-
[b]דניאל הארדקור[/b]
אתה מקריב את זוג הכפפות...ניצוצות והבזקי אש קטנים נוצרים סביב הכפפות...אתה מרגיש שהטמפרטורה מתחילה לעלות ברמות מטורפות. לפתע, במרכז המתרחש, בנקודת המפגש של שתי הכפפות...נוצר כדור אש קטן ומזערי...נראה שהוא חלש. כנראה שאתה עוד לא מספיק מיומן להשתמש בכפפות הללו.
[b]בראיין גולדמן[/b]
"ויבורג אמרת? אתה אמיץ, ובכן, בחירה שלך אדוני הצעיר" אמר המדען והחל לצחוק בצחוק מרושע ומטריד במקצת. 'איזה סיוט' חשבת לעצמיך ועצמת את עיניך על מנת לא לראות את התמונות הקשות.
...
...
...?!?...
אתה פוקח את עיניך. כנראה שנרדמת בעת תהליך הניסוי.
"שלום לך בראיין גולדמן, הניסוי עבר בהצלחה רבה. אתה רשאי לחזור לתא שלך" אמר המדען והוריד אותך מן המיטה המוזרה. החיילים ששמרו עליך החזירו אותך חזרה לתא.
עכשיו ערב...אתה קיבלת מגש חדש של אוכל. אתה רעב.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 01:36 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
"ויבורג אמרת? אתה אמיץ, ובכן, בחירה שלך אדוני הצעיר" אמר המדען והחל לצחוק בצחוק מרושע ומטריד במקצת. 'איזה סיוט' חשבת לעצמיך ועצמת את עיניך על מנת לא לראות את התמונות הקשות.
...
...
...?!?...
אתה פוקח את עיניך. כנראה שנרדמת בעת תהליך הניסוי.
"שלום לך בראיין גולדמן, הניסוי עבר בהצלחה רבה. אתה רשאי לחזור לתא שלך" אמר המדען והוריד אותך מן המיטה המוזרה. החיילים ששמרו עליך החזירו אותך חזרה לתא.
עכשיו ערב...אתה קיבלת מגש חדש של אוכל. אתה רעב. [/b][/quote]
אוכל את האוכל ביאוש. תוך כדי אכילת האוכל אנסה לראות אם יש בי או בסביבה שלי משהו חדש שנגרם עקב הויטמין.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 03:06 PM
[b] [b]דניאל הארדקור[/b]
אתה מקריב את זוג הכפפות...ניצוצות והבזקי אש קטנים נוצרים סביב הכפפות...אתה מרגיש שהטמפרטורה מתחילה לעלות ברמות מטורפות. לפתע, במרכז המתרחש, בנקודת המפגש של שתי הכפפות...נוצר כדור אש קטן ומזערי...נראה שהוא חלש. כנראה שאתה עוד לא מספיק מיומן להשתמש בכפפות הללו. [/b][/quote]
'לא נורא, עם הזמן אני אצליח ליצור להבה בעזרת הכפפות המסתוריות האלו, מה שחשוב כרגע הוא לברוח כמה שיותר מהר מן המבצר הזה' אני חושב לעצמי ויוצא מן התא, מחפש את היציאה מן המבצר.
*הכפפות עלי, אני לא מוריד אותן*
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 12:06 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
"תעשי מה שבא לך, אני לא אבא שלך" השיב לוגאן בעוקצנות ושתף את פניו במים המתוקים של נווה המדבר שבו אתם נחים. [/b][/quote]
אתה מודע לזה שבקומיקס הוא אומנם לא הכי חברותי, אבל הוא גם לא מגעיל =____=
וולברין היא דמות מוערכת ומסובכת.
בגלל העבר שלו הוא באמת יותר מופנם XD וחזק XD ולפעמים גם יהיר ועצבני,
אבל הוא מאוד חכם, אסטרטג, מתחת לעור שלו (הוא חיה, אבל מתחת לזה-) הוא אדיב, ושוקל את הצעדים שלו בזהירות רבה. וגם את המילים.
למה אתה חושב שיוצאים לו משפטים כאלה טובים XDDD
---------------------------------
"לילה, [b]וולברין[/b]." ~מדגישה את הוולברין~
------------------------
~Hope ~
פליז תבין אותי XDD
~תבין לאן אני חותרת.. דבר במסן XD ~
-
[b]כינוי בפורום:[/b]
Lazy Koala
[b]שם מלא:[/b]
מייקל דמיאן הוקינס, דמיאן על שמו של אחיה של אימו שנפטר.
[b]גיל:[/b]
17
[b]רקע:[/b]
אני מיקל, מיקל סביאן. נולדתי למשפחת סביאן, משפחה נוצרית דתית הדוקה. זה אומר שכל יום ראשון הולכים לכנסיה, מברכים על האוכל ומברכים גם ולפני שהולכים לישון. זה לא ממש הפריע לי כשהייתי קטן, אפילו שמחתי ללכת עם ההורים כדי לשיר בכנסיה. אבי- ג'וליאן הוא שען, הוא מתקן שעונים מיוחדים של אספנים. הוא עובד בחנות שעונים ישנה שירש מסבו המנוח, והאספנים משלמים לא רע בכלל. אני מאוד אוהב את המקום, אני יכול לשבת שעות ולהקשיב לצלילי התקתוקים. אימי- סילביה לא עובדת, היא נכה וחייבת להיעזר בכיסא גלגלים. היא מקבלת קצבת נכים. הכול התרחש שהייתי ממש קטן, בן שנתיים אולי אפילו פחות. אימא השאירה אותי בחנות של אבא ואמרה שהיא נוסעת לקנות מצרכים לארוחת חג ההודיה. כשאימא לא חזרה, אבא החל לדאוג. לבסוף הוא קיבל שיחת טלפון מבית החולים, הפקידה הודיעה לו שאימא עברה תאונה. אני זוכר כמה נסער היה אבא אחרי השיחה, אז לא באמת ידעתי שזה מה שקרה. אבא סגר במהירות את החנות ונסענו במונית לבית החולים. אני זוכר שראיתי מצידו השני של חלון החדר את אימא מחוברת למכונות הנשמה.פרצתי בבכי, הדבר היחיד שרציתי לעשות הוא לרוץ ולחבק אותה. אך אבא החזיק אותי חזק, הוא אמר לי שאימא צריכה מנוחה.