זה כמעט בדיוק הרעיון שלי לדור 5... פרק יפה.
ד.א. מתי תכתוב את מה שהצעתי לך?
Printable View
זה כמעט בדיוק הרעיון שלי לדור 5... פרק יפה.
ד.א. מתי תכתוב את מה שהצעתי לך?
תודה.
והפרק הבא שאני כותב (לא מפרסם) הוא הפרק עם הרעיון שלך.
אה.
אוקי.
תודה.
כן,אבל הייתי שמח אם היית מגיב לי על הסיפור
[u][size="4"]פרק 25 – מלחמת חרק[/size][/u]
"באצ'ורו צא!" אמר ריצ'י וזרק את הפוקדור שקיבל לאוויר.
באצ'ורו יצא, ומיד ברח אל הפופסור.
"לא" אמר הפרופסור. "יש לך מאמן חדש, ועכשיו הוא רוצה שתילחם"
באצ'ורו הסתכל לעבר ריצ'י. הוא הלך באיטיות והתייצב מולי.
"שלגון צא!" צעקתי.
"המממ" אמר ריצ'י בעוד השריון העגול שעמד מול באצ'ורו צעק בקול.
"שלגון, גחלת!" צעקתי במהירות.
"באצ'ורו תחמוק ותשתמש ברשת חשמלית!" צעק ריצ'י.
הגחלת עברה במהירות ליד באצ'ורו שהוציא מפיו רשת טעונה בחשמל שעטפה את שלגון לגמרי וחישמלה אותו.
"שלגון אל תוותר!" צעקתי.
"קרע את הרשת והשתמש בנשימת דרקון!" אמרתי.
"שלג" ענה שלגון וקרע את הרשת במהירות, הוא נשם מיד על באצ'ורו, אך באצ'ורו חמק בקלות.
"באצ'ורו קרן יחידה!" צעק ריצ'י, וקרן סגלגלה-ירוקה יצאה מפיו של באצ'ורו.
"שלגון התקשחות!" אמרתי ברגע האחרון והקרן פגעה בשלגון.
"שלג" ענה שלגון וסימן שהכל בסדר איתו.
"אוקיי באצ'ורו רשת חשמלית!" צעק ריצ'י.
"שלגון תחמוק ותשתמש שוב בנשימת דרקון!" צעקתי אני.
שלגון אולי היה חזק, אבל לא מהיר במיוחד, והרשת החשמלית הצליחה לכסות אותו ולהידבק אליו לפני שהוא הספיק לומר "שלג".
"באצ'ורו, קרן יחידה!" צעק ריצ'י, בידיעה שהמתקפות האחרות של באצ'ורו הם פיזיות, והשריון של שלגון יגן עליו מפני מתקפות כאלה.
"שלגו" צעק שלגון בכאב כשהקרן פגעה בו.
"נראה שאני מוביל כאן" אמר ריצ'י וחייך. "תחשוב שוב" אמרתי.
"שלגון!" צעק שלגון ויצא במתקפת זעם רצחנית.
"באצ'ורו קרן יחידה!" פקד ריצ'י, אך זה לא עזר, שלגון התחמק במהירות.
"שלג!" צעק לבסוף בפגיעה חזקה בבאצ'ורו עם חבטת גוף.
'כנראה מתקפת חבטת ראש השתנתה למתקפת חבטת גוף בהתפתחות' חשבתי לעצמי. זה היה ההסבר הכי הגיוני שעלה על דעתי.
"באצ'ורו, קרן יחידה" שאג ריצ'י בתסכול על מה שקרה.
"שלגון התקשחות ואז גחלת!" צעקתי.
"תתקוף שוב!" צעק ריצ'י בתסכול. לאחר שהקרן היחידה פגעה בשלגון וכמעט ולא עשתה לו נזק.
הגחלת של שלגון והקרן היחידה של באצ'ורו התנגשו ויצרו ענן גדול.
"שלג..." מלמל שלגון מעולף.
הסתכלתי על באצ'ורו. גם הוא היה מעולף.
"עשית עבודה מצוינת" אמרנו שנינו כאילו בתיאום והחזרנו את הפוקימונים שלנו לפוקדור.
