מסעו של עומר

פרק יפה ומותח, אני אומר לך שאתה פשוט משתפר מרגע לדודלי :d אני מאוד אשמח אם תגיב בסיפור החדש שלי.

פרק טוב וגם ארוך יותר

[QUOTE=CrashRide;1156264]פרק יפה ומותח, אני אומר לך שאתה פשוט משתפר מרגע לדודלי :d אני מאוד אשמח אם תגיב בסיפור החדש שלי.[/QUOTE]
תודה :)
אני כבר מגיב.. D:
[QUOTE=niv961;1156285]פרק טוב וגם ארוך יותר[/QUOTE]

תודה :)
אני אגיב אצלך עוד רגע D:

[QUOTE=Druddigon man;1156287]תודה :)
אני כבר מגיב.. D:


תודה :)
אני אגיב אצלך עוד רגע D:[/QUOTE]
תודה על ההגבה אולי תיתן הצצה לפרק הבא

[QUOTE=niv961;1156292]תודה על ההגבה אולי תיתן הצצה לפרק הבא[/QUOTE]

לא, זה סוד P:
חוץ מזה אני לא זה שיהרוס לכם את המתח...
חחח מצטער

חחח קראתי הכל עכשיו, נחמד מאוד...
מצפה לפרק הבא

תודה :)
שמח שאהבת D:
פרק חדש מחר בגלל שאני לא אהיה פעיל עד מחר...

סיפור מעולה, הכתיבה שלך היא ממש טובה.. היא יכולה עוד להשתפר אבל כרגע היא ממש טובה.. יש לך רעיונות יפים ומעניינים ואני דיי אוהב את הכיוון שהסיפור מתגלגל אליו!
בהצלחה, אני עוקב

עומר מתי עוד פרק?

[QUOTE=NivX10;1157115]סיפור מעולה, הכתיבה שלך היא ממש טובה.. היא יכולה עוד להשתפר אבל כרגע היא ממש טובה.. יש לך רעיונות יפים ומעניינים ואני דיי אוהב את הכיוון שהסיפור מתגלגל אליו!
בהצלחה, אני עוקב[/QUOTE]
וואו תודה אחי :)

[QUOTE=niv961;1157126]עומר מתי עוד פרק?[/QUOTE]
אני יושן אצל חבר שלי.. לכן זה יתעכב קצת.. P:

פרק יפה, אך שוב: אומרים ספטייל לא סקפטייל!
ניתן לך דוגמה:
באנגלית רושמים scizor, אז אומרים סקיזור, לא! אומרים סיזור!
אותו דבר עם ספטייל!
spectile ספטייל!

בסדר, בסדר... XD
ותודה :)

