העולם שמעבר

מעניין... מותח... מושלם!

פרק אדיר. מעניין מה קרה עם הידיים והכל בסוף. יישר כח, אלוף!

תודה אמיצים שכמוכם

[QUOTE=Master Po;1281025]פרק רביעי- היער.

[spoiler]וכך הגענו ליער. שנינו לבד, אני ואביאל, בלי אף אחד שיפריע לנו לחקור את המקום... חוץ מ, כמובן, התנים, הינשופים, הנחשים, חרקי היער, היצורים האחרים שמסתובבים ביער כמו זה... ועקב העובדה שכבר פגשתי כמה יצורים שלא מוכרים למדע, אני משער שגם כאן יש עוד כאלו. אה, וכמעט שכחתי, גם מחבלים ערבים.

"היער הזה מפחיד..." אמר אביאל, "והעובדה שיש לי קלסטרופוביה ממש לא מקלה על הפחד". "תנסה להירגע," אמרתי לאביאל, "פשוט תנשום ותאזין לקולות היפים של היער". הוא עשה כמצוותי, אך באותו רגע שמענו צרחה של יצור כלשהו, כנראה שהרגע נטרף. "תודה רבה על העצה, גאון" אמר אביאל. "אוקיי, טעות שלי." אמרתי, "בוא נדבר עד שנמצא משהו חשוד. זה יעזור להפיג את הפחד". אביאל הנהן, "אז... יו". "יו" השבתי לו. ואז הגיע גל של שתיקה. "אתה יודע," אמרתי לאחר כמה דקות, "זה לא יעבוד אם לא נמצא נושא לדיבור". "אז על מה נדבר?" שאל אביאל. חשבנו מעט, ובדיוק עלה לי רעיון, אך קבוצת ינשופים שעופפה לעברנו עצרה את חוט המחשבה. אביאל צרח מפחד, אבל התעשת על עצמו מיד. "וואו," הוא קרא, "בימים האלה אין לחיות גבולות...". צחקתי, אך לפתע שמעתי קול מעיכה. הקול הגיע מהרגל שלי. הסתכלתי למטה, וראיתי מין משהו... ירוק חום, ונוזלי. חצי אחד שלו זז, החצי השני היה מעוך כמו פרוסת לחם. ניסיתי לעצור ולשמור את הצווחה שעמדה לצאת בבטן, אך היה מאוחר מדי.

"אמאא!!!!" קראתי, תוך שזינקתי לאוויר, וברוב חכמתי הצלחתי להדביק לראשי קורי עכביש דביקים, שהיו לפני רגע מעליי. צווחתי שוב, והפעם ניסיתי להוריד את קורי העכביש הדביקים מראשי, ללא הצלחה כמובן. אביאל הסתכל עליי וגיחך, לאחר מכן הסתכל על סוליית הנעל שלי, וצרח בכל הכוח, "אייככססס!!!". הסתכלתי לרגע על הסולייה, ושוב צרחתי. על הסולייה, דבוק ומעוך, היה יצור מוזר ונוזלי, כנראה החצי השני של היצור שדרכתי עליו, רק שלו היו שני מחושים גדולים ועבים, שגיששו אחר החצי השני שלו. הצבע שלו השתנה לצבע הנעל, צבע שחור בוהק, והוא זחל על הנעל באיטיות. מהר רקעתי ברגלי על האדמה, בניסיון להוריד את הגועל הזה ממני, אך מה שקרה זה שהוא נמעך, ונדבק לנעל שלי אפילו יותר. "איוו!!" ייבבתי, וניסיתי לגרד את הדבר הזה בעץ אלון שהיה קרוב אליי, אך במקום שהדבר הזה ירד מהנעל, הוא נדבק אפילו יותר, ועוד יצורים כמוהו, רק שלמים, שנראו כחשופיות רק גדולות הרבה יותר, בגודל של כף רגל של תינוק לכל הפחות, זחלו על העץ והתקרבו לעבר הנעל שלי. הנעל הפעם נדבקה לעץ, יחד עם החצי של החשופית הענקית, שחיברה את נעלי לעץ. עוד ועוד חשופיות גדולות החלו לטפס על הנעל, ואביאל ואני, תוך ששנינו מייבבים בגועל, היינו צריכים לקחת ענפים עבים ולהכות בהם. לאחר כמה דקות, ה'עלייה לרגל' של החשופיות הגדולות הפסיקה. הם נסוגו, והותירו אותי ואביאל שוב לבד, רק שלא יכלנו לזוז. הרגל שלי הייתה עדיין דבוקה לעץ.

ודווקא באותו רגע, אני וכשרוני האדיר משכו לכאן עוד שודד. הוא היה לבוש כמו הקודם, בגדים שחורים הדוקים וכובע גרב שחור. הוא החזיק בשני ידיו זוג סכינים חדים, סכין אחת לכל יד, וכופף את רגליו לתנוחה שנוח להילחם בה. הוא לא אמר מילה, רק הסתכל על שנינו. "איך אנחנו עומדים להילחם בשודד כשאתה דבוק לעץ?!" שאל אביאל בחרדה, ופנה אל השודד,"תגיד, שודד, אתה יכול בבקשה לחזור עוד עשר דקות? אנחנו די מנסים לחלץ את האידיוט הזה מהעץ שהוא הצליח להידבק אליו" תוך שהוא הצביע לעברי. "היי!" קראתי בכעס, אבל השודד באמת התרחק. הוא פסע כמה צעדים אחורה, אך הסתכל עלינו. גבו הופנה לכיוון הנגדי, כך שלא יכלנו לראות את הגב. לפתע, הוא נעצר. נעצר. השודד הסתכל עלינו, ולפתע, זינק לעברי!

