Pokemon - The New Way

מתי תפרסם את הפרק הבא?
אני חייב להגיד שבין כל הסיפורים הסיפור שלך הכי טוב:גם העלילה מותחת ומעניינת וגם צורת הכתיבה נכונה!
אתה חייב לפרסם את החלק הבא!

תודה. והפרק הבא אני מקווה לפרסם מחר.

שני דברים:
אמרת שאולי תפרסם היום את הפרק הבא.
אתה יכול להגיב גם בסיפור שלי?

[U][SIZE="4"]פרק 32 – כוחו של ויקטיני[/SIZE][/U]


"גאלייד! תקוף באגרוף על חושי!" צעקה מנהיגת צוות ביתא – מריאנה.
"אייפום תחמוק!" אמרתי אני.
"דלקטי עצור את זה עם השתקפות!" צעקה המלכה קווי.
אגרופו של גאלייד זהר באור לבן בוהק, וכעס היה שרוי על פניו, הוא קפץ במהירות אל אייפום ותקף במספר אגרופים, אך אייפום התחמק במהירות. הוא עבר מיד לתקוף את דלקטי אך מראה קסומה שיקפה את המתקפה בחזרה אליו.
"דלקטי תשתמש בקרן קרח!" צעקה קווי.
"גאלייד עצור את זה עם התגוננות!" צרחה מריאנה. מגן ירקרק שנראה כמו השדה המגנטי שתפס את ויקטיני הופיע מסביבו של גאלייד, מתקפת קרן הקרח פגעה במגן ויצאה מצידו השני, מבלי לפגוע בכלל בגאלייד שהיה בתוכו.
"גאלייד להביור!" צקעה מריאנה.
"אייפום תעצור את זה מהירות!" צעקתי.
אייפום קפץ גבוהה לאוויר והזיז את זנבו במהירות גבוהה מאוד, כוכבים יצאו משם בדיוק בקו ישר אל גאלייד שתקף בלהביור אדום ולוהט. הכוכבים הנוצצים פגעו בלהביור ופשוט נבלעו בתוכו מבלי לעשות לו שום נזק, הלהביור המשיך במסלולו המקורי לתדהמתו של אייפום שנפגע חזק מפרץ חזק של אש.
"דלקטי, חיקוי!" צעקה קווי.
דלקטי פתחה את פיה והשתמשה בלהביור שהיה מכוון אל גאלייד. אייפום הסתכל וניסה ללמוד איך עושים חיקוי, אך לא ממש היה נראה שהוא מבין.
"גאלייד, מספרי אקס!" צרחה מריאנה.
גאלייד עשה צורה של איקס עם ידיו ואור לבן ואיקסי יצא מהם כנגד הלהביור. הוא פגע בלהביור ועצר אותו, בעוד האש התפרצה לצדדים מכיוון שנחסמה על ידי המתקפה.
"דלקטי מסך עשן!" צעקה קווי.
"גאלייד התגוננות!" אמרה מריאנה.
"אייפום צוות כפול!" אמרתי.
"דלקטי קרן קרח!" צעקה קווי.
"גאלייד אגרוף ממוקד!" צעקה מריאנה.
העשן התפזר, ומה שנגלה לפני כלל לא היה מה שציפיתי. אייפום היה בתוך קובית קרח. דלקטי היה על הרצפה וגאלייד עמד מעליו, ללא כל שריטה.
"גאלייד סיים את דלקטי עם אגרוף ממוקד!" אמרה מריאנה.
"אייפום עצור אותו עם חתך עצים!" צעקתי.
אייפום רץ במהירות אל גאלייד שעמד מעל דלקטי בעודו טוען את אגרופו למתקפה סופית.
"איי" צעק אייפום ותקף. אך נראה שגאלייד היה קשיח מאוד וזה כמעט ולא השפיע עליו חוץ משריטה קטנה.
"חה! הגאלייד שלי כמעט ולא סופג מתקפות פיזיות!" צחקה מריאנה.
"גאלייד!" צעק גאלייד ותקף באגרוף חזק את דלקטי. הוא ריסק את רצפת הגג שעליה שכב דלקטי ודלקטי היה מעולף ללא כל יכולת לזוז.
"אייפום למד חיקוי" אמר לפתע הפוקדע שלי. "מעולה! אייפום, חיקוי!" צעקתי.
אייפום טען את זנבו לאגרוף ממוקד ורץ במהירות אל גאלייד.
"זו מתקפה פיזית!" צחקה מריאנה ושילבה את ידיה.
"עכשיו ברגליים!" צעקתי. וכולם היו מופתעים, כולל אייפום, אך הוא עדיין ציית לי. הוא תקף את גאלייד ברגליים באגרוף ממוקד עוצמתי וחזק. גאלייד אומנם לא נפגע כל כך אך שיווי משקלו התערער והוא נפל בחוזקה על הרצפה.
"אייפום מהירות!" צעקתי. אייפום קפץ וירה כוכבים על גאלייד אך הוא העיף אותם בעזרת ידו האימתנית כאילו הכוכבים הם אוויר.
"גאלייד קרן על חושית!" צעקה מריאנה. גאלייד קם במהירות וקרן רוטטת בצבע האוויר נורתה מפיו במהירות אדירה אל אייפום.
"סיים אותו בלהביור!" צרחה.
מתקפת האש האימתנית יצאה מפיו של גאלייד ופגעה באייפום בחוזקה.
"איי" אמר אייפום, שנפל מעולף על הרצפה.
"מילים אחרונות?" שאלה מריאנה אותי ואת המלכה קווי ברוגע.
ניסיתי להריץ רעיונות במוחי. אך פשוט לא הצלחתי.
"ויקטיני יהיה שלי!" צרחה מריאנה. ואז עלה לי רעיון.
הסתכלתי על ויקטיני טוב טוב והתרכזתי.
"אבן הספיר הכחולה..." לחשה קווי בהבנה כשראתה שאני זוהר.
"הוא משתמש באבן הספיר הכחולה! עצרו אותו!" צרחה מריאנה.
גאלייד החל לטעון את אגרופו, ואז הוא תקף. אבל עד אז התהליך הסתיים, ואני כבר הייתי ויקטיני.
התחמקתי במהירות מהמתקפה. בעוד גאלייד פגע בקיר הבטון שהיה מאחורי.
הרגשתי לגמרי אחרת. אולי כי הייתי פוקימון אגדי, פשוט הרגשתי עוצמה בלתי מתוארת. הרגשתי מהיר, חזק, חכם, פשוט אגדי.
"ויקט!" צעקתי בקול צווחני ופתחתי את פי במהירות בעודי מעופף באוויר, ותקפתי את גאלייד במתקפת אש שאיני יודע מה הייתה, אך היא הייתה עוצמתית.
"גאלייד תחמוק!" צעקה מריאנה, אך גאלייד בדיוק החליק על הרצפה והמתקפה פגעה בו. יש עוד יתרונות בלהיות פוקימון אגדי.
"ויקטיני!" צרחתי בעודי יוצר לעצמי מגן כמו של גאלייד מהתקפות פוקימונים נוספים שהוציאו חיילי צוות ביתא.
"ויקט!" צרחתי וטענתי כדור אש עצום ולוהט.
"תברחו!" שמעתי צעקות. בזווית העין ראיתי כמה חיילים קופצים מהמגדל הגבוה.
"טיני!" צרחתי, ושחררתי את הכדור. ואז התעלפתי.

