה קם עכשיו על הרגלים וישר רץ להלחם נגדי. אז מה קרה לך פתאום, הא?''
שני הדנים התעוררו עקב צעקותיו של דניקס. ''מ..מה זה?'' שאל דני בקול עייף ''אני עדין כאן? כבר..כבר הצלחנו להביס את ולדימיר?''
''אם אתה מתכוון לבחור הבלונדיני הזה שם בפינה, אז כן, הוא מת.'' השיב דניקס ושילב את ידיו ''עכשיו, אם לא אכפת לך, אני רוצה שנתחיל בקרב שלנו, דני. הגיע הזמן לסגור כמה חשבונות.''
''דניקס, בבקשה..'' אמר דני בקול חלש ''עזוב אותי, אני לא רוצה להלחם. עזוב אותי..בבקשה...''
''אז אתה רוצה שאני אעזוב אותך לנפשך, הא?'' שאל דניקס והרים את דני בעזרת יד אחת בלבד ''נו בטח, עכשיו כשאתה כזה חלש, אתה לא רוצה להלחם. זו לא חכמה להלחם נגד אחרים רק כשאתה ערני, אדון דני. לוחם אמיתי נענה לקרב גם לאחר שהעירו אותו משנת לילה של שעה וחצי! אתה שומע אותי, דני? אתה לא לוחם אמיתי!''
''דניקס, עזוב אותו.'' ביקש דני העתידי ''הוא לא במצב של להלחם נגדך. תן לנו לנוח, עבר עלינו יום קשה מאד.''
''הו באמת? עבר עליכם יום קשה?'' כעס דניקס. הוא השליך את דני על השולחן וניגש אל דני העתידי. ''ומה אתי?'' שאל דניקס ''מה אתה חושב, שעלי לא עברו ימים קשים? אחרי שששניכם הכנסתם את פלג ואותי לצינוק של הממלכה, עברו עלינו ימים מאד קשים! לא אכלנו כלום ולא הצלחנו לישון בגלל הרצפה הקרה של הצינוק. אז עכשיו אתם מתלוננים בגלל שאתם קצת עייפים? אני אראה לכם מה זה עייפים! בוא הנה, פרחח!''
דניקס רץ אל דני העתידי ודרך על גבו. ''אחחחחח!'' צעק דני העתידי בכאב ''מה הקטע שלך? חזק על חלשים? אתה לא כזה לוחם דגול אם אתה תוקף ככה שני אנשים פצועים! עזוב אותנו! תן לנו להתאושש!''
''לי לא אכפת אם מה שאני עושה זה מכובד או לא,'' אמר דניקס והמשיך לדרוך על דני העתידי ''כל מה שאני רוה זה נקמה, אתה מבין אותי? נקמה! לי נעשה עוול ואני רוצה לנקום באלו שגרמו לי אותו, לא מענין אותי אם הם ערנים או לא!''
לפתע, נדקה טלויזית המשרד בפתאומיות. על מסך הטלויזיה נראה פרצופו של עידן אברמוביץ'. ''הלו?'' שאל אברמוביץ' ''ולדימיר? איפה אתה? אני לא רואה אותך! ולדימיר? הלו? איפה אתה? ענה לי תיכף ומיד!''
דניקס הופתע מאד לראות את עידן אברמוביץ' על מסך הטלויזיה. ''מה זה?'' לחש דניקס בבלבול ''מה המכוער הזה עושה בטלויזיה של נתנאל?''
''הוא הבוס של ולדימיר.'' הסביר דני ''העמד פנים כאילו שאתה ולדימיר.''
''ולדי?'' שאל אברמוביץ' ''מה אלו כל הלחשושים האלה? עם מי אתה מדבר שם לכל הרוחות?''
''אההה זה כלום, כבודו,'' אמר דניקס ''באמת, שום דבר מיוחד. רק..רק דיברתי עם השומרים.''
''ולדי? זה באמת אתה?'' שאל אברמוביץ' ''למה אני לא רואה אותך יושב ליד השולחן? ומה לעזאזל קרה לקול שלך? אתה נשמע נורא!''
דניקס הזעיף את פניו. ''זה..זה כלום, באמת,'' ענה דניקס ''אני פשוט..אני פשוט לא יושב ליד השולחן בגלל שבטעות הקאתי שם. כן, כן, וזו גם הסיבה שאני קצת צרוד. אתה מבין, היה לי עכשיו קרב קשה, קרב קשה מאד.''
''היה לך קרב? באמת?'' שאל אברמוביץ' ''עם מי?''
''עם דני העתידי.'' לחש דני העתידי לדניקס. ''עם..עם דני העתידי!'' השיב דניקס לאברמוביץ'. ''עם דני מהעתיד?'' שאל אברמוביץ' ''הפרחח הזה הספיק לעשות לנו כבר הרבה מאד נזק. נו, אז הצלחת לחסל אותו?''
''כן, כבודו.'' ענה דניקס ''זה היה קרב קשה מאד, אבל הצלחתי להביס אותו. בדיוק עכשיו דיברתי עם שומרי הטירה, וביקשתי מהם שישליכו אותו לצינוק. עכשיו יהיה לנו קצת שקט ממנו.''
''מצוין, מצוין!'' חייך אברמוביץ' ''סוף סוף נפטרנו משני הדנים הטורדנים. ולדי, אתה בוודאי שואל את עצמך מדוע אתה רואה עכשיו את פרצופי המלא. ובכן, זה מפני שאני כבר לא במשרד הרגיל שלי. כן, אני כבר לא נמצא בטירת אדוונס, אלא בטירת הרשע! אני מניח שכבר שמעת את החדשות. הממלכות אוטאקו קון ואדוונס התאחדו! התכנית שלי סוף סוף הצליחה.''
''ב..באמת?'' שאל דניקס שנראה די מודאג ''וואו! זה משמח מאד!''
''משמח? זה הרבה יותר ממשמח.'' אמר אברמוביץ' זה הדבר הכי טוב שקרה לנו, בכל הסטורית עולם הממלכות. לצערי הרב, התגלו כמה תקלות טכניות. מסתבר שאלדר, המרגל המבריק שלנו, כלל לא הרג את ליאור, אלא הוא רק הרג רובוט של ליאור. זה רע מאד, רע מאד בשבילי. אם ליאור האמיתי עדין בחיים, הוא לא יוותר כל כך מהר על תפקיד המושל. הוא עלול לנקום באלדר, לרצוח אותו, ולחבוש את הכתר בחזרה! אני לא יודע מה לעשות, זה כל כך מדאיג אותי.''
''אההה כן...'' מלמל דניקס ''זה באמת..מאד מדאיג. שמע, כבודו, לדעתי אתה סתם דואג לחינם. אלדר לא חלש, הוא יודע להלחם. גם אם ליאור ירצה לנקום בו, אלדר יביס אותו במהרה. אין צורך לדאוג לשלומו של אלדר.''
''כן..אולי אתה צודק...'' הרהר אברמוביץ' ''טוב, להתראות ולדי. תודה על העזרה ו..שתהיה בריא. להתראות, נערי.''
הטלויזיה כבתה. דניקס הסתובב אל שני הדנים, ופניו היו זעופים. ''מה זה היה?'' שאל דניקס בכעס ''למה הייתי צריך להעמיד פנים כאילו אני ולדימיר, הסנוב הזה שעכשיו מת? שמעו, כל העסק הזה ממש לא מצחיק. אני רוצה הסברים כאן ועכשיו!''
שני הדנים כבר הספיקו להתאושש, הם נעמדו על רגליהם, ונראו מאד בטוחים בעצמם. ''שמע, דניקס,'' אמר דני העתידי ''זה קצת מסובר להתחיל להסביר הכל עכשיו מההתחלה, אז אני אנסה לקצר. כפי ששמעת מהבחור המכוער שבטלויזיה, העונה לשם עידן אברמוביץ', שתי הממלכות אוטאקו קון ואדוונס התאחדו לממלכה אחת, הנקראת ממלכת הרשע. ממלכה זו, היא סכנה גדולה ביותר לכל עולם הממלכות. היא עלולה להפוך למעצמה שתשלוט בכל הממלכות הקיימות, אם לא נעשה משהו כדי למנוע את זה. למען האמת, עידן אברמוביץ' בטוח כבר עכשיו שממלכת הרשע היא מעצמה כזאת. הוא משוכנע במאה אחוזים, שבכל שאר הממלכות מושלים משרתיו, ולכן, יש לו שליטה מלאה על עולם הממלכות. מה שהוא לא יודע, זה שמשרתיו ולדימיר ואלדר, השולטים על הממלכות פוקיבול ואנימגה, אינם בחיים. אסור לנו לתת לו לגלות את זה. לכן, אתה תעמיד פנים, באופן זמני כמובן, שאתה הוא ולדימיר, וכך אברמוביץ' לא ידע שולדימיר מת.''
דני הרים כתר מן הרצפה, וחבש אותו על ראשו של דניקס. ''מה? אתם לא באמת רציניים.'' הופתע דניקס ''שאני אהיה ולדימיר..ואמשול על פוקיבול? הרי שניכם זרקתם אותי לצינוק לאחר שלקחתי על עצמי את תפקיד מושל הממלכה, אז למה עכשיו אתם פתאום מתחננים שאני אהיה המושל? זה לא ברור לי.''
''אין לנו ברירה אחרת.'' הסביר דני ''דני העתידי ואני צריכים ללחום כנגד ממלכת הרשע, ונתנאל בבית החולים. אין מישהו אחר שיכול למלוך על פוקיבול מלבדך. לכן, אתה תהיה המושל. אנו סומכים עליך שתעשה עבודה טובה.''
''אני..אני מבין.'' אמר דניקס והתישב על הכסא ''טוב, אין לי ברירה, אקח על עצמי את תפקיד המושל. אל תדאגו, לא אעשה שטויות כמו בפעם הקודמת...טוב, אני לפחות מקוה. אל תדאגו, הכל יהיה בסדר.''
''מצוין.'' אמר דני ''טוב, להתראות דניקס, ובהצלחה. אנחנו נאלצים לעזוב אותך כעת. יש לנו הרבה מאד דברים לעשות מחר, ואנחנו צריכים להתכונן, לנוח קצת. מחר הולך להיות היום הגורלי, היום בו גורל הממלכות יקבע.''
''להתראות לכם, בחורים.'' אמר דניקס בעוד השניים עוזבים את המשרד ''מי יתן ותצליחו, וישרור שלום בעולם הממלכות.''
בינתים, בטירת הרשע, ישב עידן אברמוביץ' בכסאו המרווח, ולידו ישב אפיק, משרתו הנאמן והדביל. ''אני לא יודע, אפיק...'' אמר אברמוביץ', שנראה מאד מודאג ''אני עדין נורא מתלבט. ולדי אמר לי שאין סיבה לדאגה, ואלדר עדין מושל על אנימגה, אבל אני עדין נורא דואג. יש לי תחושת בטן שהמצב לא כל כך טוב כמו שאני חושב. מה דעתך, אפיק? מה עלי לעשות?''
''לעשות בקשר למה, בוס?'' שאל אפיק בקולו הנמוך והמטופש. ''אוי לא חשוב, שום דבר, אפיק.'' זעף עידן ''לרגע שכחתי עם מי אני מדבר. טוב, אני מניח שאולי כדאי שאעזוב את הנושא ודי, ככה יהיה הכי טוב.''
''למה שלא תתקשר אל אלדר?'' הציע לפתע אפיק ''אם הוא יענה לך, תוכל לדעת שהוא עדין בחיים.''
''מה? איזה רעיון מטופש!'' כעס עידן וסטר על לחיו של אפיק ''נו באמת, קוף מעצבן, מאיפה יש לך רעיונות כאלה זוועתיים? להתקשר אל אלדר, באמת. היי..רק רגע אחד..בעצם הרעיון הזה לא כזה גרוע כפי שהוא נשמע בהתחלה. כן..אני אתקשר אל אלדר, ואם הוא יענה לי, אני אדע שהכל בסדר. כן..איך לא חשבתי על זה קודם. אפיק, מסתבר שאתה גאון!''
''מי זה אפיק?'' שאל אפיק בעודו עסוק בלגרד את בית השחי שלו ולהוציא משם פרעושים. ''אה...לא חשוב, אפיק.'' נאנח עידן ''לא חשוב, המשך בעבודה שלך, היה דביל כמו תמיד. בינתים, לבוס שלך יש איזו שיחת טלפון חשובה לעשות...''
באותו זמן, בפארק של ממלכת פוקיבול, ישבו שני הדנים על ספסל בפארק, ונחו. ''חייבים לחשוב על תכנית.'' אמר דני העתידי ''אנחנו לא יכולים לפלוש לממלכת הרשע בלי שיש לנו תכנית מוכנה מראש. עלינו לתכנן את הכל כבר מעכשיו.''
''בסדר, בסדר.'' פיהק דני ''אני מבין שצריך תכנית, אבל למה לדבר על דברים כאלה עכשיו? בוא נחכה למחר, אני מת מעייפות. היום זה היה מאד מתיש עבורי. בוא נישן קודם כל, ואת כל התכניות כבר נשאיר למחר.''
''דני! זו הגישה השגויה ביותר!'' כעס דני העתידי ''אם נדחה את כל הדברים למחר, בסוף כבר לא ישאר לנו זמן לעשות אותם! אנחנו מוכרחים לחשוב על כל התכנית עוד היום, אתה מבין אותי? אסור לבזבז אף רגע.''
''בסדר, בסדר.'' אמר דני והניח את ראשו על הספסל. לפתע, השניים הבחינו בדמות הרצה לקראתם. ''מי זה?'' שאל דני העתידי בעודו מנסה לזהות את הדמות ''האם יכול להיות שזה..? כן, זה הוא!''
אל השניים הגיע ליאור, מתנשף ומתנשם. ''היי, ליאור!'' קרא דני בשמחה ''מה הענינים, אחי? איזה מזל שאתה בחיים, אחרת מי יודע אילו צרות היו מתרחשות לאחר מכן. אמור לי, איך ידעת שאלדר מתכוון לרצוח אותך?''
שמעו, אני יודע להסיק מסקנות.'' הסביר ליאור ''שמתי לב שבממלכת פוקיבול עלה לשלטון ולדימיר, ובממלכת אנימה קון צחי עלה לשלטון. ישר הבנתי שמשהו מסריח מתרחש. ידעתי שהממלכה שלי היא הבאה בתור, לכן מיהרתי לברוח מהממלכה, והשארתי אחרי רובוט, בשביל שאף אחד לא יחשוד.''
''חכם מאד, חכם מאד.'' שיבח אותו דני העתידי ''אבל לא היה עדיף לו היית מתמודד עם הבעיות שלך, ונשאר בממלכה? בכל זאת, לברוח ככה מהבעיות שלך ולהשאיר אחריך רובוט...זו התנהגות של פחדן, לא?''
''גם אתה עכשיו קורא לי ככה?'' נעלב ליאור ''נמאס לי שכולם קוראים לי פחדן. מה לעשות שאני רוצה לשרוד? אני מכבד מאד את כל האנשים האמיצים שהקריבו את עצמם למען האחרים, אבל אני רוצה לחיות. מה רע בזה?''
''אין צורך להרגז, ליאור.'' אמר דני העתידי ''לא התכוונתי לעצבן אותך. אני לא מבין, מי עוד קרא לך פחדן חוץ ממני?''
''נדב..'' השיב ליאור והשפיל את ראשו. ''נדב?'' הופתע דני ''הוא לא עבר לעבוד אצל אלעד? מתי כבר יצא לכם להפגש לאחרונה? אני לא מבין.''
את שיחת השלושה קטע צלצול טלפון פתאומי. ''מה זה?'' שאל דני העתידי בחשש ''מאיפה מגיע הצליל הזה?''
''אה, אני חושב שזה מגיע ממכשיר הקשר שלקחתי אתי.'' הסביר דני ''ראיתי אותו אצל אלדר, וחשבתי שהוא יכול לעזור לנו, לכן לקחתי אותו.''
''ליאור, אני רוצה שאתה תענה למכשיר הקשר.'' פקד דני העתידי על ליאור. ''אני? אבל למה?'' שאל ליאור בחוסר הבנה ''הרי דני הוא זה שלקח את מכשיר הקשר, אז הוא זה שצריך לענות לו. למה דווקא אני?''
''אסביר לך אחר כך.'' אמר דני העתידי ''העמד פנים שאתה אלדר, דבר בקול הציפור הזה שלו...אתה יודע לחקות אותו?''
''אה, כן, בערך...'' ענה ליאור דני הוציא מכיס מכנסיו את מכשיר הקשר ונתן אותו לליאור. ''הלו?'' אמר ליאור בקול צייצני למכשיר הקשר. ''אלדר!''נשמע קולו הרגזני של עידן אברמוביץ' ''למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות לי? אתה יודע כמה אני השתגעתי מרוב דאגה? הייתי בטוח שאתה מת! שליאור חיסל אותך!''
''חי חי חי, שטויות...'' חיקה ליאור את צחוקו של אלדר ''אתה כזה מצחיק, אדוני. באמת נראה לך שאחד כמו ליאור יוכל לחסל אותי, את אלדר הגיבור? שטויות! אף אחד לא יכול לנצח אותי, אני בלתי מנוצח. בן אלמוות!''
''הו, אלדר, אין לך מושג כמה שאני שמח עכשיו.'' אמר אברמוביץ' ''ממש ירדה לי אבן שלמה מהלב. פחדתי שליאור השתלט שוב על המלוכה. זה היה יכול להרוס את כל התכנית. אבל עכשיו אני רואה שהכל בסדר, שום דבר לא השתבש. אתה שמעת את החדשות, נכון אלדר?''
''אילו חדשות?'' שאל ליאור. ''אני שליט עולם הממלכות!'' סיפר אברמוביץ' בהתרגשות ''חתמתי עם אלעד על הסכם איחוד בין הממלכות אוטאקו קון ואדוונס. כעת, כל הממלכות נתונות לשליטתי! האין זה מרגש?''
''כן..מאד...'' השיב ליאור בצער רב. ''טוב, הגיע הזמן שאסיים את השיחה בינינו.'' אמר אברמוביץ' ''התקשרתי רק כדי לודא שאתה בסדר. כעת, מוטב שאלך לישון. מחכה לי יום ארוך מאד מחר. היום הראשון לשליטה העולמית. להתראות, אלדר.''
''להתראות, אדוני.'' אמר ליאור והחזיר לדני את מכשיר הקשר. ''הו, אינך צריך לתת אותו לי.'' אמר דני ודחה את מכשיר הקשר ''קח אותו, הוא כולו שלך! עוד לא הבנת, ליאור? אתה מעכשיו-אלדר!''
''מה?'' שאל ליאור בבלבול וגירד את ראשו ''אני..לא מבין...''
''אני אסביר.'' אמר דני העתידי ''האדם שאתו דיברת כרגע בטלפון הוא נוכל שפל ומרושע בשם עידן אברמוביץ'. המטרה שלו היא להשיג שליטה מלאה בכל עולם הממלכות. לצורך כך, הוא תכנן במשך שנים רבות תכנית שתאפשר לו להשיג את המטרה הזאת. לאברמוביץ' היו משרתים רבים, שהיו מוכנים לעזור לו בתכנית; ולדימיר, צחי ואלדר. אברמוביץ' ידע שבשביל לקבל שליטה על עולם הממלכות, הוא צריך קודם כל להשתלט על הממלכות הקטנות, אחת אחרי השניה, וכך לא יהיו לו מתנגדים. משרתיו של אברמוביץ' דאגו לסייע לו בתחום הזה. אלדר דאג לירות חץ בגבו של נתנאל, מושל פוקיבול, בעיתוי הנכון, וכך לגרום להעדר מושל בממלכה. ולדימיר דאג לרגל בתוך ממלכת פוקיבול, ובזמן המתאים, להשתלט על המלוכה שם. צחי דאג לעבוד בתור סגן בממלכת אנימה קון במשך זמן רב, רק בשביל שיוכל אחר כך לבגוד בעידן, מושל הממלכה, ולהפוך למושל במקומו. בנוסף, אברמוביץ' דאג שדני יכלא בתוך צינוק אוטאקו קון, וכך לא יוכל לשבש את התכנית שלו. הממלכה האחרונה שעליה נותר להשתלט, היתה ממלכת אנימגה, שאתה משלת בה. אברמוביץ' שלח למשימה אחרונה בתכנית את אלדר, וביקש ממנו להרוג אותך ולהשתלט על הממלכה. כששמע אברמוביץ' על חיסולך, ידע שהשליטה המלאה על הממלכות סוף סוף הושגה, לכן הוא מיד חתם על הסכם איחוד עם אלעד, מושל אוטאקו קון. וכך, חלומו של אברמוביץ' סוף סוף התגשם.''