השודד עמד לחצות אותי לשניים, אך מזל שהרפלקס של אביאל גרם לו לבעוט בפרצופו של השודד בחזקה. השודד נפל על הארץ, אך קם על רגליו, והשליך את הסכין בכוח לעברינו. אביאל התכופף מהר, והסכין כמעט וננעץ בי, ולולא הרפלקס שגרם לי לזוז הצידה, הייתי נחצה לשניים. וגם דבוק לעץ, עקב העובדה שהסכין חתך חתיכה מהגזע, ואני הצלחתי להשתחרר יחד עם החתיכה, שעדיין הייתה דבוקה אליי. כמובן שההליכה הייתה מסורבלת בגל חתיכת העץ הגדולה, אך זה עדיף מלהיות דבוק. "תודה רבה, פראייר!" קראתי בטון מתגרה, ונראה שזה בהחלט הצליח לגרום לשודד לאבד את העשתונות.

השודד רץ לעברנו במהירות, עם סכין אחת שלופה, אך הוא לא תקף אותנו, אלא הרים את הסכין שהיה על האדמה בכוח, ורץ לעברי כשהוא מצליב את שני הסכינים. לא ידעתי מה לעשות. אחרי הכל, אני לא מתמחה באמנות לחימה כלשהיא. אין לי מושג איך לחסום דברים כאלו. אז מתוך פחד, פשוט עצמתי עיניים ונתתי לחושים שלי לעשות את שלהם. הרגשתי את הידיים שלי זזות, אבל בקצב ממש... לא רגיל. הידיים זזו מהר מאוד, הרבה יותר מהר ממה שבדרך כלל יכלתי להזיז אותם, והרגשתי את הסכינים פוגעים בהם בחזקה, אך לא כאב לי. שמעתי צעקה, היא באה מהשודד. פקחתי את עיני, וראיתי את השודד מוטל על האדמה, בתוך שלולית של דם, כשהוא מייבב ומתפתל מכאבים. אחד הסכינים שלו היה נעוץ בחזהו. לאחר כמה שניות שבהם הסתכלתי עליו מתפתל, הוא נדם, ועצם את עיניו.
[/spoiler][/QUOTE]

אחלה סיפור אחי האבתי איך שהוא נדבק לעץ XD איזה בן אדם פגום XDDD!!

[QUOTE=Touya;1281041]אחלה סיפור אחי האבתי איך שהוא נדבק לעץ XD איזה בן אדם פגום XDDD!![/QUOTE]

חח או שהחשופית פגמה בו, ואז הוא באמת אדם פגום -_-

תודה רבה!

פרקים יפים, הכתיבה מעולה והרעיון ממש מקורי! ^^
מחכה לפרק הבא.

[QUOTE=Rin Kagamine;1281119]פרקים יפים, הכתיבה מעולה והרעיון ממש מקורי! ^^
מחכה לפרק הבא.[/QUOTE]

תודה רבה! :)

לא חוכמה שהוא מצליח להרוג אותו סתם כי הוא עצם עיינים.

[QUOTE=HyperNoob;1281134]א חוכמה שהוא מצליח להרוג אותו סתם כי הוא עצם עיינים.[/QUOTE]

זה גם די הגיוני כשחושבים על זה. הלהב של השודד הייתה מוחזקת בצורה כזו שהדיפה אחת תכניס אותהאותה ללב השודד, וכתבתי את זה, שהוא החזיקם בהצלבה.
אבל בהחלט יש צשהו שונה בדמות הראשית, תגלה אותה בהמשך הסיפור.

אהבתי מאוד

[quote=מאסטר ליאון;1281155]אהבתי מאוד[/quote]

מצוין!!!!

פרק מושלם..!
וואי איזה מתח.. יאללה תפרסם עוד פרק!

יש סיכוי שאפרסם היום
תודה רבה :)

סיפור מאוד יפה ומעניין.
עברה לי צמרורת כשקראתי איך אוהד מת.

[quote=צהלול;1281375]סיפור מאוד יפה ומעניין.
עברה לי צמרורת כשקראתי איך אוהד מת.[/quote]

וטוב שכך Xd
תודה רבה!

ודרך אגב זה קצת לא הגיוני שהוא יצליב סכינים
זה לא נותן לו כמעט אופצייה לצאת ולהתקיף/(ולהגן) בחופשיות

[quote=צהלול;1281381]ודרך אגב זה קצת לא הגיוני שהוא יצליב סכינים
זה לא נותן לו כמעט אופצייה לצאת ולהתקיף/(ולהגן) בחופשיות[/quote]

זה לא נכון, יש טקטיקה בהצלבת סכינים, לרוץ ישירות ליריב ולהצמיד אותו בעזרת החלק הלא חד של הסכין למקום מסוים(במקרה הנוכחי, לקיר), ואז להתקיף אותו בלי שיוכל להגן(וההלבה עוזרת כך שהיריב לא יוכל להדוף את אחד הסכינים וגם החזה לא חשוף).