[SIZE="5"]פרק 11: שדה צמחי-הענק[/SIZE]
החזרתי את צ'ימצ'אר כשבדיוק הדף עם פידג'י את סקפטייל, ויבייל היה חופשי ורדף אחרי מייגן. מייגן אולי לא שמעה את ה'מלפפון'..? מייגן צללה ימינה וחמקה מהכדור צל שלו, בכל כוחותייה היא דחפה את ויבייל לאחור והחזירה במהירות את פידג'י.
"מה עושים עכשיו?" היא שאלה.
"מה נראה לך?"
"צודק.. לברוח!" מייגן צעקה..
~~~~
"הם לא מוצאים אותנו, לפחות לעת עתה..." הרגעתי את מייגן.
ישבנו על קרקע מוצקה באמצע שדה גדול של עשבים אדומים-לבנים כאלה.. הפרחים המשונים היו בגודל מפלצתי! הם השתרעו לגובה שלוש מטר! זה היה חשוד אבל זה הציל אותי כשספטייל חיפש אותנו מרחוק.. העזתי לצאת מהמחבוא והבטתי לצדדים,
ראיתי מאמוסוואיין ( [IMG]http://www.serebii.net/diamondpearl/pokemon/473-m.png[/IMG]) לועס עשבים, זה היה די מוזר לראות פוקימון עצום שכזה מתאבק ללעוס צמח שגדול ממנו.
סימנתי למייגן לצאת מהמערה אבל היא נענעה את ראשה "נו בואי, הם הלכו!" צעקתי לה בחיפזון.
היא נענעה בראשה שוב ונעלמה בין העשבים המגודלים. סרקתי שוב את המקום, ואז שמעתי שאגה מבעיתה.
בלי לחשוב הוצאתי את סוואדל וצ'ימצ'אר, והחזרתי את הפוכדורים המכווצים לכיסי.
עדכנתי במהירות את סוואדל על מה שקורה וחיכיתי לרמז, למשהו שיוכיח שהשאגה הייתה של הדרודיגון המדבר הזה.
היה לי ממש מוזר להסתתר מפני פוקימון, אבל לא ערערתי וזלזלתי בדרודיגון הזה לרגע, העיניים שלו, כל כך מראות על חוכמה ועוצמתיות. היו לו עיניים אדומות ועמוקות, ידעתי שהוא עבר מלא דברים בחיים.
בינתיים לא ראיתי סימן ממייגן, כאילו בלעה אותה האדמה, או במקרה הזה, הצמחים.
היו לי כל כך הרבה דברים להבין: הצמחים הענקיים האלה, הדרודיגון שטוען שהמקום שלו. הרוח שהרגשתי שנלחמתי נגד הבידריל.. כל כך מוזר!
אבל, לא היה לי זמן לחשוב על זה, מלפניי עמדו ויבייל וספטייל, מלפניהם, דרודיגון עם מבט שטני בעיינים.. זה היה הרמז שחיכיתי לו.


"טפלו בהם.." הכריז הדרודיגון "אני אדאג לילדה" הוא הוסיף ורץ לעבר צמחי הענק.
איך הוא מתכוון למצוא את מייגן בין כל הצמחים האלה? במחשבה שנייה זה לא ממש עניין אותי, היו לי בעיות אחרות על הראש.
סוואדל נבעת מהמראה של הדרודיגון, כמו מה שקרה לי בפעם הראשונה. סוואדל הביט על שני הפוקימונים שמולנו, והוציא מפיו רשת קורים ענקית.
אל תשאלו אותי איך, הוא פשוט עשה את זה: הוא קשר את ספטייל וויבייל בתוך רשת קורים ענקית. היא השתרעה בין כמה צמחי-.ענק.
צ'ימצ'אר השתמש בלהביור, כשגמר כל פיו התמלא בעשן. הלהביור פגע בקורים והתחיל להתפשט עליהם.

עברו 5 דקות, ספטייל וויבייל התעלפו על החוטים, הלהביור היה רעיון מתוחכם מאוד. "מצוין שניכם! ניצחתם פוקימונים חזקים מאוד בעזרת טכניקות מאולתרות!" אשבח אותם, לפתע אזכר בקרב שלי עם מייגן, איך הטכניקה שלה חדרה את הלהביור של צ'ימצ'אר והביסה אותו.. רגע, מה עם מייגן? איך היא מסדרת אם הדרודיגון? צעקה מקפיאת דם ענתה על התשובה שלי, הוא תפס אותה..

רצתי לאזור למקום שבו שמעתי את הצרחה, עברתי בין כל מיני צמחים משונים יותר ויותר. ראיתי את מייגן שוכבת על הקרקע והדרודיגון מביט עליי, אני יהיה הבא שהוא יתקיף.

פרק טוב! אבל די קצר...
מה שקצת מוזר היה שצ'ימצ'אר וסואדל, שהם די חלשים, עילפו ספטייל וויבייל כל כך מהר, למרות שיש לשניהם חולשה לאש...

[QUOTE=lucario;1161267]פרק טוב! אבל די קצר...
מה שקצת מוזר היה שצ'ימצ'אר וסואדל, שהם די חלשים, עילפו ספטייל וויבייל כל כך מהר, למרות שיש לשניהם חולשה לאש...[/QUOTE]

קצר..? השקעתי בו הרבה.. S:
כן אני יודע שזה מוזר, אבל תראה מה רשום:
[I][B][QUOTE]אל תשאלו אותי איך, הוא פשוט עשה את זה: הוא קשר את ספטייל וויבייל בתוך רשת קורים ענקית. היא השתרעה בין כמה צמחי-.ענק[/QUOTE][/B][/I]

...
חוץ מזה, זה מה שאני אוהב בסיפור, שזה מוזר :)

אמממ... פרק קצת קצר... אם היית מאריך אותו טיפה הוא היה טוב...
במשפט האחרון זה אהיה לא יהיה

[QUOTE=KillerBee;1161316]אמממ... פרק קצת קצר... אם היית מאריך אותו טיפה הוא היה טוב...
במשפט האחרון זה אהיה לא יהיה[/QUOTE]

גם אתה? טוב כנראה אתם צודקים, הוא קצר.. S:
