לא יודע.... נראה לי עד סוף השבוע, פלוס מינוס.
Printable View
לא יודע.... נראה לי עד סוף השבוע, פלוס מינוס.
אמרת שהפרק יהיה בערך היום.
אני מחכה בקוצר רוח.
[size="4"][u]פרק 19 – העץ המתחדש[/u][/size]
קולות הפוקימונים נשמעו בכל מקום, כעת כשעברתי בדרך 104, כשדאסקלופס כבר לא שולט בה. היה נחמד לראות את המקום שבו אני וניב נפגשנו, מוצף בפיג'י, או במספר וורמפל.
הסתכלתי במפה, נראה שהגעתי בדיוק למקום שבו השביל מתפצל לכיוון דרך 105.
הלכתי לאורך השביל כברת דרך עד שפשוט השביל נחסם.
'זה לא הגיוני' חשבתי לעצמי בעודי מנסה למצוא דרך לעקוף את העץ המוזר שגדל על השביל, ללא הצלחה.
העץ היה חסר פירות, ככל הנראה בעל גזע חלש ביותר, העלים שלו התסבכו אחד בשני ויצרו מראה ירוק למדי, מספר ספירו עמדו בנחת על הענפים הדקים, וחבורת בידופים החלו להוציא קליפות עצים מהעץ כדי לבנות בית.
"איך עוברים את הדבר הזה?!" התעצבנתי, אך לא היה שם אף אחד שיענה לי, זה היה אני נגד העץ.
לפתע משהו משך את תשומת ליבי.
"מעולה תמיד רציתי לתפוס הרקרוקס!" אמרתי ועקבתי אחר ההרקרוקס שהחל לאכול את השרף מהעץ.
"אייפום אני בוחר בך!" אמרתי.
"אייפום מתקפה מהירה על הרקרוקס" אמרתי. אייפום החל לרוץ במהירות, ופגע להרקרוקס ישר בפנים, מכיוון שהיה עסוק בלאכול את השרף.
מיד כשזה קרה, נשמעו כל הפוקימונים עזבו את העץ, והשאירו אותו שומם, רק הרקרוקס נשאר.
"אייפום חבטה!" אמרתי והצלחתי לפגוע שוב.
"אייפום עוד חבטה!" אמרתי, אייפום כבר היה במרחק נגיעה כשצעקה מחרישת אוזניים נשמעה מאוחריי, "עצור!" צעק הקול.
הסתובבתי לאחור וכך גם עשה אייפום. ראיתי מדען צעיר, לבוש בחלוק מעבדה. הוא התקרב אל העץ חיבק אותו ואז התחיל לנזוף בי.
"העץ הזה הוא עבודת חיי! תתבייש לך!" אמר.
"אני מצטער אדוני" אמרתי בלי חשק, אך נראה שזה הספיק.
"נעים להכיר, קוראים לי טאק" אמר.
"שלום טאק, לי קוראים ג'ון"
"אתה בוודאי בדרכך לעיר שאון, אני צודק?"
"כן" עניתי.
"טוב, אני יודע שהעץ הזה מפריע בדרך, אבל זו לא באשמתי, וחוץ מזה אתה צריך להודות לי, חקרתי את העץ לעומק, ומצאתי דרך לעקוף אותו" אמר טאק.
"ומהי הדרך?" שאלתי בסקרנות.
"בוא למעבדה שלי ואני אראה לך.
"המעבדה שלך? ואיפה היא נמצאת?" שאלתי.
"בעיר ריבון"
"הנה היא" אמר טאק כשהתקרבנו למקום שלא הייתי בו פעם שעברה.
הסתכלתי על מבנה גדול מימדים, חלונות זכוכית בצבצו מכל מיני מקומות שונים ומשונים, ליד המעבדה היה שדה גדול שבו גדלו מלא עצים כמו העץ ההוא שחסם את הדרך.
"בוא תיכנס" אמר טאק והוביל אותי אל תוך המעבדה, ומשם אל השדות.
"אני קורא לזן העצים הזה, "העצים המתחדשים", וזה בגלל שלא משנה מה תעשה להם, הם יתחדשו תוך מקסימום חמש שניות".
"זה לא אכפת לי, יש דרך לעבור אותם?" שאלתי.
"אני כבר מגיע לזה" אמר טאק.
"בוא אני אתן לך דוגמא" אמר טאק ושבר ענף מאחד העצים, תוך שלוש שניות צמח הענף בחזרה במהירות עצומה.
"זה למה פוקימונים כל כך אוהבים אותו? כי האספקה לא נגמרת?" שאלתי.
"בדיוק" ענה טאק.
"עכשיו במקומות כמו בדרך לשאון שהעץ חוסם את הדרך, אפשר רק לחתוך את העץ" אמר טאק.
"אבל זה לא יעזור" אמרתי, שהתחלתי לתפוס את העניין. "העץ יתחדש במהירות, ומי שיחתוך את העץ לא יספיק לעבור" אמרתי.
"נכון" אמר טאק. "בדיוק בגלל זה המצאתי מתקפה חדשה, *קראתי אותה על שמי, קוראים לה "חתך עצים".
"המתקפה הזאת עושה?" שאלתי.
"תראה, גרובייל צא!" אמר טאק, והוציא פוקימון רציני אשר עלים היו מחוברים למרפקים שלו, ויצרו לו מראה חד ואימתני.
"גרובייל תשתמש בחתך עצים!" אמר טאק. גרובייל התקדם במהירות לעבר אחד העצים, וחתך אותו במהירות עם העלים החדים במרפקים שלו.
העץ פשוט נחתך לשניים. באורך פלא, החלק שנחתך, נספג באדמה במהירות, אך העץ לא התחדש.
"עכשיו אפשר לעבור, לוקח לעץ מספר דקות להתחדש מהמתקפה הזאת" אמר טאק.
"יופי" אמרתי, עכשיו אני אוכל להמשיך לעיר שאון, אמרתי והלכתי לכיוון היציאה.
"ובכן זה לא כזה פשוט, לא כל פוקימון יכול ללמוד חתך עצים" אמר טאק.
"ואתה אומר לי את זה עכשיו?" שאלתי אותו בעצבנות.
"זהו הכול סודר, האייפום שלך יודע כעת את המתקפה חתך עצים" אמר לי טאק.
"מצוין" אמרתי.
"בהצלחה במסע" הוא ענה לי מתוך נימוס, ונופפתי לו להתראות.
"אייפום חתך עצים" אמרתי, ואייפום חתך את העץ שהפריע בדרך. כך שיכולתי לעבור.
משם הדרך לא הייתה רחוקה, והגעתי לעיר שאון מהר מאד.
ישר על ההתחלה נכנסתי למכון, למזלי, הוא היה פתוח.
הכל בפנים היה חשוך.
"הלו? יש כאן מישהו?" שאלתי, וקולי הדהד בכל המכון.
"הלו?" שאלתי שנית. אי קול ואין עונה.
"אתה לא תמצא כאן אף אחד" אמר איש זקן, כנראה תושב העיר, שנכנס אל המכון החשוך.
"למה?" שאלתי.
"כי ריצ'י, מנהיג המכון, נחטף"
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: צינוק מסתורי! צוות הצלה אדום.
*הערה – למי שמכם לא מבין אנגלית, חתיכת עצים זה "קאט" באנגלית, שזה בעצם השם של טאק הפוך, וזה מה שהוא התכוון כשהוא אמר שהוא קרא את המתקפה על שמו.
**הערה – הפרק מבוסס על המתקפה קאט מהמשחקים, שיש עץ שתמיד מפריע בדרך.
ואו סיפור יפה מאוד אני בפרק 16
הרעיון של הפרק האחרון פשוט גאוני!
אבל יש לך קטע כזה שהתמונות מתחלפות תוך שניה, ולפעמים זה יוצא קצת מוזר... למשל כשאייפום לומד את המתקפה בפתאומיות בלתי מוסברת. זה יכול היה להיות מאוד מעניין אם היית מתאר את התהליך.
