4 הממלכות

מתי?XD

או היום בלילה או מחר בבוקר :P

איזה פרק! אחד הפרקים הטובים ביותר שכתבת!
תמשיך D:

פרק יפה מאד!
מחכה לפרק הבא.

אהבתי D:

'אף אחד לא יפגע בעץ האקליפטוס שלי' חשבה הקואלה ולפתע זהרה כולה באור בוהק ומסנוור. כעבור מספר שניות מעטות הקואלה נקטנה באופן מדהים וכאשר האור הבוהק התפוגג, נראה נער נמוך בעל שיער שחור ועיניים שחורות גם כן.
"לא אתן לאף אחד לפגוע בך, אפילו אם זה בין חיים ומוות" לחש הנער אל עץ האקליפטוס שלו וחייך חיוך רחב ולא מאיים כלל.

XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD

אהבתי מאוד XDDDDD

זה קרע אותי XD

זה גם טוב שזה קצר- כי זה בעצם נותןם מתח.
מי זו ו/או זה הקואלה הזו ו/או הזה,
ודברים כאלה.
תעשה רווח של פסקה בין פסקה לפסקה,
זה מבלבל,
כאילו- בין הזמנים,
תעשה רווח של שורה.
זה יסדר את הסיפור

אהבתי אותי D:

שלג O:

ענק ^^

מה שאני רוצה לשאול-
מה עם יוסי בעל השער הירוק?
OO

בכ"מ

פרק אחלה,

אני אשמח אם תעשה פרק אחד- שתהיה בו הרגשה ספרותית.
פרק ממש ממש ממש מושקע,
עם המוון תאורים.


אם תרצה רעיונות ועזרה- תפנה אלי, כי אני סוגרת את הסיפור שלי.
נגמר לי הטעם בשבילו.
כל הזמן באים אלי בטענות שאני לא מופיעה בפרק מסויים ><"

אני הקואלה&#33;

ידוע OO

אבל בעקרון-
מאיזה צד תהיה בסיפור וזה..

יוסי יופיע...כל אחד בזמנו O:
ונדב...אם תיהיה לך מוזה אז תכתוב אתה את הפרק. כרגע אני מחוסר מוזה &#092;:

פרק 35 (&#39;&#39;זכרונות&#39;&#39;)-
בטירת אוטאקו קון, עמד אלעד והביט אל עבר חלון משרדו. מבחוץ, היה ניתן לראות ממלכה שמחה ושוקקת חיים; ילדים משחקים בגן השעשועים של הממלכה, תושבים מטיילים עם חיות המחמד שלהם לאורך שבילי הממלכה, ועוד כל מני מראות מרגשים ושובי לב. אלעד נאנח והחל להסתובב סביב משרדו בחוסר מעש. &#39;&#39;לעזאזל...&#39;&#39; חשב אלעד בלבו &#39;&#39;הכל שמח מדי..הכל טוב מדי. זה לא טוב. לא כך הממלכה אמורה להראות. עכשיו, אחרי ששלחתי את דני...הממלכה היתה אמורה להראות אחרת. בהלה ופאניקה היו אמורות לשלוט בממלכה...אולם זה לא קורה. איפה דני, לעזאזל? האם הוא בכלל ביצע את הפקודה שנתתי לו?&#39;&#39;
אלעד התישב על כסאו, ולגם מעט מן היין המלכותי. &#39;&#39;רק חסר לי שהילד הזה יהרוס לי שוב את כל התכניות.&#39;&#39; חשב אלעד בלבו &#39;&#39;בדיוק כמו בפעם הקודמת.&#39;&#39;
[b]תחילת פלאשבק[/b]
&#39;&#39;כבודו, האם אתה באמת בטוח בכך?&#39;&#39; שאל ולדימיר את עידן אברמוביץ&#39; &#39;&#39;הרי הנאום של אלעד אמור להיות רק בעוד מספר ימים&#33; יש עוד זמן רב עד אז&#33; למה להיות פזיזים ולמהר כל כך?&#39;&#39;
&#39;&#39;ולדי,&#39;&#39; אמר אברמוביץ&#39; &#39;&#39;יש דברים שאינך מבין, ואני לא מצפה ממך להבין אותם. אני החלטתי לערוך את החלפת המוחות עוד היום, אז אני אערוך אותה היום, ודבר לא ימנע ממני לשנות את החלטתי. גם לא סגני הנאמן ביותר.&#39;&#39;
&#39;&#39;כבודו, האם אתה מזלזל בי?&#39;&#39; שאל ולדימיר עם נימה של כעס בקולו &#39;&#39;למה שאני לא אבין? אתה הרי מכיר אותי, אתה יודע כמה אני חכם ופיקח. אם כך, אמור לי בבקשה מהם השיקולים שלך לבצע את ההחלפה כל כך מוקדם?&#39;&#39;
&#39;&#39;חסר סבלנות כמו תמיד, אה ולדי?&#39;&#39; נאנח אברמוביץ&#39; &#39;&#39;אתה יודע, בתור משר..כלומר סגן בכיר, אתה אמור לקבל את ההחלטות שלי כמו שהן, בלי כל מני שאלות מיותרות. אבל אם אתה כל כך מתעקש...אתה מבין, ישנן שמועות המספרות כי ניסו להתנקש בנתנאל, מושל פוקיבול. על פי מה ששמעתי, מדובר בארגון מסתורי ולא מוכר בשם &#39;אסאסין&#39;. אם השמועות הללו אכן נכונות, נוכל לנצל אותן לטובתנו.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני לא מבין.&#39;&#39; אמר ולדימיר. &#39;&#39;סבלנות, נערי, בקרוב הכל יהיה לך הרבה יותר ברור.&#39;&#39; אמר אברמוביץ&#39; &#39;&#39;כפי שאמרתי, אם השמועות אודות נסיונות ההתנקשות בנתנאל וקיומו של ארגון אסאסין הן אמיתיות, הרי שזוהי ההזדמנות המושלמת עבורי להכנס אל תוך גופו של אלעד ולהוציא את התכנית לפועל. אתה מבין, כל אנשי פוקיבול והממלכות האחרות יהיו כל כך מרוכזים בארגון ההתנקשות הזדוני, שבזמן הזה אני אוכל לעלות על פני הקרקע ולהתחיל בתהליך ההשתלטות על עולם הממלכות, בלי שאף אחד ישים לב. הרי כולם יחשבו &#39;אוי לא, ארגון אסאסין המרושע רוצה לחסל את נתנאל&#33; אנו מוכרחים להתארגן נגד הארגון ולהגן על נתנאל, אחרת הוא ימות&#33; אז לא נורא אם בזמן הזה ממלכת אוטאקו קון תתחיל לכבוש שטחים מהממלכות שלנו, העיקר שנתנאל ישאר בחיים&#39;. וכך, לאט לאט אוכל להשתלט על עולם הממלכות, ולהגיע לאותו מצב בו הגעתי לפני שנה. כמובן שהפעם לא יהיה אף אחד שיהרוס את התכנית שלי, אודות לארגון אסאסין. לו הייתי פוגש את מנהיג הארגון המוזר הזה, הייתי לוחץ את ידו.&#39;&#39;
&#39;&#39;ערמומי ומרושע.&#39;&#39; חייך ולדימיר &#39;&#39;בדיוק כפי שניתן לצפות ממנהיג דגול כמוך, כבודו. מי יתן ולא יהיו שום שיבושים בדרך.&#39;&#39;
&#39;&#39;לא, לא, אין לך מה לדאוג, אני כבר למדתי מטעויות העבר.&#39;&#39; אמר אברמוביץ&#39; &#39;&#39;הפעם אהיה הרבה יותר זהיר, אפקח עין על כל מה שיראה לי חשוד. סמוך עלי, ולדי, הפעם לא יהיו שיבושים. וכעת, קרא בבקשה לאביב. יש לי משימה עבורו.&#39;&#39;
&#39;&#39;כמובן, כבודו.&#39;&#39; הנהן ולדימיר והלך. &#39;&#39;אחחח ולדי...&#39;&#39; נאנח אברמוביץ&#39; &#39;&#39;לא יכולתי לבקש משרת טוב יותר.&#39;&#39;
תוך זמן קצר, הגיע אביב אל אברמוביץ&#39;. &#39;&#39;האם קראת לי, עידן?&#39;&#39; שאל אביב בקולו הנמוך &#39;&#39;כלומר, אדון הרוע הנאצל והדגול, עידן אברמוביץ&#39;? סלח לי, אני עדין צריך להתרגל לזה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אביב, יקירי...&#39;&#39; חייך אברמוביץ&#39; וטפח על שכמו של אביב &#39;&#39;אולי בפעמים אחרות הייתי מתרגז עליך, אולי אפילו הייתי צורח עליך, אולם למזלך הרב, יש לי הפעם מצב רוח טוב. למה לי לכעוס עליך, בייחוד כשאתה עומד לעשות עבורי דבר כה חשוב ומשמעותי?&#39;&#39;
&#39;&#39;א..אני?&#39;&#39; שאל אביב בבלבול &#39;&#39;אבל עידן..כלומר אדון הרוע הנאצל וה..&#39;&#39;
&#39;&#39;אנא חסוך במלים.&#39;&#39; קטע אותו אברמוביץ&#39; &#39;&#39;קרא לי &#39;כבודו&#39;.&#39;&#39;
&#39;&#39;אבל כבודו, מה אני אמור לעשות?&#39;&#39; שאל אביב. &#39;&#39;סבלנות, ידידי, סבלנות זהו שם המשחק.&#39;&#39; השיב אברמוביץ&#39; &#39;&#39;כעת בוא אתי, אני כבר אסביר לך הכל בדרך.&#39;&#39;
בינתים, ישב אלעד על כסא משרדו, וכתב על דף ניר. &#39;&#39;לא, לא, לא, זה לא טוב&#33;&#39;&#39; חשב אלעד בלבו &#39;&#39;הניסוח לא מתאים, זה נראה כמו נאום של ילד בן שש. אם זה הנאום שאקריא ביום הנאום הגדול, כל תושבי אוטאקו קון יצחקו לי בפנים&#33;&#39;&#39;
אלעד קימט את הדף וזרק אותו לפח האשפה. הוא תלש דף נוסף מהמחברת שלו והתחיל לכתוב מחדש. &#39;&#39;אני חייב לכתוב משהו אחר...משהו טוב יותר.&#39;&#39; חשב אלעד בלבו &#39;&#39;הנאום הזה מוכרח להיות מושלם. כל תושבי הממלכה ישמעו אותו. אם אני רוצה שזה יהיה נאום שישפיע על אנשים, נאום שאף אחד לא ישכח...אני מוכרח לנסח אותו בצורה הטובה ביותר. לא נותרו עוד הרבה ימים עד ליום הנאום הגדול, אני מוכרח לכתוב את זה מהר&#33;&#39;&#39;
לפתע, נשמעה דפיקה על דלת משרדו של אלעד. &#39;&#39;לעזאזל...דווקא עכשיו?&#39;&#39; חשב אלעד בזעף &#39;&#39;לא חשוב, אני כבר אכתוב את הנאום יותר מאוחר.&#39;&#39;
&#39;&#39;יבוא.&#39;&#39; קרא אלעד, ואל משרדו נכנס אביב. &#39;&#39;נו באמת&#33;&#39;&#39; חשב אלעד בכעס &#39;&#39;מכל האנשים שבעולם, דווקא אביב היה חייב להכנס למשרד ולהפריע לי לכתוב את הנאום&#33; לכל הרוחות&#33; למה הנודניק הזה כל הזמן מטריד אותי?&#39;&#39;
&#39;&#39;אביב, מה אתה רוצה?&#39;&#39; שאל אלעד בחוסר נימוס &#39;&#39;אני מאד עסוק עכשיו, אין לי זמן למבקרים.&#39;&#39;
&#39;&#39;אבל אתה אמרת &#39;יבוא&#39;, הזמנת אותי להכנס למשרד, אסור לך לגרש אותי.&#39;&#39; אמר אביב &#39;&#39;זה לא מנומס. מה קרה, אלעד? למה אתה מתיחס אלי כך? זה ממש מעליב אותי.&#39;&#39;
&#39;&#39;זה לא משהו אישי נגדך, אביב.&#39;&#39; אמר אלעד &#39;&#39;אני פשוט עסוק עכשיו בכתיבת נאום, אני לא רוצה שיפריעו לי.&#39;&#39;
&#39;&#39;בימים עברו, לא הפריעה לך נוכחותי בזמן שכתבת נאומים.&#39;&#39; אמר אביב בעצב &#39;&#39;אתה זוכר את הימים ההם, אלעד? אנחנו מאז ומעולם היינו חברים טובים, אלעד. תמיד עמדתי לצדך, כבר בימים בהם הקמת את הממלכה. מה קרה פתאום?&#39;&#39;
&#39;&#39;הימים הללו חלפו מזמן.&#39;&#39; הצהיר אלעד &#39;&#39;אני חשבתי שמתת, אביב. הייתי בטוח שמתת. אפילו ביקרתי בקבר שלך. במשך שנה שלמה שכנעתי את עצמי שמתת, שלעולם לא אראה אותך שוב. ופתאום, ביום בהיר אחד, אתה חוזר מן המתים ומצפה שהכל יחזור להיות בדיוק כמו פעם. אתה מוכרח להבין שהדברים לא עובדים כך.&#39;&#39;
&#39;&#39;אלה אותם הדברים שאמרת בפעם הקודמת.&#39;&#39; אמר אביב &#39;&#39;אתה מתחיל לחזור על עצמך, אלעד. מה קרה, נהיית סנילי או משהו כזה?&#39;&#39;
&#39;&#39;מספיק&#33;&#39;&#39; כעס אלעד וקם ממקומו &#39;&#39;מה, אתה באת לכאן בשביל לצחוק עלי? בשביל לרדת עלי? אם כן, אני מבקש שתעוף מהמשרד שלי תכף ומיד. אני אודה לך מאד על כך.&#39;&#39;
&#39;&#39;אתה צודק, זה באמת לא היה במקום.&#39;&#39; התנצל אביב &#39;&#39;אני מצטער אם אני מפריע לך לכתוב את הנאום או משהו כזה. אני פשוט מאד מתוסכל. אחרי כל כך הרבה שנים של חברות...שנה אחת זוקת הכל לפח. זה מעציב אותי.&#39;&#39;
אלעד נאנח. &#39;&#39;נו טוב, אני מניח שאוכל למצוא לך תפקיד בממלכה.&#39;&#39; אמר אלעד לאחר זמן מה &#39;&#39;לא מזמן פטרתי את אלכס מתפקיד הסגן, ועכשיו דני ממלא את מקומו. אני חושב שאתה תוכל להיות פקח מצוין בממלכה. אם תסכים, כמובן.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה, באמת?&#39;&#39; התלהב אביב &#39;&#39;וואו&#33; אני אהיה פקח&#33; תודה רבה לך, אלעד&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;אין צורך להודות לי, באמת.&#39;&#39; חייך אלעד &#39;&#39;זה המעט שאני יכול לעשות, אחרי כל כך הרבה שנים בהן תפקדת כסגני הנאמן. בוא הנה, אביב, לחץ אתי יד.&#39;&#39;
אביב ניגש אל אלעד, ולחץ אתו יד. &#39;&#39;מצטער, חבר.&#39;&#39; לחש אביב בצער. &#39;&#39;מה? מה זאת אומרת?&#39;&#39; שאל אלעד המבולבל &#39;&#39;על מה אתה מצטער? אביב? עזוב לי את היד. שחרר אותה. מה קורה לך?&#39;&#39;
אל משרדו של אלעד נכנס עידן אברמוביץ&#39;. &#39;&#39;שלום, אלעד.&#39;&#39; חייך אברמוביץ&#39; &#39;&#39;מה שלומך, עמית ותיק? זמן רב שלא התראינו.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה? עידן?&#33;&#39;&#39; נדהם אלעד &#39;&#39;אבל..אבל אתה אמור להיות מת&#33; מה קורה כאן לכל הרוחות? קודם כל אביב, ועכשיו אתה? כל המתים פתאום חוזרים לחיים&#33; עזוב לי את היד,אביב&#33;&#33;&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;חוששני שאביב, הפקח הנאמן שלך, לא יציית לפקודתך הפעם.&#39;&#39; אמר אברמוביץ&#39; בקולו המרושע &#39;&#39;אתה מבין, לאביב יש שני אדונים; אתה ואני. לרוע המזל, אתה נמצא רק בעדיפות השניה שלו.&#39;&#39;
&#39;&#39;אביב, בוגד קטן ומלוכלך...&#39;&#39; חרק אלעד את שיניו &#39;&#39;עכשיו אני מבין, הכל היה תכסיס שלך, נכון עידן? טוב...זה לא ילך לך הפעם. שומרים&#33; שומרים&#33; תוקפים אותי&#33; הצילו&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;נסיון נחמד, ידידי.&#39;&#39; אמר אברמוביץ&#39; וניגש אל אלעד &#39;&#39;חבל שזה חסר תועלת לחלוטין. אתה מבין, אלעד, אני אכנס לנעלים שלך לזמן מה.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה?&#39;&#39; שאל אלעד בחוסר הבנה. אברמוביץ&#39;, אשר על ידו הימינית היו שתי טבעות, אחת כסופה ואחת אדומה, הלביש על ידו הימינית של אלעד, שאביב דאג להחזיק בכח, את שתי הטבעות האחרות. אלעד ואברמוביץ&#39; אבדו את הכרתם מיד,והתעוררו לאחר מספר שניות. אצל כל אחד מהם ניכר שינוי; פצעי הבגרות נעלמו מפניו של אברמוביץ&#39;, ועיניו הפכו לעינים רגילות. אצל אלעד, לעומת זאת, קרה תהליך הפוך. פצעי בגרות רבים הופיעו על פניו, ועיניו נעשו מרושעות ביותר. &#39;&#39;מה לכל ה...?&#39;&#39; שאל אברמוביץ&#39; (בקול הרבה פחות צפצפני ממה שהיה לו) וגרד בראשו &#39;&#39;למה אני פתאום מרגיש הרבה יותר קטן?&#39;&#39;
אל משרדו של אלעד נכנסו חמישה שומרים. &#39;&#39;כבוד המושל&#33;&#39;&#39; קראו השומרים &#39;&#39;היכן הפולשים?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב שבאתם, יקיריי.&#39;&#39; אמר אלעד בקול צפצפני &#39;&#39;הודות לחברי הטוב אביב, הצלחתי לגבור על הפולש. הנה הוא, מוטל על הרצפה. הגמד הזה עם שיער הפטריה. אני רוצה שתשליכו אותו לצינוק למשך כל ימי חייו.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה?&#33;&#39;&#39; נדהם אברמוביץ&#39;. &#39;&#39;לפקודתך, כבוד המושל&#33;&#39;&#39; הצדיעו השומרים לאלעד. &#39;&#39;לא, לא, חכו רגע&#33;&#39;&#39; צעק להם אברמוביץ&#39; &#39;&#39;חלה כאן טעות איומה&#33; אני הוא אלעד האמיתי, באמת&#33; עזבו אותי, בבקשה&#33;&#39;&#39;
השומרים לא הקשיבו לאברמוביץ&#39;. הם סחבו את גופו הזערורי, ועזבו את המשרד. &#39;&#39;אני מודה לך מאד על העבודה שעשית, אביב.&#39;&#39; אמר אלעד ולחץ את ידו של אביב &#39;&#39;כעת חזור למחבוא הסודי וספר לשאר חברינו שההחלפה עבדה בהצלחה. אם יהיו שינוים בתכנית אני אודיע להם דרך הטלויזיה.&#39;&#39;
&#39;&#39;לפקודתך, כבודו.&#39;&#39; אמר אביב ועזב גם כן. אלעד חייך בשלוה וישב ליד שולחנו. &#39;&#39;סוף סוף...התכנית שלי יוצאת לפועל.&#39;&#39; חשב אלעד בלבו &#39;&#39;עכשיו, כשאני מושל אוטאקו קון, שום דבר לא יעמוד בדרכי.&#39;&#39;
את עיניו של אלעד משך דף ניר שהיה על השולחן. אלעד הרים את הדף והחל לקרוא את הדף. &#39;&#39;המממ...אם כך, זהו הנאום של אלעד.&#39;&#39; חשב אלעד בלבו &#39;&#39;נראה לי שאני אערוך בו מספר שינוים...&#39;&#39;
[b]סיום פלאשבק[/b]
הטלויזיה שבמשרדו של אלעד נפתחה במפתיע. על מסך הטלויזיה היה ניתן לראות את פניו של ולדימיר. &#39;&#39;ולדי...&#39;&#39; אמר אלעד &#39;&#39;מה הענינים? עבר לא מעט זמן מאז השיחה האחרונה שלנו.&#39;&#39;
&#39;&#39;אביב סיפר שההחלפה עברה בהצלחה.&#39;&#39; אמר ולדימיר &#39;&#39;מאד שמחנו. איך אתה מתפקד עד עכשיו בתור אלעד?&#39;&#39;
&#39;&#39;ולדי, זה מאד משמח אותי שאתה מגלה ענין.&#39;&#39; חייך אלעד &#39;&#39;ראה, בינתים הכל הולך חלק בסך הכל. אף אחד לא חושד. כולם משוכנעים שאני הוא אותו אלעד. אולי עם קול קצת שונה, ואישיות פחות לבבית...אבל אף אחד לא שופט אותי. כל אחד יכול להשתנות, הם חושבים לעצמם, גם אם מדובר בשינוי קיצוני. אלעד עצמו, שנמצא בתוך גופי המסוקס, כלוא כרגע בצינוק הטירה. הוא לא יהווה מכשול עבורנו. גם אם הוא טוען שהוא אלעד האמיתי...מי יאמין לו?&#39;&#39;