בנוגע למשפט האחרון אתה צודק, להיות או לא להיות, זאת השאלה :)

פרק טוב גבר, אהבתי את זה שהם הציחו לנצח את ספטייל ווויבייל... מחכה לפרק הבא! :)

מצטער על עיכוב הפרק, לא הייתי בבית כל חמשת הימים האלה... S:

[SIZE=5]פרק 12: אנחנו גורמים למנוסה[/SIZE]
האוויר היה קר ודליל למרות שזה היה יום שטוף שמש, ניסיתי לא לשקוע בדיכאון בגלל הסיכויים הקלושים שלי לנצח את הדרודיגון. צ'ימצ'אר וסוואדל הגיחו מאחור ועמדו לפני, מוכנים לקרב הגורלי. "צ'ימצ'אר! חפירה! סוואדל, נשיכת חרק!" פקדתי עליהם בחוסר שקט. הדרודיגון תפס את צ'ימצ'אר ברגלו, רגע לפני שהתחיל לחפור. הוא הכה בו עם אגרוף ממוקד. "לא, צ'ימצ'אר!" נאנקתי. צ'ימצ'אר התמוטט על הרצפה, אוחז ברגלו בפראות. סוואדל התכוון להתנפל על דרודיגון, אבל עצרתי אותו מיד כדי שזה לא יקרה גם לו. הדרודיגון הענקי הביט על סוואדל וצלל לעברו, בעיניים פראיות. סוואדל ניסה להגיב במהירות עם נשיכת חרק אך הדרודיגון תפס אותו והשליך אותו על הרצפה. קפאתי במקום ששמעתי קול חבטה אדירה שסוואדל התנגש באדמה המוצקה. זהו זה, אין לי יותר הגנה, או יכולת להתקיף את פוקימון הדרקון הענק הזה... הבטתי על התיק שלי, אולטרה בול, אולטרה בול נצנץ שם מאור השמש. ידעתי שלא יהיה שם פוקימון ענק כי אחרי הכל, לא ייתכן שלדוגמא סטיליקס יהיה שם מוסתר, העץ לא כזה גדול. אבל ברגע הזה, לא היה אכפת לי, כבר ידעתי שאין לי סיכויי.. "נהדר." רטנתי "זאת התקווה היחידה שלי."

השלכתי את הפוכדור הצהוב-שחור על פניי הקרקע בציפייה ממושכת, שמעתי קול בוקע מין הפוכדור והפוקימון יצא.
ראיתי מולי ציפור קטנה בצבעי אדום כחול, בטנה היה בצבע לבן בהיר, וזנבה הכחול הזדקר מאחורה. "טיילו!" צעק הפוקימון לשמיים.
טיילו ([IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/4/44/Spr_5b_276.png[/IMG]) עמד על הקרקע, מביט לכל הכיוונים וסוקר את הסביבה. הפוקדע שלי, בפעם הראשונה בחיי הוציא קול.
[I] "טיילו, פוקימון סנונית האסם, טיילו מאוד נחוש ואמיץ בקרבות למרות שהוא קטן. כשהוא רעב הוא מתחיל לבכות כסימן, והוא דואג לטפח את הקן שלו. טיילו מאוד אוהב עונות קור ונודד לארצות אחרות בחיפוש אחר חום בעונות אלה. הוא יכול לטוס מעל 180 ק"מ ביום. טיילו יודע צרחה, מתקפה מהירה, וצוות כפול " [/I]
הקול המתכתי הפסיק לדבר והמסך החשיך, טיילו הביט עליי במבט מובן, כאילו מסכים עם דבריי הפוקדע. "טוב, זה הסיכויי היחיד שלי.." אמלמל בביאוס. טיילו התרגז קצת במחשבה שאינו מספק אותי והביט על הדרודיגון. רציתי להתנצל בפניו ולהגיד שהוא אחלה פוקימון אבל קפאתי בתחילת המשפט: טיילו השתמש בצרחה צווחנית וחזקה במיוחד. הדרודיגון נראה סובל מזה אבל הצליח להתנגד והתחיל לרוץ לכיוון טיילו הקטן. טיילו הגיב במהירות וחמק מידיו של הדרודיגון, לרגע חשבתי שיש לי תקווה אבל זה דעך כשראיתי שטיילו נפגע משיסוע של הדרודיגון הזה...
טיילו צנח על הקרקע מעולף, איך הדרודיגון מצליח לעלף את כולם במכה אחת? החזרתי את צ'ימצ'אר סוואדל וטיילו, נכנע בפנים מבוישות. הבטתי במייגן, שוכבת על הקרקע, למרות שלמרבה האמת בלי שום פגע, זה היה נראה מוזר. סרקתי את גופה בעייני, הגעתי לעיניים וראתיתי משהו שהבהיל אותי בהתחלה, עיינים פקוחות. היא התרכזה על עץ אחד, פתאום הבנתי משהו מחריד: יש מצב שהיא מתה, עם עיניים פקוחות.. לא, היא מצמצה, דבר שהחזיר לי את הכוחות.רוח חמימה נשבה, מרשרשת בין ענפי העצים, זו הייתה [B]הרוח[/B], זאת שהרגשתי כברר כמה פעמים ביער הזה.. זה רומם למייגן את הכוחות לפי מה שראיתי, היא קפצה בבת אחת ממקומה, מאחוריי גבו של הדרודיגון. דרודיגון מלמל משהו על טיילו אבל מייגן קטעה אותו בצעקה "אהההההההההה!!!!". זה היה חזק, אפילו יותר מהצרחה של טיילו, סגרתי את האוזניים כמה שיותר חזק כדי להתחמק מהצווחה הנוראית הזאת.

שמעתי צעדים מהירים ומטורפים, מלא מהם, עוצמתיים כאלה שהרעידו את האדמה. "קפוץ לצד ימין!" היא צעקה לי וקפצה לצד ימין כמו מבוקשה, היו לי מלא שאלות לשאול אותה אבל עשיתי כרצונה. המקום שאליו קפצנו היה מוסתר בין מלא שיחים ועשבייה, היינו מוסווים לחלוטין. הבטנו שנינו ברווח בין שיח אחד מדברי כזה לבין עץ דקל צעיר וקטן שדומה לשיח רגיל. דרודיגון הביט לצדדים מבולבל מכל הצעדים שסובבים אותנו, מתקרבים במהירות. "מה זה הצעדים האלה?" שאלתי אותה, מבולבל כמו דרודיגון ואף אולי יותר.