[quote]הייתי נחצה לשניים. וגם דבוק לעץ,[/quote]

יש לך פה עריק :) נק' במקום פסיק תתבייש לך!;)

[quote]הסתכל על סוליית הנעל שלי, וצרח בכל הכוח, "אייככססס!!!". הסתכלתי לרגע על הסולייה, ושוב צרחתי. על הסולייה, דבוק ומעוך, היה יצור מוזר ונוזלי, כנראה החצי השני של היצור שדרכתי עליו, רק שלו היו שני מחושים גדולים ועבים, שגיששו אחר החצי השני שלו. הצבע שלו השתנה לצבע הנעל, צבע שחור בוהק, והוא זחל על הנעל באיטיות. מהר רקעתי ברגלי על האדמה, בניסיון להוריד את הגועל הזה ממני, אך מה שקרה זה שהוא נמעך, ונדבק לנעל שלי אפילו יותר. "איוו!!" ייבבתי, וניסיתי לגרד את הדבר הזה בעץ אלון שהיה קרוב אליי, אך במקום שהדבר הזה ירד מהנעל, הוא נדבק אפילו יותר, ועוד יצורים כמוהו, רק שלמים, שנראו כחשופיות רק גדולות הרבה יותר, בגודל של כף רגל של תינוק לכל הפחות, זחלו על העץ והתקרבו לעבר הנעל שלי. הנעל הפעם נדבקה לעץ, יחד עם החצי של החשופית הענקית, שחיברה את נעלי לעץ. עוד ועוד חשופיות גדולות החלו לטפס על הנעל, ואביאל ואני, תוך ששנינו מייבבים בגועל, היינו צריכים לקחת ענפים עבים ולהכות בהם. לאחר כמה דקות, ה'עלייה לרגל' של החשופיות הגדולות הפסיקה. הם נסוגו, והותירו אותי ואביאל שוב לבד, רק שלא יכלנו לזוז. הרגל שלי הייתה עדיין דבוקה לעץ.
[/quote]

קרע אותי

[QUOTE=Miku Hatsune;1281416]יש לך פה עריק :) נק' במקום פסיק תתבייש לך!;)



קרע אותי[/QUOTE]

יש איזה כיף, העריק הראשון שלי XD

תודה רבה

פרק חמישי- כוח נסתר!

[spoiler]"אחי..." אמר אביאל במבט חושש וברעד, בעודו מסתכל על השודד השרוע על האדמה בתוך שלולית דם טרי בחלחלה, "אתה הרגת אותו... בעזרת הידיים שלך!". "מה?" שאלתי בבלבול, "איך זה בכלל ייתכן?". "הידיים שלך פשוט... זזו מהר מאוד," אמר אביאל, "והעפת את הסכין שהשודד החזיק ביד, ישר ללב שלו!". הסתכלתי לרגע על כפות הידיים שלי. לא היה בהם זכר למה שאביאל תיאר. "אתה בטוח שאתה לא עובד עליי?" שאלתי בחשד. "אולי העיניים שלי עובדות עליי," אמר אביאל, "אבל אני בטוח שזה מה שראיתי". הסתכלתי שוב על הידיים שלי. שפשפתי אותם זו בזו. 'האם זה נכון? האם באמת קרה מה שאביאל תיאר? כלומר, הרגשתי את הסכין, אבל איך זה הגיוני בכלל?'.

הלילה ירד. גשם החל לטפטף בחזקה, ובפעם הראשונה בחיי שמחתי להירטב ממנו. עבר עליי יום קשה במיוחד, ו'מקלחת' קרה ממש לא הזיקה לי, גם אם הייתי לבוש. "אני חושב שנצטרך למצוא מחסה ללילה" אמר אביאל, שרעד מקור והתבונן ביער, כמחפש אחר דבר מה. "מה קורה?" שאלתי. "אני רק בודק..." אמר אביאל, "אולי יש פה מקום שאפשר להסתתר בו מפני הגשם, ולישון כמו שצריך". הסתכלתי יחד איתו. הגשם החל להתחזק, אבל לא מצאנו דבר. לאחר כמה שניות, הבחנתי בעץ עבה וגדול, שחלק מהגזע שלו נראה מעט רופף. "בוא ננסה לשבור את החלק הזה של הגזע," אמרתי והצבעתי לעבר העץ, "אולי נוכל להתחבא בפנים". אביאל הנהן, ושנינו ניגשנו לעץ. ניסינו לחבוט בו, אך לשווא. "אולי תנסה לעשות את הדבר הזה שלך עם הידיים?" שאל אביאל. "יש בעיה..." אמרתי, "אין לי מושג איך לעשות את זה בכלל". "הממ..." סינן אביאל, "אולי אנסה לבעוט בזה". הוא לקח עד אחד אחורה, קרא בקול "דוי צ'אגי!" כמכריז על המהלך שהוא עומד לתקוף איתו, הסתובב במהירות סיבוב של 360 מעלות, ובעט בכוח בגזע. הגזע החל להיסדק. "עוד פעם!" קרא אביאל, ובעט שוב באותו מהלך. הגזע כבר היה סדוק כמעט לגמרי. "פעם אחת אחרונה!!" הוא קרא, הסתובב ובעט הפעם עם תנופה ובכל הכוח. העץ נשבר, וחשף חור חלול וגדול בעץ. מספיק גדול בשביל ששני בחורים צעירים יוכלו לישון בו, ולא בצפיפות.