או. סוף סוף המשכת.
אהבתי ת'פרק.
תעדכן בחתימה ותמשיך פרק יפה מאוד
[u][size="4"]פרק 20 – צינוק מסתורי! צוות הצלה אדום.[/size][/u]
"תסביר לי מההתחלה" אמרתי לאיש אחרי כמה שניות של עיקול.
"טוב ובכן זה התחיל לפני שבוע, מספר אנשי צוות ביתא הגיעו לכאן והלכו להר ומעולם לא חזרו, שיערנו שהם מתו.
לאט לאט הגיעו עוד ועוד, ואתמול בצהריים אחד התושבים ראה אותם חוטפים את ריצ'י והולכים איתו אל הר שאון. כאן כבר הבנו, יש להם בסיס סודי בהר שאון, אבל הם כבר חזקים, ובינתיים שלחנו שני אנשים והם עדיין לא חזרו"
"אני הייתי רוצה ללכת" שמעתי את עצמי אומר.
"זה יהיה נחמד מצדך אבל"
-"לא" קטעתי את דבריו. "אני באמת רוצה לבוא"
"טוב" ענה לי. "ההר הוא בסוף דרך 106, כל העיר תתמוך בך, בהצלחה"
"להתראות" אמרתי ויצאתי מהמכון אל דרך 106.
"הגענו סוף סוף" אמרתי לאייפום שישב על כתפי. בעודנו עומדים מול הר גדול מימדים, שהטיל צל על המקום בו עמדתי.
"איי" קפץ אייפום מכתפי והתחיל לרחרח, כעבור מספר שניות התגלה הפתח הסודי, שהוסתר בשיחים וענפים.
"כל הכבוד אייפום" אמרתי לו. ונכנסנו. הכל היה חשוך, אז נאלצתי לגשש את דרכי באפילה. צרחת זובאט נשמעה, ושירת קלפרי הגיעה מרחוק, אך אני ידעתי שצוות ביתא מסתתר כאן.
"איי אייפו!" אמר אייפום בהתרגשות באמצע הדרך והתחיל לרוץ. שמעתי את קול קפיצותיו המהירות על האדמה.
"איי" אמר אייפום מרחוק וגיששתי את דרכי אליו. היה שם מתג מוזר. לחצתי עליו.
בהתחלה היה רק זמזום קטן, ואז מנורות התלויים מהתקרה החלו להידלק אחד אחרי השני, חושפים מנהרת מתכת גדולה מאוד, שאת סופה לא ראיתי.
התחלתי ללכת, כל דריכה משמיעה קול צליל חזק וצורם מהמתכת. "עצור שם!" שמעתי קול לפתע.
הסתכלתי ימינה, היה שם פתח, אך את הפתח חסם איש צוות ביתא. הוא לבש כובע מצחיה מיוחד עם האות "b" עליו, הבגדים שלו היו כחולים כהים, ועל החזה היתה אות "b" צהובה.
"אייפום תקוף אותו בחתך עצים!" אמרתי, והאיש נפל על הרצפה עוד לפני שהספיק להגיד "צא פוקימון".
"יפה אייפום" אמרתי ועקפתי את האיש המעולף כדי לעבור בדלת.
מאחורי הדלת היה מכרה עצום, מלא עובדים עבדו וחצבו בלי הפסקה.
'מה הם זוממים?' חשבתי והסתתרתי מאחורי סלע גדול.
"כולם להקשיב" נשמע קול חזק של מגפון. הסתכלתי לאיזור הקול, לפי הבגדים המיוחדים של האיש שעמד שם, הוא נראה כמו מפקד הבסיס הזה.
"הפסקת צהריים" הוא אמר, וכולם זרקו את העתים והמחצבים, ורצו במהירות לפתח שבקצה ה"אולם".
'לשם לא ללכת' חשבתי לעצמי.
"היי מה זה?" שאלתי את אייפום בעודי מסתכל על אבן כחולה ובוהקת שבצבצה מבין אחד הקירות. הלכתי למקום ומשכתי את האבן בחוזקה, להפתעתי היא הייתה קלה מהרגיל.
'אולי היא שווה משהו בחנויות' חשבתי לעצמי והכנסתי את אבן הספיר השחורה לתיקי.
[b]/מקדש סודי ביותר, במקום סודי ביותר, באי נאבר/[/b]
"מישהו השיג את אבן הספיר" אמר מיו.
"איך אתה יודע?" שאל דארקרי.
"אני פשוט מרגיש" ענה מיו.
"מי לקח אותה?" שאל דארקרי.
"זה ילד" אמר מיו, מנסה להתרכז. הוא בבסיס צוות ביתא, בהר שאון".
"הם התחילו להעסיק ילדים?!" שאל דארקרי.
"אני לא יודע... אבל אנחנו חייבים להזהיר אותו!" אמר מיו והחל לעוף לכיוון הר שאון.
[b]/בסיס צוות ביתא, הר שאון/[/b]
"וואו" אמרתי כשהגעתי למה שנראה כמו חדר הבקרה. מוזר שאף אחד לא שמר עליו. 'הם כל כך טיפשים' חשבתי לעצמי ולחצתי פעמיים על קובץ הטקסט: "המדריך לאחראי המתחיל".
"מגניב אמרתי לאחר קריאה קצרה ומרעננת, הקלדתי קוד מסיום על המקלדת, ותוך שניות קיבלתי מפה של כל הבסיס, כולל מה זה כל חדר ומסדרון.
חישבתי את המרחק מחדר הבקרה לחדר השבויים.
כדי להגיע, כל מה שהייתי צריך לעשות היה לעבור דרך חדר האוכל. 'נפלא' חשבתי לעצמי.
ניסיתי לחפש נתיב חלופי, האפשרות השנייה שלי הייתה לעבור דרך המשרד של מפקד הבסיס.
הקלדתי עוד קוד קצר והדפסתי את הנתונים.
'מצוין' חשבתי לעצמי והתחלתי לרוץ למשרד המפקד.
'זה כאן' חשבתי לעצמי בעודי פותח את דלת המשרד, מצפה לגרוע מכל.
המשרד ריק, קלטתי, ומיהרתי לסגור את הדלת, הסתכלתי סביבי ומיהרתי לקחת כמה מסמכים סודיים מהמגירות, ואז נכנסתי במהירות לחדר השבויים.
היו שם רק שתי אנשים, הם היו קשורים אחד לשני עם פה חסום.
"מי אתם? ומי מביניכם זה ריצ'י?" שאלתי אותם בעודי מתיר את כיסויי הפה והקשרים.
"שנינו נשלחנו להציל את ריצ'י", אמר אחד מהם. "היינו צוות הצלה אדום" המשיך השני.
"ואיפה ריצ'י?" שאלתי, מופתע.
"במקום בטוח" אמר קול מאחורי, הסתובבתי, זה היה מפקד הבסיס.
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: הקרב נגד המפקד
וואו. אחד הפרקים הטובים.
אני במתחחחחח.
איך יכול להיות שאף אחד לא גילה אותו בבסיס שלהם?
הרי בטוח יש שומרים.
[b]אני מנחש שה"מקום הבטוח" של המפקד לא אמין במיוחד.
קרב נגד המפקד, פרק הבא![/b]
המשך כך!
שמע ישבתי עכשיו בערך.. שעה אולי אפילו שעה וחצי וקראתי הכל!!!
אני רוצה להגיד לך שפשוט נהנתי לקרוא ואני מחכה כבר לפרק הבא, דרך אגב.. חבל החלטת להקפיא את השחקן שלך עם דמיון וכישרון כתיבה כמו שלך..
אתה יכול להיות שחקן מעולה, תאמר לי ברגע שתרצה לחזור!!!
תודה!
ואני אחליט להחזיר את השחקן ממש בקרוב, כי עכשיו סיימתי את המדריך...
לדאב-
הוא פגש אחד...
ואז כולם הלכו להפסקת צהריים.
