pokemon:ghost of wars

[SIZE=4]pokemon:ghost of wars[/SIZE]

[SIZE=4]תוכן עניינים:[/SIZE]
[SIZE=1]*דבר המחבר[/SIZE]
[SIZE=1]*הקדמה[/SIZE]
[SIZE=1]*פרק 1-רוח המלחמה ומאמן הפוקימונים[/SIZE]
[SIZE=1]*[/SIZE][SIZE=1]פרק 2-אש קאטצ'ם והאחווה האפלה[/SIZE]
[SIZE=1]*פרק 3-אימת פוקימוני הרוח של סיילנט היל![/SIZE]
[SIZE=1]*פרק 4-הרוח של אנתוני!טירת קיוריאן[/SIZE]
[SIZE=1]*פרק 5-אביר אוליבין נגד רוח המלחמה!הגעתה של נסיכת האוון[/SIZE]
[SIZE=1]*פרק 6-תקיפת לילה!מי אתה נייטס?[/SIZE]
[SIZE=1]*פרק 7-שלושה בתחרות אחת! SAX ריידלי[/SIZE]


מדריך דמויות:
[U]אש קאטצ'ם[/U]
מאמן פוקימונים עקשן מאוד,שחלומו הוא להיות אלוף פוקימונים נודע מאוד,ועם חברו פיקאצ'ו,הוא הפך למאמן פוקימונים בעל כישורים טובים.
אך לאש יש יותר מכישורים בקרבות פוקימונים...,מאז שהוא נפגע מיריית אקדח שהייתה אמורה להרוג אותו,הוא קם לתחייה אחרי 10 דקות ארוכות ושקטות.
כדי לעצור ארגון מסויים,ולברר מי רצח את אימו-דלייה קאטצ'ם,הוא חבר אל נייטס פאזון אמלס.
ומי יודע,אולי יש בו כוח עילאי ואולי לא...

פוקימונים שיש לו:
פיקאצ'ו-הפוקימון הראשי של אש,בעל מתקפות חשמל מדהימות,וביניהן המתקפה:מתקפת בולט
ריאולו-פוקימון מיוחד הננטש בטירת קיוריאן שבסיילנט היל על ידי ארגון "האחווה האפלה",יש לו מכשיר בצורת כפתור המאפשר לו לדבר בשפת בני האדם.ריאולו יודע מתקפות חזקות כמו:מתקפה מהירה וכדור הילה.


[U]נייטס פאזון אמלס[/U]
ידוע גם כ:"רוח המלחמה",קולל על ידי צל מסתורי שהפך אותו לבעל חיי נצח,אך הפך את גופו לקשיח ביותר,ולקח את הפיסה היחידה המשפחתית שנשארה לו לכל השנים-סניזל,ופועל עם אש קאטצ'ם ועם האחים הצופים-לטיאוס ולטיאס,נגד הארגון המסתורי והנורא:"האחווה האפלה"
נייטס הוא אדם בעל כישורים מדהימים-זריזות מדהימה,כוח עילאי ורמת משכל יפה מאוד הפכה את נייטס ללוחם קטלני,ועם הלהבים הקטלניים שלו שקיבל מעורך הדין של סבא שלו,עושים את נייטס למכונת הריגה חסרת מעצורים!
נייטס הוא אדם רציני וקשוח,בעל אינסטיקטים חדים,אך כשהוא רוצה להיות נחמד,הוא יהיה נחמד.

פוקימונים שהיו לו:
סניזל-פוקימון מיוחד בעל התקפות שונות משאר בני מינו כמו:טפרי שרשרת

[U]מיי[/U]
עונה גם לכינוי"נסיכת האוון",מתאמת חזקה ביותר וחברה וותיקה של אש,בזמן שהם טיילו ברחבי מחוז האוון וקנטו.
כמו אש,היא עקשנית,אך פחות מאש,יש לה עין חדה מאוד,דבר הגורם לה להיות אדם די חשדן.
מיי,שטיילה ברחבי ג'וטו,הצטרפה לאש ונייטס במסע לעצור את האחווה האפלה,ועם הפוקימונים שלה:בלזיקן,גלקאון ועוד,היא תגיע די רחוק כמתאמת,ואולי כמאמנת אם היא תרצה...

פוקימונים שיש לה:
בלאזיקן:הפוקימון הראשי שלה-בעל מתקפות אש חזקות וטוב גם לצורך קרבות.
ווארטרטל-פוקימון בעל התקפות מים טובות ומסוגננות,ובעל הגנה יפה ומרשימה


[U]דבר המחבר[/U]
[U]קודם כל,כתבתי את הסיפור בפורום פוקימונים אחר,אז אל תחשבו שאני מעתיק וכאלה[/U]
כבר הרבה זמן שאני צפיתי בסדרה של פוקימון וכל הזמן אותן השטויות-אש והחברים שלו מגלים משהו,צוות רוקט מגיע והם מעיפים אותם,אז יום אחד אמרתי לעצמי:"למה אי אפשר יותר אקשן?,יותר מתח וכאלה"
ואז עלה לי הרעיון,הרעיון לכתוב את הסיפור הזה,סיפור הנמצא בפורום אחר,אך כמעט ואין תגובות כי לא נראה לי שמישהו מתעניין בסיפורים,אז החלטתי לפרסם את הסיפור שלי פה.
עוד דבר אחד-אם מישהו רוצה להעיר שיעשה זאת,רק לא בעוקצניות בבקשה,אני רק מתחיל,אז בבקשה.
בסיפור הזה אתם לא תראו שטויות וכאלה,אתם תראו קרבות פוקימונים,תחרויות וכאלה,אבל אתם גם תראו אקשן,דם ועוד כמה וכמה דברים,אז תיהנו...

[SIZE=4][U]הקדמה[/U][/SIZE]

היקום...,הוא היה ריק בתחילתו,לא הייתה בו שום נפש חיה,רק ביצה אחת...,הביצה הייתה גדולה:היא הוארה באור זהוב,יפה ושמימי,אך החלק השני היה שחור ואפל,בעל כתמי דם טריים,והייתה בה ישות מפחידה ואפלה....,הביצה רמזה לחידה,והישות של היקום רצתה לדעת מה נמצא בתוכה,מה הדבר השמימי,אך האפל שנמצא בתוכה,לכן,ישות היקום השקיעה את מאמציה בלהבקיע אותה,ובסוף,היא הצליחה.
הדבר שיצא ממנה היה יצור שמימי,בעל כוונות טהורות וחוכמה עליונה,הפוקימון הראשון שנוצר עלי האדמות,שמו היה ארסואס...
ארסואס ראה את מה שסבב אותו,שממה מוחלטת,והחליט ליצור כוכבים:הוא יצר את נוגה,יופיטר,ועוד הרבה כוכבים,אך האהוב עליו היה כדור הארץ,ולכן,הוא יצר עליו שני זנים:זן הפוקימונים,הזן שהוא היה,וזן חדש,בעל תבונה קצת גבוהה יותר מפוקימונים,ורגישים יותר,אלה היו בני האדם,ארסואס יצר גם אדמה,פרחים,מים,כדי שהפוקימונים יוכלו לחיות....
אבל,הוא לא היה היחיד...,ארסואס הרגיש לפתע ישות מרושעת,המשתלטת על כמות גדולה מבני האדם והפוקימונים,והתחילה להילחם נגד ארסואס,המלחמה הייתה גדולה,אך ארסואס ניצח במאבק צמוד ביותר וכלא את הישות,שנשארה כלואה בגיהינום,בלי יכולת לזרוע הרס וחורבן......
עד שהמעשה הנורא ביותר קרה...מעשה שגרם לשינוי נורא עקב רצון עז לחיי נצח,וגרם לשחרור היצור הנורא מכולם...

****
1935.7.23
ארצות הברית,ניו יורק,
23:45

הלילה השחור ששרר בניו יורק עטף אותה בחשכה גדולה,הרבה מהמתבגרים שחיו בניו יורק בילו ברחביה בלהשתכר,לגנוב חפצים,וקרבות ליליים..,אך לא נייטס...,הוא היה בדרך לתחנת המשטרה המקומית,כדי לשתות אם חבריו כוסית וויסקי קטנה,שם חיכה לו הפוקימון שלו,ה"ילד" שלו-סניזל.
נייטס,או בשמו המלא:נייטס פאזון אמלס,היה חוקר רציחות במשרה חלקית,בזמן האחר שלו הוא היה רוצח שכיר,אך זה לא הפריע לשוטרים שגייסו אותו לשורותיהם,כי הוא היה מחסל רק אנשים בכירים במאפיות מסויימות,אך נייטס לא השתמש בנשקים מודרנים,כמו אקדחים,בזוקות וכאלה,הוא השתמש בלהבים מיוחדים,שאותם הוא קיבל בירושה,ומאז,הוא לא נכשל במשימה אחת....
נייטס היה אפרו אמריקאי,רציני בקשר לכל דבר הסובב אותו,מה שגורם לו להיות מתבודד רציני,היו לו עיניים ירוקות וקול עמוק,הוא עסק בעבר בכמה מאפיות, דבר שגרם לו להפוך לרוצח שכיר במשרה חלקית.
בכל מקרה,הוא היה בדרך לתחנת המשטרה,לבקר את חבריו,לא כמו שהוא עושה בכל יום...
ברגע שעשה צעד אחד לתוך תחנת המשטרה,חבריו צעקו לו"היי נייטס!,בוא לפה חבר"צעק וויל,המפקד שלו, "מגיע מגיע"אמר נייטס בעוד שהוא רץ לחדר המפקד.
בחדר המפקד היה שולחן ובו בקבוק וויסקי,כמה פוכדורים והרבה כוסיות,נייטס ראה את חבריו חורפים וישנים חוץ מהמפקד,נייטס לא הבין מה פשר הדבר...
"הנה אתה נייטס, חיכיתי לך" אמר וויל,בעודו מוזג לעצמו וויסקי, "מה לקח לך כל כך הרבה זמן??"
"רציתי להסתובב קצת ברחובות העיר המפקד"
"נו נייטס,הרחובות לא ייברחו לך חבר,אתה רואה אותם כל לילה!"
"אני יודע אבל..."
"או,תסתום ותשב כבר,אני רוצה לדבר איתך על משהו"אמר לו וויל,נייטס עשה כדבריו בחוסר רצון, הוא לא אהב לקבל פקודות מאנשים.
"תגיד נייטס,מה הדבר שהכי רצית מכל מה שיש לעולם להציע?" שאל וויל
נייטס השיב לו בשני מילים:חיי נצח,לנייטס הייתה תאווה לחיי נצח,לחיות מבלי למות,לא לגסוס,לא לדמם,לא למות....,זה הדבר שהוא רצה מכל...
"זה? נייטס אתה יודע שזוהי אגדה,סתם בולשיט של איזה זקן...."
"אל תגיד את זה,אני מאמין בבולשיט של איזה זקן או איך שלא תקרא לזה"
"טוב תירגע!,פשוט תשתה לך וויסקי"
נייטס סירב בנימוס לוויסקי,"אני צריך ללכת כבר מזמן,יש לי עבודה לבצע,איפה סניזל?"
"אה,הוא נמצא פה,שמרתי לך אותו,הנה"אמר וויל והושיט לו פוכדור לבן כשלג,ובו נראה פוקימון שובב אך חזק.
"תודה"אמר נייטס ויצא מתחנת המשטרה לרחובות ניו יורק,פתאום הוא שמע ירייה ובעקבותה צרחה של גבר,נייטס הסתובב לכיוון הפנייה וראה את חנות העתיקות של ברנס,דבר אחד עלה לו בראשו-שוד מזויין.
נייטס לא בזבז רגע והתחיל לרוץ אל עבר החנות...


