העולם שמעבר

פרקים יפים, הכתיבה מעולה והרעיון ממש מקורי! ^^
מחכה לפרק הבא.

[QUOTE=Rin Kagamine;1281119]פרקים יפים, הכתיבה מעולה והרעיון ממש מקורי! ^^
מחכה לפרק הבא.[/QUOTE]

תודה רבה! :)

לא חוכמה שהוא מצליח להרוג אותו סתם כי הוא עצם עיינים.

[QUOTE=HyperNoob;1281134]א חוכמה שהוא מצליח להרוג אותו סתם כי הוא עצם עיינים.[/QUOTE]

זה גם די הגיוני כשחושבים על זה. הלהב של השודד הייתה מוחזקת בצורה כזו שהדיפה אחת תכניס אותהאותה ללב השודד, וכתבתי את זה, שהוא החזיקם בהצלבה.
אבל בהחלט יש צשהו שונה בדמות הראשית, תגלה אותה בהמשך הסיפור.

אהבתי מאוד

[quote=מאסטר ליאון;1281155]אהבתי מאוד[/quote]

מצוין!!!!

פרק מושלם..!
וואי איזה מתח.. יאללה תפרסם עוד פרק!

יש סיכוי שאפרסם היום
תודה רבה :)

סיפור מאוד יפה ומעניין.
עברה לי צמרורת כשקראתי איך אוהד מת.

[quote=צהלול;1281375]סיפור מאוד יפה ומעניין.
עברה לי צמרורת כשקראתי איך אוהד מת.[/quote]

וטוב שכך Xd
תודה רבה!

ודרך אגב זה קצת לא הגיוני שהוא יצליב סכינים
זה לא נותן לו כמעט אופצייה לצאת ולהתקיף/(ולהגן) בחופשיות

[quote=צהלול;1281381]ודרך אגב זה קצת לא הגיוני שהוא יצליב סכינים
זה לא נותן לו כמעט אופצייה לצאת ולהתקיף/(ולהגן) בחופשיות[/quote]

זה לא נכון, יש טקטיקה בהצלבת סכינים, לרוץ ישירות ליריב ולהצמיד אותו בעזרת החלק הלא חד של הסכין למקום מסוים(במקרה הנוכחי, לקיר), ואז להתקיף אותו בלי שיוכל להגן(וההלבה עוזרת כך שהיריב לא יוכל להדוף את אחד הסכינים וגם החזה לא חשוף).

[quote]הייתי נחצה לשניים. וגם דבוק לעץ,[/quote]

יש לך פה עריק :) נק' במקום פסיק תתבייש לך!;)

[quote]הסתכל על סוליית הנעל שלי, וצרח בכל הכוח, "אייככססס!!!". הסתכלתי לרגע על הסולייה, ושוב צרחתי. על הסולייה, דבוק ומעוך, היה יצור מוזר ונוזלי, כנראה החצי השני של היצור שדרכתי עליו, רק שלו היו שני מחושים גדולים ועבים, שגיששו אחר החצי השני שלו. הצבע שלו השתנה לצבע הנעל, צבע שחור בוהק, והוא זחל על הנעל באיטיות. מהר רקעתי ברגלי על האדמה, בניסיון להוריד את הגועל הזה ממני, אך מה שקרה זה שהוא נמעך, ונדבק לנעל שלי אפילו יותר. "איוו!!" ייבבתי, וניסיתי לגרד את הדבר הזה בעץ אלון שהיה קרוב אליי, אך במקום שהדבר הזה ירד מהנעל, הוא נדבק אפילו יותר, ועוד יצורים כמוהו, רק שלמים, שנראו כחשופיות רק גדולות הרבה יותר, בגודל של כף רגל של תינוק לכל הפחות, זחלו על העץ והתקרבו לעבר הנעל שלי. הנעל הפעם נדבקה לעץ, יחד עם החצי של החשופית הענקית, שחיברה את נעלי לעץ. עוד ועוד חשופיות גדולות החלו לטפס על הנעל, ואביאל ואני, תוך ששנינו מייבבים בגועל, היינו צריכים לקחת ענפים עבים ולהכות בהם. לאחר כמה דקות, ה'עלייה לרגל' של החשופיות הגדולות הפסיקה. הם נסוגו, והותירו אותי ואביאל שוב לבד, רק שלא יכלנו לזוז. הרגל שלי הייתה עדיין דבוקה לעץ.
[/quote]

קרע אותי

[QUOTE=Miku Hatsune;1281416]יש לך פה עריק :) נק' במקום פסיק תתבייש לך!;)



קרע אותי[/QUOTE]

יש איזה כיף, העריק הראשון שלי XD

תודה רבה

פרק חמישי- כוח נסתר!