"רק שתדע," אמר אביאל ושם את ידיו על מותניו, "דוי צ'אגי זאת הבעיטה הכי חזקה בטאיקוואנדו, לפי מחקרים". הוא הסתכל על החור הפעור בגזע והעלה חיוך רחב, כמרוצה ממלאכת ידו. "לפי החיוך שלך אפשר לחשוב שאתה הכנת את החור בעצמך" אמרתי בציניות. "תגיד תודה ותסתום" אמר אביאל וחבט בכתפי. "אאו!" קראתי, ושפשפתי את הכתף, "אל תגזים!". אביאל חייך, ושנינו התחלנו לצחוק. נראה שהסביבה ששה בשמחתנו, שכן הגשם הלך וגבר, וברקים החלו להבזיק בשמיים. "טוב, כדאי שניכנס" אמר אביאל, ונכנס לחור. "יש לנו שקי שינה?" שאלתי בזמן שהתכופפתי ונכנסתי לחור. "לא," אמר אביאל, "נצטרך לישון בלי מצעים". "איזה באסה!" קראתי, "קור כלבים בחוץ!". "ועוד הבגדים שלנו סחוטים במים..." אמר אביאל. "אני חושב שנצטרך לישון בתחתונים הלילה" אמרתי, והורדתי את חולצתי ואת מכנסיי. "אחי, לא!" קרא אביאל, "אתה מוזמן לישון סחוט כמו סמרטוט," עניתי לו, "אני לא עוצר אותך". אביאל הסתכל עליי בכעס, והוריד את בגדיו. נשכבתי לישון על הגזע. משום מה הוא היה יחסית רך, חלק וישר, בלי חודים או בליטות, והיה די נוח להישכב עליו. עצמתי את עיניי, וחיכיתי שהתרדמה תאפוף אותי. אבל עברה כמעט שעה, וזה לא קרה. הגשם המשיך לרדת, ואני לא הצלחתי להירדם. היה חשוך מאוד בתור החור, ומדי פעם היה ניתן לראות מעט אור, בשל הברקים שהבזיקו בחוץ. יכלתי להבחין שגם אביאל לא נרדם. "אחי!" קראתי לבסוף, כשכבר עליתי על הבעיה שגרמה לי להפסיק להירדם, "גם התחתונים רטובים!
[/spoiler]

[b]פרק חמישי- כוח נסתר![/b]
[spoiler]
"אחי..." אמר אביאל במבט חושש וברעד, בעודו מסתכל על השודד השרוע על האדמה בתוך שלולית דם טרי בחלחלה, "אתה הרגת אותו... בעזרת הידיים שלך!". "מה?" שאלתי בבלבול, "איך זה בכלל ייתכן?". "הידיים שלך פשוט... זזו מהר מאוד," אמר אביאל, "והעפת את הסכין שהשודד החזיק ביד, ישר ללב שלו!". הסתכלתי לרגע על כפות הידיים שלי. לא היה בהם זכר למה שאביאל תיאר. "אתה בטוח שאתה לא עובד עליי?" שאלתי בחשד. "אולי העיניים שלי עובדות עליי," אמר אביאל, "אבל אני בטוח שזה מה שראיתי". הסתכלתי שוב על הידיים שלי. שפשפתי אותם זו בזו. 'האם זה נכון? האם באמת קרה מה שאביאל תיאר? כלומר, הרגשתי את הסכין, אבל איך זה הגיוני בכלל?'.

הלילה ירד. גשם החל לטפטף בחזקה, ובפעם הראשונה בחיי שמחתי להירטב ממנו. עבר עליי יום קשה במיוחד, ו'מקלחת' קרה ממש לא הזיקה לי, גם אם הייתי לבוש. "אני חושב שנצטרך למצוא מחסה ללילה" אמר אביאל, שרעד מקור והתבונן ביער, כמחפש אחר דבר מה. "מה קורה?" שאלתי. "אני רק בודק..." אמר אביאל, "אולי יש פה מקום שאפשר להסתתר בו מפני הגשם, ולישון כמו שצריך". הסתכלתי יחד איתו. הגשם החל להתחזק, אבל לא מצאנו דבר. לאחר כמה שניות, הבחנתי בעץ עבה וגדול, שחלק מהגזע שלו נראה מעט רופף. "בוא ננסה לשבור את החלק הזה של הגזע," אמרתי והצבעתי לעבר העץ, "אולי נוכל להתחבא בפנים". אביאל הנהן, ושנינו ניגשנו לעץ. ניסינו לחבוט בו, אך לשווא. "אולי תנסה לעשות את הדבר הזה שלך עם הידיים?" שאל אביאל. "יש בעיה..." אמרתי, "אין לי מושג איך לעשות את זה בכלל". "הממ..." סינן אביאל, "אולי אנסה לבעוט בזה". הוא לקח עד אחד אחורה, קרא בקול "דוי צ'אגי!" כמכריז על המהלך שהוא עומד לתקוף איתו, הסתובב במהירות סיבוב של 360 מעלות, ובעט בכוח בגזע. הגזע החל להיסדק. "עוד פעם!" קרא אביאל, ובעט שוב באותו מהלך. הגזע כבר היה סדוק כמעט לגמרי. "פעם אחת אחרונה!!" הוא קרא, הסתובב ובעט הפעם עם תנופה ובכל הכוח. העץ נשבר, וחשף חור חלול וגדול בעץ. מספיק גדול בשביל ששני בחורים צעירים יוכלו לישון בו, ולא בצפיפות.