"נו אתה רואה משהו אנתוני?"צעק באגי, "שום דבר באגי,תשגיח על ברנס שלא יעשה שטויות" אמר אנתוני לבאגי.
אנתוני ובאגי הם שני אחים שעבדו במאפיה הרוסית,שם הם עבדו גם עם נייטס, והיו שלישייה רצחנית ביותר,אך הם גורשו יחד עם נייטס לפני 5 שנים באשמת בגידה.
"אני אומר לך באגי,זה בזבוז זמן לשדוד את המקום הזה", "למה אתה חושב ככה?,יש פה איזה אוצר שאומרים שיש בו יהלומים שנוצרו מאש גיהינום"
"יופי!,יהלומים שטניים,מה השלב הבא?!" צעק אנתוני אך פתאום הפסיק לדבר
"אנתוני?,הכל בסדר שם אחי?" שאל באגי,לא הייתה תשובה,באגי הסתובב וראה לחרדתו את גופתו של באגי ובתוכה שני להבים תקועים בה,"אנתוני!!!!!","כן,אם לא היית שודד את המקום הזה...." נשמע קול מבחוץ,באגי הכיר את הקול היטב...
"תעזוב אותי נייטס!,אני לא לוקח כסף אז תעוף"
"אז מה אתה כן לוקח,הא באגי?" שאל נייטס,באותו מתקרב לבאגי, ומחזיק בידו האחת פוכדור,ובשנייה להב חד כתער.
"זה לא עניינך נייטס!" צעק באגי,"אתה לא רוצה לדעת"
"תאמין לי,אני רוצה" אמר נייטס וזרק את הפוכדור,ממנו יצא פוקימון שחור כמו הלילה,עם להבים במקום ידיים.
"סניזל תראה לו מה אתה יודע,אה חבר?" אמר נייטס,סניזל הנהן בנימוס והתקדם לאט לאט אל באגי
"ניי...נייטס,א.. את..ת..תה יודע שאנחחחנו חברים,נככון?"שאל באגי בחשש,"אני לא יודע,אני בטוח" אמר נייטס ונקש באצבעותיו.
ברגע שנייטס עשה זאת,להבותיו של סניזל פרצו מידיו עם שרשרת והקיפו את באגי עד שהוא היה שרוי על הרצפה,קשור בשרשראות של ציפורניו של סניזל
"עכשיו תגיד לי" אמר נייטס,"מה אתה מחפש פה?"
"הוא מחפש את הכד של ת'ור"ענה הזקן ברנס
"מה?"
"זה כד שמכיל את הישות של ת'ור,האח המרושע והאכזרי של בורא הפוקימונים,מי שישחרר אותו יקבל מה שהוא ירצה כל עוד הוא יעשה כפקודותיו.. ו.."
"יותר מזה אני לא צריך לשמוע" קטע אותו נייטס"המממ,מה שאני רוצה הא?,אני יכול לבקש חיי נצח אבל אני לא אתן אפילו לאיזה שד מכוער לתת לי פקודות" חשב לעצמו נייטס,אך לפתע משהו משך את תשומת ליבו-פרצופו המבוהל של ברנס המביט אל עבר התקרה,נייטס הסתובב לאט לאט ולא האמין למראה עיניו:באותו מקום ששכב באגי כבול,עמד קיקלופ ענקי המיישר מבט אל עבר נייטס,ועל כתפו נמצא סניזל"סניז...."אמר סניזל במבוכה,בעודו קשור לזרוע הקיקלופ.
נייטס קרא כמה וכמה מיתולוגיות,והוא ידע מה הקיקלופ יעשה,אבל מרוב ההלם,כל מה שהוא הספיק לעשות זה לומר"חר"אך הוא נקטע בעודו הוא נהדף לקיר מהאגרוף הענקי של הקיקלופ.
נייטס לא איבד רגע,הוא תפס את שני הלהבים שלו ושלח אותם היישר אל זרועות הקיקלופ,הלהבים, נתקעו עמוק מאוד בתוך זרועות הקיקלופ,דבר שגרם לקיקלופ לאבד הרבה דם.
הדבר הבא שנייטס עשה היה למשוך את הקיקלופ למטה ולהפיל אותו,אך הקיקלופ היה חזק לא פחות מנייטס,מה שגרם לקיקלופ למשוך את נייטס בחזרה ולהעיף אותו אל הדוכן,דבר שהצליח,הקיקלופ הישיר מבט אל נייטס וחייך,אך אז הוא החוויר.
בעודו מתאושש,נייטס גילה שהוא נפל על משהו קשה,שבור ומלא שרשראות,הוא קם לראות מה זה והוא נחרד לגלות שהוא שבר את הכד של ת'ור,דבר שאמר רק דבר אחד...
צל ענקי עלה מן הכד השבור ועף היישר אל תוך הקיקלופ וחצה את ראשו לשניים,דבר שהיה מגעיל ביותר,והקיקלופ נפל עם סניזל,שאיתו נמעך.
המום ונחרד,נייטס הסתכל על השד שהחזיק שעף מולו"אתה שחררת אותי....,יש משהו שאתה רוצה?" אמר קול אפל ומתכתי,"אי..אין שום דבר שאני רוצה!"גמגם נייטס,"באמת?,לפי מה שאני יודע,אתה היית רוצה חיי נצח לא?"אמר הקול בשובבות,"אתה יכול לקבל אותם אם אתה רוצה"
נייטס לא חשב לרגע"כן כן,אני רוצה חיי נצח,מאז ומתמיד!!!" קרא נייטס בשמחה,"טוב,בבקשה" אמר הקול ונתן לנייטס את מה שהוא רצה מכל-חיי נצח.
נייטס לא היה מאושר מזה שנים,"עכשיו,הנה מה שאתה צריך לעשות.."אך לפני שהספיק להמשיך קטע אותו נייטס"מה?"
"אתה קיבלת את חיי הנצח שלך אז עכשיו אתה.."
"חייב לציית לי,טוב,זה חלק שאני לא אמלא"
"מה?!"צרח הקול
"אני לא מפחד ממך שד עלוב,אבל אם אתה רוצה משהו אחר.."
"שד עלוב?!,זהו זה!,אתה עכשיו תרגיש את נחת זרועי"קרא הקול ולחשש מילים שמשמעותן לא ידועה,פתאום נייטס הרגיש משהו מוזר,הוא הרגיש שעורו משתנה,הופך לקשיח יותר,חזק יותר,סלעי יותר...
נייטס הבין מה קרה,אך זה היה מאוחר מדי,כי כשהוא הספיק להבין,הוא הפך לחייל חי ונושם העשוי מאבן
"כל עוד אני חי,אתה תישאר ככה,וכל מה שיקר לך,שייך לי!"אמר הישות ועטפה את הסניזל הקשור לגופת הקיקלופ,"סניזלללל!!!"קרא סניזל,בעודו נעלם בחשכה,והישות נעלמה...
עייף וממורמר,צלע נייטס אל הרחוב,ולא ידע מה לעשות..
פתאום,שני אורות הופיעו מהשמיים השחורים,האחד היה בעל גוון כחול אך לבן,והשני היה בעל גוון אדום אך לבן גם כן,האורות התגלו כפוקימונים,אשר עפו אל נייטס.
נייטס הרים את ראשו ושאל בקול חלוש"מי אתם?"
"אני לטיאוס"ענה הפוקימון בעל הגוון הכחול
"אני לטיאס"ענתה הפוקימונית בעלת הגוון האדום
"אנחנו האחים הצופים אשר על כל מה שמתרחש בכדור הארץ"ענו האחים.
"אבל מה אתם רוצים ממני?"שאל נייטס בעודו ממורמר
"אנחנו ראינו את מה שמתרחש בחנות,אבל אנו נוכל לעזור לך לתקן את זה"
"איך?"
"אנו נציע לך עסקה,יש ארגון מרושע הקוראים לו האחווה האפלה,הם מקפיאים את חיי הפוקימונים ומוכרים אותם כפסלים,אך אנו חושדים שיש להם קשר לצל שחטף את הפוקימון שלך,תעצור את הארגון,ובתמורה אנו נלכוד את הצל ההוא כדי שתהרוג אותו"
באי ברירה,נייטס הסכים לעצה,כי הוא ידע שהם יוכלו לעזור לו
"אבל,יש עוד דבר אחד-אנו לא רוצים שידעו מי אתה,אז מעכשיו אתה לא נייטס.פ.אמלס,אתה נייטס-רוח המלחמה"
"אני מסכים" אמר נייטס,"אני אעשה זאת"

וכך פעל נייטס עם האחים הצופים נגד הארגון האחווה האפלה,אך הוא גילה שהמשימה הייתה קשה הרבה יותר ממה שהוא חשב אי פעם,והיום,גורלו יצטלבו עם גורלו של אש קאטצ'אם,שחזר מסינו,שממפגשו עם נייטס,יגרום לו להתהפכות חייו ולכל מה שהוא מכיר.

בפרק הבא:
רוח המלחמה ומאמן הפוקימונים!

נו? מה אתם חושבים

התחלה יפה. אני מחכה לראות את הפרק השני

אני אכתוב את זה באנגלית.
i love the story!

סיפור יפה מאוד,מחכה לפרק הבא.

וואוו!
זה ממש יפה! אני כבר מחכה לפרק הבא!
תגיד כשהוא נפגש עם אש זה כבר בשנות האלפיים?

תודה על התגובות,תקשיבו,אני לא אהיה מהראשון עד לרביעי ליולי אז עד אז אל תצפו לפרקים

פרק ראשון:רוח המלחמה ומאמן הפוקימונים


2010.6.24

עברו 75 שנים מאז התקרית של נייטס.פאזון.אמלס,רוצח שכיר שהפך לרוח המלחמה השמימית והאדירה אשר פועל ביחד עם האחים הצופים-לטיאוס ולטיאס,כד לעצור את הארגון המרושע והנורא:האחווה האפלה, אך לפעמים האחים הצופים טעו במודיעין ולא פעם עשה נייטס שגיאה והרג חפים מפשע על סמך שהם היו חיילי הארגון...
היום,נייטס נקרא כדי לעצור שליחות של הארגון:
שלושה מטוסים ובאחד מהם פסלים ובהם פוקימונים חיים טסים לעיר סאפרון כדי למכור את פסלי הפוקימונים שחייהם נתקעו בתוך חומר לא ידוע העוצר את תוחלת חייהם,נייטס יהיה חייב להרוס את המטוסים,ולהציל את הפוקימונים התקועים כפסלים ולהחזיר אותם למצבם הרגיל....
*****
דרך 27,קנטו
שעה:13:47

"כולם להישאר רגועים ולהמשיך לשמור על האוצר"קרא קלינטון,"אדוני אם נוכל..."
"למהר?,יש לנו מספיק זמן עד ל5 וחצי,אלא אם.." תהה קלינטון,דממה השתררה במטוס,כי כל החיילים ידעו שקלינטון אריאל,מפקד היחידות האווירות,לא האמין ברוח המלחמה ואף זלזל בה,וחייליו ידעו זאת טוב מאוד,כי כל פעם שמישהו הזכיר את שמו של נייטס,רוח המלחמה,אז קלינטון היה מעניש את החייל המסכן ב340.
אך,קלינטון לא ידע שהוא עשה את הטעות הראשונה שלו בכך שזלזל ברוח המלחמה....

******
אור כחול ולבן הואר בשמיים ועליו נייטס עף היישר לגב המטוס והנחית שם את נייטס,"אתה יודע מה לעשות נכון?"שאל לטיאוס,"כן,אני זוכר טוב מאוד"אמר נייטס בעייפות,"ותזכור,אם תצטרך עזרת חירום,אתה יודע איך לקרוא לנו"אמר לטיאוס ועף לדרכו..
ברגע שלטיאוס נעלם באופק,התחיל נייטס לחבוט בגב המטוס,עד שהוא שמע חיילים המתחילים לדאוג"זה הולך להיות כיף"אמר לעצמו נייטס וחיכה קרוב קרוב לחלון המטוס...
בנתיים,החיילים התחילו לדאוג במטוס שעליו עמד נייטס,הם חשבו שמותם עומד להתקרב,אך מכיוון שהם לא רצו לסכל את המשימה,שלחו החיילים את החייל הכי חלש בקבוצה שלהם לחלון לבדוק...
החייל המסכן התבונן בחשש אל השמיים אך לא ראה שם סימן לרוח המלחמה,אולי זה יום המזל שלי,חשב לעצמו,אך ברגע שהחזיר את ראשו למטוס,שני להבים חדרו דרך ראשו כמו פיתיון על קרס חכת דיג...
החיילים היו המומים לגמרי,אך פתאום משהו משך את תשומת לבם-הם התבוננו בנייטס המתבונן ברחבי המטוס..
"לא,אין פה שום דבר"אמר לעצמו,החיילים חשבו שזה זמן טוב לתפוס את נייטס,אך כמובן שנייטס ידע מה לעשות ולמעשה,לנסות לתפוס אותו במצב זה היה הרעיון הכי גרוע שבנאדם יכול להעלות,אך,מכיוון שהם לא הכירו את נייטס הם תפסו את מכונת הירייה הכי קרובה והתחילו לירות,נייטס ידע מה לעשות במקרה זה והחזיר את הלהבים,שעדיין היו תקועים בגופה והשתמש בה כדי להגן על עצמו מאש הירי.
לרוע המזל של החיילים,אחד מאש הירי של החיילים פגע במערכת הניווט,והמטוס התחיל לבצע נחיתת אונס ישר אל הים,אבל נייטס לא היה מודאג כל כך,לנוכח העובדה שהוא לא היה כבר במטוס...
נייטס נחת על המטוס השני,וחדר אליו,אך לא מצא כלום-שום חיילים לא עמדו במטוס,לא היו שם פסלי פוקימונים תקועים,רק ערמה גדולה של מכונות ירייה,פתאום הוא שמע צפצוף מכני המגיע מתא הטייס,נייטס הכיר את הצפצוף הזה,והוא ידע טוב מאוד מה היה צריך לעשות.
במהירות הבזק,לקח נייטס מכונת ירייה וקפץ דרך חלון הזכוכית כדי לברוח מהמטוס שעמד להתפוצץ,בשנייה האחרונה...
לבסוף נייטס הצליח לנחות על כנף המטוס האחרון,"פסלי הפוקימונים חייבים להיות פה"אמר לעצמו נייטס והתקדם אל עבר חלון המטוס והתחיל לירות.
כל החיילים שבמטוס התחילו להשיב אש אל החלון,אך נייטס כבר היה בכנף השנייה והתחיל לירות שוב כדי לבלבל אותם,וזה הצליח.
שני חיילים מתוך עשרה נשארו בחיים עם קלינטון,שהיה בתא הטייס,החיילים התחילו לבכות,אך קלינטון סתר להם"מה אתם,נקבות?!,כבר אמרתי לכם,אין דבר כזה.."אך קלינטון לא הספיק לסיים ורצפת המטוס נפרצה על ידי שני להבים חדים,החיילים מרוב בהלה התחילו לירות,אך מכיוון שהם נבהלו יותר מדי,הידיים שלהם רעדו בזמן הירייה ובטעות,ירו אחד בשני,"אידיוטים,חיל האוויר שלי הם חבורה של בכיינים אדיוטים"
"כמה שאתה צודק"אמר לו נייטס,בעודו מתנקה לו מהדם של החיילים,"מה אתם יודעים,אתה אמיתי","חיי ונושם"
"ואני חשבתי שאתה אגדה"אמר קלינטון והמשיך"טוב,אם אתה רוח המלחמה,תוכיח את זה"
"בשמחה"אמר נייטס ושלח את להביו אל קלינטון המסכן,שני הלהבים נתקעו ברגליו ושפכו לקלינטון הרבה דם,בזריזות מדהימה,משך נייטס את קלינטון לפני שהספיק לצרוח מכאבים ודרך על חזהו.
"בבקשה רחם עלי,אני אתן לך את כל מה שאתה רוצה"התחנן קלינטון,אך נייטס לא הקשיב,והתחיל להתבונן מסביבו,"אני אתן לך את כל מה שאתה רוצה-זהב,כסף,יהלומים,פוקימונים עבדים.."
"פוקימונים הם יצורים עם תבונה,כמוך מטומטם"אמר לו נייטס
"א..אני"
"תגיד ביי ביי לעולם ותגיד שלום לגיהינום"אמר לו נייטס ותפס אותו בצווארונו והשליך אותו דרך החור במטוס אל תוך הים הפתוח.
לאחר מכן,התחיל נייטס לאסוף את כל פסלי הפוקימונים והתחיל לשרוק,פתאום,אור כחול הופיע משום מקום ועף היישר אל נייטס"כך אותי אל דרך 1" אמר לו נייטס וקפץ על לטיאוס,"בשמחה" אמר לטיאוס ועף היישר אל דרך 1..
********
געגועיו ועלילותיו של אש קאטצ'ם לא יוכלו להיספר בדרכו אל ביתו עם חברו פיקאצ'ו..
אש קאטצ'ם היה מאמן פוקימונים,אחד עקשן שאוהב לעזור,עם חברו הטוב והפוקימון הראשון,פיקאצ'ו,הוא טייל דרך קנטו,ג'וטו,האוון וסינו,ועכשיו,הוא בדרכו לעיר פאלט,לבקר את אימו ואת פרופסור אוק החביב,כדי לדעת מה קרה בעיר מולדתו ולנוח בעיקר"כמה זמן לא הייתי בבית,בטח יהיה נחמד לנוח שמה נכון פיקאצ'ו?" שאל אש,"פיקה פיקה"ענה לו פיקאצ'ו בשמחה,בעודו נמצא על כתפו של אש,אך משהו משך את תשומת ליבו של פיקאצ'ו-מטוס שמתרסק אל תוך דרך 1,גם אש ראה אותו,ולכן השניים הלכו לבדוק אותו...
******
"וואה"התפלא אש מהמסוק המרוסק והתחיל לבדוק את תכולתו,הוא נכנס למטוס המרוסק ולא מצא שם כלום חוץ מערמה גדולה של נשק,"מה לעזע..."אש תהה,הילד היה בן 15,אז יש סיכוי שהוא התחיל לקלל פה ושם..
פתאום הוא התחיל לשמוע צעדי ענק,צעדים המרעידים את האדמה כמו שטיח,אש ידע שזה לא משהו טוב"פיקאצ'ו תיכנס לתיק,לא נראה לי שכדאי שניתקל בדבר הזה"אמר אש,פיקאצ'ו עשה כדבריו ונכנס לתיק,אך לפני שהתחיל לעשות צעד אחד,נשמעה ירייה ואש הרגיש כאב חד בכתפו,"שיט"אמר אש והתעלף עם כתפו המלאה בדם.
******
"לטיאוס,קח את הפוקימונים ותשחרר אותם עם לטיאס,אני צריך ללכת"אמר נייטס בעודו קופץ מלטיאוס,לפני שהספיק להתנגד ללטיאוס.
נייטס התחיל לקפץ על העצים ומשהו משך את תשומת-קיקלופ ומולו ילד עם כתף מדממת,נייטס לא בזבז רגע וקפץ היישר על ראש הקיקלופ.
הקיקלופ התחיל להשתגע ולרוץ ולחבוט בראשו,אך לנייטס הוא לא הזיז בכלל.נייטס שלף את להביו ותקע אותם בתוך עין הקיקלופ,הקיקלופ התחיל לרוץ ולהשתגע אבל זה לא עזר לו בכלום...
לבסוף,הקיקלופ צנס על עץ והתרסק,נייטס שלף את הלהבות מראש הקיקלופ ורץ היישר אל הילד.
נייטס החדיר את ידו אל הכתף המדממת בניסיון לשלוף את הכדור שנורה,הילד פלט זעקת כאב,אך עד שהוא הצליח,זה היה מאוחר מדי,"הוא מת...."הוא לחשש והתחיל לקלל בכל שפה שהוא הכיר,פיקאצ'ו שהיה שם התחיל ליילל,הוא ידע שהילד מת,לפחות ככה הוא חשב....