''אולם, יש כמה דברים שאברמוביץ' היקר שלנו שכח לקחת בחשבון.'' הסביר דני ''היו כמה שיבושים בדרך, שהוא לא היה מודע אליהם. הוא היה משוכנע במאה אחוזים שהשליטה על כל הממלכות סוף סוף בידיו. האמנם? הרי לאברמוביץ' אין שום מושג על מות משרתיו, ולדימיר ועידן, אשר תפקדו בתור מושלי פוקיבול ואנימגה. בנוסף, הוא בטוח שעצמי העתידי ואני לכודים בצינוק טירת הרשע ובצינוק טירת פוקיבול. וזה, ליאור ידידי, מה שנותן לנו את היתרון הגדול ביותר! אם אברמוביץ' ימשיך לחשוב שהכל כשורה, הוא לא יצטרך לדאוג שמישהו ינסה למרוד בו. כך, נוכל להפיל אותו מהשלטון לפני שבכלל יחשוד שמשהו לא בסדר מתרחש. בשביל שאברמוביץ' ימשיך לחיות בתוך הבועה שלו, היינו זקוקים לאנשים שיעמידו פנים שהם ולדימיר ואלדר. דניקס היה מוכן להתחזות לולדימיר, ולתפקד בתור מושל פוקיבול. כעת, אנחנו צריכים שתעשה בדיוק את אותו הדבר, רק באנימגה.''
''כלומר, אני צריך לחזור לטירת אנימגה ולהתחזות לאלדר?'' שאל ליאור. ''כן, כן, אני רואה שתפסת מהר את הענין.'' שמח דני העתידי ''בגלל זה עליך לשמור אצלך את מכשיר הקשר. כך, בכל פעם שאברמוביץ' יתקשר בכדי לבדוק שהכל בסדר, אתה תענה לו בתור אלדר. תרמית קטנה שיכולה להציל את כל עולם הממלכות.''
''בסדר גמור, הבנתי אתכם.'' אמר ליאור והכניס לכסו את מכשיר הקשר ''אגב, נזכרתי למה חיפשתי אתכם קודם. רציתי להראות לכם דבר מה, שנדב נתן לי. אני לא יודע איזו תועלת אני אמצא בזה...אבל אולי דווקא אתם תמצאו בזה שימוש.''
''עדין לא הבנתי.'' אמר דני ''איך זה שאתה מדבר עם נדב, והוא עוד מביא לך חפצים? הוא לא במחנה הרעים?''
''כבר לא.'' ענה ליאור והוציא מכסו פיסת ניר ''הוא חזר למוטב, אחרי שאביב כמעט רצח אותו. על כל פנים, הדבר הזה שברצוני להראות לכם..הוא זה. פיסת הניר הזאת. הביטו בה בבקשה.''
ליאור הראה לשני הדנים את פיסת הניר שבידו, אשר הכילה מספרים רבים. ''מה זה?'' שאל דני ''מה אלו כל המספרים האלה?''
''ובכן,'' חייך ליאור ''המספרים האלה הינם ססמות לארכיונים של ממלכ הרשע. מכיוון שנדובי היה אדם חשוב מאוד באוטאקו קון, אלעד נתן לו את הססמות האלה. לו רק ידע לאילו ידיים הססמות האלה תפולנה...''
שני הדנים החליפו בינם מבטים רבי משמעות. ''תודה רבה לך,ליאור,'' אמר דני העתידי ולקח מליאור את פיסת הניר ''זה מאד עוזר לנו, או ליתר דיוק מאד מאד עוזר לנו. עכשיו, כשהססמות האלה בידינו...זה ללא ספק משנה את כל התמונה.''
''אתה באמת חושב?'' שאל דני. ''חושב?'' אמר דני העתידי ''אני לא סתם חושב, אני בטוח.''
''נקוה לטוב.'' אמר ליאור ''טוב, אני נתתי לכם את מה שרציתי לתת לכם. אני חושב שכדאי שאלך עכשיו...אחזור אל ממלכת אנימגה. חשוב מאד שאתפקד שם בתור מושל, או ליתר דיוק בתור אלדר המושל. לילה טוב, חברים.''
''לילה טוב, ליאור.'' אמר דני בעוד ליאור עוזב את האזור ''טוב, שמע, עצמי העתידי, השעה כבר מאד מאוחרת, אז בוא נלך לישון.''
''לישון?'' נדהם דני העתידי ''מה קרה לך, השתגעת לגמרי? ממש עכשיו נרקמת לה תכנית מבריקה במוחי. אם אני אלך לישון עכשיו, אז מחר אני לא אזכור כלום. יש לך במקרה טוש ודף ניר? אני מוכרח לרשום את התכנית.''
ולמחרת בבוקר, קמו שני הדנים לאחר שינה ארוכה מאד על דשא הפארק. ''וואו!'' קרא דני בהתלהבות והתמתח ''זו היתה חתיכת שינה...כבר הרבה זמן שלא ישנתי ככה, ועוד אחרי יום כזה קשה. אני מרגיש מצוין!''
''בוא לא נתלהב יותר מדי, בסדר?'' אמר דני העתידי ''אין עכשיו זמן להתבטל ולהתאושש מהשינה. מחכה לנו יום ארוך מאד, דני, ארוך הרבה יותר מקודמו, ואנחנו מוכרחים לנצל אותו כמה שאפשר. קום, דני, אין זמן להתבטל!''
''טוב, טוב, בסדר.'' זעף דני ''אין צורך לכעוס. אני לא מבין, למה אתה תמיד כזה ממורמר? חייך קצת, החיים יפים!''
''איך אפשר שלא להיות ממורמר בימים כאלה?'' כעס דני העתידי וקם ממקומו ''הרוע שורץ בכל מקום, דני. אם הייתי נוהג כמוך, ומתבטל כל היום, אף אחד לא היה עוצר את הרעים, ועד מהרה כולנו היינו הופכים לנתינים שלהם. למה אתה חושב שחזרתי אחורה בזמן? הרי גם אני הייתי כמוך, התבטלתי. כשראיתי שדברים רעים מתחילים להתרחש, לא היה אכפת לי, שמתי רגל על רגל והסתלבטתי. לא היה מי שיעצור את עידן אברמוביץ' או את אלעד, והתוצאה היתה קשה. קשה מדי. נאלצתי לחזור בזמן...מתוך תקוה שתהיה לי איזושהי דרך למנוע את זה בזמן, אתה מבין אותי? עלינו לפעול, דני, לפעול, ולא להתבטל.''
''בסדר, בסדר.'' נאנח דני. הוא קם ממקומו גם כן, והלך ביחד עם דני העתידי לעבר יער פוקיבול הגדול. הם הלכו בתוך היער, כאשר דני הוא המוביל מבינם. לאחר הליכה של עשרים דקות, נעצר דני מול עץ ישן ויבש. ''זהו, הגענו.'' אמר דני ''זה המקום.''
''אתה בטוח?'' שאל דני העתידי ''אחרי הכל, יש כאן הרבה עצים. מנין לך שזה העץ הנכון?''
''סמוך עלי, זהו העץ הנכון.'' אמר דני ופתח את העץ ''אחרי הכל, אין עוד הרבה עצים ביער הזה שנראים ככה.''
השנים נכנסו לתוך העץ, ודני העתידי ראה מולו מקום מחבוא גדול ומרשים. ''זה..זה מדהים.'' אמר דני העתידי בהתפעלות. בתוך המחבוא היו פלג, עידן, טרינר, דנדי וענת. ''הו, מדברים על החמור.'' צחק עידן שהבחין בשניים ''בדיוק שאלנו לאן נעלמת.''
''אני רואה שהבאת אתך חבר חדש.'' אמר פלג ''מה, הוא המחליף של אלדר? איפה אלדר, אגב? הוא אמר אתמול אחר הצהריים שהוא יוצא לסידורים, ומאז לא שמענו ממנו. אתה יודע איפה הוא? אולי קרה לו משהו?''
''שבו בבקשה, מיד נספר לכם הכל.'' הורה דני על חברי המחתרת ''בקרוב מאד, הכל יהיה לכם הרבה יותר ברור.''
חברי המחתרת התישבו על הספה הגדולה. ''ראשית כל, אענה על השאלה בנוגע לאלדר.'' אמר דני ''חוששני שאלדר כבר לא יחזור אל המחתרת. אתם מבינים, אלדר הוא לא בדיוק מי שחשבתם שהוא. אתם הייתם בטוחים שהוא אדם טוב. חשבתם שאתם מכירים אותו. אבל...הוא הצליח לרמות אתכם. אלדר היה מרגל של האנשים הרעים. הוא עבד בשביל עידן אברמוביץ', מושל ממלכת אדוונס.''
''לעזאזל...'' חשב פלג בלבו ''לא הייתי צריך לשחרר אותו מן הכלא.''
''כאשר אלדר יצא מן מחבוא המחתרת אתמול אחר הצהריים, זה היה לצורך ביצוע המשימה החדשה שעידן אברמוביץ' נתן לו,'' המשיך ליאור בהסברו ''לרצוח את ליאור, מושל ממלכת אנימגה, ולהפוך למושל במקומו. אלדר היה בטוח שהוא הצליח במשימה, אך האדם שהוא רצח לא היה ליאור, אלא רובוט שלו. אני וחברי כאן, דאגנו לרצוח את אלדר, וכך הוא לא יכול היה לרצוח את ליאור האמיתי.''
''טוב, זוהי אינה אבידה גדולה.'' אמר דנדי ''מעולם לא חיבבתי אותו במיוחד.''
''ליאור עצמו חזר למלוך על אנימגה, תוך כדי שהוא מתחזה לאלדר.'' המשיך דני ''המשימה שאברמוביץ' נתן לאלדר היתה רק חלק מתכניתו המרושעת של אברמוביץ'...להפוך לשליט כל עולם הממלכות. אני מניח שרובכם בוודאי שמעתם אתמול את החדשות על האיחוד בין אוטאקו קון לאדוונס. למעשה, האיחוד הזה הוא השלב הסופי בתכניתו של אברמוביץ'. ועכשיו, ברצוני להציג בפניכם את חברי, דני מהעתיד.''
''דני מהעתיד?'' נשמעו לחשושים מבולבלים בין חברי המחתרת. ''כן, כן, זה אני.'' אמר דני העתידי ''זה אולי ישמע קצת מוזר, אך דני ואני זה בעצם אותו אדם. כיצד יתכן דבר כזה? ובכן, כמו שדני אמר, אני הגעתי מהעתיד. בזמן שלי, קרה אותו הדבר בדיוק; אלעד ועידן אברמוביץ' חתמו על הסכם, וכך נוצרה ממכת הרשע. אך במקרה הזה, בניגוד למקרה שלנו, לא קמה אף מחתרת סודית שניסתה למנוע את זה. אף אחד לא הביע התנגדות, ותוך זמן קצר התגשם חלומו של אברמוביץ'. הוא הפך לעריץ של עולם הממלכות. זה היה נורא. המון אנשים מתו, המון אנשים נאסרו. המון אנשים אפילו נהפכו לעבדים של אותו נוכל. ואף אחד לא התנגד...למעשה, אף אחד אפילו לא יכול היה להתנגד. זה נפל עלינו בהפתעה כזו גדולה...לא יכולנו לעשות דבר. הבנתי שבשביל למנוע את האסון, עלי לחזור בזמן, לעצור את האנשים הנכונים ולגייס את האנשים הנכונים. אני רואה שבתחום הגיוס פלג עשה עבודה לא רעה בכלל. לעומת זאת, דני ואני ניסינו לעצור כמה שיותר אנשים. רצחנו את אלדר ואת ולדימיר, שתפקד בתור מושל פוקיבול. עכשיו, אם כולכם תשתפו פעולה אתנו, אני מאמין שנוכל למנוע את האסון ולהביס את עידן.''
''זה נחמד מאד, הרצון הזה שלכם להציל את כולם,'' העיר עידן ''אך האם יש לכם תכנית מסודרת כלשהי?''
''הו, כן, כמובן.'' אמר דני העתידי. הוא הוציא מתרמילו דף ניר גדול, והציג אותו בפני חברי המחתרת:
[img]http://img180.imageshack.us/img180/9805/60591771lh3.png[/img]
''את התרשים שלפניכם אני מיד אסביר.'' אמר דני העתידי ''קודם כל, אפרט מעט על התכנית שתכננתי. בשביל להפיל את אברמוביץ' מהשלטון, עלינו לדאוג שבאף אחת מהממלכות לא ימשול מישהו מאנשיו. בפוקיבול ובאנימגה, הענין טופל. ולדימיר ואלדר מתו, ואת מקומם החליפו דניקס וליאור. עכשיו, מה שנשאר זה ממלכת אנימה קון, בה שולט צחי, אחד מאנשיו הבכירים של אברמוביץ', וממלכת הרשע עצמה. לצורך הענין, נתחלק לשתי קבוצות: קבוצה א' וקבוצה ב'. קבוצה א' תכלול את דני, פלג, טרינר, דנדי וענת. קבוצה ב' תכלול את עידן ואותי. קבוצה ב' תלך אל טירת אנימה קון, שם עידן ואני נלחם נגד צחי, ואם נצליח להביס אותו, עידן יחזור למשול על הממלכה. מכיוון שצחי הוא אדם חזק מאד, דרושים שני אנשים שילחמו נגדו, ולא אחד. לכן, אני אעזור לעידן בקרב נגד צחי. ועכשיו אסביר על קבוצה א', הקבוצה העיקרית. קבוצה זו כוללת הרבה יותר אנשים מאשר קבוצה ב', משום שלמקום שאליה הקבוצה הולכת, טירת הרשע (לשער טירת אוטאקו קון), דרושים הרבה יותר אנשים. אך מדוע צריך ללכת לטירת הרשע? ובכן, הודות לחברינו ליאור ונדב, הצלחנו להשיג את הססמות לארכיונים של ממלכת הרשע. ארכיונים אלו נמצאים בתוך טירת הרשע, במקום השמור והמאובטח ביותר בממלכה. אנו מאמינים, שבתוך הארכיונים האלה נוכל למצוא מידע אשר יסייע לנו להפיל את עידן אברמוביץ'. מלבד אלעד ואברמוביץ', מושלי ממלכת הרשע, חשוב שתדעו על עוד מספר אנשים שעובדם בשבילם ושעלולים לשמור על הכניסה לארכיונים; אביב הוא העוזר הותיק ביותר של אלעד. הוא לא חזק במיוחד משאר האנשים, אך מכיוון שלאחרונה הוא קצת קופח על ידי אלעד, הוא יעשה הכל בשביל לחזור להיות סגנו הנאמן של אלעד, לכן יגן על הארכיונים גם במחיר חייו. אלכס הוא עוזר נוסף של אלעד. הוא חתול אנושי, ולא חכם במיוחד. למרות זאת, אלכס, כמו כל חתול, חד עין, לכן צריך להזהר ממנו. בסינו הוא עוד אחד מעוזריו של אלעד. הוא שמן מאד, ודי טיפש, אבל מאד חזק, הרבה יותר מאחרים. אפיק הוא משרתו הנאמן ביותר של עידן אברמוביץ'. הוא קוף אנושי, חלש מאד, אך התכונה הבולטת ביותר אצלו היא טפשותו העצומה. הוא לא עלול להוות סכנה, אך כמו כל אחד אחר, גם ממנו מומלץ להזהר. תפקיד קבוצה א' הוא להכנס אל טירת הרשע, לחדור אל תוך הארכיונים, ושם, למצוא כל מידע שיכול לעזור לנו. אלה הם תפקידן של שתי הקבוצות. אם שתי הקבוצות תצלחנה במשימתן, אני מאמין שנוכל למנוע בזמן את הפיכתו של אברמוביץ' לעריץ עולם הממלכות.''
''יש, איזה כיף,'' צהל טרינר ''אני בקבוצה ביחד עם ענת, איזה אושר, איזו שמחה!''
''בחיי, איזה נודניק...'' נאנחה ענת. ''טוב, זה הכל, בעקרון.'' אמר דני ''אנו ניתן לכם כמה דקות להתארגן, ולאחריהן נצא לדרך. אין לי כל ספק, שזה יהיה יום שאף אחד מאתנו לא ישכח...''
[b]המשך יבוא...[/b]
-
נחמד D:
מי זו ענת?
O:
דרך אגב-
זה חכם שדני ועידן הולכים לשם.
כי עידןם הוא חול-
ואז יש שילוב טוב-
חול ואש יוצא זכוכית,
ככה שבלילבזבז כוח מיותראפשר לעשות חלקי זכוכית עפים D:
-
דני מהתעיד הופך לאביר, החזרה בזמן שינתה את ההיסטוריה, כל הדברים שהיו צריכים ליקרות לדני מההוה לא קרו.
[b]פרק 22/הקרב הגדול[/b]
"אז, זהו זה, אנחנו הולכים" אמר דני אל דני העתידי ושני הדנים היתפצלו. כל אחד והקבוצה שלו. דני העתידי ועידן פונים לעבר טירת אנימקון ודני והצוות שלו פונה לעבר טירת הרשע.
"בזמן שאנחנו רצים, צריך ליקבוע קפטן" הציע טרינר וניסה לרוץ הכי מהר שאפשר בכדי להרשים את ענת. "זה כבר ברור מי פה הקפטן" אמר פלג וחייך. "כן" אמרו כולם. "הקפטן הוא אני!" אמרו כולם בפה אחד והופתעו. "אתה?/את?, אני!" החלו להיתווכח חברי המחתרת ורק דני שתק והמשיך לרוץ במהירות לעבר ממלכת הרשע.
"בחיי, תפסיקו לריב!", "זה מטריף אותי לגמרי!" היתעצבן דני והדליק את ידיו בלהבותיו הלוהטות. "תירגע, הכל בסדר" חייכה ענת וכל החבורה המשיכה לרוץ אל ממלכת הרשע. בקרב הזה, אין מקום לטעויות.
ובאותו הזמן, הגיעו דני העתידי ועידן אל טירת המלוכה של ממלכת אנימקון הקטנה. "אתה מוכן?" פנה דני העתידי אל עידן אשר הזיע מעט. "אני א.. א.. מוכן!" גימגם עידן ושניהם עלו במדרגות הטירה ולבסוף היתפרצו אל החדר. בחדר ישב צחי על כיסאו הגדול והמפואר ומולו שכבו קופסאות מלאות זהב ויהלומים. "כל האוצרות האלו שייכות לי ורק לי!" היתעצבן עידן ותפס בחולצתו של צחי אשר צחק כל הזמן בצחוקו הצייצני.
"כל מה שהיה שלך הפך לשלי", "תעזוב אותי במנוחה" השיב צחי אך עידן לא עזב. "אתה תשלם ביוקר על כל מה שעוללת לי ולממלכה שלי!" צעק עידן והכה עם אגרופו בפרצופו של צחי אשר נפל והיתנגש בקיר. "זאת הייתה טעות איומה" ציחקק צחי ולפתע מן התיקרה נפלו עשרות על אלפים סכינים קטנים וחדים במיוחד.
דני העתידי הפך לאביר וחסם את כל הסכינים בגופו המשוריין. "אני אטפל בסכינים ואתה תיפגע בו פיזית" אמר דני העתידי ועידן החל להילחם בצחי. לא משנה כמה סכינים זרק צחי, דני העתידי היה חוסם ועידן היה מרביץ במלוא הכח בצחי. "זהו זה, הפעם באמת הרגזתם אותי!" צעק צחי ולפתע כולו החל ליזהור באור לבן ובוהק.
