Plan 67| התהילה האסורה.

<div align="Center">[img]http://img152.imageshack.us/img152/2384/plan67ms0.png[/img]</div>[i]<div align="Center">קרדיט לדני על הלוגו&#33;</div>[/i]

[color=orange][b]תוכן עניינים[/b][/color]
- [color=orange][b]לפני שנתחיל; דברי המנהל[/b][/color]
- [color=orange][b]הסיפור; הקדמה קצרה[/b][/color]
- [color=orange][b]טופס הרשמה + הסבר[/b][/color]
- [color=orange][b]החוקים; חוקי היסוד של המשחק[/b][/color]
- [color=orange][b]מילון מושגים[/b][/color]
- [color=orange][b]רשומים; השחקנים במשחק[/b][/color]
- [color=orange][b]ההתחלה לרשומים[/b][/color]

[color=orange][b]לפני שנתחיל; דברי המנהל[/b][/color]
למי שזוכר ולמי שלא; בעבר פתחתי כאן משחק. המשחק התגלה כהצלחה מסחררת ולדעתי אם הוא לא היה נסגר, הוא יכל להיות כרגע אחד המשחקים המובילים שבפורום.
החלטתי להחזיר את המשחק אך הפעם עם קצת שיפורים ויותר השקעה. אני מקווה שהוא יהיה פעיל ושהרבה אנשים ירשמו...אני מאוד מקווה=_=
למי שרוצה להסתכל במשחק הישן והלא כל כך מושקע שלי...הנה הקישור אליו:
[url=http://pokemons.co.il/forum/index.php?showtopic=4761]http://pokemons.co.il/forum/index.php?showtopic=4761[/url]
לסיכום, אני מאחל לכולכם גלישה מהנה ושיהיה לכם משחק כיפיD:

[color=orange][b]הסיפור; הקדמה קצרה[/b][/color]
לפני עשרות שנים, אי שם ב-1967. כשהעולם התחיל להשתקם מחדש, ארגון טרור מסתורי ואפל הצליח לעלות לשלטון במצרים. ארגון זה היה חזק וכריזמתי למדי, הוא הצליח לסחוב אחריו קהל תומכים רב.
מטרתו העקרית של הארגון הייתה להשיג את [i]*המגילה האסורה של דאנטס*[/i] ואת [i]*טבעת האבדון של סרברוס*[/i]. בעזרת מילות הכישוף שחתומות על המגילה והכוח המסתורי של הטבעת, אפשר לפתוח מימד חדש, עולם מקביל לעולם שלנו ולהשטלת עליו...ובכן, זה מה שקרה.
צבאות ממדינות שונות ניסו לעצור את הארגון אך ללא הצלחה, הם היו חלשים מדי. ארגון הטרור הצליח לפתוח את העולם המקביל, הוא נעלם מן העולם האמיתי שלנו. [i]*מצבע 67*[/i] הסתיים באסון.
ארגון הטרור המסתורי החל להתפתח ולהשתדרג עם השנים. לאף אחד מן העולם האמיתי לא היה מושג מה קורה בעולם המקביל...וזה בגלל שלאף אחד אחר לא הייתה האפשרות לפתוח מחדש את השער לעולם המקביל.

--
יום רביעי, 14:47 בצהרים,
הרגע חזרתם מבית הספר. אתם משועממים ומעט רעבים. בזמן שאתם מוציאים חטיף אנרגיה קטן מכיס מכנסכם ומתחילים להנות ממנו, אתם שומעים צלילים מוזרים וחשודים שמגיעים מהחדר שלכם.
בלי לחשוב פעמים, אתם פותחים את דלת חדרכם. לפתע; אור בוהק ומסנוור עובר עליכם וכשאתם פוקחים את עינכם, אתם מוצאים את עצמכם באמצע מדבר גדול ולוהט למדי.
נראה שאין לו סוף. על החולות הצהובים והרותחים נראים גולגולות של חיות ובני אדם...אין טעם לבחון אותן כי כעבור מספר שניות הרוח תכסה את הגולגולות בשכבת חול חדשה והסיכויים שתצליח לחפור עד הגולגולות הוא קלוש.
&#39;נראה שני תקוע פה, אני לא מאמין שאני אומר זאת...אבל חבל שהבית ספר נגמר&#39; אתם חושבים לעצמכם ומרגישים את גופכם מתחיל להתכסות בשכבות זיעה. השמש החזקה מחלישה אתכם ואתם מתחילים לראות במטושטש.
נראה שאתם תקועים פה במדבר. אין דרך לצאת.
[b]אתם צריכים לשרוד ולהשאר בחיים.[/b]
[color=orange]*העלילה מנוסחת בלשון זכר אך מיועדת לשני המינים*[/color]