"איפה אני?" שאלתי את מארק שהיה מולי כשפתחתי את עיני.
"אתה בבית החולים" אמר מארק. הסתכלתי סביבי. היו שם מיטות לבנות ורכות, אני הייתי באחת מהם. ראיתי פוקימון מוזר נכנס עם מיטת חולה אל תוך החדר. שלחתי את ידי אל השולחן ליד והרמתי את הפוקדע.
"טאבון, פוקימון הנורמל, טאבון הפוקימון המרפא, בעל יכולות ריפוי מדהימות. הוא מצוי מאוד בקרב מרכזי פוקינים ובתי חולים, יש לו את היכולת 'רפואה שלמה' שמאפשרת לו לרפאות אנשים ופוקימונים ללא כל קושי.
"הטאבון הזו ריפאה אותך" אמר לי מארק.
הרגשתי חלש מעט, ניסיתי לקום, אבל זה היה מלווה בכאבים גדולים, ולכן ויתרתי על זה לעת עתה.
"התחרות כבר היית" אמר מארק.
"היית מעולף למשך יומיים" אמר.
"מי ניצח?" שאלתי.
"קודי" ענה לי מארק. הוא היה נראה מעט עצוב על זה.
"וגם הספקתי לזכות בתג שלי כשהיית מעולף, תראה" אמר והוציא קופסאת תגים כמו שלי מכיסו. הוא פתח אותה ובתוכה נגלו שלוש תגים בוהקים. תג האסטרטגיה, תג השרף, ועוד תג שלישי. הוא היה בצורת כנף תכולה. בלי עוד שום דברים מיוחדים.
"כל הכבוד" אמרתי לו.
"תודה" אמר והסמיק מעט.
ואז הוא קם ועזב את החדר. ואני נרדמתי.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: הרביעי שבאגם


הערה - שם הפרק הבא עלול להשתנות. אבל כרגע הוא נשאר כך.
טאבון - [IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/531.png[/IMG]
תג הכנף - [IMG]http://img262.imageshack.us/img262/2151/wingbadge.png[/IMG]

פרק נחמד,מתי הפרק הבא?
אתה יכול להגיב גם בשלי?

ווואי פרק מדהיייייייייםםםםםםםםםםםם תמשיך אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה. הפרק הבא או שבוע הבא, או אולי אני אפרסם בלילה הלבן.

פרק יפה, ממש יפה.

פרק מעולה, תמשיך לכתוב פרקים כאלו.

תודה

פרקים טובים,תמשיך ככה.
אהבתי את הקטע שמריאנה משחקת אותה חברה שלו,אבל בסוף היא סוג של אויבת שלו.תמשיך.אשמח אם תקרא את הסיפור שלי,פוקימון-מסע הניצחון,ותיתן לי ביקורת.

פרק מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יואו,איזה פרק!
אתה חייב לפרסם את הפרק הבא!

מתי הפרק הבא?
מחכים בקוצר רוח...

[u][size="4"]פרק 33 – הרביעי שבאגם[/size][/u]


"ג'ון, זו אני, המלכה קווין" שמעתי קול מבעד לחלומי המתוק.
"ג'ון?" נשמע הקול בשנית, והרגשתי שכל חלומי רועד. פקחתי את עיניי אל מול המלכה קווין שטלטלה אותי שוב ושוב כדי שאתעורר.
"קווין?" שאלתי.
"כן, זאת אני" אמרה.
"מה קרה למריאנה?" שאלתי.
"היא נעלמה..." ענתה.
"וויקטיני" שאלתי.
"הוא בטוח" אמרה ונאנחה ארוכות.
"מישהו עלה עליו, או על מריאנה?" שאלתי.
"לא, אבל תקשיב, לא על זה באתי לדבר איתך...." ענתה.
"אז על מה?" שאלתי.
"השגתי לך קרב מכון!" אמרה.
"זה נהדר" עניתי וקפצתי מהמיטה. מסתבר שהכוחות של טאבון השפיעו עליי יותר ממה שחשבתי.
"כבר דיברתי עם הרופאים ואתה משוחרר מבית החולים" אמרה.
"מעולה" עניתי.
"אז בוא" אמרה לי והובילה אותי אל הארמון.

"וואו, איזה מכון מרהיב" החמאתי למלכה כשנשענתי על המעקה וראיתי את העיר מלמטה.
"תכיר את מנהיגת המכון – מאי" אמרה וחשפה לפני אישה בעלת שיער חום ארוך, בעלת בגדים ורדרדים וקשת תכלכלה.
"תעמוד בעמדתך" אמרה.
"אני אשמש כשופטת" אמרה המלכה קווי והלכה הצידה.
"קרב מכון התעופה. ארבע על ארבע, רק למאמן מותר להחליף פוקי-"
"רגע רגע" אמרתי.
"אין לי ארבע פוקימונים, רק שלוש!"
"מצטערת" אמרה מאי.
"אבל אתה תצטרך עוד פוקימון"
"לך לאגם העיר" אמרה קווין.
"שמעתי שיש שם פוקימונים טובים מאוד" אמרה מאי.
"טוב... אני אלך לתפוס עוד פוקימון ואחזור" אמרתי. ויצאתי אל עבר אגם האי מוואי, בתקווה למצוא את הפוקימון הרביעי שבאגם...