"מה קורה לו?!" הופתע עידן אך דני העתידי לא הבין בעצמו מה קורה בכלל. כעבור שניות מעטות האור הבוהק ניחלש ומולם עמד אותו צחי, רק שעל ידיו היה מולבש תותח ענקי אשר משגר בלחיצת כפתור אחת מאה סכינים חדים וקטנים. "נוכל להביס אותו?" פנה עידן אל דני העתידי. "אין לי מושג, פשוט תילחם על החיים שלך" השיב דני העתידי והחל להילחם מול צחי.
ובינתיים, הגיעה קבוצה א' אל שערי ממלכת הרשע. קבלת הפנים שהם קיבלו הייתה לא נעימה בכלל.
מול שערי ממלכת הרשע עמדו אלפי לוחמים וביניהם עמד אביב עם פנים עצבניות במיוחד. "התקיפו אותם!" פקד אביב וכל הלוחמים החלו לרוץ עם חרבות לעבר קבוצה א'.
"דני!, אנחנו נעסיק אותם בזמן שאתה תיפרוץ את חדר הארכיונים ותיכנס לתיקייות הסודיות שלהם!" צעק פלג והושיט לדני פיסת נייר עם הסיסמאות. "סבבה" השיב דני וזינק בכל כוחו לאוויר ועבר את כל צבא הלוחמים של אביב וניכנס בהצלחה אל הטירה.
"מעניין איפה חדר הארכיונים" חשב דני והחל לרוץ בשיא כוחו ופתח דלת אחר דלת אך לא מצא את החדר בכלל. "מחפש משהו?" שמע דני מאחוריו קול צייצני במיוחד אשר שמע כבר פעם.
היה זה אלכס אשר עמד וצחק בצחוקו הלועג ועל ראשו ישב חתול ג'ינג'י. "אתה חי?" נידהם דני והדליק את ידיו בלהבה.
"תיתפלא!, יש לי עוד שמונה נשמות" ציחקק אלכס ודחף את דני. "אין לי זמן לזה בכלל" חשב דני והתחיל ליברוח מאלכס. "בורח לאנשהו?" ציחקק אלכס ותפס בחולצתו של דני.
"הפעם אני אדאג לחסל אותך סופית" אמר אלכס וסכין חד היתקרב באיטיות אל צווארו של דני. "יש לי רעיון!" חשב דני ולפתע הילה אדומה החלה ליזהור מסביב גופו וחום גופו עלה.
"זה חם!" צרח אלכס ועזב את דני לחופשי. "מעורר רחמים" צחק דני והכניס לאלכס אגרוף בוער היישר לפנים. אלכס קיבל מכה ישירה ועף כמה מטרים אחורה.
"זה יתן לי זמן ליברוח" חשב דני והמשיך לרוץ ולחפש את חדר הארכיונים בטירת הרשע הגדולה והאפילה. ובאותו הזמן, נילחמה קבוצה א' בלוחמיו של אביב.
ענת הביסה חצי מהלוחמים עם מפל מים, טרינר חישמל את הלוחמים ודנדי במצב שד חיסל את שאר הלוחמים עם כוחו המסוכן. "יו" ציחקק פלג והיתקרב אל אביב אשר איבד כמעט את כל לוחמיו. "אתה לא מפחיד אותי!" אמר אביב והוציא חרב ארוכה וגדולה אשר מסביבה הילה כחולה ומוזרה.
פלג בלי דיבורים נוספים הוריד מן השמים ברד אך אביב עם סיבוב קטן עם החרב חתך את כל הברד שנפל לעברו. "אני צריך להפריד בין השניים" חשב פלג ויצר לעצמו חרב קפואה.
ובאותו הזמן, נילחמים דני העתידי ועידן מול צחי אשר לא ניכנע בכלל. "אין לכם סיכוי מולי!" צעק צחי ומתוך תותח הסכינים שלו יצאו אלפי סכינים אשר פגעו בדני העתידי קריטית. "אתה בסדר?!" היתקרב עידן אל דני העתידי אשר שכב פצוע.
"טיפש!, עזוב אותי ותילחם מולו!" צעק דני העתידי ודחף את עידן לעבר צחי. עידן הוציא מן הריצפה עמוד חול ענקי אשר הפך לקיר גדול ורחב. "כל צעד שלך, שיהיה קרוב מדי לקיר, יזכה אותך בפגיעה ישירה של חרבות" אמר עידן וצחי צחק.
"חרבות?, לא הגיוני בכלל" צחק צחי והיתקרב אל הקיר. לפתע אלפי חרבות שוחררו מן הקיר וצחי קיבל מכה ישירה. "לקח לי שבוע לעטוף את החול שלי בחרבות" אמר עידן בשחצנות אך הופתע שצחי היתרומם ועדיין היה מוכן להילחם.
"עלוב, אתה באמת חושב שאני אפסיד למכה כה מטופשת?" צחק צחי והיתקרב אל עידן. "לא סתם בחר אותי אברמוביץ' לחייל בכיר שלו" המשיך צחי וזרק לעבר עידן גל סכינים אשר פגעו מעט בגופו השרירי.
"אני אולי ניפגעתי מעט, אבל אני בכל זאת אלחם ואחסל אותך" אמר עידן בחיוך ורץ לעבר צחי עם פטיש כבד שייצר מחול. ובאותו הזמן, חיסלו קבוצה א' את צבאו של אביב. רק פלג עוד נילחם באביב.
"צריך עזרה?" פנה טרינר אל פלג אך פלג דחף אותו אחורה. "זה הקרב שלי!, תעוף ואל תפריע!" צעק פלג ורץ אל אביב עם חרבו הקפואה. אביב חסם את ההתקפה והעיף את פלג.
"חרב זו עשויה מחומר חזק אשר תימצא רק בממלכה הזו", "החומר הוא גרעין אפל אשר עובר בירושה במשפחת אברמוביץ'" צחק אביב ופגע בפלג עם חרבו החזקה. "בלי החרב אתה סתם חייל מעפן" צחק פלג ואביב היתרגז אפילו יותר ממה שהיתרגז מקודם.
"לא אני לא!" צעק אביב אך פלג המשיך ליצחוק. "אם כך, תיפגע בי עם כוחך הפיזי ולא עם החרב" אמר פלג ואביב ברוב טיפשותו עשה כדבריו של פלג.
"בסדר" צעק אביב ורץ אל פלג עם אגרופים מוכנים. פלג הושיט את ידו והקפיא את אביב למוות.
"טיפש" אמר דנדי בלחש וחייך. "איזה אדם טיפש" אמר שנית וכולם התחילו ליצחוק. "אוקי, בואו ניכנס אל הטירה ונעזור לדני עם חדר הארכיונים!" אמר פלג וקבוצה א' ניכנסה במהירות לטירה.
ובאותו הזמן, מצא דני את חדר הארכיונים. "סוף סוף!" שמח דני והוציא מכיס מכנסו את הפתק שנתן לו פלג. "אוקי, הסיסמא הזו הולכת למגירה הזו" אמר דני וכתב את הצופן והמגירה ניפתחה. במגירה היו מכתבים רבים ודני לקח אחד והחל ליקרוא.
"שלום לך אלעד, ברצוני ליקנות ממך ציוד קרב. אני מיתכוון ליפלוש לממלכת אנימקון ועם ציוד הקרב החדיש שלכם אוכל להביס בקלות רבה את הממלכה העלובה שלהם.
שמור איתי על קשר, עידן אברמוביץ'".
"בוא'נה, האברמוביץ' הזה יכל להישטלת על אנימקון בלי כל בעיה" נידהם דני והוציא מכתב נוסף. "היום, החבאתי את גרעין האפילה בתוך חדר מספר 003. הגרעין הוא מקור הכח של הממלכה, כאשר גרעין זה נהרס כל כוחות האופל נהרסים ואדם אשר מחזיק נשמה אפילה הופך לאדם פשוט וחלש".
"מעניין מאוד" חשב דני והחביא מכתב זה בתוך הכיס של מכנסו. לפתע נישמעה חריקה בדלת החדר וצללית ניכנסה. דני ניכנס אל מתחת לשולחן וכיבה במהירות את המנורה.
הצללית הדליקה את המנורה וזה לא היה אחר מאשר אלעד!. "אוי לא!, מישהו היה פה!" צעק אלעד כאשר ראה שכל המכתבים מבולגנים. "הפעם אתה מת!" קפץ דני מן המחבוא שלו והיתנפל על אלעד. "תירד ממני!" ניסה אלעד להישתחרר אך דני לא נתן לו.
דני הדליק את האש שבידו וכיוון את הלהבות אל אלעד חסר האונים. לפני המכה הסופית קיבל דני מכה בראש ואיבד את הכרתו. היה זה אלכס, אשר הכה את דני עם כיסא.
"תודה לך אלכס, הצלת את חיי" אמר אלעד וחייך. "זרוק את הזבל לצינוק" אמר אלעד ואלכס עשה כדבריו.
ובאותו הזמן, בטירת ממלכת אנימקון, נילחמים עידן וצחי על כתר המלכות. שניהם פצועים ועייפים, כל אחד נילחם בכל עוצמתו.
"אתה מת!" צעק צחי והשליך לעבר עידן סכין. עידן הרים קיר מחול וחסם את הסכין.
"אני רחוק מלמות!" ציחקק עידן וזרק על צחי כדורי חול אשר פגעו בצורה חמורה בצחי. "זה הסוף שלך!" אמר עידן ומכף ידו ניפתח חור שחור ומתוכו יצאו חוטים.
"כל האנרגיה שלך תעבור לגוף שלי ואתה תמות מחוסר אנרגיית חיים" אמר עידן והחוטים תפסו את גופו של צחי ההמום. החוטים החלו לישאוב את כוחו של צחי וצבע גופו הפך ללבן.
"יפה מאוד, עידן" אמר דני העתידי בחיוך והיתאושש קצת. "זהו" חייך עידן והחוטים חזרו אל החור השחור. עידן קיבל את כוחו האדיר של צחי, וזרק את גופתו המתה של צחי מחלון החדר.
"ניצחנו!" צעק עידן בשמחה ודני העתידי מחא כפיים. "יש לך כח מרשים" חייך דני העתידי ושניהם התחילו ליצחוק.
את הצחוק של שניהם קטעה הטלויזיה אשר נידלקה בעצמה. "צחי?, אתה פה?" נישמע קול צווחני ומחריד שמגיע ממסך הטלויזיה. "מה נעשה?" שאל עידן את דני העתידי. "נעשה את זה!" אמר דני העתידי והיתקרב אל הטלויזיה.
[b]המשך יבוא.[/b]
-
D:
פרק טוב ^.^
הוספת י' יתרה..
אחלה D:
יש כמה הכפלת מילים מיותרות..
-
פרק 23 (''מגדל עוז'')-
''דני, מה אתה חושב שאתה עושה?'' שאל בבהלה עידן את דני העתידי, אך הוא לא הקשיב לו. הוא ניגש בבטחון מלא אל עבר הטלויזיה. ''שלום לך,'' אמר דני העתידי בבטחון מלא אל הדמות שבטלויזיה ''מר עידן אברמוביץ'!''
''הא?'' הופתע אברמוביץ' הזערורי, שהופיע על מסך הטלויזיה ''איפה צחי? מה קרה למשרד המסודר שלו שלו? ומה עושה כאן דני מהע..? זה לא יתכן, הרי ולדימיר אמר לי שהוא השליך אותו לצינוק! מה קורה כאן, לכל הרוחות?''
''שלום לך, עידן אברמוביץ','' חזר דני העתידי על דבריו ''או שמא עלי לקרוא לך...אפס מאופס, אידיוט, חלשלוש ומכוער?''
''מה?!'' זעם אברמוביץ' ''איך אתה מעז לפנות כך אל עידן אברמוביץ' הדגול, שליט כל עולם הממלכות? מה עולה בדעתך, חתיכת ילד חצוף, כשאתה מכנה אותי בכאלה שמות? אל דאגה, עוד מעט צחי, עבדי הנאמן, ירצח אותך, ואז...ואז אתה תראה מה זה לפנות אלי בצורה כזאת!''
''מה, לא שמעת?'' חייך דני ''צחי, משרתך האהוב...מת. עידן ואני חיסלנו אותו. כן, כן, חיסלנו אותו, ועידן חזר למשול על ממלכת פוקיבול. נורא חבל, הא עידן? נראה שכבר אין לך שליטה מלאה על עולם הממלכות...''
''לא! זה לא יעלה על הדעת!!!'' צרח אברמוביץ', והיה ניתן לראות אותו מכה באגרופו על השולחן. ''אחחחח!'' צעק אברמוביץ' מכאב. השולחן היה חזק מדי עבורו. ''לעזאזל!'' רטן אברמוביץ' והניח את ידיו על ראשו. הוא היה על סף התמוטטות עצבים. ''לעזאזל אתכם, יצורים עלובים!'' כעס אברמוביץ' הרסתם לי הכל, את כל מה שבניתי! אתם ממוטטים את האימפריה שלי! לא, אני לא מאמין שזה באמת קורה לי!''
''הרגע, אברמוביץ' היקר,'' הרגיע אותו דני העתידי ''עדין יש לך הזדמנות לתקן את הנזק...אם תבוא לכאן, לטירת אנימה קון, ותלחם נגדנו.''
''כן...'' חזר הבטחון אל אברמוביץ', והוא הרים את ראשו ''זה בדיוק מה שאעשה.''
הטלויזיה כבתה. עידן ההמום פער את פיו; הוא לא ידע מה עליו לומר. ''נו?'' שאל דני העתידי בגאוה ''איך הייתי? מבריק, נכון? ראית איך אברמוביץ' השתולל? זה היה כל כך מצחיק. אני ממש גאה בעצמי...''
''אמור לי, אתה מטומטם או מה?'' גער בו עידן ''מה חשבת שאתה עושה? הרסת הכל, את הכל! עכשיו, כשעידן יודע שאני מושל כאן, הוא יצא מתוך בועת האשליה שלו! עכשיו הוא מבין שהכל לא כשורה, זה הרס את הכל!''
''למה אתה כזה הסטרי?'' התרגז דני העתידי ''הרגע, זה כבר לא חשוב אם עידן ידע על התמוטטות האמפריה שלו או לא. מה שחשוב זה להסיח את דעתו מדני ומחבריו, בשביל שיוכלו להמשיך ולחפש מידע בארכיונים. אם עידן אברמוביץ' יתרכז רק בנו, הוא בכלל לא ישים לב שקבוצה א' בטירה שלו, וככה הם יוכלו להפיל אותו בלי שאף אחד ישים לב אליהם.''
''אהה, עכשיו הבנתי.'' אמר עידן ''אני מצטער שכעסתי עליך, פשוט לא הבנתי בהתחלה למה עשית את זה. אבל..מה יהיה אתנו? אמנם דני וחבריו בטוחים כעת, אבל אנחנו? אותנו עומדים לחסל על בטוח!''
''אתה יותר מדי לחוץ.'' אמר דני העתידי ''לא שמעת מה אמרתי? אמרתי לארמוביץ' לבוא אלינו. אברמוביץ' לא יכול לסרב להזמנה כזו, ולכן הוא מיד יבוא לכאן. אין לך סיבה להיות מודאג ממנו, הוא קטן וחלש. נוכל לחסל אותו ללא כל בעיה.''
בינתים, בטירת הרשע, ישב אלעד על כסאו, ונשם לרווחה. נראה היה כאילו שום דבר לא מטריד אותו. הכל רגוע, מבחינתו. כל עוד דני כלוא בצינוק, אין סיבה לדאגה. ''איזו שלווה...'' חשב אלעד בלבו ''אני חושב שאנמנם לי קצת.''
את מנוחתו של אלעד קטע עידן אברמוביץ'. הוא נכנס למשרדו של אלעד, כולו לחוץ ונסער. ''עידן!'' קרא אלעד בהפתעה ''מה אתה עושה כאן? הרי זהו אינו המשרד שלך. לא סתם הפכתי את החדר שבראש מגדל העוז, אשר בעבר שימש כחדר האוצרות, לחדרך הפרטי. אם כן, מדוע באת לכאן? האם קרה משהו מיוחד?''
''הו כן, אלעד, אל תשאל.'' השיב אברמוביץ' הנסער ''קרה משהו נורא, משהו איום! מסתבר שלא כל הממלכות נתונות לשליטתנו, כפי שחשבנו. משרתי צחי, אשר תפקד כמושל פוקיבול, נרצח! זה נורא ואיום.''
''לא...לא נכון.'' הזדעזע אלעד ''לא יכול להיות שדבר כזה נורא קרה. מי יכול היה לעשות מעשה כזה?''
''אלה הם עידן, מושל אנימה קון לשעבר,'' ענה אברמוביץ' ''והשותף המלוכלך שלו, דני מהעתיד. שניהם חיסלו את צחי, משרתי הנאמן, ללא כל רחמים, והשתלטו מחדש על המלוכה בממלכה. זה ממש נורא, אלעד, זה הרס לנו הכל. אני ממש לא יודע מה לעשות. איך נוכל לשלוט על עולם הממלכות כשאנימה קון אינה בשליטתנו?''
''זה באמת מאד חמור.'' הודה אלעד ''לדעתי, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות כרגע, הוא להגיע אל אנימה קון, לחסל את השניים, ולהחזיר את מלוכת אנימה קון אל אחד מאנשינו. אינני יכול לחשוב על אפשרות טובה יותר מזו.''
''כן, כן, אני מסכים אתך.'' אמר אברמוביץ' ''כמובן, אסור שאחד מאתנו ילך לשם. האדם שילך לאנימה קון צריך להיות חזק, שרירי, וכמובן מישהו שאובדנו לא יגרום לנו כל צער. אבל השאלה היא...מי זה יכול להיות?''
''אני אלך לשם.'' נשמע קול מפינת החדר. אלעד ואברמוביץ' סובבו את מבטם אל האדם אשר בפינת החדר. ''הו כן, אתה, מצוין!'' התלהב עידן ''זוהי ללא ספק הבחירה המצוינת!''
באותו זמן, בצינוק הטירה, ישב דני, כשידיו ורגליו קשורות בשלשלאות ברזל. חוץ ממנו, לא היתה בצינוק אף נפש חיה, חוץ מאפיק הקוף, ששמר על דלת היציאה מהצינוק, וישן. ''לעזאזל!'' חשב דני בלבו ''זו כבר הפעם השניה שאני בצינוק הזה. זה לא הוגן! לא רוצה להרקב כאן בזמן ששאר החברים שלי נלחמים. אני גם רוצה להלחם!''
דני השתמש בכוחות האש שלו, ובעזרתם הצליח להתיך את השלשלאות שקשרו אותו. ''יש!'' שמח דני ''אחחח...מה הייתי עושה ללא כוחות האש שלי...''
לרוע מזל, קריאות השמחה של דני העירו את אפיק. ''מה זה?'' שאל אפיק המבוהל שבדיוק התעורר משנתו ''מי שם? מי צעק הרגע? נשמע כאילו אחד האסירים ברח. זה לא טוב, לא טוב בכלל, האדון יכעס מאד!''
''זהו בטח אפיק הזה שעצמי העתידי דיבר עליו...'' חשב דני בלבו ''הוא באמת לא נראה חכם במיוחד. אבל אולי אני אצליח לנצל את הטמטום שלו לטובתי...''
''יוהו, קוף דביל!'' קרא דני אל אפיק ''בוא ותפוס אותי, אם תוכל!''
אפיק הרים את כוכב השחר שלו, והחל לצעוד לכיוון דני. ''הנה האסיר שאלכס השליך לכאן!'' חשב אפיק בלבו ''אסור לי לתת לו להמלט, זה לא יהיה טוב בכלל. אני מוכרח לתפוס אותו בהקדם האפשרי...''