"כמו שאתה יודע, אני מלכת אסטרטגיות.. זאת אחת מהם" היא הסבירה בניצנוץ עיניים מבריקות.
"אבל איך-" היא קטעה אותי "זוכר את המאמוסוואין שראינו במקום מסתור שלנו? שיערתי שיש הרבה כאלה.. וצרחה בתדירות הזאת, תשגע אותם!" היא אמרה לי במבט שמח ומלא חיים.
"את גרמת למנוסה!" הבנתי, הצעדים היו קרובים מאוד, משהו בצבץ מהשיחים ליד. פתאום מאמוסוואין בוגר וגדול קפץ משם, ואחריו שורה מתמשכת של מאמוסוואין מתרוצצים מעבר לדרודיגון.דרודיגון ניסה להתקיף אותם בגלל שהם מפריעים לו לפגוע בנו אבל זה הכעיס אותם יותר. הם עשו מעגל סביבו זה היה דומה לצוות כפול אבל פה האחרים אמיתיים, דבר שמשפיע על המערכת. "כדאי שנזוז, אומנם הצלחתי לגרום להם לעשות מנוסה אבל זה לא אומר שאני שולטת בהם." היא אמרה לי והתחילה לרוץ.

רצתי אחריה, אחרי חצי שעה היינו בשביל, בטוחים. הגענו לעיירה, או בעצם לעיר, המקום היה ענק! העיר נראתה צבעונית ומלאת חיים, עם חנויות מגניבות ובניינים.. בשלט היה כתוב "העיר ג'ובילייף, שהייה נעימה". אני ומייגן נכנסנו, מצפים לקראת הבאות. שוטטנו והסתכלנו קצת על גגות הבתים, מייגן הביטה עליי "נעשה פה חיים, אני אומרת לך!"

פרק יפה וקצת יותר ארוך.
מחכה לפרק הבא.

[QUOTE=lucario;1169559]פרק יפה וקצת יותר ארוך.
מחכה לפרק הבא.[/QUOTE]

תודה :)
מה הכי אהבת בפרק..?

פרק טוב גבר, קצת התאכזבתי שבגרייטבול יש בסך הכול טיילו מסכון, ציפיתי לאיזה סטארביה או משהו :)

[QUOTE=CrashRide;1173646]פרק טוב גבר, קצת התאכזבתי שבגרייטבול יש בסך הכול טיילו מסכון, ציפיתי לאיזה סטארביה או משהו :)[/QUOTE]

אמרתי גם קודם, הסיפור מוזר :)
תודה D:

מצטער שזה דאבל פשוט אף אחד לא הגיב..
[SIZE=5]פרק 13: אני מוצא לעצמי יריב חדש...[/SIZE]
עצרנו ליד נחל בפארק ששכן בצד הצפוני של העיר ג'ובילייף. מייגן עמדה כמה מטרים לפניי והשליכה פוכדור לרצפה.
פיפלאפ ([IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/a/a1/Spr_4p_393.png[/IMG]) יצא משם,עם פנים מקומטות ובוחנות את הסביבה. הפוקדע שלי צפצף: [I]"פיפלאפ, פוקימון הפינגווין. פיפלאפ הוא פוקימון גאה ובעל ביטחון רב, גם אחרי הפסד. פרוותו של פיפלאפ שומרת עליו מפני קור. הוא שחיין מעולה ויכול לצללול עד כ10 דקות מתחת לפני המים. בגלל שהוא מאוד גאה, הוא מנפח את חזהו לעיתים קרובות ."[/I]
סוף סוף הוא נזכר לדבר הפוקדע הזה.. עד טיילו.. כלום, שתק. החזקתי בידי שלושה פוכדורים מכווצים. אחד מהם היה אולטרה בול. ומה היה באולטרה בול? טיילו, פוקימון התפתחות ראשונה, ומראהו ציפור קטנה. הרגשתי פספוס, בזבזתי את האולטרה בול שלי.. שרר בתוכי דיכאון אבל סילקתי אותו ממחשובתיי והשלכתי את האולטרה בול לדשא הלח. טיילו עמד ועף בהתרגשות לשמיים, אז הוא דאה על פניי המים וחזר למקומו בשדה הקרב. "מחזה יפה!" מייגן מלמלה שהביטה בתנועותיו של טיילו דואה. "כדאי לך לרשום אותו לפסטיבל, הו בטוח ייקח מקום ראשון!" היא הוסיפה. "לא.. לא בשבילי.." אדחה את בקשתה בזלזול "טיילו... מתקפה מהירה!" אומר לו.
"פיפלאפ, התחמק! ותשתמש בדחיפה!" צעקה מייגן.
הרגשתי נימה נואשת בקול שלה, פיפלאפ אף פעם לא ציית לה באופן מושלם, אני זוכר איך הוא הרס את הקרב בינו לסוואדל..
פיפלאפ התחמק, והשתמש בבועות "פיפלאפ!" צרחה מייגן, היא הייתה חסרת אונים. פיפלאפ לא הקשיב ושלח לטיילו שעופף מסביבו במעגלים את הבועות. טיילו חמק מכולם וצלל אל פיפלאפ. פיפלאפ נפגע מטיילו שנחת עליו והתחיל לנקר את ראשו.
"טיילו, צרחה!" פקדתי, שיכור מטעם ההצלחה. טיילו צרח ופיפלאפ הפסיק להאבק, הוא נפל כבול עץ על האדמה, משותק. טיילו צעק בשמחה לשמיים "טיילווו!!" והנחית עליו את מתקפת הסיום בעזרת מקורו.

"אוי..." נאנחה מייגן ובפנים נפולות החזירה את פיפלאפ לפוכדור שלו. "מה אני יעשה איתו...?"
"אולי תחליפי עם מישהו? פיפלאפ ואת במילא לא מסתדרים."
"אולי, אבל איפה אמצא מישהו להחליף איתו?"