"רק שתדע," אמר אביאל ושם את ידיו על מותניו, "דוי צ'אגי זאת הבעיטה הכי חזקה בטאיקוואנדו, לפי מחקרים". הוא הסתכל על החור הפעור בגזע והעלה חיוך רחב, כמרוצה ממלאכת ידו. "לפי החיוך שלך אפשר לחשוב שאתה הכנת את החור בעצמך" אמרתי בציניות. "תגיד תודה ותסתום" אמר אביאל וחבט בכתפי. "אאו!" קראתי, ושפשפתי את הכתף, "אל תגזים!". אביאל חייך, ושנינו התחלנו לצחוק. נראה שהסביבה ששה בשמחתנו, שכן הגשם הלך וגבר, וברקים החלו להבזיק בשמיים. "טוב, כדאי שניכנס" אמר אביאל, ונכנס לחור. "יש לנו שקי שינה?" שאלתי בזמן שהתכופפתי ונכנסתי לחור. "לא," אמר אביאל, "נצטרך לישון בלי מצעים". "איזה באסה!" קראתי, "קור כלבים בחוץ!". "ועוד הבגדים שלנו סחוטים במים..." אמר אביאל. "אני חושב שנצטרך לישון בתחתונים הלילה" אמרתי, והורדתי את חולצתי ואת מכנסיי. "אחי, לא!" קרא אביאל, "אתה מוזמן לישון סחוט כמו סמרטוט," עניתי לו, "אני לא עוצר אותך". אביאל הסתכל עליי בכעס, והוריד את בגדיו. נשכבתי לישון על הגזע. משום מה הוא היה יחסית רך, חלק וישר, בלי חודים או בליטות, והיה די נוח להישכב עליו. עצמתי את עיניי, וחיכיתי שהתרדמה תאפוף אותי. אבל עברה כמעט שעה, וזה לא קרה. הגשם המשיך לרדת, ואני לא הצלחתי להירדם. היה חשוך מאוד בתור החור, ומדי פעם היה ניתן לראות מעט אור, בשל הברקים שהבזיקו בחוץ. יכלתי להבחין שגם אביאל לא נרדם. "אחי!" קראתי לבסוף, כשכבר עליתי על הבעיה שגרמה לי להפסיק להירדם, "גם התחתונים רטובים!
[/spoiler]

פרק קצר, ממבט ראשון, אבל יש בו הרבה הומור ועניין D=
תשלח לי ה"פ בכל פרק חדש, אוקיי..?

כמו שעומר אמר קודם, די קצר (ביחס לפרקים האחרים...) אך מלא עניין, הומור וכמובן! מתח! למה הם לא נרדמים?
כמובן שאני יודע למה...

חחחחח
פרק מצחיק! (הם ישנים ערומים ביחד עכשיו?!)
המשך כך, ותעלה עוד מעלה מעלה.

עשית דאבל פוסט מהדף הקודם, דבדוק ותראה.

תודה רבה לכולכם, אני מסתבך עכשיו עם הסיפור כי אינטרנט רימון חוסם לי את העמוד, השד יודע למה Xd
אני צריך שתגיבו ותשאלו שאלות או משו כזה על הסיפור, כדי שיעבור לעמוד 6 ונגמור עם הסיוט הזה חח

ד"א, האם יהיו עוד שחקנים ראשיים בסיפור חוץ מה4 שהזכרת?

כן, יהיו, אבל אני מעדיף להשאיר את העניין הזה בסוד

האם יהיו בנות בסיפור?

[QUOTE=Ash Is A Nub;1282015]האם יהיו בנות בסיפור?[/QUOTE]

