גיבורי האולימפוס!

[QUOTE=sandslash;1254455]ירד מנעוץ, תם הזמן הקצוב.
אני לא מבין, למה במשך כל השבוע הזה לא ניצלת את העובדה שהסיפור ננעץ, ופרסמת עוד משהו? חוץ מתגובה אחת, לא עשית כלום.
חבל.[/QUOTE]

זהו, שניסיתי לעשות פרק ולא הצלחתי כי זה לא היה טוב, וגם שהצלחתי הסיפור שלי נמחק שניסיתי להעלות אותו פעמיים.. אני מנסה עכשיו לשחזר אותו בפעם השלישית.

בעקבות ההערה של אוהד, שיחזרתי שוב את הפרק מחדש.. והפעם ,לשם שינוי, לא נמחק לי D=

פרק חמישי- הפגישה עם בארי!
[spoiler]
אחרי שהתארגנתי בביתן החדש שלי, לבשתי את החולצה של המחנה ועיכלתי את הידיעה שאבא שלי הוא אל יווני, הייתי מוכן לסיור שלי עם פייפר.
פייפר ניגשה אליי במבט טרוד, כאילו עסוקה במשהו אחר, אבל שהיא קלטה שאני מביט עליה היא חייכה.

"שלום רמו," אמרה, "אתה יודע איפה אתה, נכון?" היא שאלה.
"כן, שמעתי כמה בני ארס מדברים על זה." מילמלתי "אבל לא ממש האמנתי. הרי זה לא הגיוני, יש מצב שאנחנו באמת בלונג איילנד?"
היא הנהנה, כאילו זה מובן מאליו.
"זה לא יכול להיות, הסוסים המעופפים האלה הסיעו אותי מפלורידה לניו יורק?!" שאלתי כלא מאמין.
פייפר התעסקה במחשבות שלה ולא הגיבה.

בכלל, כשהיא דיברה על כל הדברים המדהימים שיש במחנה- הקליעה למטרה בחצים הקסומים, הרכיבה על הפגאסוסים, הלחימה במפלצות וכל השאר, היא לא הפגינה שום רגש, כאילו המחשבות שלה נודדות למקום אחר.

קצת תהיתי לעצמי האם כירון קשור לעבר שלי, איך הוא יודע שהכירו בי ואיך קוראים לי. ובכלל.. זה באמת הוא? מהאגדות? מסיפורי המיתולוגיה? מיליון שאלות התרוצצו לי בראש, אבל לפי מצב הרוח של פייפר לא היה לי ממש את מי לשאול..

הבטתי על אזור הביתנים המשונה שמסודר בצורת ח'. לפי הספירה שלי היו שם עשרים ביתנים סך הכל. אחד מהם היה זהוב כולו, ואחר כסוף. על גג אחד נשתל דשא, ואחד היה שחור ולפידי אש ירוקה בערו בחזיתו. הביתן שלי, הביתן של ארס, היה בצבע אדום עז עם גדר תיל דוקרני, טיפוסי לאל המלחמה.
כשאני חושב על זה, הדבר היחיד שבעזרתו ניצלתי בקרב על חוף האזמרגד, היה שאבא שלי הוא אל
המלחמה וכנראה שהיה לי את הכישורים שלו, בלעדיהם בעצם.. לא הייתי חיי בכלל.

מה אני בכלל יודע על עצמי? שאבא ואימא שלי נטשו אותי והשאירו אותי בידי שומרת כל החיים שלי?
אה נכון, עד לפני שבוע היו לי חיים אמיתיים ורק שתלו לי זיכרון אחר, איך שכחתי...

"שנמשיך בסיור?" שאלתי את פייפר, סביר להניח שקטעתי לה את חוט המחשבה. "אממ.. כן, בטח " אישרה פייפר וצעדה במהירות לעבר חלקו האחר של המחנה. ראיתי מרחוק את הביתן שבו התעוררתי לראשונה, המקום שפגשתי בו את כירון.

