חמשת הדרקונים

תמשיך אנשים תגיבו שהוא ימשיך!

קראתי עכשיו את כל הפרקים.
אהבתי את הרעיון, סיפור יפה אבל בהתחלה קצת קצר.

ד.א. אליהאיאקס התכוון אלי,
וקראתי עוד כמה ספרים מהסוג הזה
לא רק את שני אלה.
וגם אני רוצה להרשם למשחק חת"ם כשהוא יפתח!

טוב,אני מתחיל לכתוב עכשיו את הפרק אבל אוליי הוא יפורסם מחר כי אני לא יודדע מתי גלואה ייסים לעבור עליו.
מחר אני אתחיל לעבוד על המ"ת אבל אני מבטיח שהוא יפתח

מחוק, היה פה פרק 4 אבל שיניתי אותו לחלוטין אז...

פרק יפה, אני חייב לומר.
קצת קצר, תשתדל להאריך את
הפרקים קצת.

תודה.
אני תמיד מנסה אבל לא מצליח
בוורד זה נראה הרבה יותר ארוך

פרק ממש יפה אבל בסוף התבלבלת כתבת אראגן במקום פאלרון

תוקן

מתי פרק הבא??

מחר.
מחר אני אכתוב אותו כשאני אחזור מבית הספר אבל אנשים אני רוצה עוד תגובות

יש לסיפור הזה מקוריות רבה. גש לעבודה והמשך להיות פעיל!

נו מתי הפרק הבא?????

*אישור הקפצה מאוהד
אוקיי חבר'ה הסיפור חזר!!!!!!!!!!!
לכל מי שקרא את הסיפור אי פעם ולכל מי שלא אני ממליץ לקרואההתחלה כי זה סיפור שלשם שינוי לא עוסקת בפוקימון.
כן, יש דמיון לאראגון, בהחלט אבל הסיפור מעט שונה מאראגון. והעליתי את הרעיון לפני שקראתי את הספרים האלה.
החלטתי לכתוב את פר 4 מחד, מחקתי את הישן.
קרדיט לטל על עזרה בכתיבת הפרק

[b][u]פרק 4:השוק[/u][/b]
פאלרון יצא אל רחובו השקט ולא עברו דקות ספורות ופלארון הגיע אל תוך השוק ההומה.

כל הזמן הקדיש פאלרון את תשומת לבו אל נייצ'ר הזע בלי סוף במעמקי בכיסו.
אך כאשר שמע נייצ'ר את כל קולות השוק אשר חדרו לתוך חלל הכיס הקטן, התחיל להתרגש עוד יותר וניסה לקפוץ מחוץ לכיס אל השוק הומה האדם, אך פאלרון עצר אותו באמצע הזינוק החוצה.
'אני חייב לקנות את הבשר הזה מהר, אני לא חושב שנייצ'ר יחזיק הרבה זמן בתוך הכיס ללא אוכל' חשב לעצמו פאלרון בדאגה ורץ לאורך השוק שהכיר כבר היטב.

אביו של פאלרון מכר בשוק חלק מהמצאותיו, לכן הכיר פאלרון את השוק היטב. הוא עבר על יד חנויות של צמחי מרפא שונים, צעצועי ילדים, פסלים לגינה, עתיקות ועוד, עד שלבסוף הגיע למקום שחפץ בו, אך בו בזמן גם שנא כל-כך "האטליז של ביל".
ברגע שפתח פלארון את דלת האטליז, חדר אל אפו הריח הנורא והחזק של בשר שנשחט רק לפני דקות ספורות וזיעה שהצטברה על מצח בעל החנות, ביל.

"מה אתה רוצה?" זרק לעברו ביל בחוסר חיבה מוחלט. "בשר" השיב פאלרון גם הוא באותה מידת חיבה.
מאז שפאלרון היה ילד קטן יחסיו עם ביל לא היו טובים. אולי בגלל הריב התמידי בין אביו של פאלרון לביל על מיקון העסק ורווחיהם השונים.

ביל היה אדם גדול ובעל כרס עצומה, הוא לבש חולצה שחורה גדולה ומכנסיים אדומים, לביל לא היתה שערה אחת על ראש, ועיניו הקטנות והשחורות אשר נצצו ברשעות, היו מאוד קרובות זו לזו ונראו כשקעים על פניו השמנות של ביל אשר הביעו שנאה תמידית.