כעבור כמה שבועות, אימא התאוששה והחלה להתרגל לכסא הגלגלים החדש שלה. הוא היה אוטומטי אפילו!. כשהייתי בן חמש, שלושה חודשים ויומיים נולדה לי אחות קטנה, אימא קראה לה מריה- על שמה של הקדושה מריה. אני מאוד אוהב את מריה. למרות שאומרים שבין אחים יש מריבות אני לא זוכר שרבתי איתה אף פעם, היא החברה היחידה שיש לי. כשעליתי לבית הספר היסודי ההתעניינות שלי בשעונים גדולה. ביליתי יותר בחנות שח אבא בפרוק שעונים והרכבתם מאשר בלימודים ובחברה. הבנתי מהר מאוד איך השעון עובד, אבא תמיד אומר לי שיש לי תפיסה מדהימה ואני יכול להבין איך הדברים עובדים במהירות. הציונים שלי בבית הספר היו מצוינים. לא ממש ניסיתי ללמוד, זה פשוט בא בקלות. בגיל שמונה שבעה חודשים ו24 ימים בערך הרכבתי את השעון הראשון שלי. שעון כיס קטן מפלדה, מחוגיו זהובים והמספרים כתובים באותיות רומיות. זה מה שהצלחתי לעשות מהחלקים שאבא הביא לי. הוא לא היה הכי מושלם אבל הוא היה שלי ומאז אני שומר אותו איתי כל הזמן. בבית הספר היסודי לא היו לי הרבה חברים, אולי כי לא ניסיתי להתחבר לאף אחד. למרות ציוני הגבוהים לא הרגשתי שאני יותר טוב ממשהו אחר. את משך ימי ביסודי העברתי בחנות של אבא בהרכבה ופירוק שעונים. סיימתי את בית הספר היסודי בלי חברים, משהו שלא ממש הפריע לי. בחופש הגדול אבל לקח אותי ללונדון, הוא קיבל תפקיד של שופט בחיר בתחרות שעונים בינ"ל. רצינו לקחת את אימא איתנו, אבל היא התעקשה להישאר בבית אם מריה. למרות שאבא דאג לאימא נסענו. היה ממש כיף לראות את כל השעונים המופלאים, וגם בית המלון ששהינו בו היה כיפי. שבועיים לפני סוף החופש חזרנו הביתה. בגלל התחרות אבא קיבל לקוח חדש, אספן שעונים גדול שהיה מוכן לשלם הרבה מאוד לתיקון השעונים שלו. עליתי לחטיבת הביניים השכונתית. אחד המורים- סמואל ריק, שלימד היסטוריה משך אותי לכיוון תחום הפסיכולוגיה והרחיק אותי מהדת. סמואל היה מורה שדגל בשיטה מיוחדת, לא היו בשיעור שלו מבחנים. היה אפשר לצאת מהשיעור שלו ואם מישהו הפריע לו במהלך השיעור הוא הוצא מחוץ לכיתת הלימוד. סמואל היה פסיכולוג אסירים בכיר, הוא עזב את העבודה שלו ולמד הוראה, הוא האמין שאפשר לחנך את התלמידים לטוב עוד לפני שיגיעו לבית הסוהר. התעניינתי מאוד בדרך הלימוד שלו, הוא ידע לקרוא כל תלמיד ולדעת באיזה מצב חברתי, כלכלי ומשפחתי עוד לפני שהוא דיבר איתו. אחרי שניגשתי עליו הוא הסכים להעביר לי שיעורים בפילוסופיה ופסיכולוגיה אחרי הלימודים ללא תשלום. בשהותי בחטיבה ציוני ירדו מעט חוץ מהציונים בשיעורו של סמואל. אולי הציונים ירדו מכיוון שהחומר נהפך לקשה יותר וביליתי את רוב זמני בחנות, אבא העסיק אותי, ועם סמואל בשיעורים הפרטיים. בכיתה ח', אימא החלה לדאוג ממצב החברתי הירוד. היא ביקשה שאלך לתנועת נוער, דבר שהתנגדתי אליו כי זה היה מצמצם את הזמן שלי עם סמואל. בכל זמני בחטיבה אנשים לא יחסו לי תשומת לב, הייתי כמו רוח רפאים שהולכת במסדרונות בית הספר. כשהייתי בן 16 חודשיים וארבע עשר ימים עליתי לתיכון האזורי. תיכון שידוע ברמתו הגבוהה. יישמתי את הידע שקיבלתי מסמואל והמשכתי לקרוא על פסיכולוגיה. לימודי עם סמואל הרחיקו אותי מהדת מאוד ובשנים אלה כבר הפסקתי ללכת לכנסיה, דבר שהעציב את אימי. הלימודים עם סמואל והקריאה שלי עזרו לי לקרוא אנשים, לא כמו ברמה של סמואל אבל ברמה גבוהה מאוד.
[b]אופי:[/b]
מיקל הוא אדם מאוד מאוד דיקן, אולי זה קשור לחיבה שלו לשעונים. אפילו פעם אחת לא קרא שהוא איחר, או הקדים. הוא יודע לתכנן לוח זמנים באופן מושלם, הוא חוזה את כל העיקובים ומכניס אותם ללוח הזמנים גם כן. הוא כישרוני עם דברים מכאניים. מיקל יודע לקרוא אנשים באופן מושלם, בלי אפילו לדבר איתם. מיקל הוא קר רוח ומאוד קשה להלחיץ אותו, אולי בגלל שהוא מעולה בזמנים והוא יודע בדיוק איפה הוא עומד ביחס לזמן. מיקל שונא אנשים צבועים ושקרנים, זה נוגד את האמונה שלו ופילוסופית החיים שלו. כמה שזה נשמע טיפשי, מיקל מפחד מלהיות מחוץ ללוח הזמנים ולא לדעת איפה הוא עומד. הוא מצטיין במתמטיקה.
[b]מראה:[/b]
מיקל הוא נער גבוה מאוד[1:88]. מבנה גופו רזה מאוד, לא משנה כמה הוא אוכל הוא לא משמין[64 ק"ג]. מבנה פרצופו ארוך מעט ואפו עגלגל. שפתיו קטנות ועיניו בצבע ירוק בהיר. שיערו בצבע חום אגוז מפוזר, הוא לא מנסה לסדר את שיערו המבולגן. הוא נוהג ללבוש ג'ינסים פשוטים, חולצות ארוכות שחורות ונעלי Op שחורות. הוא אף פעם לא ילבש ורוד, לא משנה באיזה אביזר בלבוש.
[b]הערות/בקשות:[/b]
הוספתי קטגוריה של אופי לטופס.
-
[b]בראיין גולדמן[/b]
הכל נראה רגיל, שום דבר מיוחד/חשוד לא נראה לעין. אתה מסיים לאכול את האוכל שקיבלת ביאוש.
עכשיו ערב. להפתעתך הרבה אתה כלל וכלל לא מרגיש עייף, להפך! אתה מרגיש אנרגטי יותר מתמיד.
'זאת השפעת הויטמין? נעעע לא נראה לי' אתה חושב לעצמיך ומתיישב על המיטה הלא נוחה שבתא שלך. אתה מנסה לשכב ולהרדם אך זה לא מצליח לך...הגוף שלך אנגרטי מדי...אתה לא מרגיש עייפות בכלל.
בזמן שאתה מנסה להרדם, נכנס אל התא שלך חייל. "קדימה, החוקר רוצה לראות אותך" אמר החייל ולבש עליך אזיקי ידיים ורגליים. כעבור הליכה בת חמש הדקות הגעתם אתה והחייל אל משרדו של החוקר...אותו החוקר שחקר אותך מלכתחילה.