[color=orange][b]טופס הרשמה + הסבר[/b][/color]
[b]כינוי בפורום:[/b] (הכינוי שלכם בפורום)
[b]שם מלא:[/b] (שם ושם משפחה שילוו את דמותכם במשחק הנ"ל. מומלץ שם אמריקאי)
[b]גיל:[/b] (גיל הדמות שלכם במשחק. 16-18)
[b]רקע:[/b] (לפחות שתי שורות. ספרו קצת על הדמות, איך היא? אופי שלה? וכו&#39;)
[b]מראה:[/b] (אפשר תמונה. איך הדמות תראה במשחק? אם אין לכם תמונה של איזו דמות ממשחק/אנימה, כתבו בכמה מילים איך תראה הדמות שלכם במשחק)
[b]הערות/בקשות:[/b] (יש לכם הערה כלשהי? בקשה? כתבו הכל פה)
[i]להעתיק מן הקוד בבקשה,[/i]
[code]&#91;B&#93;כינוי בפורום&#58;&#91;/B&#93; &#40;הכינוי שלכם בפורום&#41;
&#91;B&#93;שם מלא&#58;&#91;/B&#93; &#40;שם ושם משפחה שילוו את דמותכם במשחק הנ&#34;ל. מומלץ שם אמריקאי&#41;
&#91;B&#93;גיל&#58;&#91;/B&#93; &#40;גיל הדמות שלכם במשחק. 16-18&#41;
&#91;B&#93;רקע&#58;&#91;/B&#93; &#40;לפחות שתי שורות. ספרו קצת על הדמות, איך היא? אופי שלה? וכו&#39;&#41;
&#91;B&#93;מראה&#58;&#91;/B&#93; &#40;אפשר תמונה. איך הדמות תראה במשחק? אם אין לכם תמונה של איזו דמות ממשחק/אנימה, כתבו בכמה מילים איך תראה הדמות שלכם במשחק&#41;
&#91;B&#93;הערות/בקשות&#58;&#91;/B&#93; &#40;יש לכם הערה כלשהי? בקשה? כתבו הכל פה&#41;[/code]
[i]דוגמא לטופס הרשמה,[/i]
[b]כינוי בפורום:[/b] Voodoo
[b]שם מלא:[/b] ג&#39;ון קייל
[b]גיל:[/b] 16
[b]רקע:[/b] ג&#39;ון נולד למשפחה ענייה. הישגיו בלימודים היו נוראיים.
ג&#39;ון היה בודד, מעולם הוא לא ידע איך זה להרגיש כאשר יש לך חבר שאתה יכול לספר לו את כל מה שיושב לך על הלב. היה זה סיפור עצוב.
יום אחד, כשחזר ג&#39;ון מבית ספרו...הופתע ג&#39;ון למשמע צלילים חשודים שנובעים מחדרו.
כשג&#39;ון פתח את דלת חדרו, אור בוהק ומסנוור עבר עליו וכשג&#39;ון פקח את עיניו, הוא מצא את עצמו בלב מדבר גדול ומסתורי.
[b]מראה:[/b] גבוהה, שיער שחור שמסודר בתספורת קוצים, לובש בגדים קרועים וישנים, עיניים שחורות עמוקות ונעליים ישנות וקרועות.
[b]הערות/בקשות:[/b] שיהיה כיף. בלה בלה בלהO:

[color=orange][b]החוקים; חוקי היסוד של המשחק[/b][/color]
-החוקים הגלובאלים של פורום פוקימונס חלים גם פה&#33;
-חוקי פורום חת"מ חלים גם פה&#33;
-יש לי את הזכות המלאה להחליט מי ירשם למשחק ומי לא. אין להתווכח איתי על זה בכלל.
-לכל שאלה ובקשה יש לשלוח לי הודעה פרטית. לא פה במשחק.
-למקרה ודילגתי עליכם במשחק, אני בשניה שאראה את תגובתכם...אערוך את ההמשך שכתבתי ואוסיף לכם המשך. במקרה ולא המשכתי לכם בכל זאת, שלחו לי הודעה פרטית ואני אמשיך.
-במשחק יכולים להיות תכנים גסים וגועליים במקצת. קחו זאת בחשבון.
-אין להתווכח איתי. אם החלטתי משהו אז הוא יהיה ולא תשנו זאת.
-למקרה ואתם תתקשו להגיב בזמן מסויים...נא להודיע מראש ואקפיא את השחקן שלכם.
-יש להגיב אך ורק להמשך שלכם. או במילים יותר מובנות; תצטטו רק את ההמשך שלכם.
-אם החלטתי שאתם לא רשומים/עפים מהמשחק, אין להתווכח איתי על זה.
-במשחק עצמו אין לקלל. למקרה ובא לכם להעליב את היריב שלכם במשחק לדוגמא; פשוט תדברו קצת בגועליות אבל לא מעבר&#33; זה משחק עם ערכים&#33;
-משתמש אשר לא יהיה פעיל לפחות שבועיים בלי הודעה מראש...יועף מן המשחק.
-חוקים אלו יכולים להשתנות בכל עת, יש להשאר מעודכנים ולנסות שלא לעבור עליהם.

[color=gray][SIZE=1][b]Plan 67| התהילה האסורה. ©[/b][/color][/SIZE]

[color=orange][b]מילון מושגים[/b][/color]
- [i]*המגילה האסורה של דאנטס*[/i];
מגילה זו הינה מגילה בת יותר מעשרות אלפי שנים אשר מכילה בתוכה קללה של האל המצרי והמיסטי &#39;דאנטס&#39;.
בעזרת כוחו של האל &#39;דאנטס&#39; שכלא את עצמו בתוך המגילה, אפשר לקחת את העולם בפיקוד פרטי ולכולל כאוס רשמי על העולם כולו.

- [i]*טבעת האבדון של סרברוס*[/i];
טבעת זו הינה טבעת רב עוצמתית אשר מכילה את נשמתו של האל האגדי וההרסני מבין כל האלים, סרברוס.
יש אגדה שמספרת שבעזרת [i]המגילה האסורה של דאנטס[/i] ו[i]הטבעת של סרברוס[/i] ניתן לפתוח עולם מקביל לעולם שלנו.

- [i]*מבצע 67*[/i];
מבצע צבאי שנערך בשנת 1967. במבצע זה השתתפו צבאות כמעט של כל המדינות וביחד הם ניסו לעצור את ארגון הטרור המסתורי. לצערינו הרב, מבצע זה נגלה ככישלון.