****
אש התעורר בתוך מסך שחור ואפל לגמרי,"הלו?,יש כאן מישהו?"הוא שאל והתחיל לגשש בחשיכה,פתאום הוא הרגיש משהו שונה בכתפו,הוא גשש את כתפו וראה שהיא לא מדממת,פתאום אש ראה את האישה הכי יפה שהוא ראה בחייו...
"זמנך עדיין לא הגיע...,אתה לא אמור למות......אתה חצי אל"היא אמרה ונעלמה,ואיתה נעלם המסך השחור,ואיתו התעלף אש......

הפרק הבא:אש קאטצ'אם והאחווה האפלה!

נו איך?

יפה! יש לי הרגשה שבסוף יגלו שקלינטון לא מת והרעים ימצאו אותו ויהפכו אותו לאחד מהם. זה יהיה נחמד.
אהבתי גם שהכנסת את אש ושהוא כנראה גם יהיה מהדמויות הראשיות.

חברה פרק חדש מקווה שתאהבו

פרק 2-אש קאטצ'ם והאחווה האפלה

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]הדבר הראשון שאש ראה כשפקח את עיניו הוא יצור מוזר המקלל ברוסית,ספרדית,עברית ועוד כמה שפות,"אממ סליחה?,מי אתה?"שאל אש,היצור הסתובב לאט לאט והתבונן באש בפליאה"מה?,אבל זה בלתי אפשרי...,אני ראיתי אותך מול העיניים שלי מת,אתה...אתה..אמור להיות מת!"הופתע היצור,אש התחיל להיזכר באירועים שחווה לפני כ10 דקות,"כן,אבל אני חי...,מוזר"מלמל לעצמו,פיקאצ'ו רץ אל אש ונתן לו חיבוק גדול"כן חבר,גם אני שמח שאני בחיים" אמר אש לפיקאצ'ו,"מה שמזכיר לי...,תודה שהצלת אותי,אבל מי אתה?",היצור התבונן בקרירות היישר אל אש,"היי,רק שאלתי מי אתה,זה הכל"אמר אש בפליאה,"מידע מסווג" אמר היצור,"מה זאת אומרת?","מידע מסווג,משהו שאתה לא יכול לדעת"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אבל רק שאלתי את השם שלך"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"היי"תקף היצור,"אם אני לא הייתי פה ומוציא לך ת'כדור הדפוק מהכתף המדממת שלך,היית גומר כארוחת ערב לקיקלופ שעיר ושמן" אמר היצור[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"קיקלופ?"נחרד אש,הוא חשב שהוא הזה,"אתה אומר שקיקלופ ניסה לאכול אותי?!"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כמעט"אמר היצור והלך לו,אך אש לא הסתפק בזה,הוא רצה תשובות...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"איך לעזאזל הופיע קיקלופ שעיר ושמן בקנטו?,זה יצור דמיוני!" קרא אש,אך היצור התעלם ממנו,אש לא וויתר,"היי,אתה יודע,אם אתה יודע משהו אז כדאי שתסביר לי כי אתה.."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"חייב לי תשובות?,ילד,אני לא חייב לך שום דבר אז תשתוק ותן לי להמשיך בחיים אוקיי?"אמר היצור והלך לדרכו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"בסדר,אבל אם אתה תראה אותי אתה לא תצפה ממני לעזרה כשאתה תיפגע"צעק אש וחזר לכיוונו לעיר פאלט,"זה יהיה בלתי אפשרי,אני בעל חיי נצח"גיכך לעצמו היצור והלך בדרך ההפוכה מזו של אש....[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בעודו מתקדם לוירדיאן,נייטס נתקל בשלולית ויושב לו מולה,"איזה ילד מוזר"חשב לעצמו נייטס בעודו נח על גזע עץ,פתאום הוא ראה משהו בבבואה,דרקון בעל גוון כחול לבן היה מאחוריו והביט בו,ואיתו משמאל הופיע עוד דרקונית עם גוון אדום לבן,הנמצאת ליד אחיה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אם אתם רוצים לדעת על המשימה, עשיתי אותה בלי בעיה" אמר נייטס בשלווה אל האחים הצופים,אך הם התבוננו בנייטס ויישרו אליו מבט כועס, "מה?, הייתה לכם בעייה עם שחרור הפוקימונים מהפסלים?" שאל נייטס בפליאה,"לא, מה שמפריע לנו זה איך שהתנהגת לאש..."אמרה לטיאס...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מי?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"הילד המדמם,למען השם!"זעק לטיאוס והמשיך,"למה נפנפת אותו והמשכת בדרכך?!"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אממ...,זוכר לפני 75 שנה ,שאמרתם לי לשמור על זהותי בכל מחיר?!"צעק נייטס בחזרה[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"רק למי שאנחנו לא מכירים"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"נו?,אז מה עשיתם איתו" לגלג נייטס,"הוא עזר לכם לנצח בלוטו?!,או אולי ראיתם איתו איזה סרט קטן,ושחכתם לקחת כסף והוא התחיל לצרו..."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"הוא הציל את הבית שלנו וגם את אחי אילולא הוא לא עבר שם..." קראה לטיאס בכעס[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"....,בסדר" אמר נייטס במבוכה,"אז להגיד לו שאני שליח שלכם?","לא, הוא יודע יותר מדי,וכדאי לך למהר" אמרו שניהם ביחד[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"ל..למה?[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"תעלה את העצים ותסתכל ימינה,אש נמצא בעיר פאלט"אמרו השניים [/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"ותיזהר"הוסיפה לטיאס והם נעלמו להם[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס לא הבין במה מדובר,הוא התחיל לטפס על העץ הקרוב ביותר והסתכל אל עבר העיר פאלט,אחר כך הוא הסתכל ימינה ומשהו משך את תשומת ליבו:ענן ריצה אדיר המתקרב אל העיר פאלט,נייטס כבר ידע מה זה:מפלצות,מפלצות ומפלצות...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כוס אוחתק" קלל נייטס והתחיל לרוץ לעבר העיר פאלט.[/FONT][/SIZE]

[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]הדבר הראשון שאש שמע כשהגיע לעיר פאלט היה...כלום...,גם הריח,הוא לא ראה גם שום דבר,כאילו העיר ננטשה"מוזר" אמר לעצמו אש,בעודו עמד בכניסה לביתו...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אני בבית אמא" קרא אש בשמחה בעודו נכנס לבית,פיקאצ'ו שלו הריח משהו מוזר,משהו לא טוב,משהו רקוב....[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש התחיל להסתובב בבית,הוא חיפש בכל חדר:בחדרו,בחדר הכביסה,אך לא מצא אותה בשום מקום...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"היא בטח בסידור..."חשב אש אך מחשבתו נקטעה כשדרך על משהו,אש הסתכל וראה משהו שהוא לא ציפה לו-דם..,ברגע זה,נחרד אש,כי הוא לא רצה שהרעיון שעלה במוחו בעקבות הדם יהיה נכון..[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש התחיל לעקוב אחרי שביל הדם וראה שהדם הגיע מהארון,אש פתח את הארון וראה משהו שגרם לו להתחרט על פתיחת הארון-גופת אימו המלאה בדם,אש התחיל להזיל דמעות,פיקאצ'ו ידע שזה זמן קשה בשביל אש...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש צעד אל הסלון,לראות משהו שישפר את הרגשתו,אך זה לא עזר.פתאום משהו משך את תשומת לב של אש-מבזק חדשות על שלושה מטוסים שהתרסקו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"..ולא נמצא אף ניצול"אמרה הכתבת והמשיכה"המשטרה חושדת בכך שזה לא קרה בטעות,אלא שמישהו חיבל במטוסי החברה אחוות נאו והרג את כל הנוסעים,הנה תמונות שצילם תייר ממטוס עובר אורח" אמרה הכתבת ..,אש התבונן בתמונות טוב טוב,"היי,זה דומה ל..." ואז משהו היכה בו-היצור שהציל את חייו בדרך 1, הוא בטח יודע משהו על מות אמו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש לא בזבז רגע" בו פיקאצ'ו,הולכים","פיקה?" שאל פיקאצ'ו בתהייה מה הוא חיפש.אש התחיל לארגן את התיק ואת כובעו כדי למצוא את היצור שחייב לו כמה תשובות,אך ברגע שפתח את הדלת משהו נתקל בו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"הנה אתה,תקשיב,אין לך הרבה זמן אז כדאי ש..."אמר היצור אך אש קטע אותו,"אתה!"אמר אש ותפס אותו בידו "תקשיב לי ותקשיב לי טוב טוב,כדאי לך להסביר את כל הקטע הזה עם הקיקלופ אחרת.."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אחרת מה?" שאל אותו היצור,"תקשיב ילד,אני צריך שתתחבא,הם באים לצוד אותך,ואם תחייה,אתן לך את ההסבר שאתה צריך"אמר היצור,בחוסר רצון הסכים אש לדברי היצור והלך למעלה לחדרו והתחיל לחשוב על מקום להתחבא,אבל ממה?,ולמה? התחיל לחשוב אש,אך מחשבותיו נקטעו כשהרגיש משהו שנושם על עורפו,נשימה מצחינה המריחה מדם,אש הסתובב לאט לאט ונחרד למראה היצור.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]זה היה האנדום,אבל לא האנדום רגיל-עורו השחור לא היה ובמקומו היה בשר חי המטפטף דם,ניביו של ההאנדום המעוות היו חדים כמו סכין,ועיניו היו שחורות לגמרי.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ההאנדום תקף בנשיכה על אש,אך אש היה זריז יותר ובעט בו,"פיקאצ'ו מכת ברק!" קרא אש,פיקאצ'ו שלח אל ההאנדום מכת ברק אך זה לא הזיז לו הרבה,האנדום השיב בלהביור,אך פיקאצ'ו התחמק,"צא מתקפה מהירה!" אמר אש ופיקאצ'ו פתח בריצה מהירה ופגע בהאנדום,שהתעלף מהמכה המהירה,"זהו זה?,חשבתי שיהיה יותר.."חשב לעצמו אש אך נקטע בעודו רואה 5 האנדומים מעוותים המגיעים מחלונו,והתחיל לקרוא לעזרה,"פיקאצ'ו תתרחק מהם!"קרא אש לפיקאצ'ו ופיקאצ'ו עשה כדבריו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ההאנדומים המעוותים התקרבו לאט לאט עם שיניים חשופות,אך לפני שהם התחילו לתקוף,שני להבים חדרו דרך גופם במכה אחת.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אותו היצור הצליח במזל לעצור את ההאנדומים שעמדו לאכול ארוחת ערב,"תודה שוב" אמר אש,"אין בעייה,וכנראה שאני חייב לך התנצלות"אמר היצור והמשיך"השם שלי הוא נייטס,מי אתה" שאל אותו נייטס,"אני אש,מאמן פוקימונים" אמר אש בחיבה ולחץ איתו יד,אך הלחיצה נקטעה בעוד שהבית רועד,נייטס הסתכל החוצה וראה 3 קיקלופים הדוחפים את הבית,ומאחוריהם גדוד שלם של האנדומים מעוותים,נייטס הסתכל מימינו וראה עמודי חשמל,ועלה לו רעיון קטן.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"תטפס עלי"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"תטפס עליי ואני אוציא את שלושתנו מפה"אמר נייטס ושלף את להביו,אש התחיל לטפס על גבו של נייטס וקרא לפיקאצ'ו להיכנס לתיק.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס שלח את להביו אל חוטי החשמל ונתלה עליהם בשקט כדי שאויביו לא ישימו לב,לבסוף,נייטס הגיע ליציאה מפאלט והתחיל לברוח יחד עם אש ופיקאצ'ו.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לאחר שעה של ריצה,ישב אש,מתנשף ומזיע,על הדשא,לעומתו,נייטס עמד והביט בשמיים,"אתה לא התעייפת?"שאל אש בפליאה,"בכלל לא,אימנתי את עצמי לא להתעייף,אני מתעייף אם אני רץ 10 שעות רצוף ביום בעלייה" אמר נייטס,אש הסתכל עליו עם פה פעור ולא ידע מה להגיד,"אתה רוצה את התשובות שאני חייב לך?" שאל אותו נייטס,"או כן,אז.." אמר אש,"טוב,אז ככה" אמר נייטס והמשיך:[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אני נייטס,ואני עובד עם הממשלה כדי לעצור ארגון פשע העונה לשם:האחווה האפלה,ארגון זה מסווה את עצמו בכך שהוא עונה לשם כיסוי:אחוות נאו-ארגון המתעסק במוצרים רפואיים וכו'"אש שרק מהתרשמות.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"בכל מקרה,הארגון הזה עוסק בהפיכת פוקימונים חיים ונושמים לפסלים ומוכר אותם לאנשים בכל רחבי העולם,אך אני גיליתי שיש יותר מזה","מה זאת אומרת?" שאל אותו אש,"היצורים שתקפו אותך בחדר שלך,הם הזכירו לך פוקימון מסויים?",אש חשב לרגע ואז נחרד,"אתה בעצם אומר לי ש..","בדיוק,הם הופכים פוקימונים למוטציות".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אתה לא רציני,זה...זה....התעללות בפוקימונים!"זעם אש,"מה לעשות,הארגון הזה חושב שהוא מעל החוק"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אז מה עושים?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"קודם כל עוצרים את אספקת התקציב שלהם,אנו צריכים לעצור את אספקת האדוונטל"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"המה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"זה חומר שמתפשט על יצור חי ומקפיא אותו,החומר לא טוב עם אוויר,לכן,כמה שפחות אוויר,ככה יותר טוב"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אז איפה נמצא את האספקה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אני קבעתי להיפגש עם איש קשר,הוא ימסור לי את המודיעין למיקום האספקה,מקום הפגישה נמצא במרכז הפוקימונים שבוירדיאן" אמר נייטס בעודו מצחצח את להביו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אוקיי" אמר אש "אבל יש לי שאלה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"רוץ"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אם אתה מספר לי את זה,זה אומר שאנחנו צוות?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס שתק לרגע וחשב,"מה אתה חושב אש?",אש חייך אליו בעודו ליטף את פיקאצ'ו,"אל תדאג,אני לא אאכזב אותך נייטס"אמר אש.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אני יודע שלא"אמר נייטס,קיפץ אל ענף עץ והתחיל לישון[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"לילה טוב גם לך"אמר אש ושכב על הקרקע ונרדם[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אז כנראה שנייטס מצא לעצמו שותף להרפתקה,אותו הדבר לאש,שניהם ידעו שהמסע הולך להיות ארוך וקשה,אבל הם ידעו שיש להם אחד את השני...[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בפרק הבא:אימת פוקימוני הרוח בסיילנט היל![/FONT][/SIZE]

אחלה פרק אבל עשית את זה כאילו אש שכח מאמא שלו די מהר

ממש אחלה פרק! אני ממש בכיתי כשאש ראה את אמא שלו.... מחכה להמשך...