"אגם העיר" קראתי מהחוברת שנתנה לי המלכה. "האגם השלישי בגודלו באי נאבר, הוא מכיל פוקימוני מים חזקים ורבי עוצמה והרבה פוקימונים אוהבים להסתובב בקרבתו, בגלל הצמחייה הרבה, והמים הקרובים. האגם מכונה גם בשם אגם המלכות, מכיוון ששם ממנים את המולך החדש של העיר."
'לא סתם עד אגם' חשבתי לעצמי. הסתכלתי סביבי.
שכבת חול דקיקה הייתה קרובה למים, ממש כמו בחוף הים. וקצת הצידה ראיתי מעט צמחייה. מספר צלליות נראו בתוך המים, כשלפתע יצא מתוך המים פוקימון מרהיב ביופיו, היה לו שריון חזק על גבו, וקרן כחלחלה יצאה בראשו. גופו היה תכול כמים, ובטנו היתה צהובה כחול.
זיהיתי את הפוקימון מיד. זה היה לאפרס.
"הלאפרס הזה שלי!" שמעתי קול מאחורי.
"מי אתה?" שאלתי.
"אני ברנדון, וכדאי שתלך, המקום הזה לא מתאים למפסידנים!" אמר בקול מתנשא.
"אייפום תראה לו מה זה!" צעקתי. אייפום קפץ מכתפי במהירות וכיוון את זנבו למעלה. הוא קפץ על ברנדון ושרט אותו מספר פעמים. "תפסיק!" צעק ברנדון בחוסר אונים.
"הצילו!" צעק בקול חזק.
"לאפ!" נבהלה הלאפרס וצללה במהירות בחזרה למצולות האגם.
"תראה מה עשית!" שאג עלי. "הברחת את הלאפרס!" כעס.
"אתה זה שצעקת", אמרתי לו בפשטות.
"גוביטו צא!" צעק ברנדון.
"גוב" אמר הפוקימון שיצא מהפוקדור. במחשבה שנייה אני לא בטוח שהוא היה פוקימון. היה לו גוף קשיח וכחול כאבן. עם עיניים צהובות רובוטיות, חסרות הבעה. על בטנו היתה לו אבן חלקה ומרובעת עם סמל מוזר וצהוב חרוט עליה. ידיו נראו כמו ידיו של מתאגרף שרק רוצה להרביץ לך. ואם כל מבטו הקשה הזה, הוא היה נראה מפוחד ומבועת, הוא הסתכל על אייפום בעיני הצהובות, קשה להגיד מה הרגיש. נראה שהפוקימון היה חסום לרגשות, ולמרות זאת, היה איזה משהו בעיניו, ולרגע אחד. למרות שכולו היה עשוי אבן, הוא לא היה נראה כל כך קשוח.
"למה אתה מחכה?" שאג ברנדון. "תקוף כבר!"
"אייפום תחמוק" אמרתי בקלילות.
"גוב" אמרתי גוביטו שניסה לתקוף את אייפום. הוא שלח את אגרופו קדימה במתקפה שאותה זיהיתי כשבירת לבנים. אך אייפום קפץ במהירות גבוהה ועלה גבוה למעלה.
"תקוף בכדור צל!" אמר ברנדון.
גוביטו נראה מפוחד ולא בטוח. הוא החל ליצור כדור שחור בין ידיו. ברקים סגלגלים החלו להופיע על הכדור, וגרמו לו תחושה של רשע, כשלפתע הכדור התנפץ בין ידיו של גוביטו. גוביטו עף לאחור ונחת על החול הרך. "גו" הוא אמר ודמעות הופיעו בעיניו.
"פוקימון מטופש" אמר ברנדון בזלזול.
"גובי!" צרח גוביטו והתחפר לו בחול הצחיח.
"אולי ניצחת אותי בגלל פוקימון גרוע אחד, אבל פעם הבאה שניפגש, השישייה שלי תהיה חזקה מתמיד!" אמר ברנדון. הוא החל לרוץ לכיוון העיר במהירות, משאיר את גוביטו העצוב מאחור.
"שכחת את הפוקימון שלך!" רציתי לצעוק לו. אך הוא כבר התרחק משם.
"הסתכלתי על גוביטו הבוכה, שניסה לבנות ארמון מחול, אך יצא לו מין גבעה מעוכה כזאת רטובה מדמעות ומשולבת עם מעט צדפים שהיו עמוק בחול.
"איי" אמר אייפום וניגש אל גוביטו.
"גוב?" אמר גוביטו והביט אל אייפום בעיניו הצהובות. 'מוזר שהפוקימון חסר הרגש הזה בוכה...' חשבתי לעצמי.
"איי" אמר אייפום. הוא לקח את זנבו, וסידר מעט את ארמונו של גוביטו. הוא הוציא את כל הצדפות ויישר מעט את הגבעה.
"גוב" אמר גוביטו בשמחה וניגב את דמעותיו.
"אייפו" אמר אייפום ושניהם פתחו בשיחה מהירה. הם ישבו על חוף האגם. כמה שאפשר להגיד חוף.
"לאפרס!" שמעתי צעקה חזקה מכיוון האגם. ידעתי שלאפרס הוא אחד הפוקימונים העוצמתיים.
"אייפום בוא" רציתי להגיד לו, כדי שנוכל ללכת לתפוס את לאפרס. אבל המילים פשוט נשארו בפי.
הארמון של אייפום וגוביטו כבר היה ארמון למופת, כמעט היעתק של ארמון המלכה.
אייפום הסתכל אלי וחייך. גם גוביטו התקרב אלי, הוא הצביע על הארמון שלהם. קשה לי להגיד, אבל אני די בטוח שגם הוא חייך.
הסתכלתי שוב על לאפרס. הפוקימון הגדול שחה שם, חשוף, רק מחכה שאתפוס אותו.
ואז התסכלתי על גוביטו. אייפום קפץ על כתפי, ליטפתי את שיערותיו, כמו שהוא אוהב.
"איי" אמר אייפום וחייך חיוך גדול.
'אני בחרתי את הבחירה שלי' חשבתי לעצמי. "בוא גוביטו" אמרתי לפוקימון הרובוטי.
"איי" קפץ אייפום משמחה. גוביטו הנהן, הוא הבין מה אני רוצה, ואני זרקתי את הפוקדור. על החבר החדש שלי. על גוביטו.
"גוב" אמר גוביטו שנפגע מהפוקדור, הפוקדור לא נפתח, הוא פשוט פגע בגוביטו וקיפץ חזרה אל הרצפה בלי שום אפקט נוסף. נזכרתי שגוביטו כבר תפוס על ידי ברנדון.
"בואו" אמרתי לגוביטו ואייפום. "אנחנו הולכים לפגוש את ברנדון".