"בוא נלך למרכז הפוקימונים, יש מכונת החלפות, אני בטוח שנמצא שם מישהו שרוצה פיפלאפ.."
"כן. צודק.. טוב אני ארוץ לשם כעת!" היא חלפה על פניי ולכיוון מרכז הפוקימונים שבצבץ בין העצים בפארק.

התיישבתי ופתחתי את התיק שלי, למצוא שם משהו שיפסיק את הרעב שלי. ראיתי שם שקית צ'יפס ופתחתי אותה. הוצאתי את צ'ימצ'אר וסוואדל שיצטרפו אליי ואל טיילו. נתתי לפוקימונים קצת מאפין שאמא שלי תמיד אהבה לתת לפוקימוני החווה שלה.
סוואדל שגדל עם האוכל הזה הכי נהנה מהמאפינים, אבל גם האחרים חיבבו את זה. לאחר ארוחה קצרצרה החזרתי את כולם לפוכדורים שלהם, משוטט מסביבי במטרה למצוא משהו לעשות. מיד עלה רעיון במוחי, רצתי במהירות לעבר מרכז הפוקימונים.

הגעתי לשם במהירות, לא טרחתי לחפש את מייגן, ישר רצתי לעבר מסך שניצב בקיר, "משפחת ג'ונס, בבקשה" אמרתי בקול צלול. המסך נפתח פתאום וזהר בצבע לבנבן. כשהוא נפסק ראיתי סלון, ובו אימי תופרת קרע במכנס ג'ינס. "אמא?" שאלתי.
"מי אמר את זה?" אימי הביטה לכל הצדדים לבדוק את מקור הקול.
"זה אני אמא, התקשרתי אליכם, אני נמצא בעיר ג'ובלייף."
"אוי מעולה! שמתי לב שלקחת לי סוואדל מהחווה.. לא נורא זה בסדר."
"כן, גם קיבלתי את צ'ימצ'אר ותפסתי טיילו, גם יש לי שותפה!"
עיניה של אימי אורו "או! איך הי נראת..?"
"אמא, די! שלא תחשבי על זה.. איפה את נמצאת? מה זה הסלון הזה?"
"זאת הפתעה, אני לא יכולה לדבר על זה.."
"טוב.. בסדר.. אני צריך לבדוק משהו,, נדבר!"

המסך נכבה, ורצתי לעבר מכונת ההחלפות, ראיתי את מייגן עם פוכדור אחוז בידה, ולידה מאמן ( [IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/trainers/hgss/72.png[/IMG]) בלונדיני עם צעיף סגול ששוליו מוכתמות בצבע אדום.. הוא לבש סוודר שחור ומכנסי טריקו פשוטות. נעליו היו חומות והיה לו מבט רציני.
מייגן רצה אליי בשמחה, "החלפתי איתו!" היא אמרה. היא השליכה את הפוכדור לאוויר ויצא ממנו פוקימון ירקרק, עם נחיריים בולטים ועיניים אדומות. מפיו יצאו שני ניבים ומאחורי ראשו עמדה בליטה בצורת סנפיר. הוא לבש צאוורון ירוק.
"זה אקסיו!" היא הביטה עליי נרגשת "הוא חמוד!", אקסיו ( [IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/f/f6/Spr_5b_610.png[/IMG]) הביט עלייה בשמחה, המאמן לא נראה מתרגש מזה. "תהני איתו, הוא לא שווה שקל.." אמר המאמן בזילזול. אקסיו נראה נעלב ונסוג מאחוריי מייגן, מייגן הרימה את אקסיו ואימצה אותו לחיקה. "היי, תרגע!" פלטתי.
"חח... למה לי? הפוקימון הזה באמת עלוב!"
"הוא לא עלוב, אתה עלוב! אז סתום!"
"אני עלוב? בוא נבדוק את זה בקרב!! מוסכם?"

הבטתי עליו בכעס, ראיתי את אקסיו דומע. "מוסכם! קרב בפארק!" עניתי לו. "תבוא לשם עוד חצי שעה!" הוספתי בזעם וגררתי את מייגן אחרי לפארק, מחכה לקרב ביני לבין המאמן המסתורי...

פרק טוב גבר, אני אשמח אם תגיב בסיפור שלי son off hell.

[QUOTE=CrashRide;1175509]פרק טוב גבר, אני אשמח אם תגיב בסיפור שלי son off hell.[/QUOTE]

הגבתי...
תודה, מה הכי אהבת בפרק..?

פרק טוב, אהבתי את הקטע של עומר ג'ונס שהוא כל כך אכפתי לגבי פוקימונים, למרות שהוא לא צריך להיות עצוב בגלל טיילו כי כמה שיותר יותר טוב וכל פוקימון יכול להיות חזק.
אבל לא הבנתי, עומר תפס את טיילו או שהוא רק יצא מהאולטרה בול בפרק הקודם?

[QUOTE=lucario;1175623]פרק טוב, אהבתי את הקטע של עומר ג'ונס שהוא כל כך אכפתי לגבי פוקימונים, למרות שהוא לא צריך להיות עצוב בגלל טיילו כי כמה שיותר יותר טוב וכל פוקימון יכול להיות חזק.
אבל לא הבנתי, עומר תפס את טיילו או שהוא רק יצא מהאולטרה בול בפרק הקודם?[/QUOTE]

זה האולטרה בל שלו, הוא תפס טיילו..
פידג'י לקח את האולטרה בול והשליך על העץ במטרה שמשהו ייתפס, שיוכל לעזור להם.

תודה D:
מה הכי אהבת בפרק?

[QUOTE=Druddigon man;1175622]הגבתי...
תודה, מה הכי אהבת בפרק..?[/QUOTE]

את הקטע שהמאמן מזלזל באקסיו ועומר מגן עליו, קצת הזכיר לי את סאגת סינו עם אש ופול...:)

פרק טוב

[quote=Druddigon man;1175631]זה האולטרה בל שלו, הוא תפס טיילו..
פידג'י לקח את האולטרה בול והשליך על העץ במטרה שמשהו ייתפס, שיוכל לעזור להם.

תודה D:
מה הכי אהבת בפרק?[/quote]

כתבתי מקודם...
את זה שהוא הגן על אקסיו וזה הזכיר לי את הקטע עם פול וגם עם הנער הזה שאמר שהצ'ארמנדר שלו גרוע בפרקים הראשונים בעונה הראשונה.

תודה :)

[B][SIZE=5][COLOR=red]פרק 14: ההתפצצות של צ'ימצ'אר![/COLOR][/SIZE][/B]
"איחרת.." אמלמל במירמור. "איחור אופנתי.." הוא השיב לי בהתחכמות. עמדנו שנינו בתוך זירת קרב, בחלק האחורי של הפארק, זאת הייתה זירה די סדוקה, כנראה סוג של מכשול..
האוויר עמד מנוכחותו של המאמן המסתורי, כל פעם שראיתי אותו עברה בי צמרמורת, כאילו הוא יצא מהגיהינום כרגע.. הוא הביט על הפוכדורים שלו בהתלבטות, איזה להוציא לקרב.
היו לו ארבעה פוכדורים, אחד מהם לפי מה שאני מבין היה פיפלאפ. הוא הכניס את כולם לתיק שלו והוציא פוכדור אחד מהכיס שלו "טוב נו, זה יהיה די קל.. ניקח אותו." הוא מלמל.
הוא חושב כמו הצרות שלי, כי אם הוא חושב שאני אפסיד לו הוא טועה.. הוא אחז את הפוכדור בידו "קריינידוס, צא!" הוא צעק והשליך את הפוכדור לאוויר.
הפוכדור נפתח ואור אדום השתגר במהירות לאדמה, הוא קיבל צורה. ראיתי מולי פוקימון אפור, דמוי דינוזאור, עם זנב קצר אדום ובליטה אדומה על הראש.
היו לו שלוש טפרים קצרים בכל יד והיה לו פה מעוקל. עיניו האדומות הביטו בי ובפוכדור שאני אוחז, הפוכדור של צ'ימצ'אר.
"וואו!" התפלאתי "זה קריינידוס זוהר!" קריינידוס ( [IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/d/dd/Spr_4p_408_s.png[/IMG]) הביט עליי, הפה המעוקל שלו נפתח לרווחה. "קריינידוס!!!!" הוא צעק בכל נשמתו, צעקה מחרישת אוזניים
. [I]"קריינידוס, פוקימון ראש הברזל. קריינידוס חי ביערות מלפני 100,000000 שנה. הגולגולת שלו עשויה ברזל והוא סוג אדמה. קריינידוס חברותיים במיוחד אך תוקפניים ליריביהם."[/I]
אמר הפוקדע בקולו המתכתי והחורק שלו. "אממ.. תוקפניים ליריביהם אה.." אצטט מהפוקדע "יופי, יהיה לי קרב נחמד! צ'ימצ'אר, צא!" אמרתי והוצאתי את צ'ימצ'אר מהפוכדור.
מייגן נעמדה בפינת השופט והושיטה את ידה קדימה. "והקרב.. מתחיל!" היא אמרה וסימנה את זה בהנפת ידיה לאחור. "מהר צ'ימצ'אר, גלגל להבה!" אומר לו.
רגע? גלגל להבה? אני עדיין לא לימדתי אותו את זה.. מראה מלהיב קטע את חוט מחשבותיי, ראיתי את צ'ימצ'אר מתגלגל אל קריינידוס בגלגול להבה.
"מה? צ'ימצ'אר למד מתקפה חדשה!" אמרה מייגן בשמחה "הוצאת לי את המילים מהפה! מעולה צ'ימצ'אר!" פניתי לצ'ימצ'אר בתקווה שהוא שומע אותי מתוך גלגל האש.
"נגיחת זן!" צעק המאמן "ואז תחסום אותו בצוות כפול!" קריינידוס הנהן ורץ אל צ'ימצ'אר. מה הוא משוגע, הוא חושב שהוא יעצור את צ'ימצ'אר בנגיחה?!
חזרתי בעצמי שראיתי את הבליטה האדומה של קריינידוס זוהרת, מחכה לנגוח בצ'ימצ'אר. קריינידוס נגח אל תוך גלגל הלהבה והמתקפה נפסקה. צ'ימצ'אר התגלה בתוך הלהבות, נאנק בכאב.
האש דעכה וצ'ימצ'אר נחת על האדמה, מועד בחולשה. קריינידוס חייך חיוך, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הפה המעוקל שלו היה בצורת זיגזג, אז זה היה מין חיוך מעוקל.
קריינידוס השתמש בצוות כפול וסגר על צ'ימצ'אר מכל הכיוונים. "צ'ימצ'אר לה-" לא הספקתי לסיים את המשפט שהמאמן קטע אותי "קריינידוס, מכת ברק!".
מכת ברק? פוקימון סוג אדמה? הבטתי על מייגן מבולבל והיא הסבירה לי "הוא פוקימון רב-סוגים, הוא יכול לשלוט במתקפות מסוג אחר.
רק שהמתקפות מעטות, והם לא חזקות כמו שפוקימון מאותו הסוג המקורי עושה אותם, למזלך." הקריינידוסים התקיפו אותו במכת ברק מכל הכיוונים "צ'ימצ'אר לא!" צעקתי.
מכת הברק נפסקה וצ'ימצאר נראה חרוך למדי.."צ'ימצ'אר.." הוא אמר והתאבק לא ליפול על הרצפה. "צ'ימצ'אר!!!!" הוא צרח. צרחה כזאת לא שמעתי. עיניו היו אדומות, האש בקצה זנבו בערה בכל הכיוונים.
"צ'ים-צ'אר!!!" פיצוץ גדול נותר והערפיל בעשן את כל הזירה "מה קורה שם?" שאלה מייגן לראות מתי העשן ידעך. העשן התפוגג לאט לאט והם ראו את צ'ימצ'אר וקריינידוס שוכבים על האדמה, מעולפים
. שקט מביך עלה באוויר, עד שמייגן קטעה אותו "אני מכריזה על תיקו!" היא הצהירה.
[IMG]http://pokemon.org.il/Black_Star/Episodes/DP081.png[/IMG]
