לא הבנתי שום דבר ><
Printable View
לא הבנתי שום דבר ><
Angel זה זווית
אבל קוראים לי אנגלר
יאללה מי מנחש מה פירוש המילה "אנגלר"
[רמז: באנגלית זה Angler והפירוש באנגלית]
אין לי מושג תשלח לי בפרטי את התשובה :)
בטח משו מלאך ><"
וזה לא אתה O:
אתה יובל ><"
אנגלר זו דמות בדיונית
Angler זה דייג חובב.
בסוף אתם תבינו [:
וולברינה, תעתיקי בבקשה את הבאנר
אההה אני זוכר שאמרתה את זה באנימאסטר בכול מקרה מקווה שתמשיך...
[b][u]פרק יג:'[/u][/b] מלחמה פנימית באלגאלורד
הפנים של הלאקית לראשונה נראו, בחור עם שיער קצר מסולסל וחלק מזיפי שפם, אך בעל זיפי זקן גדולים, ולבן מאוד - אך במקרה זה הוא היה אדום מאוד... "אתה העזת להרביץ לי??!!!" צווח בלאקית וכולו התעצבן. הוא מהר שלף את הרובה "מי שמרביץ לי מת, ומי שמתנגד לשלטון גם מת, זה אומר שאתה הולך למות בסבל רב!!!" צרח בלאקית ושלף את הרובה הענק שלו. אנגלר היה משותק, אך בידיוק ג'סיקה הגיע מאחור לבלאקית ונתנה לו חבטה בראש עם מטף כיבוי שהיה בתוך המגדל. בלאקית נפל, ואז קם כיאלו הוא לא הרגיש כלום! ואז הוא צחקק. "אז גם את רוצה למות הא?" שאל אלה רטורית בזלזול. ושוב פעם, איכר פשוט מאחור הגיע והרביץ לו עם האת חפירה על הראש. בלאקית התכופף. "מה זה?! אתם כולכם רוצים למות? הא!" צחק בלאקית. אנגלר יודע, שבהמות הקודוק צדות את הציד שלהן ביחד וזה מה שעלה לו את הרעיון... "בלאקית... אמנם אתה בחור חזק שכול מי שניסה להלחם נגדך פנים מול פנים נהרג, אבל אתה לא יכול להתמודד נגד כול כך הרבה אנשים בעלי רצון חזק להרוג אותך" אמר אנגלר... "מה?!" צווח בלאקית. "איכרים, התסערו עליו!" צרח אנגלר. כול האיככרים שלפו שנית את כלי העבודה שלהם והתסערו לעבר בלאקית. בלאקית לא היה יכול להרוג אותם, הם היו כל כך רבים! "זה על שהרגת את הבת שלי!" אמר האיכר בעל האת חפריה. "זה בגלל שהרגת את אח שלי, את אמא שלי, ואת סבתא שלי!" צווח הילד הבוכה אשר זורק לבני בנייה. "זה בגלל שהרגת את כול המשפחה שלי!" אמר האיכר העני אשר מחזיק מגרפה חדה בידו. אנגלר ידע, שזה מדהים כמה רצון של אנשים יש להרוג! אבל למרות כול הרשע של בלאקית, כול מה שהוא עשה, שום דבר לא משתווה לעונש מוות! זה מה שעבר בראשו של אנגלר. "עצרו!" אמר אנגלר. ומהר כול האיכרים עצרו, והתקבצו מאחורי אנגלר.בלאקית דימם כולו, העין שלו יצאה, הרבה שיניים שלו נשברו, ויכול ליהיות שהוא שבר כמה עצמות. אנגלר חטף צמרמורת שוב, לא רק בגלל הדם, בגלל הפנים, הן היו מוכרות לו באופן מצרמרר מאוד! אנגלר התכופף לעבר בלאקית "כן הוא עדיין חיי" אמר אנגלר. "מנובל קטן!" צעק לורבילורג "מה עשית?!". אנגלר התעלם, לקח את הרובה של בלאקית וראה שהוא שבור. הוא זרק אותו לריצפה, ושלף חרב מהנדן של בלאקית. "שום דבר לא שווה עונש של מוות" אמר אנגלר בתור נאום