"שלום לך בראיין גולדמן, בבקשה ממך, תתישב על הכיסא שליד" ביקש ממך החוקר להתיישב על הכיסא שהיה מונח לידך. החייל שהביא אותך אל משרדו של החוקר מחכה לך בצד השני של החדר. למקרה שלא תברח.
[b]דניאל הארדקור[/b]
אתה בורח מן המבצר. זוהי משימה קשה ונראית בלתי אפשרי. המבצר גדול והמסדרונות נורה דומים לקודמים להם...ממש כמו מבוך!
למזלך אתה מצליח למצוא את היציאה...נורא חשוד בעיניך שלא הוצבה כלל וכלל שמירה ביציאה מן המבצר...כאילו שהם קיוו שתברח. עכשיו אמצע הצהריים. לקח לך יותר משלוש שעות לצאת מן המבצר הגדול והרחב.
אתה עומד במדבר הגדול והלוהט. מאחוריך המבצר ומולך ים של חולות. לאן תבחר ללכת?
אל המדבר (ללכת קדימה)
לבדוק מה יש מאחורי המבצר (אחורה)
[b]טורי ג'ונס[/b]
"וולברין? קראת לי הרגע וולברין?
אבל איך? את? אני..אנחנו נפגשנו בעבר?" הופתע לוגאן והתקרב אליך. "מה את יודעת עלי?" הוא שאל אותך ונעץ בך מבט עמוק.
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
רשום!
תגיב להתחלה.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 13 2009, 05:06 PM
[b] [color=orange][b]ההתחלה לרשומים[/b][/color]
אחרי הליכה בת שעתיים +- במדבר הגדול והלוהט אתם לבסוף מוצאים סימן חיים. מולכם ממוקם בסיס צבאי גדול ורחב אשר תופס מקום גדול ומכובד בשטח המדבר. הבסיס מצופה כולו בפלדה ומוקף בגדר גדולה וחשמלית אשר מקיפה את כולו מכל כיווני הרוח.
בצדדים ממוקמים מספר עמודי בטון גבוהים אשר משמשים לתצפית. אתם שמים לב למספר רב של מצלמות מעקב אשר זזות ומצלמות את המתרחש בשידור ישיר.
לפתע אתם מרגישים נגיעה קרה ומבהילה בעורף. מאחוריכם עומד חייל אשר מצמיד את הפיה הקרה והמתכתית של אקדחו הישר אל העורף שלכם.
"הזדהה מיד!" אומר החייל. [/b][/quote]
"אני הולך שעות במדבר, ללא מים ואתה מתנהג אליי באגרסיביות. התנהגות לא הומנית בכלל..." אני אומר בחוצפה ומנסה להתעלם מהצמרמורת שעוברת בגופי בתגובה לנשק הקר שנוגע בצווארי. "אני רק מנגב את זיעתי." אני אומר ומרים את ידי באטיות כדי לנגב את טיפות הזיעה הרבות שניגרות מאפי. "הגרון שלי קצת יבש, אולי יש לך מים לשתות? אחר כך אני אענה על כל מה שתרצה." אני אומר לו בקול מלא בטחון עצמי, לא נותן לו להרגיש שאני מפחד.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 05:37 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
"וולברין? קראת לי הרגע וולברין?
אבל איך? את? אני..אנחנו נפגשנו בעבר?" הופתע לוגאן והתקרב אליך. "מה את יודעת עלי?" הוא שאל אותך ונעץ בך מבט עמוק. [/b][/quote]
עשית לדני כמו בבסיפור שלו XDDD
------------------------
ידעתי שתבין את קו המחשבה שלי :)
אני יותר חשבתי לכיוון שהוא מהר ירים אותי ויאיים עלי עם הטפרים : "איך את יודעת?"
XDD
אבל.. איך שבא לך O:
-----------------------
"as i told" אני אומרת בקול שלו ומסתכלת לתוך העיניים שלו בלי פחד. "חברה שלי כל היום חופרת עליך."
~אניח שהוא מהסס ~
~כמה שניות של דממה~
"חוברות קומיקס." אני אומר מסתכלת על הידיים שלי כבוחנת את הציפורניים. "שמעת על המושג? אתה מפויע בהרבה מהם. בתיאור מדויק."
-
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"חתיכת..." מלמל החייל והכה עם אקדחו בעורפך. מרוב המכה איבדת את שיווי משקלך ונפלת על החול המדברי.
"אתה באמת חושב שאכפת לי ממך? אתה חושב שאני סתם ככה אתן לך לעבור? אם לא תתחיל לספר לי את האמת לאמיתה...אני אצתרך לכלוא אותך בצינוק המבצר!" אמר החייל ובעט בך בעודך שוכב על החול המדברי.
[b]טורי ג'ונס[/b]
"חוברות קומיקס אמרת?" מלמל לוגאן והביט בידיו. "מה עוד מסופר עלי בחוברות הקומיקס האלו של חברה שלך?" של אותך לוגאן בעודו מביט בידיו. הוא נראה רציני, כנראה שהוא חושב על משהו...מעניין מה עובר כרגע בראשו.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 06:06 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
"חוברות קומיקס אמרת?" מלמל לוגאן והביט בידיו. "מה עוד מסופר עלי בחוברות הקומיקס האלו של חברה שלך?" של אותך לוגאן בעודו מביט בידיו. הוא נראה רציני, כנראה שהוא חושב על משהו...מעניין מה עובר כרגע בראשו. [/b][/quote]
"אני לא ממש יודעת." אני אומרת ומנסה להזכר. "היא כל הזמן באה ואומרת:' אתה לא יודעת מה קרה הפעם באקס-מן, ג'ין גריי מתה ואז חוזרת לחיים בגלל פיניקס' או משהו, וכל מיני שטויות כאלה."
אני מסנה להזכר.
"אגב, יוצא עליך סרט עוד מעט." אני אומרת ברצינות גמורה. "ראיתי תטריילר, משהו שעשו עליך ניסוי, עם הברזל הזה... ואיזה קפטן או משהו..."
אני מגרדת את הראש.
"נו אני לחוצה."אני אומרת "אל תצפה ממני לזכרו הכל עכשיו " אני אומרת במבט של: ><"
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 06:06 PM
[b] [b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"חתיכת..." מלמל החייל והכה עם אקדחו בעורפך. מרוב המכה איבדת את שיווי משקלך ונפלת על החול המדברי.
"אתה באמת חושב שאכפת לי ממך? אתה חושב שאני סתם ככה אתן לך לעבור? אם לא תתחיל לספר לי את האמת לאמיתה...אני אצתרך לכלוא אותך בצינוק המבצר!" אמר החייל ובעט בך בעודך שוכב על החול המדברי.
[/b][/quote]
'הוא לא באמת יכול להרוג אותי, הסקרנות תהרוג אותו לפני.' אני חושב ומשחק מעט עם החול המחוספס, מתעלם מהכאב. "אגרסיביות לא תעזור לך." אני אומר לו בטון רגוע, יורק את הדם שמתחיל לטפטף ולרדת לאורך שפתיי. עדיף כרגע להתעלם מהכאבים החזקים ולשמור על קור רוח, זה יבוא לטובתי בעתיד. "אני ביקשתי מים, אם אתה רוצה אתה יכול להרוג אותי אבל לעולם לא תדע מי שלח אותי." אני משקר ומחייך כמה שאני יכול, שלא יראה מבט אחד מפוחד בעיניי.