חח זה היה חייב לבוא מתישהו.. XD
~~~
אני מניח שהחברים שלך הם אמיתיים, ולקחת מהם השראה לדמויות, נכון?

כן, הם אמיתיים ותיארתי אותם כמו שהם באמת, כדי ליצור סיטואציות אמיתיות ולא מה שנקרא 'רואים את זה רק בסרטים'.
וכן, יהיו בנות :)

ד"א, הכוח המיוחד של אוהד ייחשף גם בהמשך, ותבינו את הסיבה לזה(זה הגיוני לגמרי).

האם תהיה רומנטיקה?

[QUOTE=Ash Is A Nub;1282043]האם תהיה רומנטיקה?[/QUOTE]

זה כל מה שאתה יכול לחשוב עליו? תשאל האם יהיו סצנות קרב יותר משוכללות לדוגמא.
אם אני אמצא טעויות בסצנות הקרב אני אודיע לך, בעיקר בקשר לג'אוג'יטסו. האם הוא באמת לומד ג'אוג'יטסו במציאות? כי אם כן אני רוצה לדבר איתו לגבי איפה הוא לומד (אני רוצה לחזור לזה אבל אני לא מוצא חוג).

[QUOTE=HyperNoob;1282102]זה כל מה שאתה יכול לחשוב עליו? תשאל האם יהיו סצנות קרב יותר משוכללות לדוגמא.
אם אני אמצא טעויות בסצנות הקרב אני אודיע לך, בעיקר בקשר לג'אוג'יטסו. האם הוא באמת לומד ג'אוג'יטסו במציאות? כי אם כן אני רוצה לדבר איתו לגבי איפה הוא לומד (אני רוצה לחזור לזה אבל אני לא מוצא חוג).[/QUOTE]

אמרתי, לקחתי הכל מהמציאות, הוא כן לומד. אם תתעניין תפנה אלי בבית ספר, אני יגיד לך מי זה בדיוק.

ולא תהיה רומנטיקה, לעומת הסיפור הקודם XD

פרק שישי- ארבעה גברים ביער אחד

[spoiler]קרן אור ראשונה שחדרה אל החור בו ישנו, העידה על תחילתו של יום חדש. התמתחתי בתנוחת השכיבה שלי, יצאתי מהחור, וקמתי לעוד יום חדש ומלא הפתעות. שחכתי לגמרי שאני עירום, בלי בגדים ואפילו בלי תחתונים, וחיפשתי אחר אביאל, שלא היה בתוך החור. כשראיתי אותו, צעקתי בבהלה, "אמא!!". "מה קרה??" שאל אביאל, שנראה גם כן מפוחד מהצרחה שלי, כנראה הוא חשב שעוד שודד הגיע. "אתה ערום!" השבתי לו, והוא מהר הסתיר את איברו עם ידיו, "התחתונים עוד לא התייבשו! וחוץ מזה, גם אתה ערום!". הסתכלתי למטה, ומהר כיסיתי את המקום הרגיש שלי. "זה לא פייר!" קראתי, "יום כל כך יפה, ואני עומד כאן כמו איזה ליצן עצוב, ומחפש משהו להסתיר איתו את ה-", "תפסיק לקטר!" קטע אותי אביאל, "בוא נמצא איזה עלה ונתכסה! מה הבעיה? אנחנו ביעד, מלא בעצים!". הסתכלנו למעלה. כן, היה ברור שכל העצים יהיו עצי אורן. שעלים שלהם הם בעצם מחטים קטנטנים. ברור שהגורל רוצה להתגרות בנו בכוונה. "גאון הדור!" קראתי, "אנחנו ביער אורנים!". אביאל שתק, "טוב, אז אני עומד ללבוש את הבגדים שלי, גם אם הם רטובים". "תסחט אותם לפחות!" קראתי לו כשהוא הלך, משתדל לא להסתכל על הישבן שלו. "אתה לא עומד לבוא איתי לשם, אני עומד לסחוט עם הידיים!" קרא אביאל, והלך אל מאחורי העץ, איפה שתלינו את בגדינו אתמול, על ענף.

כעבור כמה דקות ממש לא נוחות, אביאל הגיח מאחורי העץ, כשהוא לבוש במיטב הבגדים... הרטובים. "בוקר טוב אליהו!" קראתי, "כמה זמן לוקח להתלבש?". "כולה חמש דקות!" קרא אביאל. "בשביל בן אדם שעומד ערום באמצע יער, חמש דקות נראים כמו הרבה יותר" אמרתי, והוא צחק כתגובה. "יאללה, לך להתלבש כבר" הוא אמר, ואני באמת הלכתי. לא היה לי כוח להתווכח עכשיו. הבגדים שלי היו תלויים על ענף עבה, סחוטים ברמה כזאת ששביל מים נטף מהם, כאילו הגשם פסק זה עתה. הסתכלתי על האדמה, טיפות קטנות גלשו על אבנים ועל ענפים שבורים, כאות לכך שבאמת לא מזמן הגשם הפסיק. סחטתי את הבגדים שלי בכל הכוח, כמה פעמים, ולבשתי אותם. התחושה בהתחלה הייתה ממש לא נוחה, אבל אחרי שמתחתי אותם הרגשתי רטוב מאוד, אבל קצת יותר נוח. "נו טוב," אמרתי לעצמי, "עדיף מלהיות ערום". חזרתי לקדמת העץ, ואביאל חיכה לי שם, כששני