לאיכרים. "אני לא אוהב מלחמות, אבל עם זה הדבר היחיד שדורש חופש וחרות אנחנו נסתכן בלמות ונשמיד את מי שעומד בדרכנו!" צעק אנגלר. לורבילורג מהר קפץ לעבר בלאקית והתכופף בבכי לבלאקית. לורבילורג אף פעם לא בכה כל כך! בלאקית הקיא דם "ת-תהרוג אותם..." אמר בלאקית "אל תעשה את אותה טעות שפרעה עשה לפי התורה של היהודים!" אמר בלאקית והקיא עוד קצת דם. "אני לא הולך למות, אני רק שוכב כאן בסבל, אז תהרוג אותי! בבקשה!" אמר בלאקית. לורבילורג קם בבכי והשפיל ראשו. אנגלר הסתכל עליהם. "לפי האמונה של היהודים, מה שקרה כאן מאוד דומה לסיבה שהם חוגגים את חג פסח" אמר לורבילורג. "אני ממש לא אוהב יהודים ונוצריים, אני לא אוהב אף דת! אני אוהב מלוכה של סגידה עצמית!" אמר לורבילורג. אנגלר לא יכול לסבול גזענות, והוא ממש לא מבין למה פעם כל כך הרבה אנשים ניסו לדחוף ככה סתם את היהודים לים. "אני לא יעשה אותה טעות שפרעה עשה!!" צעק לורבילורג. "למרות שאני קיסר, והמטרה שלי היא לעצור מלחמות אזרחים, פה זה שונה! מי צריך אתכם בכלל?! כבשתי את העיר הזאת והבאתי את השלטון רק בשבילכם! כי לא רציתי לטבוח אתכם, אז רציתי שתצטרפו לשלטון! אבל לאחר מה שעשיתם - לא אוותר! גם ככה אתם חקלאים גרועים! כול ענב שאני אוכל הוא רקוב! שברתם אותי! במקום לשחרר אתכם, אני אטבח אתכם! שומרים, תהרגו את כול האיכרים!!!" צווח לורבילורג. "למען הקיסר לורבילורג~!" צעקו כול האצילים ולקחו רובים עתיקים בתור נשק [האצילים מסתובבים איתם כול הזמן מחשש של איכר אשר ינסה להתנקש באציל אשר אחראי על הכפר שלו] "למען אנגלר וג'סיקה!" צעקו צעקת מורל האיכרים והכנו את עצמם למלחמה. והינה מלחמת אזרחים ראשונה בלאגאלורד. "בוא נברח מכאן!" צעק אלברט "רעיון טוב!" צעק אורגון והשניים הגיעו לשער. "עצרו!" עצר אותם הכומר ניקולאי, "לצמה שלא תיהיו בצד של אנגלר?" שאל.. "למה לנו?!" אמר אלברט. "כדאי שתיהיו חופשיים איתו - אתם תמיד אמרתם שאתם לא אוהבים אתת השלטון של לורבילורג בגלל הטבחים שהוא עושה.." אמר ניקולאי. "הוא צודק.." אמר אורגון, "כן..." השיב לו אלברט. והשניים היסתערו לעבר האצילים. כמובן שאנגלר לא יודע להלחם, והוא גם לא רצה להלחם, אך הוא חייב... גם האיכרים לא יודעים להלחם אבל בכול זאת הם נלחמים.. לכול בחור שהוא הורג הוא מיתייחס עליו כמו צייד. מלחמת האזרחים אכזרית, ובזמן שהיא מתרחשת, הלורג אקטוריוס והכומר ניקולאי יושבים בצד וצופים. "חבורה של מפגרים..." חשב לעצמו אקטוריוס... "אני סומך עלייך, אנגלר..." חשב לעצמו הכומר ניקולאי. אך שם מרחוק, בין הגבעות ממש איפה שאנגלר עמד כשהוא ראה לראשונה את חומות העיר, עמד שם הקיסר ברבליץ עם הלורד השמיני הפרידסיוס, וכול הצבא הענקי של האימפרייה, מוכן ממש עכשיו לתקוף את אלגאלורד... "מה מתרחש שם?" חושב לעצמו ברבליץ.