"דסטוקס צא!" צעק ריצ'י והוציא את דסטוקס לאוויר.
"אייפום צא" צעקתי.
שניהם הביטו אחד לשני בעיניים, בפעם שעברה שהם נלחמו, המכון של ריצ'י כמעט נהרס.
"אייפום מתקפה מהירה" צעקתי ראשון.
"דסטוקס תחמוק ותשתמש בבלבול" אמר ריצ'י.
אייפום, מהר, אגרוף מאך!" צעקתי, וברגע האחרון אייפום שינה כיוון ותקף את דסטוקס באגרוף מאך. זה בלבל אותו לגמרי וגרם לנפילתו על הרצפה.
"אייפום תקוף במתקפה מהירה" אמרתי. אך דסטוקס קם במהירות והמריא חזרה לשמיים, ואייפם פספס אותו.
"דסטוקס קרן על-חושית!" פקד ריצ'י על דסטוקס.
"אייפום צוות כפול!" אמרתי בחיוך.
בן רגע אייפום השתכפל לעשרה אייפומים זהים עד לפרט האחרון. כולם הקיפו את דסטוקס המבולבל, נראה שעגלי זעה הופיעו על מצחו של ריצ'י.
"אייפום, מתקפה מהירה!" צעקתי, אך דסטוקס ראה את אייפום האמיתי שועט לעברו והצליח להתחמק.
"קרן על חושית!" צעק ריצ'י. ודסטוקס הצליח לפגוע באייפום.
"אייפום, אגרוף מאך!" צעקתי, אך נראה שאייפום התבלבל מהמתקפה ותקף את עצמו. כאן ידעתי שאני בצרות.
"דסטוקס, עוקץ רעל!" אמר ריצ'י. עוקץ הרעל התקרב במהירות לאייפום, וידעתי שאני צריך לעשות משהו, ומהר!
"אייפום תחמוק" אמרתי ברגע האחרון, כשסיימתי לחשוב על תוכנית.
"חתך עצים!" פקדתי.
"דסטוקס תחמו- מה לעזאזל אתה עושה?" שאל ריצ'י כשראה שהמתקפה לא מכוונת אל דסטוקס.
"תחתוך את העץ!" צעקתי. ואייפום השתמש במתקפה המיוחדת שלו לחתיכת עצים, וחתך עץ.
"דסטוקס תיהזר!" קרא ריצ'י. אבל זה היה מאוחר מידי, העץ נפל על דסטוקס וריסק אותו לגמרי.
"דסטוק" אמר דסטוקס המעולף.
"נשאר לי את הרקרוקס" אמר ריצ'י, "ולך עוד שני פוקימונים!" המשיך.
"אבל החדשות הטובות הם... שאייפום שלך עדיין מבולבל!" אמר בחיוך.
"אני מודע לזה" אמרתי ברוגע.
"אייפום חזור" אמרתי והאור שנשלח מתוך הפוקדור החזיר את אייפום למנוחתו השקטה.
"בטרפרי צאי!" צעקתי.
בטרפרי הסתכלה טוב טוב על הרקרוקס, היא הייתה נחושה מתמיד לנצח אותו.
"בטרפרי מכת כנף!" צעקתי בהתרגשות. 'האם אני אנצח בקרב הזה?' חשבתי לעצמי.
הכנף של בטרפרי התחילה לזהור ובטרפרי עפה במהירות אל הרקרוקס.
"הרקרוקס תתכופף!" צעק ריצ'י. זה הפוקימון האחרון שלו, והוא חייב להגן עליו בכל מחיר.
הרקרוקס התכופף ברגע האחרון ובטרפרי עברה מעליו במהירות עצומה.
"נסי שוב בטרפרי" אמרתי. ובטרפרי הסתובבה ותקפה שוב.
"תעצור את זה עם מתקפת קרן!" צעק ריצ'י.
בטרפרי התחיל לעוף חזרה, בעוד הקרן של הרקרוקס התחילה לזהור. שתי המתקפות התנגשו זו בזו ויצרו גל הדף חזק שפגע בשני הפוקימונים שעל הזירה.
"בטרפרי, מהר בלבול! מבעד לעשן!" צעקתי.