וואו פרק מדהים אני במתח ואני רוצה עוד פרקים עם מיו ודרקראי!
תודה
בקרוב פרק חדש
[u][size="4"]פרק 21 – הקרב נגד המפקד[/size][/u]
"איפה ריצ'י?!" שאלתי בעצבנות גלויה.
"לעולם לא תדע" אמר מפקד הבסיס וצחק בצחוק חזק.
"או אני אדע!" אמרתי בעצבנות.
"אייפום תשתמש במתקפה מהירה!" אמרתי, ואייפום רץ במהירות לעבר המפקד.
"ארבוק חחסימה!" אמר המפקד בקלילות, תוך כדי זריקת גרייט בול לאוויר.
'זה כבר מסמן רעות' חשבתי לעצמי. 'אם הוא היה זקוק לגרייט בול בשביל לתפוס אותו, הארבוק הזה בטח ממש חזק' חשבתי.
"אייפום תנסה לעקוף את ארבוק!" צעקתי מתנער ממחשבותי, אך ארבוק היה מומחה, וחסם את אייפום בקלות בעזרת גופו.
"ארבוק עוקץ רעל!" אמר המפקד.
נזכרתי במתקפת עוקץ הרעל החזקה של סקורפיו של איימי, וידעתי מה עומד לצאת מהפה של ארבוק.
"אייפום תחמוק!" אמרתי, ואייפום הצליח לחמוק בהצלחה מהקוץ הסגול.
"אייפום למד אגרוף מאך" אמר הפוקדע שלי.
"בוא ננסה את המתקפה החדשה" אמרתי לאייפום בחיוך.
"איי" ענה אייפום ורץ במהירות עצומה לעבר ארבוק, כשהיה במרחק קטנטן מארבוק הוא שלח את זנבו המאוגרף לעבר ארבוק, וחבט לו ישר בפרצוף.
"תאכל את זה!" צעקתי לעבר המפקד בשמחה, אך המפקד התענג על רגעים אלה וצחק.
"אתה חושב שאגרוף מאך קטנטן יעצור אותי?!" לגלג עלי המפקד.
"אנחנו עוד נראה לו! נכון אייפום?!" צעקתי בנחישות לעבר אייפום, אך נראה שאייפום היה שרוע על הרצפה, מורעל.
"וזו רק ההתחלה" חייך המפקד במסתוריות.
"אייפום חזור" אמרתי, ביודעין שעדיף לו שם.
"בטרפרי אני בוחר בך!" צעקתי והוצאתי את בטרפרי לקרב.
"ארבוק תשתמש בזנב רעל!" אמר המפקד, ארבוק קפץ גבוה יותר ממה שהיה נראה שהוא יכול וניסה לפגוע בבטרפרי עם זנב רעיל, אך בטרפרי היתה קלה ומהירה וחמקה בקלות.
"בטרפרי בלבול!" צעקתי וקרן רוטטת שקופה יצאה מפיה הקטן של בטרפרי ופגעה ישירות בארבוק.
"בטרפרי למדה נשיכת חרק" אמר הפוקדע.
"ארבוק אל תתקוף! זה רק יפגע בך!" פקד במפקד על ארבוק.
"בטרפרי, תקפי אותו בנשיכת חרק" צעקתי.
מסתבר שארבוק טוב בלציית לפקודות, כי הוא פשוט עמד בלי לזוז ונתן לבטרפרי לתקוף אותו.
"בטרפרי עוד פעם!" צעקתי.
בטרפרי התקרבה במהירות לארבוק.
"עכשיו!" צעק המפקד וזנב רעל חזק פגע ישר בכנף של בטרפרי שהורעלה.
ארבוק נראה מותש.
"קדימה בטרפרי אנחנו יכולים לעשות את זה!" עודדתי אותה.
"ארבוק סיים אותה בעוקץ רעל!" צעק המפקד.
"בטרפרי חמקי!" צעקתי.
"פרייי" ענתה בטפרי וזז בקלילות, אך בדיוק נתקפה בהתקף רעל, והעוקץ פגע בה חזק בבטן.
"פררייי" זעקה בעודה נושרת מהאוויר ונחבטת ברצפה מעולפת.
"אררבוק" אמר ארבוק וחשף את לשונו המפוצלת.
"באגון אני בוחר ב-!" התחלתי להגיד כשלפתע קול אזעקה עולה ויורד נשמע בקול הבסיס.
"ריצ'י ברח! כל החיילים לעמדות" נשמע הקול בכל הבניין ולא יצא מראשי.
"אתה תחכה כאן, ארבוק שמור עליו!" אמר המפקד ועזב את המקום במהירות.
נשארנו רק אני, ארבוק, ושני המחלצים האחרים הקשורים.
"הרקרוקס אגרוף ממוקד" שמעתי לפתע קול חלוש.
"ריצ'י! אתה כאן!" צעקו שתי המחלצים הקשורים.
"אר?" אמר ארבוק שדעתו הוסחה. ובדיוק אז חטף אגרוף לפרצוף מהרקרוקס שהופיע כמו משום מקום.
כיוונתי את הפוקדע. "הרקרוקס, פוקימון החרק לוחמה. עורו הקשיח מספק לו הגנה מפני אויבים, קרנו חזקה מאוד ומשמשת אותו לרוב, אגרופיו החזקים עוזרים לו להפוך את החיים בטבע לקלים, הרקרוקס גם אוהב מאוד שרף".
"כל הכבוד הרקרוקס" אמר ילד קטן עם חליפה שנראתה חבולה מאוד, ושיער מסורק לאחור.
"אתה ריצ'י?" שאלתי אותו.
"כן, זה אני" הוא ענה לי.
"אנחנו חייבים לצאת מכאן" אמרתי בעודי משחרר את שני האחרים.
"אם כך למה אנחנו מחכים" שאל ריצ'י. והתחיל לרוץ במהירת.
"חכה!" צעקו השניים האחרים ורצו אחרי ריצ'י, ואני בעקבותם.
'וואו אם הוא חיסל כל כך הרבה אנשי צוות ביתא הוא בטח ממש חזק, יהיה לי קשה לנצח אותו' חשבתי לעצמי בעודי רץ בזהירות בין אנשי צוות ביתא השרועים על הרצפה מחוסרי הכרה.
"הנה הפתח" צעק ריצ'י. ויצא מהמערה. וכך כולנו.
"נחמד לראות שוב אור יום" אמר אחד מהמחלצים שנשלחו לפני.
ראיתי שהמחלץ השני הסתכל על הרצפה, בוחן את הצל שלו שסוף סוף חזר להופיע.
"אני מקווה שלא שברת שם כלום" אמרתי לריצ'י מתוך הנימוס.
"לא, לא שברתי כלום, אבל לפני זה, אתה בטח באת לעיר כדי להילחם בי נכון?" שאל אותי ריצ'י.
"כן" עניתי לו.
"בוא למכון שלי היום בשעה שבע בערב" אמר לי.
"אני אבוא" עניתי והתחלתי לרוץ אל העיר.
[b]/זמן קצר לפני כן/[/b]
"אני יכול לחוש ברוע באיזור" אמר מיו לדארקרי.
"טוב מי שלקח את האבן נמצא ליד הר שאון, לפחות כך אתה אמרת" ענה דארקרי.
"מעניין מי זה..." אמר מיו בסקרנות.
"אני לא יודע... אבל אני שומע צעדים תסתתר!" אמר דארקרי והפך עצמו לבלתי נראה, כך שרק הצל שלו היה נראה לעין.
מיו הפך גם הוא לבלתי נראה והצל שלו בלט פחות, מכיוון שהוא יותר קטן.
"נחמד לראות שוב אור יום" אמר אחד מתוך ארבעה אנשים שיצאו מפתח נסתר מהמערה, אחד מהם בחן את הצללית של מיו, אך היא השתלבה בצל שלו עצמו, וכך ניצל מיו.
"אני מקווה שלא שברת כלום" אמר אחד האנשים לאחר.