ממש אחלה פרק! אני בכיתי כשאש ראה את אמא שלו... מחכה להמשך....
ומי שמעליי צודק אש שכח מהר מידי מאימו....

בוויזל השולט,לא לעשות דאבל בבקשה ><,הנה פרק שלישי

פרק 3:[FONT=Times New Roman][SIZE=3]אימת פוקימוני הרוח בסיילנט היל![/SIZE][/FONT]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3][/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]2010.6.25[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]העיר וירדיאן,קנטו[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]העיר וירדיאן,עיר בעלת מכון פוקימונים מצליח וחזק ביותר המנוהל על ידי אגטה,שהייתה אליט פורית בעבר וכיום מנהלת את מכון וירדיאן.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"..."שתק אש למראה העיר,"מה קרה?" שאל אותו נייטס,"שום דבר,אני פשוט..."אמר אש ויישר מבט אל הרצפה,"...,זו אמא שלך נכון?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כן...,אבל למה דווקא היא?" [/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אני מאמין שהיא סוג של קורבן מלחמה,ככה הארגון קורא לנפגעים חפים מפשע" [/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אני נשבע לך,אני אהרוג את מי שעשה זאת"אמר אש ודמעה זלגה מעיניו[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"תקשיב,אני מציע לך להתקדם,למרות הקושי,מי שעשה את זה חושב שאתה תבכה כדי יהיה לו זמן לעבור לצעד הבא"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מהו?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אין לי מושג...,בכל מקרה, כדאי לך להתגבר על זה,אחרת זה יעכב אותך"אמר נייטס בעודו מתקדם אל מרכז הפוקימונים,בחוסר ברירה הסכים אש ובא איתו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ברגע שאש ונייטס נכנסו למרכז הפוקימונים,אש רץ היישר אל האחות ג'וי,בעוד נייטס מתיישב בשולחן[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"שלום האחות ג'וי,יש לך קופסה של אוכל לפיקאצ'ו שלי?"שאל אש את ג'וי,אבל לפני שהיא הספיקה לענות,נייטס סימן לאש לבוא,"מה?,אתה לא רואה שאני באמצע משהו?" אמר אש בכעס,"אם אתה צריך אוכל לפיקאצ'ו שלך,יש לי משהו שימלא לו את הקיבה ליומיים שלמים",אמר נייטס ושלח יד אל נרתיק הלהבות שלו,"שם אני מחזיק כל מיני חפצים ומאכלים שיעזרו לי" אמר והוציא משם פרי כתום כחול,בעל ריח משביע,נייטס נתן את הפרי לפיקאצ'ו ופיקאצ'ו התחיל לאכול בשמחה"פיקה פיקה!"קרא פיקאצ'ו בשמחה, בעודו הוא נהנה מהפרי.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פתאום נשמע גיהוק מדלת הכניסה של מרכז הפוקימונים,נייטס הסתכל לשם,"אוי לא,רק לו הוא" אמר נייטס בתסכול,"מי זה?" שאל אש,"זה ג'ונ אן רולה" אמר נייטס והמשיך"איש המודיעין הכי טוב שיש אבל הבנאדם הכי שיכור שראית בחיים שלך,יאללה בוא" אמר נייטס והלך לכיוון ג'וני אן רולה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"היי ג'וני" אמר נייטס,האיש השיב בגיהוק ואמר"מה נשמע אמלס?,מה ת'ה מחפש אמיגו?","אתה מכיר את הארגון האחווה האפלה?" האיש גיהק והנהן,"יופי,אני צריך שתגיד לי איפה מאכסנים את אספקת האדוונטל" אמר נייטס,האיש התחיל להקיא וכשסיים הוא אמר שני מילים שהחרידו את נייטס:"סיילנט היל" אמר והתחיל ללכת לכיוון ג'וי.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"בוא" אמר נייטס לאש והתקדם לעבר היציאה בעודו רועד, אש שם לב לזה והתחיל לשאול"מה זה סיילנט היל?".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס קפא במקום,"אתה לא רוצה לדעת" אמר והמשיך ללכת,אש ידע שזה יעבור לו,וכשזה יקרה,הוא ישאל.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס התחיל ללכת לכיוון אינדיגו,ואש הלך בעקבותיו,בסוף הוא עצר ואמר"תעלה על הגב שלי",אש עשה כדבריו,נייטס התחיל לקפץ על גגי מבנה אינדיגו עד שהגיע למחוז ג'וטו."מעניין מה אנחנו עושים בג'וטו" חשב לעצמו אש.[/FONT][/SIZE]

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לאחר חצי שעה של קיפוצים וריצות,הגיעו הצמד לעיר אוליבין,נייטס הוריד את אש ושניהם ישבו על ספסל ונייטס התחיל לדבר:"אש,אני צריך שתישאר פה","מה?" שאל אש,"אני צריך שתישאר פה,סיילנט היל זה לא מקום לילדים כמוך" אמר נייטס בקרירות.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"קדימה נייטס,אני שרדתי מלא מקומות גרועים מהסיילנט היל הזה,מה כל כך גרוע בו?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"לא אכפת לי,אני לא רוצה שתגמור כמו אמא שלך"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"תודה שהזכרת לי" מלמל אש,ולמראהו נאנח נייטס והסביר:"סיילנט היל זה מקום שהייתי בו כמה פעמים,וייחלתי לעצמי שלא אחזור לשם..." אמר נייטס והמשיך"סיילנט היל היה במקור ישוב שהצטיין בפורימוני הרוח והאופל שלו...,אך יום אחד מאמן אחד הגיע לעיירה ומשום מה שרף אותה עד אפר,אך משהו קרה לעיר,כמה מאמני רוח שרדו והם החליטו להישאר בסיילנט היל ולשמור עליה מכל צרה.."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש קטע אותו ושאל"אז איך זה שהאחווה האפלה הצליחה להשיג את האספקה שלה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס שתק וחשב,לבסוף הוא ענה לו:"אין לי מושג,בכל מקרה,מי שנכנס לסיילנט חתם את סופו,ולא הייתה משם דרך חזרה..."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"איך?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מאמני הרוח המאוחדים משתמשים בפוקימוני הרוח שלהם כדי לגרום לפולש להשתגע ולהרוג את עצמו"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש נחרד כששמע זאת,עכשיו כשהוא חשב על זה,הוא לא כל כך רצה להיכנס לשם,אך הוא הבטיח לעצמו שהוא עם נייטס אש ובמים.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לבסוף נייטס קם והתחיל ללכת לחוף אוליבין,אש הלך בעקבותיו,נייטס הסתכל על אש והבין שהוא לא מתכוון לוותר,אז הם התקדמו ביחד.[/FONT][/SIZE]

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]חוף אוליבין היה מקום די שמח,ילדים שחו ושיחקו אחד עם השני,מאמני פוקימונים ניסו לתפוס פוקימוני מים, ואחרים פשוט השתזפו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אך נייטס ואש לא באו לשם במטרה זו,"רגע,איך מגיעים לסיילנט היל?" שאל אש,נייטס לא ענה והלך עד ששניהם הגיעו לגבעה,נייטס לא הוסיף מילה והתחיל לטפס,אש טיפס בעקבותיו..[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פתאום אש הריח משהו שרוף,ריח של אפר,עלתה בראשו אפשרות אחת-הם הגיעו.נייטס תפס בקרקע ועלה עליה,ועזר לאש לעלות לאדמה,מולם עמד חצי שלט המלא באפר ועליו כתוב:סיילנט היל,מקומם של______הרוחות.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש נבהל למראה השלט"אל תדאג,אני אעזור לך לעבור" אמר נייטס אך בפנים חשש שהוא יתקע שם לנצח,מאחר שהוא בעל חיי נצח...[/FONT][/SIZE]

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מה שאש ראה מולו היה מעבר למציאות-עיר שרופה למוות ובכביש היו כמה וכמה גופות,להקה של אבסולים עברה בכביש,ואש ידע שזה סימן גרוע מאוד.כתמי דם טריים היו מרוחים על המבנים שהיו שרופים למחצה,נייטס כנראה שם לב לעור הברווז שנוצר מהחרדה של אש,"אם אתה חושב שזה מפחיד,נראה איך תגיב לערמת הרגליים" אמר והמשיך,"אז...איפה הם?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"איפה מה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פוקימוני הרוחות?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כנראה שהם לא יופיעו בקרוב"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש ופיקאצ'ו נאנחו להקלתם,הם חשבו שהם הולכים למות 5 דקות אחרי שהם נכנסו,פיקאצ'ו הסתכל לעבר הרחוב וראה משהו שהקפיץ אותו,פיקאצ'ו התחיל להצביע אל עבר הערפל,"מה קרה חבר?","הוא מתריע"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מתריע למה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"על בואם" אמר נייטס,"בוא לסמטה מהר!" אמר נייטס,אך אש קפא במקומו,כי מה שהוא ראה גרם לו לקפוא כמו פסל-אותה גופה של אימו,נראתה כמהלכת אליו,נייטס ראה זאת,והתחיל למשוך את אש איתו,"זו רק אשליה,תתעורר אש!"אמר נייטס בעודו מושך את אש לסמטה וסותר לו,אך זה לא עזר,"מצטער חבר" אמר ונתן לאש אגרוף,דבר שכנראה העיר את אש בזעקת כאב,"התעוררת?,יופי עכשיו בוא!" צעק נייטס והתחיל לרוץ ולגרור את אש.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]יותר ויותר רוחות התחילו להופיע ולרדוף את נייטס ואת אש,נייטס ניסה להתחמק מכמה שיותר רוחות בדרך,אך עם כמות הרוחות שהופיעו,זה היה בלתי אפשרי.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לבסוף,גנגר אחד הצליח לתפוס את נייטס והאט אותו,ועוד פוקימוני רוח התחילו לקפוץ עליו ונערמו עליו,עד שבסוף,נייטס לא יכל לזוז,אש התחיל לבעוט בהם בייאוש,בעודו מגן על פיקאצ'ו שלו,אך רגע לפני שאש התחיל להשתגע,נשמעה צעקה חדה שגרמה לרוחות לסגת,נייטס לא הבין במה מדובר....,הוא הסתכל מסביב וראה רוח מוזרה,אחת שלא גרמה לו להיבהל...,אחת שהוא הכיר...[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בפרק הבא:הרוח של אנתוני!,טירת קיוריאן[/FONT][/SIZE]

פרק טוב. איזה עיר מגניבה

וואוו מעניין מי זאת הרוח הזאת ואיך הוא מכיר אותה...
אגב בששר לדאבל זה היה סוג של תקלה אני כתבתי משהו וזה העלה את זה ולא שמתי לב ואז המשכתי לכתוב וזה העלה את השני... אז סליחה....

טוב חברה,כמו שאמרתי לכם,מה-1 ליולי עד ל4 ליולי אני אהיה מחוץ לארץ אז אל תצפו לפרקים בתאריכים אלה,הנה הפרק הרביעי

פרק 4-הרוח של אנתוני! טירת קיוריאן
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]הרוח של אנתוני ריחפה לאט לאט אל נייטס,"....,קשה לי להאמין שיש לך משהו לחפש פה,אחרי שרצחת אותי לפני 75 שנים" אמר אנתוני בכעס,"אנתוני,מ..מה אתה עושה פה?" שאל נייטס בתהייה,"אתה אמור להיות ב..."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"גיהינום?,הייתי בדרך לשם,אבל אני נשארתי תקוע פה,והאמת,הגיהינום עדיף לי מפה" אמר אנתוני בכעס,אש ופיקאצ'ו הביטו ברוח של אנתותי בפליאה,"אתה מכיר אותו"שאל את נייטס,"כן,אבל זה לא העסק שלך"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מה קרה נייטס?,לא קשוח כמו פעם?" גיחך אנתוני,בעודו מביט על הפיקאצ'ו המבוהל,"אתה לא רוצה שאכאיב לך נכון?" אמר נייטס בזעם,"כבר שכחת שאני רוח,ידידי,או שעלי להגיד-חבר שהרג אותך"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס שחק שיניים,אך אש הרגיע אותו"אין לנו זמן לזה,אנחנו צריכים למצוא את אספקת האדוונטל"אמר אש,נייטס הנהן והמשיך להתקדם.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"וואו וואו וואו" קרא להם אנתוני,"אתם מחפשים את האדוונטל של האחווה האפלה הא?","מה כבר אתה יודע?" אמר אש,"דווקא ציפיתי לתשובה מנייטס,אבל אם אתה זה ששואל,אני הייתי "אחראי" על מיקום חציבת האדוונטל,ואני עדיין יודע אותו" אמר אנתוני בגאווה,"מרשים,עם כמות אינטליגנציה כמו שלך,הייתי בטוח שתשכח אותו" לגלג עליו נייטס,"נייטס,הוא יכול לעזור לנו","יכול,אבל הוא לא יעשה זאת אלא אם כן משהו יצא לו מזה" אמר נייטס,"וכרגיל אתה צודק!" אמר אנתוני ומחא כפיים,אך מכיוון שהוא היה רוח ,הידיים שלו עברו דרך אחת לשנייה,"ומה שאני רוצה זה שתשחררו אותי מפה" אמר אנתוני,"אבל איך?" שאל אש,"אממ....תהרגו את הבוס של המקום,הוא האחראי הקבוע של האדוונטל ומנהיג מאמני פוקימוני הרוח ששרדו,הוא מחזיק בנשק מיוחד שיוצר בועה שמקיפה את סיילנט היל ולא נותנת לשום רוח אומללה כמוני לצאת!,אז מה שאני רוצה זה שתשמידו את הנשק,וכך תוכלו לעצור את כריית האדוונטל,שתי ציפורים במכה!" אמר אנתוני,"זו באמת עסקה טובה" אמר אש ונייטס הסכים איתו ואמר"דיל,רק עוד דבר אחד,איפה נמצא המכרה" שאל נייטס,"אתה מתכוון לטירה" אמר אנתוני,"היא נמצאת בהמשך הגבעה,אף רוח לא מעזה להתקרב לשם,רק הם.." אמר אנתוני בחשש,"מי זה "הם?" שאל אש,"הם זה האנשים אחרי המוות,כאלה שקוללו על ידי האחראי ותקועים בטירה" אמר אנתוני,"וכשאתה מתכוון לאנשים אחרי המוות אתה מתכוון ל.."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כן,אני מתכוון לזומבים אוכלי מוח,מתים מהלכים,בלה בלה בלה וכל השטויות האלה" אמר אנתוני.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]צבע העור של אש ופיקאצ'ו הפך לבהיר מאוד מרוב פחד,לנייטס זה לא הזיז כל כך-זומבים זה אומר בשבילו אנשים גוססים,שרק צריך לעשות להם "קנאק"בצוואר כדי להרוג אותם.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"טוב,אז אנחנו יוצאים" אמר נייטס וגרר את אש איתו,אש בחוסר ברירה,נגרר איתו"בוא פיקאצ'ו" אמר בפחד,ופיקאצ'ו בא אחריו.[/FONT][/SIZE]