"כירון מנהל המחנה שלנו..?" שאלתי, מתאמץ לעקוף אותה בהליכה הממושכת שלנו לעבר הבית. "לא.. המנהל הוא מר ד'..." אמרה פייפר בנימה רצינית ועצרה על המקום. "הגענו! הבניין המרכזי!" , פייפר אמרה והצביעה על הבית. הבית עמד מולנו, ויכולתי להישבע שראיתי אור ירוק בוהק מהבהב מהקומה העליונה. לבניין היה בערך שלוש ארבע קומות, וכולו היה צבוע בצבע תכול מעוטר בלבן.

"אני לא שייך לכאן" אמרתי בפתאומיות, פייפר שילבה את ידיה, "מה זאת אומרת?".
"אני לא חכם במיוחד, ויש לי דיסלקציה, והפרעת קשב. אני לא מיוחד בכלל. ובתור בן של ארס, גם לא חזק במיוחד." הסברתי לה בנימה עצובה.
"זהו, שלרוב החצויים יש הפרעת קשב או דיסלקציה, זה כי אנחנו בנויים למלחמה. חסרי מנוחה, פזיזים, ורגילים בדם שלהם לקרוא יוונית ...—ולהזכיר לך שעד לפני כמה ימים היו לך חיים שונים לגמרי, אז אתה לא ממש יודע אם אתה חזק בתור בן ארס או לא.." היא הסבירה לי והוציאה אותי די מטומטם.
"עכשיו," פייפר המשיכה בדבריה, "אני מניחה שתרצה לפגוש מישהו.." היא מלמלה והצביעה על הבניין המרכזי.
ראיתי על המרפסת שהקיפה את הבניין, על אחד מכיסאות הפלסטיק, נער שהביט עליי במבט מתוח, בארי.


[CENTER]***[/CENTER]



"היי," אמר לי הקול המוכר של בארי בנימה חוששת.
בארי נשען על המרפסת . הוא החזיק בידו הימנית פחית קולה ולגם ממנה קצת. הוא היה לבוש מכנסי ג'ינס משופשפים וחולצה קצרה בצבע כתום זרחני, שעליו היה כתוב בהדגשה [B]מחנה החצויים[/B], החולצה הטיפוסית של המחנה.
"באמיתי.." מלמלתי, "כ-כמה זמן אני מכיר אותך בדיוק?..".
"מאז שהשתילו לך את הזיכרון.." אמר בארי בנימה חלשה, "הורו לי ללכת לשמור עליך... וכמה ימים אחרי זה, המפלצת הזאת התנפלה עליך".
"למה השתילו לי את הזיכרון? יש משהו שידעתי שלא הייתי צריך?" שאלתי את בארי, הוא הביט עליי בתסכול.
"אני ממש לא יודע, כירון אמר לי לא לשאול יותר מידי שאלות, ושלח אותי אליך.. גם לי שתלו את הזיכרונות שהופעתי בהם, אבל לא במקום הזיכרון האחר שיש לי, אלא בנוסף.." הסביר בארי.
"זה אומר שאתה לא באמת חבר שלי.. רק נשלחת להגן עליי." אמרתי, זועף מעט.
"לא, זה לא זה.. א-אני כן חבר שלך, פשוט.." בארי השתתק.
"זה בסדר, אני מבין אחי." מלמלתי, ידעתי שהוא רק שמר עליי, אבל לא רציתי להאשים אותו.
פייפר השגיחה עליי מלמטה, ואמרה אחרי קצת זמן שצריכים לחזור לסיור. הנחתי את בארי לנפשו ועקבתי אחריה לביתן שלי. "נתראה עוד מעט," אמרה פייפר ונופפה לי לשלום, ולאחר מכן היא פנתה בצליעה קלה לביתן אפרודיטה. רק עכשיו שמתי לב שהיא דומה למישהו מוכר, למישהו מפורסם.. אולי היא הבת של-
קול צרוד קטע את המחשבות שלי: "שלום.. יש לנו כאן חצוי חדש.."
הבטתי לאחור וראיתי בכניסה לביתן ילדה גדולה ועגלגלה שהסתכלה עליי בעיניים נוצצות, "שלום.." אמרתי.
"יש לי טקס מיוחד לחצויים חדשים.." היא אמרה בנבזיות ובחנה אותי, "בוא אני יראה לך!".
[/spoiler]

פרק מצויין! מאוד אהבתי אותו

תודה D=
עוד תגובות?

