העולם שמעבר

קראתי את הכל במהירות רבה.. זה פשוט עניין!
כל השימושים בחיים האמיתיים, וכל שאר הדברים האקטואליים.. אני ממש מקנא Xd

[QUOTE=Cool Nick;1279915]קראתי את הכל במהירות רבה.. זה פשוט עניין!
כל השימושים בחיים האמיתיים, וכל שאר הדברים האקטואליים.. אני ממש מקנא Xd[/QUOTE]

מקנא? אין צורך, אני בטוח שגם אתה יכול לעשות דבר כזה!
תודה רבה!

סלעים חלקים, סלעות חלקות... :)

[QUOTE=HyperNoob;1279998]סלעים חלקים, סלעות חלקות... :)[/QUOTE]

לא הבנתי מה הקטע, אבל מילא XD

עוד דבר, מאיפה הלוגו? פשוט ההקדמה שלי לסיפור מוכנה ואני מוכן ואני רוצה כבר לפתוח נושא..

[QUOTE=Cool Nick;1280019]עוד דבר, מאיפה הלוגו? פשוט ההקדמה שלי לסיפור מוכנה ואני מוכן ואני רוצה כבר לפתוח נושא..[/QUOTE]

כתבתי מתחת ללוגו קרדיט ליוצר, אתה מוזמן להסתכל :)

פשוט טעית וכתבת סלעים חלקות. סלע זה זכר...

פרק יפה מאוד! נהנתי בקריאתו... :)

[QUOTE=HyperNoob;1280029]פשוט טעית וכתבת סלעים חלקות. סלע זה זכר...[/QUOTE]
אוי נכון, תודה על ההערה
[QUOTE=Ash Is A Nub;1280030]פרק יפה מאוד! נהנתי בקריאתו... :)[/QUOTE]

תודה רבה :)

פרק רביעי- היער.

[spoiler]וכך הגענו ליער. שנינו לבד, אני ואביאל, בלי אף אחד שיפריע לנו לחקור את המקום... חוץ מ, כמובן, התנים, הינשופים, הנחשים, חרקי היער, היצורים האחרים שמסתובבים ביער כמו זה... ועקב העובדה שכבר פגשתי כמה יצורים שלא מוכרים למדע, אני משער שגם כאן יש עוד כאלו. אה, וכמעט שכחתי, גם מחבלים ערבים.

"היער הזה מפחיד..." אמר אביאל, "והעובדה שיש לי קלסטרופוביה ממש לא מקלה על הפחד". "תנסה להירגע," אמרתי לאביאל, "פשוט תנשום ותאזין לקולות היפים של היער". הוא עשה כמצוותי, אך באותו רגע שמענו צרחה של יצור כלשהו, כנראה שהרגע נטרף. "תודה רבה על העצה, גאון" אמר אביאל. "אוקיי, טעות שלי." אמרתי, "בוא נדבר עד שנמצא משהו חשוד. זה יעזור להפיג את הפחד". אביאל הנהן, "אז... יו". "יו" השבתי לו. ואז הגיע גל של שתיקה. "אתה יודע," אמרתי לאחר כמה דקות, "זה לא יעבוד אם לא נמצא נושא לדיבור". "אז על מה נדבר?" שאל אביאל. חשבנו מעט, ובדיוק עלה לי רעיון, אך קבוצת ינשופים שעופפה לעברנו עצרה את חוט המחשבה. אביאל צרח מפחד, אבל התעשת על עצמו מיד. "וואו," הוא קרא, "בימים האלה אין לחיות גבולות...". צחקתי, אך לפתע שמעתי קול מעיכה. הקול הגיע מהרגל שלי. הסתכלתי למטה, וראיתי מין משהו... ירוק חום, ונוזלי. חצי אחד שלו זז, החצי השני היה מעוך כמו פרוסת לחם. ניסיתי לעצור ולשמור את הצווחה שעמדה לצאת בבטן, אך היה מאוחר מדי.