[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מה שנייטס ואש ראו גרם להם לקפוא במקום-מולם עמדה טירה המכוסה בכתמי דם וכמה איברי אדם עליה,ועל אחד החלונות היה תלוי איבר מין כרות של הגבר,אש עמד להקיא מרוב גועל,אך לנייטס זה לא הזיז.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס התחיל לצעוד אל תוך הטירה ואש אחריו,ומה שהשניים ראו הבהיל אותם עוד יותר-חרבות מגואלות דם עמדו על דלתות לחדרים,ובתקרת החדר היה תלוי ראיצ'ו,פיקאצ'ו התחיל ליילל מפחד,"די פיקאצ'ו,הכל יהיה בסדר,אני איתך חבר" אמר אש אך פתאום שמע מישהו הגווע מאחוריו,נייטס שמע את הרעש הזה והסתובב לכיוון אש,ושלף את להביו,"תתכופף"צעק נייטס לאש,אש עשה כדבריו ונייטס שלח את להביו מעל אש,אש הסתובב וראה זומבי מגואל בדם ובבטנו שני הלהבים של נייטס,אש התחיל להקיא למראה הזומבי המת,וסיים אחרי 5 דקות,"סיימת להקיא?,כי אני רוצה לסיים עם זה"אמר נייטס,כן גם אני,חשב לעצמו אש,בעודו מחזיק בבטנו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס פתח את הדלת ונכנס לחדר ואחריו אש,"וואו!" קרא אש בעודו מסתכל על החדק הענקי ובו מלא זומבים במכלים,נייטס לא האמין למראה גם,אך ידע שאין מה לחפש פה,"קדימה אש,אין מה לחפש בחדר הזה..." אמר נייטס אך נקטע בגלל הקריאות של פיקאצ'ו לתקרה,"מה קרה פיקאצ'ו" אמר אש והסתכל למעלה,וראה משהו מוזר-שתי עיניים כחולות הסתכלו לעבר אש ונייטס,נייטס שלח את ידיו לנרתיק הנשק שלו,אך אש עצר אותו,"פיקאצ'ו מכת ברק אל עבר העיניים"אמר אש ופיקאצ'ו שלח מכת ברק אל עבר זוג העיניים.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]זוג העיניים התחיל ליפול ואיתם גוף של פוקימון קטן עם אוזניים גדולות,אש גיחך לעצמו"זה ריאולו,מה אתם יודעים..."אמר אש ושלח יד כדי ללטף את הריאולו,אך ריאולו קפץ אחורה מאש,פיקאצ'ו התחיל לדבר איתו,אך ריאולו התעלם,"מה הוא עושה" שאל את עצמו נייטס,בעודו הוא רואה את הריאולו מחטט בגופו ומחפש משהו...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בסוף,ריאולו הוציא כפתור ותלה אותו על חזהו,"שלום" אמר הריאולו,אש ונייטס נדהמו למראה הריאולו המדבר,"אתה מדבר?" שאל אש בפליאה,"כן,רק אם המכשיר הזה,כמובן" אמר ריאולו,"מה אתה עושה פה?,זה מקום מסוכן מדי לפוקימונים כמוך"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אני לא רציתי לבוא לפה"אמר ריאולו והמשיך"אנשים במדים עם רובים ונשקים ופסלים שנראים כמו פוקימונים נטשו אותי פה" אמר הריאולו,"ומאז אני לא מצליח לצאת מפה...","יש דלתות יציאה אתה יודע" אמר נייטס[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"הייתי יוצא אם קיוריאן היה חלש"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מי זה קיוריאן?" שאל אש[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"קיוריאן הוא המנהיג המפלצתי של סיילנט היל,הוא סוג של חצי ענק וחצי זומבי,הוא והשרשראות המפחידות שלו כולאים אותי ואת כל הזומבים האחרים פה" אמר ריאולו והמשיך"בני האדם היחידים שהוא נותן להם להיכנס ולצאת הם אותם האנשים שנטשו אותי פה,והם יוצאין מפה אם איזה חומר בצבע זהב כזה,נראה לי שהם קוראים לזה אדננסל?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש ונייטס החליפו מבטים,הם ידעו טוב מאוד מי האנשים האלה היו"קודם כל,האנשים שנטשו אותך הם מרושעים,הם שייכים לארגון האחווה האפלה,אשר הופכת פוקימונים לפסלים,שנית,קוראים לחומר אדוונטל" אמר נייטס ושאל:"מה שאני לא מבין זה למה הם לא הפכו אותך לפסל כמו הפוקימונים האחרים..","אולי הוא מיוחד..." אמר אש ופנה אל ריאולו:"אל תדאג ריאולו,אני אש והעיר פאלט,וזה פיקאצ'ו,הבחור שלידי הוא נייטס ואנחנו נוציא אותך מפה" אמר,"באמת?,כי אם כן,אני חייב לך את חיי אש!" אמר ריאולו בשמחה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אתה יודע שאנחנו פה כדי למצוא את האדוונטל,ואנחנו עדיין לא יודעים מהו המיקום שלו" אמר נייטס,"אל תדאגו,אני יודע כל מקום בטירה הזו",אמר ריאולו,"אבל הזומבים..."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"לא צריך לדאוג,הם בדרך כלל אוכלים אחד את השני כל היום" אמר ריאולו,אש ונייטס החליפו מבטים והתחילו לעקוב אחרי ריאולו...[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]כעבור חצי שעה,ואחרי כמה זומבים חלשים וגוססים,הגיעו אש , פיקאצ'ו,נייטס וריאולו אל הר סלעים הזוהרים בזוהר טהור,"אז זה האדוונטל.." מלמל אש,"אכן כן" אמר נייטס בעודו מחטט בנרתיק,"מה אתה עושה?" שאל אותו אש,"את זה" אמר נייטס והוציא שלט ודינמיט,"אתה הולך לפוצץ את המקום?!","אל תדאג,כשזה יתפוצץ,אנחנו נהיה כבר מחוץ לטירה" אמר נייטס בעודו שותל את הפצצה עמוק בתוך הר האדוונטל,"ברגע שאלחץ על הכפתור הזה,הפצצה תתפוצץ בעוד רבע שעה,ועד שמישהו ימצא אותה או ינסה לפרק אותה...בום!" אמר נייטס וצחקק,"אוקיי,בוא נעוף מפה" אמר ריאולו בחשש,"כבר בדרך חבר" אמר אש בעודו יוצא מהחדר"[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"הגענו" אמר ריאולו בעודו עומד אל היציאה,נייטס הסתכל על דלת הטירה ולחץ על הכפתור,"זה אמור לעשות את העבודה,שום זומבי או יצור אחר יוכל לפרק את הפצצה" אמר אש בעודו מתקדם אל הדלת בשמחה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אך פתאום הוא הרגיש חום,הוא הסתכל אל עבר היד שלו וראה שהוא נכווה"אאווו!" צרח אש מכאב,"זה מחסום!"אמר ריאולו"הוא גילה אותנו" ילל ריאולו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"נו נו...,נראה שמישהו ניסה לפוצץ את הטירה שלי..." נשמע קול קר ומתכתי,"מי זה?" צרח נייטס בעודו שולף את להביו,"הסיוט הכי גרוע שלך..." גיחך הקול.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פתאום נייטס ראה משהו שמשך את תשומת ליבו:שני האנדומים המתקרבים אל אש ומאחוריהם הדבר הכי מכוער שהוא ראה:מול נייטס עמד ענק שמן ואדום מרוב דם,ועל ראשו שרשרת גולגלות,ובידיו שרשראות ובסופן סכינים סגולים בעלי זוהר מסוכן.."אלוהים..." מלמל נייטס,"אז חשבתם שתוכלו להרוס את הבית היפה שלי?!,אני אראה לכם,עכברים חסרי נימוס,שאסור להתעסק עם ביתי,ובטח שלא איתי" צרח היצור"האנדומים,לתקוף" הוא אמר,ההאנדומים תקפו את אש,"פיקא!" אמר פיקאצ'ו בעודו משתמש במתקפת ברק מחשמלת,"אני אגן עליך אש!" אמר ריאולו ותקפץ במתקפה מהירה,ההאנדומים גערו אל עבר פיקאצ'ו וריאולו ותקפו בנשיכה,אך שניהם התחמקו,"פיקאצ'ו מכת בולט!,ריאולו מתקפה מהירה" אמר ואש והשניים עשו כדבריו:פיקאצ'ו זהר בזוהר צהוב והתחיל לרוץ אל עבר ההאנדום השמאלי,בעוד שריאולו פתח בריצה מהירה ופגע היישר בהאנדום השני,אשר נהדף מהמתקפה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בנתיים,נייטס ניהל קרב משלו עם קיוריאן:קיוריאן פתח במתקפה עם להביו-הוא שלח את להביו הסגולים היישר אל נייטס,נייטס פתח בריצה אל עבר הקיר,עלה עליו בריצה וקפץ היישר אל עבר ראשו של קיוריאן,ונתלה עליו עם להביו שנתקעו היישר בראשו,"גרררהההההההה!!!!" צרח קיוריאן מכאבים בעודו מסתחרר כדי להעיף את נייטס,"תרד ממני חלאה!" קרא קיוריאן בכעס,נייטס הסתכל אל עבר המנורה ועלה במוחו רעיון שטני.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס קפץ אל עבר המנורה ונתלה עליו,הוא העביר את השרשראות של להביו דרך המנורה וקפץ אל הרצפה,קיוריאן הסתכל אל עבר המנורה והבין מה נייטס הלך לעשות"אוי" אמר קיוריאן,נייטס משך במושכות להביו והרים את קיוריאן והתחיל לדפוק את ראשו בתקרה,עד שלהביו נתלשו וקיוריאן נפל על הרצפה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בנתיים,קרב הפוקימונים נמשך-פיקאצ'ו המשיך לתקוף במתקפת ברק בעוד שריאולו תקף במתקפה מהירה,אך בשלב כלשהו שילבו ההאנדומים את התקפתם ויצרו להביור ענקי,שפגע בפיקאצ'ו,אך פספס את ריאולו,אך לרוע המזל,הלהביור הענקי פגע באש בזרוע,שגרם לו ליפול בצעקת כאב,ריאולו הביט בכעס אל עבר שני ההאנדומים"אתם לא תפגעו בחבר שלי!" צעק ריאולו וכדור הילה נוצר בין ידיו ופגע בשני ההאנדומים במכה."וואו,זה היה מדהים!" קרא אש לריאולו,פיקאצ'ו טפח לריאולו על הכפתף,"זה היה שום דבר" אמר ריאולו בעודו מחייך משמחה,"קדימה,צריך לעזור לנייטס" אמר אש והתחיל לרוץ אל עבר נייטס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס הביט בקיוריאן והביט בשלט-3 דקות להתפוצצות,"טוב,הגיע הזמן להיות רציניים" אמר נייטס ולקח את הלהבים הסגולים,אך פתאום הוא הרגיש משהו שהחזיק אותו חזק,פתאום הוא ראה את הפרצוף המכוער של קיוריאן מולו,הוא הסתובב וראה את אש מולו וקרא לו"אש! הלהבים של קיוריאן,תיפטר מהם",אש הביט אל עבר נייטס,תפס את הלהבים והתחיל להתקדם אל עבר קיוריאן,"פיקאצ'ו זנב ברזל על הרגל של קיוריאן!" פיקאצ'ו עשה כדבריו והכה את רגלו של קיוריאן בזנב הברזל שלו,קיוריאן צרח מכאב והתכופף,אש הרים את להביו ותקע אותם בצוואר של קיוריאן.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]קיוריאן צרח מכאב והתמוטט אל עבר הדלת ופתח את המחסום ושחרר את נייטס,"מהר!,זה עומד להתפוצץ"אמר נייטס,וארבעתם יצאו מהטירה,ומאחוריהם נשמע בום ענקי,ואחריו משב רוח ענקי,נייטס ידע מה זה-המחסום ששחרר את הרוחות הכלואות,וביניהם אנתוני.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"עבודה טובה אש" אמר נייטס,"בחזרה אליך" אמר אש,אך הוא הרגיש שמישהו משך בבגדיו,הוא הסתובב וראה את ריאולו,"מה קרה?" שאל אותו אש,"תודה שהצלת אותי,אתה ממש מאמן נחמד אש,אתה...אני יכול להצטרף אליך?" שאל ריאולו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש חייך אליו ואמר"בטח",אש שלף פוכדור וזרק אותו על ריאולו,ולאחר כמה צפצופים,הוא נלכד,נייטס הסתכל עליו ומלמל:"רואים,רואים שאתה מאמן טוב.."[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בפרק הבא:אביר אוליבין נגד רוח המלחמה!,הגעתה של נסיכת הוואן[/FONT][/SIZE]

יש לך כמה טעויות שמצאתי בפרקים 4 ו3...

אתה מתחיל 'אמירת דמות.' הרבה פעמים עם 3 או יותר נקודות, וזה טעות, אתה מנסה להדגיש את השקט, אבל בלי שאתה כותב כלום שהדמויות אומרות זה כבר נקרא שקט...

אתה כותב סוגריים-אמירת-דמות (להלן אלו - " ") ככה לדוגמא: (רק דוגמא, אני לא אומר שזה יקרא.)
אש ונייסט ישבו על הדשא במשך שעה ארוכה, עייפים, כועסים, וחלשים, מהמאבק האחרון שלהם.
"זה בדיוק מה שהיינו צרכים."אמר אש"בזה אתה צודק ידידי, הם הביאו ספיריטומב, פוקימון אולטימטיבי ממש."המשיך נייטס את משפטו של אש.

___________
וככה קשה להבין על מה אומר נייטס, אש...
קשה..

תשתדל לעשות רווח בין כול סוגריים שאתה פותח וסוגר.
להלן דוגמא:

"סוף, סוף ניצחון." אמר נייטס, "ניצחון קשה אבל ניצחנו.." אמר אש.
שניהם ישבו על הדשא בבגדים מרופטים אך שמחים מנצחון, בהחלט שמחים מנצחון השד ההוא, ספיריטומב.
"ולחשוב שמה שהיינו צרכים היה לקרב אותו למקדש ולהלחיש אותו במכת ברק.." צחק נייטס.