העשן התפזר ונראה שהרקרוקס המבולבל הספיק לפגוע בעצמו כבר מספר פעמים.
"בטרפרי רוח קלה!" אמרתי.
"הרקרוקס, עמוד יציב!" אמר ריצ'י.
לפחות בזה הרקרוקס לא נכשל.
"הרקרוקס שבירת לבנים!" אמר ריצ'י. הרקרוקס שלח את אגרופיו במטרה לפגוע בבטרפרי, אבל בטרפרי עופפה גבוהה אל השמיים, ומנעה מהרקרוקס לתקוף, נראה שריצ'י כמעט איבד את עשתונותיו.
"בטרפרי, סיימי את זה עם מכת כנף!" צעקתי.
"הרקרוקס אגרוף ממוקד!" אמר ריצ'י בניסיון נואש לשרוד.
הרקרוקס טען אגרוף בעוד בטרפרי לקחה תנופה למתקפת הכנף. שתי המתקפות התנגשו זה בזה ויצרו ענן עשן גדול מאוד.
"הרקרוקס מעולף! ג'ון מהעיר טווילאף הוא המנצח!" אמר הפרופסור – שופט, בעודי מביט בהפתעה מהולה בהתרגשות בהרקרוקס המעולף.
'הנה ההזדמנות שלי' חשבתי לעצמי.
"אז ריצ'י..." פניתי אל מנהיג המכון. "רוצה, לעשות החלפה?" שאלתי אותו.
"מה?" הוא שאל בהפתעה.
"אני תמיד רציתי הרקרוקס... וכמו שאתה רואה הרקרוקס חלש מבטרפרי, וחוץ מזה שכל פוקימון מעופף קורע את הרקרוקס, אז מה דעתך לעשות החלפה?" שאלתי אותו.
"בטרפרי שלך בעד הרקרוקס?" שאל ריצ'י.
הנהנתי בראשי לחיוב.
"בסדר" הוא אמר. וחיוך התפשט על פניו.
"ההחלפה התבצעה" אמרה המכונה שבמרכז הפוקימון בעיר שאון.
הסתכלתי על הפוקדור שבו שכנה בטרפרי מקודם, ולקחתי אותו.
"שלום הרקרוקס" אמרתי אל הפוקדור.
ריצ'י הביט אל הפוקדור שעכשיו הכיל את בטרפרי שלי וחייך.
"אז הנה התג שלך..." אמר והושיט לי את אותו התג בדיוק שראיתי אצל קודי.
"תודה" אמרתי, והכנסתי את התג לקופסאת התגים, שתי תגים כבר היו בו, וזה רבע מהדרך לליגת הפוקימונים!
בהצלחה במסע!" אמר.
"תודה" אמרתי ויצאתי ממרכז הפוקימונים, מנופף לו לשלום.
'להתראות בטרפרי, ושלום הרקרוקס' חשבתי לעצמי בעודי צועד לעבר העיר הבאה.
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: סודותיה של אבן הספיר השחורה
בפרק הבא, דרכיהם של מיו ודארקרי נפגשות סוף סוף עם דרכו של ג'ון!
וואי פרק מהמם תמשיךם מהר אני רוצה שהוא יפגוש אותם כבר!
תודה, בפרק הבא יקרה משהו שמאוד חשוב לשאר העלילה (עם מיו, דארקרי וצוות ביתא)
איזה פרק יפה.
לג'ון יש הרקרוס, הא? רעיון טוב.
אני מחכה ששלגון יתפתח.
וואו פרק מדהים!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיך כך!!!!
תודה לשניכם.
ושלגון של ג'ון הולך להתפתח בעוד הרבה זמן בהתחשב בעובדה שרק לפני שני פרקים הוא התפתח מבאגון.
אני מקווה שהוא ילכוד כבר עוד פוקימון.....
כל הפרקים הבאים אצלי מחושבים (לפחות עד פרק 45) ואני יודע בדיוק מתי הוא יתפוס עוד פוקימון.
אני יכול להגיד לך שזה לא יקרה כל כך בקרוב, אבל מיד אחר כך הוא משיג עוד הרבה פוקימונים (בהפרשים קצרים)
פרקים מעולים, המשך כך!