"אמאא!!!!" קראתי, תוך שזינקתי לאוויר, וברוב חכמתי הצלחתי להדביק לראשי קורי עכביש דביקים, שהיו לפני רגע מעליי. צווחתי שוב, והפעם ניסיתי להוריד את קורי העכביש הדביקים מראשי, ללא הצלחה כמובן. אביאל הסתכל עליי וגיחך, לאחר מכן הסתכל על סוליית הנעל שלי, וצרח בכל הכוח, "אייככססס!!!". הסתכלתי לרגע על הסולייה, ושוב צרחתי. על הסולייה, דבוק ומעוך, היה יצור מוזר ונוזלי, כנראה החצי השני של היצור שדרכתי עליו, רק שלו היו שני מחושים גדולים ועבים, שגיששו אחר החצי השני שלו. הצבע שלו השתנה לצבע הנעל, צבע שחור בוהק, והוא זחל על הנעל באיטיות. מהר רקעתי ברגלי על האדמה, בניסיון להוריד את הגועל הזה ממני, אך מה שקרה זה שהוא נמעך, ונדבק לנעל שלי אפילו יותר. "איוו!!" ייבבתי, וניסיתי לגרד את הדבר הזה בעץ אלון שהיה קרוב אליי, אך במקום שהדבר הזה ירד מהנעל, הוא נדבק אפילו יותר, ועוד יצורים כמוהו, רק שלמים, שנראו כחשופיות רק גדולות הרבה יותר, בגודל של כף רגל של תינוק לכל הפחות, זחלו על העץ והתקרבו לעבר הנעל שלי. הנעל הפעם נדבקה לעץ, יחד עם החצי של החשופית הענקית, שחיברה את נעלי לעץ. עוד ועוד חשופיות גדולות החלו לטפס על הנעל, ואביאל ואני, תוך ששנינו מייבבים בגועל, היינו צריכים לקחת ענפים עבים ולהכות בהם. לאחר כמה דקות, ה'עלייה לרגל' של החשופיות הגדולות הפסיקה. הם נסוגו, והותירו אותי ואביאל שוב לבד, רק שלא יכלנו לזוז. הרגל שלי הייתה עדיין דבוקה לעץ.

ודווקא באותו רגע, אני וכשרוני האדיר משכו לכאן עוד שודד. הוא היה לבוש כמו הקודם, בגדים שחורים הדוקים וכובע גרב שחור. הוא החזיק בשני ידיו זוג סכינים חדים, סכין אחת לכל יד, וכופף את רגליו לתנוחה שנוח להילחם בה. הוא לא אמר מילה, רק הסתכל על שנינו. "איך אנחנו עומדים להילחם בשודד כשאתה דבוק לעץ?!" שאל אביאל בחרדה, ופנה אל השודד,"תגיד, שודד, אתה יכול בבקשה לחזור עוד עשר דקות? אנחנו די מנסים לחלץ את האידיוט הזה מהעץ שהוא הצליח להידבק אליו" תוך שהוא הצביע לעברי. "היי!" קראתי בכעס, אבל השודד באמת התרחק. הוא פסע כמה צעדים אחורה, אך הסתכל עלינו. גבו הופנה לכיוון הנגדי, כך שלא יכלנו לראות את הגב. לפתע, הוא נעצר. נעצר. השודד הסתכל עלינו, ולפתע, זינק לעברי!

השודד עמד לחצות אותי לשניים, אך מזל שהרפלקס של אביאל גרם לו לבעוט בפרצופו של השודד בחזקה. השודד נפל על הארץ, אך קם על רגליו, והשליך את הסכין בכוח לעברינו. אביאל התכופף מהר, והסכין כמעט וננעץ בי, ולולא הרפלקס שגרם לי לזוז הצידה, הייתי נחצה לשניים. וגם דבוק לעץ, עקב העובדה שהסכין חתך חתיכה מהגזע, ואני הצלחתי להשתחרר יחד עם החתיכה, שעדיין הייתה דבוקה אליי. כמובן שההליכה הייתה מסורבלת בגל חתיכת העץ הגדולה, אך זה עדיף מלהיות דבוק. "תודה רבה, פראייר!" קראתי בטון מתגרה, ונראה שזה בהחלט הצליח לגרום לשודד לאבד את העשתונות.

השודד רץ לעברנו במהירות, עם סכין אחת שלופה, אך הוא לא תקף אותנו, אלא הרים את הסכין שהיה על האדמה בכוח, ורץ לעברי כשהוא מצליב את שני הסכינים. לא ידעתי מה לעשות. אחרי הכל, אני לא מתמחה באמנות לחימה כלשהיא. אין לי מושג איך לחסום דברים כאלו. אז מתוך פחד, פשוט עצמתי עיניים ונתתי לחושים שלי לעשות את שלהם. הרגשתי את הידיים שלי זזות, אבל בקצב ממש... לא רגיל. הידיים זזו מהר מאוד, הרבה יותר מהר ממה שבדרך כלל יכלתי להזיז אותם, והרגשתי את הסכינים פוגעים בהם בחזקה, אך לא כאב לי. שמעתי צעקה, היא באה מהשודד. פקחתי את עיני, וראיתי את השודד מוטל על האדמה, בתוך שלולית של דם, כשהוא מייבב ומתפתל מכאבים. אחד הסכינים שלו היה נעוץ בחזהו. לאחר כמה שניות שבהם הסתכלתי עליו מתפתל, הוא נדם, ועצם את עיניו.
[/spoiler]

מעניין... מותח... מושלם!