''תפסתי אותך!'' קרא אפיק ועמד להכות את דני בעזרת כוכב השחר. דני הצליח לחמוק ממנו בזמן ורץ לכיוון דלת היציאה מהצינוק. אפיק הגיע לשם לאחר שניות ספורות, ונראה מרוצה מאד מעצמו. ''זהו,'' אמר אפיק בשמחה ''עכשיו תפסתי אותך!''
''חכה רגע, חכה רגע,'' עצר אותו דני ''אני לא האסיר שאתה מחפש. למען האמת, גם אני מחפש אחר אותו אסיר!''
''ב..באמת?'' שאל אפיק המבולבל וגירד בראשו ''מוזר...אתה נראה בדיוק כמו האסיר הזה.''
''הו, זה צירוף מקרים בלבד.'' אמר דני ''את האסיר עצמו ראיתי, הוא הצליח להמלט דרך דלת היציאה מהצינוק.''
''מה, באמת?'' נדהם אפיק ''הו לא, זה נורא, זה נורא ואיום. האדון שלי הולך לכעוס עלי. מה אני אומר לו? שלא הצלחתי לשמור על אסיר אחד פשוט?''
''אתה לא תצטרך לומר לו את זה, כל עוד זה תלוי בי.'' אמר דני ''שמע, אני יכול לתפוס את האסיר, אבל הבעיה היא...שדלת היציאה מהצינוק גבוהה מדי, אני לא מצליח להגיע אליה. אבל אם אני אעמוד עליך, זו כבר לא תהיה בעיה לצאת ממנה. וכך, אני אצא מהצינוק, אתפוס את הפושע הנאנח, ואתה תוכל להיות רגוע.''
''זה נשמע מצוין!'' אמר אפיק בהתלהבות. ''בסדר, עכשיו אני רק אטפס עליך...'' אמר דני ונעמד על ראשו של אפיק. הוא השתמש בכוחות האש שלו בכדי לצור חור גדול בדלת, ולאחר מכן, יצא דני דרך החור שיצר. ''רב תודות לך, אדון שומר!'' אמר דני בעודו עוזב את האזור ''שתזכה למצוות! אני מבטיח לך שאתפוס את האסיר!''
''הו, אין בעד מה! שמור על עצמך!'' קרא קיפא, אך לפתע נתקף בבלבול פתאומי ''היי, רק רגע אחד...''
בינתים, במשרדו של אלעד, ישבו שני מושלי ממלכת הרשע, אלעד ועידן אברמוביץ', ודנו בעניני ממשל. ''אם הכל ילך כשורה,'' אמר אברמוביץ' לאלעד ''והשליח שלנו יצליח במשימתו, נצליח לקבל בחזרה את השליטה על עולם הממלכות, ואז, אלעד ידידי, נוכל להוציא את התכנית שלנו לפועל! כל תושבי הממלכות יהיו הנתינים שלנו!''
''אני לא יודע...'' אמר אלעד ''זה לא נראה לך קיצוני מדי? אחרי הכל, אני חושב שהמצב הנוכחי הוא בסדר גמור.''
''הו אלעד, אתה כה נאיבי.'' נאנח אברמוביץ' ''המצב הזה הוא לא בסדר גמור כלל. עליך להבין, שהממלכה שלנו צריכה להיות מעצמה. לא סתם קראנו לה ממלכת הרשע, עלינו לשלוט על כל האזרחים. לא לתת לאף אחד להתנגד לנו.''
לפתע, נכנס אפיק אל המשרד. ''אוי נו, אפיק, מה אתה עושה כאן?'' כעס אברמוביץ' ''אתה לא רואה שאלעד ואני באמצע דיון? עוף מכאן, הסתלק! אני לא רוצה לראות אותך! ומה לכל הרוחות אתה עושה כאן? אינך אמור לשמור בצינוק?''
''חדשות רעות, אדונים יקרים.'' אמר אפיק בעצב ''האסיר דני נמלט מן הצינוק.''
''מה?!'' צרח אברמוביץ' וקם ממקומו ''נמאס לי ממך, אתה לא יודע לעשות שום דבר כמו שצריך! מה כבר ביקשתי ממך, דביל אחד? בסך הכל ביקשתי ממך לשמור על אסיר אחד מסכן. מה כל כך קשה בלשמור על אסיר אחד מסכן, אתה מוכן להסביר לי? למה אתה תמיד נכשל בכל דבר? איזה מן יצור עלוב אתה?''
''אברמוביץ', הרגע בבקשה,'' אמר אלעד ''אינך חושב שאתה קצת מחמיר עם אפיק הקטן? אחרי הכל, הוא לא עשה את זה עם כוונה רעה. הוא בסך הכל רצה לעזור. זוהי אינה אשמתו שהוא כזה גולם מגושם.''
אברמוביץ' חרק את שיניו. ''אז מה אתה מציע שנעשה עכשיו?'' שאל אברמוביץ' ''בגלל אפיק האידיוט הזה, דני מסתובב באופן חופשי בטירה. יש לו את הססמות לארכיונים, אין לדעת איזה מידע הוא עלול למצוא שם. מה נעשה עכשיו?''
''קודם כל, נשום עמוק.'' אמר אלעד ''זה לא טוב להיות לחוץ. עלינו להיות רגועים. שמע, הפתרון פשוט ביותר. אנו נצא מהמשרד, נקרא לאלכס, וארבעתנו נחפש אחר דני ברחבי הטירה. אני בטוח שבסופו של דבר נמצא אותו.''
''זה מקובל עלי.'' אמר אברמוביץ' ''אבל אם לא נמצא אותו, אז זה יהיה באחריותך, אפיק.''
באותו זמן, באולם הראשי של הטירה, הלכו חברי קבוצה א' וחיפשו את חדר הארכיונים. ''נו, איפה זה?'' שאל פלג בתסכול ''חיפשנו כבר בכל רחבי הטירה, ועדין לא מצאנו את חדר הארכיונים הארור. איפה הוא יכול להיות?''
''אני די בטוח שהוא לא נמצא באזור הזה.'' אמר דנדי ''בדרך כלל, חדרי ארכיונים נמצאים במקומות שמורים ומבוצרים. כאן, באולם הראשי, אין סיכוי שנמצא את זה. בואו נלך לחפש במקום אחר, חברים.''
הקבוצה עמדה לעזוב את האולם, עד שלפתע, מראש הקצה השני של האולם, הגיעו אנשים לא צפוים; אלכס וחתולו, אפיק, ובראשם, המושל אלעד. ''נו נו נו, איזו הפתעה.'' חייך אלעד ''חיפשנו אחר דני, אבל מצאנו דבר לא פחות טוב, אתכם. לא ציפיתי שתהיו כאן. אחרי הכל, איך הצלחתם לעבור את הכניסה המבוצרת לטירה?''
''זו לא היתה בעיה כלל.'' השיבה ענת בבטחון מלא ''הלוחמים שלך, אלעד, לא מאומנים כלל. וגם לא אביב, זה שאמור להיות סגנך הנאמן ביותר. עובדה שהצלחנו להרוג אותו ללא כל בעיה.''
''מה?'' זעם אלעד ''אתם...רצחתם את אביב? איך אתם לא מתבישים, חבורה של פגרים?''
''היי, אתה לא יכול להאשים אותנו.'' אמר טרינר ''אביב עמד להרוג אותנו, היינו מוכרחים להקדים אותו. חוץ מזה, אתה מכיר את הפתגם, לא? 'הבא להורגך, השכם להרגו'. לא היתה לי ברירה אחרת.''
''עשה לי טובה, אל תתחיל לדקלם לי קלישאות.'' אמר אלעד בזעף ''על כל פנים, בוודאי ברור לכם שאני לא אתן לכם להמלט מכאן בחיים. אתם רצחתם את אחד מסגניי, ועל כך אין מחילה. התכוננו לסופכם המר.''
''סופנו המר?'' לעג דנדי ''הצחקת אותנו. המרחק בינינו לבין היציאה מהאולם הוא בסך הכל מטר. אנחנו יכולים בלי בעיה לברוח מהאולם. למה נראה לך שאתה יכול להכריח אותנו להלחם בכם?''
''ידעתי שתשאל.'' חייך אלעד. הוא לחץ על אחד הכפתורים שעל הקיר, ותוך שניות בודדות, כל היציאות האפשריות מהאולם הראשי נחסמו על ידי סורגי ברזל. כל הדלתות והחלונות היו עתה חסומים. קבוצה א' היו כעת לכודים לחלוטין. ''אני שמח שאתם מבינים אותי כעת.'' אמר אלעד בשביעות רצון ''עכשיו, הבה נחשוב...מי יהיה הראשון שילחם נגדכם? מה דעתך, אלכס? אולי אתה תהיה הראשון שילחם נגד חבורת המפסידנים הללו?''
''אני אשמח, כבודו.'' ענה אלכס בקולו הצווחני. הוא קפץ ישר מהמקום הגבוה שבו הוא עמד, אל עבר מרכז האולם, וכמו כל חתול, הוא נחת על הרגלים ללא כל פגע. ''נו באמת, אתה בטח צוחק.'' אמר טרינר בזלזול ''אתה, אלכס החתול האידיוט, תלחם נגד ארבעתנו? אין לך שום סיכוי, זה אחד נגד ארבעה, אנחנו נקרע לך את הצורה.''
''הו באמת?'' שאל אלכס ''אתה לא חושב ששכחת מישהו בספירה שלך? אמרת שאני רק אחד. האמנם? לא שכחת במקרה את החתול שלי, פרדי?''
''בן אדם, אתה לא רציני.'' אמר פלג ''מה כבר החתול הקטנטן שלך יכול לעשות? הוא רק חתול קטן וחלש. מה הוא כבר יעשה לנו, ינשך אותנו עם שיניו החלשות? ישרוט את הרגלים שלנו? אנחנו רק דורכים עליו והוא מת?''
''מה אתה אומר...'' חייך אלכס ברוע ''כנראה אתה לא בדיוק מכיר את פרדי. פרדי, הראה להם למה אתה מסוגל!''
פרדי, החתול הג'ינג'י של אלכס, קפץ מכתפו של אלכס אל רצפת האולם. קבוצה א' לא האמינה למראה עיניה; החתול הקטן והמפוחד של אלכס, הפך תוך כמה שניות לטיגריס ענקי ורצחני! ''נו, מה אתם אומרים עכשיו?'' שאל אלכס ''האם החתול שלי עדין כזה קטן וחלש? מסתבר שלא, הא? החתול הזה יאכל את עורכם.''
הטיגריס האימתני רץ אל עבר חברי קבוצה א'. ''הצילו, אני כל כך פוחדת!'' קראה ענת בפחד וכיסתה את פניה ''הטיגריס הזה, הוא כל כך מפחיד אותי. הוא עוד יאכל את כולנו. בבקשה, שמישהו יציל אותנו!''
''הו, סוף סוף הזדמנות להרשים את ענת.'' חשב טרינר בלבו. ''אל תדאגי, ענת,'' אמר טרינר ''אני אציל אותך מפני הטיגריס הזה.''
טרינר רץ אל עבר פרדי הטיגריס, אך כאשר הבין מה הוא עושה, נתקף חרדה פתאומית וחזר אל חברי הקבוצה בצרחות אימים. ''כבודו, אתה לא מתכוון להכנס לקרב?'' שאל אפיק את אלעד, שישב לידו והסתכל בהנאה על הקרב. ''עזוב, אין צורך,'' השיב אלעד ''לפחות לא כרגע. זה מאד מהנה, לצפות בזה. אתה מוכרח להסכים אתי.''
הערב ירד. החשיכה השתלטה על כל חלקי טירת הרשע. דני, אשר הצליח להמלט מצינוק הממלכה, הצליח לעלות במעלה הטירה, מבלי שאף אחד הבחין בנוכחותו. הוא המשיך לעלות במדרגות, עד שלבסוף הגיע אל גג הטירה. ''נו, מה עכשיו?'' חשב דני בלבו ''סרקתי בכל רחבי הטירה, ולא מצאתי שום דבר שיוכל לעזור לי. המידע שבארכיונים לא היה מספק במיוחד. בוודאי מסתתרת בטירה הזאת עוד פיסת מידע כלשהי.''
ואז, דני הבחין בדבר מה; היה זה מגדל, גבוה בהרבה מהטירה, אשר החיבור בינו לבין טירת הרשע היה באמצעות גרם מדרגות ארוך. ''המממ...מענין מאד...'' חשב דני בלבו. הוא הלך בזהירות לכיוון גרם המדרגות, נזהר לא לפול מן הגג. דני החל לעלות בגרם המדרגות. הוא מאד התרשם מהנוף, שניתן היה לראות ממקום כה גבוה. הוא ראה לפניו את כל ממלכת הרשע, לאורכה ולרוחבה, ואפילו חלקים מתוך ממלכות אחרות אשר גובלות אתה. לאחר עליה ארוכה בגרם המדרגות, הגיע דני אל ראש המגדל. לפניו היתה דלת עץ, ועל השלט שעליה היה כתוב באותיות זהובות ''חדרו הפרטי של עידן אברמוביץ'''. ''מצוין, מצוין.'' חשב דני בלבו ''אולי בחדר הזה אמצא את מה שאני מחפש.''
דני ניסה לפתוח את דלת החדר, אול היא היתה נעולה. דני השתמש בכח האש שלו בכדי לרכך מעט את הדלת, ולאחר מכן, נתן לדלת אגרוף עוצמתי. הדלת נשברה לגמרי, ודני נכנס אל החדר. די החל ללכת ברחבי החדר, מחפש אחר דבר מענין. קירות החדר היו מלאים בתמונות ובאיורים, הן של עידן אברמוביץ' עצמו והן של קרובי משפחתו. ''גועל נפש...'' חשב דני בלבו לאחר שנתקל בתמונה של אברמוביץ' שנראתה מגעילה במיוחד. דני נעצר מול שולחנו של עידן, אשר עליו היה מונח ספרון קטן. דני הרים את הספרון. על הספרון היה כתוב באותיות ''יומנו האישי של עידן אברמוביץ'. ''זהו זה!'' שמח דני ''הרגע מצאתי אוצר!''
דני פתח את היומן באחד העמודים והחל לקרוא את הכתוב בו:
[b]יומן יקר. היום, זהו יום חגיגי. למה, אתה שואל? ובכן, מיד אסביר. כפי שהסברתי לך בעמודים הקודמים, אני מתכנן כבר במשך הרבה זמן תכנית סודית להשתלטות טוטאלית על כל עולם הממלכות. את זה אתה יודע כבר מזמן. אבל עכשיו, כן, ממש לפני מספר דקות, קיבלתי מכתב מאלעד, מושל אוטאקו קון. במכתב, אלעד כותב כמה הוא מעריך את ממלכת אדוונס ואותי. הוא כותב שרק לאחרונה הוא גילה כמה הממלכה שלי ואני ראוים לשבח. ואז, האמן או לא, יומן יקר שלי, אלעד מציע לי להתאחד עם הממלכה שלו! כן, ממש לא יאומן, הא? סוף סוף, התגשמות כל חלומותינו. תאר לעצמך אותי, עידן אברמוביץ', שולט על כל האנשים בעולם הממלכות. החלום שלי סוף סוף עומד להתגשם! אלעד הטיפש הזה...לא ידע עם מי יש לו עסק. הוא היה בטוח שאני אדם הגון. זה באמת יהיה חבל מאד עבורו, כי אני אדאג לרצוח אותו יום אחד בלבד לאחר האיחוד. אחרי הכל, אני לא יכול להיות שליט העולם בשותפות עם עוד מישהו, זה לא יעלה על הדעת. אבל כשארצח את אלעד, עדין יהיה לי כאב קל בלב...איפשהו, אני מניח. טוב, אהובי, לצערי אני נאלץ לסיים כעת. עוד מעט יתחיל טקס האיחוד בין שתי הממלכות, ואני לא רוצה לאחר אליו. אני מצטער מאד, אמשיך לספר לך עוד חדשות מחר. להתראות, מאהובך עידן.[/b]
לא היה אדם מאושר יותר מדני. ''יש!!!'' שמח דני ורקד ברחבי החדר ''סוף סוף! החפץ שיכול להפיל את אברמוביץ' מהשלטון-בידיים שלי. איזה אושר, איזה אושר! עכשיו אני רק צריך לצאת מכאן, ואם לא תהיינה שום תקלות, זה יהיה סופו של עידן אברמוביץ'.''
''חוששני שהשמחה שלך מוקדמת מדי, נערי.'' נשמע קול צפצפני שגרם לדני לקפוא במקומו. דני סובב את מבטו לאט לאט, וראה בפתח הדלת את עידן אברמוביץ', מחייך ומשלב את ידיו. ''אתה הוא...דני.'' אמר אברמוביץ' ''אני לא טועה, נכון?''
בינתים, בטירת אוטאקו קון, ישבו דני העתידי ועידן במשרד המלוכה, וחיכו לבואו של עידן אברמוביץ'. ''נו, מה קורה?'' שאל עידן ופיהק ''מתי אברמוביץ' הזה בא? אנחנו מחכים כאן כבר שעות, הערב כבר ירד, ואף אחד לא בא.''
''קצת סבלנות, ידידי.'' אמר דני העתידי ''אחרי הכל, לוקח קצת זמן להגיע מממלכת הרשע אל אנימה קון. אני מניח שאברמוביץ' פשוט קצת איטי, או שאולי הוא יצא מאוחר. אבל הוא יגיע, אני יכול להבטיח לך.''
''אתה יותר מדי בטוח בעצמך.'' רטן עידן ''בכלל, זה היה רעיון טפשי לומר לו לבוא הנה. אני חושב ש..''
''אולי די?'' קרא דני העתידי בכעס ורקע ברגליו ''נמאס לי שאתה כל הזמן רוטן ומתלונן. למה שלא תנסה אתה לחשוב על משהו, במקום כל הזמן להעיר על ההחלטות שלי? נמאס ממך. הייתי צריך לחשוב פעמיים לפני ששמתי את עצמי באותה קבוצה אתך...''
את הויכוח בין השניים קטעה דפיקת דלת פתאומית. ''נו נו נו, מסתבר שבסוף הוא כן הגיע.'' שמח דני העתידי ''טוב, עידן, אתה יכול להתנצל בפני אחר כך, אני חושב שמוטב קודם כל שתפתח את הדלת.''
''כן, זה באמת המעט שאני יכול לעשות...'' אמר עידן במבוכה ופתח את דלת המשרד. ''שלום לך, מר..'' אמר עידן, אבל לא יכול היה להשלים את המשפט מכיוון שקיבל אגרוף עצום לפנים, שגרם לו להתעלף באופן מידי. דני העתידי, שבאותו זמן היה עסוק בלהביט אל עבר החלון, לא שם לב למתרחש. ''נו, עידן, מה קורה?'' שאל דני העתידי בזעף ''למה אתה לא פותח לאברמוביץ' הזה?''
''אברמוביץ'?'' נשמע קול עמוק במיוחד ''אל תעליב אותי.''
דני העתידי ההמום הסתובב אחורה, וראה לפניו את בסינו השמן והשרירי, עם אלת ברזל ביד, ולידו עידן המעולף. הוא נתקף פחד וחרדה כשהבחין בגופו המפלצתי של בסינו. ''הו לא...'' נחרד דני העתידי ''מה אתה עושה כאן? עידן אברמוביץ' היה אמור להגיע, לא אתה.''
''היה כמה שינוים קטנים בתכנית.'' אמר בסינו ''לבסוף הוחלט שאני אבוא במקום המכוער הקטן. ממש הרווחתם, אה?''
''כן...'' ענה דני העתידי והלך אחורה כמה שיותר, עד שנתקל באחד מקירות החדר. לא היה לו יותר לאן לברוח. בסינו הלך והתקרב לדני העתידי, תוך כדי שהוא מרים את האלה הענקית שלו כלפי הלאה. ''אני מת...'' חשב דני העתידי בלבו ''פשוט מת...''
''התכונן למוות שלך!'' קרא בסינו עם אלת הברזל הענקית באויר ''חוש את מלוא עצמתו של בסינו!''