[color=orange][b]רשומים; השחקנים במשחק[/b][/color]
[b]כינוי בפורום:[/b] iAmThElegenD
[b]שם מלא:[/b] ג&#39;והן קרדיליי~ John Cardilly
[b]גיל:[/b] 17
[b]רקע:[/b] ג&#39;והאן למד בבית ספר לילדים עשירים,בית ספר פרטי.אבל הרבה להבריז ולהסתובב בשדות.הוריו של ג&#39;והן,או בקיצור ג&#39;ו,היו עסוקים מאוד בענייניהם האישיים ובעבודה ולא יחסו לג&#39;והן כל כך הרבה חשיבות או יחס.
יום אחד,שחזר ג&#39;והן מיום שהוא היה בבית הספר הוא שמע קול מחדרו,הוא נכנס אליו ואז נגלה לפניו האור הלבן
[b]מראה:[/b] לג&#39;והן יש פוני שפיץ קטן,גוף דיי שרירי,עיינים כחולות שקטות ועמוקות,ג&#39;והן דיי גבוהה ושזוף
[b]הערות/בקשות:[/b] (יש לכם הערה כלשהי? בקשה? כתבו הכל פה)
~~~~
[b]כינוי בפורום:[/b] SimpleDesign
[b]שם מלא:[/b] דניאל הארדקור - Daniel Hardcore
[b]גיל:[/b] 18
[b]רקע:[/b] יו, שמי דניאל, דניאל הארדקור בשבילכם.
חיים? אה כן, זה הדבר הארור הזה שאנחנו סובלים אותו עד המוות. ובכן,
אני גדלתי למשפחה עשירה. אימי עסקה כעורכת דין ואבי היה בעל חברת מחשבים גדולה ובעלת רווח כספי מעולה. היו לי חיים מתוקים.
אני חיי את החיים שלי באחוזה גדולה ויקרה אשר שוכנת אי שם באיטליה. יש לי כמעט את כל הדברים שבן אדם יכול לבקש.
אבל תמיד הרגשתי חסרון. אני תמיד מרגיש משהו שחסר לי, כנראה שלעולם אני לא אדע במדויק מה חסר לי. אולי רגשות אהבה? וואלה&#33; מרוב כל הכסף, אני בחיים לא הצלחתי להאמין לחיזורים של המין השני, לא משנה המראה שלי והגוף...הן רוצות רק כסף.
עכשיו כשהגעתי אל המדבר המסתורי הזה...אולי פה אוכל לממש את המשאלות שלי ולחיות את החיים הרגילים והלא &#39;יוקרתיים&#39; כמו שהיו לי אז.
[b]מראה:[/b] נער גבוה; לפחות 1.78, שיער ארוך מחומצן בכחול ודק שמפוזר עד הכתפיים ומסתיר לפעמים את הפנים, עיניים שחורות ועמוקות, מסתובב בדרך כלל עם Tשירט שחורה שעליה כל מיני קשקושים נחמדים ומכנס ג&#39;ינס יקר ונאה. נעלי ואנס שחורות. עונד על אצבע אקראית טבעת חמודה שעליה חרוטה גולגולת.
[b]הערות/בקשות:[/b] שיהיה כיףO: לול.
~~~~
[b]כינוי בפורום:[/b] Road Runner
[b]שם מלא:[/b] טורי ג&#39;ונס D:
[b]גיל:[/b] 16
[b]רקע:[/b] טורי נולדה בפרינסטון,-ניו ג&#39;רסי, לאבא ארכיאולוג מפורסם בשם מייקל, ולאמא אישת הייטקית מנכ"לית של חברה גדולה לייצור מכשירי הדור- הבא, מיכשור צבאי- ריגול, מז"זים (מטוז-זבוב זעיר), וכו&#39;, ולאח שהיה גדול ממנה בשנה.
טורי תמיד חשבה שזה מאגניב שהיא ממש קרובה לדמות הבדיונית אינדיאנה ג&#39;ונס, והחלה ללמוד להשתמש בשוט מגעיל צעיר, והתלוותה אל מסעותיו הרבים של אביה- בה למדה על פריטים ארכאולוגיים, היסטוריה, ותרבות בכללי. כמו כן טורי גם בילתה את מרבית זמנה בטבע- ולמדה על חרקים וציפורים, ושאר בעלי החיים. היא חושבת שהיא מבינה אותם, יודעת לעזור להם.
לטורי היו חברים וחברות רבים ורבות, היא הייתה ילדה נחמדה ואדיבה,שובבה והיפר-אקטיבית, מה שאומנם גרם לה לצרות רבות- אך היא למדה לפתח מיומנות והתחמקה מהן, היא הייתה פזיזה במעשיה.
טורי הצטיינה בהתחמקות טקטיקנית ואסטרטגית כאחד. כשהייתה בבית הספר העירוני הרבה פעמים קרה שהיא והבנים עשו צרות למורים והכניסו למכוניותיהם יצורים משונים, אך טורי תמיד התחמקה ברגע הנכון, והובילה את החבורה למקום מבטחים- הבנים הסתכלו עליה כמנהיגה.
במקצועות בבית הספר טורי הוציעה ציונים טובים, שכן היה לה כושר קליטה- אך היא השתעממה בהם- ועל כן הוריה זומנו לשיחות רבות, אך בסף הכל נשכח כאשר הובהר שזו הייתה תקלה כאשר דון עשה משהו לטורי, ולאו דווקא משהו שקרה באמת.
אחרי טורי רדפו הרבה בנים, לאו דווקא בשל היותה נערה נאה, אלא בשל היותה איזה חזקה ואמיצה, למרות פחדה היחיד למקקים גדולים ומעופפים- שהגיע גם כן מימי נעוריה. באחד מימי בית הספר היה בוקר בנושא הישרדות, ושאלו מי הילד והילדה הכי אמיצים בקהל, כולם הצביעו על טורי ועל שכנה- דון. דון היה השכן של טורי מכשהיא הייתה צעירה- ותמיד הציק לה, אך פעם אחת טורי התעצבנה- רצה הביתה, ובעוד דון ציחקק לו היא הביאה את השוט שלה והצליפה באפו, וגרמה לאפו להשבר- מאז דון הציק לה- אבל פחות.
טורי לא רצתה ממש להתנדב למה שזה לא יהיה, אבל ברגע שהיא ראתה את דון הנקמה שלה ניצתה. היא הלכה לקדמה וחיכתה למה שיהיה.
המנחה חשף שני כלים, וכל אחד מכוסה במקקים. הילדים היו צריכים להכניס את ראשם לתוך הכלים- ומי שישאר שם יותר זמן יזוכה בקורס הישרדות יוקרתי בחינם. טורי הסכימה- מי המקקים האלו שיפחידו אותה. דון וטורי הכניסו את ראשיהם, וטורי ידעה שהמקקים לא יעשו לה כלום כל עוד לא תנשוף בעוצמה. דון לא החזיק מעמד והוציא את ראשו- צורח ומתפתל כאשר ג&#39;וק נכנס לפיו. טורי צמחה וצחקה, ולפתע המקקים הגדולים התנפלו עליה. מרוב הפחד היא לא הצליחה להוציא את ראשה והמקקים עקצו אותהבלחי ימין.
טורי הובלה לבית חולים ושם שהתה שבוע- המקקים מסתבר היו מזן נדיר וקטלני.
טורי זוכתה לקורס ההישרדות, ושם למדה להשתמש בכלים שונים ומגוונים, לימודי טבע ואבחון בסיסים, וגם כן הישרדות לאו דווקא בטבע- אלא במצבי לחץ. פעם אחת המדריך תהה לכמה שניות, ולבסוף החליט שעל ילדה כזו אי אפשר לוותר. הוא לימד אותה לירות ולכוון בעזרת אקדחי פיינטבול, וטורי אומנם הייתה טובה בצלפות, אבל לא אהבה את זה כל כך. מי היא שתקח לאנשים חיים, ושלא יגידו לה לירות בברכיים- בשביל זה יש שוט. כן - היא יותר אהבה את השוט שלה.
טורי גם חסרת סובלנות, היא לא תוכל לחכות למשהו הרבה זמן, ולפעמים הפזיזות שלה "עוזרת" לה להכנס למצבים לא נעימים. המעשים שלה והטאקט תלויים במצב הרוח שלה, וכשהיא רוצה משהו- היא תדיג אותו, לא משנה איך...
[b]מראה:[/b] שיער בלונד-זהב ועליו כובע פדורה ; עיניים ירוקות-אגוז בורקות, מנצנצות, עמוקות, וחודרות ; עור בהיר ; כושר גופני ; בגדי חאקי קצרים, על החגורה של מכנסיים מוצמדים שני תופסנים, על האחד תלוי השוט שלה ועל השני נרתיק לאקדח M1917 revolver ; נעלי אולסטאר כחולות ג&#39;ינס מלוכלכות בבוץ.
[b]הערות/בקשות:[/b] אם אפשר שיהיה אקדח בתוך התיק המותאם אישית XD
~~~~
[b]כינוי בפורום:[/b] Garchomp Chan
[b]שם מלא:[/b] בראיין גולדמן~Brain Goldman
[b]גיל:[/b] 17