פרק אדיר. מעניין מה קרה עם הידיים והכל בסוף. יישר כח, אלוף!

תודה אמיצים שכמוכם

[QUOTE=Master Po;1281025]פרק רביעי- היער.

[spoiler]וכך הגענו ליער. שנינו לבד, אני ואביאל, בלי אף אחד שיפריע לנו לחקור את המקום... חוץ מ, כמובן, התנים, הינשופים, הנחשים, חרקי היער, היצורים האחרים שמסתובבים ביער כמו זה... ועקב העובדה שכבר פגשתי כמה יצורים שלא מוכרים למדע, אני משער שגם כאן יש עוד כאלו. אה, וכמעט שכחתי, גם מחבלים ערבים.

"היער הזה מפחיד..." אמר אביאל, "והעובדה שיש לי קלסטרופוביה ממש לא מקלה על הפחד". "תנסה להירגע," אמרתי לאביאל, "פשוט תנשום ותאזין לקולות היפים של היער". הוא עשה כמצוותי, אך באותו רגע שמענו צרחה של יצור כלשהו, כנראה שהרגע נטרף. "תודה רבה על העצה, גאון" אמר אביאל. "אוקיי, טעות שלי." אמרתי, "בוא נדבר עד שנמצא משהו חשוד. זה יעזור להפיג את הפחד". אביאל הנהן, "אז... יו". "יו" השבתי לו. ואז הגיע גל של שתיקה. "אתה יודע," אמרתי לאחר כמה דקות, "זה לא יעבוד אם לא נמצא נושא לדיבור". "אז על מה נדבר?" שאל אביאל. חשבנו מעט, ובדיוק עלה לי רעיון, אך קבוצת ינשופים שעופפה לעברנו עצרה את חוט המחשבה. אביאל צרח מפחד, אבל התעשת על עצמו מיד. "וואו," הוא קרא, "בימים האלה אין לחיות גבולות...". צחקתי, אך לפתע שמעתי קול מעיכה. הקול הגיע מהרגל שלי. הסתכלתי למטה, וראיתי מין משהו... ירוק חום, ונוזלי. חצי אחד שלו זז, החצי השני היה מעוך כמו פרוסת לחם. ניסיתי לעצור ולשמור את הצווחה שעמדה לצאת בבטן, אך היה מאוחר מדי.

"אמאא!!!!" קראתי, תוך שזינקתי לאוויר, וברוב חכמתי הצלחתי להדביק לראשי קורי עכביש דביקים, שהיו לפני רגע מעליי. צווחתי שוב, והפעם ניסיתי להוריד את קורי העכביש הדביקים מראשי, ללא הצלחה כמובן. אביאל הסתכל עליי וגיחך, לאחר מכן הסתכל על סוליית הנעל שלי, וצרח בכל הכוח, "אייככססס!!!". הסתכלתי לרגע על הסולייה, ושוב צרחתי. על הסולייה, דבוק ומעוך, היה יצור מוזר ונוזלי, כנראה החצי השני של היצור שדרכתי עליו, רק שלו היו שני מחושים גדולים ועבים, שגיששו אחר החצי השני שלו. הצבע שלו השתנה לצבע הנעל, צבע שחור בוהק, והוא זחל על הנעל באיטיות. מהר רקעתי ברגלי על האדמה, בניסיון להוריד את הגועל הזה ממני, אך מה שקרה זה שהוא נמעך, ונדבק לנעל שלי אפילו יותר. "איוו!!" ייבבתי, וניסיתי לגרד את הדבר הזה בעץ אלון שהיה קרוב אליי, אך במקום שהדבר הזה ירד מהנעל, הוא נדבק אפילו יותר, ועוד יצורים כמוהו, רק שלמים, שנראו כחשופיות רק גדולות הרבה יותר, בגודל של כף רגל של תינוק לכל הפחות, זחלו על העץ והתקרבו לעבר הנעל שלי. הנעל הפעם נדבקה לעץ, יחד עם החצי של החשופית הענקית, שחיברה את נעלי לעץ. עוד ועוד חשופיות גדולות החלו לטפס על הנעל, ואביאל ואני, תוך ששנינו מייבבים בגועל, היינו צריכים לקחת ענפים עבים ולהכות בהם. לאחר כמה דקות, ה'עלייה לרגל' של החשופיות הגדולות הפסיקה. הם נסוגו, והותירו אותי ואביאל שוב לבד, רק שלא יכלנו לזוז. הרגל שלי הייתה עדיין דבוקה לעץ.