פאלרון התקדם לעומק החנות ובחר שלושה נתחי סטייקים שמנים אשר נראו לו כמשביעים עבור נייצ'ר ובלי להגיד מילה, הראה אותם לביל, ביל הטיח בו בתשובה עם קומץ רשעות "עשרים מלקים, מחיר מיוחד ללא רצויים" פאלרון שילם את עשרים המלקים בחוסר רצון אך לא אמר מילה על המחיר היקר להחריד.
פלארון עמד לצאת מהאטליז השנוא עליו כל כך בשמחה רבה
אך לפתע, בדרכו החוצה, עינו של פלארון הבחינה באבן קטנה בפינת החנות.

'אוי לא' הספיק פאלרון לחשוב לעצמו כשקול נפץ נשמע ונייצ'ר הופיע במלוא הדרו, מלקק את שפתיו כשצבעו הירוק נוצץ באור השמש שחדר מחלון הראווה של האטליז. פאלרון הסתכל למטה וראה שכיסו קרוע לחלוטין וחושף את גופיתו.

פלארון רץ בלי לחשוב פעמיים אל עבר הדרקון הזעיר ותפס אותו בזמן לפני שנייצ'ר הסתער על הבשר ברעבתנות.
למראה נייצ'ר הזעיר, החוויר ביל כולו, "דרקון" הוא אמר חלושות באימה וברח אל אחורי החנות.

"עכשיו אנחנו בצרות" אמר פאלרון והסתכל בכעס על נייצ'ר, שחייך חיוך מלא שיניים עם חתיכות בשר תקועות בוא.
פאלרון רץ בעקבות ביל אל מאחורי החנות וראה את ביל כשמכשיר מתכתי נמצא בידו, מכשיר קריאה למשטרה.

ביל בדיוק עמד ללחוץ על הכפתור אך בתנועה זריזה עם זנבו של נייצ'ר העיף ניצ'ר את המכשיר הזעיר מידו של ביל. פאלרון נדהם ממהירות הדרקון אך הזניח את מחשבה זו לרגע.

"ביל אני רוצה שתירגע" אמר פאלרון למוכר הבשר השנוא עליו שברגע זה השפיע על כל גורלו.
"נייצ'ר הוא דרקון טוב, אין סיבה להתקשר למשטרה, הוא לא עשה לך נזק לחנות והוא לא פגע באף אחד, אני רוצה שתשכח ממה שראית עכשיו". נייצ'ר הנהן וביל, שעדיין היה חיוור כסיד, קם והניד בראשו ואז אמר בקול חלוש ומפוחד "אתה מגדל דרקון, זה לא חוקי ואני הולך להתקשר למשטרה".

ביל העיף מבט במכשיר אשר נח כעט על הרצפה וכך גם נייצ'ר, שניהם זינקו אל עבר המכשיר הקטן.
פאלרון לא הצליח לראות מה קורה כי הבזק אור ירקרק אשר חזר מקשקשיו של נייצ'ר הכה בעיניו. כשראייתו חזרה, ראה פלארון את ביל שרוע על הרצפה מעולף ונייצ'ר לידו בחיוך שמח.
"איך.. אבל... אתה..." אמר פאלרון בהלם, כל שנייה הוא מגלה על דרקונו דבר חדש בנוגע ליכולותיו. "זה לא הגיוני!" צעק פאלרון "אתה, אתה ניצחת את ביל בכל כך קלות!". נייצ'ר שמח, קפץ באוויר ועשה סלטה אך הוא לא חשב עד הסוף על מעשיו כי כאשר נחת נייצ'ר על זנבו, הוא נחת על המכשיר, והכפתור האדום נלחץ והתחיל להבהב.
עכשיו הכל אבוד, המשטרה בדרך.

פרק יפה מאוד!!!!!!!!! ממש אהבתי

נ.ב בכלל לא הוספתי לשם דברים אז ני בכלל לא מכירה את הפרק;)

מפאת הזמן קראתי רק את ההקדמה.
במילה אחת? מדהים.
למה הפסקת לכתוב מההתחלה? זה גאוני! זה סיפור עם רעיון אדיר, ובשונה מהאחרים, אותו אתה [u]חייב[/u] לגמור!
ישר כוח!