[b]רקע:[/b] בראיין הוא איש צנוע מאוד, חביב בקרב הבנות. הוא ומשפחתו גרים בארצות הברית של אמריקה, המדינת ניו ג&#39;רסי. הוריו של בריאן הם אנשים ממוצעים לכל היותר. כל משפחתו של בראיין עובדים בחלקת האדמה המרשימה של סביו של בראיין. ברייאן אהב לעבוד בחלקת האדמה והיה אחד מהדמויות הדומננטיות בטיפול ביבול. יום אחד אזר בראיין מבית הספר ואז פתאום הגיע למדבר כלשהו. &#39;כנראה שאשאר פה לנצח, אצטרך לשרוד&#33;&#39; אמר לעצמו ביאוש.
[b]מראה:[/b] גובה ממוצע, משקל ממוצע, חסון, עיינים ירוקות-כחולות, חולצת T שירט פשוטה, מכנס פשוט וסנדלים.
[b]הערות/בקשות:[/b] --
~~~~
[b]כינוי בפורום:[/b] Lazy Koala
[b]שם מלא:[/b] מייקל דמיאן הוקינס, דמיאן על שמו של אחיה של אימו שנפטר.
[b]גיל:[/b] 17
[b]רקע:[/b] אני מיקל, מיקל סביאן. נולדתי למשפחת סביאן, משפחה נוצרית דתית הדוקה. זה אומר שכל יום ראשון הולכים לכנסיה, מברכים על האוכל ומברכים גם ולפני שהולכים לישון. זה לא ממש הפריע לי כשהייתי קטן, אפילו שמחתי ללכת עם ההורים כדי לשיר בכנסיה. אבי- ג&#39;וליאן הוא שען, הוא מתקן שעונים מיוחדים של אספנים. הוא עובד בחנות שעונים ישנה שירש מסבו המנוח, והאספנים משלמים לא רע בכלל. אני מאוד אוהב את המקום, אני יכול לשבת שעות ולהקשיב לצלילי התקתוקים. אימי- סילביה לא עובדת, היא נכה וחייבת להיעזר בכיסא גלגלים. היא מקבלת קצבת נכים. הכול התרחש שהייתי ממש קטן, בן שנתיים אולי אפילו פחות. אימא השאירה אותי בחנות של אבא ואמרה שהיא נוסעת לקנות מצרכים לארוחת חג ההודיה. כשאימא לא חזרה, אבא החל לדאוג. לבסוף הוא קיבל שיחת טלפון מבית החולים, הפקידה הודיעה לו שאימא עברה תאונה. אני זוכר כמה נסער היה אבא אחרי השיחה, אז לא באמת ידעתי שזה מה שקרה. אבא סגר במהירות את החנות ונסענו במונית לבית החולים. אני זוכר שראיתי מצידו השני של חלון החדר את אימא מחוברת למכונות הנשמה.פרצתי בבכי, הדבר היחיד שרציתי לעשות הוא לרוץ ולחבק אותה. אך אבא החזיק אותי חזק, הוא אמר לי שאימא צריכה מנוחה.כעבור כמה שבועות, אימא התאוששה והחלה להתרגל לכסא הגלגלים החדש שלה. הוא היה אוטומטי אפילו&#33;. כשהייתי בן חמש, שלושה חודשים ויומיים נולדה לי אחות קטנה, אימא קראה לה מריה- על שמה של הקדושה מריה. אני מאוד אוהב את מריה. למרות שאומרים שבין אחים יש מריבות אני לא זוכר שרבתי איתה אף פעם, היא החברה היחידה שיש לי. כשעליתי לבית הספר היסודי ההתעניינות שלי בשעונים גדולה. ביליתי יותר בחנות שח אבא בפרוק שעונים והרכבתם מאשר בלימודים ובחברה. הבנתי מהר מאוד איך השעון עובד, אבא תמיד אומר לי שיש לי תפיסה מדהימה ואני יכול להבין איך הדברים עובדים במהירות. הציונים שלי בבית הספר היו מצוינים. לא ממש ניסיתי ללמוד, זה פשוט בא בקלות. בגיל שמונה שבעה חודשים ו24 ימים בערך הרכבתי את השעון הראשון שלי. שעון כיס קטן מפלדה, מחוגיו זהובים והמספרים כתובים באותיות רומיות. זה מה שהצלחתי לעשות מהחלקים שאבא הביא לי. הוא לא היה הכי מושלם אבל הוא היה שלי ומאז אני שומר אותו איתי כל הזמן. בבית הספר היסודי לא היו לי הרבה חברים, אולי כי לא ניסיתי להתחבר לאף אחד. למרות ציוני הגבוהים לא הרגשתי שאני יותר טוב ממשהו אחר. את משך ימי ביסודי העברתי בחנות של אבא בהרכבה ופירוק שעונים. סיימתי את בית הספר היסודי בלי חברים, משהו שלא ממש הפריע לי. בחופש הגדול אבל לקח אותי ללונדון, הוא קיבל תפקיד של שופט בחיר בתחרות שעונים בינ"ל. רצינו לקחת את אימא איתנו, אבל היא התעקשה להישאר בבית אם מריה. למרות שאבא דאג לאימא נסענו. היה ממש כיף לראות את כל השעונים המופלאים, וגם בית המלון ששהינו בו היה כיפי. שבועיים לפני סוף החופש חזרנו הביתה. בגלל התחרות אבא קיבל לקוח חדש, אספן שעונים גדול שהיה מוכן לשלם הרבה מאוד לתיקון השעונים שלו. עליתי לחטיבת הביניים השכונתית. אחד המורים- סמואל ריק, שלימד היסטוריה משך אותי לכיוון תחום הפסיכולוגיה והרחיק אותי מהדת. סמואל היה מורה שדגל בשיטה מיוחדת, לא היו בשיעור שלו מבחנים. היה אפשר לצאת מהשיעור שלו ואם מישהו הפריע לו במהלך השיעור הוא הוצא מחוץ לכיתת הלימוד. סמואל היה פסיכולוג אסירים בכיר, הוא עזב את העבודה שלו ולמד הוראה, הוא האמין שאפשר לחנך את התלמידים לטוב עוד לפני שיגיעו לבית הסוהר. התעניינתי מאוד בדרך הלימוד שלו, הוא ידע לקרוא כל תלמיד ולדעת באיזה מצב חברתי, כלכלי ומשפחתי עוד לפני שהוא דיבר איתו. אחרי שניגשתי עליו הוא הסכים להעביר לי שיעורים בפילוסופיה ופסיכולוגיה אחרי הלימודים ללא תשלום. בשהותי בחטיבה ציוני ירדו מעט חוץ מהציונים בשיעורו של סמואל. אולי הציונים ירדו מכיוון שהחומר נהפך לקשה יותר וביליתי את רוב זמני בחנות, אבא העסיק אותי, ועם סמואל בשיעורים הפרטיים. בכיתה ח&#39;, אימא החלה לדאוג ממצב החברתי הירוד. היא ביקשה שאלך לתנועת נוער, דבר שהתנגדתי אליו כי זה היה מצמצם את הזמן שלי עם סמואל. בכל זמני בחטיבה אנשים לא יחסו לי תשומת לב, הייתי כמו רוח רפאים שהולכת במסדרונות בית הספר. כשהייתי בן 16 חודשיים וארבע עשר ימים עליתי לתיכון האזורי. תיכון שידוע ברמתו הגבוהה. יישמתי את הידע שקיבלתי מסמואל והמשכתי לקרוא על פסיכולוגיה. לימודי עם סמואל הרחיקו אותי מהדת מאוד ובשנים אלה כבר הפסקתי ללכת לכנסיה, דבר שהעציב את אימי. הלימודים עם סמואל והקריאה שלי עזרו לי לקרוא אנשים, לא כמו ברמה של סמואל אבל ברמה גבוהה מאוד.
[b]אופי:[/b] מיקל הוא אדם מאוד מאוד דיקן, אולי זה קשור לחיבה שלו לשעונים. אפילו פעם אחת לא קרא שהוא איחר, או הקדים. הוא יודע לתכנן לוח זמנים באופן מושלם, הוא חוזה את כל העיקובים ומכניס אותם ללוח הזמנים גם כן. הוא כישרוני עם דברים מכאניים. מיקל יודע לקרוא אנשים באופן מושלם, בלי אפילו לדבר איתם. מיקל הוא קר רוח ומאוד קשה להלחיץ אותו, אולי בגלל שהוא מעולה בזמנים והוא יודע בדיוק איפה הוא עומד ביחס לזמן. מיקל שונא אנשים צבועים ושקרנים, זה נוגד את האמונה שלו ופילוסופית החיים שלו. כמה שזה נשמע טיפשי, מיקל מפחד מלהיות מחוץ ללוח הזמנים ולא לדעת איפה הוא עומד. הוא מצטיין במתמטיקה.
[b]מראה:[/b] מיקל הוא נער גבוה מאוד[1:88]. מבנה גופו רזה מאוד, לא משנה כמה הוא אוכל הוא לא משמין[64 ק"ג]. מבנה פרצופו ארוך מעט ואפו עגלגל. שפתיו קטנות ועיניו בצבע ירוק בהיר. שיערו בצבע חום אגוז מפוזר, הוא לא מנסה לסדר את שיערו המבולגן. הוא נוהג ללבוש ג&#39;ינסים פשוטים, חולצות ארוכות שחורות ונעלי Op שחורות. הוא אף פעם לא ילבש ורוד, לא משנה באיזה אביזר בלבוש.
[b]הערות/בקשות:[/b] הוספתי קטגוריה של אופי לטופס.