ודווקא באותו רגע, אני וכשרוני האדיר משכו לכאן עוד שודד. הוא היה לבוש כמו הקודם, בגדים שחורים הדוקים וכובע גרב שחור. הוא החזיק בשני ידיו זוג סכינים חדים, סכין אחת לכל יד, וכופף את רגליו לתנוחה שנוח להילחם בה. הוא לא אמר מילה, רק הסתכל על שנינו. "איך אנחנו עומדים להילחם בשודד כשאתה דבוק לעץ?!" שאל אביאל בחרדה, ופנה אל השודד,"תגיד, שודד, אתה יכול בבקשה לחזור עוד עשר דקות? אנחנו די מנסים לחלץ את האידיוט הזה מהעץ שהוא הצליח להידבק אליו" תוך שהוא הצביע לעברי. "היי!" קראתי בכעס, אבל השודד באמת התרחק. הוא פסע כמה צעדים אחורה, אך הסתכל עלינו. גבו הופנה לכיוון הנגדי, כך שלא יכלנו לראות את הגב. לפתע, הוא נעצר. נעצר. השודד הסתכל עלינו, ולפתע, זינק לעברי!

השודד עמד לחצות אותי לשניים, אך מזל שהרפלקס של אביאל גרם לו לבעוט בפרצופו של השודד בחזקה. השודד נפל על הארץ, אך קם על רגליו, והשליך את הסכין בכוח לעברינו. אביאל התכופף מהר, והסכין כמעט וננעץ בי, ולולא הרפלקס שגרם לי לזוז הצידה, הייתי נחצה לשניים. וגם דבוק לעץ, עקב העובדה שהסכין חתך חתיכה מהגזע, ואני הצלחתי להשתחרר יחד עם החתיכה, שעדיין הייתה דבוקה אליי. כמובן שההליכה הייתה מסורבלת בגל חתיכת העץ הגדולה, אך זה עדיף מלהיות דבוק. "תודה רבה, פראייר!" קראתי בטון מתגרה, ונראה שזה בהחלט הצליח לגרום לשודד לאבד את העשתונות.

השודד רץ לעברנו במהירות, עם סכין אחת שלופה, אך הוא לא תקף אותנו, אלא הרים את הסכין שהיה על האדמה בכוח, ורץ לעברי כשהוא מצליב את שני הסכינים. לא ידעתי מה לעשות. אחרי הכל, אני לא מתמחה באמנות לחימה כלשהיא. אין לי מושג איך לחסום דברים כאלו. אז מתוך פחד, פשוט עצמתי עיניים ונתתי לחושים שלי לעשות את שלהם. הרגשתי את הידיים שלי זזות, אבל בקצב ממש... לא רגיל. הידיים זזו מהר מאוד, הרבה יותר מהר ממה שבדרך כלל יכלתי להזיז אותם, והרגשתי את הסכינים פוגעים בהם בחזקה, אך לא כאב לי. שמעתי צעקה, היא באה מהשודד. פקחתי את עיני, וראיתי את השודד מוטל על האדמה, בתוך שלולית של דם, כשהוא מייבב ומתפתל מכאבים. אחד הסכינים שלו היה נעוץ בחזהו. לאחר כמה שניות שבהם הסתכלתי עליו מתפתל, הוא נדם, ועצם את עיניו.
[/spoiler][/QUOTE]

אחלה סיפור אחי האבתי איך שהוא נדבק לעץ XD איזה בן אדם פגום XDDD!!

[QUOTE=Touya;1281041]אחלה סיפור אחי האבתי איך שהוא נדבק לעץ XD איזה בן אדם פגום XDDD!![/QUOTE]

חח או שהחשופית פגמה בו, ואז הוא באמת אדם פגום -_-

תודה רבה!