"לא, לא שברתי כלום, אבל לפני זה, אתה בטח באת לעיר כדי להילחם בי נכון?" ענה האיש.
"כן" ענה לו הראשון.
"בוא למכון שלי היום בשעה שבע בערב" אמר השני.
"אני אבוא" אמר הראשון והחל לרוץ אל העיר.
'ההוא שהרגע רץ הוא בעל אבן הספיר' אמר מיו לדארקרי בטלפתיה.
"ריצ'י, עכשיו תחזור לנהל את המכון כרגיל?" שאל מישהו את האדם שהתברר שקוראים לו ריצ'י.
"נראה לי..." ענה ריצ'י.
'ריצ'י הזה הוא מנהיג המכון, וההוא שגנב את האבן רוצה לאתגר אותו' אמר מיו לדארקרי לאחר חישוב קצר.
'טוב אם אני זוכר נכון, ריצ'י הוא מנהיג המכון השני, כלומר שהילד הזה אפילו לא זכה עדיין בשני תגים' אמר דארקרי למיו.
'אם כך הוא לא מהווה לנו סכנה, ניקח ממנו את האבן לאחר שיזכה בתג השני שלו' אמר מיו.
'מוסכם עלי' ענה דארקרי.
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: הקרב על תג השרף!
וואו פרק ממש יפה אהבתי שחזרת על מה שקרה בצד של מיו ודראקררי יפה מאוד מצפה בקוצר רוח לפרק הבא!
פרק אדיר
הקרב מול המפקד היה ממש טוב
תיארת אותו מצויין.
(כמו את כל הקרבות אבל לא משנה).
תודה על התגובות! או היום או מחר פרק חדש!
[u][size="4"]פרק 22 – הקרב על תג השרף![/size][/u]
"וואו" אמרתי בהתפעלות כשראיתי את זירת הקרב של מכון החרק מבפנים.
היה זה מקום עם שטח עצום, מחילות קטנות היו ברחבי המכון, שכנראה שימשו פוקימוני חרק קטנים שיוכלו לזחול שם ולעבור מקום למקום, התקרה היתה מכוסה כולה בקורי עכביש דביקים, שכראה אחד הפוקימונים של ריצ'י עשה. בדויק כשהתחלתי לחשוב איך להשתמש בקורי העכביש כאסטרטגיה נכנס ריצ'י והתמקם בצד השני של הזירה.
"אתה מוכן לקרב של החיים שלך?" שאל אותי ריצ'י במטרה להפחיד אותי.
"נולדתי מוכן" עניתי, כולי נחוש לזכות בתג השני שלי.
"הקרב יהיה קרב של שלוש על שלוש" אמר שופט שלא ראיתי מקודם, וכעת כשהסתכלתי הבחנתי בו.
"רק למאמן מותר להחליף פוקימונים, הראשון שיעלף את כל פוקימוני היריב יהיה המנצח, התחילו בקרב!"
"דסטוקס אני בוחר בך!" אמר ריצ'י וזרק פוקדור לאוויר, פוקימון דמוי פרפר יוצא מתוכו, גופו היה סגול וכנפיו היו ירקות, עם עיגולים אדומים על גביהם.
"דסטוקס, פוקימון פרפר החרק רעל" אמר הפוקדע שלי.
"מאמנים משתמשים בו יותר למתקפות על-חושי מאשר רעל, הוא פוקימון מהיר מאוד וידוע בשל הבלבול המצוין שלו".
כמעט עמדתי להגיד "בטרפרי צא!" אבל אז נזכרתי שההרקרוקס של ריצ'י חזק במיוחד, ואם אני ארצה לנצח, אולי עדיך שאשמור את בטרפרי כדי שיהיה לו יתרון סוג פי ארבע על הרקרוקס.
"באגון צא!" החלטתי לבסוף.
"דסטוקס מתקפה מהירה" אמר ריצ'י במהירות, ודסטוקס התקדם במהירות לעבר הבאגון שלי.
"באגון, תחמוק ותשתמש בחבטת ראש!" אמרתי ובאגון קפץ ודסטוקס עבר ממש מתחתיו במהירות, לאחר מכן באגון שינה את תנוחתו בכוונה לתקוף, אך דסטוקס היה מהיר יותר והספיק לתקוף את באגון שנית, ולפגוע.
"כל הכבוד דסטוקס" אמר ריצ'י בגאווה בעוד הבאגון שלי שרוע על הרצפה.
"באגון, תקוף בגחלת!" אמרתי.
"דסטוקס כבה את הגחלת ברוח קלה!" אמר ריצ'י. דסטוקס החל לנפנף בכנפיו ויצר רוח שפשוט לא נתנה לגחלת להגיע אל דסטוקס.
"דסטוקס תקוף בקרן על-חושית!" אמר ריצ'י המחייך בעונג.
"באגון תחסום את זה עם ראשך!" צעקתי, ובאגון שלח את ראשו קדימה, כדי לחסום את המכה.
'לפעמים אני כזה אידיוט' חשבתי לעצמי בעוד הקרן העל חושית פגעה בראשו של באגון וחדרה דרכו ופגעה בו פגיעה מדויקת.
באגון היה תשוש, ויותר מזה, הקרן העל חושית גרמה לבאגון להתבלבל, וכמו שהפוקדע אמר, דסטוקס ידוע בבלבול החזק שלו, וזה מבשר רעות.
"באגון נסה לתקוף שוב בגחלת!" אמרתי לבאגון התשוש.
"באג" ענה באגון המבולבל ותקף בגחלת, את עצמו.
"באגון" צעק באגון שנשרף בכאב, ואז לבסוף נפל על הרצפה והתעלף.
'הוא חזק' חשבתי לעצמי בעודי מחזיר את באגון לפוקדור.
"אייפום אני בוחר בך!" אמרתי והוצאתי את אייפום לזירה.
"אייפום אגרוף מאך!" צעקתי.
"דסטוקס קרן על-חושית!" צעק ריצ'י.
למרות מהירותו של דסטוקס הצלחתי לפגוע ראשון. אייפום נתן לדסטוקס אגרוף קטן בכנף, דסטוקס איבד מעט את שיווי משקלו ונפל.
"אייפום עוד פעם!" צעקתי, אך משהו עצר באייפום, נראה שהוא הורעל כשנגע בדסטוקס.
"אייפום תקוף במתקפה מהירה!" צעקתי ואייפום התחיל לרוץ.
"דסטוקס נשיכת חרק!" אמר ריצ'י.
אייפום רץ במהירות לדסטוקס שלא זז, ובדיוק כשאייפום הגיע סנטימטרים ספורים לפני דסטוקס, דסטוקס נשך את אייפום חזק באוזן.
"איי" נפל אייפום לקרקע, כשהתקף רעל תקף אותו שוב.
"אייפום נסה לתקוף באגרוף מאך!" צעקתי, אך אייפום היה חלש ופספס את דסטוקס.
"דסטוקס, סיים אותו בקרן על-חושית!" אמר ריצ'י.
"אייפו" קם לפתע אייפום בכוחות מחודשים, כולו הוקף הילה אדומה, והוא היה כועס מתמיד.
"מה זה?" שאל ריצ'י בהפתעה ובדק בפוקדע שלו.
"לאייפום ולמספר פוקימונים אחרים, יש יכולת מיוחדת הנקראת 'התפרצות זעם', כשהם כועסים מאוד היכולת יכולה להתפרץ, כל המתקפות שלהם מתחזקות, כמו כן הם מתרפאים לגמרי כולל מהרעלות וחשמולים, לעיתים בלתי ניתן לשלוט על פוקימון שהיכולת הופעלה אצלו, וצריך לחכות עד שזה יגמר. האסון הכי גדל שקרה מהתפרצות זעם היה ביער ורידיאן, שבע אנשים נפצעו, ועשרות פוקימונים שהיו בסביבה נפצעו גם הם."
"או-או" אמר ריצ'י, ובצדק.