מקלות מחודדים בידיו. "מוכן לצוד?" הוא שאל. "מה הקשר לצוד?" שאלתי חזרה, "אנחנו לא אנשי מערות!". "אתה מעדיף לאכול פה גרגירים ופטריות?" שאל אביאל, "או שאולי אתה מעדיף בשר?". "גם אם אני מעדיף בשר," אמרתי, "איך נכין אותו? אני לא מתכוון לאכול בשר נע!". "נמצא כבר דרך," אמר אביאל, "בינתיים כדאי שנשיג איזה ארנב או משהו כזה, שנאכל". "זה לא כשר," אמרתי, "אני לא יורד לרמה של אוכל לא כשר". "אתה מעדיף למות??" שאל אביאל. "נקודה טובה" אמרתי, וחטפתי מידו את אחד המקלות.

"מוות לארנבים!!" קראתי כשזינקתי מהעץ הגבוה, ממנו השקפתי שניות ספורות קודם לכן על הארץ, בחיפוש אחר קורבן לציד. הארנב שמצאתי ברח במהירות, והחנית המגולפת שלי נתקעה באדמה, כשהקצה הלא חד נכנס לי לצלע בכוח. "אאהה!!" צעקתי מכאב, הצלע שלי ממש כאבה. אבל לא נתתי לזה לעצור אותי, חייבים להשיג מזון. הסתכלתי על פנים העץ ממנו השקפתי, היה בו מין חור חלול גדול, כמו אלו שהנקרים מנקרים בעץ ויוצרים אותו, וסנאים מוצאים בו את משכנם. בתוך החור, היה לא אחר מאשר קן של ביצים. אבל לא סתם ביצים, ביצים גדולות. חלק מהם היו סדוקים במקצת, משמע שבקרוב האפרוחים יבקעו. האם של הגוזלים לא הייתה במקום. תקעתי את בסיס הקן בקצה המחודד של המקל, והלכתי עם הקן עד למקום בו אני ואביאל ישנו, בינתיים זה היה ה'מחנה' שלנו.

במחנה הייתה יונה מתה שהראש שלה מעוך כמו פיתה, מראה די מזוויע לראות בהתחשב בעובדה שאתה עומד לאכול אותו, וכלי קטן עשוי מקליפת עץ, מלא בנמלים מתות. בואו נגיד שאם לא הייתי בסיטואציה הזאת, לא הייתי מסכים אפילו להסתכל על המקום הזה. אבל הייתי חייב. אז הנחתי את הקן ליד היונה המתה, ויצאתי לחפש עוד מזון. אני ואביאל התפצלנו כבר לפני שעתיים, וזה כל מה שהשגנו. מעורר רחמים.

אבל התמזל מזלי, וראיתי שני סנאים שרבו על משהו שאחד מהם החזיק, כנראה אצטרובל. כיוונתי את המקל המחודד שלי בעדינות ובזהירות, בלי לתת לסנאים לגלות שאני מכוון אליהם. הסנאים עמדו על עץ בענף די נמוך, בגובה שלושה מטרים לכל הפחות. הטיתי את ידי אחורה בעדינות, עד שכבר לא יכלתי, והסתכלתי על הסנאים. דמיינתי בראשי איך החנית תעוף, והזזתי את ידי מעט ימינה. שחררתי את החנית בתנופה רבה ובכוח רב. ולא תאמינו, כי דברים כאלו קורים רק בסרטים, אבל למרבה הפלא, המקל חדר דרך שני הסנאים ביחד(!!!) והפיל אותם לאדמה, כשהמקל נעוץ בהם. שניהם פרפרו מעט, אך אגרוף מהיר ממני והם מתו.

"וואו!!!" קראתי בקול רם, "השגתי לנו ארוחה!! איזה יופי! שני סנאים במכה אחת!". הלכתי בחזה מורם יחד עם הסנאים הנעוצים במקל לבסיס, ואביאל היה שם עם כמה זרדים וענפים יבשים, "זה בשביל האש" הוא אמר והסתכל עליי. פיו נפער. "יא מלך!" הוא קרא, "השגת לנו בשר! איזה אדיר אתה!". חייכתי, והשלכתי את החנית לעבר אביאל, "מנת גורמה לכל אחד מאיתנו". "מדהים!" קרא אביאל, והרים את אחד הסנאים מהזנב. מבט מלא בגועל עלה על פניו כשהוא ראה את החור העמוק נוטף הדם שהיה בבטן הסנאי. "לא בטוח שאני יאכל את החלק הזה," הוא אמר, "חבל שזה החלק הכי גדול...". "תשמור לי אותו" אמרתי, וצחקתי בקול.