[quote]"כן, שמעתי כמה בני ארס מדברים על זה." אמלמל "אבל לא ממש האמנתי. הרי זה לא הגיוני, יש מצב שאנחנו באמת בלונג איילנד?"
היא הנהנה, כאילו זה מובן מאליו.
"זה לא יכול להיות, הסוסים המעופפים האלה הסיעו אותי מפלורידה לניו יורק?!" אשאל כלא מאמין.
[/quote]
קפצת פתאום לעתיד, אם יהיו לי עוד הערות [לא סיימתי את הפרק] אני אערוך

פרק מעולה :) ממש אהבתי

פרק מצוין, פעם שלישית גלידה!

[QUOTE=Tigraro;1255223]קפצת פתאום לעתיד, אם יהיו לי עוד הערות [לא סיימתי את הפרק] אני אערוך[/QUOTE]
נכון, אני רגיל מהמ"תים אני כבר עורך.. P:
[QUOTE=ttrrtte;1255242]פרק מעולה :) ממש אהבתי[/QUOTE]
תודהה... D=
[QUOTE=גרסררה;1255253]פרק מצוין, פעם שלישית גלידה![/QUOTE]
אין לי גלידה עליי.. תסתפק בארטיק בטעם דובדבנים..?

[QUOTE=Cool Nick;1255256]נכון, אני רגיל מהמ"תים אני כבר עורך.. P:

תודהה... D=

אין לי גלידה עליי.. תסתפק בארטיק בטעם דובדבנים..?[/QUOTE]

לא, אחרי שאני אכלתי Ben&Jeris כבר אין משהו יותר טוב, הפרק פשוט מעולה!

[QUOTE=גרסררה;1255258]לא, אחרי שאני אכלתי Ben&Jeris כבר אין משהו יותר טוב, הפרק פשוט מעולה![/QUOTE]

חח... קוקילידה הכי טעים, תודה.. :)

פרק טוב, ויש לי הערה:
קלאריס
רמו
ראש
שירותים
איכס.

זה מסביר טוב את תחילת הפרק הבא נכון?

[QUOTE=nairo908;1255340]פרק טוב, ויש לי הערה:
קלאריס
רמו
ראש
שירותים
איכס.

זה מסביר טוב את תחילת הפרק הבא נכון?[/QUOTE]
משהו כזה XDDD
בכל אופן, תודה D=

[B][SIZE=7][COLOR=red]הסיפור חוזר![/COLOR][/SIZE][/B]
אחרי מחסום כתיבה רציני, והרבה התלבטויות, והרבה דברים שהרסו לי את כל הסיפור, חשבתי לעצמי, בוא נחזיר אותו.. מה רע? אהבו אותו יחסית?

אז בלי הרבה שאלות, אני יביא לכם את הפרק הבא, הוא מין פתיחון לפרק שאחריו..

[B][U]קדימון- ראש ביתן ארס החדש![/U][/B]
[spoiler]
[FONT=Arial]אני הילד החדש! אני חייב להראות את הכישורים שלי! כן בטח... קלאריס תפסה אותי כמו כלב בידיים הבשרניות שלה. היא התחילה לגרור אותי לבניין לבנים, שנראה כמו שירותים. בהתחלה באמת חשבתי שהיא תעשה לי טקס חניכה אמיתי, כאילו הם מצרפים אותי לחבורה שלהם או משהו, זהו.. שלא. [/FONT]