באותו זמן, בחדרו של עידן אברמוביץ', עמדו דני ואברמוביץ' זה מול זה, והסתובבו אחד סביב השני, ממש כמו שני אריות המתכוננים לקרב בינם. ''אתה הוא..עידן אברמוביץ' האכזר,'' אמר דני, מעט בפחד ''האדם הרע ביותר בכל עולם הממלכות.''
''ואתה הוא דני,'' אמר אברמוביץ' בנימת כבוד ''שמעתי אודותיך רבות. למען האמת, סקרנת אותי מהפעם הראשונה בה שמעתי עליך. אין לי מושג מה בדיוק היה בך, אבל זה מאד ענין אותי. אתה בהחלט אדם משכמך ומעלה. אתה הרבה יותר אמיץ מהאחרים, אין לי כל ספק בכך. עובדה, רוב האנשים אינם מתנגדים לי, הם נאלצים להכיר בי כאדונם ולשרת אותי. אבל אתה וחברך התמהוני מהעתיד...שניכם נלחמתם נגדי כבר מהרגע הראשון. והקלות הזאת, שבה אתה קורא לי בכאלה שמות נוראיים, 'האדם הרע ביותר בכל עולם הממלכות'. במה כבר פשעתי שאתה מדביק לי כאלה תארים איומים?''
''אתה באמת צריך לשאול?'' שאל דני בתיעוב רב ''ברצינות, אני חושב שזו שאלה שלא צריך לשאול. הרי כל ההתעסקות האובססיבית הזאת בשליטה עולמית...מה הטעם בזה? למה אתה חושק בכזה דבר נורא? לא טוב לך להיות מושל רגיל בממלכה אחת? למה אתה כל כך תאב שליטה, אה? ענה לי, אברמוביץ', מאיפה מגיע כל הרוע הזה?''
''קודם כל, אני מבקש ממך, אל תקרא לי אברמוביץ'.'' זעף אברמוביץ' ''בתור אדונך לעתיד, אני מצפה ממך שתרכוש את הכבוד הראוי הראוי לי, ותקרא לי בשמות הולמים. שנית, אינני מבין, מה כל כך רע בלהיות תאב שליטה? הרי זה דבר כה נהדר. אתה אדם פיקח, דני, אז אנא ממך, חשוב על זה. מליוני אנשים, מריעים אך ורק לך. עושים את כל מה שאתה מצוה עליהם לעשות. אוהבים אותך. מתים למענך. הרי זה...דבר שאני חולם עליו מאז ימי ילדותי. זה היה החלום שלי, מאז ומעולם. אני חושב שלכל אחד בעולם יש זכות להגשים את השאיפות שלו, את החלומות שלו, וכך גם לי יש זכות. מה שאני עושה כאן עכשיו, דני, זה בסך הכל נסיון להגשים את הפנטזיות שלי. אתה מוכן להסביר לי שוב, מה כל כך רע בזה?''
''אלה פנטזיות של אדם חולה,'' אמר דני ''וזה מה שאתה. תפיסת העולם שלך, אברמוביץ'...היא מעוותת. אני לא מאמין שנתנו לאדם כמוך להיות מושל אדוונס. אתה חייב טיפול רפואי, אברמוביץ'. אתה ממש אדם פסיכי.''
אברמוביץ' לא נעלב. הוא רק המשיך להסתובב ברחבי החדר, עם הידיים בכיסי מכנסיו. ''אז אני הוא האדם החולה, אה?'' נאנח אברמוביץ' ''האמנם? אולי בעצם אתם הם אלה החולים? דני, אני בסך הכל אדם תמים שרוצה להגשים את החלומות שלו, אבל אתם לא מאפשרים לי לעשות זאת. למה, דני? הרי אני בטוח שגם לך יש כמה חלומות.''
''כן, יש לי חלום.'' השיב דני ''והחלום שלי הוא לעצור את התכניות השטניות שלך!''
''כן, שמתי לב שזוהי המטרה שלך.'' אמר אברמוביץ' ונשען על שולחן חדרו ''וגם שמתי לב כמה רחוק אתה מוכן ללכת עבורה. פלשת לתוך הטירה שלי. פרצת לחדר הפרטי שלי. חיטטת ביומן האישי שלי. אין לך בושה, דני? לחטט ביומנים של אנשים אחרים? למה בחרת בדרך כה איומה? לא חבל? הרי לו היית מצטרף אלי, היית נוחל הצלחות. אני הרי יודע לזהות פוטנציאל של אנשים כשאני מביט בהם, ולך, דני, יש פוטנציאל יותר מכולם. דני, יקירי, לו רק היית מצטרף אלי...היית הופך לשותף שלי. חשוב על זה, דני. אתה ואני שולטים בכל עולם הממלכות. עם הכח שלך, והמח שלי, נשנה את פני ההסטוריה! זוהי הצעה חד פעמית שאי אפשר לסרב לה, דני. רק טיפש מסוגל לותר לכזו הצעה. אתה לא טיפש, אני יודע את זה. שים לרגע את כל העקרונות והאידיאולוגיות בצד, חשוב על טובתך האישית. אם רק תצטרף אלי, איש לא יוכל לעמוד נגדנו.''
''אז נגיד והייתי מצטרף אליך,'' אמר דני ''ובזכות הכח שלי, היית משיג דברים שלא חלמת להשיג. מה היה קורה לאחר מכן? האם היית רוצח אותי? בדיוק כפי שאתה מתכנן לרצוח את אלעד?''
הבעת פניו של אברמוביץ' השתנתה בן רגע. הוא כבר לא היה חברותי ולבבי, הוא היה זועם ותוקפני. ''אז זה מה שקראת, אה?'' שאל אברמוביץ' ''אני מבין. טוב, דני, אשאל אותך את השאלה האחרונה. האם אתה מעונין להצטרף אלי?''
''התשובה היא לא.'' ענה דני ''לעולם, אבל לעולם לא אצטרף אל נבלה כמוך. לא אבגוד בחבריי רק בשביל טובתי האישית.''
''אני מבין.'' נאנח אברמוביץ', ולחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו. תוך פחות משניה, הפתח שבו היתה בעבר דלת הכניסה לחדר, נחסם על ידי סורגי פלדה. ''חבל מאד שזה מה שבחרת לענות,'' אמר אברמוביץ' ''כי עכשיו, אתה יכול להיות בטוח שאין שום סיכוי בעולם שאתן לך לצאת מן החדר הזה בחיים.''
''מה?!'' נדהם דני וחרק את שיניו. הוא ניסה להפעיל את כח האש שלו, אבל משום מה, זה לא הצליח. ''מה קרה?'' חשב דני בלבו ''למה דווקא עכשיו, ברגע שאני הכי צריך להשתמש בכח שלי, לא קורה כלום?''
''זה מאד חמוד לראות אותך מתאמץ.'' חייך אברמוביץ' ''חבל מאד שאתה לא יודע שלחדר שלי תכונה מיוחדת ובלעדית; הוא חוסם שימוש בכוחות מיוחדים. כן, כן, כל מי שנכנס לשטח הזה, לא מסוגל להפעיל את הכוחות שלו. מה תעשה עכשיו, גיבור?''
''מה? זו ממש רמאות!'' כעס דני ''כל מקור העצמה שלי הוא בכח האש המיוחד שלי! בלעדיו, אני..אני סתם נער רגיל!''
''אם כך, נעשה את זה בדרך שלי.'' אמר אברמוביץ' ועמד על שולחנו. הוא הוציא שתי חרבות מתוך מתלה החרבות שעל הקיר. ''קח את זה!'' קרא אברמוביץ' וזרק חרב אחת לדני ''אולי מבחינה פיסית אני לא חזק במיוחד, אבל אין טוב ממני בקרב חרבות. אני מקוה עבורך שגם אתה טוב כמוני.''
אברמוביץ' קפץ בחזרה אל הרצפה. ''קדימה, נראה אותך!'' קרא אברמוביץ' ונופף בחרבו הארוכה ''נראה אם אתה כזה מוצלח גם בלי כח מיוחד. הפעם, אין לצדך אף חבר שיעזור לך. אלה רק אתה ואני, קרב אחד על אחד. נראה אם תצליח לנצח גם הפעם. זה עומד להיות הקרב המכריע, דני. הקרב שיכריע את גורל עולם הממלכות...''
[b]המשך יבוא...[/b]
-
פרק מעולה. איזה מתח 3:
תגובה ואני ממשיך O:
-
זה לא הסיפור של Gaunt? :huh:
הסיפור נחמד. רעיון נחמד. הכל מסתדר לי, אך הכתיבה חלשה.
כדאי לך לעבוד עליה. תלמד מהפרקים של השותף שלך, הוא באמת כותב טוב =O
אבל אני עדין חושד שזה הספיור של Gaunt...
-
לול, GAUNT זה 'נדובי ההגי' והסיפור שלו זה בכלל 'ממלכות'. פשוט לקחתי את ההשראה מהסיפור שלו. \:
[b]פרק 24-25/סוף[/b]
"אין לי ברירה, אני חייב להביס את עידן אברמוביץ'", "עם כוחות או בלי כוחות" חשב דני, ורץ בשיא כוחו עם חרבו אל אברמוביץ' אשר היה רגוע לחלוטין. ניראה היה שהוא כלל וכלל לא מודאג. "הנה אני בא!" צעק דני והניף את חרבו, אך אברמוביץ' חסם את ההתקפה של דני, והעיף אותו.
"זה כל מה שיש לך" ציחקק עידן והיתקרב באיטיות אל דני אשר היתאושש מעט. "עלוב, ציפיתי מדני 'הגדול והחזק' ליותר" אמר עידן ובעט בדני.
"זה לא הסוף!" השיב דני בצעקה ורץ אל אברמוביץ' עם חרבו. לרוע המזל, אברמוביץ' היתחמק ופגע בדני היישר בגב. "אם תיכנע עכשיו, יש סיכוי שאשחרר אותך ואת החבורה שלך לחופשי" אמר אברמוביץ' בלעג אך דני היתעלם והמשיך לנסות וליתקוף את עידן אברמוביץ'.
ובאותו הזמן, נילחמת קבוצה א' באלכס ובחתולו פרדי. "חסל את נערת המים הזו" פקד אלכס, וחתולו פרדי שבעצם הפך לטיגריס, רץ לעבר ענת המפוחדת. "לא!!" צעקה ענת וקפאה מרוב פחד. "אני אציל אותך!" צעק דנדי ובכוחו האצום עצר את הטיגריס בידו הימינית. "נו טוב, חסל את הילד עם האפרו" פקד אלכס על פרדי וכך נעשה.
"החתול הקטן שלך לא מפחיד אותי בכלל" ציחקק דנדי והפך לצורת השד שלו. לפתע גופו הפך לשחור, קרניים של שד צמחו לו, זנב גדל לו מאחור ופניו נהפכו לפנים מפחידות למדי. "בווו" צעק דנדי ופרדי הטיגריס ברח מרוב בהלה.
"אה?, מה זה היה?" נידהם אלכס וברח אחר פרדי. "חזור לכאן!" צעק אלכס אל פרדי ושני הדמויות הללו נעלמו באופק הממלכה.
"סחטיין" שיבח פלג את דנדי אך צחוק לעג קטע אותו. "אתם חושבים שניצחתם, נכון?" התחיל אלעד ליצחוק וקפץ מן הקומה השנייה אל החדר הלובי.
"הפעם אני אדאג לחיסולחם" אמר אלעד והוציא מכיס מכנסו טבעת ולבש אותה על האצבע. לפתע הילה סגולה ואפילה זהרה מסביבו ומבט העיניים שלו הישתנה. ברגע זה, עמד מולם אלעד אפל וחסר כל רגשות.
"זה הכח האמיתי של גרעין האפילה, זה שעובר בירושה במשפחת אברמוביץ'" היתגאה אלעד ושאג שאגה מחרידה אוזניים. "אני אטפל בו" אמר דנדי בקול עייף ומתוסכל וניכנס לשדה הקרב.
"תמות!!" צעק אלעד וכל האדמה החלה לירעוד. כוחו של אלעד היה כה עצום עד שהאדמה רעדה.
ובאותו הזמן, ממשיך דני להילחם מול עידן אברמוביץ'. דני פצוע ומדמם, ועידן מבסוט ושום שריטה לא ניראת עליו.
"הזהרתי אותך" ציחקק עידן אברמוביץ' ופגע בדני עם החרב הגדולה שלו. "בלי כוחות האש שלך אתה בסך הכל אפס!" צחק עידן אברמוביץ' ופגע בדני שנית. דני נפל ואיבד את אחיזתו בחרב.
דני שכב וניסה להגיע עם ידו אל החרב, אך אברמוביץ' בעט והעיף את החרב, כמה שיותר רחוק. "אפילו נשק כבר אין לך" צחק עידן אברמוביץ' ובעט בדני אשר שכב לו על ריצפת החדר. דני היתאושש מעט והיתרומם.
"עוד לא הכל אבוד" אמר דני והושיט לעבר עידן את ידו הרובוטית. "איך זה שיש לך יד רובוטית?!", "אתה לא אנושי??" נידהם אברמוביץ' והיתרחק מעט.
"זאת מזכרת קטנה, מהקרב שלי עם אלדר" אמר דני ופתח את המכסה של היד. בפנים הייתה טכנולוגיה מרשימה למדי, כפתורים ואורות היו בפנים.
דני הקיש על מספר כפתורים ולפתע החלה ספירה לאחור. "כפי שאתה רואה, בעוד כעשר דקות יתחיל תהליך של 'השמדה עצמית" אמר דני בביטחון רב ועידן אברמוביץ' החל להזיע. "אב.. ל.. אבל!, גם אתה תושמד!, יחד איתי" אמר עידן אברמוביץ' ודני חייך. "שמע, אני מוכן להקריב את חיי, רק כדי להביא שלום לעולם הממלכות שלנו" השיב דני והשעון שעל ידו הרובוטית הראה '8:59'.
"אתה לא נורמלי!" צרח עידן אברמוביץ' וכל גופו רעד. "זהו זה, ידידי, הפעם אני אדאג לחסל אותך לגמרי" אמר דני והיתקרב אל עידן אברמוביץ' אשר רעד מרוב פחד.
וקצת הרחק מטירת הרשע, ממש בתוך טירת המלוכה של ממלכת אנימקון, נילחם דני העתידי מול בסינו המפלצתי. "אני אהפוך אותך לקבב שרוף!" צרח בסינו ופגע בדני העתידי עם האלה שבידו. "נימאס לי" חשב דני העתידי ובין רגע הפך את עצמו למצב 'הייפר דינאמי'.
"אחלה תותחים" שיבח בסינו את החליפה המשוריינת של דני העתידי, אך היתעלף מרוב מכה חזקה בראש. "תודה עידן" אמר דני העתידי בביאוס וחזר לצורתו המקורית. "אוף, כמעט הרגתי אותו" חשב דני העתידי והחמיץ פנים.
ובאותו הזמן, נילחמים דנדי ואלעד בטירת המלוכה של ממלכת הרשע. כל אחד מהם משתמש בכל הכח שיש לו.
"אתה יכול לעשות זאת!" עודדו חברי קבוצה א' את דנדי אשר היתעייף מעט. "מה קרה?, היתעייפת?" צחק אלעד והכניס לדנדי אגרוף חזק לפרצוף. דנדי עף כמה מטרים אחורה והיתנגש בקיר.
"נחשיב את זה כאפסד" חייך אלעד והיתקרב אל טרינר המבולבל מעט. "אתה!!!" פנה אלעד אל טרינר אשר פינטז באותו הרגע על ענת.
"מה יש?" חזר טרינר מעולם החלומות אל העולם שלנו והיתקרב אל אלעד. "תילחם מולי" אמר אלעד ודחף את טרינר.
"אם אתה מבקש.." השיב טרינר באדישות ומן הידיים יצאו לו ברקים. "אני אנצח אותך!" צעק טרינר ושלח לעבר אלעד ברקים.
אלעד בלי בעיה היתחמק ופגע קשות בטרינר. "ילד חלש" צחק אלעד, ובעט בטרינר שעף כמה מטרים אחורה והיתנגש בדנדי המעולף. "זהו זה" היתרגז פלג והיתקרב בזעם רב אל אלעד.
"לא ארשה לך ליפגוע בחברי הקבוצה שלי!" צעק פלג וייצר לעצמו חרב קפואה. "ניראה אותך" השיב אלעד בביטחון רב ורץ במהירות אדירה אל פלג.
"אני יכול לעשות זאת" חשב פלג ולפתע החרב שהחזיק הפכה לתותח ענקי. לפני שהגיע אלעד אל פלג, חטף אלעד מכה אדירה מן התותח של פלג.
"ואתה חשבת שאני חלש" ציחקק פלג והפך את התותח שלו לחרב רגילה וקפואה. "הכיף רק מתחיל" היתאושש אלעד ומסביבו הילה סגולה ואפילה עברה.
ובאותו הזמן, נילחם אברמוביץ' בדני וניסה להרוס את היד הרובוטית, לרוע מזלו, דני היה מהיר ובכושר טוב להיתחמק. "יש לך עוד חמש דקות ליסבול אותי" חייך דני וטיפת זיעה ירדה מפניו של עידן אברמוביץ'. "אני חייב ליברוח" חשב אברמוביץ' ולחץ שנית על הכפתור האדום. החלונות והדלתות שהיו חסומים, ניפתחו ועידן אברמוביץ' החל ליברוח.
"איזה מסכן" ציחקק דני והתחיל לרוץ אחר עידן אברמוביץ'. לבסוף דני השיג את עידן אברמוביץ' ודחף אותו.
"אמרתי לך, אתה תושמד", "לא תוכל ליברוח מהגורל" אמר דני בחיוך ועידן אברמוביץ' המשיך להזיע ולירעוד. "אולי נגיע לאיזה הסכם?" הציע אברמוביץ' אך דני לא הסכים. "הסכם? ועוד איתך??", "לא בא בחשבון" הגיב דני ובעט באברמוביץ'. "יש לך עוד שלוש דקות" אמר דני וחייך חיוך רחב.
ובאותו הזמן, בחדר הלובי של ממלכת הרשע, ממשיכים אלעד ופלג להילחם. "ילד חלש" אמר אלעד ודחף את פלג כמה מטרים אחורה.
"אני לא מובס בכזו קלות!" ציחקק פלג וזרק לעבר אלעד אלפי סכינים קפואים וחדים אשר מסוגלים לחדור עמוק לגוף. אלעד הצליח להיתחמק מרוב הסכינים אך ניפצע מהשאר. "יפה, אתה מביא לי אתגר אמיתי" חייך אלעד והוציא את הסכינים שחדרו לגופו.
פלג חייך והוריד מן השמים סופת ברד אשר פגעה באלעד קשות. "אני חזק, אני חזק מאוד!" צעק פלג ואלעד שניפגע מסופת הברד נפל על ריצפת החדר הלובי.
"מרשים למדי" אמר אלעד שהיתאושש מהמכה החזקה של פלג וחייך. "אתה יכול ליהיות סגני הבכיר" היתקרב אלעד אל פלג והחל לזבל לפלג את הראש בשטויות.
"סגנך הבכיר?" היתפלא פלג ולפתע הכח שלו נעצר. "כן, סגני הבכיר" חייך אלעד ופלג התחיל לירקוד מרוב שמחה. "מטומטם!, הוא עובד עליך!" צעקה ענת אך פלג היתעלם והמשיך לירקוד משמחה.
בזמן שרקד לו פלג, ניזכר פלג בדברים שעברו עליו לאחרונה.
[b]פלאשבאק[/b]
בזמן שסגני מכין לי קפה, אני רוצה להסביר לכם את כל הסיפור" אמר פלג והציע לדני ולעידן להיתיישב על הכיסאות הנוחים ומפוארים. "ובכן, אני לא סולח לך דני על הפעם ההיא שהכנסת אותי ואת דניקס לצינוק של פוקיבול", "הצלתי אותך בכדי שניתאחד חד פעמית ונביס את ממלכת הרשע שעומדת לקום בעוד מספר ימים" אמר פלג.