"הנה אתה" אמרתי לברנדון כשתפסתי אותו הולך לכיוון העיר, עדיין בדרך מספר 9.
"מה אתה רוצה?" שאל אותי בנימה מתנשאת.
"את הפוקדור של גוביטו". אמרתי.
"של החלשלוש הזה?!" אמר והעמיד פני מופתע.
"מצידי..." אמר. "קח אותו! הוא סתם נטל, ממש תינוק!" אמר, והדגיש את המילה 'תינוק' בפני גוביטו.
"הנה" אמר וריסק את הפוקדור של גוביטו, מה שגרם לשיחרורו של גוביטו.
"תאמין לי, האידיוט הזה לא יועיל לך בכלום" אמר ברנדון, והתענג על המשפט.
"גוביטו!" צרח גוביטו. הוא טען משהו שחרחר בין ידיו, ברקים סגולים החלו להופיע עליו, זה היה כדור צל.
"גוב!" צרח ושחרר את הכדור הטעון בכעס על ברנדון.
"הכדור פגע לברנדון בדיוק בבטנו והעיף אותו מספר מטרים לאחור.
"אתה עוד תצטער על זה!" אמר ברנדון, ורץ משם מהר ככל שיכל.
"גוביטו, הצלחת להשתמש בכדור צל!" החמאתי לו.
"גוב" אמר גוביטו ועצם את עיניו כמוחמא, מה שנתן לו מראה של סלע מושלם.
"אייפום" אמר אייפום ולקח את הפוקדור מהיד שלי בעזרת זנבו.
"פום" צעק אייפום וזרק את הפוקדור על גוביטו.
הפוקדור פגע בו, גוביטו הפך לאנרגיה אדמדמה ונשאב במהירות לתוך הכדור שנסגר.
למרות שידעתי מה יקרה, הסתכלתי במתח על הכדור המתנדנד מצד לצד, וההבהובים שלו שיגעו אותי.
"פיו" אמרתי לבסוף כשהכדור נעצר.
[i]"גוביטו נתפס"[/i] אמר הפוקדע שלי.
[i]"גוביטו יודע את המתקפות: חפירה, שבירת לבנים, אגרוף צל, התקשחות, כדור צל"[/i], אמר הפוקדע שלי בקול מחוספס וברור.
"גוביטו צא!" צעקתי. וגוביטו יצא החוצה. הסתכלתי איך אייפום וגוביטו נהנים ביחד.
"המכון השלישי הנה אני בא!" צעקתי.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: קרב המכון השלישי.

פרק יפה מאוד.
אבל הייתי בטוח שהוא יתפוס את לאפרס.

פרק מעולה!תמשיך את הסיפור!

זה היה ברור שהוא יתפוס את גוביטו.נכון,אומנם לפרס גדול וחזק,אבל ג'ון הוא מאמן די ידידותי(כמו אש,רק בלי כל הזבל)ולכן עדיף לו לתפוס את גוביטו(חוץ מזה,שהוא יראה איזה חיה יהיה גוביטו שהוא יתפתח,הוא יבין שברנדן פספס המון!).חוץ מזה,הגיע הזמן שג'ון יתפוס פוקימון מהדור החמישי,לא?
אגב,אני ישמח אם תגיב לי בסיפור אחרי הרבה מאוד זמן שלא הגבת לי בו,ואל תשכח לנחש את שם הפרק שאתה חושב שהוא הנכון,כי אם תזכה,אולי תהיה דמות משנית בסיפור!

קראתי את כל הפרקים ופשוט התלהבתי מאוד
נהנתי מכל רגע.
אני מאוד מקווה אתה עושה גם איוונט של הסיפור בקרוב ^^

ולגבי הביצה
ביצה צהובה עם פסים שחורים יכולים להוביל רק לשני פוקימונים:
1) פי'צו (סיכוי קלוש לדעתי)
2) אלקיד (מה שלדעתי באמת יצא)

ממתין בקוצר רוח לפרק הבא שלך.
ואתה יודע, הסיפור שלך גרם לי להתגעגע שוב למשחקי תפקידים.

תודה לכולכם.

מאוד אהבתי את הסיפור. אתה כותב בצורה מעניינת, יש לך סגנון יפה, אתה יודע להשתמש בסימני פיסוק - אבל משהו עדיין מפריע לי, וזה שחסרים לך תיאורים. אתה צריך להוסיף יותר פרטים בנוגע למראה של הדמות, ולתאר את זה בצורה פחות יבשה, אלא ביותר אגביות והתעניינות. יש יותר מדי אנטרים בגלל מחסור בפרטים, ובגלל זה השורות בפרק נראות קצרות, שלא כמו בספר אמיתי. בהצלחה (:

חלק ממה שאמרת אני מודע לבעיה, למשל התיאורים. אני פשוט עצלן מידי כדי לתקן אותה...

מתי תפרסם את הפרק הבא?
דרך אגב,תוכל לשלב אותי בסיפור שלך כדמות משנית?

[QUOTE=bugoji1;973019]מתי תפרסם את הפרק הבא?[/QUOTE]

מתי תפרסם באמת את הפרק הבא?

מה הפסקת?
חבל,דווקא סיפור יפה מאוד.

מתי הפרק הבא?

מתי הפרק הבא?

מתיי יוצא הפרק הבא זה מאד מעניין אותי גם העלילה מושקעת מאד i :love: the story xd

אני מצטער שהרבה זמן לא הוצאתי פרק, אני אשתדל להגביר את הקצב מעכשיו.
ורק שתדעו - התגובות האלה של "מתי הפרק הבא?" ששואלים אם באמת לא הוצאתי הרבה זמן, זה באמת נותן רצון להמשיך לכתוב, אני מרגיש כאילו אני לא כותב את הסיפור הזה "סתם" וכן יש מי שמתעניין בו, תודה.