-
[b]טורי ג'ונס[/b]
לוגאן לא ענה. הוא התרומם באיטיות והחל להתרחק מעט ממך.
כנראה שהוא רוצה להיות לבד.
...
...
...?!?...
הבוקר עלה. נראה שנרדמת מרוב עייפות מוחלטת. השמש החזקה של המדבר הייתה במרכז השמים...כנראה שעכשיו בסביבות 10:00.
בזמן שאת מתארגנת ליציאה, את שמה לב לקיומו של לוגאן. נראה שהוא יושב תחת עץ הדקל. הוא נראה די ממורמר.
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"בסדר. אני אביא לך שתייה וכל מה שאתה זקוק לו בשביל לחיות...אבל אם לא תשתף איתי פעולה, סופך יהיה מר" אמר החייל וציוה על מספר חיילים שהיו באיזור להרים אותך מן החול ולענוד על ידיך ורגליך אזיקי ברזל כבדים בשביל שלא תוכל לברוח.
--
החיילים זרקו אותך לתא נידח שבצינוק המבצר. התא נראה איום ונורא. הקירות היו משעממים ודומים אחד לשני, סורגי הדלת היו מתכתיים וחלודים למדי, היתה לידך מיטה קטנה ולא נוחה ועל הקיר שליד הדלת היה פתח אוורור קטן ומזערי ששימש לאוורור התא.
אי שם, בפינה השמאלית של החדר היה מונח מגש עם אוכל ושתייה על הרצפה. היו על המגש שלוש צלחות בגדלים שונים.
בצלחת הגדולה מכולם הייתה דייסה קרה וקשיחה, בצלחת הבינונית היה פירה קר ומגעיל במיוחד...ובצלחת השלישית והקטנה מכולן היו מספר פרוסות של לחם יבש וקשה. כמו כן -על יד הצלחות הייתה צנצנת של מים.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:03 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
לוגאן לא ענה. הוא התרומם באיטיות והחל להתרחק מעט ממך.
כנראה שהוא רוצה להיות לבד.
...
...
...?!?...
הבוקר עלה. נראה שנרדמת מרוב עייפות מוחלטת. השמש החזקה של המדבר הייתה במרכז השמים...כנראה שעכשיו בסביבות 10:00.
בזמן שאת מתארגנת ליציאה, את שמה לב לקיומו של לוגאן. נראה שהוא יושב תחת עץ הדקל. הוא נראה די ממורמר. [/b][/quote]
היי!
אני לא קיבלתי מים!!
-------------------
אני הולכת אליו ומתיישבת לידו.
"אם זה יעזור לך להבהיר את העיניינים," אני אומרת, "אני זוכרת שהיא אמרה משהו על ניסוי כלשהו, תוכנית X או משהו כזה..."
אני מסתכלת אם במעלה הדקל הזה יש איזה קוקוס או משהו,
ואם אני רואה שיש פרי כלשהו (דקל זה תמרים או קוקס? )
אני מנסה להוריד אותו עם השוט.
-
[b]טורי ג'ונס[/b]
"אני חייב לחזור לשם, מצטער. בשביל להנצל מן המדבר הלוהט והאינסופי הזה...פשוט תלכי ישר, עד שתראי באופק עצים וצמחייה. שמה ביער תוכלי להיות במקום מבטחים. אני פשוט חייב לחזור למבצר וליישב דברים עם עצמי" אמר לוגאן, התרומם מן האדמה והחל לצעוד צעדים מהריםי אל המבצר...טפריו נשלפו החוצא.
--
את מביטה על עץ הדקל הגבוה. נראה שזהו עץ הקוקוס. במדבר זה, למצוא עץ דקל שגדלים עליו תמרים זוהי משימה בלתי אפשרית. השוט שלך לא מגיע, העץ יותר מדי גבוה והסיכויים להגיע לקוקוסים שלמעלה מאוד קלושים.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 05:37 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
הכל נראה רגיל, שום דבר מיוחד/חשוד לא נראה לעין. אתה מסיים לאכול את האוכל שקיבלת ביאוש.
עכשיו ערב. להפתעתך הרבה אתה כלל וכלל לא מרגיש עייף, להפך! אתה מרגיש אנרגטי יותר מתמיד.
'זאת השפעת הויטמין? נעעע לא נראה לי' אתה חושב לעצמיך ומתיישב על המיטה הלא נוחה שבתא שלך. אתה מנסה לשכב ולהרדם אך זה לא מצליח לך...הגוף שלך אנגרטי מדי...אתה לא מרגיש עייפות בכלל.
בזמן שאתה מנסה להרדם, נכנס אל התא שלך חייל. "קדימה, החוקר רוצה לראות אותך" אמר החייל ולבש עליך אזיקי ידיים ורגליים. כעבור הליכה בת חמש הדקות הגעתם אתה והחייל אל משרדו של החוקר...אותו החוקר שחקר אותך מלכתחילה.
"שלום לך בראיין גולדמן, בבקשה ממך, תתישב על הכיסא שליד" ביקש ממך החוקר להתיישב על הכיסא שהיה מונח לידך. החייל שהביא אותך אל משרדו של החוקר מחכה לך בצד השני של החדר. למקרה שלא תברח. [/b][/quote]
אני הולך לעבר הכיסא, אך באמצע הדרך לכיסא אני ארוץ לעבר החייל, אתקוף אותו ואברח מן המקום.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:16 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
"אני חייב לחזור לשם, מצטער. בשביל להנצל מן המדבר הלוהט והאינסופי הזה...פשוט תלכי ישר, עד שתראי באופק עצים וצמחייה. שמה ביער תוכלי להיות במקום מבטחים. אני פשוט חייב לחזור למבצר וליישב דברים עם עצמי" אמר לוגאן, התרומם מן האדמה והחל לצעוד צעדים מהריםי אל המבצר...טפריו נשלפו החוצא.
--
את מביטה על עץ הדקל הגבוה. נראה שזהו עץ הקוקוס. במדבר זה, למצוא עץ דקל שגדלים עליו תמרים זוהי משימה בלתי אפשרית. השוט שלך לא מגיע, העץ יותר מדי גבוה והסיכויים להגיע לקוקוסים שלמעלה מאוד קלושים. [/b][/quote]
"חכה שניה," אני אומרת לו. "משהו אחד - זה ישמע לך מוזר, אבל - לא רק הם אשמים במה שקרה לך. גם אתה."
אני אסתובב ואחפש לי עצים אחרים O:
-
[b]בראיין גולדמן[/b]
תקרא טוב טוב את תגובת ההמשך שלי. אם יש לך אזיקי ידיים ורגליים...איך אתה מסוגל לרוץ ולתקוף את החייל שבצד השני של החדר? זה בלתי אפשרי.
תנסה שוב.