[FONT=Arial]שהתקרבנו יותר, ניסיתי להיאבק, אבל נגד הידי פלדה המפלצתיים האלה לא היה לי סיכוי. היא גררה אותי לשירותים של הבנות אבל אז מישהי צעקה לעברנו, "עצרי!".[/FONT]
[FONT=Arial]קלאריס הרפתה מהאחיזה והסבה את מבטה, זאת הייתה ילדה גבוהה וצנומה, בעלת שיער ג'ינג'י בוער ופרוע. עיניה של קלאריס התגלגלו.[/FONT]
[FONT=Arial]"כן.. לונה?". היא אמרה והתחילה לאחוז בי שוב ולגרור אותי.[/FONT]
[FONT=Arial]אבל הפעם ניסיתי להתחמק, בעטתי והנפתי אגרופים לאוויר, ומיד, בלי שקלאריס תצליח לאחוז בי, חמקתי הצידה בגלגול. [/FONT]
[FONT=Arial]"בואי כבר, נראה אותך!" צעקתי לעברה, כבר עברתי הרבה התקוטטויות בחיים שלי, מי היא שתנצח אותי? זה היה הדבר המטומטם שעשיתי בחיים שלי.[/FONT]

[FONT=Arial]קלאריס לא היססה וזינקה לעברי, שלפתי אגרופים וניסיתי לפגוע בפניה. קלאריס חסמה אותי, היא הייתה גדולה ובעלת כוח כזה גדול, כבר התחלתי לחשוב שהיה עדיף להלחם שוב נגד המפלצת הזאת... לונה צרחה משהו ברקע, וקלאריס עצרה לפתע ונסוגה אחורה, "א-אתה, בן ארס..?". [/FONT]
[FONT=Arial]"כן.. למה?" שאלתי אותה, מתנשף.[/FONT]
[FONT=Arial]קלאריס הפסיקה להתאבק, "א-אני.. אני כל כך מצטערת, אני לא מאמינה.. ס...סליחה!"[/FONT]
[FONT=Arial]'מה קורה פה?' חשבתי בבלבול. [/FONT]
[FONT=Arial]קלאריס מיד רצה, לכיוון השירותים, כאילו הולכת לבכות מרב כעס על עצמה.[/FONT]
[FONT=Arial]"מה קרה לה?" שאלתי את לונה.[/FONT]
[FONT=Arial]"קלאריס.. היא ראש ביתן ארס לשעבר... עכשיו לשעבר שעבר.."[/FONT]
[FONT=Arial]"למה?"[/FONT]
[FONT=Arial]"טוב, כי אתה הגעת.."[/FONT]
[FONT=Arial]"אז..?" התחלתי להתרגז, 'מה היא רוצה ממני?' חשבתי בכעס.[/FONT]
[FONT=Arial]היא הורידה את הראש מבושה, "טוב, רמו.. אתה סוג של ראש ביתן עכשיו, כי.. אני לא זאת שאמורה לספר לך.. פשוט, תפגש עם ליאו.." היא אמרה לבסוף והלכה.[/FONT]
[FONT=Arial]היא מיד רצה, כאילו היא פוחדת שאשאל עוד שאלות.[/FONT]
[FONT=Arial]'מי זה ליאו בכלל?' אביט מסביב, ואלך לביתן ארס בצעדים שפופים, כאילו עשיתי משהו רע.[/FONT]
[FONT=Arial]"טוב.." אכריז לעצמי במלמול, "בוא נשאל את פייפר בעניין.." אוסיף ואסיט את מסלולי לביתן אפרודיטה.[/FONT]
[/spoiler]

חחחח תראו מי נזכר!
פרק מאוד קצר, זה שאתה מגדיל את הכתב לא משנה הרבה.
תאריך פעם הבאה, והרבה.

[QUOTE=Master Po;1280102]חחחח תראו מי נזכר!
פרק מאוד קצר, זה שאתה מגדיל את הכתב לא משנה הרבה.
תאריך פעם הבאה, והרבה.[/QUOTE]

חח זה מהוורד לא הקטנתי את הכתב.. וכע אמרתי שהוא קצר זה פתיחון לפרק הבא..
בעצם אני מוחק את ה'פרק' ומשנה את זה לקדימון..