______
מקווה שתיקח את ההערות לצומת לבך..

פשש איזה פרק

טוב חברה,אני הרבה זמן עבדתי על הפרק הזה,אז בבקשה תקראו,ולפי טענות הקוראים,שיפרתי את הכתיבה שלי,אם יש טעות שאני חוזר עליה,תגידו לי

פרק 5:אביר אוליבין נגד רוח המלחמה!הגעתה של נסיכת האוון
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מבצר דארקו.האי אלטו מאר.גבול ג'וטו[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]2010.6.28[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]22:38[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מבצר דארקו התקיים באי אלטו מאר תחת הכיסוי של המפעל של החברה המצליחה בתחומי הרפואה,מדע והנשק-אחוות נאו,כמעט לכל משפחה ברחבי ג'וטו והאוון יש את מוצריה,אך כשהמפעל נסגר בלילה,ארגון הפשע האחווה האפלה מתחילה את מבצעיה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מבצר דארקו מחולק לשני חלקים:[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]החלק הראשון הוא המפעל-המפעל פועל בבוקר,ובו ההוכחה להתקדמות משמעותית בטכנולוגיה:עשרות רובוטים ומכשירים מתקדמים,כל יום מגיעים עשרות רופאים,מדענים ומרכיבי נשק אל המפעל,ומקדמים אלפי מוצרי הנשלחים ברחבי המחוזות בכל יום.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]החלק השני של המבצר פעיל בלילות כמו שנאמר:3 שעות אחרי שהמפעל נסגר,אנשי מחלקת המדע והנשק יוצאים מבתיהם היישר אל המפעל,כשהם נכנסים,הם מגיעים לחדר הבקרה ומכניסים ססמה אשר מורידה אותם אל מבצר הנמצא מתחת לאי אלטו מאר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]במבצר דארקו אין הרבה חדרים,מקסימום 8-12,בעוד שבמפעל יש 50 חדרים,במבצר מסתובבים אלפי חיילים,המתאמנים בירייה,קרבות פוקימונים והתנקשות,על המבצר מפקדים 8 מנהלי מחלקת קרב או מדע שעליהם מפקד כמובן המנהיג,או יותר נכון מנהיגה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]היום במבצר דארקו,הייתה ישיבה חשובה ביותר של צוות הניהול-מפתח הנשק המדעי דנטור אלקרו קרא אל צוות הניהול כדי להדגים את הנשק החדש שהמציא.כולם כבר היו בחדר הישיבות,חוץ מדנטור....[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"נו,מה לוקח לו כל כך הרבה זמן?!" רטן דין,בעודו מגרד ברגלו,"אם זה חשוב לו כל כך כמו שהוא אמר לי,אז הוא יבוא בסופו של דבר" אמרה המפקדת ג'יי,ג'יי הייתה בעברה ציידת פוקימונים,אך לבסוף היא תפסה פיקוד על ארגון ציידים הנקרא:"האחווה האפלה".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פתאום נכנס אל הדלת בסערה הודי מיוזע,הוא לבש חלוק מעבדה מלוכלך והחזיק בידו הימנית אקדח כחול-סגול,"סליחה שאיחרתי,היו לי כמה עניינים עם כמה וכמה אנשים מבחוץ והייתי די עסוק אז...,ניגש לעניינים!" אמר דנטור,"הגיע הזמן..." גיחך דין,"סתום" אמרה ג'יי"אתה מוזמן להמשיך".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אהמ כן,בכל מקרה,הארגון שלנו קיים מאז מסע הצלב האחרון,אנחנו שעבדנו פוקימונים ומכרנו אותם,אבל מאז הופעתו של היצור המוזר הזה,הקורא לעצמו:"רוח המלחמה",תכניותינו מתעכבות ונכשלות יותר ויותר,עד היום הזה!" אמר דנטור וצעק אל עבר הכניסה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]שני בריונים אסייתים נכנסו אל החדר ואיתם כלוב ענקי ובו פסל של אביר,צוות ההנהלה היה מבולבל למראה הפסל של הכלוב,ג'יי הייתה מבולבלת עוד יותר"למה הפסל נמצא בכלוב?"שאלה.דנטור לא אמר מילה וחייך,הוא כיוון את האקדח וירה זרם אנרגיה כחול היישר אל עבר הפסל,בהתחלה לא קרה שום דבר,וכמה מפקדים התחילו לגחך,אך פתאום ידיו של הפסל התחילו לזוז,גם כן רגליו,הפסל הביט בצוות ההנהלה ההמום והתחיל לרוץ אליהם במבט רצחני,והוא יכל לתפוס אותם אם לא היה כלוב שמחזיק אותו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"זה אקדח מ.פ:מחייה פסלים,ירייה אחת על פסל כזה וזה יחייה אותו,ובאותו הזמן הוא יהיה מכונת הרג,הפסל יהפוך מהירייה לחסין לכל חומר מוצק שממנו יותקף כמו-קליע,בזוקה,אבנים כל דבר!,אך באותו הזמן הירייה תהפוך אותו לסופר חלש לכל חומר נוזלי שיבוא איתו במגע" אמר דנטור.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"יפה מאוד דנטור,אני מתרשמת" חייכה ג'יי,"עכשיו,כל מה שנצטרך לעשות זה למצוא את התועבה המוזרה הזו,להביא פסל ולחסל אותה" חייכה ג'יי.פתאום נכנס אל החדר חייל מתנשף,שהזיע כמו חמור ,פני החייל נראו אדומים כסלק,והוא לא הצליח אסוף את נשימתו,"מה יש?" שאלה ג'יי,החייל לקח נשימה עמוקה"המפקדת ג'יי,רוח המלחמה הצליח לעצור את אספקת האדוונטל שלנו ולנתק אותה אחת ולתמיד" ג'יי חרקה שיניים בזעם,החייל המשיך בדבריו"רוח המלחמה גם לא פעל לבד"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מה?" הופתעה ג'יי[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"רוח המלחמה האף האף...,הוא פועל עם אדם האף..האף שקוראים לו אש קאטצ'ם"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ג'יי קפאה במקום-אוייב ותיק עם נודניק,שילוב גרוע לאויבים,"איפה הם עכשיו","אני חושב שהם בדרך לאוליבין,עניין של חברה וותיקה נראה לי" אמר החייל,ג'יי פנתה לדנטור ואמרה:"דנטור,לך לעיר אוליבין וקח איתך את האקדח,תירה בפסל שקוראים לו "אביר אוליבין" ואני לא רוצה לשמוע מילה של כישלון,מובן?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כן ג'יי" אמר דנטור ויצא לדרכו.[/FONT][/SIZE]

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בנתיים-בחוף אוליבין...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אאו,הישבן" אמר אש בעודו משפשף את אחוריו השרופים,הדרך למעלה היא קשה ומייגעת,אך הדרך למטה מהירה וכואבת,מאוד כואבת,"חחח..זה מצחיק" גיחך נייטס,בעודו מתנקה ומתמתח,אש התבונן בו בבלבול"מה כל כך מצחיק?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"בזה שזומבים רצו לאכול אותך לא קיטרת,ומזה אתה מקטר?" צחק נייטס,אש הסמיק ואמר"לך אין ישבן אנושי,או משהו אנושי בגוף שלך"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"פפפפ...אל תזכיר לי" אמר נייטס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"עכשיו כשגמרנו עם סיילנט היל המפחידה ההיא,אפשר לכבס את הבגדים שלי?,החולצה שלי מלאה בדם" אמר אש בעודו מצטמרר,בטירה הוא הרג זומבי אחד,חוויה שלא רצה לחוות שוב,"לא אנחנו לא יכולים,הם בטח גילו שאנחנו הרסנו להם את אספקת האדוונטל שלהם,לכן אנחנו צריכים להיות בהיכון מלא" אמר נייטס והתחיל לצעוד אל עבר החוף"עכשיו בוא,אני מכיר בר איטלקי מצויין,אולי תמצא שם לאכול משהו","כן,ואולי במזל אמצא מכונת כביסה" מלמל אש והלך עם נייטס.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"זה נראה כמו מקום עם קלאסה" התרשם אש,בעודו מסתכל על המסעדה מולו,נייטס הסתכל עליו וגיחך"נראה?,למקום הזה יש קלאסה יותר מהמסעדה שחבר שלך יריץ",אש גלגל עיניים"לא אכפת לי,בוא ניכנס כבר,אני ופיקאצ'ו מתים מרעב" אמר אש ונכנס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש שרק מהתפעלות,מולו עמד בר ובו מלא משקאות וקוקטילים,בבר עמד בחור עם שפם בעל חולצה שחורה שעליה היה כתוב באנגלית:dead lovers lane."בוא" אמר נייטס והתיישב בבר,הברמן ניגש אליהם וזרק אליהם תפריטים,נייטס התבונן בהם וחייך"מה ת'ם יודעים?,יש להם פה צי'ס בורגר",אש התעלם מדבריו והניח את התפריט וקרא למלצר,"כן אפשר לעזור?" שאל המלצר,"אני רוצה פיצה מרגריטה,אוכל פוקימונים לשני הפוקימונים שלי"אמר אש,"ואני אקח צי'ס בורגר ופחית בירה" הוסיף נייטס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לאחר חצי שעה,המלצר הניח את האוכל על השולחן,פיקאצ'ו וריאולו הביטו בו ברעב,והתחילו לזלול,אש כבר התחיל לאכול את הפיצה,ונייטס כבר גמר את הצי'ס בורגר ואת הבירה בעוד שהוא מגהק הוא אמר"זה היה אחד הצי'סבורגרים שבלעתי בחיים שלי","אתה מתכוון"אכלת" "לא,בלעתי" אמר נייטס וגיהק,והלך אל השירותים.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בזמן שעשה את צרכיו,הוא שמע קול הקורא לו,נייטס הסתכל למעלה וראה חלון,נייטס טיפס אל האסלה ומצא הפתעה שלא רצה כל כך לראות.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מה אתם עושים פה?!" נזף נייטס באחים הצופים,"יש לנו חדשות רעות" אמרו שניהם ביחד,אילולא זה לא הייתי רואה אותכם חשב נייטס,"דנטור בדרך אליכם" אמר לטיאוס,נייטס נאנח "איזה נשק הוא פיתח כבר?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"איו לנו מושג" אמרה לטיאס,"אך כדאי שתתרחק ממנו הפעם,אני חושבת שיש לנשק קשר עם הפסל אביר אוליבין,אז תתרחק מדנטור לשם שינוי","אולי" אמר נייטס,"או כן!אתה מסתדר עם אש נכון?" שאל לטיאוס,נייטס הביט בלטיאוס וחייך"כן,אני מסתדר איתו,והוא עדיין לא מת" אמר והסתלק.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]כשנייטס חזר אל הבר הוא ראה משהו שהכעיס אותו מאוד-איש ענקי החונק את אש ואת פוקימוניו,"תשחרר ת'ילד, חתיכת מכוער או שאני מפגיש אותך עם בורא עולם" צרח נייטס,אך הבריון לא הקשיב,במקום זה,הוא הרים סכין ותפס את רגלו של אש ועשה בא חתך כואב,חתך שגרם לנייטס לאבד את עשתונותיו-הוא פתח במתקפה ועיקם את ידו של הבריון,הבריון צרח מכאב ושחרר את רגלו של אש "אתה בסדר?" שאל אש את פיקאצ'ו,פיקאצ'ו הנהן והביט בפחד בבריון,"אדוני אתה בסדר?" שאל ריאולו"אני בסדר" אמר אש."בוא" אמר נייטס וסחב את אש אל היציאה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]כשהם יצאו,נייטס התחיל לנזוף באש"למה היית חייב להילחם בענק הירוק?!","אני לא,הוא רצה את הפיצה שלי ואמרתי לו שיקנה אחת" אמר אש,"טוב,בכל מקרה,אתה הולך אל מרכז הפוקימונים שבאוליבין"אמר נייטס וסחב את אש אל עבר אוליבין.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לדנטור לקח הרבה זמן להגיע לאוליבין,והוא התחיל לתהות מאיפה החייל השיג את המידע הזה,והאם הוא נכון.דנטור היה בבגדים מהודרים ביותר:מקטורן שחור עם מכנסיים לבנים,נעליו היו מלוכלכות בגלל הנסיעות הרבות לאוליבין,וידיו היו מלוכלכות ומיוזעות.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]דנטור התיישב על ספסל ונאנח עמוקות-מאיפה הוא יודע את המיקום של הפסל "אביר אוליבין",ואיפה נמצא רוח המלחמה המעצבן?,דנטור הסתכל אל עבר מכון אוליבין והלך אליו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"שלום?,יש כאן מישהו?" קרא דנטור כשנכנס אל המכון,"אפשר לעזור לך?" שאלה אותו ילדה קטנה,"כן אני מחפש פסל הנקרא:"אביר אוליבין" את יודעת איפה הוא?" שאל דנטור,הילדה יצאה מהמכון והצביעה ימינה,"תודה" אמר דנטור והלך.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]כשהגיע,הוא התפעל ממה שראה-אביר זהוב עמד מולו בגאווה,האביר המוזהב החזיק בחרב עצומה ושחורה כזפת,ובמגן כחול ועליו סמל של מערבולת,דנטור חשב שהוא עומד לבכות למראה האביר השמימי,והתחיל למשש את האביר,הוא היה כל כך קשה,כל כך מוצק,כל כך חזק...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אך לפתע דנטור שמע קול שהעיר אותו-קול מתכתי וקר,אך מזכיר קול של מלחמה באוויר,הוא ידע של מי היה הקול הזה.דנטור לא בזבז שנייה אחת והסתכל מסביבו,הוא ראה פח אשפה,וקפץ אליו,הוא הציץ אל עבר הפסל וראה את מה שהוא חשב שהוא יראה,"בדיוק בזמן" מלמל וירה זרם של אנרגיה על הפסל והתחבא.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כמעט הגענו אש" אמר נייטס בעודו סוחב את אש הצולע,הפצע של אש נראה יותר חמור מקודם,"אאווו....אני לא מרגיש את הרגל שלי" אמר אש מכאבים,נייטס הניח את אש על הספסל והסתכל על הפצע,"זה רעל משתק,הוא ישתק את הרגל שלך לשעה,אני מניח" אמר,"אוף,אילולא ניסיתי להילחם בגורילה ההיא"רטן אש.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פתאום נייטס שמע משהו מאחוריו,הוא הסתובב אך לא ראה שום דבר,הוא הסתובב אל אש בחזרה ואמר"אל תדאג,אנחנו מגיעים עוד שנייה",אש חייך,למרות הכאב המשתק את רגלו,הוא שמח לדעת שזה עוד מעט ייגמר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פתאום נייטס הרים את אש וקפץ היישר מאחורי פח האשפה,"מה לעזאזל?!" הופתע אש כשנחת,נייטס הסתובב לאחור וראה ספסל מרוטש ובמקומו אביר ענקי ובעל עוצמה,"שיט" מלמל נייטס והניח את אש על העשב"תישאר פה,אני אטפל בדבר הזה..." אמר נייטס והתקדם אל עבר האביר,האביר היכה את מגנו בחרבו,הנראה כמו קריאת קרב,"בוא נראה למה אתה מסוגל" מלמל נייטס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס פתח במתקפה,הוא שלף את שני להביו ולפת אותם דרך ראש האביר,נייטס משך במושכות הלהבים וכרת את הראש של האביר ממקומו,"זה היה קל" חשב לעצמו נייטס,אך הוא טעה:לפתע,ראש האביר התחיל להתרומם ולרחף היישר אל גוף האביר והתחבר אליו,בלי לבזבז שנייה,האביר הנחית מכה עצמתית בנייטס ההמום שהדף אותו היישר אל עבר הדשא,לנייטס לקח קצת זמן להתאושש מהמכה,אך לבסוף הוא קם,שלף את להביו ופתח במתקפה שוב,אך נהדף מהמגן של האביר,"לעזאזל עם זה" אמר נייטס ושלח את להביו אל החרב,אך האביר ידע מה נייטס תכנן,והגן על עצמו במגנו ופתח במתקפה,נייטס היה מוכן לבלימה,אבל רגע לפני שהרים את חרבו,האביר החליף במהרה את חרבו ומגנו והלם את נייטס במגנו,נייטס הסתחרר מהמגן ונחבט ממכת החרב העצמתית של האביר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בזמן שהחלים,צפה אש במתרחש,"אני חייב לעזור לו","פיקאצ'ו מכת ברק!" אמר,פיקאצ'ו שלח מכת ברק אל האביר,אך זה לא עזר,אש הסתכל מסביבו וראה אבן קטנה,"נסתפק בזה" חשב אש וזרק את האבן על ראש האביר,לרוע מזלו,האביר הסתובב אל עבר אש והתקדם אליו ,אש ניסה להתרחק מהאביר,אך הוא לא הצליח להתקדם בגלל הרגל המשותקת שלו,כך שאש לא יכל לעשות שום דבר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אך רגע לפני שהאביר ניסה להנחית מכה,שרשראות הלהבים של נייטס לפתו את ידי האביר ומנעו ממנו לנוע אל עבר אש,"מצב גרוע הא נייטס?" צחקק קול זקן,נייטס הסתכל אל עבר הקול וראה הודי היוצא מפח אשפה,"דנטור חתיכת כלב,אני אהרוג אותך" צרח נייטס אל דנטור,אך דנטור נופף לנייטס לשלום וברח,דבר שעצבן את נייטס.לרוע המזל,הכעס שנאזר בנייטס גרם לו להרפות את להביו ושחרר את האביר בלא כוונה,האביר הרים את חרבו היישר אל אש המסכן והנחית את המכה האחרונה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]טוב,הוא היה מצליח אילולא זרם מים ענקי היה פוגע בו,האביר ההמום הסתחרר וניסה להתאושש,"אקדח מים וורטאטל!" קרא קול נשי,זרם מים נוסף נשלח אל עבר האביר ופגע בבטנו,האביר התקפל מכאבים ונפל על הרצפה,אש הסתכל אל עבר הקול וראה את מיי ואת הוורטארטל שלה עומדים,מיי הסתכלה אליו ונופפה אליו לשלום,אש נופף לה בחזרה,אך הפסיק זאת כשראה את האביר שעומד מאחוריו,אש ידע שהוא גמור,אך לפני שהאביר ניסה להנחית מכה,תקע נייטס את להביו ישר בתוך בטנו של האביר,דבר שגרם לאביר אוליבין להתפורר בצרחה מחרישת אוזניים ולהיעלם.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"היה לך מזל" אמרה מיי,בעודה עזרה לאש לקום,"כן,את צודקת" הסכים איתה אש,נייטס הסתכל עליה לכמה זמן ושאל "עבודה יפה,אתה מכיר אותה אש?","כן,זאת מיי,אני,היא וברוק טיילנו ביחד ברחבי האוון" אמר אש,"מעניין" אמר נייטס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מיי הסתכלה על אש ונייטס,"מה?" שאל נייטס,"מה קרה לאביר?" שאלה מיי,בעודה מביטה במקום שבו נמס האביר,אש ונייטס הסתכלו אחד על השני וחייכו,"זה סיפור ארוך,תאמיני לי" אמר אש וחייך,כנראה שחברה וותיקה תצטרף אליו.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בפרק הבא:חקירת חצות!,זהותו האמיתית של נייטס![/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