&#39;&#39;אז אני מבין שהכל בסדר עד עכשיו.&#39;&#39; אמר ולדימיר ברוגע. &#39;&#39;למען האמת, זה לא מדויק.&#39;&#39; אמר אלעד בצער &#39;&#39;שלחתי את דני על מנת שיכלא את כל תושבי הממלכה שעוברים על אחד מחוקי הממכה. זה היה המהלך הראשון שלי בתור מושל, מעין ירית פתיחה. אני רוצה שיבינו שהממלכה שלי היא לא גן ילדים, כפי שאלעד נהג לנהל אותה. לרוע המזל, דני עוד לא חזר, ואני לא רואה את תושבי הממלכה מבוהלים ומפוחדים, כפי שהיה אמור להיות. זה קצת מדאיג אותי. אולי הוא לא ביצע את הפקודה שנתתי לו, או אולי אפילו ברח מהממלכה?&#39;&#39;
&#39;&#39;זה בהחלט מדאיג מאד, כבודו.&#39;&#39; אמר ולדימיר בצער &#39;&#39;מה אתה חושב לעשות?&#39;&#39;
אלעד צחק. &#39;&#39;בחייך, ולדי, ככה אתה מכיר אותי?&#39;&#39; שאל אלעד &#39;&#39;אני הרי לא נמצא במצב של דאגה במשך יותר מחצי דקה. אם דני אכן ברח מהממלכה, ניתן לנצל את זה לטובתנו. הוא לא רוצה יותר להיות פקח כאן? מצוין, לא צריך אותו&#33; יהיה הרבה יותר קל לנהל את הממלכה כשהוא לא בסביבה. אני באמת לא צריך פקח שכל הזמן יעיר לי &#39;מה קורה לך, אלעד? אתה מרגיש בסדר? אתה ממש מתנהג שונה מכפי שהתנהגת בעבר&#39;. גם ככה הייתי צריך להוציא אותו מהתמונה במוקדם או במאוחר, אז עדיף מוקדם, לא?&#39;&#39;
&#39;&#39;אין ספק, כבודו, אין ספק.&#39;&#39; חייך ולדימיר &#39;&#39;לרגע הלחצת אותי, אבל עכשיו אני רואה שהכל בסדר. אני אלך לספר על כך לכולם. יום טוב, כבודו.&#39;&#39;
&#39;&#39;יום טוב גם לך, ולדי,&#39;&#39; אמר אלעד &#39;&#39;אם יהיו שינוים אני כבר אעדכן אתכם.&#39;&#39;
באותו זמן, בממלכת פוקימונס הצפונית, רץ אייל, בעל המעיל הישן והקרוע, ביערות הממלכה, והיה נראה כאילו הוא מחפש מישהו. לאחר ריצה של כחצי שעה, נעצר אייל מושל עץ אקליפטוס ענק. &#39;&#39;אז הנה העץ...&#39;&#39; חשב אייל בלבו &#39;&#39;אבל איפה איתי?&#39;&#39;
&#39;&#39;יובל?&#39;&#39; נשמע לפתע קול מתוך צמרת העץ. אייל הרים את מבטו, וראה ילד בעל שיער שחור, היושב על צמרת העץ. &#39;&#39;איתי, מה אתה עושה שם?&#39;&#39; נבהל אייל &#39;&#39;זה מסוכן&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;שטויות.&#39;&#39; צחק איתי &#39;&#39;אני לא מכיר את המלה סכנה.&#39;&#39;
איתי קפץ מן העץ הענק, ולתדהמתו של אייל, נחת ללא כל פגע. &#39;&#39;יובל, כמה זמן לא ראיתי אותך&#33;&#39;&#39; קרא איתי בהתרגשות &#39;&#39;בוא הנה, תן חיבוק&#33;&#39;&#39;
השניים התחבקו זה עם זה. &#39;&#39;אבל איתי, אני לא מבין...&#39;&#39; אמר יובל &#39;&#39;איך הצלחת לנחות על השלג בצורה כזאת? הרי אם אני הייתי קופץ, הייתי עלול לשבור את הידיים והרגלים במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע הייתי מת.&#39;&#39;
&#39;&#39;יובל, יש הרבה דברים שאינך יודע עלי.&#39;&#39; אמר איתי ונשען על העץ &#39;&#39;יש לי כוחות רבים. אפילו אני לא מודע לחלקם. אני לא זוכר בדיוק מתי זה קרה, אבל בשלב מסוים בחיי, הרגשתי ממש כאילו אני בעל חיים. אני יכול לטפס על עצים, לקפוץ ממקומות גבוהים, ולעשות עוד הרבה דברים שלא יכולתי לעשות בעבר. אבל למה לדבר רק על זה? בכל זאת, עברו שנים מאז שנפגשנו לאחרונה, יובל..אוי, נזכרתי עכשיו. אתה רוצה שאקרא לך אייל, נכון?&#39;&#39;
&#39;&#39;זה בסדר,&#39;&#39; אמר יובל &#39;&#39;אנחנו נמצאים עכשיו בממלכת מולדתי, אז אתה יכול לקרוא לי בשמי האמיתי, אבל בממלכות אחרות קרא לי רק &#39;אייל&#39;, בסדר?&#39;&#39;
&#39;&#39;בסדר גמור.&#39;&#39; ענה איתי &#39;&#39;אז יובל, ספר לי קצת חוויות. הרי חלפו שנים מאז שעזבת את פוקימונס הצפונית ועברת לממלכת אוטאקו קון הרחוקה. בטח יש לך הרבה מה לספר. בודאי הרבה הרפתקאות עברו עליך, אני רוצה לשמוע.&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, אני לא ממש בטוח אם תאמין לסיפור שלי...&#39;&#39; אמר יובל וגלגל את עיניו. &#39;&#39;לא אאמין?&#39;&#39; שאל איתי &#39;&#39;כמה מופרך הסיפור שלך כבר יכול להיות?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב...&#39;&#39; אמר יובל ולקח נשימה עמוקה &#39;&#39;לפני כשנה נהרגתי, במסגרת שירותי בתוך אוטאקו קון. אבל לאחרונה, ממש לא מזמן, חזרתי לחיים.&#39;&#39;
היתה שתיקה ארוכה. איתי הביט ביובל עם מבט המום. יובל הסתכל סביבו במבוכה, הוא הרגיש מאד לא נעים. לבסוף, פרצו השניים בצחוק גדול. &#39;&#39;אוי, יובל, אתה פשוט לא נורמלי&#33;&#39;&#39; צחק איתי &#39;&#39;מאיפה הבאת את הסיפור ההזוי הזה? למות ואז לחזור לחיים...הרי כולם יודעים שזה לא אפשרי&#33; אוי ויי...אם לא הייתי מכיר אותך ואת המתיחות שלך, עוד הייתי עלול להאמין לך&#33; אין, יובל, אתה אחד ויחיד.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן אה...&#39;&#39; חייך יובל. &#39;&#39;סלח לי שאני שואל אותך רק עכשיו,&#39;&#39; אמר איתי &#39;&#39;אבל האם יש איזושהי סיבה מיוחדת לביקורך? אני הרי מכיר אותך...לא היית בא הנה ללא מטרה, אחרת היית בא לכאן שלוש או ארבע פעמים בשנה.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן, אתה צודק.&#39;&#39; הודה יובל &#39;&#39;שמע...לאחרונה עזבתי את אוטאקו קון. התחלתי לנדוד בעולם הממלכות, בקרתי בהרבה מקומות. חשבתי לעצמי...למה שלא תצטרף אלי לנדודים? הרי אתה חברי הטוב ביותר, יהיה נחמד אם נטייל בעולם הממלכות יחד.&#39;&#39;
&#39;&#39;יובל, אתה הרי יודע שזה בלתי אפשרי.&#39;&#39; השיב איתי בצער &#39;&#39;אני לא יכול לעזוב את הממלכה. אני צריך להשאר כאן, ולשמור על עץ האקליפטוס שלי. הוא עובר במשפחה שלי במשך דורות, אתה יודע. אבות אבותי טפלו בו יפה, וכך גם אני צריך לעשות. אני לא יכול לעזוב.&#39;&#39;
&#39;&#39;אה כן, נכון...&#39;&#39; אמר יובל והשפיל את ראשו בעצב &#39;&#39;טוב, אז...לא חשוב. אני אלך עכשיו.&#39;&#39;
יובל הסתובב ועמד לעזוב. &#39;&#39;לא..חכה רגע, יובל&#33;&#39;&#39; קרא איתי ועצר אותו &#39;&#39;חשבתי על זה. למה שלא תשאר כאן? הרי אתה חי מנדודים. לא עדיף שתשכון בממלכה אחת וזהו? זה עדיף, לא? חוץ מזה, זה יהיה ממש כמו בימים של פעם. זוכר את הימים ההם? איך היינו משחקים בשלג, וזורקים כדורי שלג על תושבי הממלכה? אם תחזור לכאן, נוכל לעשות זאת שוב.&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, שכנעת אותי.&#39;&#39; אמר יובל &#39;&#39;באמת התחלתי להתגעגע לממלכה הזאת. שמעתי שהרבה דברים השתנו כאן מאז שעזבתי. נורא מסקרן אותי לדעת מה השתנה כאן. מה עם הילה? נורא התגעגעתי לקול שלה.&#39;&#39;
&#39;&#39;עדין מאוהב בה?&#39;&#39; חייך איתי. &#39;&#39;מה? אני לא מאוהב בה&#33;&#39;&#39; קרא יובל בבהלה &#39;&#39;אתה זה שמאוהב בה&#33;&#39;&#39;
השניים החלו לזרוק כדורי שלג אחד על השני. &#39;&#39;קבל את זה&#33;&#39;&#39; קרא יובל ועמד לזרוק על איתי כדור שלג ענק. לרוע המזל, הכדור לא פגע באיתי, אלא בעץ האקליפטוס שלידו. &#39;&#39;מצטער...&#39;&#39; התנצל יובל, אך איתי לא קיבל את התנצלותו. &#39;&#39;מה עשית?&#33;&#39;&#39; צרח עליו איתי &#39;&#39;פגעת בעץ האקליפטוס שלי&#33; איך אתה מעז לפגוע בו?&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;אני מצטער,&#39;&#39; התנצל יובל בשנית &#39;&#39;זה לא היה בכוונה...&#39;&#39;
&#39;&#39;זה לא מענין אותי שזה לא היה בכוונה&#33;&#39;&#39; זעם איתי &#39;&#39;אתה פגעת בעץ האקליפטוס שלי&#33; אני לא אעבור על זה בשתיקה&#33;&#39;&#39;
שיניו של איתי החלו לגדול ולהתחדד, וציפורניו לאט לאט התארכו. הוא החל להתקרב ליובל עם מבט רצחני בעיניו. &#39;&#39;איתי, מה קורה לך?&#39;&#39; שאל יובל בבהלה &#39;&#39;זה אני, יובל, חבר שלך. הכל בסדר?&#39;&#39;
&#39;&#39;יובל?&#39;&#39; שאל איתי בבלבול. שיניו וציפורניו חזרו לגודלם המקורי, והמבט המטורף שבעיניו נעלם. &#39;&#39;אתה מרגיש טוב, איתי?&#39;&#39; שאל יובל &#39;&#39;התנהגת מקודם מוזר.&#39;&#39;
&#39;&#39;כ..כן, אני בסדר.&#39;&#39; ענה איתי בגמגום קל. &#39;&#39;יופי&#33;&#39;&#39; שמח יובל &#39;&#39;בוא נמשיך בקרב&#33;&#39;&#39;
בינתים, באחד מבתי הממלכה, שכב דני על מיטה ושתה תה חם. &#39;&#39;נו, איך התה?&#39;&#39; שאלה הילה, שישבה לידו &#39;&#39;אני מקוה שלא שמתי יותר מדי סוכר.&#39;&#39;
&#39;&#39;התה בסדר גמור, גברת..&#39;&#39; אמר דני, אבל לא הצליח להשלים את המשפט. &#39;&#39;הילה.&#39;&#39; השלימה אותו הילה וחייכה &#39;&#39;מעולם לא הספקתי לערוך אתך היכרות מלאה. שמי הוא הילה, אני גרה כאן. טוב, את זה בטח הבנת לבד...&#39;&#39;
&#39;&#39;את יודעת,&#39;&#39; קטע אותה דני &#39;&#39;הפנים שלך...הם נורא מוכרים לי. כבר מהפעם הקודמת שנפגשנו, בטירת אוטאקו קון, הרגשתי שכבר ראיתי אותך בעבר. אבל אני לא מצליח להזכר מאין...אז אני מניח שזה סתם פרי דמיוני. נכון?&#39;&#39;
&#39;&#39;דני...מובן שנפגשנו עבר.&#39;&#39; חייכה הילה, ודני פער את פיו בתדהמה &#39;&#39;ב..באמת נפגשנו?&#39;&#39; שאל דני ההמום &#39;&#39;אבל..מתי? איפה? ולמה לא אמרת לי על זה שום דבר?&#39;&#39;
&#39;&#39;דני, אינך זוכר?&#39;&#39; שאלה אותו הילה &#39;&#39;נפגשנו בפארק אוטאקו קון, כשהיית פקח משמעת. זוכר?&#39;&#39;
זכרונו של דני הכה בו. &#39;&#39;כמובן&#33;&#39;&#39; קרא דני בהתלהבות &#39;&#39;עכשיו אני זוכר הכל. בסינו הטריד אותך, ואני הגנתי עליך מפניו. עכשיו אני נזכר. מעולם לא חשבתי שיצא לי להתקל בך שוב, אבל מי היה מאמין...שוב אנו נפגשים.&#39;&#39;
&#39;&#39;כבר כשראיתי אותך בפעם הראשונה, הבחנתי בטוב הלב שלך.&#39;&#39; ספרה הילה &#39;&#39;ראיתי כמה אתה אדם טוב ומוסרי. זו גם הסיבה שהבאתי אותך לכאן, לממלכת פוקימונס הצפונית. ממלכה כמו אוטאקו קון לא התאימה לך כלל, אתה לא אדם רע.&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, זה לא שהיתה לי ממלכה אחרת להיות בה...&#39;&#39; גלגל דני את עיניו &#39;&#39;לא יכולתי לחזור לפוקיבול, ממלכת הולדתי. איך הייתי מסביר להם את זה שחזרתי לחיים, אם אפילו אני לא יודע כיצד זה קרה? אבל עדין, יש משהו שאיני מבין...מה את עשית באותו יום באוטאקו קון?&#39;&#39;
באותו רגע, נפתחה דלת הבית של הילה. לתוך הבית נכנס אדם גבוה ובלונדיני, לבוש שחורים ובעל משקפי שמש. &#39;&#39;שלום הילה,&#39;&#39; אמר האיש &#39;&#39;חזרתי&#33;&#39;&#39;
הילה קמה ממקומה ומיד רצה אל האיש שנכנס לבית. השניים התחבקו, והאיש נשק על לחיה של הילה. &#39;&#39;איך היה בעבודה?&#39;&#39; שאלה הילה את האיש &#39;&#39;רגיל וסטנדרטי, את יודעת.&#39;&#39; השיב האיש &#39;&#39;לא משהו מיוחד.&#39;&#39;
&#39;&#39;דני, בוא.&#39;&#39; אמרה הילה לדני &#39;&#39;קום, אני רוצה שתכיר אותו.&#39;&#39;
דני המבולבל קם מתוך המיטה באיטיות, וניגש אל השניים. &#39;&#39;דני, אני רוצה שתכיר את סטאסק, השותף לדירה שלי.&#39;&#39; אמרה הילה &#39;&#39;הוא ידיד מאד קרוב שלי. סטאסק, זהו דני, הבחור שספרתי לך עליו.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז אתה הוא דני, אה?&#39;&#39; אמר סטאסק בלבביות ולחץ את ידו של דני &#39;&#39;הילה ספרה לי עליך רבות. מה שכן, הילה מעולם לא הזכירה את הקעקוע המגניב שעל העין שלך. זה ממש נותן לי חשק לעשות גם קעקוע כזה.&#39;&#39;
&#39;&#39;תודה...&#39;&#39; אמר דני מעט במבוכה. עיניו היו מרוכזות בכף ידו של סטאסק. &#39;&#39;הטבעות האלה שעל ידו...&#39;&#39; חשב דני בלבו &#39;&#39;הכסופה והאדומה...למה אני מרגיש רעד בגוף כשאני מסתכל עליהן?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, למה אנחנו עומדים כאן?&#39;&#39; שאלה הילה &#39;&#39;בואו נשב על הספה, שם יהיה לנו יותר נח.&#39;&#39;
השלושה התישבו על הספה הגדולה שבסלון. &#39;&#39;אז דני,&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;הילה ספרה לי שנתנה לך את זוג כפפות X. זה מאד משמח אותי, שהילה כל כך סומכת עליך ובוטחת בך עד שהיא נותנת לך את הכפפות הללו, אולם עדין, איני בטוח אם אתה מודע לעצמה העצומה שחבויה בכפפות. האם תוכל לשלוט בכח עצום שכזה? איני בטוח.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני..אני די חושב שכן.&#39;&#39; ענה דני &#39;&#39;יש לי מעט נסיון בדברים האלה...&#39;&#39;
&#39;&#39;חה&#33; אתה מתכוון לחלקיקי הפאזל?&#39;&#39; גיחך סטאסק &#39;&#39;כוחם של חלקיקי הפאזל הוא גרגרי עפר לעומתם כוחן ההרסני של כפפות ה-X. זה ידוע לכל. דני, זה שהצלחת לשלוט בכח חלקיקי הפאזל, לא אומר שתצליח באותה המדה לשלוט בכפפות.&#39;&#39;
&#39;&#39;סטאסק, מספיק.&#39;&#39; גערה בו הילה. &#39;&#39;הילה, עליך להבין אותי.&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;אני לא רוצה שהכפפות תפולנה לידיים הלא נכונות. אחרי הכל, הכפפות הללו היו בעבר בבעלותי...לא הייתי רוצה שבעלן החדש יהיה חסר אחריות.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני..אני לא אהיה חסר אחריות.&#39;&#39; מלמל דני. &#39;&#39;אני מקוה מאד בשבילך.&#39;&#39; אמר סטאסק בחומרה &#39;&#39;שלא תבין אותי לא נכון, דני, אני לא נגדך. אני אפילו קצת מחבב אותך, למען האמת. אני פשוט קצת דואג לכפפות, זה הכל. רוצה שאערוך לך סיור ברחבי הממלכה? אכיר לך קצת את המקומות, את האנשים. בוא אתי, אל תתביש.&#39;&#39;
&#39;&#39;ב..בסדר...&#39;&#39; גמגם דני. &#39;&#39;קדימה, דני, בוא אתו.&#39;&#39; אמרה הילה והקימה את דני מהספה. הוא וסטאסק יצאו מתוך הבית, והחלו לטייל ברחובות פוקימונס הצפונית המושלגים. לא משנה כמה דני ניסה, הוא לא הצליח להסיר את מבטו מהטבעות שעל ידו של סטאסק.