[spoiler]"אחי..." אמר אביאל במבט חושש וברעד, בעודו מסתכל על השודד השרוע על האדמה בתוך שלולית דם טרי בחלחלה, "אתה הרגת אותו... בעזרת הידיים שלך!". "מה?" שאלתי בבלבול, "איך זה בכלל ייתכן?". "הידיים שלך פשוט... זזו מהר מאוד," אמר אביאל, "והעפת את הסכין שהשודד החזיק ביד, ישר ללב שלו!". הסתכלתי לרגע על כפות הידיים שלי. לא היה בהם זכר למה שאביאל תיאר. "אתה בטוח שאתה לא עובד עליי?" שאלתי בחשד. "אולי העיניים שלי עובדות עליי," אמר אביאל, "אבל אני בטוח שזה מה שראיתי". הסתכלתי שוב על הידיים שלי. שפשפתי אותם זו בזו. 'האם זה נכון? האם באמת קרה מה שאביאל תיאר? כלומר, הרגשתי את הסכין, אבל איך זה הגיוני בכלל?'.

הלילה ירד. גשם החל לטפטף בחזקה, ובפעם הראשונה בחיי שמחתי להירטב ממנו. עבר עליי יום קשה במיוחד, ו'מקלחת' קרה ממש לא הזיקה לי, גם אם הייתי לבוש. "אני חושב שנצטרך למצוא מחסה ללילה" אמר אביאל, שרעד מקור והתבונן ביער, כמחפש אחר דבר מה. "מה קורה?" שאלתי. "אני רק בודק..." אמר אביאל, "אולי יש פה מקום שאפשר להסתתר בו מפני הגשם, ולישון כמו שצריך". הסתכלתי יחד איתו. הגשם החל להתחזק, אבל לא מצאנו דבר. לאחר כמה שניות, הבחנתי בעץ עבה וגדול, שחלק מהגזע שלו נראה מעט רופף. "בוא ננסה לשבור את החלק הזה של הגזע," אמרתי והצבעתי לעבר העץ, "אולי נוכל להתחבא בפנים". אביאל הנהן, ושנינו ניגשנו לעץ. ניסינו לחבוט בו, אך לשווא. "אולי תנסה לעשות את הדבר הזה שלך עם הידיים?" שאל אביאל. "יש בעיה..." אמרתי, "אין לי מושג איך לעשות את זה בכלל". "הממ..." סינן אביאל, "אולי אנסה לבעוט בזה". הוא לקח עד אחד אחורה, קרא בקול "דוי צ'אגי!" כמכריז על המהלך שהוא עומד לתקוף איתו, הסתובב במהירות סיבוב של 360 מעלות, ובעט בכוח בגזע. הגזע החל להיסדק. "עוד פעם!" קרא אביאל, ובעט שוב באותו מהלך. הגזע כבר היה סדוק כמעט לגמרי. "פעם אחת אחרונה!!" הוא קרא, הסתובב ובעט הפעם עם תנופה ובכל הכוח. העץ נשבר, וחשף חור חלול וגדול בעץ. מספיק גדול בשביל ששני בחורים צעירים יוכלו לישון בו, ולא בצפיפות.

"רק שתדע," אמר אביאל ושם את ידיו על מותניו, "דוי צ'אגי זאת הבעיטה הכי חזקה בטאיקוואנדו, לפי מחקרים". הוא הסתכל על החור הפעור בגזע והעלה חיוך רחב, כמרוצה ממלאכת ידו. "לפי החיוך שלך אפשר לחשוב שאתה הכנת את החור בעצמך" אמרתי בציניות. "תגיד תודה ותסתום" אמר אביאל וחבט בכתפי. "אאו!" קראתי, ושפשפתי את הכתף, "אל תגזים!". אביאל חייך, ושנינו התחלנו לצחוק. נראה שהסביבה ששה בשמחתנו, שכן הגשם הלך וגבר, וברקים החלו להבזיק בשמיים. "טוב, כדאי שניכנס" אמר אביאל, ונכנס לחור. "יש לנו שקי שינה?" שאלתי בזמן שהתכופפתי ונכנסתי לחור. "לא," אמר אביאל, "נצטרך לישון בלי מצעים". "איזה באסה!" קראתי, "קור כלבים בחוץ!". "ועוד הבגדים שלנו סחוטים במים..." אמר אביאל. "אני חושב שנצטרך לישון בתחתונים הלילה" אמרתי, והורדתי את חולצתי ואת מכנסיי. "אחי, לא!" קרא אביאל, "אתה מוזמן לישון סחוט כמו סמרטוט," עניתי לו, "אני לא עוצר אותך". אביאל הסתכל עליי בכעס, והוריד את בגדיו. נשכבתי לישון על הגזע. משום מה הוא היה יחסית רך, חלק וישר, בלי חודים או בליטות, והיה די נוח להישכב עליו. עצמתי את עיניי, וחיכיתי שהתרדמה תאפוף אותי. אבל עברה כמעט שעה, וזה לא קרה. הגשם המשיך לרדת, ואני לא הצלחתי להירדם. היה חשוך מאוד בתור החור, ומדי פעם היה ניתן לראות מעט אור, בשל הברקים שהבזיקו בחוץ. יכלתי להבחין שגם אביאל לא נרדם. "אחי!" קראתי לבסוף, כשכבר עליתי על הבעיה שגרמה לי להפסיק להירדם, "גם התחתונים רטובים!
[/spoiler]