[u][size="4"]פרק 34 – קרב המכון השלישי[/size][/u]

"תנו למופע להתחיל!" אמרה המלכה קווי בקול חזק.
כן, זה הייתי אני, עומד שם, מול מאי, בקרב המכון השלישי שלי.
"אתה מוכן קטנצ'יק?" שאלה אותי מאי, שערה החום התנופף ברוח החזקה כשאמרה את זה.
"תהיה בטוחה!" עניתי בנחישות. פשוט ידעתי שאני עומד לנצח.
"אם כך... מרקרוו צא!" צעקה.
היא זרקה פוקדור לאוויר וממנו יצא מרקרוו, ציפור שחורה כמעט לגמרי. היה נראה שכובע עמד על ראשו, אך למעשה היה זה חלק מגופו של הפוקימון. היה לו מקור מעוקל כלפי מטה ועיניים אדומות רצחניות, הוא פרש את כנפיו האפלות ועופף אל על. עד שבקושי ראיתי אותו.
'בואו נראה...' חשבתי והוציא את הפוקדע. "[I]מרקרוו, פוקימון האופל והמעופף[/I]" אמר הפוקדע בקול חלוד מעט. "[I]מרקרוו ידוע בשל עצבנותו, ומרמוריו. זהו פוקימון שכמעט תמיד שרוי בדיכאון, ואוהב להוציא זאת על יריביו. הוא יודע מתקפות אופל ורוח רבות, ואף מתקפה מיוחדת הנקראת "רגע שחור", שמכניסה את היריב לדיכאון לזמן מה[/I]".
'נשמע מאתגר' חשבתי לעצמי ואז אמרתי: "שלגון צא!".
"אל תאכזב אותי" אמרתי לשלגון, והוא השיב לי בקריאת "שלג" חזקה.
"מרקרוו מכת כנף!" צעקה מאי בנחישות.
"מררררק" זעק העורב וטס במהירות אל שלגון.
"שלגון תשתמש בהתקשחות!" צעקתי.
"מררק" זעק מרקרוו בכאב כאשר התנגש בגופו הקשיח של שלגון.
"שלגון, גחלת, עכשיו!" צעקתי.
שלגון פתח את פיו במהירות והוציא זרם של כדורי אש קטנים.
"מרקרוו תחמוק!" צעקה מאי בבהלה, אך הגחלת היתה מהירה מידי בשבילו, והוא נפגע ממנה חזק.
"שלגון תשתמש שוב בגחלת!" אמרתי.
"מרקרוו צוות כפול!" אמרה מאי.
"שלג?" אמר שלגון בבלבול לאחר שפגע במרקרוו עם הגחלת, אך הוא נעלם, ועוד שישה מרקרוו נשארו עפים באוויר.
"מרקרוו תשתמש בכדור צל! עכשיו!" אמרה מאי.
כל הכפילים נעלמו ברגע אחד ומרקרוו האמיתי החל לטעון כדור צל עוצמתי.
"שלגון, תעצור את זה עם נשימת דרקון!" הזדעקתי.
שלגון טען את נשמתו במהירות ושתי המתקפות יצאו והתנגשו זה בזו בעוצמה.
"תחזיק מעמד שלגון!" אמרתי לו בעוד הוא מתאמץ להחזיק את נשימתו כדי לעצור את הכדור השחור של מרקרוו. "עכשיו" צעקתי. רגליו של שלגון נכנסו לפתע לתוך גופו העגול, והוא החל להתגלגל במהירות. איזה מזל ששלגון למד באימונים שלי איתו לפני המכון את המתקפה "גלגול". שלגון התגלגל במהירות וקפץ גבוה אל מרקרוו המופתע.
"מרקרוו" אמר מרקרוו כששכב על הרצפה, מעולף.
"כל הכבוד שלגון!" עודדתי אותו.
"אתה רוצה להישאר?" שאלתי אותו.
"שלג" ענה והזיז את ראשו מצד לצד, בתנועה של "לא".
"אוקיי... חזור!" אמרתי והפכתי את שלגון לאנרגיה אדומה שנשאבה בחזרה אל הפוקדור.
"אייפום, אני בוחר בך!" צעקתי, ושלפתי את הפוקדור של אייפום מכיסי, במטרה שילחם, אך לפני שיכולתי להוציא אותו לייזר לבן בקע מכיסי, שהתגבש להרקרוקס שעמד בזירה.
"הרקרוקס... שוב יצאת מעצמך" אמרתי לו, ונזכרתי בקרב נגד מארק, כאשר הרקרוקס יצא להילחם נגד נוקטאוול.
"יש לך משהו עם פוקימונים מעופפים הא?" אמרתי, והוא ענה בהנהון.
"טוב... אם ככה אתה הבחירה שלי" אמרתי לו.
"הרק" הוא ענה בנחישות.
"ביוטיפלי, אני בוחרת בך!" אמרה מאיי.
"וואו" אמרתי. ולא סתם, פוקימון הפרפר שיצא היה פשוט מרהיב ביופיו, עם כנפיו השחורות המעוטרות בסימני צהוב, אדום, תכול. ופיו שנמשך למרחקים, שהיה דק כמו חוט.
"[I]ביטויפלי[/I]" אמר הפוקדע שלי. "[I]פוקימון החרק מעופף, ביוטיפלי הוא פוקימון מרהיב ביופיו, שלרוב משומש לתחרויות סרט. הוא נוהג להסתובב בקרבת פרחים. ולשתות את הצוף שלהם בעזרת פיו הארוך, ביוטיפלי הוא גם פוקימון חכם, והרבה מאמנים צעירים אוהבים לתפוס אותו בתחילת מסעם[/I]".
"ביוטיפלי, מהר, תשתמשי במכת כנף!" אמרה מאי.
"הרקרוקס, אס אווירי!" צעקתי.
כנפה של ביוטיפלי זהרה באור לבן ובוהק. והיא עופפה לבר הרקרוקס במהירות מדהימה, אך הרקרוקס כנגדה השיב מלחמה, וחתך את האוויר במהירות עם כנפיו הקטנות, שני הפוקימונים התנגשו זה בזו והותירו מאחוריהם שובל של מהירות, עד כמה שזה נשמע מוזר.
"הרקרוקס שבירת לבנים! מהר!" צעקתי.
"ביטויפלי תחמקי ותשתמשי בחוט דק!" צעקה מאי.
הרקרוקס מיהר לגרום לידו לזהור לפני שביוטיפלי תספיק להתרחק, והצליח לפגוע בקצה כנפה, מה שגרם לביוטי פלי לאבד את איזונה לגמרי.
"סיים אותה באגרוף ממוקד!" צעקתי בהתלהבות, אך ביוטיפלי הייתה חכמה מזה, היא מיהרה להשתמש במתקפת חוט דק על עיניו של הרקרוקס ואטמה לו את טווח הראייה כמעט לגמרי, מה שגרם כצפוי לעצירת הטעינה של האגרוף הממוקד.
"עכשיו קרן על-חושית!" אמרה מאי.
"הרקרוקס שבירת לבנים, תשבור את הקרן!" צרחתי.
הרקרוקס עצר והתרכז, עיניו היו מכוסות, אך אני די בטוח שהוא עצם את עיניו כדי להגביר את מידת הריכוז שלו, הקרן התקרבה אליו והוא קפץ מעליה בדיוק בזמן. הוא חתך אותה מבהירות עם ידו ועופף בקו ישר אל עבר ביוטיפלי המופתעת, ובמתקפת מגה קרן חזקה הוא תקף לה בחוזקה את הכנף הימנית עד שהיא איבדה את שיווי המשקל ונפלה על הקרקע בחוזקה.
"[I]הרקרוקס הפעיל את היכולת ריכוז על[/I]" צפצף הפוקדע מכיסי. "[I]כאשר עיניו של הרקרוקס חסומות, או סגורות היכולת מופעלת מיידית, והוא יכול להרגיש באויבים ובעצמים הקרובים אליו, מבלי לראות אותם, כמו כן המהירות, ההגנה וההתקפה שלו מתחזקים מעט, והוא נהיה שלו יותר, זאת משום שהיכולת במקור באה כדי להגן על הרקרוקס כשהוא ישן. את היכולת ניתן למצוא אצל מספר פוקימוני לחימה, למרות שהיכולת היא לרוב היא לפוקימוני על-חושי. הפוקימונים שמהם התפתחה היכולת היו מדיטייט ומדיצ'אם, ומשם היא הגיעה גם לפוקימונים אחרים[/I]".
"וואו" אמרתי, ורק אז שמתי לב שזה היה חתיכת הסבר ארוך, כי ביוטיפלי כבר הייתה גבוה בשמיים, והרקרוקס היה שרוע על הרצפה בכאבים.
"הרקרוקס מהר, מגה קרן!" התעשטתי.
"הרק" ציית לי הרקרוקס ועופף במהירות אל ביוטיפלי.
"ביוטיפלי, רוח קלה!" צעקה מאי. למרות שהרוח שיצרה ביוטיפלי הייתה קלה, כנפיו של הרקרוקס היו קטנות וכל תנודה קלה ברוח גרמה לו להתנדנד, כך שמתקפת הרוח הקלה של ביוטיפלי הפילה אותו לרצפה תוך חמש שניות.
"הרקרוקס נסה שוב!" צעקתי לו.
"ביוטיפלי חסלי אותו בכנף ברזל!" צעקה מאי.
הרקרוקס התרומם המהירות עם כנפיו, קרנו החלה לזהור והוא שעט באוויר לעבר ביוטיפלי, אבל שכחתי לקחת בחשבון שזה המגרש הביתי של מאי, וביטוי פלי פשוט עפה במהירות, משתלבת עם זרמי הרוח, שמהם היו הרבה עקב שהזירה הייתה במקום גבוה מאוד.
ביוטיפלי התחמקה בקלות והשתמשה מייד בכנף ברזל.
"הרק" זעק הרקרוקס בכאב כאשר כתפו נחתכה, וגם החל לצאת מתוך האיזור שם, הוא ניסה לשמור על יציבות עם כנפו האחת, אך לא הצליח.
"הרקרוקס לא יכול להילחם יותר" אמרה המלכה קווי, למרות שהרקרוקס לא התעלף.
"אתה בסדר הרקרוקס?" הזעקתי מיד והוצאתי במהירות מהתיק ערכת עזרה ראשונה. חבשתי להרקרוקס את הכנף הפצועה במהירות.
"אתה תהיה בסדר" אמרתי לו, לאחר שסיימתי לחבוש לו את הפצע.
"הרק" הוא הנהן, הוא ידע שהוא בידיים מקצועיות, בדיוק כמו להיות במרכז פוקימונים.
"אתה רק צריך מנוחה" אמרתי לו, והחזרתי אותו לפוקדור. והחזרתי את ערכת העזרה הראשונה לתיקי. ובדיוק כשבאתי להוציא את אייפום לזירה שמתי לב למשהו מוזר מהתיק שלי, שאותו שכחתי לסגור. זו הייתה הביצה.
והיא הבהבה באור חזק.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: ביצה אחת סדוקה.