"איי!" קפץ אייפום הבלתי ניתן לשליטה, וחילק אגרופים לכל כיוון.
"אייפום, תקוף את הדסטוקס!" צעקתי עליו, אבל היכולת השתלטה עליו והוא לא שמע אותי, הוא החל להשתולל ולתקוף לכל מקום, דסטוקס נראה מפוחד מאוד.
"איי!" צעק אייפום וקפץ על דסטוקס בכל הכח"
כנראה שהמכה הייתה ממש חזקה, כי ברגע אחד נפל דסטוקס על הרצפה מעולף.
"דסטוקס חזור" אמר ריצ'י מבעד לצרחות של אייפום.
"אוקיי אייפום עשית עבודה מעולה, חזור!" אמרתי, אך הילת הזעם האדומה שהקיפה את אייפום פשוט חסמה את אורו של הפוקדור ואייפום לא היה יכול לחזור.
"תחכה" לחש לי ריצ'י, חיכינו מספר דקות ולבסוף אייפום נרגע, הוא היה מותש מאוד.
"כל הכבוד אייפום, עשית עבודה מצוינת" אמרתי לו.
"איי" הוא ענה לי וחייך אליי בביישנות, הוא היה מותש מאוד, ואז הוא נפל והתעלף.
"היכולת הזו לקחה מאייפום את כל כוחותיו, ולכן הוא התעלף" הסביר לי ריצ'י בעדינות.
"הרקרוקס צא!" צעק ריצ'י והפוקימון החזק ביותר של מנהיג המכון יצא אל הזירה.
'אני בוטח בך בטרפרי' חשבתי בעוד מחזיק בפוקדור האחרון שנותר לי עם פוקימון בתוכו.
"בטרפרי צא!" צעקתי והוצאתי את בטרפרי לזירה.
"בטרפרי רוח קלה!" צעקתי. בטרפרי נפנף בכנפיו ויצר רוח בכל רחבי הזירה.
הרקרוקס פשוט עמד שם יציב, ולא נתן לרוח להזיז אותו ממקומו.
"הרקרוקס אס אווירי!" אמר ריצ'י, והרקרוקס הוקף כולו ברוח, הוא קפץ קדימה ופגע חזק בבטרפרי.
"בטרפרי בלבול!" צעקתי.
"הרקרקוס תחמוק!" אמר הרקרוקס וחמק במהירות מקרן הבלבול הרוטטת.
"הרקרוקס שבירת לבנים!" צעק מנהיג המכון.
"בטרפרי תחמוק!" צעקתי, אך הרקרוקס היה מהיר מידי וחבט בבטרפרי ישר מלמטה.
"פריייי" צעק בטרפרי שעף מהמכה ישר למעלה.
"בטרפרי חבטה!" אמרתי, אך נראה שבטרפרי לא מצליח לזוז. הסתכלתי עליו, הוא היה דבוק לקורי העכביש.
"הרקרוקס קפוץ ליד בטרפרי ותקוף אותו באגרוף ממוקד בכל הכוח!" צעק ריצ'י.
הרקרוקס קפץ ונתלה על קורי העכביש מהקרן שלו.
הוא התרכז וטען בכל הכוח את האגרוף שלו ואז תקף את בטרפרי בכל הכוח.
כל הרשת התנדנה מעוצמת המכה, ומספר קורים אף נקרעו.
בטרפרי נפגע במקום קריטי, הוא נפל מהרשת ונחבט ברצפה מעולף.
"המנצח הוא ריצ'י, מנהיג המכון!" אמר השופט והרים את הדגל הכחול.
"לא נורא" אמר לי ריצ'י בעוד שנינו מחזירים את פוקימונינו לפוקדורים.
"נסה להתאמן קצת, ואז לאתגר אותי שוב." אמר לי בחמלה.
"אחזור אליך בקרוב" הבטחתי לו, ויצאתי מהמכון.
וזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את קודי.
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: קרב דרקונים!
הפרק הבא יצא בעוד הרבה זמן, אז תגיבו כמה שתוכלו על הפרק הזה!
וואי פרק ממש ממש יפה!!!לא מסוגל לחכות לפרק הבא!
תודה רבה, אבל יקח קצת זמן עד הפרק הבא... (יש למה לצפות)
עוד תגובות?
פרק מדהים.
אבל למה בעוד הרבה זמן הפרק הבא?
תודה
וכי אני רוצה ליצור פער מסוים בין הפרקים שכתבתי לבין הפרקים שפרסמתי.
בהחלט סיפור יפה ומושקע.
ראשית, הרעיון של הדיבור בגוף ראשון נותן יותר מציאות. למרות שזה לא הסגנון שלי, אני מוכרח להודות שאתה פועל בשיטה זאת בצורה מעולה.
שנית, הרעיון של ה"סיפור הצדדי" עם מיו ודארקראי עושה עבודה מצוינת בכך שהוא מכניס עוד אווירת מתח לסיפור. ח"ח על המחשבה.
בנוסף לכל, אתה יצירתי מאוד בעלילת הפרקים. אהבתי נורא את הרעיונות בכמה מהפרקים (כמו הפרק עם העץ המתחדש), ואני מקווה שתמשיך כך.
הסיפור בהחלט מעולה, ואני מקווה שתמשיך אותו.
בקשר לפרק, ההפסד של ג'וני היה בהחלט במקום.
אגב, אשמח אם תיתן לי ביקורת בונה על הסיפור שפרסמתי בפורום, Pokepiece. אני בהחלט אשמח לראות מה אתה חושב עליו.
-----luffy-----
תודה על התגובה. גם הגבתי בסיפור שלך.
אני ממש אוהב את הספר למרות שאני רק בפרק 12 אני מת עליו.
תקדים קצר, אני אפרסם את הפרק עכשיו, אבל כל פעם יקח לי זמן לפרסם עוד פרק (בערך שבוע נראה לי...)
אז הנה הפרק, אני יודע שהוא קצת ארוך... אבל הוא מאוד טוב לפי דעתי! מקווה שתאהבו :)
[u][size="4"]פרק 23 – קרב דרקונים![/size][/u]
"תסתכל לאן אתה הולך!" אמר הילד שבו נתקלתי כשיצאתי מהמכון.
"אני מצטער" עניתי בעודי ממשש את החבטה שקיבלתי בראשי מההתנגשות איתו.
"אני די בטוח שעם ראייה כמו שלך הרגע הפסדת במכון" הוא אמר לי.
"כאילו שאתה הולך לנצח... זה מכון קשה!" עניתי לו.
"כן בטח, אני רק מנצח במכון ואתפנה אליך, אולי אאמן אותך, חכה לי בחדר 509 במרכז הפוקימונים" אמר לי.
"טוב..." עניתי לו והלכתי לחדר 509, במרכז הפוקימונים.
"זכיתי בתג!" אלה היו המילים הראשונות שלו כשנכנס לחדר כעבור כשעה.
"תראה!" אמרתי בהתלהבות.
הוא פתח את תיבת התגים שלו, ראיתי שכמוני, יש לו כבר את תג האסטרטגיה, ואז הוא הוציא משם את התג שבו זכה הרגע.
היה זה תג עם סמל שנראה כמו עלים ירוקים שמתפרסים לצדדים בתחתית, ומעליהם היה משהו שנראה כמו קרן של הרקרוקס.
"וואו" אמרתי בהתפעלות.
"תג השרף" אמר הילד בגאווה.
"אז איך קוראים לך?" שאלתי אותו.
"קודי" ענה לי. "ולך?"
"ג'ון" עניתי לו.
"לאח שלי קוראים ג'ון" אמר לי.
"יופי" עניתי.
"אתה גם רוצה לנצח בליגה, או שאתה מהאלה שרוצים לנצח בפסטיבל?" שאלתי אותו.
"אני מהאלה שרוצים להיות מנהיגי מכון" ענה לי.
"איזה סוג?" שאלתי בהתלהבות.
"דרקון!" ענה בגאווה.
"אתה בטוח?" שאלתי אותו.