[b]טורי ג'ונס[/b]
"אולי אני אשם, אבל בשביל לקבל תשובות לשאלות שלי אני מוכרח לחזור לשם. זאת הדרך היחידה" אמר לוגאן והמשיך ללכת בעוד טפריו שלופים החוצא ומנצנצים באור המסנוור של השמש.
--
אין הרבה עצי דקל בנווה המדבר הזה. אתה מוצאת עץ דקל דומה לקודמו...גם עליו גדלים קוקוסים רק שהעץ הזה מעט נמוך. אולי תצליחי לתפוס קוקוס אחד.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:30 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
תקרא טוב טוב את תגובת ההמשך שלי. אם יש לך אזיקי ידיים ורגליים...איך אתה מסוגל לרוץ ולתקוף את החייל שבצד השני של החדר? זה בלתי אפשרי.
תנסה שוב. [/b][/quote]
*היה לי בראש רק לברוח אז לא שמתי לב...*
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתיישב על הכסא ואכין את עצמי לכל מצב שלא יבוא.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:30 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
"אולי אני אשם, אבל בשביל לקבל תשובות לשאלות שלי אני מוכרח לחזור לשם. זאת הדרך היחידה" אמר לוגאן והמשיך ללכת בעוד טפריו שלופים החוצא ומנצנצים באור המסנוור של השמש.
--
אין הרבה עצי דקל בנווה המדבר הזה. אתה מוצאת עץ דקל דומה לקודמו...גם עליו גדלים קוקוסים רק שהעץ הזה מעט נמוך. אולי תצליחי לתפוס קוקוס אחד. [/b][/quote]
אז אני מנסה =__________=
"וה אם יעשו את זה עוד פעם?" אני שואלת בזמן שאני מנסה. " אם עוד פעם ימחקו לך את הזכרון עם הדבר הזה?"
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:03 PM
[b]
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"בסדר. אני אביא לך שתייה וכל מה שאתה זקוק לו בשביל לחיות...אבל אם לא תשתף איתי פעולה, סופך יהיה מר" אמר החייל וציוה על מספר חיילים שהיו באיזור להרים אותך מן החול ולענוד על ידיך ורגליך אזיקי ברזל כבדים בשביל שלא תוכל לברוח.
--
החיילים זרקו אותך לתא נידח שבצינוק המבצר. התא נראה איום ונורא. הקירות היו משעממים ודומים אחד לשני, סורגי הדלת היו מתכתיים וחלודים למדי, היתה לידך מיטה קטנה ולא נוחה ועל הקיר שליד הדלת היה פתח אוורור קטן ומזערי ששימש לאוורור התא.
אי שם, בפינה השמאלית של החדר היה מונח מגש עם אוכל ושתייה על הרצפה. היו על המגש שלוש צלחות בגדלים שונים.
בצלחת הגדולה מכולם הייתה דייסה קרה וקשיחה, בצלחת הבינונית היה פירה קר ומגעיל במיוחד...ובצלחת השלישית והקטנה מכולן היו מספר פרוסות של לחם יבש וקשה. כמו כן -על יד הצלחות הייתה צנצנת של מים. [/b][/quote]
אני ניגש בזהירות לעבר המים, מרטיב מעט את האצבע ומכניס לפה, לבדוק שהם כשרים לשתיה. אני שותה את הרוב,סוף סוף זורמים קצת מים בגרוני היבש. שפתיי שנסדקו מהחום מרגישות עכשיו יותר טוב. עם המים שהשארתי אני מרטיב את הלחם היבש. ומתחיל לאכול, אולי זה יהיה בין הדברים האחרונים שיגישו לי בלי שאני אצטרך להתאמץ. אני מתקרב לסורגים ובוחן את החדר, בודק כל דבר שיכול לעזור לי להימלט.
-
[b]בראיין גולדמן[/b]
"בראיין גולדמן, שלום, איך אתה מרגיש? יש השפעות לוואי למנהם?" שאל אותך החוקר ולגם מן התה החם שהיה בכוס שלידו. ריח התה המתוק נדף עד אליך...היה זה ריח טוב.
להפתעתך, חושי הריח שלך התחדדו...אך אתה עדיין מתקשה להאמין שזה בגלל הויטמין.
[b]טורי ג'ונס[/b]
את מצליחה להפיל קוקוס אחד. נראה שהקליפה שלו מאוד עבה ויהיה לך מאוד קשה לפצח אותה.
לוגאן נעצר.
"תקשיבי, זה לא ממש משנה לי מה עומד לקרות, כל עוד זה יקרא לי ולא למישהו אחר שקרוב לי" הוא אמר. "אל תדאגי, אני אהיה בסדר...נחלצתי ממצבים הרבה יותר חמורים ומסוכנים".
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
אתה מרגיש יותר טוב. גופך השתקם.
אתה בוהה בתא ומחפש דרכים/אמצעים כשרים שיעזרו לך להמלט. נראה שזה חסר טעם.
בעודך בוהה בתא ומתכנן את הבריחה שלך, נשמע צליל של מפתחות במנעול דלת התא שלך. אל התא שלך נכנס חייל צעיר ופשוט.
"בוא איתי, החוקר רוצה לראות אותך" אמר החייל וענד עליך אזיקי ידיים ורגליים, למקרה שתרצה לברוח. אתם התחלתם ללכת אל משרדו של החוקר.
--
כעבור הליכה בת חמש הדקות אתה והחייל הגעתם אל משרדו של החוקר. אתה נכנס אל משרדו והחייל נשאר בחוץ בשביל לשמור שלא תברח.
"שלום לך מייקל דמיאן הוקינס, שב נא בבקשה על הכיסא שלידך..." אמר החוקר לעברך ושילב את ידיו.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:49 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
"בראיין גולדמן, שלום, איך אתה מרגיש? יש השפעות לוואי למנהם?" שאל אותך החוקר ולגם מן התה החם שהיה בכוס שלידו. ריח התה המתוק נדף עד אליך...היה זה ריח טוב.
להפתעתך, חושי הריח שלך התחדדו...אך אתה עדיין מתקשה להאמין שזה בגלל הויטמין. [/b][/quote]
"שום דבר חריג לפי דעתי" אני אומר בבטחה "רק אולי קצת יותר אנרגיה וחוש הריח שלי התחדד" אני אומר בזלבול כלי הדברים האלו, כאילו הם לא קשורים כלל לויטמין.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:49 PM
[b] [b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
אתה מרגיש יותר טוב. גופך השתקם.
אתה בוהה בתא ומחפש דרכים/אמצעים כשרים שיעזרו לך להמלט. נראה שזה חסר טעם.
בעודך בוהה בתא ומתכנן את הבריחה שלך, נשמע צליל של מפתחות במנעול דלת התא שלך. אל התא שלך נכנס חייל צעיר ופשוט.
"בוא איתי, החוקר רוצה לראות אותך" אמר החייל וענד עליך אזיקי ידיים ורגליים, למקרה שתרצה לברוח. אתם התחלתם ללכת אל משרדו של החוקר.
--
כעבור הליכה בת חמש הדקות אתה והחייל הגעתם אל משרדו של החוקר. אתה נכנס אל משרדו והחייל נשאר בחוץ בשביל לשמור שלא תברח.