[B][SIZE="3"]הערות:[/SIZE][/B]

*שם הפרק הבא עלול להשתנות בהמשך, אך כרגע הוא נשאר כמו שהוא.
*חלק מהפרטים על הפוקימונים בפרק אני המצאתי כגון היכולת של הרקרוקס והמתקפה המיוחדת של מרקרוו, אנא אל תתבלבלו.
*מאי נוספה בעמ' השער.

פרק מעולה, טוב שחזרת לפרסם.

תודה, לכל מי שלא יודע עדיין, הסיפור חזר!

פרק מעולה חזרת ובגדול!

פרק מגניב, כבר מחכה לפרק הבא

תודה

סוף סוף חזרת לכתוב...
איזה פרק מדהים.
הסיפור הטוב בפורום,
ואני בטוח שיהיו המון משתמשים
שיסכימו איתי.

בגלל שעד פרק 34 לא הוצאתי הרבה זמן פרק, החלטתי לצ'פר אותכם בפרק נוסף, כבר עכשיו!


[u][size="4"]פרק 35 – ביצה אחת סדוקה[/size][/u]


"הביצה שלי... היא בוקעת!" אמרתי.
"מה?" שאמרה מאי ונטשה את העמדה שלה במכון כדי להתקרב לביצה, שאותה כבר הוצאתי מהתיק, והיא הבהבה באור חזק.
"אנחנו צריכים ללכת מהר למרכז פוקימו-" התחילה להגיד מאי.
"אל תדאגי" אמרתי לה.
"אני מומחה בהבקעת ביצים".
"תעזרי לי למצוא כאן סדק" אמרתי לה. הפכתי את הביצה כמה פעמים, בחיפוש אחר סדק. "הנה" אמרה מאי לפתע, והצביעה על סדק קטן שהיה על הביצה.
"לא, צריך משהו יותר גדול, משהו שאני אוכל לפתוח אותו כדי לעזור לפוקימון לצאת" אמרתי לה.
המשכתי להפוך ולסובב את הביצה, שהמשיכה לזהור, אבל שום סדק לא נמצא.
"תמיד צריך להיות סדק!" אמרתי בעצבנות. אך שום סדק לא נמצא.
"חייבים לקחת את הביצה הזאת למרכז הפוקימונים!" היא אמרה בדאגה.
"טוב" אמרתי, תפסתי את הביצה, והתחלתי לרוץ אחרי מאי.

"הביצה שלך תהיה בסדר" עודדה אותי מאי בחדר ההמתנה. גם האחות ג'ואי לא מצאה שום סדק, מה שאומר שהביצה שלי לא ממש ניתנת לבקיעה.
"איך את יודעת?" שאלתי אותה ברוגז.
"כי לי יש את פוקימון הביצה" אמרה.
"בליסי צאי!" צעקה. פוקימון ורוד-לבן יצא מהפוקדור של מאי, הוא היה מעוטר במספר "קישוטים" שהפכו אותו ליפה, ובמרכז היתה לו ביצה לבנה וגדולה.
הוצאתי את הפוקדע וכיוונתי את הלייזר האדום על הפוקימון של מאי.
"[i]בליסי, פוקימון הריפוי, בליסי הוא ההתפתחות של צ'נסי, ונמצא לרוב במרכז פוקימונים. הוא תמיד נושא איתו בבטנו ביצה גדולה ולבנה, שנותנת לו את כוח הריפוי שלו. לבליסי יש יכולת הנקראת "רפואה שלמה" שמאפשרת לו לרפאות אנשים ופוקימונים ללא קושי[/i]".
"איך בליסי תעזור?" שאלתי אותה.
"היא יכולה לרפאות את הסדק" ענתה מאי.
"אני צריך להרחיב את הסדק" אמרתי לה.
"כן, אבל אולי זה סדק שלא נוצר מהפוקימון, אלא אם הביצה נפלה או משהו, ואז כן צריך לרפאות את הסדק.
"הביצה לא זוהרת אלא אם הפוקימון חזק מספיק כדי לצאת ממנה" אמרתי לה.
"טוב, אולי בינתיים בליסי שלך תרפא לי את הרקרוקס, הוא דיי עייף מהקרב" אמרתי.
"הרקרוקס צא!" צעקתי והוצאתי אותו ל"זירה".
בליסי הסתכלה עליו, ואז אמרה משהו למאי.
"את אומרת ש...?" שאלה מאי. ובליסי הנהנה.
"ג'ון, הרקרוקס שלך נדבק בפוקוירוס!" אמרה בשמחה.
שמעתי על הפוקוירוס. זה סוג מסוים של וירוס, כמו מחלה, אך שעוזר לפוקימון, ומחזק אותו בהרבה. הרבה אנשים רוצים שהפוקימון שלהם ידבק בפוקוירוס, אך למרבה הצער הפוקוירוס בא והולך, וכדי להידבק בו צריך להיות מאוד קרוב לפקימון שחולה במחלה הזאת, אני זוכר שפעם אחת אמא שלי אמרה לי, שהפוקוירוס נשאר רק לעשרים וארבע שעות, כמובן שאז, כשהייתי קטן, לא חשבתי שהמידע הזה יהיה הכרחי בשבילי, אבל מסתבר שכעת, לאחר כארבע שנים, הוא הופך לחשוב.
אך לפני שהספקתי להגיב, דודתי קירה (שמשמשת כאחות ג'ואי) יצאה. "אני מצטערת" אמרה.
"מה.. מה קרה?" שאלתי אותה.
"ובכן, אין לנו מושג מה לא טוב בביצה שלך, היא אמורה לבקוע, אבל היא לא, בדקנו אותה מיליון פעם!" ענתה.
ואז זה בא אלי, הכל הסתדר.
"לא בדקתם את הדבר הנכון" אמרתי.
"מה?" היא שאלה בהפתעה.
"ובכן, עכשיו גיליתי שאחד הפוקימונים שלי נדבק בפוקוירוס" אמרתי.
"מזל טוב" היא השחילה משפט קצר.
"אבל מה אם הפוקימון שבתוך הביצה נדבק בפוקוירוס!" אמרתי.
"וזה מסביר איך הוא נהיה חזק יותר, והצליח לפתוח סדק בביצה" אמרה.