אבל החלק היותר מותח, זה שאף אחד לא שם לב, אבל עכשיו השדים יצטרפו לשדה הקרב, ועכשיו הסיוטים של כולם... הולכים להתגשם...
ההמשך יבוא...
ווא ימגניייייייב מי עכשיו אמ רפרקים משעממים הא? אני רוצה לראות אותכם אומרים שלא היה אקשן!!!!!!!! הפרק הכי טוב של ךעד עכשיו!!! כל הכבוד רק שבהתחלה חתבתה לאקית...
נחמד D:
אבל יש קצת בעיה בכתיבה- אתה החלק האחרון צריך לקרוא פעמיים כיהכתיבה לא נכונה..
אחלה פרקים
תודה
[b][u]בפרק יד':[/u][/b] גפרור המוות
בעוד הצבא של ברבליץ מסתער מהגבעות על העיר, אלגאלורד ממשיכה את המלחמה הפנימית שלה. "מעניין מה יקרה כשהשדים יגיעו לכאן" חשב לעצמו הלורד אקטוריוס. "הסיוטים מתחילים להתגשם..." חשב לעצמו בלאקית "הסיוט שלי התגשם כבר... ליהיות מובס...". האזרחים המשיכו להלחם, עד שפתאום, כול אחד הבחין במשהו, אנשים מתים, בשריטות תפרים פתאומוית! "מה זה?!" צעק אחד האנשים. אנגלר מהר קם "השדים מהמסוק הגיעו!!" צעק, ג'סיקה נבהלה.הכומר ניקולאי זרק לעבר המקום צלב, ופתאום - הצלב נעמד! ואז כול השדים נראו! אלה היו מיליוני שדים!! אנגלר הזדעזע מכך שהם היו בול כמו בחלום שלו! שהבחור המבורדס ירה בשד? בול אותם יצורים! "אולי הסיוט שלי עומד להתגשם?" חשב לעצמו אנגלר. האזרחים החלו יותר להלחם בשדים מאשר אחד בשני, אבל כמובן שהם נלחמו גם אחד בשני. בידיוק באותו רגע, אימפריית ארנגוק פרצה את החומות ונכנסה לעיר "מה לעזאעזל?!" התפלא הקיסר ברבליץ "מלחמה נגד שדים?! אין מצב שאני משתתף אני בורח!" אמר ברבליץ ומהר ברח עם צבאו בחזרה לכיוון השער, אך שדים קפצו מהשמיים וחסמו להם את הדרך - לא הייתה להם ברירה אלה להלחם. אז נוצר מצב שב"משחק" הזה יש שדים, שלטון דימעת המלאך הגוסס, האצילים של אלגאלורד, ואימפריית ארנגוק וכולם אחד נגד השני נלחמים למוות...
ההמשך יבוא...
[b][u]פרק טו':[/u][/b] פרידיוס נגד פרידיוס
הכומר ניקולאי יצא כבר לקרב, הלורד אקטוריוס נשאר... אך מולו מיתייצב בחור הלבוש חצאונת ירוקה עם חגורה, שיער ארוך שחור, כובע קש משולש ענקי אשר מסתיר את עיניו בצללים, חרב ארוכה שלופה - זה יונג צ'אנג, הפרידיוס השמיני של סין... (כמובן) אקטוריוס\ הלוחם הנורדי צחקק והפעם הוא לא שלף את הפטיש, הוא שלף את הנשק האמיתי, חרב רונות! הוא שלף חרב רונות ענקית ורחבה! עם רונות חרוטות עליה.. ככה נראות הרונות:
[img]http://img410.imageshack.us/img410/1/17060957lb0.png[/img]
[img]http://img381.imageshack.us/img381/5475/34899170jt1.png[/img]
[img]http://img135.imageshack.us/img135/8642/83426439ys8.png[/img]
[img]http://img135.imageshack.us/img135/2088/38811305tv9.png[/img]
[img]http://img410.imageshack.us/img410/1623/80222652cd8.png[/img]
[img]http://img410.imageshack.us/img410/8696/67126924mr7.png[/img]
(מי שיודע את פירוש הרונות בבקשה לא לומר! זה יחשב לספויילר). יונג צ'אנג בזריזות הסתער על אקטוריוס וניסה לדקור אותו, אך אקטוריוס קפץ הצידה וניסה לחבוט בראשו של צ'אנג, אך הוא התכופף החליק על הריפצה וברגע שהיה מאחרוי אקטוריוס - הוא תקף בגב עם הלהב לאחור, אך אקטוריוס קפץ אחורה למול צ'אנג וניסה לחתוך אותו עם החרב, אך מהר צ'אנג הגן משמאל. הכוח היה כה עצום שהם שניהם עפו לאחור!... "בשם הברקים של ת'ור, בשם הזעם של אודין!" קרע אקטוריוס והסתער עם חרב שלופה על צ'אנג. "בשם קאי-שן!" קרא צ'אנג וגם הסתער על אקטוריוס. השניים זעקו זעקת מלחמה ופגישת החרבות הייתה עוצמתית במיוחד. מהר, צ'אנג החל לרוץ לעבר המגדל ובדרך חתך כמה חיילים ו\או שדים...