"שלום לך מייקל דמיאן הוקינס, שב נא בבקשה על הכיסא שלידך..." אמר החוקר לעברך ושילב את ידיו. [/b][/quote]
אני מעביר לו מבט נוקב ונוגע עם קצה האצבע במושב, לראות אם הוא מחושמל. אחר כך אני בודק את הידיות, לבדוק אם יש דרך לקשור אותי. אני נוקב בו מבט ודוחף את ידיי לכיס, מוציא את שעון הזהב שלי. "יש לך חמש דקות." אני אומר לו בביטחון ומתיישב בזהירות, מביט לצדדים כמה פעם כדי לראות שאין שום טריק.
-
[b]בראיין גולדמן[/b]
"בסדר, תטעם בבקשה מן התה שלי ותגיד לי את דעתך" אמר החוקר והזיז את כוסית התה החם שלו לעברך. הריח החזק של התה התעדק אצלך באף ולא הרפה.
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"אם חמש דקות אז חמש דקות" אמר החוקר וחייך לעברך חיוך רחב.
"תקשיב, שמעתי על התקרית הלא נעימה שעברת היום בכניסה למבצר שלנו...אני רציתי לחקור את התקרית הזו קצת יותר לעומק...איך בדיוק הגעת לכאן? אל תדאג, לי תוכל לספר את הכל" אמר החוקר והמשיך לחייך לעברך.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:49 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
את מצליחה להפיל קוקוס אחד. נראה שהקליפה שלו מאוד עבה ויהיה לך מאוד קשה לפצח אותה.
לוגאן נעצר.
"תקשיבי, זה לא ממש משנה לי מה עומד לקרות, כל עוד זה יקרא לי ולא למישהו אחר שקרוב לי" הוא אמר. "אל תדאגי, אני אהיה בסדר...נחלצתי ממצבים הרבה יותר חמורים ומסוכנים". [/b][/quote]
"אחרי שכבר קרה לך משהו." אני אומרת. "יש סיכוי שאתה עוזר לי לפצח את הקוקוס?"
~אני רואה שאתה מאוד רוצה משומה ><" ~
[b]את הדבר הבא תחליט אתה אם אמרתי או לא כי אני לא יודעת O:[/b]
"הרגו את אשתך, יש לך סוג של ברזל כזה, הרגו את אהבתך... הרגו לך הרבה דברים."
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 07:07 PM
[b] [b]דניאל הארדקור[/b]
אתה בורח מן המבצר. זוהי משימה קשה ונראית בלתי אפשרי. המבצר גדול והמסדרונות נורה דומים לקודמים להם...ממש כמו מבוך!
למזלך אתה מצליח למצוא את היציאה...נורא חשוד בעיניך שלא הוצבה כלל וכלל שמירה ביציאה מן המבצר...כאילו שהם קיוו שתברח. עכשיו אמצע הצהריים. לקח לך יותר משלוש שעות לצאת מן המבצר הגדול והרחב.
אתה עומד במדבר הגדול והלוהט. מאחוריך המבצר ומולך ים של חולות. לאן תבחר ללכת?
אל המדבר (ללכת קדימה)
לבדוק מה יש מאחורי המבצר (אחורה) [/b][/quote]
"אממ...נראה לי שאני אלך קדימה...אולי אמצא אי שם חיים או נווה מדבר עם מים ראויים לשתייה" אני אומר לעצמי בקול רם ומתחיל לצעוד קדימה.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 08:06 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
"בסדר, תטעם בבקשה מן התה שלי ותגיד לי את דעתך" אמר החוקר והזיז את כוסית התה החם שלו לעברך. הריח החזק של התה התעדק אצלך באף ולא הרפה. [/b][/quote]
אלגום בזהירות לגימה קטנה מן התה ואזהר לא להכוות בלשוני. תוך כדי אנסה לבדוק/להרגיש אם קורה משהו מוזר.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 17 2009, 08:06 PM
[b] [b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"אם חמש דקות אז חמש דקות" אמר החוקר וחייך לעברך חיוך רחב.
"תקשיב, שמעתי על התקרית הלא נעימה שעברת היום בכניסה למבצר שלנו...אני רציתי לחקור את התקרית הזו קצת יותר לעומק...איך בדיוק הגעת לכאן? אל תדאג, לי תוכל לספר את הכל" אמר החוקר והמשיך לחייך לעברך. [/b][/quote]
"4 דקות וחצי..." אני אומר בקול, מביט בשעון ומפנה את מבטי אליו, לראות שהוא לא עושה משהו שמסכן אותי.
"גם לי יש שאלה, למה המידע הזה אמור לעניין אותך?" אני שואל אותו באותו הטון הרגוע, לא מראה שום סימן של לחץ. 'כמה ששעורי הפסיכולוגיה יכולים להציל אותי.' אני מהרהר.
-
[b]טורי ג'ונס[/b]
לוגאן לא ענה. הוא המשיך לצעוד חזרה, חזרה אל הבסיס הצבאי שממנו ברחתם.
'הוא ממש כמו הקוקוס הזה...קשה לפיצוח' חשבת לעצמך והחלטת להוריד מן העץ קוקוס אחר ולקוות שקליפתו תהיה רכה ועדינה יותר.
--
עברה שעה מאז עזיבתו של לוגאן. הצלחת להוריד מעץ הדקל קוקוס נוסף ואף לפצחו ולשתות את חלבו.
כשהבטת בקוקוס עם הקליפה העבה והקשה, שמת לב לסדק מזערי שנסדק לאורך גופו.
*מקווה שאנחנו באותו ראש :huh: *
[b]דניאל הארדקור[/b]
בחרת לצעוד קדימה, אל לב המדבר הלוהט והאינסופי. כעבור הליכה בת שעתים או אפילו יותר, הצלחת למצוא נווה מדבר. הוא לא היה גדול ומפואר אך ניתן היה לשרוד בו.
'אוי, הגרון שלי יבש נורא...אני חייב מים' חשבת לעצמיך. למזלך בנווה המדבר שאתה נמצא בו...יש אגם קטן עם מים שראויים לשתייה.
בזמן שאתה שותה בהנאתך מתוך האגם הקטן, נשמעות קולות וצלילים המזכירים דהירות של סוס. כשהתרוממת וסיבבת את ראשך לאחור, מולך עמד אדם הלבוש בבגדי בד ארוכים ושכמיה שחורה עליו. האדם רכב על סוס שחור ודי מאיים במקצת.
אוייב או נביא השלום? את זה תצתרך לגלות.
[b]בראיין גולדמן[/b]
לגמת מספר לגימות עדינות מן התה החם. הטעם החזק של התה התעדק בחושיך ולא הרפה.
פעם ראשונה בחייך שהרגשת את טעמו המדויק של התה, ללא הפרעות מטעמים אחרים שנשארו על לשונך.
"נכון שהתה הזה מיוחד? אני נורא אוהב אותו" אמר החוקר וחייך לעברך.
בזמן שישבת, התחלת להרגיש מעט מוזר עם עצמיך. הרגשת מעט קרירות וזיעה החלה להצטבר על פניך. חום גופך החל לעלות באיטיות.