אחלה פרק&#33;
לא דמיינתי כמה אני אוהב את עץ האקליפטוס שלי :S

&#39;&#39;אתה פגעת בעץ האקליפטוס שלי&#33; אני לא אעבור על זה בשתיקה&#33;&#39;&#39;
XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD

פרק טוב ^^

אתה מודע לזה שאני לא מנשקת גברים כל כך בקלות ><"

רק אם אני חייב תO:


לא נורא O:

אהבתי את הקטע עם איתי ויובל XDDDD


דאדמט אני שאלתי את דני עם זאתי הבלונדינית בפארק הייהתאני- והוא אמר שלא O:


שניה- אז סטאסק הזה טוב?

חשבתי שהוא רע O:

ומה עם אמיר?

אמיר ^^

יש לך טעות-

יש לך שילוב של טעות, ושל תעוף,

טעוף D:


כתבת טעוף ><"

פרק מעולה&#33;&#33; הילה, זאת הייתה אמורה להיות מישהי אחרת אבל לבסוף זה מתאים יותר לך.
סטאסק היא דמות (?). יש בה הרבה סודות שאם אחשוף עכשיו אז יהיה אפשר לזרוק את כל העונה החדשה הזאתי לפח.
אני כותב פרק הבא, אם אין לך בעיה נדב.

ויובל שונא שלג

O:


לא נורא ><"

זה סיפור ><"

[quote][i]Originally posted by Indiana Jones[/i]@Oct 19 2008, 05:04 PM
[b] פרק טוב ^^

אתה מודע לזה שאני לא מנשקת גברים כל כך בקלות ><"

רק אם אני חייב תO:


לא נורא O:

אהבתי את הקטע עם איתי ויובל XDDDD


דאדמט אני שאלתי את דני עם זאתי הבלונדינית בפארק הייהתאני- והוא אמר שלא O:


שניה- אז סטאסק הזה טוב?

חשבתי שהוא רע O:

ומה עם אמיר?

אמיר ^^

יש לך טעות-

יש לך שילוב של טעות, ושל תעוף,

טעוף D:


כתבת טעוף ><" [/b][/quote]
[quote][b]הילה קמה ממקומה ומיד רצה אל האיש שנכנס לבית. השניים התחבקו, והאיש נשק על לחיה של הילה.[/b][/quote]
זו לא היתה נשיקה צרפתית או משהו, סטאסק בסך הכל נתן לך נשיקה על הלחי.

כתבתי טעוף...וואי, לא נעים.
זה מה שקורה כששליש מהפלאשבק נמחק ואתה צריך לשחזר הכל מחדש. :ph34r:

XD

בכל מקרה אהבתי את הקטע עם יובל ואיתי XDDD

ביחוד עם הקטע שהילה מוזכרת שם (]:

*חיוך מקוקיה לקוקיה D:*

ואת קראת לי טיפשון&#33;
XD
ודני אתה ממשיך?

הוא התחיל לכתוב היום את הפרק.