"לדרקון יש רק יתרון אחד על עצמו, בעוד הוא חלש גם לקרח וגם לסוג של עצמו, וסוגי דרקון נדירים יחסית, זה לא סוג שכל-כך שווה להחזיק בשישייה אם אתה רוצה יתרונות סוגים טובים!" אמרתי לו.
"אתה חכם" החמיא לי, ואז המשיך. "אני פשוט אוהב את הסוג הזה" אמר. "הם מגניבים כאלה".
"בזה אני יכול להסכים איתך" עניתי. "גם לי יש פוקימון דרקון".
"איזה?" שאל אותי, כנראה במטרה להחליף איתי אותו.
"באגון" עניתי לו.
"אהה" אמר ואכזבה נראתה על פניו. "יש לי אותו כבר".
"רוצה לערוך קרב?" שאלתי אותו לפתע.
"אתה מתכוון קרב של באגון נגד באגון?" שאל אותי.
"שיהיה" עניתי לו.
"יופי! בוא נלך לדרך 106, שמעתי שיש שם כמה מקומות טובים לקרבות." אמר לי.
[b]/דרך 106/[/b]
"צא באגון!" צעקנו שנינו ביחד. היינו בזירה עם הרבה דשא ומעט סלעים, קודי צדק כשאמר שיש כאן כמה מקומות טובים לערוך קרבות.
"באגי תקוף בחבטת ראש!" אמר קודי.
"באגון תחמוק ותקוף בגחלת!" אמרתי אני.
"באגגון" צעק באגון של קודי את קריאת הקרב שלו והסתער אל באגון שלי.
"באגי תשתמש בגחלת!" אמר פתאום קודי. לזה לא ציפיתי, רגע לפני שהוא בא לחבוט בבאגון שלי הוא השתמש בגחלת וזה פגע בבאגון שלי חזק.
"באגי נשיכה!" צעק קודי.
"באגון תחמוק!" צעקתי, באגון ניסה לחמוק, אך הוא ננשך ברגלו. דם החל לצאת ממקום הפציעה.
"באגי סיים אותו בגחלת!" צעק קודי, באגון של קודי נשף כדורי אש קטנים שפגעו לבאגון שלי ישר בבטן ועילפו אותו לחלוטין.
"כל הכבוד באגי!" אמר קודי.
"חזור- היי מה קורה כאן?" הוא אמר כשלפתע הבאגון שלו התחיל לזהור.
"שלגון שלג!" אמר לבסוף הצורה המפותחת של שלגון.
"וואו באגי, התפתחת! מעכשיו אני אקרא לך שלגי!" אמר קודי, ונראה ששלגי היה די מרוצה משמו החדש.
"טוב, כבר מחשיך ואני צריך את כל הכוחות שלי למחר" אמר לי קודי והלך לכיוון מרכז הפוקימונים, ואני בעקבותיו.
"תודה על התשלום חינם" אמרתי לבת דודתי ונכנסתי לחדר שהרגע השגתי במרכז הפוקימונים.
אכלתי את הארוחה שהגישו לי שם, ואז נפליתי למיטה בעצבנות, ונרדמתי.
"מה.. מה קרה?" אני שואל עדיין מנומנם, הכל עדייך חושך בחוץ.
"באג באג" אומר לי באגון שנמצא על החזה שלי ומטלטל אותי, כנראה כדי להעיר אותי.
"מה... באגון איך יצאת מהפוקדור?" אני שואל אותו חצי ישן.
"באג באגו" הוא אומר לי ויורד מהמיטה שלי. "באגו באג" הוא אומר ומסמן לי עם היד לבוא אחריו.
"מה קרה באגון?" אני שואל אותו ועוקב אחריו בעייפות לדרך 106.
"באג" הוא אומר ומגיע בדיוק למקום שבו עשינו את הקרב עם קודי.
"באג!" הוא ולפתע עושה מתקפת גחלת על אחד הסלעים.
"מה אתה עושה באגון?" אני שואל עדיין לא מבין.
"באג" הוא עונה ועושה חבטת ראש על עץ אחד שהיה שם.
"זה בגלל שהפסדת? אתה רוצה להתאמן?" אני שואל אותו.
"באג באג!" עונה באגון ומהנהן בראשו.
"זה מה שזה..." אני עונה בהבנה.
"באגון אתה מספיק חזק בשבילי גם ככה" אני אומר במטרה להרגיע אותו ומחבק אותו.
"באג באגון" הוא אומר ומשתחרר מהחיבוק, וממשיך לעשות גחלת על הסלעים.
"באגון, אני אעזור לך" אמרתי לו.
"תשתמש עליי בגחלת!" אני אומר לו.
"באג?" הוא מסתכל עליי בהפתעה.
"פשוט תעשה את זה!" אני אומר לו.
באגון התחיל לחמם את הבטן ואז שלח אליי גיצים מהירים, בדיוק כמו שחשבתי. התכופפתי במהירות וחמקתי מהם.
"זה כל מה שיש לך?" התגרתי בו.
באגון התעצבן ושלח אליי עוד זרם של גיצים. חמקתי גם מהם בקלות.
"באגון באג!" הוא שאג והחל לזהור.
חייכתי.
באגון שינה אט אט את צורתו, לצורה עגולה ולבסוף הפסיק לזהור.
"באגון התפתח" אמר הפוקדע שלי. "מידע על ההתפתחות בעוד שלוש שניות.
"שלגון, פוקימון הדרקון, הרבה אומרים ששלגון הוא כמו הגולם של התפתחויותיו של באגון, באגון הוא הזחל התינוק, שלגון הוא הגולם וסלאמנס הוא הפרפר, צורתו העגולה של שלגון מקשה עליו מעט, אך כל גופו הוא שריון אחד גדול וקשיח, שלא כדאי לנסות לחדור אותו".
"שלגון למד נשימת דרקון, והתקשחות" אמר הפוקדע.
שלגון הביט בי כלא מאמין. "שלגון" הוא אמר והחל לרוץ לכיווני במטרה לחבק אותי, נראה שזה היה קצת קשה לו עם צורתו העגולה, אז אני חיבקתי אותו.
"אני גאה בך" אמרתי לו.
הוא לחץ על הפוקדור שלו וחזר לתוכו, ואני חזרתי לישון.
"היי קודי חכה!" אמרתי לו בעודו מתחיל להתרחק מהעיר.
"מה?" הוא הסתובב אליי בהפתעה.
"מה דעתך על קרב חוזר?" שאלתי אותו.
"אתה בטוח שאתה מוכן להשפלה?" שאל אותי.
"אני מוכן!" עניתי לו.
"שלגי צא!" אמר קודי והוציא את שלגון שלו לזירה.
"שלגון צא גם אתה!" צעקי בהתרגשות והוצאתי את שלגון.
"שלגון הא?" אמר קודי בהתפעלות.
"הפעם ננצח, נכון שלגון?" אמרתי, ושלגון ענה לי באישור.
"שלגי, גחלת!" אמר קודי, וכדורי אש החלו לצאת מפיו של השלגון של קודי.
"שלגון תחמוק ותשתמש בנשימת דרקון!" צעקתי.
"שלגון!" אמר שלגון וקפץ במהירות מפתיעה, הוא נשם נשימה עמוקה ואז נשף אוויר כחול במהירות לעברו של שלגי.
"כמו שאתה בוודאי יודע..." אמרתי.
"דרקון חזק על דרקון" המשכתי, והנשימה הכחולה פגעה לשלגי של קודי ישר בעיניים.
"שלגי!" צעק קודי, ונראה לי שהוא סוף סוף הבין שכדאי להיזהר ממני.
"שלגון, תשתמש בגחלת!" אמרתי.
"שלגי תחמוק ותשתמש בנשיכה" אמר קודי, שלגי של קודי הצליח לחמוק, וזו בדיוק הייתה התוכנית שלי.
"נפלת בפח" אמרתי לו, "שלגון התקשחות!" צעקתי לשלגון שהתקשח פעמיים לפני ששלגי נשך אותו.