[color=orange][b]ההתחלה לרשומים[/b][/color]
אחרי הליכה בת שעתיים +- במדבר הגדול והלוהט אתם לבסוף מוצאים סימן חיים. מולכם ממוקם בסיס צבאי גדול ורחב אשר תופס מקום גדול ומכובד בשטח המדבר. הבסיס מצופה כולו בפלדה ומוקף בגדר גדולה וחשמלית אשר מקיפה את כולו מכל כיווני הרוח.
בצדדים ממוקמים מספר עמודי בטון גבוהים אשר משמשים לתצפית. אתם שמים לב למספר רב של מצלמות מעקב אשר זזות ומצלמות את המתרחש בשידור ישיר.
לפתע אתם מרגישים נגיעה קרה ומבהילה בעורף. מאחוריכם עומד חייל אשר מצמיד את הפיה הקרה והמתכתית של אקדחו הישר אל העורף שלכם.
"הזדהה מיד&#33;" אומר החייל.

[b]כינוי בפורום:[/b] iAmThElegenD
[b]שם מלא:[/b] ג&#39;והן קרדיליי~ John Cardilly
[b]גיל:[/b] 17
[b]רקע:[/b] ג&#39;והאן למד בבית ספר לילדים עשירים,בית ספר פרטי.אבל הרבה להבריז ולהסתובב בשדות.הוריו של ג&#39;והן,או בקיצור ג&#39;ו,היו עסוקים מאוד בענייניהם האישיים ובעבודה ולא יחסו לג&#39;והן כל כך הרבה חשיבות או יחס.
יום אחד,שחזר ג&#39;והן מיום שהוא היה בבית הספר הוא שמע קול מחדרו,הוא נכנס אליו ואז נגלה לפניו האור הלבן
[b]מראה:[/b] לג&#39;והן יש פוני שפיץ קטן,גוף דיי שרירי,עיינים כחולות שקטות ועמוקות,ג&#39;והן דיי גבוהה ושזוף
[b]הערות/בקשות:[/b] (יש לכם הערה כלשהי? בקשה? כתבו הכל פה)