טוב חברה הנה פרק שישי של הסיפור מקווה שתיהנו ממנו,עוד מעט אני אעשה סקר אם כדאי לעשות מדריך דמויות,תקראו בבקשה זה פרק טוב

פרק 6:תקיפת לילה! מי אתה נייטס?
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לאחר תקיפתו של פסל "אביר אוליבין" את נייטס ואש,ניצלו השניים על ידי חברה וותיקה של אש-מיי,והסבירו לה על כל מה שהשניים ידעו-על הארגון,על מעשיהם ועל עלילותיו של שניהם,או לפחות מה אש ידע...[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אך מיי לא הסתפקה במידע הזה,היא ידעה שהמראה של נייטס הוא לא רגיל,אש חשב שזו סתם חליפת קרב שלא ירדה לו,אך מיי לא השתכנעה מזה,היא רצתה לדעת מי הוא נייטס באמת-סוכן ממשלתי או חייזר....[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]היא ידעה שהוא מסתיר משהו,והיא רצתה לגלות בכל מחיר.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מלון סטארשיין.אוליבין.ג'וטו[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]2010.6.28[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]19:45[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מלון סטארשיין שעמד לו קרוב לנמל משך הרבה תיירים אליו בגלל המבנה הזוהר והשירות המרהיב,אך הוא היה די יקר ולכן לא הרבה יכלו להרשות לעצמם לשכור חדר,לכן, הרבה אנשים עשירים עברו שם וקנו לעצמם תכשיטים ודברים יקרים.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מה אתם חושבים על המלון?" שאלה מיי,אש ונייטס הביטו אל עבר הבניין הזוהר ואמרו באותו הזמן:זה מדהים![/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"דברים כאלה לא רואים בניו יורק" התרשם נייטס,"או בכל מקום אחר" הוסיף אש ושאל"זה לא עולה די הרבה?",מיי נענעה בראשה"זה איפה שאני אישן לקראת התחרות באוליבין" אמרה ונכנסה,ואש ונייטס בעקבותיה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]כשנכנסו,התרשמו נייטס ואש ממבנה המלון עוד יותר,אך הרושם של נייטס הופסק כשעלתה בדעתו שאלה די חשובה,"מיי,את יודעת איפה אני ואש נישן" שאל נייטס,אש הביט בנייטס,"עם מיי,אלא מה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס ומיי הביטו באש,"למה נראה לך?,אני אשיג לכם חדרים" נזפה בו מיי והלכה לקבל את החדר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בזמן שחיכו אל מיי,הביט אש בגופו של נייטס כמה פעמים,נייטס שם לב לזה,והוא לא אוהב שחודרים לפרטיות שלו,"מה?" שאל נייטס,"לא...,כלום פשוט..."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"פשוט מה?" תקף נייטס,בעודו מיישר מבט כועס אל אש,"אם כל הכבוד זה,זה בכלל לא חליפת קרב של הממשלה,זה מראה מוזר מדי" אמר אש בחשדנות,נייטס לא נלחץ,הוא כבר ידע מה לענות,"תגיד לי אש,אתה סוכן בCIA?" שאל נייטס בתקיפות,"לא,למה שאלת..."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אתה יודע איזה נשקים מתקדמים מכינים בממשלה?" תקף נייטס בעודו מביט בעיניו של אש,אש הרגיש קצת נבוך ומלמל"אה.. אנ..אני ל..."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אז עם כל הכבוד,מה שאתה רואה פה זה רק אקדח קטן כמו האצבעונת הקטנה שלך,תאמין לי-יש נשקים הרבה יותר מתקדמים מהגרוטאה הזו" תקף נייטס והביט אל עבר התקרה,אש השפיל מבט במבוכה לרצפה ולחש"סליחה".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"טוב,זה היה קשה להשיג לכם חדר,אבל בסוף הצלחתי" חייכה מיי ונתנה לאש את המפתחות,"אתם באים?" שאלה מיי,בעודה מתקדמת אל המעלית,"כן" אמר אש וגרר את נייטס איתו לפני שהוא קם.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]כשהם יצאו מהמעלית,הם הגיעו לקומה 6 והתקדמו עד שהם הגיעו למספרי החדרים שלהם: 138 ו139.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"טוב,זה היה נחמד וכל זה,אבל אני צריך ללכת" אמר נייטס ופנה אל עבר המעלית,"לאן,רק הגענו,אתה לא רוצה לנוח?" שאל אש,"כי מישהו נורמלי היה נח בחדר במלון יוקרתי אחרי שפסל של אביר חבט בו"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס נעצר והתבונן באש בכעס,"טוב טוב,לך תעשה מה שת'ה רוצה" אמר אש ומלמל"איזה עצבני"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"שמעתי את זה" אמר נייטס וירד ללובי,"אש,אפשר לדבר איתך שנייה?" שאלה אותו מיי,"בטח,מה קרה?" שאל אש,"הנייטס הזה...,הוא לא נראה לך מוזר?" שאלה מיי בחשדנות,"גם לי הוא נראה מוזר,אבל אני מסתדר איתו" אמר אש בצניעות,מיי גלגלה עיניים"אש,זה רציני,תקשיב שנייה" אמרה מיי והמשיכה"כשהייתי באקטורק,לתחרות פוקימונים,רציתי לתפוס פוקימון חדש,אז ראיתי ארקניין מדהים,אבל גם דרו היה שם ורצה אותו והתחלנו לריב ולרדוף אחרי הארקניין.." אמרה מיי והתחילה להיסחף,אש היה עייף וקצת היה עצבני,"הנקודה מיי,הנקודה!" נזף בה אש,"אה כן" אמרה מיי והמשיכה"כשסוף סוף עמדתי לתפוס אותו,קבוצה של אנשים הקיפה את הארקניין והקפיאה אותו עם קרן משונה,ניסיתי לעצור אותם אך זה לא עזר" אמרה מיי והמשיכה"אבל פתאום,יצור שנראה כמו החבר שלך הגיע והרג אותם" אמרה מיי,"זה היה נייטס לפני שנפגשנו,אז מה?" אמר אש וגלגל עיניים,"עוד לא סיימתי" נזפה בו מיי והמשיכה,"פתאום,איזה צל ענקי עלה מהאדמה ואיתו איזה יצור מוזר והשלושה התחילו להילחם" אמרה מיי והמשיכה,"הצל והיצור המוזר הביסו את החבר שלך ותפסו את הרגל שלו וכיוונו סכין אל איזושהי נקודה אל עבר הגב שלו,אבל פתאום שני דרקונים תאומים הגיעו והגנו על החבר שלך,לבסוף,הצל נעלם והיצור נשאר עומד,והוא אמר"סוף סוף...,חיי הנצח שלך כבר לא יישארו...,רוח המלחמה"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש היה קצת המום,"זה מה שראית?" הוא שאל,"ומי היו הדרקונים?" שאל אש,מיי שלפה מכיסה פוקדקס ופתחה תמונה של דרקונים בעלי גוון לבן כחול-אדום,ומעל תמונותיהם היה רשום-לטיאוס ולטיאס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש היה המום ומופתע באותו הזמן,"אני לא מאמין...,זה...,אני לא מבין" מלמל אש,"גם אני לא,כדאי שנעקוב אחרי נייטס ונגלה מיהו" אמרה מיי והתקדמה אל עבר המעלית,ואש בעקבותיה.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]רחובות אוליבין היו חשוכים ביותר,למרות הפנסים,נייטס אהב את זה,זה הזכיר לו קצת את ביתו-ניו יורק,זה הזכיר לו את תחנת המשטרה,את חנות הממתקים שבה קנה את ממתקיו,שהיו חלק רציני מילדותו,שכמעט לא הייתה...,אך זה הזכיר לו מכל את האירוע שקרה לפני 75 שנה,וזה גרם לו להיות קצת עצוב-מתי הוא כבר יחזור לעצמו?ולמה האחים הצופים בחרו דווקא בו?[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס נאנח והמשיך להסתובב ברחובות אוליבין,בלי מטרה, או בלי סיבה בכלל....נייטס עבר ליד שלולית והביט בבבואה של עצמו בעצב,"אולי זה הגורל שלי.." מלמל נייטס בעצב,אך פתאום נוספו לבבואה שני דרקונים בעלי פצעים הכבולים בשרשראות,נייטס ידע מי אלה,ואלה לא היו חדשות טובות בשבילו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס הסתכל למעלה וראה את לטיאוס ולטיאס כבולים לשרשראות,"עזור לנו" הם קראו לו בקול חלוש,נייטס הסתכל על השרשראות ששהו באוויר וראה משהו שגרם לו לרתוח-יצור מוזר בעל כובע קטן החזיק בשרשראות שכבלו את לטיאוס ולטיאס,"עזוב אותם קרוס!,הם לא עשו לך שום דבר!" צרח נייטס אל עבר היצור,היצור הביט בנייטס ואמר בשקט"אתה לא יודע כלום" ושרק.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מהאדמה יצאו גופות רקובות המחזיקות בחרבות שחורות,עיני הגופות היו חלולים ושיניהם היו רקובות ומגעילות,היצורים הקיפו את נייטס,"תן לנו אותו" אמרו הגופות,נייטס לא ידע על מה הם מדברים,אבל הוא גם לא היה מעוניין לתת להם את הדבר הזה,"אני לא הולך לתת לכם שום דבר רקובי נפש!",היצורים צרחו ופתחו בהתקפה,אך נייטס היה מהיר מהם,וקפץ היישר מחוץ לתווך ההרג של היצורים ושלף את להביו,היצורים התנגשו אחד בשני וחלקם נפלו אל האדמה,"מטומטמים" גיחך נייטס,אך זה היה מוקדם לשמוח,כי היצורים תקפו אותו וכמעט פגעו בו,אך נייטס התחמק בשנייה האחרונה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס תפס במהירות מדהימה את אחת הגופות והשתמש בה כמגן,לאחר מכן,הוא שלח את להביו אל עבר שני הגופות האחרות ותקע אותם עמוק בחזה,והגופות התפוגגו להן.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מרשים נייטס,אתה משתפר,חשבתי שתצליח יותר,אבל לא נורא,גם זה טוב" גיחך היצור,נייטס הביט בזעם ביצור ושלח אליו את להביו אליו,אך היצור עצר את הלהבים בדרך כלשהי וצחק,"לפחות ניסית נייטס,עכשיו תביט איך אני הורג את החברים...","מכת ברק!" קרא לפתע קול,ולפני שהיצור ניסה להבין מה קרה,הוא חושמל ממכת ברק חזקה שגרמה לו להרפות את אחיזתו באחים הצופים ושחרר אותם.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס הביט אל עבר הסמטה וראה את אש ומיי ופיקאצ'ו בסמטה,נייטס הביט בחזרה אל היצור שהיה מוטל כעת על הרצפה,"בן כלבה" מלמל היצור ונעלם,נייטס פנה אל לטיאוס ולטיאס הכבולים ושחרר אותם,"אתם בסדר?" שאל אותם,"כן,אבל כנראה שאתה חייב למישהו הסברים" אמר לטיאוס והצביע מאחורי נייטס,"כן,הוא די צודק" אמרה מיי,אש הביט בו"אתה לא עובד בממשלה נכון?" שאל אש בעצב,"לא,אני לא",אש צעד אחורה בבהלה"אז מה אתה?" שאל אש בפחד.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס נאנח עמוקות ואמר"יותר נכון,מה הייתי ולמה הפכתי" אמר נייטס,"לפני 75 שנים אני הייתי אדם רגיל בעל חיי זבל-לא היה לי אבא או אמא,או סבתא,או משפחה..,הדבר היחיד שהיה המשפחה שלי הוא הפוקימון הראשון שלי-סניזל.." אמר נייטס בעצב והשפיל מבט,"אז מה קרה?" שאלה מיי,"נפלתי בפח,זה מה שקרה" אמר נייטס בכעס,"בגלל הצל המוזר הזה ששחררתי בטעות,אני תקוע ככה עם חיי נצח" רטן נייטס,"למה אתה מתכוון?" שאל אש,בעודו היה המום ממה שנייטס סיפר לו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"לפני 75 שנה,היה איזה שוד בחנות עתיקות בניו יורק,אני הייתי שוטר אז,בכל מקרה,אחרי שהצלתי את החנות משדידה,אחד השודדים הפך לקיקלופ והדף אותי אל עבר קובייה כבולה בשרשראות,ושברתי אותה בטעות,ויצא ממנה צל שהרג את הקיקלופ,הוא העניק לי חיי נצח אך הוא רצה שאציית לו,אני סירבתי והוא לקח את סניזל והפך אותי לזה" אמר נייטס והמשיך"זמן קצר אחרי שהפכתי לתועבה הזו,לטיאוס ולטיאס באו אלי והציעו לי עזרה-הם חושדים שהצל ההוא שהפך אותי לזה נמצא בארגון האחווה האפלה,הסכמתי לעזור להם והנה אני פה" אמר נייטס,"אז למה שיקרת לי?" שאל אש,"תשאל את השניים" אמר נייטס והצביע אל עבר לטיאוס ולטיאס,השניים החליפו מבטים,"זה בגלל שתחשוב שמדובר בבדיחה" אמרו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש הביט בנייטס,"טוב,אז כנראה שאני עוזר לך לחזור לעצמך",נייטס הביט בו מופתע,"מה?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כן,אני ומיי נעזור לך לחזור לעצמך" אמר אש,מיי הנהנה איתו וגם פיקאצ'ו,"אבל למה?" שאל נייטס,אש חייך ואמר:"כי אנחנו חברים"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס חייך,לא היה לו חבר 75 שנה,הוא הרגיש ממש טוב עם עצמו,"תודה" הוא אמר והוסיף"חבר",אש הביט אל עבר מיי,הביט בחזרה אל נייטס ואמר"אנחנו צוות,ובצוות אף אחד לא נשאר מאחור".[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בפרק הבא:שלושה בתחרות אחת!,ניסוי SAX-1[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
מה אתם חושבים? =]

פרק יפה מאוד,מחכה להמשך.