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מייגן והמאמן של קריינידוס עמדנו מול הדלפק של מרכז הפוקימונים. אני והמאמן הגשנו את הפוכדורים לאחות ג'וי. היא קראה לצ'נסי והעבירה אותם לריפוי. בינתיים שלושתנו ישבנו על הספסל בצד. "איך קוראים לך? לי עומר" פלטתי. "לוק.. אני לא מאמין שזה תיקו, ועוד עם הפוקימון העלוב שלך.." קמתי מהכיסא בהתרגזות "היי תרגע, הפוקימון הזה החריב היום את כל הזירה!" הוא קם מהכיסא גם וצחק. "אפשר לחשוב, זה תיקו ועוד עם הפוקימון הכי חלש שלי!"
"הכי חלש שלך?! ככה לא מודדים פוקימונים! הם יצורים עם רגשות ולא מכונות לחימה! אי אפשר למדוד אותם חזק-לא חזק!" הצבעתי על הפוכדורים שלי בתיק. "צריך למדוד אותם באופי לא בכוח!" אוסיף. "היי תרגעו, הפוכדורים מוכנים!" האחות ג'וי הרגיעה אותנו ממרחק. כל המאמנים הסובבים אותנו הביטו עלינו וצעדנו לקחת את הפוכדורים שלנו מבוישים מזה שכולם מסתכלים. לוק לקח את הפוכדור והלך במהירות לדלת "עומר, אנחנו עוד נתראה, נקווה שעד אז הפוקימונים שלך יתחזקו קצת יותר.." הוא אמר במרירות ויצא. התאפקתי לא להגיב והבטתי על האחות ג'וי. סיפרתי לה כל מה שקרה בקרב, על ההתפרצות של צ'ימצ'אר. היא הקשיבה לכל פרט בעניין ופתחה את פיה "זה לא שהוא משתגע.. זה דווקא סימן טוב! צ'ימצ'אר מתחזק!" היא אמרה לי. "באמת? גדול!" אענה לה בשמחה.
הלכתי למייגן וסיפרתי לה "האחות ג'וי סיפרה לי שזה דווקא סימן טוב! צ'ימצ'אר מתחזק!"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שעת השקיעה הגיעה ואני ומייגן התכוננו לצאת ולהמשיך במסע. הבטנו מבט אחרון בעיר והתחלנו לצעוד. "מה אתה חושב? אתה ולוק עוד תפגשו?" מייגן שאלה אותי בחשש, פוחדת אם זה לא היה הזמן המתאים לומר את זה. "נקווה שכן, אני חייב לנצח אותו!" אומר לה בחיוך. "ואני אצליח.."

פרק טוב

תודה D:

פרק אחלה אחי, ואיך יש לו קריינידוס? זה פוקימון מאובן...

[QUOTE=Mashine X;1183867]פרק אחלה אחי, ואיך יש לו קריינידוס? זה פוקימון מאובן...[/QUOTE]

כל זה יתגלה בהמשך.. :)

סליחה על הדאבל.. :sorry:
[SIZE=6]פרק 15: הנחישות של אקסיו[/SIZE]
עמד מולי מאמן עם שיער שחור די ארוך. היו לו מכנסי ג'ינס שחור וז'קט שחור צמוד. מתחת לז'קט היה לו חולצה סגולה והיו לו צמידים כחולים ביידים. קראו לו טוני. טוני ([IMG]http://r18.imgfast.net/users/1814/27/53/92/smiles/640113.png[/IMG]) נפגש איתי ועם מייגן בדרך 203, ממש פה. הוא ומייגן ערכו קרב. "אמולגה, צאי!" טוני צעק וזרק את הפוכדור לאוויר. אור כחול זוהר ביצבץ מהפוכדור ובבת אחת הפוכדור נפתח. האור הכחול השתנה במהירות לפוקימון שרובו בצבע לבן. הוא נראה כמו סנאי מעופף.. היה לו בלחיים עיגולים צהובים והיה לו אף זעיר. כנפיו היו צהובים והיה לו זנב שחור בצורה משוננת. אמולגה ([IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/a/a2/Spr_5b_587.png[/IMG]) שלחה לב זוהר לאוויר שהתנפץ ללרסיסים וורודים ונוצצים. "אאאאמולגה!" היא אמרה וקרצה לעבר אקסיו, שהיה בצידו של השני של הזירה. אקסיו הביט אל מייגן בחשש "קדימה, אני בטוחה שתצליח.." היא אמרה לו בעידוד. הוא חייך לה ופנה אל אמולגה. היינו בשדה פתוח, בדרך יש הרבה עצים וצמחים אבל משום מה היו כמה דונמים של שדה רחב, נטול עצים ושיחים... "והקרב.. מתחיל!" הכרזתי.

[I]"אמולגה, פוקימון סנאי השמיים. אמולגה חי בצמרות העצים. בעזרת קרום כנפיו אמולגה יכול לרחף באוויר. בתוך לחייו הצהובות מאוחסנים הרבה כוחות חשמליים.. אמולגה פוקימון מסוג חשמל " [/I]אמר הפוקדע. מעניין, זה נראה פוקימון איכותי.. זה יהיה קרב מעניין. מייגן פתחה את פיה "אקסיו, טופרי דרקון!". אקסיו נכנס לפעולה ורץ לאמולגה "תתחמקי, ותשתמשי הצלפת זנב!" פקד טוני ואמולגה חייכה חיוך קלוש.