"וזה אומר שתוך כמה שעות הוא יצליח לצאת לבד מהביצה" אני אמרתי, כשלפתע שנינו הבנו את ההמשך.
"וברגע שהוא יצא מהביצה, והשפעת הפוקוירוס תרד ממנו, הוא יחזור להיות חלש... ובלי הביצה שלו, הוא ימות!" אמרנו אני והאחות ג'ואי ביחד.
"תנו לי להבין..." אמרה מאי. "הביצה שלך נדבקה בפוקוירוס? ואנחנו צריכים לרפאות את הביצה שלך?".
"כן" אמרתי, "אם לא נרפא אותו, הוא יצא מהביצה, וברגע שיתרפא הוא ימות" אמרתי.
"ובכן יש לי פוקימון ריפוי מושלם" אמרה מאי, וכולנו הסתכלנו על בליסי.
"בואו נזוז" צעקתי, וכולנו רצנו אל חדר ההבקעה, שבו נשארה הביצה שלי.
"בליסי, תשתמשי ביכולת שלך רפואה שלמה!" ציוותה מאי.
בליסי עצמה את עיניה והתרכזה, הביצה הלבנה ששכנה בכיס שבבטנה התרוממה לאט לאט, זוהרת באור צהבהב. היא התקדמה באיטיות אל הביצה שלי, הצהובה בעלת הפסים השחורים, ונגעה בה, בן רגע הזוהר הצהוב נעלם, והביצה של בליסי נפלה במהירות, מאי תפסה אותה ברגע האחרון לפני שנשברה.
"בליסי, בליס בלי בליסי" אמרה בליסי למאי.
"היא אומרת שהיא לא יכולה לרפאות את הפוקימון שבתוך הביצה" אמרה.
"מה, למה?" שאלתי אותה בהפתעה.
"כי הביצה חוסמת את דרכה, והפוקימון שבתוך הביצה בעצם כלוא בתוך הביצה שלו עצמו" אמרה.
"אולי במקום להגיד הפוקימון שבתוך הביצה פשוט נגיד את השם שלו?" התעצבנה האחות ג'ואי.
"את יודעת מי נמצא בתוך הביצה?" שאלתי בהפתעה.
"בוודאי" אמרה. "מעולם לא טעיתי בזיהוי ביצים".
"ובכן, צבע צהוב, אך מעט כהה, פסים שחורים, הביצה הזאת חייבת להיות ביצה של אלקיד!".
"אלקיד?" שאלתי בהפתעה, ונזכרתי בקרב שלי ושל מארק עם הגנב, שהשתמש באלקיד. לי הוא היה חרוט בזכרון כפוקימון חזק, למרות שעכשיו כשנזכרתי בקרב ההוא, זה נראה לי כאילו הייתי ממש חלש.
"טוב, אז מה עושים?" שאלה מאי, שהעוררה ראשונה מההלם, שאלקיד נמצא בתוך הביצה.
אין לי מושג" הודתי, ושנינו הסתכלנו על האחות ג'ואי.
"ובכן, אם לרפאות אותו מהפוקוירוס אנחנו לא יכולים, אז יש רק עוד דרך אחת" אמרה.
"מה?" קפצתי.
"כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להשאיר אותו חזק גם אחרי שיצא מהביצה, וככה למרות שהשפעת הפוקוירוס כבר לא תחול עליו, הוא עדיין יהיה חזק מספיק כדי לשרוד" אמרה.
"להשאיר אותו חזק כאילו הוא נדבק בפוקוירוס, למרות שהוא לא? זה בלתי אפשרי! אין שום מתקפה או חפץ שמחזקים פוקימון עד כדי כך!" אמרה מאי.
"שמעתם את זה?" שאלתי לפתע.
"את מה?" שאלה האחות ג'ואי.
"כמו קראק כזה" אמרתי, והסתכלתי על הביצה, סדק חדש נוצר, ואלקיד כבר התחיל לשבור את הביצה.
"לא טוב..." אמרתי.
"ובכן, יש רק חפץ אחד..." אמרה האחות ג'ואי.
"מה?" קפצתי על המציאה.
"אבן ברק" אמרה האחות ג'ואי.
"אבל חשבתי שפוקימונים שהם עדיין בגדר "תינוקים" אי אפשר לפתח בעזרת אבני פיתוח!" אמרה מאי.
"זה נכון" אמרה האחות ג'ואי.
"אבל אבן ברק אוגרת חשמל" אמרתי למאי, שהבנתי לאן האחות ג'ואי חותרת.
"האבן בעצם תמלא לאלקיד את המצברים" אמרתי לה.
"למספיק זמן כדי שהוא ישרוד?" שאלה מאי.
"כן" אמרה האחות ג'ואי.
"איפה אני אמורה למצוא אבן ברק?..." שאלתי את האחות ג'ואי.
"אני לא יודעת" אמרה.
ואז נזכרתי במשהו, "יש רק מקום אחד" אמרתי.
"היית פעם בעיר מיומא?" שאלתי את מאי.
"לא" אמרה.
"ובכן, יש שם חולות ליד, עם ערימות של גרוטאות, פעם אחרונה שהייתי שם מצאתי שם אבן ברק, אבל איבדתי אותה" אמרתי.
"אז בוא נצא!" אמרה. "סטארפטור, צא!" צעקה, ופוקימון ציפור גדול בצבעים אפור ולבן יצא מהפוקדור שלה.
"קדימה, אין לנו זמן, תוך שעתיים מקסימום אלקיד כבר יהיה מחוץ לביצה!" אמרתי, ועליתי על גבו של סטארפטור במהירות.
"בואי" אמרתי למאי, וגם היא קיפצה על סטארפטור.
תעוף לעיר מיומא" פקדה עליו, האחות ג'ואי פתחה את החלון, וסטארפטור פרש את כנפיו ויצא החוצה אל האוויר, במהרה הרגשתי משב רוח קליל על פני.
'אני הולך להציל אותך אלקיד' אמרתי לעצמי בלב, בעודי מעופף בשמיים, אל העיר מיומא...