"הכול בסדר? אתה מרגיש טוב?" שאל אותך החוקר והמשיך לחייך את חיוכו השמח והרחב.
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"אין לך מושג עד כמה המידע הזה חשוב לי. אני עושה את עבודתי הארורה הזאת רק בשביל הכסף, זה לא משהו אישי" השיב החוקר והמשיך לחייך לעברך. חיוכו הרחב היה חשוד ומדאיג עבורך.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 01:20 PM
[b] [b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"אין לך מושג עד כמה המידע הזה חשוב לי. אני עושה את עבודתי הארורה הזאת רק בשביל הכסף, זה לא משהו אישי" השיב החוקר והמשיך לחייך לעברך. חיוכו הרחב היה חשוד ומדאיג עבורך. [/b][/quote]
"אתה יודע, אתה לא חייב לזייף את החיוך, זה לא עובד." אני אומר בקור רוח בניסיון למשוך זמן. "אני רוצה שתספר לי למי או למה המידע הזה מיועד..." ' אני מקווה שהוא לא יתעצבן בסופו של דבר.' אני חושב בחשש.
"... עוד שלוש דקות." אני מסנן לעבר החוקר.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 01:20 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
לוגאן לא ענה. הוא המשיך לצעוד חזרה, חזרה אל הבסיס הצבאי שממנו ברחתם.
'הוא ממש כמו הקוקוס הזה...קשה לפיצוח' חשבת לעצמך והחלטת להוריד מן העץ קוקוס אחר ולקוות שקליפתו תהיה רכה ועדינה יותר.
--
עברה שעה מאז עזיבתו של לוגאן. הצלחת להוריד מעץ הדקל קוקוס נוסף ואף לפצחו ולשתות את חלבו.
כשהבטת בקוקוס עם הקליפה העבה והקשה, שמת לב לסדק מזערי שנסדק לאורך גופו.
*מקווה שאנחנו באותו ראש :huh: * [/b][/quote]
אני מנסה לפתוח את הקוקוס הקשה O:
נמנמ, אמרתי את המשפט האחרון או לא?
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 01:20 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
לגמת מספר לגימות עדינות מן התה החם. הטעם החזק של התה התעדק בחושיך ולא הרפה.
פעם ראשונה בחייך שהרגשת את טעמו המדויק של התה, ללא הפרעות מטעמים אחרים שנשארו על לשונך.
"נכון שהתה הזה מיוחד? אני נורא אוהב אותו" אמר החוקר וחייך לעברך.
בזמן שישבת, התחלת להרגיש מעט מוזר עם עצמיך. הרגשת מעט קרירות וזיעה החלה להצטבר על פניך. חום גופך החל לעלות באיטיות.
"הכול בסדר? אתה מרגיש טוב?" שאל אותך החוקר והמשיך לחייך את חיוכו השמח והרחב. [/b][/quote]
"ל...ל...לא" אני אומר לו בגמגום "אני מתחיל להזיע, וחום הגוף שלי עולה" אני אומר ומחכה כמה שניות. "מה עשיתם לי?!" אני מתפרץ על החוקר בזעם.
-
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
לפתע חיוכו של החוקר נמחק מפניו. פניו היו אדישות ועיניו השחורות היו עמוקות עוד יותר.
"הגיע הזמן להוציא את כל הקלפים על השולחן" אמר החוקר בקול עמוק ומתוך כיס הג'קט הגדול עשוי העור שלו הוא הוציא אקדח. נראה שזהו אקדח די חדש ו'עתידי' מהמקום שאתה בא ממנו.
החוקר הביט בעיניך עם מבט אדיש וחסר כל רגשות או פנימיות, הוא כיוון עם אקדחו לעברך. נראה שהוא לא מודאג, הוא אפילו מודע למה שהוא עושה.
"תתחיל לדבר. אני רציני, תשובה שלילית תסחוף אחריה טיפות דם. כדאי לך להתחיל לספר לי את האמת לאמיתה" אמר החוקר וטען את אקדחו. נראה שהפעם זה רציני. כאילו שמישהו אחר 'שולט' בראשו של החוקר ולא הוא עצמו.
[b]טורי ג'ונס[/b]
לא אמרת. עדיף גם שלא.
--
פאק. לא הבנת את הכיוון שאליו אני חותר><
כאילו במחשבה שלך חשבת שלוגאן הוא כמו הקליפה הקשה של הקוקוס. אי אפשר לפצח אותה.
וכשהקליפה של הקוקוס הקשה נסדקה...מעניין מה קרה ללוגאן><
טוב לא נורא.
--
את עדיין לא מצליחה לפתוח את הקוקוס. יש לך עדיין את הקוקוס שכבר פיצחת. יש בו עדיין מעט חלב.
[b]בראיין גולדמן[/b]
"אני אישית לא עוללתי לך שום כלום, אל תאשים אותי בדברים שלא נעשו על ידי. אתה אשם בכל.
אתה הסכמת לנסות את הניסוי ואתה בחרת את הויטמין שינסו עליך, אתה האשם בכל" אמר החוקר והחל לצחוק ברשעות.
"אתה הרסת את חייך! מעכשיו אתה תשרת אותי ואת הבעלים שלי. ברוך הבא למועדון!" אמר החוקר ברשעות.
הרגשת מאוד רע עם עצמיך. זיעה החלה לזלוג מפניך והרגשת שחום גופך עולה. התחלת לרעוד ואפילו לראות הזיות למנהן.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 05:03 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
"אני אישית לא עוללתי לך שום כלום, אל תאשים אותי בדברים שלא נעשו על ידי. אתה אשם בכל.
אתה הסכמת לנסות את הניסוי ואתה בחרת את הויטמין שינסו עליך, אתה האשם בכל" אמר החוקר והחל לצחוק ברשעות.
"אתה הרסת את חייך! מעכשיו אתה תשרת אותי ואת הבעלים שלי. ברוך הבא למועדון!" אמר החוקר ברשעות.
הרגשת מאוד רע עם עצמיך. זיעה החלה לזלוג מפניך והרגשת שחום גופך עולה. התחלת לרעוד ואפילו לראות הזיות למנהן. [/b][/quote]
"אני אהרוג אותך!" אני צווח עליו ומתחיל לזוז בפרעות עם האזיקים
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 05:03 PM
[b] [b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
לפתע חיוכו של החוקר נמחק מפניו. פניו היו אדישות ועיניו השחורות היו עמוקות עוד יותר.
"הגיע הזמן להוציא את כל הקלפים על השולחן" אמר החוקר בקול עמוק ומתוך כיס הג'קט הגדול עשוי העור שלו הוא הוציא אקדח. נראה שזהו אקדח די חדש ו'עתידי' מהמקום שאתה בא ממנו.
החוקר הביט בעיניך עם מבט אדיש וחסר כל רגשות או פנימיות, הוא כיוון עם אקדחו לעברך. נראה שהוא לא מודאג, הוא אפילו מודע למה שהוא עושה.