תודה
ורק שתדעו, יש מצב שבקרוב יהיה פרק כפול (פרקים 28+29) זה לא בטוח אבל רב הסיכויים!
מצטער שלא הגבתי הרבה זמן בסיור שלך, לא הייתי פעיל בפורום בכללי בזמן האחרון.
בקיצור הספקתי בינתיים לקרוא את פרק 18 והוא היה מצוין, תמשיך כך.
חחח יצא עד פרק 25... ותודה :)
גמאני חוזר לקרוא. פרקים מגניבים עד כה! בקרוב אני גם אתחיל חידון על הסיפור שלך.
תודה.
במוצאי שבת או ביום ראשון פרק נוסף, כדאי שתתחיל להשלים פערים. חחח
עכשיו קראתי את פרק 18 פרק מדהים הפוקימונים שלהם התחזקו נורא
אולי אני אמשיך לקרוא את שאר הפרקים
עריכה:
קראתי את פרק 19
יפה שאתה עושה פרק על מתקפה
עריכה:
קראתי את פרק 20 סוף סוף הוא פוגש את צצת ביטא
טוב רציתי לפרסם פרק היום אבל היטמן הוציא לי את החשק...
מי שרוצה פרק שיגיב, ואם יהיו לפחות 5 תגובות אני אוציא פרק.
אל תגרום להיטמן להרוס לך ^^
אל תערבב את הסיפורים שלך בפורום לסיפור התותח הזה, לטובתך. אגב, הפרקים שלך הופכים יותר ויותר לדו שיח בין אנשים וזה חבל, הרחב תיאורים ומחשבות.
[QUOTE=the charmander;901499]אל תערבב את הסיפורים שלך בפורום לסיפור התותח הזה, לטובתך. אגב, הפרקים שלך הופכים יותר ויותר לדו שיח בין אנשים וזה חבל, הרחב תיאורים ומחשבות.[/QUOTE]
אני אוהב את זה ככה. כי לפי דעתי ככה באמת זה היה קורה (עם הרבה דיבורים), אבל אני אשתדל לחשוב על מה שאמרת (רק מאמצע פרק 30 כי אני לא משנה את מה שכבר כתבתי).
היום פרק חדש!
היום עוד מעט נגמר :p
חשבתי על זה הרבה, למה אתה לא מוסיף לפוקימונים אופי ?
מתי יהיה הפרק הבא?
[u][size="4"]פרק 26 – סודותיה של אבן הספיר השחורה[/size][/u]
השמש זרחה במלוא עוצמתה, והעלים התחילו לנשור עם תחילת הסתיו, ספירוים ופיג'ים עפו להם באוויר, אודישים הלכו בשורה להשיג אוכל לקראת החורף, ובמרכז דרך 107 שתי פוקימונים אגדיים הלכו ושוחחו, האחד לבן-ורדרד שריחף באוויר בקלילות. והשני שחור משחור, בעל שרשרת אדומה ועשן אפור מיתמר מעליו.
"הוא השיג את התג השני" אמר מיו לדארקרי, ובמילים אלו כאילו אמר "הגיע הזמן".
"אז מה עושים עכשיו?" שאל דארקרי. תוהה.
"משיגים ממנו את האבן!" אמר מיו.
"איך?" שאל דארקרי.
"בדרך הקשה!" ענה מיו, ונראה שאפילו הוא פחד ממה שהוא עצמו אמר.
"מצאתי את זה!" אמרתי להרקרוקס שישיב לצידי.
לקחתי מנוחה מההליכה הרבה, ומכיוון שאני לא מנוסה בבדיקת מתקפות בפוקדע, לקח לי זמן עד שהגעתי למקום המתאים.
"בוא נראה איזה מתקפות יש לך..." אמרתי להרקרוקס בעודי מעיין במה שהיה רשום על הפוקדע.
"שתי מתקפות חרק, שתי מתקפות לחימה, ומתקפת תעופה ונורמל אחת. אתה דיי מגוון" אמרתי לו.
"הרק" ענה ונראה היה כאילו הוא מצחקק.
"למה שלא נתאמן על מתקפות הלחימה?" שאלתי אותו כשבדיוק אז עבר כדור צל ממש לידי.
'פספסתי אותו!' אמר דארקרי למיו בטלפתיה.