"אין בעיה" אמר דני. "צריך להישתמש בכל האמצעים האפשריים, אפילו אם זה לבקש עזרה מאוייבים וותיקים" השיב דני והושיט את ידו אל פלג. "אל תגזים!", "אני לא מיתכוון לילחוץ לך את היד" היתרגז פלג ואלדר ניכנס והביא קפה. "בבקשה אדוני" אמר אלדר והניח את כוס הקפה על השולחן.
"בינתיים יש לנו צבא קטן, בואו ואכיר לכם את הצבא שלי" אמר פלג והוריד את הווילון האדום והמפואר שמאחוריו. עמדו שם שלושה אנשים.
"זה יונתן, או בכינוי שלו 'טרינר'", "הכח שלו הוא חשמל" אמר פלג ויונתן חייך חיוך רחב. "הבחור השני הוא דנדי", "הכח של דנדי מאוד מרשים, דנדי שלנו מסוגל להפוך לשד ולזוז בדמות צל", "כשהוא בדמות צל אי אפשר ליראות אותו" אמר פלג ודנדי היתקרב אל החבר'ה עם פנים חמוצות ומתוסכלות.
"הנערה החמודה שלידי היא ענת" חייך פלג וענת היתקרבה. "הכח שלה הוא מים" אמר פלג וענת הוציאה בועות מן האצבע וכולם התחילו ליצחוק.
"את אלדר ואותי אתם כבר מכירים, עכשיו היצטרף אלינו דני עם כוחו המרשים" חייך פלג.
--
''אני רואה שהבאת אתך חבר חדש.'' אמר פלג ''מה, הוא המחליף של אלדר? איפה אלדר, אגב? הוא אמר אתמול אחר הצהריים שהוא יוצא לסידורים, ומאז לא שמענו ממנו. אתה יודע איפה הוא? אולי קרה לו משהו?''
''שבו בבקשה, מיד נספר לכם הכל.'' הורה דני על חברי המחתרת ''בקרוב מאד, הכל יהיה לכם הרבה יותר ברור.''
חברי המחתרת התישבו על הספה הגדולה. ''ראשית כל, אענה על השאלה בנוגע לאלדר.'' אמר דני ''חוששני שאלדר כבר לא יחזור אל המחתרת. אתם מבינים, אלדר הוא לא בדיוק מי שחשבתם שהוא. אתם הייתם בטוחים שהוא אדם טוב. חשבתם שאתם מכירים אותו. אבל...הוא הצליח לרמות אתכם. אלדר היה מרגל של האנשים הרעים. הוא עבד בשביל עידן אברמוביץ', מושל ממלכת אדוונס.''
''לעזאזל...'' חשב פלג בלבו ''לא הייתי צריך לשחרר אותו מן הכלא.''
''כאשר אלדר יצא מן מחבוא המחתרת אתמול אחר הצהריים, זה היה לצורך ביצוע המשימה החדשה שעידן אברמוביץ' נתן לו,'' המשיך דני העתידי בהסברו ''לרצוח את ליאור, מושל ממלכת אנימגה, ולהפוך למושל במקומו. אלדר היה בטוח שהוא הצליח במשימה, אך האדם שהוא רצח לא היה ליאור, אלא רובוט שלו. אני וחברי כאן, דאגנו לרצוח את אלדר, וכך הוא לא יכול היה לרצוח את ליאור האמיתי.''
''טוב, זוהי אינה אבידה גדולה.'' אמר דנדי ''מעולם לא חיבבתי אותו במיוחד.''
''ליאור עצמו חזר למלוך על אנימגה, תוך כדי שהוא מתחזה לאלדר.'' המשיך דני ''המשימה שאברמוביץ' נתן לאלדר היתה רק חלק מתכניתו המרושעת של אברמוביץ'...להפוך לשליט כל עולם הממלכות. אני מניח שרובכם בוודאי שמעתם אתמול את החדשות על האיחוד בין אוטאקו קון לאדוונס. למעשה, האיחוד הזה הוא השלב הסופי בתכניתו של אברמוביץ'. ועכשיו, ברצוני להציג בפניכם את חברי, דני מהעתיד.''
''דני מהעתיד?'' נשמעו לחשושים מבולבלים בין חברי המחתרת. ''כן, כן, זה אני.'' אמר דני העתידי ''זה אולי ישמע קצת מוזר, אך דני ואני זה בעצם אותו אדם. כיצד יתכן דבר כזה? ובכן, כמו שדני אמר, אני הגעתי מהעתיד. בזמן שלי, קרה אותו הדבר בדיוק; אלעד ועידן אברמוביץ' חתמו על הסכם, וכך נוצרה ממכת הרשע. אך במקרה הזה, בניגוד למקרה שלנו, לא קמה אף מחתרת סודית שניסתה למנוע את זה. אף אחד לא הביע התנגדות, ותוך זמן קצר התגשם חלומו של אברמוביץ'. הוא הפך לעריץ של עולם הממלכות. זה היה נורא. המון אנשים מתו, המון אנשים נאסרו. המון אנשים אפילו נהפכו לעבדים של אותו נוכל. ואף אחד לא התנגד...למעשה, אף אחד אפילו לא יכול היה להתנגד. זה נפל עלינו בהפתעה כזו גדולה...לא יכולנו לעשות דבר. הבנתי שבשביל למנוע את האסון, עלי לחזור בזמן, לעצור את האנשים הנכונים ולגייס את האנשים הנכונים. אני רואה שבתחום הגיוס פלג עשה עבודה לא רעה בכלל. לעומת זאת, דני ואני ניסינו לעצור כמה שיותר אנשים. רצחנו את אלדר ואת ולדימיר, שתפקד בתור מושל פוקיבול. עכשיו, אם כולכם תשתפו פעולה אתנו, אני מאמין שנוכל למנוע את האסון ולהביס את עידן.''
''זה נחמד מאד, הרצון הזה שלכם להציל את כולם,'' העיר עידן ''אך האם יש לכם תכנית מסודרת כלשהי?''
''הו, כן, כמובן.'' אמר דני העתידי. הוא הוציא מתרמילו דף ניר גדול, והציג אותו בפני חברי המחתרת:
[img]http://img180.imageshack.us/img180/9805/60591771lh3.png[/img]
''את התרשים שלפניכם אני מיד אסביר.'' אמר דני העתידי ''קודם כל, אפרט מעט על התכנית שתכננתי. בשביל להפיל את אברמוביץ' מהשלטון, עלינו לדאוג שבאף אחת מהממלכות לא ימשול מישהו מאנשיו. בפוקיבול ובאנימגה, הענין טופל. ולדימיר ואלדר מתו, ואת מקומם החליפו דניקס וליאור. עכשיו, מה שנשאר זה ממלכת אנימה קון, בה שולט צחי, אחד מאנשיו הבכירים של אברמוביץ', וממלכת הרשע עצמה. לצורך הענין, נתחלק לשתי קבוצות: קבוצה א' וקבוצה ב'. קבוצה א' תכלול את דני, פלג, טרינר, דנדי וענת. קבוצה ב' תכלול את עידן ואותי. קבוצה ב' תלך אל טירת אנימה קון, שם עידן ואני נלחם נגד צחי, ואם נצליח להביס אותו, עידן יחזור למשול על הממלכה. מכיוון שצחי הוא אדם חזק מאד, דרושים שני אנשים שילחמו נגדו, ולא אחד. לכן, אני אעזור לעידן בקרב נגד צחי. ועכשיו אסביר על קבוצה א', הקבוצה העיקרית. קבוצה זו כוללת הרבה יותר אנשים מאשר קבוצה ב', משום שלמקום שאליה הקבוצה הולכת, טירת הרשע (לשער טירת אוטאקו קון), דרושים הרבה יותר אנשים. אך מדוע צריך ללכת לטירת הרשע? ובכן, הודות לחברינו ליאור ונדב, הצלחנו להשיג את הססמות לארכיונים של ממלכת הרשע. ארכיונים אלו נמצאים בתוך טירת הרשע, במקום השמור והמאובטח ביותר בממלכה. אנו מאמינים, שבתוך הארכיונים האלה נוכל למצוא מידע אשר יסייע לנו להפיל את עידן אברמוביץ'. מלבד אלעד ואברמוביץ', מושלי ממלכת הרשע, חשוב שתדעו על עוד מספר אנשים שעובדם בשבילם ושעלולים לשמור על הכניסה לארכיונים; אביב הוא העוזר הותיק ביותר של אלעד. הוא לא חזק במיוחד משאר האנשים, אך מכיוון שלאחרונה הוא קצת קופח על ידי אלעד, הוא יעשה הכל בשביל לחזור להיות סגנו הנאמן של אלעד, לכן יגן על הארכיונים גם במחיר חייו. אלכס הוא עוזר נוסף של אלעד. הוא חתול אנושי, ולא חכם במיוחד. למרות זאת, אלכס, כמו כל חתול, חד עין, לכן צריך להזהר ממנו. בסינו הוא עוד אחד מעוזריו של אלעד. הוא שמן מאד, ודי טיפש, אבל מאד חזק, הרבה יותר מאחרים. אפיק הוא משרתו הנאמן ביותר של עידן אברמוביץ'. הוא קוף אנושי, חלש מאד, אך התכונה הבולטת ביותר אצלו היא טפשותו העצומה. הוא לא עלול להוות סכנה, אך כמו כל כך אחר, גם ממנו מומלץ להזהר. תפקיד קבוצה א' הוא להכנס אל טירת הרשע, לחדור אל תוך הארכיונים, ושם, למצוא כל מידע שיכול לעזור לנו. אלה הם תפקידן של שתי הקבוצות. אם שתי הקבוצות תצלחנה במשימתן, אני מאמין שנוכל למנוע בזמן את הפיכתו של אברמוביץ' לעריץ עולם הממלכות.''
''יש, איזה כיף,'' צהל טרינר ''אני בקבוצה ביחד עם ענת, איזה אושר, איזו שמחה!''
''בחיי, איזה נודניק...'' נאנחה ענת. ''טוב, זה הכל, בעקרון.'' אמר דני ''אנו ניתן לכם כמה דקות להתארגן, ולאחריהן נצא לדרך. אין לי כל ספק, שזה יהיה יום שאף אחד מאתנו לא ישכח...''.
[b]סוף פלאשבאק[/b]
לפתע, פניו של פלג עברו ממצב שמח ומאושר למצב עצבני ומריר. "קרה משהו?" היתפלא אלעד והיתקרב אל פלג.
פלג בלי דיבור נוסף רץ לעבר אלעד ופגע בו עם חרבו הקפואה. "אני ארצח אותך!" צרח פלג והתחיל להכות את אלעד באגרופיו החזקים.
לפתע פלג נעצר, האמת, כולם עצרו את הקרב ואת העידוד מכיוון שראו כולם את עידן אברמוביץ' חונק את דני, וידו הרובוטית של דני רועדת ומוציאה עשן. עידן אברמוביץ' הרים את דני והתחיל ליזרוק אותו לקומה הראשונה. "הנפילה תיהיה כואבת" אמר אברמוביץ' בחיוך מרושע והתחיל להרים את דני.
"שמע, נישארו לך בסך הכל שלושים שניות", "אני בספק אם תצליח ליברוח" אמר דני ופניו כוסו בשחור ודימעה זלגה מעניו. "הוא עומד להיתפוצץ!" צעק אברמוביץ' וכולם ברחו מטירת הרשע ובכלל רצו לעבר היער של ממלכת הרשע. "מה עם דני?" צעקה ענת בשאלה את פלג אשר סחב את דנדי וטרינר על גבו. "לצערי ענת, לא נוכל לקחת אותו" השיב פלג ודימעה זלגה לו.
"עוד חמש שניות" אמר דני ואברמוביץ' התחיל ליבכות. "אני באמת עומד למות!!" צעק עידן אברמוביץ' ופיצוץ עז נישמע. הפיצוץ היה כה חזק שאפילו ממלכת אנימגה שהייתה רחוקה מאוד מממלכת הרשע יכלה לישמוע וליראות את הפיצוץ.
כל קבוצה א' עמדה ביער, מול שערי ממלכת הרשע ההרוסה ודמעות זלגו מעיניהם. "הוא הקריב את חייו למען שלום הממלכות" אמר פלג בקול חלש וענת חיבקה אותו. "לפחות הוא מת בידיעה שאנחנו ניחיה בשלום ובלי מלחמות מיותרות" אמרה ענת וכולם חיזקו את דבריה.
אלעד ושאר תושבי ממלכת הרשע ברחו ולא ניראו עוד. "אני לא מאמין שהוא עשה זאת!" צעק דני העתידי אשר ישב עם עידן בחדר המלוכה של ממלכת אנימקון והחל להיעלם.
"מה קרה?" פנה עידן, מושל ממלכת אנימקון אל דני העתידי, אשר רוב גופו נעלם. "דני לצערי, השתמש ב'השמדה עצמית' בכדי להביס את אברמוביץ'", "זה אומר שהוא מת, ואם אני מהעבר לא מיתקיים אז גם אני העתידי לא מסוגל להיתקיים. זה פס חתוך בקרע הזמן" אמר דני העתידי ונעלם.
עידן, מושל אנימקון היסתכל מעבר החלון וראה עשן רב בתוך ממלכת הרשע. יום למחרת, עמדו כל חבריו של דני מול פסל קריסטלי שהכין פלג, והניחו עליו זר וורדים. "הפסל לא ינמוס לעולם" אמר פלג והניח זר נוסף לזכר דני העתידי.
שלום הממלכות בטוח כעט הודות לחברינו דני ולכל חבריו שעזרו לו. עכשיו סוף סוף יוכלו תושבי הממלכות להנות מהחיים ולישכוח את הרשע הטהור של עידן אברמוביץ'. [b]ניזכור אותך, דני.[/b]
[b]המשך יבוא?[/b]
-
יופי דני XD
הגיבור של הסיפור טוב לב ונחמד ומוכן להקריב את עצמו O:
אז בסוף אתה כן תתאבד?
כמו שתמטיד איימצת?
XD
בטח תהיה עונה הבאה שאין לי בעיה לתת לך דרך לגרום לזה לקרות P:
-
טאדא! פרק ראשון של העונה ה-2!!!
[b]פרק 26/פקח משמעת חדש[/b]
"בוקר טוב אדוני!" ניכנס דניקס אל חדרו של נתנאל, מושל ממלכת פוקיבול. "בוקר טוב" השיב נתנאל באדישות והציע לדניקס כוס תה.
"תה?!, ממתי אתה שותה תה??" נידהם דניקס ולקח לגימה מן התה החם. "ובכן, בזכות התה ניגמלתי מהאלכוהול" השיב נתנאל ושניהם התחילו ליצחוק. דניקס נירגע מעט ולקח לגימה מן התה.
"אמור לי, אדוני", "עברה שנה מאז מלחמת הממלכות, נישארו בממלכה קירות, בניינים ופסלים אשר דורשים תיקון ואתה אפילו לא מיתאמץ בשביל זה" פנה דניקס אל נתנאל וקיבל על זה אזהרה בכתב. "תבין, בקרוב מאוד אני והמושל של ממלכת אנימקון מיתאחדים", "זה אומר, נעשה שיפוץ גלובאלי לשתי הממלכות" אמר נתנאל וגמר את התה.
"אני מבין.." השיב דניקס במבט מושפל ונתנאל הכין לעצמו עוד כוסית תה. "רק רגע!" צעק דניקס ונתנאל מרוב עצבים דפק לו סטירה ללחי. "מה קרה?!" צרח נתנאל על דניקס אשר רצה להגיד משהו.
"מאז שדני, מפקד הצבא שלנו מת, הצבא שלנו ניחלש ובכלל לא ראוי להילחם" אמר דניקס ונתנאל התחיל ליצחוק. "אתה יודע?, מאז ומתמיד לא חיבבתי את הנער ההוא.. מה שמו?, אה כן!, דני!" אמר נתנאל ודניקס התחיל ליכעוס. "הוא הקריב את החיים שלו למען הממלכות וככה אתה מודה לו?!" צעק דניקס על נתנאל, אך נתנאל לא הגיב.
"תירגע!, בקרוב מאוד יגיע לממלכה שלנו נער חזק, שרירי, בעל קריזמה ובכלל בכושר מצויין לפקד על הצבא שלנו" אמר נתנאל בביטחון רב ודניקס החמיץ פנים. ובאותו הזמן, בממלכת אוטאקו קון, יושב לו אלעד המושל ולידו אלכס החתול. "מאז שאביב, סגני הבכיר מת, אני רוצה שאתה אלכס, ידידי, תיהיה סגני הבכיר" אמר אלעד ואלכס התחיל ליצחוק ולישמוח.
"אתה באמת מיתכוון לזה? אדוני?" שאל אלכס את אלעד אשר היה מאושר גם כן. "כן, הוכחת את עצמיך כראוי", "מעכשיו, אתה תיהיה המנהל הראשי של הטירה הזו, סגני הבכיר" אמר אלעד וחייך.
"וואו, שנה שלמה עברה לה", "כל המלחמה עם האברמוביץ' הזה כל כך שמורה אצלי בראש שניראה לי שזה קרה אתמול!" ציחקק אלכס ואלעד היצטרף אליו. "אכן, עכשיו אפשר לחזור לחיים הרגילים שלנו, הפעם אני איהיה נחמד ונדיב לממלכות האוייבות לי" אמר אלעד ואלכס החתול חייך חיוך רחב.
ובאותו הזמן, בפארק של הממלכה, ניטפל בסינו לנערה צעירה אשר עברה בפארק. "את באה לפה הרבה?" תפס בסינו בחולצה של הנערה ומשך אותה אליו. "עזוב אותי!, מכוער אחד!" צעקה הנערה וסטרה לבסינו.
"היי!, אף אחת לא תיקרא לבסינו הגדול 'מכוער'!" צעק בסינו ומשך בשיערה של הנערה המסכנה. "אני אתן לך עונש מיוחד, אני אנשק אותך בשפתיים!" אמר בסינו בציחקוק קל וקירב את השפתיים שלו לשפתיה של הנערה.
"לא!, די!, תעזוב אותי כבר!" ניסתה הנערה להישתחרר מן האחיזה החזקה של בסינו אך זה היה לשווא. בסינו היה חזק, כאשר הוא תופס משהו בזרועותיו השמנות, שום דבר לא יכול כבר להישתחרר. "הנה אני בא!" אמר בסינו והתחיל להיתקרב עם השפתיים אל הנערה.
"עזוב אותה תכף ומיד!" נישמע לפתע קול מאחור. "מי מנסה להרוס לי את הנשיקה?!" צרח בסינו ושיחרר את הנערה, והיסתובב. "דני?!, זה אכן אתה?!" נידהם בסינו והיתקרב אל הדמות תחת השם 'דני'.
"אחי, חשבתי שאתה מת!", הרי בלי דני אתה לא יכול להיתקיים!, הרי העתיד שלך לא יכול להיתקיים!" התחיל בסינו לדבר שטויות והדמות התחילה ליצחוק. "בסינו, עברה שנה, בטח שאני אראה כמו אני מהעתיד", "הרי כשהוא הגיע, הוא היה שנה קדימה כמו שאני עכשיו" חייך דני וסידר את שיערו הארוך.
"אוקי, עכשיו אל תפריע" אמר בסינו ותפס את הנערה. "אמרתי לך, עזוב אותה" היתקרב דני והרים את בסינו מן הריצפה ביד אחת. "איזה כח מרשים!, רק בבקשה, תן לי לסיים משהו" ציחקק בסינו, אך לפתע ראה בסינו שעל ידו הימינית של דני קשור פלייר לבן ועליו כתוב 'פקח משמעת וניקיון'.
"א.. אתה.. את.. אתה פקח משמעת בממלכת אוטאקו?!" נידהם בסינו ודני שיחרר אותו. "ובכן, אלעד הציע לי סכום נאה של כסף", "הסכמתי ליהיות הפקח החדש" השיב דני בחיוך וביקש מבסינו לעזוב את הפארק. "למה שאני אעזוב??" היתעצבן בסינו והכין את אגרופיו לקרב.