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: רייצ'ו מכה שנית!



[b][size="3"]הערות:[/size][/b]

הפוקוירוס מגיע מהמשחקים ולא אני המצאתי אותו, אם זאת שיניתי מעט את הפרטים עליו, כגון העובדה שהוא נשאר רק ל-24 שעות, ועוד כל מיני פרטים קטנים.
פה אני רוצה להוסיף משהו:
אם תשימו לב, הסיפור כבר בשלב מתקדם, ודברים מתחילים להתחבר זה לזה. זה מתחיל בפרטים קטנים, (למשל כשג'ון גילה על היכולת "רפואה שלמה" זה היה אצל טאבון, אך כעת הוא רואה את זה בפעולה אצל פוקימון אחר.) וכלה בדברים גדולים, (כגון כשג'ון נלחם נגד "הגנב" וכעת נזכר בו, ורואה את הדברים אחרת) מי שעקב אחרי הסיפור בוודאי שם לב לדברים האלה, מי שלא תמיד יכול לקרוא את הפרקים מחדש, יש את כל הפרקים בעמ' השער.
ורמז קטן: נסו לחשוב על שם פרק הבא. איזה רייצ'ו מכה שנית?

הראיצ'ו מהפרק הזה הוא הפיקאצ'ו מהפרק שבו באגון נלכד,ואני מנחש שהוא לקח לאליקיד את אבן הרעם......
בכל מקרה,פרק מצוין.מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

תודה, עוד תגובות?

פרק מגניב
הרייצ'ו הוא מפרק 6

תודה, אתם גם יכולים לתת השערות מה יקרה בפרק הבא.