אני די בטוח ששן אחת של השלגון של קודי נשברה, אבל הייתי עסוק מידי בשמחת הניצחון שלי על כך ששלגי של קודי התעלף.
"וואו" אמר קודי. "זה היה מהיר".
"תודה" אמרתי לו, ושנינו החזרנו את השלגונים לפוקדורים.
"נראה לי שעכשיו תנצח במכון" אמר לי.
"לא נראה לי..." עניתי. "שלגון הוא פוקימון אחד, אבל לנצח שלושה פוקימונים, ועוד חזקים, יהיה לי קשה, אני אצטרך לאמן גם את הפוקימונים האחרים שלי..." אמרתי.
"כן אולי אתה יכול לאמן בדרך 107, שמעתי שיש שם פוקימונים פראיים חזקים" אמר לי קודי והחל להתרחק.
"בהצלחה עם המכון שתרצה לפתוח" צעקתי לו.
"אולי עוד תצטרך את התג שלי יום אחד" אמר והתרחק.
'עכשיו לדרך 107' חשבתי לעצמי, והתחלתי ללכת.
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: הפוקימון המסתורי
תג השרף: [URL=http://img209.imageshack.us/i/sarafbadge.png/][IMG]http://img209.imageshack.us/img209/711/sarafbadge.png[/IMG][/URL]
קראתי את הפרק,פשוט סיפור מדהים.
יפה. פרק יפה, אין לי מה לומר.
תגיבו אצלי בסיפור.
תודה לשניכם.
למה הפרק הבא יהיה בעוד הרבה זמן?
פרק יפה, אבל לפי דעתי בגון היה אמור להתפתח יותר מאוחר....
אבל בכללי זה היה טוב.
ו dav5000 הוא הסביר לך כמה פעמים אבל גם אני יכול לענות לך, הוא רוצה לעשות פער בין הפרקים שהוא מפרסם לבין הפרקים שהוא כותב
תודה
ולמה מאוחר יותר?עכשיו באימונים לעוד קרב עם ריצ'י זה זמן מצוין!
טוב החלטה שלך, אבל בגון אמור להתפתח ברמה גבוה לא?
טוב זה כבר לא משנה, בכל מקרה אני מחכה כבר לפרק הבא....
בבקשה תפרסם אותו מהר.....
נ.ב יש לך עוד ספרים שכתבת או משחקים שעשית?
אם כן אפשר קישור להם?
תעשה עוד פרק! הסיפור מעולה! ממש מעולה!
אהבתי את הרעיון של מיו ודרקראי אבל זה מוזר
כי מיו אמור להיות פוקימון חזק מאוד שחושב שכול העולם זה פארק שעשועים ולא חושב על שום דבר שאם יקרה משהו לכדור הארץ זה יפריע לו אולי זה יפריע כי הפארק שלו יסגר אבל יותר מזה לא
אם הייתה עושה פוקימון כמו מיוטו ארכאוס או סלבי או משהו כזה אש הייתי מבינה אבל לא נורא סך הכול הסיפור מעולה אולי זה לא ממש טוב שאני יודעת המון על פוקימונים ועושה הכול לפני מה שהם אמורים להיות...
ועוד משהו הכי מגניב ש
מיו יהפוך לפול שיתחבר אם ג'ון והם היו חברים ופול ינסה להשיג תאבן!
ככה זה היה נורא נחמד הנה דוגמא
פול:~מנסה להכניס תיד לתוך הכיס של ג'ון~
גון:מה אתה עושה?
פול:שום כלום
חחחח
זה היה קורע לראות את פול מנסה לקחת תאבן ואחר כך שהם מגלים שזה מיו זה היה מצחיק כיאל ותראה
גון: מיו היה כול הזמן לצידי?!
חחחח
[quote=סיגל123;886047]תעשה עוד פרק! הסיפור מעולה! ממש מעולה!
אהבתי את הרעיון של מיו ודרקראי אבל זה מוזר
כי מיו אמור להיות פוקימון חזק מאוד שחושב שכול העולם זה פארק שעשועים ולא חושב על שום דבר שאם יקרה משהו לכדור הארץ זה יפריע לו אולי זה יפריע כי הפארק שלו יסגר אבל יותר מזה לא
אם הייתה עושה פוקימון כמו מיוטו ארכאוס או סלבי או משהו כזה אש הייתי מבינה אבל לא נורא סך הכול הסיפור מעולה אולי זה לא ממש טוב שאני יודעת המון על פוקימונים ועושה הכול לפני מה שהם אמורים להיות...
ועוד משהו הכי מגניב ש
מיו יהפוך לפול שיתחבר אם ג'ון והם היו חברים ופול ינסה להשיג תאבן!
ככה זה היה נורא נחמד הנה דוגמא
פול:~מנסה להכניס תיד לתוך הכיס של ג'ון~
גון:מה אתה עושה?
פול:שום כלום
חחחח
זה היה קורע לראות את פול מנסה לקחת תאבן ואחר כך שהם מגלים שזה מיו זה היה מצחיק כיאל ותראה
גון: מיו היה כול הזמן לצידי?!
חחחח[/quote]
יש הרבה מיו בעולם, ההוא מהסרט הראשון חושב שהעולם הוא פארק שעשועים, אבל למשל ההוא מסרט השמיני רציני...
וכבר הכל מתוכנן אצלי, האבנים, מי ישיג אותם, מתי, מתי הוא יפגוש את מיו ודארקרי ומה יקרה אז, מתי יתערבו צוות ביתא, הכל! נשאר לי רק עוד מעט פרטים "שוליים".
אההה יופי
טוב זה טוב להיות מתוכנן מראש
לדעתי אפשר לשים תפרק כבר עכשיו יש לא קצת גולשים אבל תשים מתי שבא לך
אני ישים תסיפור שלך ושלמסע בסימן בוויזל בחתימה שלי אחלה סיפורים
שלום,אני ליאם,ואני חדש כאן.
אשמח אם אולי תשלב את דור 5 בסיפור,כמו שאני עושה בסיפור שלי.אבל אם אתה לא יכול לשלב אותם בגלל שעלילה כבר קבועה,אז אל תשלב.אגב,אשמח אם תגיב בסיפור שלי,כי אני מתכנן לפרסם פרק אחד בכל יום,אך אני לא יכול לפרסם פרק בלי שיגיבו לי עליו,כי אז אני עושה דבאל פוסט,לכן אשמח שתגיב לי.
אחלה פרק תמשיך ומהר אני לא אצליח להחזיק מעמד שבוע!!!!!!!!!
[U][SIZE="4"]פרק 24 – הפוקימון המסתורי[/SIZE][/U]
"טוב עכשיו בוא נחפש פוקימונים פראיים, לתפוס ולהתאמן עליהם" אמרתי לאייפום שישב על כתפי.
"איי" ענה לי אייפום בקצרה וירד מכתפי והחל לרוץ במעגלים סביבי.
"אתה שומע משהו?" שאלתי באי הבנה, כשלפתע מתוך השיחים הגיח פוקימון.
הוא היה נראה כמו גוש צהוב וגדול של שיער, עם ארבע רגליים קטנטנות מבצבצות כאשר לכל רגל ציפורן כחולה בקצה, היו לו מין סימנים כחולים בין העיניים, והוא נראה אבוד למדי.
"יופי אייפום, הוא נראה לי מתאים להיות חבר חדש בצוות!" אמרתי והוצאתי את הפוקדע שלי כדי לקבל עליו מידע.
"פוקימון לא מוכר" אמר הפוקדע.
לקח לי כמה שניות לקלוט שהפוקימון שאני מסתכל עליו אגדי, אחרי הכל, רק פוקימונים אגדיים לא מופיעים בפוקדע.
"אייפום, הוא אגדי!" אמרתי, "תשתמש באגרוף מאך!"
"איי" ציית אייפום ורץ אל הגוש השעיר במטרה לתת לו אגרוף.