"תתחיל לדבר. אני רציני, תשובה שלילית תסחוף אחריה טיפות דם. כדאי לך להתחיל לספר לי את האמת לאמיתה" אמר החוקר וטען את אקדחו. נראה שהפעם זה רציני. כאילו שמישהו אחר 'שולט' בראשו של החוקר ולא הוא עצמו.
[/b][/quote]
"אולי זה נראה כרגע שאתה מקבל ההחלטות, אבל אם תהרוג אותי לעולם לא תבין מאיפה הגעתי, סקרנות היא דבר אכזרי." אני אומר באותו טון בטוח, לא חושף טיפה של פחד למרות שהוא כבר מתחיל להציף אותי. אני מנגב מעט את הזיעה שניגרת מהמצח שלי וממשיך. " יש לך שתי דקות, כדי שתנצל אותם כראוי." אני אומר באותו הטון אך כבר לא יכול להסתיר את טיפת הפחד שחודרת לקולי הבטוח.
-
[b]בראיין גולדמן[/b]
להפתעתך אזיקי הידיים והרגליים נשברו לרסיסים. דבר זה גרם לך לתדהמה. החוקר החל לצחוק ברשעות מוחלטת ונראה שהוא נכנס לקטע הזה די חזק.
"רואה? אתה כבר לא אנושי! אף אחד לא ירצה אותך בחברה שלו וגם לא יחזירו לך אהבה. אתה מפלצת!" אמר החוקר וזרק לעברך כרטיס מגנטי קטן ומוזר לטעמך.
כשהרמת את הכרטיס המגנטי שזרק לעברך החוקר והסתכלת על התוכן שבו...ראית חישובים ופורמולות לא מובנות במיוחד. היו שמה מספר רב של משוואות מתימטיות וכל מיני דיאגרמות.
"זה מה שקורה אצלך בגוף. במילים פשוטות -אתה עובר תהליך שינוי" אמר החוקר והמשיך לצחוק ברשעות.
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"תשמע, אם תמות פה, אני פשוט אספר לבעלים שנאלצתי להתגונן. ותשובות? את מי זה כבר יעניין? העיקר שה'מרגל' שלנו מת. סוף סיפור" השיב החוקר והידק את אחיזתו באקדח הטעון ומכוון לעברך.
"אז אתה תספר לי אחרי הכל? אם תשתף פעולה...לא רק שלא אהרוג אותך...אלא גם אעזור לך לברוח מכאן" אמר החוקר ברצינות רבה. נראה שהוא לא מסתיר דבר ממך.
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 05:21 PM
[b] [b]בראיין גולדמן[/b]
להפתעתך אזיקי הידיים והרגליים נשברו לרסיסים. דבר זה גרם לך לתדהמה. החוקר החל לצחוק ברשעות מוחלטת ונראה שהוא נכנס לקטע הזה די חזק.
"רואה? אתה כבר לא אנושי! אף אחד לא ירצה אותך בחברה שלו וגם לא יחזירו לך אהבה. אתה מפלצת!" אמר החוקר וזרק לעברך כרטיס מגנטי קטן ומוזר לטעמך.
כשהרמת את הכרטיס המגנטי שזרק לעברך החוקר והסתכלת על התוכן שבו...ראית חישובים ופורמולות לא מובנות במיוחד. היו שמה מספר רב של משוואות מתימטיות וכל מיני דיאגרמות.
"זה מה שקורה אצלך בגוף. במילים פשוטות -אתה עובר תהליך שינוי" אמר החוקר והמשיך לצחוק ברשעות. [/b][/quote]
"אני אנקום בך! אני אהרוג אותך!" אני צורח ורץ לבר כיוונו במטרה לחנוק אותו
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 05:03 PM
[b] [b]טורי ג'ונס[/b]
לא אמרת. עדיף גם שלא.
--
פאק. לא הבנת את הכיוון שאליו אני חותר><
כאילו במחשבה שלך חשבת שלוגאן הוא כמו הקליפה הקשה של הקוקוס. אי אפשר לפצח אותה.
וכשהקליפה של הקוקוס הקשה נסדקה...מעניין מה קרה ללוגאן><
טוב לא נורא.
--
את עדיין לא מצליחה לפתוח את הקוקוס. יש לך עדיין את הקוקוס שכבר פיצחת. יש בו עדיין מעט חלב. [/b][/quote]
אכן כן לא הבנתי, והוא נעלם O:
אני אנסה אחרי זה D:
---------------
אני שותה את החלב ומתחילה ללכת לעבר המדבר, ושמה אתה שוט אל המתלה הימני ומחזיקה בידית - שיהיה בהישג יד XD
-
[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 18 2009, 05:21 PM
[b] [b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"תשמע, אם תמות פה, אני פשוט אספר לבעלים שנאלצתי להתגונן. ותשובות? את מי זה כבר יעניין? העיקר שה'מרגל' שלנו מת. סוף סיפור" השיב החוקר והידק את אחיזתו באקדח הטעון ומכוון לעברך.
"אז אתה תספר לי אחרי הכל? אם תשתף פעולה...לא רק שלא אהרוג אותך...אלא גם אעזור לך לברוח מכאן" אמר החוקר ברצינות רבה. נראה שהוא לא מסתיר דבר ממך. [/b][/quote]
"אתה יודע, אני ממש לא מאמין לזה שאתה תעזור לי לברוח. אין לך שום אנטרס לזה." אני אומר ולא מניד עפעף. "אבל גם כך נגמר הזמן ואני לא עומד בלוח הזמנים אז שהיה. אהגעתי מהחדר שלי. עליתי במדרגות ביתי, נכנסתי לחדר ומצאתי את עצמי מול הבסיס המכוער שלכם." אני אומר בקור רוח ונוקב בו מבט, לבדוק אם הוא מאמין.
-
[b]בראיין גולדמן[/b]
לפני שאתה מספיק להגיע אל החוקר שממשיך לצחוק כמו מטורף...החייל ששמר עליך עצר אותך. "אתה חוזר לתא שלך שבצינוק!" הוא אמר והלביש עליך אזיקים מחודשים וחזקים יותר מהאזיקים הקודמים.
חזרת לצינוק. אוכל כבר לא קיבלת.
[b]טורי ג'ונס[/b]
את פועלת על פי הוראותיו של לוגאן. את מתחילה ללכת קדימה, ממש אל לב המדבר הלוהט והאינסופי בתקווה למצוא את היער המקסים שדיבר עליו לוגאן לפני עזיבתו.
בעת הליכתך במדבר הלוהט, שמת לב לנחש צהבהב בעל סימנים שחורים חשודים על עורו הקסקסי זוחל במהירות לעברך. רוב הסיכויים שהוא ערסי ואת מטרתו העכשווית.
[b]מייקל דמיאן הוקינס[/b]
"נשמע מעניין מאוד. יש לך מושג מי האחראי לכך? כי אם הגעת מחדר ביתך לכאן אז זה בטוח שזה לא היה על מעשי ידך. מישהו רצה שזה יקרה...השאלה היא 'מי' " אמר החוקר והמשיך לכוון את אקדחו לעברך.