"מה זה היה?" שאלתי את עצמי בלחץ, כשלפתע דמות הופיעה בין הצללים. לא היה כל ספק, זה היה דארקרי.
'אל תחשוף את עצמך!' כעס מיו על דארקרי.
'הוא ישתמש עליך באבן!' המשיך, אך לג'ון היו תכניות אחרות.
"הרקרוקס מגה קרן!" אמרתי.
הקרן של הרקרוקס התחילה לזהור באור לבן בוהק שסינוור מספר פוקימונים שעברו בסביבה.
"תקוף!" צעקתי, והרקרוקס שעט במהירות לעבר דארקרי, אך בדיוק כשהוא היה אמור לפגוע בו דארקרי נעלם בין הצללים.
"מיווו" שמעתי מאחורי והרגשתי כדור חזק פוגע לי בגב, התחלתי לראות מטושטש ונפלתי על הרצפה.
'פגעתי בו' אמר מיו לדארקרי בטלפתיה. אך נראה שגם משהו פגע במיו.
'אל תגיד לי שההרקרוקס שלו פגע בך עם מגה קרן' אמר דארקרי למיו בטלפתיה.
'עכשיו הוא עצבן אותי!' אמר מיו, ולפתע הוא הוקף הילה ורדרדה.
העינים של מיו זהרו באור כחול והעלים שנשרו מהעצים הסתובבו סביבו כמו מערבולת.
בדיוק בקטע הזה הראייה שלי חזרה.
"תן לי את האבן!" אמר מיו בקול מפחיד.
נראה שאיזה מין קרן סגולה נטענה בתוך ההילה הורודה שהקיפה את מיו.
"הרק" אמר הרקרוקס ובתגובה מהירה קפץ להגן עליי.
הוא התעלף במקום.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו, מנסה להתגבר על הרעש שיצר הזעם של מיו.
"אבן הסיפר השחורה!" זעם. "תן לי אותה!"
"על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו.
"אל תשחק איתי משחקים חייל צוות ביתא, אתה לא חזק מספיק בשביל לנצח אותי" אמר מיו בזעם.
"אני לא חייל צוות ביתא, הייתי במחנה שלהם, הצלתי משם את ריצ'י" צעקתי אליו.
'הוא דובר אמת' אמר דארקרי שהיה יכול לחוש בשקרים.
הילת הזעם של מיו פסקה אט אט והוא חזר להיות מיו הרגיל.
"אני מצטער" אמר מיו.
"אנחנו מחפשים אחרי אבן הספיר השחורה" אמר.
בדיוק אז נזכרתי. "אתה מתכוון לזאת?" שאלתי, והוצאתי את האבן הכחולה שמצאתי בבסיס של צוות ביתא מתיקי.
"כן! אתה מצאת את זה בבסיס שלהם?" שאל.
"כן" עניתי.
"ואתה יודע מה האבן הזאת יכולה לעשות?" שאל אותי.
"לא..." עניתי.
"רגע, אז אם צוות ביתא ישיג את שלושת האבנים, העולם פשוט יושמד?" שאלתי את מיו לאחר שהסביר לי את הכל על שלושת האבנים.
"כן" ענה.
"אז למה שלא פשוט נהרוס את האבן?" שאלתי.
"זה לא יעזור" התפרץ דארקרי, שלמד דבר או שניים על האבנים מאז שהתחבר עם מיו.
"היא פשוט תופיע מחדש במקום אחר" אמר.
"בדיוק, זה למה אנחנו חייבים לשמור על האבנים טוב טוב" אמר מיו.
"או למצוא את אבן הזהב השחורה" אמר דארקרי.
"שהושמדה" השלמתי את דבריו.
"רגע, אתה אומר שהאבן הזאת תעניק לי כוח לשאוב אנרגיה, ואז לשחרר אותה על מישהו אחר?" שאלתי.
"כן" ענה מיו, שנראה לא מרוצה מהצורה שבה ניסחתי את זה.
"זה אדיר!" קפצתי. "אני יכול לשאוב מתקפה מפוקימון מסוים, ואז לשים את זה על פוקימון אחר לגמרי שהמתקפה תעזור לו ביתרון סוג!"