"אם לא תעזוב תכף ומיד, תקבל אזהרה" אמר דני בחיוך ובסינו ירק על המדרכה שדני עמד עליה. "לפי חוק מספר 42, סעיף ג'", "אזרח אשר פוגע, משפיל תושב בדרגה גבוהה ממנו עלול לקבל עונש" דיקלם דני חוק מספר החוקם של הממלכה ולפתע אחת משתי הטבעות שעל ידו הימינית החלה ליזהור. להבה נידלקה מידיו של דני ובסינו ניבהל מעט.
"לא סתם מינו אותי לתפקיד כה חשוב" אמר דני בחיוך ופגע בבסינו עם מתקפת 'אגרוף בוער'. בסינו היתאושש מעט וברח.
"פעם הבאה אני לא איהיה נחמד" אמר דני בלחש וכיבה את הטבעת האדומה שעל ידו הימינית. האש שעל ידיו היתפוגגה באוויר והכח של דני נעלם.
"ובכן, את בסדר?" היתקרב דני אל הנערה המפוחדת. "כ.. כן." השיבה הנערה וסידרה את שיערה הבלונדיני.
"כדאי שאלך" אמרה הנערה וברחה מהמקום. "כן.." אמר דני בלחש והלך גם הוא לדרכו.
ובאותו הזמן, קצת הרחק מממלכת אוטאקו, יושב לו ליאור במשרדו החדש והמפואר ומולו יושב נדב. "איזה כיף, ממלכת פוקיבול תרמה לנו הון של כסף", "אם לא פוקיבול, ממלכת אנימגה הייתה הרוסה" אמר ליאור בחיוך ונדב החמיץ פנים. "ליאור!, יכולנו להיסתדר גם בלי הכסף שלהם" אמר נדב בכעס אך ליאור היתעלם והמשיך לחייך.
"טוב, לפחות אפשר להירגע ולהנות מהחיים" חשב נדב וחייך מעט. וקצת הרחק מן הממלכה, ממש בגבול, הולך לו נער עם מדי צבא ומלא צלקות על פניו.
כעבור עשרים דקות של הליכה ביער, הגיע הנער אל טירת המלוכה של ממלכת פוקיבול ודפק דפיקה קלה על דלת המשרד של נתנאל. "היכנס!" נישמע קולו של נתנאל והנער ניכנס.
"סוף סוף הגעת!, אתה באמת ניראה בכושר טוב" שיבח נתנאל את הנער והציע לו כוס תה חם. "לא תודה, אני לא נוהג לישתות תה" אמר הנער והיתיישב על אחד הכיסאות. "ובכן, מתי אני יכול לעבור היכרות עם הצבא שלי?" פנה הנער אל נתנאל אשר באותו הרגע לעס קרקרים. "עוד מעט" השיב נתנאל בפה מלא קרקרים.
"אוקי, אתה יכול ליקרוא לי; מקס" אמר הנער אל נתנאל ויצא מן המשרד. "הקרקרים האילו ממש טובים!" היתעלם נתנאל ממקס והמשיך לאכול.
ובאותו הזמן, בחדר חשוך שמתחת לאדמה, יושב לו קיפא ומולו עומד עידן אברמוביץ' המרושע. "תודה לך קיפא, תודה שמצאת את כל כדורי הדרגון בול והצלחת להחיות אותי" אמר עידן אברמוביץ' וליטף את קיפא הדביל. "המשאלה שלי הייתה פשוטה, אמרתי 'תחזיר בבקשה את הלוחמים שמתו לפני שנה'" אמר קיפא ועידן בעט בו.
"טיפש!, זה אומר שגם דני חזר לחיים!, וגם אביב!, ובכלל כל מי שמת ושהיה בצד של הטובים!" ניבהל עידן אברמוביץ' ובעט שנית בקיפא הדביל. "לא נורא, הפעם אני אנצח" חשב עידן וחייך חיוך מרושע.
[b]המשך יבוא.[/b]
-
וווווו
מפחיד D:
אתה כותב טוב ^.^
המבנה שיחה טוב P:
רעיוןנחמד D:
דרגון בול ? ><"
-
פרק 27 (''מקס'')-
בממלכת אוטאקו קון הגדולה והסוררת, ישב אלעד, מושל אוטאקו קון, במשרדו, וספר את מטבעות הזהב שלו. ''נו טוב, זה האחרון...'' חשב אלעד בלבו בעוד הוא מניח את המטבע האחרון על השולחן ''הכמות הזאת לא רעה בכלל, יחסית לכמות שהיתה לפני חצי שנה. זה לא היה פשוט לשקם את הממלכה אחרי כזה הרס, אבל הנה, הצלחתי. אני מאד גאה בעצמי.''
ואז, נפתחה דלת המשרד. אל משרדו של אלעד נכנס אביב, כולו שמח ונרגש. ''שלום אלעד,'' אמר אביב בהתרגשות ''זמן רב לא התראינו. מה הענינים?''
אלעד הרים את מבטו. הוא היה המום למדי. אחרי הכל, למיטב ידיעתו-אביב מת מזמן. ''א..א..אביב?'' גמגם אלעד ''מ..מה אתה עושה כאן? הרי..הרי סיפרו לי שמתת, לפני שנה..איך אתה חי?''
''אני? מת?'' צחק אביב ''על מה אתה מדבר, אלעד? הרי אני עומד מולך, כאן, בשר ודם. איך אני יכול להיות מת אם אתה רואה אותי עכשיו? אלא אם כן אתה חושב שאני איזו רוח רפאים או משהו...''
''לא, לא, אני לא מאמין בדברים האלה...'' אמר אלעד ושם את המטבעות שלו בפינת השולחן ''אך למרות זאת, זה מאד מוזר עבורי לראות אותך כאן, ועוד אחרי כל כך הרבה זמן. אני לא מבין, אביב, מה עשית במשך כל הזמן הזה?''
''אני..אני באמת לא יודע.'' השיב אביב ''זה מוזר, אבל באמת אין לי שמץ של מושג מה עשיתי בשנה האחרונה. זה כמו מן חור עצום בזכרון...אני לא מסוגל לזכור כלום. בכל מקרה, אלעד, באתי לכאן בשביל..בשביל לחזור למקומי הרגיל בתור סגנך הנאמן. ממש כמו בימים של פעם.''
אלעד נאנח. ''שמע, אביב...'' קם אלעד ממקומו ''בזמן שלא היית כאן..הדברים השתנו. לא הכל כפי שהיה בעבר.''
''מ..מה זאת אומרת?'' שאל אביב ''פירוש הדבר שאני לא יכול להיות סגנך?''
''זה מאד מסובך, אביב.'' אמר אלעד ''בכל זאת, עברה שנה שלמה מאז שראינו אותך. שנה שלמה שנעדרת! אתה לא באמת מצפה לבוא אחרי כל כך הרבה זמן ולקבל מחדש את תפקידך. הדברים אינם עובדים כך.''
''אבל למה?'' שאל אביב בעצב ''למה אתה לא יכול למנות אותי כסגן שלך? מה מונע ממך לעשות את זה? הרי אני תמיד הייתי סגן שלך, מהיום בו הקמת את הממלכה. אז למה עכשיו, כשאני מבקש ממך שתחזיר אותי לתפקיד, אתה מפנה לי את הגב?''
''אני מצטער, אביב,'' אמר אלעד בצער ''אבל אתה מבין..לאורך כל הזמן הזה שנעדרת, לא היה מושל בממלכה. חשבתי..כולנו חשבנו, שאתה מת. לאיש לא היה מושג שאתה עדין משוטט לך איפשהו. היית מוכרח למנות סגן חדש, אביב, ממלכה אינה מסוגלת לתפקד ללא מושל. אז מיניתי את אלכס לסגני החדש.''
''אתה מינית..את אלכס?!'' נדהם אביב. הוא נכנס להתקף עצבים, והחל להסתובב סביב משרדו של אלעד ולהשליך חפצים על הרצפה. ''אני לא מאמין!'' צרח אביב ובעט בארונו של אלעד ''איך יכולת להפוך דביל מושלם כמו אלכס, לסגן הבכיר שלך? זה לא הוגן! זה..זה ממש חוסר צדק! אני אהיה סגן הרבה יותר טוב מאלכס!''
''בסדר, זה מספיק.'' אמר אלעד ושרק במשרוקית שהיתה מונחת על שולחנו ''עשית מספיק נזק.''
תוך מספר שניות בודדות, הגיע אל החדר אלכס, בליווי החתול פרדי. ''קראת לי, אדוני?'' שאל אלכס בקולו הצווחני ''אלכס החתול יעשה כל מה שתבקש, אלעד סגן אוטאקו קון הדגול!''
''שלום אלכס.'' אמר אלעד ''אתה רואה את המופרע המשתולל? סלק אותו מן הטירה בבקשה.''
''לפקודתך, אדוני!'' קרא אלכס והחל לסחוב את אביב החוצה. ''לא, אתה לא תסלק אותי!'' צרח אביב ''זה לא הוגן שדווקא אחד כמוך יהיה הסגן של אלעד. אני צריך להיות הסגן שלו, אני! זה פשוט לא הוגן!''
''אני ממליץ לך להרגע, בחור צעיר.'' אמר אלכס ''אתה הרי לא רוצה שפרדי יטפל בך, נכון?''
בינתים, בממלכת פוקיבול, ישבו פלג, דנדי וענת במפקדת המחתרת, ואכלו ארוחת בוקר. כולם נראו עייפים מאד וחלשים. ''העבר לי את החמאה בבקשה.'' ביקשה ענת מדנדי. ''רק רגע...'' פיהק דנדי, ושלח את ידו אל עבר החמאה שהיתה מונחת ליד צלחתו. עוד לפני שדנדי הספיק לגעת בחמאה, הופיע טרינר בפתאומיות ולקח את החמאה במקומו. ''הנה, ענת, קחי יקירתי.'' אמר טרינר ונתן לענת את החמאה ''בוקר טוב לכם, חברי המחתרת! איך אתם מרגישים, חבריה? אני מרגיש מצוין!''
''כן כן...'' אמר פלג ושם את ראשו על הצלחת. ''חברים, מה קורה אתכם?'' שאל טרינר בבלבול ''למה אתם כאלה רדומים? זה בוקר עכשיו, צריך להיות ערניים, חברים! מי יודע אילו הרפתקאות תהיינה לנו היום...''
''אוף, לעזאזל אתך, טרינר, אולי תהיה קצת בשקט?'' זעף דנדי ''רק עכשיו קמנו, עזוב אותנו בשקט.''
''דנדי צודק.'' הסכימה אתו ענת ''למה אתה חייב להיות כזה מלא אנרגיה על הבוקר?''
כששמע טרינר את דריה של ענת, עצב גדול התמלא בלבו. ''אני..אני מצטער...'' אמר טרינר והשפיל את ראשו ''לא אעשה זאת שוב.''
נשמעה דפיקה בדלת המפקדה. אף אחד לא פתח את הדלת, וכולם הסתכלו על טרינר. ''מ..מה קורה?'' שאל טרינר ''למה אתם לא פותחים את הדלת? למה אתם מסתכלים עלי?''
''פשוט חשבנו לעצמנו...'' אמר דנדי ''אם אתה כזה אנרגטי על הבוקר, למה שלא תהיה גיבור ותפתח את הדלת?''
''כן!'' קרא פלג בהסכמה. ''טוב, טוב...'' אמר טרינר בעצב. הוא ניגש אל הדלת, וניסה לפתוח אותה. ''נו, מה קורה עם הדלת הזאת?'' חשב טרינר בלבו ''למה היא לא נפתחת?''
''טרינר, אני לא רוצה להפריע לך בעת מעשה הגבורה שלך,'' העיר דנדי ''אבל אתה לא חושב שבמקרה כזה, כשהדלת לא נפתחת, אולי פירוש הדבר הוא שהדלת נעולה? נסה לסובב את המפתח, אני בטוח שזה יעזור לך.''
ענת צחקקה לשמע דבריו של דנדי, וטרינר היה מדוכא אפילו עוד יותר. הוא סובב את המפתח, ועוד לפני שהספיק לפתוח את הדלת, הדלת נפתחה מהצד השני ופגעה בו. מעצמת הדלת, נפל טרינר על הרצפה. ''הו, אני כל כך מצטער, חבר קטן.'' התנצל דניקס, שעמד בפתח הדלת ''לא התכוונתי לפגוע בך. אני באמת מאד מצטער. שאעזור לך לקום?''
''לא, לא, זה בסדר.'' ענה טרינר בזעף. הוא קם ממקומו, וניקה את האבק מבגדיו. כשעמד ליד דניקס גדול המימדים, נראה טרינר כמו ילד קטן, לא יותר מבוגר מגיל שש. ''בוקר טוב לכם, חברי המחתרת.'' אמר דניקס ''אני מקוה שלא הערתי אתכם.''
''לא, לא, מה פתאום.'' אמרה ענת בקול חולמני. היא הסתכלה על דניקס במבט מוזר, מבט של התפעלות והערצה. טרינר שם לב לכך. ''יופי, יופי, מצוין.'' שמח דניקס ''אחרי הכל, אם אתם לא עייפים מדי, אוכל להציג בפניכם את שר הצבא החדש של ממלכת פוקיבול. מקס, הכנס בבקשה.''
אל מפקדת המחתרת נכנס מקס המצולק, ונעץ בטרינר מבט עוין. טרינר המבוהל מיהר לחזור למקומו ליד השולחן. ''ובכן, רבותי,'' המשיך דניקס בדבריו ''אתם בוודאי לא כל כך מכירים אותו, אבל מקס הוא איש צבא מנוסה מאד. הוא זכה להיות מפקד צבא כמעט בכל הממלכות המפורסמות; באנימקס, באייאל, בפוקיבלוק ובעוד ממלכות רבות אחרות. מאז מותו המצער של דני, הגיבור המנוח, נתנאל ואני הבנו שאנו חייבים מפקד חדש. מה יקרה אם פתאום אחת הממלכות תתקוף אותנו? נהיה חסרי הגנה. מכיוון שמקס הוא חבר ותיק שלי, הוא הסכים לקחת את תפקיד שר הצבא של הממלכה. סיפרתי לו קצת עליכם, והוא התענין מאד בנוגע אליכם. הוא רצה לבקר במפקדה, לראות איך הדברים הולכים כאן.''
מקס הסתובב הלוך ושוב ברחבי המפקדה, כשידיו מאחורי גבו. הליכתו היתה כפופה במקצת, ומבטו היה זועף ועצבני. הוא בחן כל פינה במפקדה, והבעת פניו לא השתנתה. ''ובכן?'' שאל דניקס''מה התרשמותך הכללית עד עכשיו?''
''אנסח זאת בקצרה:'' אמר מקס בהתנשאות והרים את מבטו ''גועל נפש. זוועה. ממש רצח לעיניים.''
למשמע דבריו של מקס, קם פלג ממקומו בכעס. ''סליחה, אדוני הנכבד, אין לך זכות לומר כאלה דברים!'' כעס פלג ''בתור מיסד המחתרת, אני מבקש ממך לדבר עליה יפה. איך אתה בכלל מעז להעליב אותנו ככה?''
''ילד, ילד, הרגע בבקשה.'' אמר מקס בקור רוח ''אני מבקש ממך, נא לשמור על תרבות הדיון. אני מבין שאתה מאד נסער, אך אנא ממך, אל תגרור את השיחה לצעקות. מיד אסביר את עצמי. לא אמרתי את דברי רק בתור עלבון.''
מקס המשיך להסתובב ברחבי המפקדה. ''אתם מתארים את עצמכם בתור מחתרת המגנה על המולדת.'' אמר מקס ''נראה שכל אחד מכם גאה להיות חבר במחתרת הזאת. באמת ובתמים, אין לכם שום סיבה שלא להיות גאים. אך אף על פי כן, הדרך שבה מתנהלים הדברים אצלכם, אינה עולה על הדעת. לא יתכן שארגון צבאי יגור בכזה מקום. מקום מבולגן, פרוע, מלוכלך. אני רואה כתמי רוטב על הקירות. אתם מוכרחים להבין, שדברים לא הולכים כך. עליכם לרכוש משמעת עצמית.''
''רק רגע אחד, אדוני.'' אמר דנדי ''אתה מדבר עלינו בתור ארגון צבאי, ממש כאילו זאת עובדה. אני לא רוצה לקטוע אותך או משהו כזה, אבל..אנחנו לא ארגון צבאי, ומעולם לא התימרנו להיות ארגון כזה.''
''הו...אז אתם לא ארגון צבאי?'' שאל מקס ''אין דבר, מעכשיו אתם כן.''
''מה?!'' נדהם פלג ''זה לא יעלה על הדעת! אין לך זכות לקבוע כזה דבר!''
''מתוקף תפקידי כשר הצבא החדש של ממלכת פוקיבול, יש לי בעוד איך זכות.'' אמר מקס בראש מורם ''מרגע זה, המחתרת היא ארגון צבאי הפועל תחת החלטות הממשל. מהיום, אני לוקח את המחתרת הזאת תחת חסותי. ורק בשביל לפקח שהענינים הולכים כפי שאני רוצה שהם ילכו, אני אשכון במפקדה שלכם במשך השבועות הקרובים. מעכשיו תהיה לכל אחד כאן משמעת עצמית, ואף אחד מכם לא יוכל לומר לי אחרת.''
''אדוני, הפעם אתה ממש הגזמת!'' זעם פלג ''אני המיסד, המנהיג והמפקד של המחתרת, אני זה שקובע מה יהיה גורלה! אין לך זכות להפוך את המחתרת שלנו לארגון צבאי! דניקס, אמור לו משהו, בבקשה!''
אבל דניקס לא הקשיב לפלג. בכלל, הוא היה מנותק מכל מה שהתרחש. הוא ישב בפינה, יחד עם ענת, ושוחח אתה. ''את יודעת, אני אוהב בחורות מהסוג שלך. אמר דניקס וליטף את שיערה של ענת ''בחורות נאות, מושכות וחכמות. בחורות כאלה אני אוהב יותר מכל.''
''וואו! באמת?'' התלהבה ענת וחייכה חיוך רחב. ''כן, באמת.'' השיב דניקס ''בואי, ענת, בואי נצא לטיול ברחבי היער. שם נעים ושקט, נוכל לדבר שם בלי הפרעות מיותרות. את רוצה לבוא אתי?''
''כן!'' קראה ענת בהתלהבות. השניים קמו ממקומם, והלכו יד ביד לכיוון היציאה מהמפקדה. טרינר הביט בשניים עוזבים את המפקדה, ונאנח. ''אז נראה שדניקס כבר לא כאן, אה?'' אמר דנדי לטרינר ''טוב, נראה שנצטרך להשאר כאן עם מקס הזה...''
באותו זמן, בפארק של ממלכת אוטאקו קון, ישב אביב על אחד מספסלי הפארק, ובכה. ''זה לא הוגן!'' יילל אביב ''זה כל כך לא הוגן! אני צריך להיות הסגן הבכיר של אלעד, לא אלכס! זה לא הוגן!''
''אביב?'' נשמע לפתע קול עמוק ''זה באמת אתה?''
אביב סובב את מבטו. לידו עמד בסינו, שנראה מופתע במיוחד. ''אביב!'' קרא בסינו בהתרגשות ''אני לא מאמין, הייתי בטוח שאתה מת! מה אתך? איפה היית במשך כל הזמן הזה? ו..ולמה אתה בוכה?''
''הו, היי בסינו.'' אמר אביב וניגב את דמעותיו ''הרבה זמן לא התראינו, חבר ותיק. מה המצב? יש חדש?''