[b]כינוי בפורום:[/b] SimpleDesign
[b]שם מלא:[/b] דניאל הארדקור - Daniel Hardcore
[b]גיל:[/b] 18
[b]רקע:[/b] יו, שמי דניאל, דניאל הארדקור בשבילכם.
חיים? אה כן, זה הדבר הארור הזה שאנחנו סובלים אותו עד המוות. ובכן,
אני גדלתי למשפחה עשירה. אימי עסקה כעורכת דין ואבי היה בעל חברת מחשבים גדולה ובעלת רווח כספי מעולה. היו לי חיים מתוקים.
אני חיי את החיים שלי באחוזה גדולה ויקרה אשר שוכנת אי שם באיטליה. יש לי כמעט את כל הדברים שבן אדם יכול לבקש.
אבל תמיד הרגשתי חסרון. אני תמיד מרגיש משהו שחסר לי, כנראה שלעולם אני לא אדע במדויק מה חסר לי. אולי רגשות אהבה? וואלה&#33; מרוב כל הכסף, אני בחיים לא הצלחתי להאמין לחיזורים של המין השני, לא משנה המראה שלי והגוף...הן רוצות רק כסף.
עכשיו כשהגעתי אל המדבר המסתורי הזה...אולי פה אוכל לממש את המשאלות שלי ולחיות את החיים הרגילים והלא &#39;יוקרתיים&#39; כמו שהיו לי אז.
[b]מראה:[/b] נער גבוה; לפחות 1.78, שיער ארוך מחומצן בכחול ודק שמפוזר עד הכתפיים ומסתיר לפעמים את הפנים, עיניים שחורות ועמוקות, מסתובב בדרך כלל עם Tשירט שחורה שעליה כל מיני קשקושים נחמדים ומכנס ג&#39;ינס יקר ונאה. נעלי ואנס שחורות. עונד על אצבע אקראית טבעת חמודה שעליה חרוטה גולגולת.
[b]הערות/בקשות:[/b] שיהיה כיףO: לול.

להלהלהלה D:
בא לי להרשם בשבילך בלבד&#33;