"אולי נתנו לך לשמור את האבן" אמר מיו. "אבל אם תשחק איתה אנחנו פשוט ניקח אותה"
"תשתמש בה רק כדי לנצח את צוות ביתא. בשאר הזמן פשוט תשכח ממנה!" אמר דארקרי.
בדיוק אז עבר באיזור פוקימון שמשך את תשומת ליבי.
"אני יכול?" התחננתי למיו ודארקרי.
"טוב... אבל רק אותו!" אמר.
"אבן הספיר הכחולה" אמרתי ושאבתי את מתקפת ההשתנות של דיטו.
כיוונתי את האבן לכיווני, ואמרתי "אבן הספיר הכחולה" ההשפעה הייתה מידית.
הרגשתי שחדר חדש נפתח בתוכי, יכולת חדשה, כאילו אני כל יכול, אבל חסר יכולת בו זמנית. זה הרגיש נפלא.
"תשמור עליה טוב טוב!" הזהיר אותי דארקרי.
"אני בטוח שעוד ניפגש שוב" אמר בטון מאיים. "אבל עד אז להתראות" אמר. ולאחר מכן שניהם נעלמו.
'בוא נראה מה זה יכול לעשות' חשבתי לעצמי.
המטרה המושלמת נחתה לצידי זה היה סטאריביה.
'מושלם' חשבתי לעצמי, וניסיתי את היכולת שלי.
הרגשתי איך נוצות צומחות על כל הגוף שלי, ניסיתי להסתכל על ידי אך היא זהרה באור בוהק, כאילו אני פוקימון מתפתח, על אף שהרגשתי נורמלי למדי. חוץ מהנוצות כמובן.
הרגשתי איך הפה שלי הופך למקור ואני מקבל צורה של ציפור. כל השיער שלי הפך לשערה אחת וגופי הפך שחור ולבן.
ואז הרגשתי איך היד שלי מתרחבת והופכת לכנף. הרגשתי איך הזנב שלי יוצא ואיך הרגליים שלי הופכות לטפרים כתומים. כל התהליך לקח כחצי דקה, אבל זה הרגיש כמו נצח.
ואז הרגשתי עוד מישהו בתוכי, כאילו אני לא היחיד בגוף הזה. ועוד אחד, ועוד אחד. "ג'ון?" שאל קול בתוכי, כאילו אני חשבתי את זה, אבל זה היה מישהו אחר. זה היה הקול של אייפום. "מה קורה כאן?" שאל קול של שלגון, ואז זה הפסיק.
ההשערה היחידה שלי, הייתה שבגלל שהשתניתי כשהפוקדורים בכיס שלי. הם השתנו ביחד איתי, וזה נפסק כי הפוקדור תפס אותם מחדש. אין לי מושג איך. אבל אני לא מדען, ואני גם לא הולך לתת לשום מדען אחר לחקור אותי.
"סטאררררריביה" שמעתי את עצמי אומר כשניסיתי להגיד "ממריאים".
פרשתי כנפיים והנחתי לרוח לזרום מתחתי. אין לי מושג איך עשיתי את זה, אבל כנראה שפשוט נולדתי לעוף. הרוח הכתה בפניי והצלחתי לעוף במהירות מרחקים גדולים. יכולתי לראות את אורות העיר מרחוק, ובדיוק אז משהו פגע בי מתחתי.
זרם חזק של מים גרם לי לאבד יציבות. ניסיתי לחזור לעוף אך עוד זרם חזק של מים פגע בי והפיל אותי לקרקע.
ניסיתי לקום אך פשוט לא הצלחתי, הסתכלתי סביבי, ראיתי וורטלטל עומד, מוכן לתקוף אותי שוב באקדח מים.
ולידו עמד בן אדם אחר.
"אני הולך לתפוס אותך סטאריביה!" אמר מארק. והורה לוורטלטל לתקוף שנית.
הרגשתי עוד זרם מים בגב. כאב לי בכל הגוף, ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי.
"פוקדור צא!" צעק מארק. וזרק כדור לכיווני.
המשך יבוא...
שם הפרק הבא: מארק ידידי
אפשר להגיב!!!
מגניב!!!