''אתה לא רוצה לדעת...'' ענה בסינו בקול ממורמר ''אלעד הזה זרק אותי לכלבים. פיטר אותי אחרי התמוטטות אמפרית אוטאקו קון, או ליתר דיוק אמפרית הרשע. הוא לא היה מוכן אפילו להכניס אותי לטירה שלו. ומאז...מאז קשה לי לשקם את עצמי, קשה לי לבנות את עצמי מחדש. אין לי עבודה, אין לי פרנסה. ראה מה נהיה ממני. הפכתי לבחור שמן ותמהוני שרודף אחרי בחורות בפארק. לא פיללתי לעצמי שאגיע למצב הזה.''
''באמת לא נעים.'' אמר אביב בצער ''למען האמת, גם לי קרה דבר דומה. גם אותי אלעד העיף. כן, כן, העיף אותי מהתפקיד המכובד של הסגן הראשי, ומינה במקומי את אלכס.''
''את אלכס?'' נדהם בסינו ''בן אדם, זה ממש קיצוני. אחחח אלעד הזה...כמה אנשים הוא הרס.''
וכך, אביב ובסינו ישבו על ספסל הפארק, ובכו על מר גורלם. ואז, הופיע ליד השניים אדם מסתורי. הוא היה נער בלונדיני, ובעל פרצוף ערמומי למדי. ''שלום לכם,'' אמר הנער לשניים ''לא יכולתי שלא לשמוע את הבכי שלכם. אני רואה ששניכם מאד פגועים מאלעד.''
''ולדי, מה אתה עושה כאן?'' שאל בסינו בבלבול ''לא שמענו ממך שנים!''
''אהה כן...זה סיפור ארוך.'' אמר הנער ''אולי אספר לכם אותו בהזדמנות. בכל מקרה, שמעתי על מה שאלעד עשה לכם. זה באמת לא בסדר, לפגוע כך באנשים תמימים וצדיקים כמוכם. אלעד מוכרח לשלם על מעשיו הנפשעים.''
''כן...'' הסכים אביב ''אבל איך? מה נוכל לעשות כנגד אלעד החזק והדגול?''
''הצטרפו אלי.'' אמר ולדימיר וסימן לשניים לבוא אחריו ''הצטרפו אלי ואל שאר חבריי. יחד, ננקום באלעד.''
''אני לא יודע...'' נאנח בסינו ''זה לא מתכון לצרות? אולי עכשיו המצב שלי לא מי יודע מה, אבל אני לא רוצה להכנס לכלא.''
''אל תדאג, לא תכנס לכלא.'' אמר ולדימיר ''כל עוד תהיה חלק מאתנו, אנו נדאג להגנה מלאה עליך ועל חברך אביב. אז מה דעתכם?''
אביב ובסינו הביטו אחד בשני. ''ובכן...'' אמר אביב ''אני מניח שכדאי. לא כך, בסינו!''
''אתם יודעים מה, אני בפנים!'' קרא בסינו בהתלהבות ''יהיה כיף לנקום באלעד ובשאר חבריו המנופחים!''
''מצוין.'' שמח ולדימיר ''בואו אחרי.''
וכך, בלי לברר יותר מדי, הצטרפו השניים אל ולדימיר, והלכו בעקבותיו.
[b]המשך יבוא[/b]
-
אחלה של פרק. תגובה ואני אמשיך 3:
-
חשבתי שדני מת O.O מה הקשר דרגון בול?! מה אתה תינוק? XD
הסוף היה מגניב, אם דני היה מת וכל השאר אז הסוף היה מגניב ברמות, אבל הרסתם.
-
אחלה פרק D:
קאפסלוק-
זה מה שנקרא טוויסט :/
כל סיפור דורש אתזה :/
זה הדבר שהופך את הסיפור לטוב >.<
גם בסיפור שלי יהיה טוויסט D:
אפילו שניים ^.^
-
-
איתי, אלא פרקים ישנים! חלאס לנג'ס לי או שבכלל אני לא אוסיף אותך -_-
[b]פרק 28/צדדים חדשים[/b]
יום חדש עלה בעולם הממלכות שלנו, עוד יום קייצי ומשעמם. בארגון הצבאי החדש שהקים מקס, שר הצבא החדש של ממלכת פוקיבול, מתחילות מריבות ומהומות. "זה בכלל לא הוגן!, לקחת לי את המיטה שלי, ושלחת אותי לישון על הריצפה הקרה והמלוכלכת!" היתעצבן טרינר על מקס שהרגע היתעורר, וניגב את דמעותיו.
"שה, תירגע", "המיטה שלך מצאה חן בעיני, היא מאוד נוחה" השיב מקס בקול עייף, והכין לעצמו כוס קפה חם. "אתה עוד אומר לי להירגע?, לי יש יותר ניסיון ממך בכל הקשור למלחמה וקרבות!" ענה טרינר בכעס, ומקס היתרגז.
"מה אמרת לפני רגע?, שלך יש יותר ניסיון ממני בכל הקשור למלחמה וקרבות?!" צעק מקס, והרים את טרינר ביד אחת וחזקה למדי. "אתה חונק אותי!, מטורף!" ניסה טרינר להישתחרר מן האחיזה החזקה של מקס, אך מאמציו היו לשווא.
"שזה לא יחזור על כך שנית" אמר מקס, והוריד את טרינר ארצה. "כן.." השיב טרינר בקול חלש, והיתיישב בפינת החדר החשוכה.
"מה כל הרעש הזה?, כבר על הבוקר מהומות?" ניכנס דנדי אל הלובי של המפקדה, ואחריו פלג עם פיג'מת השלדים שלו. "עזוב, לא משהו שאמור לעניין אותך" ענה מקס בקול מיתנשא, ויצא מן המפקדה.
"וואו, מה הבעיות של הבחור ההוא?" שאל דנדי בעייפות רבה, ולקח לגימה מהקפה שמקס לא גמר לישתות. "איכ, הוא קר!" היתעצבן דנדי, ושפך אותו לכיור. "יודע?, יכולת לחמם אותו במיקרו" אמר פלג בהיתנשאות, וגירד את ראשו.
באותו הזמן, בממלכת אוטאקו קון הקטנה, יושב לו דני, פקח המשמעת החדש של הממלכה, ואיתו אלעד. "תקשיב, קיבלתי הרבה תלונות עליך, אם זה ימשך, אני אוריד אותך מתפקיד הפקח" אמר אלעד אל דני, וסידר את שיערו המבולגן והלא מסורק. "האנשים שלך פשוט מפגרים, על כל דבר הם בוכים" השיב דני באדישות קלה, ונישען עם גבו אחורה.
"איך אתה מעז?!, אם אתה לועג על תושבי הממלכה שלי, אני אטפל בך אישית!" היתעצבן אלעד, ודפק עם אגרופו בשולחן הכתיבה שלו. "יו, לא באמת היתכוונתי לזה שהם מפגרים, רק ניסיתי לתת לך דוגמא להיתנהגות של התושבים שבממלכה שלך" אמר דני, ואלעד נירגע מעט.
"בסדר, רק תבטיח לי שזה לא יחזור על כך שנית" אמר אלעד, ודני הבטיח. "יש לי דברים לעשות, נישמור על קשר" אמר דני, ויצא מהמשרד של אלעד המושל. "דברים אמרת?, ניראה אילו דברים חשובים יש לך לעשות" חשב אלעד במוחו, ושרק במשרוקית ששכבה על שולחנו, ליד מנורת השולחן הקטנה שלו.
כעבור מספר שניות, אל החדר ניכנס אלכס עם חתולו הגדול 'פרדי'. "קראת לי?, אדוני?" היתקרב אלכס אל אלעד, וחייך את חיוכו הגדול והרחב. "אכן, אני רוצה שתעשה עבורי משימה לא פשוטה", "משימה מאתגרת למדי" אמר אלעד, ואלכס הסכים בלי דיבור נוסף. "אני רוצה שתרגל אחר דני, ותדווח לי על כל פעולותיו האחרונות" אמר אלעד אל אלכס החייכני, ושלח אותו לדרכו.
ובאותו הזמן, במפקדה של מקס, מתחילה לה מריבה חדשה. "איזה אדם כבד אתה.." אמר דנדי בתיסכול לעבר מקס, אשר ישב על כיסאו המפואר והמרופד. "אתה צריך להישתחרר קצת מהלחץ המלכותי, לנסות להיתחבר עם הסובבים אותך, ובכלל להנות מהחיים!" המשיך דנדי בדבריו הפילוסופים, אך מקס היתעלם.
"הוא לא מקשיב לך, אתה סתם מבזבז אוויר" אמר טרינר בעייפות, והיתאכזב שענת יצאה לטייל עם דניקס השקם בבוקר. "ארר, איזה פלוץ נפוח" השיב דנדי בכעס רב, ובעט בשולחן המסמכים שהיה קרוב אליו.
"מנסה להשחיט רכוש מלכותי?, אתה תקבל עונש!" היתרומם מקס באיטיות רבה, והיתקרב אל דנדי בצעדים איטיים. "עונש?, ניראה אותך!" השיב דנדי בביטחון מלא, ומקס רק חייך את חיוכו הזדוני. לבסוף, כשמקס היתקרב מספיק אל דנדי העצבני, הוציא מקס מכיס מכנסו פנקס רשימות קטן, והתחיל ליכתוב בו פרטים.
"תיתחדש דנדי!, הרגע זכית בנקודה רעה!", "נקודה רעה נוספת, תזכה אותך בהשעיה ליום, בצינוק של הממלכה" אמר מקס עם חיוכו הזדוני, והשחיל את פנקס הרשימות חזרה לכיס מכנסו.
"בסדר" השיב דנדי בלעג, ויצא להיתרענן בחוץ. "פלוץ נפוח" חשב דנדי בעודו יוצא מן המפקדה.
קצת הרחק מהממלכה, ממש בגבול, ישב לו נער די גבוהה, עם משקפי שמש על בול עץ ישן ויבש. "זה הזמן, אני הולך להרוג אותך" חשב הנער הגבוהה, והדביק מסטיק לעוס על עץ יבש אחד.
ובאותו הזמן, בממלכת אוטאקו, רץ לו אלכס החתול בתיקווה לעקוב אחר פעולותיו של דני, ולדווח על כך לאלעד המושל של ממלכה. "כל מה שעשית עד כה הוא להיסתובב בכל הממלכה עם ידיים משולבות לאחור!" חשב אלכס בעודו מיתחבא מאחורי שיח בפארק. "אלו הדברים החשובים שלך?!" המשיך אלכס לחשוב עם עצמו.
"אני יודע שאתה מאחורי השיח, אני לא טיפש כמו שאתה חושב שאני" היתרומם לפתע דני מן הספסל שבפארק, והיסתובב אל כיוונו של אלכס. "צא כבר מהמחבוא שלך!" היתרגז דני, והתחיל להיתקרב צעדים מהירים אל השיח.
"אוקי, עלית עליי", "מרשים למדי" יצא אלכס מהמחבוא שלו, ומחא כפיים. "ובכן?, אני דורש שתסביר לי את כל מה שהולך פה" אמר דני אל אלכס, ומבטו האדיש הישתנה למבט קר ומאיים.
"רק רציתי לוודא שאתה לא עושה שטויות" ענה אלכס, והזיע מעט. "למה שאעשה בעיות?, אני לא פושע" השיב דני באדישות.
"בכל מקרה, היה נעים לשוחח איתך, אבל אתה יודע...גם לי יש דברים חשובים לעשות" אמר אלכס, והתחיל להיתרחק מדני.
"איש מוזר.." חשב דני עם עצמו, והיתיישב חזרה על הספסל בפארק. ובאותו הרגע, בממלכת פוקיבול הקטנה, צועד לו נער גבוהה ומאיים, אל טירת המלוכה.
בינתיים, יושב לו נתנאל, מושל ממלכת פוקיבול, ושותה להנאתו תה ועוגיות. הכל שקט ורגוע, איזה יום ניפלא. לפתע דלת החדר ניפתחת באיטיות רבה, וניתן לישמוע את החריקה המצמררת של הדלת.
"דניקס, זה אתה?" נישמע קולו המודאג של נתנאל, בפה מלא עוגיות. "אממ...לא, אני מישהו יותר טוב" ענה הנער, ולבסוף הגיע אל נתנאל המבוהל. "מי אתה?!" ניבהל נתנאל, וניסה להיתרחק כמה שיכל מן הנער המאיים.
"כמה פטתי, כבר הספקת לישכוח אותי?" ענה הנער בלעג, ושלף חרב חדה וארוכה. "היה נעים להכיר" אמר הנער בצחוק מרושע, והניף את חרבו.
[b]המשך יבוא.[/b]
-
אני מנחש שדני מתחיל לפתח לעצמו צד חדש...
חושב ככה :S
פשוט הכותרת "צדדים חדשים" ודני נראה לי חשוד...
פרק יפה, תמשיכו. ומצטער שהגבתי לך בצורה די מגעילה לפני כמה תגובות...פשוט היה לי מצב רוח חרא והוצאתי אותו באשכול שלך...
-
בטח אביב O:
או בסינו O:
אני שונאת את מקס ><"
-
הפרק האחרון שנכתב! מפה קצב הפרסום יהיה נורא איטי. אין לי יותר פרקים במאגר. צריך לכתוב ואין לי זמן לזה X:
[b]פרק 29/"אסאסין"[/b]
'סלאש!', שלולית אדומה נוצרה תחת רגליו של הנער במשקפי השמש. "המשימה הושלמה" אמר הנער בקולו הקר, והתחיל להתקדם אל היציאה מהחדר. "מי שלח אותך להרוג אותי?" נשמע לפתע קולו הצווחני של נתנאל, מושל ממלכת פוקיבול. הנער בעל משקפי השמש נדהם לשמוע את קולו של נתנאל ונקפא במקום.
"הלוו, אני מדבר איתך בחור!" התרגז נתנאל, והתרומם באטיות מן הרצפה המלוכלכת במיץ תותים. "חשבתי שאתה מת!, הרי זה הדם ששפוך על הרצפה!" השיב הנער בתדהמה, והסתובב אל נתנאל.
"טיפש, פגעת בקופסאת מיץ התותים שלי, היא שכנה מתחת ללבוש המלכותי שלי" השיב נתנאל, וחייך את חיוכו המעצבן והילדותי.
"אם כך, נעשה זאת שוב" אמר הנער, ושלף את החרב הארוכה והחדה שלו שוב. "הפעם אני אגמור איתך סופית!" צעק הבחור, והניף את חרבו.
לפני המכה הסופית, הרגיש הנער בעל משקפי השמש כח נגדי, כח אשר לא נותן לו להזיז את חרבו. "מקס! טוב שבאת!" שמח נתנאל, ובטחונו העצמי עלה שוב.
"מקס?, מה הולך פה לעזאזל?!" נדהם הנער שנית, והתרחק טיפה לצד. "אני הוא שר הצבא החדש של ממלכת פוקיבול, כמו כן, אני גם עוזרו הנאמן ביותר של המושל" השיב מקס, ולבש על שתי ידיו אגרופנים העשויים מטיטאניום.
"אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?, אם כך, אתה לא משאיר לי הרבה ברירות" השיב הנער בצחוק לעג, ורץ במהירות רבה אל מקס המוכן לקרב. באותו הרגע, הרחק מממלכת פוקיבול, אי שם בממלכת אוטאקו הקטנה, הולך לו דני פקח המשמעת החדש ומאחוריו רץ אלכס, אשר עוקב אחר כל פעולה ופעולה שמבצע דני.
"אלכס, אולי תסביר לי למה כל זה?, למה אתה עוקב אחרי?" הסתובב דני ופנה אל אלכס. "ובכן, אלעד המושל פקד עלי לעקוב אחרי כל פעולה שלך בממלכה" השיב אלכס, והתחיל להזיע מרוב לחץ.
"לך תגיד למושל היקר שלך, שאני עומד להחריב את כל הממלכה שלו" ענה דני בצחוק קל, ונעלם בפתאומיות. הוא השאיר אחריו שביל של עשן.
"אני חייב לספר על כך לאדון, לא אתן לממזר כמו דני להחריב את ממלכתי האהובה מכל!" חשב לו אלכס, ופנה אל טירת המלוכה של ממלכת אוטאקו.
ובאותו הזמן, נלחם הנער במשקפי השמש במקס החזק והשרירי. "אתה באמת חזק, הערכתי אותך לא נכון" אמר הנער בעל משקפי השמש בחיוך, ודחף את מקס לקיר. "אבל...אני חייב להרוג אותך בחור" אמר הנער במשקפי השמש, ופגע בכתפו של מקס עם חרבו הארוכה והמאיימת. "מקס! אתה בסדר?!" נבהל נתנאל וחזר להתחבא מתחת לשולחן הכתיבה שלו.
"אל דאגה, לא מביסים מישהו כמנוי במכה עלובה כמו זאת" השיב מקס בצחקוק קל, ונעמד על רגליו. "אתה לא יודע מתי להפסיד, זאת הייתה טעות איומה לעמוד במטרה שלי" אמר הנער, והניף את חרבו שוב אך מקס עדף אותה עם אגרופני הטיטאניום שלו. "זה רחוק מלהסתיים" אמר מקס, והתחיל להכות את הנער.
ובממלכת אוטאקו, פרץ אלכס בצעקות אל משרדו המפואר של אלעד המושל. "אלכס, תרגע ומיד!" התעצבן אלעד והתחיל לצעוק על אלכס. "אדוני, יש בפי חדשות מסעירות לגבי פקח המשמעת החדש שלך!" ענה אלכס, וניסה להרגיע את אלעד חם המזג.
"תתחיל לספר, לטובתך אני מקווה שזה משהו רציני ועסיסי" ענה אלעד, והתיישב על כיסאו הגדול והמפואר, ונשען עם גבו אחורה. "אז ככה, דני הבין במהרה שאני עוקב אחריו, וביקש ממני להודיע לך שהוא עומד להחריב את הממלכה" ענה אלכס.
"שטויות! דני לא יעשה דבר שכזה!", "הוא עובד בשבילי, אני לא חושב שהוא מוכן לעשות כזה דבר" השיב אלעד, והעניש את אלכס. "עד מחר, אתה תיהיה אזרח פשוט לגמרי, שיהיה לך בכיף" אמר אלעד, וביקש מאלכס לעזוב את החדר.
"כן אדוני" השיב אלכס בקול ממורמר, ויצא מהמשרד. "סוף סוף שקט" חשב אלעד לעצמו, ופתח את תיבת האוצרות שלו, והתחיל לעשות סדר.
ובאותו הזמן, בחדר המושל של ממלכת פוקיבול, שוכב מקס פצוע ומדמם, ועליו מונחת רגלו הכבדה של הנער במשקפי השמש. "אני לא אהרוג אותך, יש לך פוטנציאל טוב, הבוס יראה בך כאוצר" אמר הנער בחיוך קל וזרק אל מקס כרטיס שחור ועליו חרוטה האות הלטינית 'A'.
"נתנאל, הפעם אתה חי, אך זה לא יקרה שנית" אמר הנער והתקדם לעבר היציאה מהחדר. "מקס, הצטרף אל 'אסאסין'" אמר הנער, ויצא מהמשרד.
"אסאסין?, על מה המטורף בעל משקפי השמש מדבר?", "האם באמת שווה לי להצטרף?, הבוס שלהם יראה בי כאוצר?" חשב מקס עם עצמו, בעודו שוכב פצוע ומדמם.
במקום מוסתר לעין אשר עובר שם חושך מוחלט ורק ניתן ליראות את אור הנרות ששוכנות על כל צד וצד בקיר, יושבת לה צללית שעל ידיה מולבשות שני טבעות, אחת אדומה ואחת כסופה. לפתע צללית חדשה הגיעה למקום.
"נו?, הרגת אותו?" פנתה הצללית בעלת שני הטבעות על ידיה אל הצללית שהרגע הגיעה. "לא, אבל נראה לי שהשגנו מתנקש נוסף" ענתה הצללית אל הצללית בעל שתי הטבעות. "מצויין, עבודה טובה" השיבה הצללית הראשית, והנרות כבתו בבת אחת.
[b]המשך יבוא.[/b]
-
עידן אברמוביץ O:
דני?
צד אפל?
-
נחמד.
השארת אותנו במתח <:
-
סיפור מותח במיוחדO:
מצפה להמשך~