טוב- נדבקתי לפורום בגלל המשחק שלך =_____=

[b]כינוי בפורום:[/b] Road Runner
[b]שם מלא:[/b] טורי ג&#39;ונס D:
[b]גיל:[/b] (16
[b]רקע:[/b] טורי נולדה בפרינסטון,-ניו ג&#39;רסי, לאבא ארכיאולוג מפורסם בשם מייקל, ולאמא אישת הייטקית מנכ"לית של חברה גדולה לייצור מכשירי הדור- הבא, מיכשור צבאי- ריגול, מז"זים (מטוז-זבוב זעיר), וכו&#39;, ולאח שהיה גדול ממנה בשנה.
טורי תמיד חשבה שזה מאגניב שהיא ממש קרובה לדמות הבדיונית אינדיאנה ג&#39;ונס, והחלה ללמוד להשתמש בשוט מגעיל צעיר, והתלוותה אל מסעותיו הרבים של אביה- בה למדה על פריטים ארכאולוגיים, היסטוריה, ותרבות בכללי. כמו כן טורי גם בילתה את מרבית זמנה בטבע- ולמדה על חרקים וציפורים, ושאר בעלי החיים. היא חושבת שהיא מבינה אותם, יודעת לעזור להם.
לטורי היו חברים וחברות רבים ורבות, היא הייתה ילדה נחמדה ואדיבה,שובבה והיפר-אקטיבית, מה שאומנם גרם לה לצרות רבות- אך היא למדה לפתח מיומנות והתחמקה מהן, היא הייתה פזיזה במעשיה.
טורי הצטיינה בהתחמקות טקטיקנית ואסטרטגית כאחד. כשהייתה בבית הספר העירוני הרבה פעמים קרה שהיא והבנים עשו צרות למורים והכניסו למכוניותיהם יצורים משונים, אך טורי תמיד התחמקה ברגע הנכון, והובילה את החבורה למקום מבטחים- הבנים הסתכלו עליה כמנהיגה.
במקצועות בבית הספר טורי הוציעה ציונים טובים, שכן היה לה כושר קליטה- אך היא השתעממה בהם- ועל כן הוריה זומנו לשיחות רבות, אך בסף הכל נשכח כאשר הובהר שזו הייתה תקלה כאשר דון עשה משהו לטורי, ולאו דווקא משהו שקרה באמת.
אחרי טורי רדפו הרבה בנים, לאו דווקא בשל היותה נערה נאה, אלא בשל היותה איזה חזקה ואמיצה, למרות פחדה היחיד למקקים גדולים ומעופפים- שהגיע גם כן מימי נעוריה. באחד מימי בית הספר היה בוקר בנושא הישרדות, ושאלו מי הילד והילדה הכי אמיצים בקהל, כולם הצביעו על טורי ועל שכנה- דון. דון היה השכן של טורי מכשהיא הייתה צעירה- ותמיד הציק לה, אך פעם אחת טורי התעצבנה- רצה הביתה, ובעוד דון ציחקק לו היא הביאה את השוט שלה והצליפה באפו, וגרמה לאפו להשבר- מאז דון הציק לה- אבל פחות.
טורי לא רצתה ממש להתנדב למה שזה לא יהיה, אבל ברגע שהיא ראתה את דון הנקמה שלה ניצתה. היא הלכה לקדמה וחיכתה למה שיהיה.
המנחה חשף שני כלים, וכל אחד מכוסה במקקים. הילדים היו צריכים להכניס את ראשם לתוך הכלים- ומי שישאר שם יותר זמן יזוכה בקורס הישרדות יוקרתי בחינם. טורי הסכימה- מי המקקים האלו שיפחידו אותה. דון וטורי הכניסו את ראשיהם, וטורי ידעה שהמקקים לא יעשו לה כלום כל עוד לא תנשוף בעוצמה. דון לא החזיק מעמד והוציא את ראשו- צורח ומתפתל כאשר ג&#39;וק נכנס לפיו. טורי צמחה וצחקה, ולפתע המקקים הגדולים התנפלו עליה. מרוב הפחד היא לא הצליחה להוציא את ראשה והמקקים עקצו אותהבלחי ימין.
טורי הובלה לבית חולים ושם שהתה שבוע- המקקים מסתבר היו מזן נדיר וקטלני.
טורי זוכתה לקורס ההישרדות, ושם למדה להשתמש בכלים שונים ומגוונים, לימודי טבע ואבחון בסיסים, וגם כן הישרדות לאו דווקא בטבע- אלא במצבי לחץ. פעם אחת המדריך תהה לכמה שניות, ולבסוף החליט שעל ילדה כזו אי אפשר לוותר. הוא לימד אותה לירות ולכוון בעזרת אקדחי פיינטבול, וטורי אומנם הייתה טובה בצלפות, אבל לא אהבה את זה כל כך. מי היא שתקח לאנשים חיים, ושלא יגידו לה לירות בברכיים- בשביל זה יש שוט. כן - היא יותר אהבה את השוט שלה.
טורי גם חסרת סובלנות, היא לא תוכל לחכות למשהו הרבה זמן, ולפעמים הפזיזות שלה "עוזרת" לה להכנס למצבים לא נעימים. המעשים שלה והטאקט תלויים במצב הרוח שלה, וכשהיא רוצה משהו- היא תדיג אותו, לא משנה איך...
[b]מראה:[/b] שיער בלונד-זהב ועליו כובע פדורה ; עיניים ירוקות-אגוז בורקות, מנצנצות, עמוקות, וחודרות ; עור בהיר ; כושר גופני ; בגדי חאקי קצרים, על החגורה של מכנסיים מוצמדים שני תופסנים, על האחד תלוי השוט שלה ועל השני נרתיק לאקדח M1917 revolver ; נעלי אולסטאר כחולות ג&#39;ינס מלוכלכות בבוץ.
[b]הערות/בקשות:[/b] אם אפשר שיהיה אקדח בתוך התיק המותאם אישית XD
[b]
השקעה D:[/b]

[b]כינוי בפורום:[/b]Garchomp Chan
[b]שם מלא:[/b] בראיין גולדמן~Brain Goldman
[b]גיל:[/b]17
[b]רקע:[/b]בראיין הוא איש צנוע מאוד, חביב בקרב הבנות. הוא ומשפחתו גרים בארצות הברית של אמריקה, המדינת ניו ג&#39;רסי. הוריו של בריאן הם אנשים ממוצעים לכל היותר. כל משפחתו של בראיין עובדים בחלקת האדמה המרשימה של סביו של בראיין. ברייאן אהב לעבוד בחלקת האדמה והיה אחד מהדמויות הדומננטיות בטיפול ביבול. יום אחד אזר בראיין מבית הספר ואז פתאום הגיע למדבר כלשהו. &#39;כנראה שאשאר פה לנצח, אצטרך לשרוד&#33;&#39; אמר לעצמו ביאוש.
[b]מראה:[/b]גובה ממוצע, משקל ממוצע, חסון, עיינים ירוקות-כחולות, חולצת T שירט פשוטה, מכנס פשוט וסנדלים.
[b]הערות/בקשות:[/b]

[b]ג&#39;והן קרדיליי[/b]
רשום&#33; תגיב להתחלה.