אקסיו היה קרוב לאמולגה וטפריו הקטנות זהרו בכחול. אקסיו ניסה לשרוט אותו אך סנטימטרים ספורים ממנו אמולגה קפצה למעלה. אמולגה נחתה למטה על גבו של אקסיו והצליפה על אקסיו בעזרת זנבו. אקסיו נפגע ונפל ארצה. בעוד שאמולגה מקפצת מגבו של אקסיו ליד רגליו של טוני. "אאאאמולגה!" היא צעקה לאוויר. אקסיו קם מנסה להתאושש מהמתקפה.. "לא נורא אקסיו, נצליח בפעם הבאה.." עודדה אותו מייגן. אקסיו הנהן והביט במבט חושש מאמולגה. "אמולגה, מתקפה מהירה!" אמר טוני והצביע על אקסיו. אמולגה רצה במהירות לעבר אקסיו, בעוד שאור זוהר לבן מאמולגה נשלח לאחור בשל המהירות. "אקסיו, תתחמק!" אמרה מייגן. אמולגה הייתה זריזה בהרבה מאקסיו והצליחה לפגוע בו לפני שברח. "אקסיווו!" הוא צעק ונפל חבול על הקרקע. "אקסיו לא!" מייגן צעקה בחוסר אונים. אקסיו התאמץ וניסה לקום. "אני מאמינה בך! אתה תצליח!" היא ניסתה לעודד אותו. פתאום אקסיו שינה פרצוף, הפרצוף שלו היה נחוש ורציני. פרץ של תקווה מילאה אותו. "אקסיווו!" הוא צעק ומייגן חייכה. "אמולגה, כדור אלקטרו!" טוני הורה לה. אמולגה הנהנה ושלחה כדור מרוכז באנרגייה חשמלית אל אקסיו. אקסיו חמק והתגלגל ימינה. עיניה של אמולגה התמקדו באקסיו, נרגזת על ההתחמקות שלו. "אמולגה, מתקפה מהירה, שוב!" טוני אמר לאמולגה. היא הנהנה בהיסוס ורצה לעבר אקסיו. אקסיו הביט עליה ולא זז ממקומו, הוא הביט עליה בחיוך. אני לא הבנתי מה אקסיו מתכנן עד שיהיה מאוחר מדי. "אקסיו!" הוא צעק והשתמש בדחיפה. נדהמתי, האם זה יצליח?! אקסיו היסס קצת אבל רץ לעבר אמולגה בכל הכוח. אמולגה הביטה עליו בתדהמה וניסתה לעצור את המתקה שלה אבל זה היה מאוחר מדי. הם התנגשו בקול פיצוץ אדיר. ושניהם נהדפו לאחור. עיניה של מייגן אורו. אקסיו נחבט באדמה ונעצר. אמולגה קמה במהירות אך נראתה חבולה ופצועה, כמו אקסיו. "מכת ברק!" צעק טוני "בוא נגמור אותו!" הוא צעק.

אמולגה שלחה מכת ברק, ניצוצות חשמל בקעו מהלחיים והיא זהרה כולה בצהוב. מלא זרמי חשמל נשלחו אל אקסיו שעוד לא התאושש. אקסיו שם לב למתקפה והביט באמולגה במבט רציני. "אקסיוו!!" הוא צעק ורץ לעבר החשמל שסבב את אמולגה. הוא משוגע? מילא הדחיפה אבל זה? חזרתי בעצמי שראיתי אותו, למרבה הפלא, מתחמק מכל זרמי החשמל ומגיע לאמולגה. ששוכנת בתוך צורת החשמל שממנה נשלחים כל זרמי החשמל. הוא הביט על מייגן בניצנוץ עיניים, מחייך חיוך. מייגן חייכה בחזרה "אני לא מאמינה! אתה ממש מעולה אקסיו!" היא אמרה לו. הוא חיכה לפקודה. "הבנתי... בוא נגמור את זה ביחד אקסיו! זעם דרקון!" היא צעקה ואקסיו פער את פיו. בטנו זהרה בכחול וקרן כחולה וזוהרת, נשלחה על אמולגה בהפתעה. הקרן הייתה במהירות מדהימה טוני צעק "לא!!" אמולגה הביטה בו ופערה את פיה, מופתעת מכדי לומר משהו. הקרן הכחולה פגעה בה והדפה אותה לאחור במהירות עצומה. כל המתקפה של אמולגה התבטלה והיא הוטחה על העץ בקול חזק ורועש. אמולגה צנחה למטה, מעולפת.
~~~~~~
"יאי אני לא מאמינה שניצחתי!!" צעקה מייגן בשמחה. היא ליטפה את אקסיו והחזירה אותו לפוכדור בחיבה. "יפה מאוד.. ניצחת!" טוני אמר בכניעה "אני מודה בתבוסה.." הוא הוסיף.
מייגן וטוני לחצו ידיים ונפרדנו שלושתנו לשלום. "ביי אחי, נתראה.." אמרתי לו מרחוק ונופפתי לו לשלום. אני ומייגן יצאנו משטח הזירה והתקדמנו בדרכנו לעיר אורבורג.
~~~~~~
"וואו!" הבטנו בפליאה. מולנו עמדה מנהרה ענקית וחלולה. שער אובורג. "זהו, אנחנו כבר כמעט פה, במכון הראשון.." מלמלתי בהתרגשות.
"כן.. אני אוכל גם לראות כל מיני פוקימוני מאובנים! ואוכל ללכוד פוקימוני אבן כמו ג'יודוד!" מייגן שמחה. הבטנו על המנהרה ונכנסנו בהיסוס, קרובים כל כך לעיר אורבורג..


קרדיט לZell מאתר אחר על הספרייט של המאמן.
[B][SIZE=4]עודכן מדריך הדמויות[/SIZE][/B]

פרק מעולה אחי,אבל למה דווקא אמולגה? די פוקימון מעפן -_ -

[QUOTE=Machine X;1188968]פרק מעולה אחי,אבל למה דווקא אמולגה? די פוקימון מעפן -_ -[/QUOTE]

כן אבל זה פשוט מאמן מתחיל אז עשיתי שיהיה לו פוקימון חלש כזה, אבל סביר.. פרק חדש עוד יום-יומיים..

הצצה לפרק הבא:
[SPOILER]שערי אורבורג, מנהרה ענקית כדי להגיע לאורבורג.. מי הם יפגשו שם? מה יקרה שם? ומי [B]יתפתח [/B]שם...
כל זאת ועוד בפרק הבא של [B][I]מסעו של עומר![/I][/B][/SPOILER]

אתה מוזר ><''

פרק יפה, הקרב היה טוב אבל די מוזר שאקסיו ניצח את אמולגה שהוא תינוק..

[QUOTE=Tigraro;1192005]אתה מוזר ><''

פרק יפה, הקרב היה טוב אבל די מוזר שאקסיו ניצח את אמולגה שהוא תינוק..[/QUOTE]

תודה חח...
XDDDDDDDDDDDD