סיפור הליצן העצוב - חייבים לקרוא!!

תודה רבה! אגב, תזהר, זה ספאם.

הפרק הבא יוצא...........עכשיו!

[SIZE="6"]פרק 5[/SIZE]

[spoiler]זהו. לא יכולתי יותר. אחרי מספר מקרים מוזרים שכמעט והרגתי אנשים (שעירבו זקנה, נקניקיה בלחמניה וחזיר בר), החלטתי להתקשר לתום ולהגיד לו שיבוא לקחת אותי, כדי שילמד אותי איך לשרוד כערפד. הצמא לדם, כבר נהפכה לבלתי נסבלת ולא יכלתי להסתכן בלצאת מן הבית, מפני שפחדתי שאנשוך מישהו ואשאב את כל דמו עד הטיפה האחרונה. חייגתי את המספר ולחצתי על הכפתור של 'התקשר'. היה צפצןף לכמה שניות ואז שמעתי את הקול של תום אומר:" –חבורה של זומבים." ואז הוא אמר:" הלו? מי זה?"
"זה אני, נחום."
"נחום! נו, אז איך אתה מסתדר?"
"אתה חייב לבוא לקחת אותי! אני לא יכול לסבול את זה יותר!"
"הופה! אז אתה מאמין שאתה ערפד?"
"כן! רק תבוא לאסוף אותי מהר!"
"אני אבוא לאסוף אותך מחר לפני הזריחה, ביי."

בזמן שנותר לי, הכנתי לעצמי תיק שאותו אקח איתי לכל מקום שאלך. שמתי בו דברים חשובי ערך בשבילי, כגון: תמונה של אחותי הקטנה שנפטרה בתאונת דרכים כשהייתה בת 7, את הפנקס שלי (שבו אני כותב את כל מסעותיי כולל את זה) ועוד כמה דברים. בשעה שלוש וחצי, שמעתי צפירה מהרחוב שמתחת לבניין. הסתכלתי מהחלון וראיתי מכונית אדומה בצבע דם, ומהחלון של המכונית, ראיתי את תום מחווה לי בידו לרדת למטה. לקחתי את התיק וירדתי למטה. פתחתי את הדלת של המושב הקדמי, ונכנסתי פנימה. אמרתי לו שלום ואז הוא ביקש לשמוע מה עבר עליי בימים האחרונים, אז סיפרתי לו הכל. כשסיימתי, הוא הכניס את ידו לכיס מעילו, והוציא בקבוקון. בתוך הבקבוקון היה נוזל אדום, והוא הושיט לי את הבקבוקון וחיכה שאעשה בו משהו. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
"תשתה את זה! אתה צריך את זה מאוד."
"זה דם?"
"ברור שזה דם! נו, תשתה כבר!"
הוצאתי את הפקק ולקחתי נשימה עמוקה. לא האמנתי שאני באמת שותה דם אמיתי, אך הבנתי שהייתי חייב לשתות את זה אם רציתי לשרוד. קירבתי את הבקבוקון לפה, ושתיתי את כולו בלגימה אחת גדולה. הרגשתי איך הדם עובר בין שפתיי, ואז איך הוא מתגלגל על הלשון. הטעם של הדם היה הדבר הכי טעים שטעמתי אי פעם! תנסו לדמיין את האוכל האהוב עליכם, ואז תכפילו את הטעם שלו פי חמישים. אולי זה יתקרב לטעם של הדם. לאחר שבלעתי הכל, הרגשתי מאוד מרוענן. זה ניקה לי את המוח מכל המחשבות, ותחושת הצמא עברה.

"סיימת? אני מקווה שזה יספיק לך למשך חודש לפחות. אז איך זה מרגיש להיות ערפד?" אמר תום.
"אני שונא את זה. אני לא חושב שאני יצליח לצוד בן אדם ולקחת ממנו דם. אתה יכול בבקשה להפוך אותי לבן אדם רגיל? אני לא רוצה להיות ערפד למשך שארית חיי."
"עשיתי טעות גדולה כשהפכתי אותך לערפד. לא סיפרתי לך על כל החסרונות שלנו. אין דרך חזרה. אתה ערפד לנצח."
"מה?! אין דרך בכלל? אולי יש איזה משהו שאפשר לעשות?"
"בעצם, יש משהו אחד שיכול לעזור לך. זה שיקוי נדיר ביותר שנתון בידי מנהיגי הערפדים. אני ינסה למצוא דרך להשיג לך את השיקוי, אבל אין הרבה סיכוי שאצליח. ואם אני כן יצליח, זה יהיה רק על ידי תחרות מסוכנת כלשהי, מכיוון שהערפדים הם עם אכזרי וברוטאלי."
"כדאי לך להשיג את זה. אם לא תצליח, אז...." נתתי לשתיקה להסביר את עצמה.
"אתה מצחיק אותי לפעמים." אמר תום בגיחוך קל.

לאחר שעה של נסיעה, הגענו לבית של תום. זה היה בית די קטן, אך גם נקי ומסודר.
תום הדריך אותי לחדר קטן בפינה של הדירה. היה בו מדף קטן, ארון, כסא, שולחן וארון מתים.
"טוב, זה החדר שלך. אני הולך לישון עכשיו. בוקר טוב." אמר תום בחצי חיוך, ויצא מהחדר.
אירגנתי את הדברים שלי, וישבתי על הכסא בניסיון לחשוב מה לעשות אם כל המידע שקיבלתי כעת.
[/spoiler]

הפרק האחרון קצת מפוזר
אבל לא נורא
מתי יצא הפרק החדש?

פרק יפה! קרעת אותי עם הנקניקיה בלחמניה Xddddddddddddd
אז אני מבין שייתכנו 'מעריצים' מסריחים שירצו את המוח שלו, אה?

יפה... החלק המותח היחידי בפרק הוא תחילת השיחה עם תום...
בעיקרון, הפרק מעולה.

תודה רבה! לא כל פרק צריך להיות מותח...

לא בדיוק, כל פרק צריך [b]להשאיר[/b] במתח, איכשהו...

אז אם זה לא מותח אז אני מצטער ואנסה לעשות זאת בפעמים הבאות.
אבל! תודה על ההערה וההארה.

מצאת את הספר כבר?

מצאתי את הספר וקראתי אותו. הוא דומה קצת אבל בניגוד לספר המהולל אצלי בסיפור יש זומבים, ליצנים עצובים ועלילה שונה לחלוטין.

יאללה אחי, תפרסם עוד פרק, שהסיפור שלך לא ייסגר, הוא דווקא מעניין.

אני כותב את הפרק הבא כעת ואפרסמו היום או מחר.