אוקיי הנה פרק שביעי,עוד מעט אעשה סקר עם לעשות מדריך דמויות[או להמשיך בכלל את הסיפור]

תיהנו =]
פרק 7: שלושה בתחרות אחת! SAX ריידלי

[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אצטדיון אוליבין.אוליבין.ג'וטו[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]2010.6.29[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]11:28[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"נו למה אני חייב" רטן נייטס,"קדימה,זה לא יהיה כזה נורא" אמרה מיי,"כן,בשבילך" אמר נייטס בבוז וגלגל עיניים,אש הסתכל עליו וגלגל עיניים,"זו רק תחרות פוקימונים,לפחות תבוא ותצפה",נייטס הסתכל על אש ומיי,"בסדר בסדר,אני אעשה את זה" אמר נייטס והוסיף"אבל רק אם תהיה לי גישה למאחורי הקלעים",אש ומיי החליפו מבטים,"ברור" אמרו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]למי שלא הבין,היום זה היום שבו מתקיימת התחרות החמישית של מיי בגו'טו,אש הצטרף אל התחרות,אך נייטס לא הסכים לבוא איתם,ולפי מה שראיתם,מיי ואש ניצחו בוויכוח הקטן,והלכו לתחרות הפוקימונים ואיתם נגרר נייטס.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אצטדיון אוליבין הינו אצטדיון ענקי ומדהים-הוא היה מעוצב מאוד יפה,בעל קישוטים בכל פינה,המושבים היו מרופדים וצבועים בכחול,ועליהם הונחו סיגליות.המראה נתן לנייטס בחילה קטנה,כשעבר באצטדיון,הוא לא אהב יופי,אלא אהב רק את הפנימיות שבאדם,ולכן הוא הלך מהר מאוד משאר המתחרים היישר אל עבר מאחורי הקלעים.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"טוב,אנחנו הולכים להתכונן לתחרות" אמרה מיי,"אז מה אני אעשה עכשיו?" שאל נייטס,"למה שלא תקנה פופקורן?" אמר אש,נייטס הביט בו וחייך,"בסדר" הוא אמר וישב על ספסל.פתאום,נייטס שמע לחשושים מתא השופטים,כשנייטס התקרב הוא ראה את האחות ג'וי ועוד שני שופטים מתווכחים,"אני לא מאמינה,זה פשוט לא קורה לי" אמרה ג'וי בדאגה,"אל תדאגי ג'וי,אנחנו עוד נמצא מישהו" אמר השופט הראשון,"בהתראה כזאת קצרה?!" צרח השופט השני,"אממ..,אפשר לעזור לכם?" שאל נייטס בעודו מתקדם אל עבר השלושה,"לא,עוף מפה" אמר אחד השופטים,ג'וי הביטה בו בכעס,ופנתה אל נייטס,"כן,מאוד" אמרה ג'וי,"מה קרה?" שאל נייטס,"אממ,אתמול מנחת התחרות של היום לא יכלה להגיע"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"הבריזה את מתכוונת" [/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"די כבר שלדון" נזפה ג'וי בשופט שעמד מימינה,השופט השני צחקק"שלדון..." הוא מלמל בעודו מחייך בשובבות."בכל מקרה,אין לנו שום מנחה שיעשה את העבודה,והתחרות מתחילה בעוד 4 דקות" אמרה ג'וי ונלחצה מרגע לרגע,נייטס הביט בה וגיחך,"אז למה אתם לא מנחים?",ג'וי הביטה בו בכעס"כי יש לנו פחד במה!" נזפה בו ג'וי,"כן,זה חסרון רציני אצל שלושתנו" אמר השופט הראשון,"אני הוא אלווד דרך אגב" אמר והמשיך"ובגלל זה אפשר להגיד שאנחנו.."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"פחדנים" קטע אותו שלדון,"צ'יקנים,תרנגולים,פחדנים ועוד",נייטס הביט בשלושה,"טוב,זה די גרוע,חבל שאין לכם מישהו שאין לו פחד במה" אמר נייטס וגיחך,השלושה הביטו בו וחייכו,נייטס הבין מה קורה ונבהל,"אוי לא,לא לא לא לא לא!" אמר נייטס,"אני לא הולך להנחות את הדבר הזה!","נו,אנחנו ממש נואשים!" אמרה ג'וי והביטה בו בעיניים מתחננות,נייטס הביט בה ולא ידע איך להגיד לא,אך כשראה שזולגת דמעה מעיניה,הוא נשבר,"טוב טוב,אני אעשה את זה" אמר,ג'וי חייכה,אך אלווד ושלדון התנגדו לרעיון,"ג'וי את בסדר?!,אנחנו לא יודעים אם הוא מתאים!","זה עדיף מכלום" אמרה ג'וי.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אז,מתי אני מתחיל?" שאל נייטס,ג'וי הביטה בשעון ודחפה את נייטס אל עבר האצטדיון,"עכשיו!" אמרה והסתלקה,נייטס הסתכל אל עבר כל הצופים שצופים בו,הוא לא ידע מה להגיד והתחיל לחשוב על משהו,לבסוף הוא עלה על רעיון שיעזור לו לאורך כל המופע.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס התחיל לכחכך בגרונו והתחיל לדבר בקול גבוה" אולה מיאמיגוס!" הוא קרא אל עבר כולם,"מה נשמע?!" הוא קרא אל עבר הצופים,"זה פעל" הוא חשב לעצמו והמשיך"ברוכים הבאים אל תחרות הפוקימונים של או-לי-בייייין!" הוא קרא,הקהל קרא אליו בחזרה בשמחה,"אני מת על הדבר הזה" חשב לעצמו נייטס,אך ראה את האחות ג'וי הלחוצה מאחוריו ונזכר למה הוא על הבמה."כן,היום אני מבטיח לכם שתהיה תחרות יפה היום,יש לנו הרבה מתחרים,ואנחנו נתחיל עם.." גמגם נייטס והביט אל עבר ג'וי,ג'וי סימנה אל נייטס להתקרב ונתנה לו כרטיס,נייטס הביט אל הכרטיס וקרא אל עבר הקהל:"אש קאטצ'ם!".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס לא חשב שהוא ייהנה מתחרות הפוקימונים,הביצועים לא עניינו אותו כל כך,אבל הנחיית התחרות גרמה לו להרגיש על העננים,הרגשה שהוא לא הרגיש שנים,למעשה,הוא נהנה מזה יותר משהוא נהנה כשהוא הורג אנשים!,אך ברור שזה לא יימשך לנצח,לכן הוא ניסה לנצל את הזמן שלו כמה שאפשר-דבר שהלהיב את הקהל יותר ויותר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לבסוף הגיעו לגמר אש ומיי,לקרב התחרות המכריע,נייטס הסתכל על השניים וחייך,"זה יהיה מעניין" הוא חשב לעצמו,"טוב חברים,אתם מוכנים?" הוא שאל את השניים,אש ומיי הנהנו בהסכמה,נייטס חייך וקרא אל הקהל"אז תתחילו!".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אש זרק פוכדור,וממנו יצא ריאולו,מיי הביטה בריאולו וגיחכה"זה הכל?" היא אמרה וזרקה פוכדור,מהפוכדור יצא בלזיקן,אש לא שכח את הבלזיקן של מיי,אבל הריאולו שלו היה חזק יחסית.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"צא ריאולו,כדור הילה!"קרא אש אל עבר ריאולו,ריאולו יצר כדור כחול מלא בהילה חזקה, אך לא שלח אותה,בלזיקן נרתע למראה כדור ההילה של ריאולו,"בלזיקן תשתמש בלהביור!",בלזיקן קרא בשמו וירק אש מתוך פיו אל עבר ריאולו,אך ריאולו היה מהיר יותר,והתחמק מהלהביור הקטלני,מיי הביטה אל עבר לוח התוצאות:נקודה אחת ירדה לה"שיט" היא סיננה,אש חייך והביט בריאולו,ושם לב למשהו-כדור ההילה של ריאולו גדל קצת,"הוא גדל עם הזמן" הוא מלמל,הוא הביט בשעון-ארבע דקות ושלושים שניות עד לסוף הקרב,"מושלם" הוא חשב לעצמו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"בלזיקן,מתקפת שמיים!" אמרה מיי,ובלזיקן קפץ אל עבר השמיים ונחת אל עבר ריאולו,והוא היה מצליח,אם ריאולו לא היה מתחמק.בלזיקן התרסק על האדמה,"נו באמת" היא סיננה והסתכלה אל לוח התוצאות-עוד נקודה ירדה לה,ואם תרד לה עוד נקודה אחת,היא תיפסל.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מיי הביטה בבלזיקן והביטה בריאולו ומשהו גרם לה להיבהל-כדור ההילה של ריאולו היה גדול יותר מקודם.מיי לא בזבזה זמן"בלזיקן,בעיטה כפולה!" היא קראה אל עבר בלזיקן,אך זה היה מאוחר מדי,"שלח את כדור ההילה!" קרא אש.ריאולו,שהחזיק בכדור ההילה הגדול,שלח אותו אל עבר בלזיקן והדף אותו אל עבר הקיר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]נייטס הסתכל המום אל עבר הבלזיקן המעולף והביט בריאולו ואש,"טוב,כולם ראו מי ניצח" הוא אמר לקהל והתקדם אל עבר אש ומיי,"קרב יפה ילדים" הוא אמר,מיי הביטה באש והביטה בבלזיקן,היא שלפה את הפוכדור,"חזור בלזיקן" היא אמרה ובלזיקן חזר אל הפוכדור.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"קרב יפה מאוד,אסטרטגיה מדהימה" אמרו השופטים ונתנו את הסרט לאש,פיקאצ'ו הביט בריאולו וטפח לו על הגב."תודה" אמר אש וחייך,"כל הכבוד ילד" אמר נייטס וטפח לאש על הגב,"כן,קרב טוב באמת" אמרה מיי ולחצה עם אש ידיים.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אך פתאום הרגיש אש הרגשה מוזרה,לרגע אחד הוא ראה את האצטדיון מלא אנשים,ולרגע אחד הוא ראה מפלצת מחרידה,שלא ראה בחייו.אש ידע שמשהו רע עומד לקרות,משהו רע מאוד,שיגרום לנזק רציני לדבר מסויים...[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]

[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מעבדת X .מבצר דארקו.אלטו מאר.ג'וטו[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]2010.6.29[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]22:58[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"זה לא ייאמן!" צרחה ג'יי והכתה בשולחן,"כל פעם,כל פעם הוא מצליח להתחמק מהמוות,בנוסף לתועבה שאני צריכה להתמודד מולו כבר 75 שנה!",לאחר הכישלון של דנטור באוליבין,ג'יי חשבה שהיא עומדת להשתגע,דנטור הביט בה ולא ידע מה להגיד,הוא ידע שהוא נכשל וזה ממש הכעיס אותו,אבל הוא ניסה לשמור קור רוח,"ג'יי,הדבר הזה חזק מדי,ואיננו יכולים לעצור אותו,כשהוא עם אש והילדה ההיא.."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"השם שלה הוא מיי" סיננה ג'יי,"כן,בכל מקרה,אני ניסיתי למצוא אפשרות לנצח אותו,ומצאתי" אמר דנטור ולחץ על כפתור הנמצא באחד השולחנות שבמעבדת X.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]מהשולחן עלה תותח כסוף ענקי,ואיתו מבחנה ובה דם שחור,ג'יי הסתכלה על הדם בבלבול "זה...,דגימת הדם של נייטס" היא אמרה,דנטור חייך,"כן,אכן כן" הוא אמר ויצא מהמעבדה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אחרי 5 דקות,הוא חזר עם מכלית ובה ראש בעל עין אחת גדולה,"תכירי,זה SAX,ידוע גם כמודר בראין,זוהי צורת חיים חזק,שיכולה לספוג כל נזק שהיא תקבל ותרפא אותו בתוך שנייה,אנחנו יכולים לשלב את מודר בראין עם דגימת הדם ועם גוף של פוקימון חזק,כדי ליצור יצור חזק ביותר" אמר דנטור והמשיך"וזה הרגע שההמצאה שלי תפעל-זוהי קרן השילוב,קרן המשלבת בין 3 חפצים והופכת אותם ליצור חזק ביותר,השילוב יצא חזק פי 2 ממה שהיה קודם,ויוכל להתאושש מהר יותר ממהירותו הקודמת".[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ג'יי התרשמה מאוד מדנטור,אך היא לא רצתה כישלון נוסף,"כדאי שזה יפעל דנטור" היא אמרה,"אבל מה עם בחירת הפוקימון ש.."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אל תדאג,זה מטופל" אמרה ג'יי וזרקה פוכדור,מהפוכדור יצא סאלאמנס ענקי ואכזרי,הסאלאמנס ישב בשלווה,כאילו הוא ידע מה הולכים לעשות לו."אוקיי דנטור,תפעיל את הקרן!" אמרה ג'יי,דנטור רץ אל עבר הקרן ופתח את אחד המכסים,הוא הכניס לשם את מודר בראין ואת דגימת הדם וירה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]זרם של אנרגיה נורה אל עבר הסאלאמנס המסכן,וגרם לו לזהור בזוהר סגול שחור,האדמה התחילה לרעוד,ונראה שאפילו האי התחיל לרעוד.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לבסוף,האדמה הפסיקה לרעוד וסאלאמנס התשנה,ג'יי הביטה בו בפה פעור,דנטור חשב שהוא עומד להקיא מרוב פחד-מולם עמד דרקון בעל עיניים שטניות,גוף שחור וקשיח,ציפורני היצור וידיו ורגליו היו שחורים וקשיחים כמו גופו,ראשו היה קשיח פחות,ופיו היה מלא בשיניים חדות כתער,וכנפיו היו שחורות כמו שאר גופו וקשיחות כמו גופו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מרשים מאוד דנטור" אמרה ג'יי,בעודה מביטה ביצור,"הוא נראה די חזק...,וגם די אכזרי" חייכה ג'יי,היא פנתה לדנטור ואמרה"דנטור,אני צריכה שתוציא את היחידות הכי טובות שלנו אל עבר התקפה על העיר פטלבורג,אני רוצה שתכלאו את כולם ואם מישהו מנסה לברוח-תהרגו אותו,ואני רוצה שריידלי יהיה בהתקפה",דנטור הביט בג'יי בהפתעה"ריידלי?" הוא שאל,"כן,זה יהיה הכינוי שלו,עכשיו צא!" אמרה ג'יי,"ואל תאכזב אותי".[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]בפרק הבא:העיר פטלבורג בלהבות!ריידלי נגד אש ונייטס[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3] [/SIZE][/FONT]
איך הפרק?

פרק טוב...מחכה לבא.!

סיפור יפה. רואים שיש לך כישרון. לפעמים התיאורים שלך קצת מבולבלים.

אני אשמח אם תגיב בסיפור שלי,פוקימון מסע חוזר.

איזו הקפצה!אתה יודע שאסור להגיב בנושאים כאלה ישנים?איפה מצאת את הסיפור הזה בכלל?
תקרא חוקים!

קראתי את הפרק הראשון וממש אהבתי (: אני אקרא תכף את השאר. נראה מבטיח.

נ.ב- גם לי יש סיפור, אשמח אם תקרא ותגיב... קישור בחתימה


עריכה: שיט לא ראיתי שהקפיצו ><