התיאורים בפרק הזה מעולים ממש, אפשר ממש לדמיין מה קורה...
פרק טוב תמשיך ככה :)
תודה לכם.
התחלתי לקרוא היום וקראתי כמעט ת כל הפרקים!
סיפור ממש, אבל ממש מצוין.. =)
תודה, מקווה שתמשיך לקרוא
לא כ"כ אהבתי את הרעיון של הפרק
הם היו צריכים לקחת ממנו את האבן.
או מאי גאד! מגניב!!! הוא הופך להיות הפוקימון של החבר שלו! והפוקימונים שלו נמצאים בגוף שלו!
איפה הם נמצאים? בבטן בגב? נראה לי באזור שליד הצלעות משהו כזה אני יודעת.. בקיצור פרק מעולה! אני מתה לראות את הפרק הבא!
וואי זה היה כיף! המחשה מדהימה!
לא ממש הבנתי מה קרה לפוקימונים של ג'ון?
ולאן מיו ודארקראי נעלמו?
איזה קטע שגם דארקראי משמש תפקיד גם בסיפור שלי..
[QUOTE=dav5000;902765]לא כ"כ אהבתי את הרעיון של הפרק
הם היו צריכים לקחת ממנו את האבן.[/QUOTE]
בכוונה השארתי את האבן אצל ג'ון.
1) בשביל היכולת שלו.
2) בשביל להמשיך את העלילה, כי אחרת הם לעולם לא היו נפגשים שוב...
[QUOTE=סיגל123;902784]או מאי גאד! מגניב!!! הוא הופך להיות הפוקימון של החבר שלו! והפוקימונים שלו נמצאים בגוף שלו!
איפה הם נמצאים? בבטן בגב? נראה לי באזור שליד הצלעות משהו כזה אני יודעת.. בקיצור פרק מעולה! אני מתה לראות את הפרק הבא![/QUOTE]
תודה חחח, וזה לא באמת משנה איפה הם... לכל פוקימון יש גוף שונה וזה משתנה...
[QUOTE=the charmander;902803]וואי זה היה כיף! המחשה מדהימה!
לא ממש הבנתי מה קרה לפוקימונים של ג'ון?
ולאן מיו ודארקראי נעלמו?
איזה קטע שגם דארקראי משמש תפקיד גם בסיפור שלי..[/QUOTE]
תודה.
אני אסביר...
מכיוון שג'ון השתנה כשהפוקימונים היו בכיס שלו, אז הם השתנו ביחד איתו לגוף אחד.
אם הם היו באמת בכיס שלו (לא בתוך פוקדורים) אז זה היה שתי תודעות בגוף אחד.
מכיוון שהם היו בתוך הפוקדורים גם הפוקדור השתנה ביחד עם ג'ון ובמהרה "תפס מחדש" את הפוקימונים שלו (של ג'ון).
ומיו ודארקרי סתם הלכו. יש להם עוד הרבה עבודה...
אבל אל תדאג. הם ימשיכו להופיע!
ואיפה דארקרי משמש תפקיד בסיפור שלך?
אני מקפיד לקרוא את כל הפרקים ואצלך זה סלבי.
ווא איזה פרק טוב!!, בין הפרקים הכי טובים שכתבת!!!
סיפור מעולה מחכה כבר לפרק הבא....
אני חושב שהרעיון שיש לו את היכולת הוא לא טוב.
ד.א. זה שהוא אמר שהעלילה של הסיפור שלו מבוססת על דארקראי
זה לא אומר שהוא הופיע, למשל הפוקימון שהעלילה של הסיפור
שלי מבוססת עליו לא הופיע ולא יופיע בקרוב כנראה.
אשמח אם תפרט לי למה הרעיון של היכולת לא טוב.
ג'ון יהיה הפוקימון של מארק?
אני יכולה לפרט?
היכולת לא טובה לדעתי כי עכשיו הוא היה כול פוקימון שבא לו .
היו לו כוחות עצומים. טוב הוא היה סוג של פוקימון זה משנה את הכול.
אני חשבתי שאם לוקחים תכוח זה בעצם לוקח לו את כול הכוח.
כלומר את כול אנרגיית החיים.
ולכן חשבתי שהוא לא ישתמש בה..