ה"גוש" נפגע חזק והחליק לאחור. "באצ'ור" אמר הגוש בהפתעה ופתח את פיו, "מה הוא עושה?" שאלתי את עצמי כשבדיוק קרן סגולה ויחידה יצאה מפיו ופגעה בדיוק באייפום. בדקתי מהר בפוקדע.
"קרן יחידה, מתקפת חרק חזקה היכולה לגרום לבלבול" אמר הפוקדע.
"אוקיי, אייפום נסה לתקוף במתקפה מהירה!" אמרתי, אך הפוקימון הצהוב היה מוכן והוציא מפיו רשת קורים גדולה שעטפה את אייפום לגמרי.
"אייפום נסה להשתחרר" אמרתי, אך נראה היה שאייפום מרותק, וניצוצות חשמליים הופיעו ברשת, מהם הבנתי שזוהי מתקפה חשמלית.
בדקתי בפוקדע, אך הוא רק אמר "מתקפה לא מוכרת".
"באצ'ורו" אמר הפוקימון בגאווה.
"מה זה הפוקימון הזה?" שאלתי בקול כשלפתע הבחנתי בריצ'י מאחורי.
"אני לא יודע, אבל הוא ללא ספק פוקימון חרק! והוא יהיה נחמד למכון שלי" אמר ריצ'י.
"הרקרוקס אגרוף ממוקד" אמר ריצ'י בעודו זורק פוקדור לאוויר. אך צעקה נשמעה מאחוריו.
"חכה!"
מבעד לעצים ראיתי פרופסור יוצא, היתה לו חגורה עם ארבעה פוקדורים, דבר שמאפיין מאמנים, אך החזות הפרופסורית שלו לא תרמה במיוחד להשערה שלי שהוא מאמן פוקימונים.
"זה פוקימון מיוחד" הוא אמור במסתוריות, בעודו מסדר את שערו הכחול.
"מה כל כך מיוחד בו?" שאל ריצ'י באי הבנה.
"פשוט מאוד" אמר הפרופסור וסידר את משקפיו על אפו.
"הוא מיוחד למחוז נאבר".
"ישנם חמישה מחוזות בעולם, כרגע" התחיל הפרופסור להסביר.
"לכל מחוז דור, כלומר, פוקימונים חדשים שמיוחדים רק למחוז הזה.
"אבל חשבתי שמחוז נאבר הוקם עם אותם פוקימונים בדיוק" אמר ריצ'י. "בלי פוקימונים חדשים".
"ובכן, מחוז נאבר נפתח רק לפני שנה, אולי הפוקימונים הסתתרו מאיתנו ועכשיו הם מתחילים לצאת" אמר הפרופסור.
"במשך שנה שלמה לא מצאנו אותם?" שאל ריצ'י בהפתעה.
"זה הגיוני, עד שגילינו שקיימים בכלל פוקימונים בעולם לקח לנו כמה עשרות שנים" אמר הפרופסור.
"בכל מקרה, אני אוסף את הפוקימונים האלה כדי להשיג עליהם מידע ולפתח פוקדע חדש, כבר סיימתי, למעשה, פרופסור מארק יכריז על זה רשמית מחר, ויתחיל לחלק התחלתיים חדשים" אמר הפרופסור.
"מגניב" אמרתי.
"הפוקימון שאתם מסתכלים עליו", אמר והרים בזהירות את גוש השיער הצהוב. "הוא באצ'ורו, פוקימון מסוגים חרק וחשמל".
"רגע, זה צירוף סוגים חדש לגמרי!" אמר ריצ'י בהפתעה.
"נכון" אישר הפרופסור את דבריו.
"עוד יותר מגניב!" אמרתי אני.
"אתה יכול לקבל אותו" אמר הפרופסור לריצ'י. ונתן לו פוקדור.
"רגע הפוקימון הזה היה שלך?" שאלתי בהפתעה.
"כן" ענה הפרופסור, "רציתי לבדוק איך הוא מסתדר בטבע"
"טוב" אמר ריצ'י ולקח את הפוקדור, ואז החזיר את באצ'ורו לפוקדור.
"אני הולך לבדוק את הכישורים שלו בקרב המכון שלי איתך" אמר לי ריצ'י.
"אני בטוח שזה יעזור לי מאוד נגד פוקימונים מעופפים עם יתרונות סוג שתמיד מוציאים נגדי" המשיך ריצ'י.
"רגע, אתה מנהיג מכון? ואתם תילחמו?" שאל הפרופסור, הפעם היה תורו להיות מופתע.
"כן" ענינו שנינו ביחד.
"אם כך..." אמר הפרופסור וחיטט מעט בתיקו.
"קח את זה" הוא אמר לי והושיט לי גרגיר אוכל של פוקימונים צהוב.
"מה זה?" שאלתי אותו.
"גרגיר מתקפות, תביא את זה לאייפום שלך" אמר.
"רגע, אתה מתכוון לגרגירים האלה שגורמים לפוקימון ללמוד מתקפה? הם ממש נדירים!" אמר ריצ'י.
"מגניב" אמרתי וזרקתי את הגרגיר לאייפום, אייפום בלע אותו בשלמותו.
"אייפום למד צוות כפול" אמר הפוקדע שלי.
"יש לך גם משהו בשבילי?" שאל ריצ'י.
"יש לך פוקימון מעופף?" שאל הפרופסור.
"לי יש!" קפצתי מיד על ההזדמנות לפני שריצ'י יספיק להגיב.
"אז ככה גם את זה" אמר והושיט לי גרגיר כסוף.
"זה המתקפה מכת כנף" אמר.
"בטרפרי צאי!" צעקתי ונתתי לה את הגרגיר.
"בטרפרי למדה מכת כנף" אמר הפוקדע.
"אהה" נזכר הפרופסור במשהו.
"זה לך" אמר לריצ'י, והושיט לו גרגיר צהוב.
"זה בשביל באצ'ורו" אמר.
"באצ'ורו צא!" צעק ריצ'י והוציא את באצ'ורו החוצה.
"קח" הוא אמר לו ונתן לו בעדינות את בגרגיר.
"למה שום פוקדע לא מצפצף?" שאלתי בהפתעה.
"כי אין לי פוקדע עדכני עם מידע על באצ'ורו, אידיוט" אמר לי ריצ'י בלעג.
"כן, זה מזכיר לי" אמר הפרופסור.
"קחו" אמר והביא לנו צ'יפ קטן.
"מה זה?" שאלנו ביחד.
"זה שדרוג לפוקדע" אמר. מיד שנינו הוצאנו את הפוקדע שלנו והתקנו את הצ'יפ.
מיד ריצ'י סרק את המתקפות של באצ'ורו.
"נתתי לו גרגיר של ניב חשמל?" שאל ריצ'י.
"כן" ענה הפרופסור. "העכביש הקטן הזה אולי לא נראה מזיק, אבל הוא נושך חזק, במיוחד כשמוסיפים לזה חשמל".
"טוב, עם המתקפות החדשות, נראה לי אני נלחם בך שוב!" אמרתי לריצ'י.
"למה שלא נעשה את זה כאן ועכשיו, מיודעינו הפרופסור יהיה השופט". אמר ריצ'י.
"באמת?" שאל הפרופסור בהפתעה.
"אוקיי, בוא נילחם!" אמרתי בהתרגשות.
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: מלחמת חרק
הערות:
גרגיר המתקפות זה בעצם המחליף לtm, רק שזה יותר נדיר.
והצי'פ זה בעצם השדרוג לנטשיונל דקס.
למי שלא הבין ואין לו כוח להסתכל בעמ' הראשי, באצ'ורו זה הפוקימון הזה: [IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/595.png[/IMG].
L25 חשוב שתקרא את זה!!!
הפרק הזה לא נכתב בגלל מה שאמרת על דור 5, והוא היה מתוכנן עוד ממזמן, שלא יהיו בלבולים ותגיד שאני חייב לך על הרעיון או משהו כזה.