[b]פרק 36/&#39;פניקס&#39;[/b]
"דני&#33; אתה בכלל מקשיב למה שאני מסביר לך?&#33;" התעצבן סטאסק ובעט בפחית מתכת חלודה ששכבה ליד. דני לא הקשיב, הוא הביט בטבעותיו של סטאסק בעודו הולך בכל רחבי ממלכת פוקימונס הצפונית ושופעת שמחה ואושר. "תגיד...אתה תמיד כזה או שהקרב הקודם שלך עשה אותך ככה?" התחיל סטאסק להתגרות בדני שנית.
דני לא ענה, כולו היה מרוכז בטבעות שעל ידו של סטאסק. &#39;מהיכן הן מוכרות לי...&#39; ניסה דני להזכר. "זהו זה&#33; הרגזת אותי&#33;" צעק סטאסק ומן אחד הכיסים של מכנסו יצאה שרשרת ברזל ארוכה שבסופה מחובר כדור ברזל ענקי והרסני.
סטאסק הניף את כדור הברזל לעבר דני...מה שגרם לדני להתנגש בכדור ולעוף מספר מטרים אחורה. העשן והאבק התפזרו והיה ניתן לראות את הצללית של דני מתקרבת. "שמע, אלימות לא תפתור דבר...עדיף שתרגע" התקרב דני אל סטאסק ומבטו וקולו השתנו. פניו נהפכו לבוגרות ורציניות יותר, וקולו השתנה לקול גברי ומבוגר יותר.
סטאסק לא הקשיב. הוא הניף שנית את כדור הברזל לעבר דני. "הזהרתי אותך..." אמר דני בקול אדיש ועם יד אחת עצר את כדור הברזל הגדול של סטאסק. על ידיו של דני נדלקו להבות גדולות וקהות יותר.
"תחזיר לי את הנשק שלי&#33;" צעק סטאסק וניסה למשוך את כדור הברזל אליו באמצעות השרשרת המתכתית. דני חייך חיוך קל ולפתע כדור הברזל המפלצתי התנפץ לרסיסים. "איזה כוח...הערכתי אותו לא נכון..." לחש סטאסק לעצמו והתקרב אל דני בצעדים איטיים וקלים במיוחד.
"מרשים. כזה כוח לא ראיתי הרבה מאוד זמן" שיבח סטאסק את דני אשר התנקה מן האבק שהצתבר על בגדיו החדשים. "אל תתקרב. זה לא יגמר בטוב" אמר דני בקול עייף ומבט העיניים שלו הפך לרציני עוד יותר.
הנער כבר לא נראה אותו דני שמח ושובב. מול סטאסק עמד נער חזק יותר, רציני יותר, חכם יותר ועם בטחון עצמי גבוהה יותר.
"היי סטאס&#33; מה ניש?" נראתה לפתע נערה מתוקה אשר חיבקה את סטאסק. "היי ניץ, אני רואה שאת שופעת שמחה היום...אפשר לדעת למה?" הסתובב סטאסק אל ניצן והחלו השניים לשוחח. דני שעמד בצד כיבה את להבותיו ובהה במתרחש.
"דרך אגב, מיזה הנער שאיתך? הוא חדש?" שאלה ניצן את סטאסק והתקרבה אל דני עם חיוך רחב על פניה המקסימות. "הוא? בערך..." ענה סטאסק במעט רוגז ושילב את ידיו.
"היי&#33; שמי ניצן&#33; נעים מאוד&#33;" אמרה ניצן בנשיפת אוויר אחת ולחצה לדני את היד ללא כל רצונו בכך. "כן...משתגידי" ענה דני באדישות וגירד מעט את ראשו. "הא? פעם ראשונה שגבר לא מתלהב מהמראה שלי...אני כנראה חולה...או שזה אתה&#33;&#33;" צעקה ניצן והחלה לבהות בדני עם מבט המום ומרגיז מעט.
"אויש...את כמו שאר הנשים...את לא מיוחדת בכלל" ענה דני וקיבל סטירה ללחי הימנית שלו. "לא ארשה לך לדבר אלי בגסות שכזו&#33; מובן לך?&#33;" צעקה ניצן ובן רגע הרגישה כאב בכל הגוף.
"לא כדאי לך להרגיז אותי...אני מנסה להשאר רגוע כמה שאפשר" אמר דני בקול מאיים והחזיק בכוח את ידה הימנית של ניצן. "תעזוב אותי&#33; אני אתלונן עליך למושל&#33;" הצליחה ניצן להשתחרר מן האחיזה וברחה אל טירת המלוכה של פוקימונס הצפונית.
סטאסק בהה במתרחש ונעלם בפתאומיות רבה. הוא השאיר אחריו שביל של עשן.
ומחוץ לממלכת פוקימונס הצפונית, ממש ביער;
"אחחח...אתה לא מאמין כמה אנשים פגשתי בזמן שנדדתי בין הממלכות" אמר יובל אל איתי בעודם יושבים תחת עץ האקליפטוס של איתי. "רציני? תכלול לי את האנשים שהכי חשובים לך" אמר איתי אל יובל.
"את החשובים מכל? לצערי לא נשארו לי בכלל...כולם אוייבים" ענה יובל ודמעות החלו לנזול מעיניו הקטנות.
"די די, לא צריך לבכות...בוא נלך לבקר את הילה. אני בטוח שהיא תשמח לראותך&#33;" הציע איתי ויובל הסכים. "זה ממש לא רחוק...בעוד כמספר דקות נגיע אליה" אמר איתי בבטחון רב ושניהם החלו לצעוד אל ביתה של הילה.
ובחדרו הפרטי של נתנאל, מושל ממלכת פוקיבול הקטנה. יושב מקס על כיסא המלכות ועל שולחן הכתיבה שלו מונחים מספר ניירות. "כמה עבודה...אני בחיים לא אצליח לגמור הכל בזמן&#33;" צעק מקס בעצבים והעיף את כל הניירות מן השולחן. הניירות התפזרו להן בכל רחבי החדר.
"כמו שחשבתי...אתה לא ראוי למשול בממלכה הזאת" נשמע לפתע קול מוכר מחוץ לחדר. "מי שם?&#33; תזדהה מיד&#33;" צעק מקס בכעס רב.
אל החדר נכנס צחי. כולו שמח ומאושר.
"שלום לך חבר ותיק. מה קורה? הכל טוב?" התקרב צחי אל מקס והוציא מאחד הכיסים של מכנסיו סכין קטן וחד. "נשארת אותו הצחי שאני מכיר...עדיין משחק בסכינים וחרבות, אה?" התרומם מקס מכיסא המלכות וחייך לעבר צחי.
שניהם עמדו אחד מול השני והעבירו מבטים חייכניים אחד לשני. "אז...מה הביא אותך לכאן? אתה צריך ממני משהו?" שאל מקס את צחי. "אני? הו לא...רק ש...אני צריך להרוג אותך חברי הותיק" ענה צחי כמעט וללא קול וכל החדר התמלא בסכינים קטנים וחדים המתעופפים להם לפי פקודתו של צחי.
"אתה באמת תהרוג חבר ותיק? אחרי מה שעברנו ביחד?&#33;" ניסה מקס להתחמק מצחי אך זה לא הצליח לו. כל גופו נתפס בסכינים.
"לפי החישובים שלי, בעוד כעשרה דקות תאבד כמות נאה של דם. מה שאומר שתמות במקום" ענה צחי ויצא מן החדר. הוא השאיר ליד הדלת סכין קטן השוכב בשלולית דם.
ובביתה הצח של הילה;
"היי הילה&#33; את זוכרת את יובל?" נכנסו יובל ואיתי אל ביתה של הילה, מה שגרם לה לשמוח עוד יותר. "יובל?&#33; אני שמחה מאוד שחזרת אלינו&#33;" צעקה הילה בשמחה וחיבקה את יובל. "גם אני התגעגעתי אליך..." ענה יובל וחייך.
"אז...כבר שמעתם על החדשות?" התיישבה הילה על מיטתה והביטה באיתי ויובל המופתעים. "חדשות?" שאל איתי וגלגל עיניים הצידה.
"דני חזר לחיים&#33;&#33; הוא פה בממלכה שלנו&#33;" צעקה הילה ויובל גיחח מעט. "פגשתי אותו עוד ממזמן...הנער פריקי לגמרי" אמר יובל והשניים בהו בו במבט מוזר.
"אני רציני...הוא ממש מסוכן&#33;" צעק יובל. "שה, אני בטוחה שהכל בסדר כרגע...הוא עם סטאסק הרי...אין סיבה לדאגה" ענתה הילה ואיתי הסכים. "היא צודקת אחי, סטאסק בחור חזק...אתה עוד תכיר אותו בהמשך" אמר איתי אל יובל אשר התאכזב מעט.
לפתע נשמע פיצוץ עז. הילה, איתי ויובל יצאו בבהלה אל מרכז הממלכה וראו הרבה אנשים פצועים ומדממים שוכבים על האדמה.
באמצע עמד דני וחיוך שטני נחתם על פניו המוחבאות בלהבות גדולות. "לא הגיוני&#33; הנבואה התגשמה&#33;" צעקה הילה בחשש רב והתקרבה אל דני בריצה. דני כיוון את ידו הימנית לעבר הילה, גל של אש השתחרר והעיף את הילה מספר מטרים אחורה.
"הוא הרג אותה&#33;" צעק יובל בבהלה והחל לנער את איתי. "תרגע&#33; יש לה יכולת הבראה&#33; היא בטח כבר על הרגליים" ענה איתי ללא כל חשש והביט בדני שנראה מוזר מאוד.
לא היה ניתן לראות אותו לגמרי. כל גופו היה עתוף בלהבות. מה שהיה ניתן לראות היה כפפות הX שלו אשר נראו מוזר מהרגיל.
"הוא עבר למצב &#39;פניקס&#39;, זה לא טוב...לא טוב בכלל" אמרה הילה אשר התקרבה אל החבורה. "לא ידעתי שלדני יש שנאה...רק אדם בעל טובת לב מסוגל לגבור על השנאה של הכפפות...אך אם אתה בעל לב אפל, הכפפות יאכלו אותך" אמרה הילה בעצב רב.
"יש משהו שנוכל לעשות?&#33;" קפץ יובל בבהלה. "לצערי לא...כשהוא יסיים את מסע ההרס שלו, הוא פשוט ימות" השיבה הילה בבכי רב.
לפתע הלהבות נכבו מגופו של דני. מולם עמדה צללית בעלת כנפיים גדולות של הציפור האגדית &#39;פניקס&#39; וזנב ארוך של להבות. הצללית התקרבה אל יובל המבוהל.

[b]המשך יבוא.[/b]

איזה מתח D:


הבראה D:

עכשיו אני צריכה רק שוט וכובע פדורה- וכל חלומותי יתגשמו D:

אהבתי את הפרק הזה.


אני מכירה את הצד הזה שלך O:

טוב בערך.. את האדישות אני מכירה :/


יש לי הרגשה שאיכשהו עידן עבר לגוף שלך ><"

עשר דקות,
כי דקה זו נקבה...

אחלה פרק&#33;
אני הייתי יכול להפוך לקואלה ענקית ולעטוף את דני באלה אקליפטוס גדול ולאכול אותו&#33;

אבל הוא במצב פניקס כרגע. בינתיים הוא לא ניתן להשמדה.
הכוח שלו גובר על הכוח של כולם, זה בהחלט יהיה הרשע החזק ביותר בכל העונות של הסיפור...את זה אני מבטיח לכם. וזה לא עידן אברמוביץ&#39;...הכפפות הם מה שהפכו את דני למה שהוא עכשיו.
כנראה שדני נתן לשנאה שלו להתאחד עם השנאה של הכפפות וזה מה שהפך אותו לכזה. הרי סטאסק הרגיז אותו בהתחלה. דני הרי לא היה רגיל לכוח של הכפפות בכלל.
אני כותב עוד פרק. מצטער נדב.

באמת? כבר התחלתי לכתוב אתמול.
נו, טוב...

אם כך אז לא משנה...תכתוב אתה. לא חשבתי שכבר התחלתה O:

אולי תחליטו OO

אני מחכה בקוצר רוח..

נדב כותב. הוא כתב כבר שליש אז חבל לזרוק הכל לפח &#092;:

פרק 37 (&#39;&#39;תפקיד מקולל&#39;&#39;)-
[b]בטירת פוקיבול[/b]
עידן, מושל אנימה קון, עלה במדרגות הטירה. הוא הלך במסדרון, עד שנעצר מול דלת משרד המושל. עידן עמד לפתוח את הדלת, עד שדבר מה עצר בעדו. הוא הביטעל הרצפה, שם היה נוזל אדום, שהגיע מתוך המשרד. עידן התכופף אל הנוזל, ובחן אותו מקרוב. &#39;&#39;זה דם.&#39;&#39; חשב עידן בלבו &#39;&#39;זה לא נראה טוב בכלל. האם קרה משהו?&#39;&#39;
הוא טבל את אצבעו בדם. &#39;&#39;הדם עדין לא נקרש,&#39;&#39; חשב עידן בלבו &#39;&#39;הוא עדין נוזלי.&#39;&#39;
עידן דפק על דלת המשרד. &#39;&#39;מקס?&#39;&#39; שאל עידן בעודו ממשיך לדפוק על הדלת &#39;&#39;מקס, האם אתה שם?&#39;&#39;
לא נשמע קול מעבר לדלת. &#39;&#39;לעזאזל, מקס, ענה לי&#33;&#39;&#39; צעק עידן, שהתחיל להיות מעט מודאג &#39;&#39;מקס, אין לי זמן למשחקים&#33; תן לי מיד להכנס, או שאני..אני אפרוץ את הדלת?&#39;&#39;
חרף צעקותיו של עידן, עדין לא נשמע שום קול. &#39;&#39;לעזאזל עם זה...אני נכנס&#33;&#39;&#39; קרא עידן ופתח את דלת המשרד. בלי לחשוב יותר מדי, הוא נכנס אל המשרד, אך תוך שניות מעטות, הלך כמה צעדים אחורה. המראה שראה היה מחריד למדי; הרצפה היתה כולה מוצפת דם. גם קירות המשרד היו מוכתמים מדם. בנוסף לדם, היו הרבה סכינים קטנים על הרצפה. אך הדבר הגרוע יותר, היה גופה של איש מת, שהיתה מוטלת ליד השולחן. &#39;&#39;אוי ויי.&#39;&#39; נבהל עידן &#39;&#39;מה לכל הרוחות קרה כאן?&#39;&#39;
עידן הלך, לאט ובזהירות, אל הקצה השני של המשרד, שם היתה הגופה. עידן התכופף אל הגופה ובחן אותה מקרוב. לא היה ניתן ממש לזהות את זהות הגופה. כולה היתה מגואלת בדם. פניה של הגופה היו מושחתות לחלוטין. לא היה ניתן לראות עינים, או אף, או אזנים. למען האמת, רוב העור בפני הגופה היה מקולף, כך שהיה ניתן לראות אפילו חלק מהגולגולת שלה. וחוץ מהפנים? טוב...גם בשאר חלקי הגוף המצב היה דומה. הרבה מאיברי הגופה היו קטועים. עידן הבחין בכמה אצבעות על הרצפה, וגם ברגל. בתוך הגופה היו נעוצים מספר סכינים, אותם סכינים שראה קודם לכן על הרצפה. &#39;&#39;מי זה?&#39;&#39; חשב עידן בלבו והמשיך לבחון את הגופה &#39;&#39;אמנם קשה לי לקבוע בודאות, אולם, נראה לי שזוהי הסברה ההגיונית היחידה. זהו מקס. לולא הגופה היתה מקס, היכן בדיוק מקס היה עכשיו? הוא הרי מושל הממלכה, ומשרד המושל זהו המקום העיקרי בו הוא אמור להיות.&#39;&#39;
עידן הוציא את אחד הסכינים מתוך הגופה, והסתכל עליו מקרוב. &#39;&#39;הסכין הזה...&#39;&#39; חשב עידן בלבו &#39;&#39;יש רק אדם אחד שאני מכיר שמשתמש בסכינים עם להב כה חד, וזהו...צחי, סגני לשעבר. אבל זה..זה בלתי אפשרי. צחי מת. אני זוכר טוב מאד את הרגע בו דני העתידי ואני הרגנו אותו. אבל בכל זאת...הסכינים האלה הם שלו.&#39;&#39;
&#39;&#39;מקס?&#39;&#39; קטע קול מחוספס את רצף מחשבותיו של עידן &#39;&#39;אתה..&#39;&#39;
עידן הרים את מבטו, וראה בפתח הדלת את דניקס, עם מבט המום בעיניו. &#39;&#39;לעזאזל, הייתי צריך לסגור את הדלת.&#39;&#39; אמר עידן בצער &#39;&#39;לאף אחד לא מגיע לצפות במראות כאלה קשים, דניקס. אני מצטער שנחשפת למראה המחריד הזה.&#39;&#39;
&#39;&#39;בחייך, אל תצחיק אותי.&#39;&#39; צחק דניקס. מבטו השתנה בבת אחת, הוא כבר לא היה המום ומבוהל, הוא היה רגוע ואדיש. &#39;&#39;אתה לא מכיר אותי כל כך טוב, נכון עידן?&#39;&#39; שאל דניקס בקולו המחוספס &#39;&#39;דברים כאלה לא מטרידים אותי יותר מדי. אולי בשניה הראשונה אני קצת בהלם, אבל זה עובר. ראיתי דברים הרבה יותר גרועים מזה בעברי. שום דבר לא יכול לזעזע אותי או לגרום לי טראומה.&#39;&#39;
&#39;&#39;שכחתי לרגע שזה אתה, דניקס.&#39;&#39; חייך עידן &#39;&#39;עליך לא משפיעים דברים כאלה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז מה...&#39;&#39; אמר דניקס בעודו ניגש אל מקס &#39;&#39;זיהית את הגופה? האם זה מקס?&#39;&#39;
&#39;&#39;אני מניח שאין הרבה אפשרויות אחרות, נכון?&#39;&#39; שאל עידן בעצב &#39;&#39;אמנם לא מצאתי בגופה סימנים כלשהם שיכולים לרמוז לי על זהותה, אבל סביר להניח שזהו מקס. אני לא יכול לחשוב על מישהו אחר.&#39;&#39;
&#39;&#39;חבל לי עליו.&#39;&#39; הודה דניקס &#39;&#39;למרות שהוא היה קצת קשוח ולא נחמד...הוא בסך הכל עשה את מה שנראה לו הכי נכון לעשות. כך זה היה מאז ומעולם אצלו. הוא היה בחור טוב בסך הכל. לא הגיע לו למות.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן, כן, אני מסכים אתך, דניקס.&#39;&#39; נאנח עידן &#39;&#39;חבל לי שהוא מת. אפילו שבאיזה מובן מסוים, אני זה שרצח אותו.&#39;&#39;
&#39;&#39;למה אתה מתכוון?&#39;&#39; שאל דניקס המבולבל. &#39;&#39;טוב, הרי אני בקשתי ממנו למשול על פוקיבול. לולא אני...הוא עוד היה בחיים. אתה מבין מה הולך כאן, דניקס? מישהו לא מעונין שיהיה מושל לממלכה הזאת. כל האירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה...נסיון ההתנקשות בנתנאל, חטיפת נתנאל ורצח מקס...לא מדובר בצירופי מקרים, דניקס. מישהו רוצה שהממלכה הזאת תהיה חסרת מושל...ונראה שהוא מוכן לעשות הכל בשביל זה.&#39;&#39;
&#39;&#39;יש לך מושג מי זה יכול להיות?&#39;&#39; שאל דניקס &#39;&#39;אותו רוצח השאיר כאן כמה רמזים. הסכינים, למשל. יש לך איזה קצה חוט?&#39;&#39;
&#39;&#39;יש לי כמה חשדות, אבל אני מעדיף לשמור אותם כרגע לעצמי.&#39;&#39; ענה עידן &#39;&#39;זה לא מה שחשוב כרגע. מה שחשוב הוא מה שאנחנו עושים עכשיו. נראה שתפקיד מושל פוקיבול הוא תפקיד מקולל. כל מי שלוקח על עצמו את התפקיד הזה, נמצא בסכנת מוות תמידית.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז פירוש הדבר...שממלכת פוקיבול תהיה חסרת מושל?&#39;&#39; שאל דניקס המודאג. &#39;&#39;לצערי הרב כן.&#39;&#39; השיב עידן &#39;&#39;אין לנו ברירה אחרת. אמנם מושל לממלכה זה דבר חשוב ומאד בסיסי...אבל אנחנו לא יכולים לשלוח אנשים שיהיו מושלים ואחר כך ירצחו על ידי מתנקש. זה הופך אותנו לרוצחים לא פחות מהרוצח עצמו.&#39;&#39;
&#39;&#39;לא, לא, זה לא יעלה על הדעת.&#39;&#39; אמר דניקס והחל להסתובב סביב החדר &#39;&#39;אסור להשאיר ממלכה ללא מושל, במצב כזה הממלכה תחרב תוך ימים ספורים. זה בדיוק מה שהרוצח המסתורי רוצה שיקרה. אבל אנחנו לא נתן לו. אנחנו לא נתן לאותו רוצח לנצח. אין לי בעיה להיות מושל פוקיבול לצורך כך.&#39;&#39;
&#39;&#39;דניקס, בחייך, היה הגיוני.&#39;&#39; אמר עידן &#39;&#39;אם תהפוך למושל, תרצח תוך זמן קצר, בדיוק כפי שקרה לידידנו מקס. אחד הדברים שהופכים אדם לחכם ופיקח, הוא הלמידה מטעויות העבר. אני עשיתי טעות כשמיניתי את מקס למושל פוקיבול. הוא מת, וזה היה באשמתי. אני לא רוצה שיקרה אותו הדבר לך&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;עידן, אתה לא מחליט עלי.&#39;&#39; אמר דניקס ונעץ בו מבט חודר &#39;&#39;אם אני החלטתי להיות מושל פוקיבול, אז אני אהיה. רוצחים ומתנקשים לא מפחידים אותי. אם איזה רוצח יבוא אלי למשרד וינסה להרוג אותי, אני אהרוג אותו קודם. אני שונה מנתנאל וממקס. אני לא אדם חלש. אף אחד לעולם לא יצליח לחסל אותי, ואני מצפצף על אותו רוצח שיושב עכשיו באיזה משרד ומתכנן תכניות. אם החלטתי שאהיה מושל, אז אני אהיה מושל ואמשיך לכהן בתפקיד הזה עד אשר נתנאל יחזור אלינו, בריא ושלם. אתה מבין אותי, עידן?&#39;&#39;
&#39;&#39;אילו מלים...&#39;&#39; אמר עידן בתדהמה &#39;&#39;אני לא הייתי מעז לדבר ככה, דניקס. זה מה שנקרא לפתוח פה לשטן. אבל כנראה שגם מהשטן אתה לא פוחד. מה עוד אני יכול לומר? אם אתה החלטת להיות מושל פוקיבול, מי אני שאעמוד בדרכך? שיהיה הרבה בהצלחה, ושמור על עצמך, זה הכי חשוב. אני לא רוצה שגם אתה תמות.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני אשתדל.&#39;&#39; צחק דניקס &#39;&#39;ואגב, עידן, לפני שאתה חוזר לאנימה קון, עבור בבקשה למפקדת המחתרת. כבר הרבה זמן שלא ראיתי אותם, ועכשיו כשאני מושל...סביר להניח שלא יהיה לי זמן לבקר אצלם. לא הספקתי לעדכן אותם במה שקרה, הם אפילו לא יודעים על נסיון ההתנקשות בנתנאל.&#39;&#39;
&#39;&#39;אל תדאג.&#39;&#39; אמר עידן בעודו יוצא מהמשרד &#39;&#39;אני אדאג לספר להם הכל.&#39;&#39;
בינתים, במפקדת המחתרת, ישבו פלג, טרינר, דנדי וענת ליד שולחן האוכל, ואכלו ארוחת ערב. הצלחות של פלג, דנדי וענת היו מלאות מאוכל, אולם לעומת זאת הצלחת של טרינר היתה ריקה. הוא לא נגע באוכל. הוא רק הביט על הרצפה ונאנח בעצב. שאר הסועדים לא שמו לב אליו. הם רק המשיכו לאכול ברוגע. &#39;&#39;מישהו יודע מה קורה עם מקס?&#39;&#39; שאל פלג &#39;&#39;הוא כבר לא כאן מהבוקר. מתי האדון מתכוון להגיע? בתור מפקד הארגון הצבאי או איך שהוא לא קורא לזה, הוא כבר היה צריך להיות כאן מזמן.&#39;&#39;
&#39;&#39;ומה עם דניקס?&#39;&#39; שאלה ענת &#39;&#39;הוא תמיד מרבה לבקר אצלנו. מה קרה לו היום?&#39;&#39;
ואז, נשמעה דפיקה בדלת. הארבעה הסתכלו זה בפניו זה, לא יודעים מי יהיה זה שיפתח את הדלת. &#39;&#39;טוב, אל תחשבו שאני מתכוון לפתוח את הדלת.&#39;&#39; הצהיר דנדי &#39;&#39;יונה, אתה גם ככה לא אוכל, אז גש לפתוח את הדלת, טוב?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, טוב, בסדר...&#39;&#39; ענה טרינר הממורמר וקם ממקומו. &#39;&#39;אני מהמר שזה יהיה מקס.&#39;&#39; אמר פלג. &#39;&#39;לדעתי זה דניקס.&#39;&#39; ניחשה ענת. אך בפתח הדלת לא עמד מקס, וגם לא דניקס. זה היה נדב. ענת השמיעה אנחת אכזבה. &#39;&#39;אהלן יונתן.&#39;&#39; אמר נדב &#39;&#39;אתה זוכר אותי? אני נדב, מאנימגה.&#39;&#39;
&#39;&#39;כ..כן, נדמה לי שאני זוכר.&#39;&#39; השיב טרינר &#39;&#39;בוא, הכנס.&#39;&#39;
נדב נכנס אל המפקדה, והסתכל על המקום בהתפעלות. &#39;&#39;אז זו היא מפקדת המחתרת, אה?&#39;&#39; שאל נדב &#39;&#39;שמעתי עליה הרבה. שמעתי על מעשי הגבורה שלכם לפני כשנה. מאד הרשים אותי. החלטתי לקפוץ לבקר, לראות את המקום. אני מוכרח לומר שזה די מדהים אותי.&#39;&#39;
&#39;&#39;שלום, נדב, ברוך הבא אל המחתרת.&#39;&#39; אמר דנדי ולחץ את ידו &#39;&#39;האם אתה רוצה לסעוד אתנו? תוכל לאכול במקום יונה, הוא לא אכל כלום מאז שהתחלנו לאכול.&#39;&#39;
&#39;&#39;לא, לא תודה, אני לא רעב.&#39;&#39; ענה נדב וישב על הספה שבחדר האורחים &#39;&#39;אני קצת עייף, למען האמת. הלכתי דרך ארוכה, מאנימגה ועד יערות פוקיבול. אני לא רעב כרגע.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז אמור לי, נדב,&#39;&#39; אמר פלג עם מבט נוקב &#39;&#39;איפה ליאור? הוא לא בא אתך?&#39;&#39;
&#39;&#39;ליאור הוא מושל אנימגה, אתה יודע.&#39;&#39; השיב נדב &#39;&#39;הוא אדם עסוק מאד, כמו כל מושל. אין לו ממש זמן לצאת מהמשרד שלו ולבלות. הוא צריך להשאר במשרד ולנהל את הממלכה, כמו שמושל צריך לעשות. זה לא תפקיד כל כך זוהר כפי שכולם חושבים.&#39;&#39;
החבורה חזרה לאכול בחדר האוכל, ורק טרינר עדין עמד ליד דלת הכניסה. הוא היה נראה מאד מהורהר. לבסוף, התישב טרינר על אחת הספות שבחדר האורחים. &#39;&#39;אמור לי, נדב...&#39;&#39; אמר טרינר מעט בחשש &#39;&#39;אתה יכול..ליעץ לי בקשר לענין מסוים? אין לי כל כך עם מי לדבר בקשר לזה. עם רוב חברי המחתרת אני לא ממש מסתדר. אולי אתה תוכל לעזור לי.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן, אני מניח.&#39;&#39; אמר נדב &#39;&#39;אז מה הענין?&#39;&#39;
&#39;&#39;ובכן,&#39;&#39; התחיל טרינר בסיפורו &#39;&#39;יש ילדה אחת במחתרת, ואני קצת..נו, מחבב אותה. כבר מהרגע הראשון שראיתי אותה, כשהוקמה המחתרת, הרגשתי שהיא מוצאת חן בעיני. תמיד ניסיתי להתחיל אתה, אבל היא כל הזמן היתה מתעלמת ממני. התנהגה כאילו אני לא קיים. בכל פעם שהיא התעלמה ממני, הרגשתי כאילו אני עושה מעצמי צחוק. לא ידעתי מה לעשות. איך נהיה אי פעם יחד, ענת ואני, אם אפילו להתחיל אתה אני לא מסוגל?&#39;&#39;
&#39;&#39;אז זו הבעיה?&#39;&#39; שאל נדב &#39;&#39;טוב, שמע יונתן..&#39;&#39;
&#39;&#39;חכה רגע, עוד לא סיימתי.&#39;&#39; קטע אותו טרינר &#39;&#39;רק התחלתי. אתה מבין, עד לא מזמן היה לי עוד איזה סיכוי קטן להצלחה אתה. הרי לא היו לי מתחרים. אבל אז, הכל השתנה...אחרי שדניקס הזה הופיע. אתה בודאי יודע איך הוא נראה, נכון? גבוה כזה, עם פרצוף מרושע. אני לא יודע למה, אבל מסתבר שלשמוק הזה יש הצלחה די גדולה עם בנות. כולן נופלות לרגליו כאילו הוא אליל או משהו. אני אישית לא מבין מה הן מוצאות במכוער הזה. בטח כבר הבנת שגם ענת נדלקה עליו. כן, היא ראתה אותו באחת מהפעמים בהן ביקר במחתרת, ופשוט..פשוט נדלקה עליו. לרוע המזל, גם היא מצאה חן בעיניו. ומכאן החלו כל הצרות. בהתחלה הם היו מטיילים יחד ביערות פוקיבול. לא עבר הרבה זמן עד שהם הפכו לזוג. אני ממש אובד עצות, נדב. דניקס הוא כזה ענק, ואני לידו..אני נראה כמו הבן התינוק שלו&#33; זה ממש מגוחך. ענת לעולם לא תשים לב אלי כל עוד הוא בסביבה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז זה הענין...&#39;&#39; נאמח נדב בעצב &#39;&#39;הייתי צריך לדעת.&#39;&#39;
&#39;&#39;יש לך איזו עצה בשבילי?&#39;&#39; שאל טרינר &#39;&#39;מה לדעתך אני צריך לעשות? אולי לאתגר אותו לקרב? כן, לאתגר אותו לקרב, זה יהיה טוב. אני אלחם נגדו, ואביס אותו, וענת תראה אותנו&#33; ואז היא ישר תתאהב בי&#33; מה אתה אומר, נדב? זה יעבוד?&#39;&#39;