אקטוריוס רץ אחריו. בזמן המלחמה, שדים, אימפריית ארנגוק, שלטון דימעת המלאך הגוסס, העיר אלגאלורד, הסיוטים ממשיכים להתגשם! לאט לאט כול אחד בתורו!...
בינתיים צ'אנג נכנס לתוך המגדל וסוגר את הדלת, אקטוריוס בועט בדלת והיא עפה. אקטוריוס נכנס והמשיך להלחם. אנגלר הבחין במה שקורה והסתכל מה קור השם בתחתית המגדל, למעשה למרות שהמגדל הוא סתם מגדל עם מלאך יש בפנים גלגלי שיניים! "מה לעזאעזל גלגלי שיניים עושים כאן?!" חשב לעצמו אנגלר ובדיוק קפץ עליו שד. אנגלר נבהל ומהר תקע בו את חפירה. צ'אנג התחיל לעלות במדרגות. "אתה לא תברח לי שוב פעם!" צעק אקטוריוס והחל לרדוף אחריו. הם הגיעו לסוף של המגדל, שם יש דלת פתוחה המובילה למלאך. לראות את המלאך מלמטה זה לא נחמד, אבל לראות אותו צלוב מאחור זה ממש מזוויעה! אקטוריוס דחף אותו מהר! בעוצמה!! צ'אנג נפל ליד המלאך. "לא צריך להרוג כדאי לנצח.." אמר אקטוריוס, סגר את הדלת ונעל אותה. צ'אנג ניסה לפרוץ את הדלת. "אתה לא תצליח!" צעק אקטוריוס לעברו "זה עשוי מעץ הדרקולון" [פרק ב', שורה 4...] "תסתכלו!" צעק הכומר ניקולאי, ומי שהיה יכול להסתכל (מי שלא היה תקוע עם סיוטים או שדים) אנגלר גם הסתכל וגם ג'סיקה, אקטוריוס חייך, לורבילורג גם הסתכל, ברבליץ, אלברט, אורגון, נופיס, וכול בני האדם שלא היו עסוקים בקרב עם שדים או סיוטים. "צ'אנג?! מה אתה עושה שם?!" צעק ברבליץ למקום שהם הסתכלו, איפה שצ'אנג תקוע... פתאום המלאך הסתובב! "תראו הוא מסתובב!" צעקה ג'סיקה. המלאך הצלוב והמדמם הסתובב באיטיות לעבר צ'אנג והרים את הראש שלו! צ'אנג התחיל לצרוח "זה זוועתי! זה זוועתי!" צרח צ'אנג צרחות סבל נוראיות! ופתאום, הוא התפוצץ! התפוצץ למיליון חתיכות וכול האיבריים הפנימיים והדם עפו לכול עבר!! הראש, העיניים, הידיים הכוול! "הינה הסיוט שלי מתגשם..." אמר נופיס והתעלף. אנגלר הקיא בצד את נשמתו!
ההמשך יבוא...
פרק מגניב אבל סוף... טוב אמממ איכסססססססס די ניגעלית אבל יש מתח ואקשן כל הכבוד!!!
מי התפוצץ? המלאך?
עת חפירה זה עם ע' ><"
יש כמה שגיאות כתיב,
נחמד סכ"ה..
חחח לא צ'נג התפוצץ(מסכן... לא הכי נעים שבעולם...)