[b]דניאל הארדקור[/b]
רשום&#33; תגיב להתחלה.

[b]טורי ג&#39;ונס[/b]
הילה&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;&#33;D::::::
רשומה&#33; תגיבי להתחלה.

[b]בראיין גולדמן[/b]
רשום&#33; תגיב להתחלה.



*מצטער יובל, לא הפעם.*

[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 13 2009, 06:36 PM
[b] [color=orange][b]ההתחלה לרשומים[/b][/color]
אחרי הליכה בת שעתיים +- במדבר הגדול והלוהט אתם לבסוף מוצאים סימן חיים. מולכם ממוקם בסיס צבאי גדול ורחב אשר תופס מקום גדול ומכובד בשטח המדבר. הבסיס מצופה כולו בפלדה ומוקף בגדר גדולה וחשמלית אשר מקיפה את כולו מכל כיווני הרוח.
בצדדים ממוקמים מספר עמודי בטון גבוהים אשר משמשים לתצפית. אתם שמים לב למספר רב של מצלמות מעקב אשר זזות ומצלמות את המתרחש בשידור ישיר.
לפתע אתם מרגישים נגיעה קרה ומבהילה בעורף. מאחוריכם עומד חייל אשר מצמיד את הפיה הקרה והמתכתית של אקדחו הישר אל העורף שלכם.
"הזדהה מיד&#33;" אומר החייל. [/b][/quote]
"מה...מה..." אני אומר בגמגום "אני לא יודע איפה אני, אני הגעתי לפה בטעות&#33;" אני משתדל שלא לבכות "ואם זה יעזור לי, אני הוא בראיין גולדמן" אני אומר בלחץ

[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 13 2009, 06:36 PM
[b] [color=orange][b]ההתחלה לרשומים[/b][/color]
אחרי הליכה בת שעתיים +- במדבר הגדול והלוהט אתם לבסוף מוצאים סימן חיים. מולכם ממוקם בסיס צבאי גדול ורחב אשר תופס מקום גדול ומכובד בשטח המדבר. הבסיס מצופה כולו בפלדה ומוקף בגדר גדולה וחשמלית אשר מקיפה את כולו מכל כיווני הרוח.
בצדדים ממוקמים מספר עמודי בטון גבוהים אשר משמשים לתצפית. אתם שמים לב למספר רב של מצלמות מעקב אשר זזות ומצלמות את המתרחש בשידור ישיר.
לפתע אתם מרגישים נגיעה קרה ומבהילה בעורף. מאחוריכם עומד חייל אשר מצמיד את הפיה הקרה והמתכתית של אקדחו הישר אל העורף שלכם.
"הזדהה מיד&#33;" אומר החייל. [/b][/quote]
"הארדקור, דניאל הארדקור בשבילך" אני משיב באדישות ומנגב את הזיעה שעל מצחי. "תגיד מר. חייל, אולי תשחרר אותי ותניח לי לחופשי?" אני שואל את החייל.

[b]בראיין גולדמן[/b]
"אתה לא במקרה מרגל? כי כפי ששמתי לב...אתה לא אחד מאיתנו. מאיפה הגעת? יש לך מניע כלשהו?&#33;" שואל אותך החייל וממשיך לכוון את אקדחו בעורף שלך.

[b]דניאל הארדקור[/b]
"אל תשחק איתי משחקים&#33; מהיכן הגעת? יש לך מניע כלשהו?&#33;" שואל אותך החייל וממשיך לכוון את אקדחו בעורף שלך.

[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 14 2009, 11:44 AM
[b] [b]דניאל הארדקור[/b]
"אל תשחק איתי משחקים&#33; מהיכן הגעת? יש לך מניע כלשהו?&#33;" שואל אותך החייל וממשיך לכוון את אקדחו בעורף שלך. [/b][/quote]
"מניע? מה פתאום&#33; אני בסך הכל רציתי לבדוק את מקור הרעש שנבע מהחדר שלי...זה הכל" אני משיב לחייל באדישות ומנסה לשמור על קור רוח.

[b]דניאל הארדקור[/b]
"על מה אתה לעזאזל מדבר?&#33; אתה חושב שאתה מצחיק...נכון? ובכן,
אתה עומד להרקב בצינוק השבויים שלנו עד סוף ימי חייך&#33;" צועק עליך החייל ומצווה על מספר חיילים לתפוס אותך ובכוח להשליכך לצינוק השבויים של המבצר.
"זהו ביתך החדש" אומרים החיילים שהשליכו אותך לצינוק וסוגרים אחריהם את דלת הצינוק. אתה כלוא בצינוק ואין לך כל דרך אחרת לברוח.
יש לידך מיטה קטנה ולא נוחה, פתח אוויר קטן ומזערי ושלדים למניהם.

[quote][i]Originally posted by Voodoo[/i]@Feb 14 2009, 02:03 PM
[b] [b]דניאל הארדקור[/b]
"על מה אתה לעזאזל מדבר?&#33; אתה חושב שאתה מצחיק...נכון? ובכן,
אתה עומד להרקב בצינוק השבויים שלנו עד סוף ימי חייך&#33;" צועק עליך החייל ומצווה על מספר חיילים לתפוס אותך ובכוח להשליכך לצינוק השבויים של המבצר.
"זהו ביתך החדש" אומרים החיילים שהשליכו אותך לצינוק וסוגרים אחריהם את דלת הצינוק. אתה כלוא בצינוק ואין לך כל דרך אחרת לברוח.
יש לידך מיטה קטנה ולא נוחה, פתח אוויר קטן ומזערי ושלדים למניהם. [/b][/quote]
"אז זהו ביתי החדש...אחלה" אני אומר לעצמי באדישות ומתיישב לי על המיטה. "אם רק הייתה לי אפשרות לצאת מפה..." אני אומר בייאוש רב.