נדב נאנח בשנית. &#39;&#39;יונתן...&#39;&#39; אמר נדב בצער רב &#39;&#39;אני..אני לא חושב שזה יהיה קל לך לשמוע את זה, אבל אתה צריך לדעת את האמת. במלחמה הפרטית שלך נגד דניקס, לא תוכל לנצח לעולם. אתה מבין, לדניקס יש חזות חיצונית ש..די מושכת את בנות המין השני. הוא גבוה. הוא מחוספס. הוא קשוח. גם אם האופי שלו הוא האופי הכי נורא ואכזר בעולם, זה לא ישנה דבר. כל עוד הופעתו החיצונית היא כזאת, תמיד תהיה לו הצלחה עם בנות. לעומת זאת אתה, בלי לפגוע או להעליב, אתה קטן, אתה צנום, אתה אפילו מעט חלש. טיפוסים כמו דניקס תמיד מתמיד יעפילו עלינו, האנשים הפשוטים, בכל מה שקשור לאהבה ולרומנטיקה. זו דרכו של עולם.&#39;&#39;
דמעות זלגו מעיניו של טרינר. &#39;&#39;אז מה שאתה מציע לי..&#39;&#39; אמר טרינר בבכי &#39;&#39;זה פשוט לסגת? לותר על מי שאני אוהב?&#39;&#39;
&#39;&#39;לצערי הרב, זוהי האפשרות היחידה, נערי.&#39;&#39; השיב נדב &#39;&#39;אתה מבין, האהבה הנכזבת שלך בענת רק גורמת לך רע. אתה מדוכא, אתה מדוכדך, אתה באופן תמידי חסר תיאבון. האם כך אתה רוצה לחיות, יונתן? אלה חיים שאני לא מאחל לאף אחד. אני מבין שזה נשמע די קשה, לותר כך, אבל זוהי הברירה היחידה שיש לך. חוץ מזה, זה לא אומר שתשאר חסר אהבה לנצח. אולי ביום מן הימים תפגוש עוד בחורה שתמצא חן בעיניך, ואולי דוקא היא גם תשיב לך אהבה. אני מניח שכבר שמעת את הפתגם על הדגים והים, נכון יונתן?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, בסדר, הבנתי אותך.&#39;&#39; אמר טרינר ומחה את הדמעות מפניו &#39;&#39;זה קצת קשה לי לעכל את זה, להפסיק לחזר אחרי ענת..אבל אני הפנמתי את דבריך. אני אנסה להמשיך הלאה. תודה רבה על העצה, נדב.&#39;&#39;
&#39;&#39;אין בעיה, יונתן.&#39;&#39; חייך נדב &#39;&#39;אם יש לך עוד בעיה או התלבטות, אתה יכול לפנות אלי שוב. אני תמיד שמח לעזור.&#39;&#39;
דפיקה נוספת נשמעה בדלת. &#39;&#39;אני אפתח&#33; אני אפתח&#33;&#39;&#39; קראה ענת בהתרגשות ורצה אל הדלת &#39;&#39;הפעם זה חייב להיות דניקס, אני בטוחה בכך&#33;&#39;&#39;
אבל זה לא היה דניקס. בפתח הדלת עמד עידן, מושל אנימה קון, והבעתו היתה קודרת למדי. &#39;&#39;שלום, ענת.&#39;&#39; אמר עידן בכובד ראש &#39;&#39;אפשר להכנס? אני רוצה לשוחח עמכם, חברי המחתרת.&#39;&#39;
&#39;&#39;כ..כן...&#39;&#39; מלמלה ענת המאוכזבת. עידן נכנס למפקדה, והבחין בפלג ודנדי האוכלים. &#39;&#39;אני רואה שבאתי בזמן האוכל.&#39;&#39; אמר עידן &#39;&#39;טוב...אני לא רוצה להפריע לכם לאכול.&#39;&#39;
&#39;&#39;לא, לא, זה בסדר גמור.&#39;&#39; אמר דנדי &#39;&#39;אנחנו כבר כמעט סיימנו לאכול. בוא, שב על הספה. אנחנו כבר מגיעים אליך.&#39;&#39;
חברי המחתרת ונדב ישבו בחדר האורחים, כולם מרוכזים בעידן. &#39;&#39;טוב, אני רואה שכולם כאן.&#39;&#39; אמר עידן &#39;&#39;מצוין, מצוין, אני צריך את נוכחות כולם. חשוב מאד שכולם ישמעו את דבריי. עבר זמן רב מאז בקרתי כאן לאחרונה, זוכרים אותי? אני לחמתי לצדכם נגד עידן אברמוביץ&#39; וחבורתו, לפני כשנה.&#39;&#39;
&#39;&#39;איך נוכל לשכוח...&#39;&#39; אמר פלג. &#39;&#39;עבר זמן רב מאז, והרבה דברים השתנו.&#39;&#39; המשיך עידן בדבריו &#39;&#39;לאחר אותם קרבות בלתי נשכחים, חשבנו שישרור שלום נצחי בעולם הממלכות. אבל לא כך קרה. קרו הרבה מאד דברים בתקופה האחרונה שאינכם יודעים עליהם. דניקס ביקש ממני שאעדכן אתכם בכל הדברים שקרו. בכל זאת, מגיע לכם לדעת.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני לא מבינה.&#39;&#39; אמרה ענת &#39;&#39;דניקס אמר לך לעדכן אותנו? הוא לא יכול היה לעדכן אותנו בעצמו?&#39;&#39;
&#39;&#39;בקרוב מאד תביני הכל, ענת.&#39;&#39; ענה עידן &#39;&#39;טוב, אני אתחיל. זוכרים את נתנאל, מושל פוקיבול? הוא ואני היינו אמורים לחתום על הסכם איחוד בין פוקיבול לאנימה קון, אבל..הכל השתנה מאז. אתם מבינים, ניסו להתנקש בו.&#39;&#39;
קולות תדהמה נשמעו בקרב חברי המחתרת. &#39;&#39;למרבה המזל, חייו של נתנאל ניצלו הודות למקס.&#39;&#39; המשיך עידן &#39;&#39;אך לא כאן נגמר הסיפור. למען האמת, כאן הוא רק מתחיל. נראה שאותו אדם מסתורי שרצה במותו של נתנאל, לא היה מוכן לקבל את העובדה שנסיון ההתנקשות נכשל. מספר ימים לאחר נסיון ההתנקשות, הגיע אותו רוצח אל המשרד של נתנאל, חשף את עצמו, ודאג לחטוף את נתנאל על הדרך. כן, אתם בודאי מבינים מה זה אומר. נתנאל כבר לא אתנו עוד; הוא כרגע מוחזק בשבי אצל הרוצח המסתורי סטאסק, אשר מיקומו אינו ידוע לנו. את תפקיד המושל לקח על עצמו מקס. זוהי הסיבה שבגללה לא ראיתם אותו בזמן האחרון. לרוע המזל, היום הראשון של מקס בתפקיד מושל פוקיבול, זהו גם היום האחרון האחרון שלו בתפקיד זה. הוא נרצח לפני זמן קצר.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה?&#33;&#39;&#39; נדהם טרינר &#39;&#39;מקס נרצח? אבל..אבל ראיתי אותו רק היום בבוקר. לא הספקתי להפרד ממנו. לו הייתי יודע שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותו, הייתי לפחות..&#39;&#39;
&#39;&#39;ברוב המיתות לא מספיקים להפרד, נערי הצעיר.&#39;&#39; אמר עידן בעצב &#39;&#39;אני יודע שזה קשה לשמוע את זה. גם לי היה קשה להכנס למשרד, ולראות את גופתו המתה של מקס, שרויה בתוך ים של דם. זה היה מראה מאד לא נעים. המסקנה ההגיונית ביותר שניתן להגיע אליה לאחר הרצח הזה, היא שמישהו לא רוצה שיהיה מושל לפוקיבול. הוא רוצה להפיל את הממלכה.&#39;&#39;
&#39;&#39;האם הרוצח של מקס הוא אותו סטאסק שעליו דברת קודם לכן?&#39;&#39; שאל נדב. &#39;&#39;אמנם אני לא יודע בודאות,&#39;&#39; השיב עידן &#39;&#39;אך יתכן מאד. אני סבור שישנו קשר הדוק בין חטיפת נתנאל לרצח מקס, אולם איני יודע מהו אותו הקשר. על כל פנים, את תפקיד המושל לקח על עצמו דניק..&#39;&#39;
&#39;&#39;נתת לדניקס להיות מושל?&#33;&#39;&#39; הזדעזעה ענת &#39;&#39;ועוד אחרי שמקס נרצח? מה חשבת לעצמך, עידן? דניקס יהרג, בדיוק כמו מקס&#33; איך יכולת לעשות מעשה כזה מטופש? אוי לי, עכשיו דניקס ימות. איך יכולת, עידן?&#39;&#39;
&#39;&#39;הרגעי בבקשה, ענת.&#39;&#39; אמר עידן בקול חמור &#39;&#39;גם אני ניסיתי לשכנע את דניקס שלא יקח על עצמו את התפקיד, אבל הוא התעקש. לא יכולתי לעמוד בדרכו. אני מבין שדניקס חשוב לך, ענת, אבל עליך להבין שזוהי ההחלטה שלו בלבד. טוב, אני סיימתי לעדכן אתכם בדברים שקרו. למישהו יש שאלות?&#39;&#39;
&#39;&#39;אני לא מבין.&#39;&#39; אמר דנדי &#39;&#39;כל כך הרבה דברים קרו, ונזכרתם לספר לנו אותם רק עכשיו? אני לא נוזף בכם או משהו כזה, אבל למה לא ספרתם לנו על כך קודם לכן?&#39;&#39;
&#39;&#39;אני מתנצל על כך שאתם האחרונים לדעת על הדברים שקרו.&#39;&#39; התנצל עידן &#39;&#39;אתם מוכרחים להבין שלא היה לנו זמן לספר לכם על הדברים. כל הדברים הללו קרו בימים האחרונים. לא יכולנו לעדכן אתכם אחרי כל אירוע, היינו צריכים קודם להתמודד עם הדברים בעצמנו.&#39;&#39;
&#39;&#39;אנחנו מבינים.&#39;&#39; אמר פלג &#39;&#39;על כל פנים, אמרת קודם לכן שנתנאל נחטף על ידי סטאסק, נכון? אני לא מבין למה אנחנו מבזבזים זמן בשיחה הארוכה הזאת. אנו מוכרחים לצאת עכשיו, ולהציל את נתנאל&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;זה לא כל כך פשוט, פלג.&#39;&#39; אמר עידן בצער &#39;&#39;היינו יכולים ללכת להציל את נתנאל, לו רק היינו יודעים היכן נמצא סטאסק. לרוע המזל, סטאסק לא השאיר לנו קצה חוט בנוגע למקום המצאו, אז אני מניח שלעולם לא נדע היכן נתנאל מוחזק.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז זה המצב...&#39;&#39; אמר נדב בכובד ראש &#39;&#39;אם כך...אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.&#39;&#39;
באותו זמן, במחבוא הסודי של סטאסק, הלך סטאסק ברוגע ובאטיות, כשידיו בכיסי מכנסיו, עד שנעצר מול אדם מסוים, הכבול בשלשלאות ברזל, שישב על הרצפה הקרה. בגדיו היו קרועים ומלוכלכים עקב התנאים הקשים שבהם הוחזק. הוא היה נראה מאש חלש ותשוש. כאילו הוא כבול בשלשלאות כבר הרבה זמן. סטאסק הביט באותו אדום כבול, וחייך חיוך מרושע. &#39;&#39;שלום לך, נתנאל, ידידי הותיק.&#39;&#39; אמר סטאסק ברוגע &#39;&#39;איך זה מרגיש להיות כלוא? בודאי נחמד מאד, נכון? בטוח מאשר לשבת כל היום במשרד ולסדר מסמכים. לא כך, ידידי?&#39;&#39;
&#39;&#39;סטאסק, נבלה שכמותך...&#39;&#39; חרק נתנאל את שיניו &#39;&#39;פוחד להתעמת מולי פנים מול פנים, אז עושה לי את כל הדברים האלה. שולח אלי מתנקש, חוטף אותי, כולא אותי כאן. אתה לא חושב שזה קצת עלוב? אולי במקום כל המשחקים האלה, מה דעתך שפשוט נדבר? נסדר את הענינים אחד עם השני.&#39;&#39;
&#39;&#39;נסיון יפה, נתנאל,&#39;&#39; גיחך סטאסק &#39;&#39;אבל אני הרבה יותר מתוחכם מכפי שאתה חושב. באמת נראה לך שתכננתי את כל הדברים האלה, שחטפתי אותך וכלאתי אותך כאן, רק בשביל שאחר כך אוכל לשחרר אותך? אתה ממש מגוחך, נתנאל. מענין אם תמשיך לומר כאלה דברים מטופשים גם לאחר סדרת העינוים הארוכה שאני מתכנן לך. הרי אני לא רוצה להרוג אות, נתנאל. לא...המוות הוא חסר משמעות בעיני. לדעתי, עינוים עדיפים הרבה יותר ממוות. המוות הוא מידי, בבת אחת אתה מפסיק להרגיש, חודל מלהתקיים. לעומת זאת, בעינוים...כל דקה בחייך תהיה רצופה בכאבים ובסבל. אני אגרום לך הרבה סבל על מה שעוללת לי, נתנאל. אני מבטיח לך.&#39;&#39;
&#39;&#39;עד מתי תמשיך לנטור לי על מה שהיה בעבר?&#39;&#39; שאל נתנאל &#39;&#39;לא הגיע הזמן להמשיך הלאה? עברו שנים מאז.&#39;&#39;
&#39;&#39;נתנאל, אתה כזה טיפש...&#39;&#39;צחק סטאסק והחל להתרחק ממנו &#39;&#39;נכון, אמנם עברו שנים מאז, אבל אני עדין זוכר. אני זוכר הכל. הזמן לעולם לא ירפא את הפצע החמור שנוצר בי לאחר מה שאתה עוללת לי. רק אחרי שאתה תשלם על מה שעשית, הפצע יעבור.&#39;&#39;
סטאסק יצא מתוך התא הקטן, והגיע אל אולם גדול וחשוך, אשר היו נוכחים בו עוד מספר אנשים. הם ישבו בכסאות, והביטו על סטאסק בציפיה. &#39;&#39;חברי ארגון אסאסין היקרים,&#39;&#39; נאם סטאסק בהתרגשות &#39;&#39;לאחר שנים בהם הארגון שלנו פעל, אני שמח לבשר לכם כי סוף סוף, מטרת הארגון שלנו הושלמה; לכלוא את נתנאל הארור בתוך מפקדת הארגון שלנו. זו מטרת העל שהצבתי לעצמי, ואין לכם מושג כמה אני שמח על שהשגתי אותה. כשנתנאל כלוא כאן, אוכל לנקום בו על כל מה שעשה לי. אני מרגיש מחויב להודות לכם, חברי הארגון, על שעזרתם לי והייתם לצדי לאורך כל השנים האלה. יוסי, ניצן, והחבר החדש אלכס, תודה. בלעדיכם, לא הייתי מצליח.&#39;&#39;
&#39;&#39;רק רגע, אדוני&#33;&#39;&#39; העיר אלכס, כשהחתול פרדי על כתפו &#39;&#39;שכחת חבר ארגון חשוב מאד-את פרדי&#33; הוא גם כן אחד מחברי הארגון. אסור לנו לקפח אותו&#33;&#39;&#39;
יוסי השרירי וירוק השיער בעט ברגלו של אלכס. &#39;&#39;אולי תשתוק כבר?&#39;&#39; לחש יוסי לאלכס בזעם &#39;&#39;דבר אל הבוס בכבוד, הוא הסכים לקבל אותך ואת החתול המרופט שלך לארגון הזה, אז התנהג בנימוס. שמעת?&#39;&#39;
&#39;&#39;יוסי, אין צורך להתרגז.&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;ביום כזה משמח, צריכים להיות שמחים כל הזמן. למה לריב אחד עם השני? לכדנו את נתנאל, זה היום המאושר ביותר בתולדות הארגון&#33; אתה צריך לשמוח, יוסי&#33;&#39;&#39;
לפתע, נשמע צליל של צלצול טלפון. &#39;&#39;אל תכנסו ללחץ, זה שלי.&#39;&#39; אמר סטאסק והוציא מכסו טלפון נייד. &#39;&#39;הלו?&#39;&#39; ענה סטאסק לטלפון. על מסך הטלפון היה ניתן לראות את פניה של הילה. &#39;&#39;סטאסק, דבר נורא קרה&#33;&#39;&#39; קראה הילה המבוהלת &#39;&#39;דני עבר למצב פניקס. זה רע מאד, סטאסק. אני לא יודעת מה לעשות.&#39;&#39;
&#39;&#39;בדיוק כמו שחששתי...&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;ידעתי שזה לא רעיון טוב לתת לו את כפפות X. כל עוד יש לדני שנאה בתוכו, הכפפות עלולות להיות הרסניות כשהן על ידיו. ועכשיו ראי מה קרה...כל החששות שלי התגשמו.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה אני יכולה לעשות, סטאסק?&#39;&#39; שאלה הילה המפוחדת &#39;&#39;הוא עכשיו תוקף את יובל&#33; הוא עוד רגע יהרוג אותו&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;הענין מאד חמור, אני מבין.&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;אל תהיה מודאגת יותר מדי, הילה, אני אעזור לך. אנו מוכרחים לעזור לדני המסכן. אחרי הכל הוא בחור טוב, זוהי אינה אשמתו שהכפפות הפכו אותו לכזו מפלצת. אני מבטיח לך שאדאג להחזיר את דני למצבו הקודם. על אחריותי.&#39;&#39;
&#39;&#39;תודה רבה לך, סטאסק.&#39;&#39; אמרה הילה בהתרגשות &#39;&#39;ידעתי שאפשר לסמוך עליך. להתראות.&#39;&#39;
&#39;&#39;להתראות.&#39;&#39; אמר סטאסק גם כן וסגר את הטלפון הנייד. &#39;&#39;מה קרה?&#39;&#39; שאלה ניצן. &#39;&#39;בסדר, רבותי, הקשיבו לי.&#39;&#39; אמר סטאסק לחברי הארגון &#39;&#39;יש לי משימה חדשה עבורכם. ישנו ילד פרחח בשם דני. הוא עושה הרבה בעיות לאחרונה, מאיים על שלום הממלכה. אני רוצה שתחסלו אותו. השמידו אותו, שלא ישאר ממנו שום זכר.&#39;&#39;
&#39;&#39;איך נדע איפה למצוא אותו?&#39;&#39; שאל יוסי. &#39;&#39;הו, אתה לא תפספס אותו.&#39;&#39; חייך סטאסק &#39;&#39;ציפור גדולה ומפלצתית, המשמידה כל דבר שעומד בדרכה. שלושתכם לוחמים מיומנים, אז אני מניח שלא תהיה לכם בעיה לחסל אותו.&#39;&#39;
&#39;&#39;ארבעתכם&#33;&#39;&#39; התרגז אלכס. &#39;&#39;כן, שיהיה...&#39;&#39; צחק סטאסק &#39;&#39;טוב, מספיק עם הפטפוטים, צאו למשימה. הגיע הזמן לטפל אחת ולתמיד במטרד המכונה דני...&#39;&#39;
[b]המשך יבוא...[/b]