לפתע, שמענו קול מעיכה. לא מעיכה כמו שמועכים ג'לי או משהו כזה, מכיוון שבמעיכה כזו יש קול מגעיל שבו החמצן יוצא מהג'לי. לא, זה היה קול של מעיכת הדשא, מה שאומר שיש מישהו, או משהו, בקרבת מקום. "מי זה?" קראתי, אך לא הייתה תשובה. עוד קול דריכה, וכעט היה ברור מאיפה מגיע הקול. הסתכלתי לאותו כיוון, וראיתי דמות שחורה, נראתה כצל. אותה דמות התפצלה לשניים, אחת יותר נמוכה מהשנייה. :מי זה??" שאלתי שנית את הדמויות, אבל הם המשיכו להתקדם בצעדים איטיים, והניעו את ידיהם קדימה ואחורה לסירוגין, כשאגרופיהם קפוצים. הדמויות החלו להתבהר, אך לא היה ניתן לזהותם בבירור. מה שמעניין היה, שבדיוק כששמנו לב אליהם, ערפל החל להתפשט, והוא הקשה על הראיה שלנו. "פם פם!!" קרא אחד הדמויות בקול דרמטי. הקול היה מוכר מעט, אך לא הצלחתי לעלות על מקור הזיהוי. "בם בם בם!!" נשמע קול שני, מהאיש הנמוך יותר, שהנמיך טון בכל קריאת 'בם' שלו. גם הקול הזה היה מוכר לי. לבסוף, הדמויות עצרו, ועמדו במקום למשך כמה שניות. "איזה גאים שניכם!" קרא האדם הגבוה, ובדיוק באותו רגע התבהר הערפל. "יעקב!" קראתי בקול שמח אך מעוצבן, ובעטתי בו בלי להתאמץ, רק כדי להראות לו שאני מעוצבן. "מה?" שאל דוד, הדמות הנמוכה יותר, "הוא צודק, ישנתם ביחד בעירום!". "מאיפה לכם לדעת?" שאלתי, לא קולט עדיין ששלושת החברים שלי נמצאים כאן, לידי. "ריגלנו אחריכם בלילה," קרא יעקב," מצאנו אחד את השני וחיפשנו מקום לישון, אז הצצנו לגזע והתחלנו להתפקע מצחוק". "לא שמחתם?" שאל אביאל. "שמחנו," ענה לו דוד, "אבל רק אחרי שצחקנו". פתאום נפל לי האסימון. "אתם קולטים שארבעתינו כאן ביחד?" שאלתי בקול נרגש. "זה אדיר!" קרא אביאל. "כמעט כמו שירים של כושים!" קרא יעקב, וכולנו צחקנו. "תגידו, איך בדיוק הגעתם לכאן?" שאלתי את דוד ויעקב. "אני-" אמר דוד, אבל יעקב קטע אותו, "ילד! תן לי לדבר!". דוד צחק וחבט בכתפו. "נשרפתי למוות" אמר יעקב, "איכשהוא הבית שלי הוצת ונשרפתי יחד איתו". "ובגלל שזה אתה, לקח אפילו פחות זמן, כי אתה כבר שרוף!" קראתי בציניות כדי להתגרות ביעקב, שענה בטון המעוצבן אך לא יתר על המידה, "אל תצ'גע אותי!". לא הייתה לנו בעיה לצחוק אחד על השני אף פעם, כי לקחנו תמיד את הירידות בנינו כציניות בלבד, ולא כהעלבות. "אני מתתי בדרך הרבה יותר מגניבה," אמר דוד, "הייתי בחוג ג'וג'יטסו שלי, כשבאותו יום הגיע תלמיד חדש לחוג, ערבי. הוא היה נראה כמו בן 18, אבל הוא אמר שהוא בן 16. בקיצור, המורה רצה לבחון את הכישורים שלו, ולכן ביקש שיצמיד סכין לצוואר שלי, אני יגיב ונראה מה הוא יעשה. בקיצור, המורה הושיט לו סכין מפלסטיק, אבל הוא החליף בין הסכינים ברגע האחרון ושיסף לי את הצוואר!". "אאו" אמרנו אני ואביאל יחד, ויכלתי לראות אותו נוגע קלות בצווארו. "איך זה הרגיש?" שאל אביאל. "לא הרגיש," אמר דוד, "אבל קשה לי לחשוב איך המשפחה שלי מרגישה עכשיו". נזכרתי במשפחה שלי, ותחושת לחץ הורגשה בבטני. "איך אתם מתתם?" שאל יעקב. "אני נדרסתי" אמר אביאל. דוד ויעקב התחילו לצחוק, "איך מתאים לך" אמר דוד. "ואיך אתה מתת?" שאל יעקב. "טוב, זה סיפור ארוך..." אמרתי, והתחלתי לספר להם את סיפור המוות שלי.
[/spoiler]

פרק יפה! D:
מחכה לפרק הבא 3:

[QUOTE=Rin Kagamine;1283585]פרק יפה! D:
מחכה לפרק הבא 3:[/QUOTE]

תודה רבה ^^

פרק מצחיק! לדוד הזה היה את המוות הכי מגניב. מעניין למה? אולי הוא שיחד את ה"ערבי"?
בסך הכל פרק אדיר.
ד"א, זה לא כל כך מעורר רחמים מה שהם מצאו מכיוון שאין להם בצייד שום ניסיון.

[QUOTE=Seviper;1283587]פרק מצחיק! לדוד הזה היה את המוות הכי מגניב. מעניין למה? אולי הוא שיחד את ה"ערבי"?
בסך הכל פרק אדיר.
ד"א, זה לא כל כך מעורר רחמים מה שהם מצאו מכיוון שאין להם בצייד שום ניסיון.[/QUOTE]

תודה רבה!
אבל תחשוב על זה שהם ביער מלא ביצורים ומלא בחיים, וכל מה שהם הצליחו לקחת זה יונה מעוכה, ביצים ונמלים. זה קצת כן מעורר רחמים(הרי אפשר לקחת גם חרקים גדולים וכאלו דברים, יונקים ממחילות ויצורים מהאדמה).

איך מתת? כמו חוויות מטיול שנתי...