פרק מגניב&#33; איזה מתח O:
אני ממשיך D:

אני לא מבינה,

דנדני זה בן או בת ><"
גאדמט תחליטו ><"

אתם אומרים: "דנדי וענת היו מפוצצות."
ואחרי זה "דנדני הצהיר"

><"

מתח

יותר מדי O:

דמאט נדב אתה רשום בפורום שדני נתן לי??

המלה &#39;&#39;מפוצצות&#39;&#39; התיחסה לצלחות, ולא לדנדי וענת.

וכן, הכינוי שלי שם הוא Gaunt.

פרק קצת ארוך מידי,ולדעתיהיהמיותר להגיד פעמייםמה קרה,פעם אחת בזמן אמת ופעם אחת בסיפור של עידן...

אבל פרק גדול
אהבתי את האססיינס

הפרקים האחרונים היו ממש ממש טובים
שיש איזה טעות דקדוק אחת-שתיים לפרק
פרקים באורך מעולה
אמרת שתוסיף אותי לפני שבעה פרקים, לולO:

עלילה מעניינת,אבל קצת מבלבלת. לא צריך כלככךךך הרבה אקשן, אפילו שאקשן זה טוב.

קראתי את כל הסיפור טוב מאוד מותח מותת תמשיכו

ובבקשה על תעשו שאני ימות

היובל שבסיפור הוא לוקה....

רגע אבל אמרת אייל ואני האייל של פורום פוקימונס

אייל זה שם O:

אוקיי אבל מתי תוסיף אותי בסיפור?

עוד פרק בזמן הקרוב?
דני קון ( ^____________^ ) עוד לא ענה ליX:

[quote][i]Originally posted by Tony Tony Chopper[/i]@Oct 27 2008, 08:58 PM
[b] אוקיי אבל מתי תוסיף אותי בסיפור? [/b][/quote]
אולי בפרקים העתידיים יותר.

כנראה היום יכתב הפרק החדש.

יש יוסיפו אותי

יש עוד מעט אולי פרק