מסעו של עומר

שלום,החלטתי לפתוח סיפור קטן לניסיון, אני מתנסה עכשיו בתחום הספרות...
הסיפור נקרא "מסעו של עומר", מקווה שתאהבו :)

*בסיפור יהיו כמה דברים שלא נכונים לפי האנימה המנגה והמשחקים.

[B]~מדריך דמויות~[/B]
[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/trainers/hgss/127.png[/IMG]עומר ג'ונס
רקע קצר:
הבן של סוזן ומייק ואחיו של עמית, בא ממשפחה עשירה, ואוהב לדבר עם פוקימונים...
הוא גם מתמחה בטיפוס, וגם בריצה, הוא אתלט די מרשים ולכן הוא גם מתאגרף מצוין.

פוקימונים:
[spoiler]
[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/handheld/hgss/frame2/390.png[/IMG]
צ'ימצ'אר-טיפוס שמח וצוהל, הוא נחוש בעצמו ויש לו מלא ביטחון
צ'ימצ'אר יודע להביור, גחלת שריטה גלגל להבה וחפירה.

[IMG]http://pokemon.org.il/Black_Star/Sprites/Pokemon/540.png[/IMG]
סוואדל-טיפוס חברותי מאוד, אוהב לשחק והוא גם קופצני.
סוואדל יודע ירי חוט ונשיכת חרק.

[IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/4/44/Spr_5b_276.png[/IMG]
טיילו- טיפוס מאוד אמיץ ונחוש למרות גודלו, נתפס מהאולטרה בול של עומר.
טיילו יודע מתקפה מהירה, מתקפת כנף, צוות כפול, וצווחה.[/spoiler]

[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/trainers/hgss/70.png[/IMG]מייגן אייר
רקע קצר: מייגן היא מאמנת רגילה, אך מאוד קשה לנצחה.
היא מתכננת מהלכים מקצועית ותמיד חושבת פעמיים לפני כל התקפה או הגנה.

פוקימונים:
[spoiler]
[IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/e/ed/Spr_4d_074.png[/IMG]
ג'אודוד- הוא מאומן היטב ונאמן למייגן, הוא יציית לה ויעזור לה בהכל.
ג'יאודוד ומייגן חברים מילדות, ולכן ג'אודוד כל כך אוהב אותה ויגן עלייה תמיד.
ג'יאודוד יודע גלגול, אבנים חדות, אגרוף ממוקד והתקשחות.

[IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/0/08/Spr_5b_016.png[/IMG]
פידג'י- טיפוס חזק ונחוש, לקח חלק גדול בקרב נגד הדרודיגון.
פידג'י יודע מתקפה מהירה, מכת כנף, וניקור.

[IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/f/f6/Spr_5b_610.png[/IMG]
אקסיו הוא פוקימון ילדותי וקטן, פוקימון תינוק. מייגן קיבלה אותו בהחלפה מלוק, במקום פיפלאפ.
אקסיו יודע זעם דרקון, טופרי דרקון, דחיפה, ונשיכה.
[/spoiler]

[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/trainers/hgss/72.png[/IMG] לוק קאסטאלן
לוק הוא מאמן חזק וחסר רחמים, בעל טכניקות מרובות ואופי עצבני.
לוק מזלזל בפוקימונים וחושב אותם ככלי לחימה ללא רגשות. ללוק יש חמישה פוקימונים, רק שניים ידועים לעת עתה.
פוקימונים:
[spoiler]
[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/handheld/hgss/frame2/shiny/408.png[/IMG]
קריינידוס הוא זוהר. הוא פוקימון חזק ומאומן, אשר נאמן לחלוטין. לוק לא מעודד אותו ומחשיב אותו כפוקימון חלש.
קריינידוס התגלה לראשונה בקרב נגד צ'ימצ'אר, הקרב הראשון של לוק ועומר. קריינידוס יודע נגיחה, נגיחת זן, צוות כפול, נשיכה ומכת ברק.

[IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/a/a1/Spr_4p_393.png[/IMG]
פיפלאפ הוא טיפוס עצבני, הוא לא מקשיב בדרך כלל לשום מאמן . לוק קיבל את פיפלאפ בהחלפה עם מייגן, שקיבלה את אקסיו.
פיפלאפ לא הקשיב למייגן אבל לוק השתלט עליו ומאז פיפלאפ נאמן לו. פיפלאפ יודע ניקור, בועות, צווחה ודחיפה.
[/spoiler]

[IMG]http://r18.imgfast.net/users/1814/27/53/92/smiles/640113.png[/IMG] טוני בלייק
טוני הוא מאמן מתחיל אשר נפגש עם עומר ומייגן לפני שער אורבורג. לטוני יש פוקימון אחד.
טוני הוא בא ממשפחה עשירה שמתגוררת בעיר ג'בילייף. הוא מאוד אוהב את הפוקימון שלו, אמולגה.

פוקימונים:
[SPOILER]
[IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/a/a2/Spr_5b_587.png[/IMG]
אמולגה היא פוקימון מסוג נקבה, היא שמחה וחזקה מאוד.
היא נלחמה נגד אקסיו של מייגן, בקרב ארוך וממושך אשר בסופו של הקרב הובסה.
אמולגה יודעת הצלפת זנב, כדור אלקטרו, מכת ברק ומתקפה מהירה.
[/SPOILER]
[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/trainers/platinum/byron.gif[/IMG]מייק גו'נס
רקע קצר:
הבעל של סוזן, ואביהם של עומר ועמית. הוא עובד בחפירות מכרות ובעל מוזיאון בעיר אורבורג..
מייק הוא איש רגיש אך גם מאוד חזק, כדאי לדבר איתו על כמה מהפריטים הנדירים שאסף,אולי יהיה לך מזל והוא ייתן לך מאובן אחד

[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/trainers/dp/066.png[/IMG]סוזן ג'ונס
רקע קצר:
אשתו של מייק, ואימא של עומר ועמית, היא עובדת בחווה שלה ששכונת ליד ביתה, ולכן היא נחשבת מגדלת פוקימונים.
היא די פרנואידית ודאגנית לילדיה, והיא תמיד מתקשרת לבדוק לשלומם.

[IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/trainers/dp/186.png[/IMG]עמית ג'ונס
רקע קצר:
הבן של מייק וסוזן, ואחיו של עומר.
הוא ילד די ילדותי ומשתולל הרבה, למרות שלפעמים מספיק לו צעצוע אחד כדי להרגע, הוא מת עליהם.

[B][SIZE=5]הפרק הראשון: הפרידה מהמשפחה[/SIZE][/B]
[B]התעוררתי ללא רצון,הדבר היחיד שזכרתי ברגע הזה זה שהבטחתי לאמא שאתעורר מוקדם והבנתי שלא ממש קיימתי את ההבטחה שלי. יצאתי מהמיטה שלי והסתכלתי על עצמי בראי,התפלאתי למראה עיניי,אני כולי לבוש ומאורגן למסע .פתאום שמעתי חריקה מוכרת,החריקה של דלת החדר,[/B]

[B]"נו? עומר,נמנמת כבר חצי שעה ממה שהבטחת לי!" שמעתי את קולה של אימי והבנתי שהנימה של קולה מביע עייפות אז ניסיתי לא לעצבן אותה,לא כדאי לראות אותה כשהיא עצבנית. "כן מצטער.." התנצלתי בפנייה ויצאתי מהר מן החדר,גיליתי לפניי את הסלון הרחב של ביתנו,חדר גדול ובו שוכנת הטלוויזיה החדישה ביותר,ליד חלון היפה ביותר שנמצא ליד הספה המפוארת ביותר. שמחתי למראה עיניי ואלך לחדר השירותים,צחצחתי שיניים ושטפתי את פניי,כשהתכוננתי לצאת מהחדר שמעתי את קולה של אימי שוב "אל תשכח חוט דנטאלי! אתה לא רוצה לבקר שוב את ד"ר זיגלמן!" הבנתי שהיא יותר ערנית עכשיו,כנראה היא שתתה כבר את הקפה שלה...[/B]

[B]לאחר כמה זמן הייתי מאורגן עם תיק המסע שלי והתכוונתי ללכת,מיד שמעתי צעדים שמתקרבים אליי,"איפה הבן שלי?" שמעתי את הקול החמים של אבי וראיתי אותו יוצא מהמטבח פורש לפניי את ידי "אבא!" אקפוץ ואתן לו חיבוק "סוף סוף! חזרת מהשליחות במכרות אורבורג? מעולה!!" אשמח לראותו מזה חודשיים,ובצדק. העבודה של אבא תמיד הייתה רחוקה מכאן... לפחות יש לו שכר מעולה,ועוד עם העבודה של אימי בחווה,אנחנו ממש עשירים! אבל בוא נחזור לסיפור,מיד אחריי הפגישה המרגשת הלכתי לכיוון הדלת והתכוננתי לצאת,ראיתי מאחוריי את אימי ואבי מחובקים ומסתכלים עליי בהתרגשות,ראיתי את אחי הקטן משחק בצעצוע בדמותו של אודיש קטנטן [IMG]http://www.pokestadium.com/pokemon/sprites/icons/overworld/up/43.png[/IMG]ולא שם לב בכלל למה שקורה "ביי גם לך,עמית!" אמרתי לו וראיתי אותו מביט עליי בעיניים בוחנות ולבסוף מנופף לי בשמחה.[/B]

[B]יצאתי חיש רגע וגיליתי לפניי את העיר סאנג'ם,החמימות שלה הציפה את ליבי והטעינה אותי בכוחות ליום המיוחד הזה. רצתי לכיוון הפרופסור עם תיקי הכבד במעט "מה אימא שמה לי בתיק לעזעזאל?" רטנתי לעצמי ופתחתי את תיקי,הופתעתי לגלות שם אולטרה בול. "קטלני!" אמרתי וסגרתי את התיק,את שאר הדרך גמרתי די מהר,הגעתי לשם אחרי איזה 5 דקות בלבד...[/B]

[B]דפקתי בדלת וחיכיתי לפרופסור רואן,הסתכלתי על השעון שלי וראיתי שלא ממש איחרתי יחסית,השתעלתי טיפה ושמעתי את הדלת נפתחת,גיליתי לפניי גבר בשנות ה-50 לחייו,לבוש בחולצת פסים כחולה ומכנסי חאקי רגילים. "כן מה אתה רוצה?" הוא שאל "אתה רוצה את ההתחלתי שלך,נכון..? אנא,כנס." נכנסתי מהר והבטתי לצידיי,ראיתי כל מיני רישומים שאני לא מבין,פרופסור רואן סגר את הדלת וכיוון אותי במעבדה,לבסוף הגענו ללב המעבדה, והוא הביט עליי "נו מי אתה רוצה?" הוא שאל והראה לי שלושה פוקימונים,זיהיתי אותם מיד,אלה היו צ'ימצ'אר,פיפלאפ וטרטוויג,הפוקימונים ההתחלתיים של מחוז סינו...[/B]

פרק טוב אחי, אני אעקוב אחרי הסיפור :)

תודה :)
אני אשתמש בעצות שנתת לי,תודה עליהם!

אתה יודע שברוב הסיפורים שלי השם "עומר ג'ונס" מככב?
אחלה פרק מחכה לבא

[QUOTE=Yuma Tsukumo;1137541]אתה יודע שברוב הסיפורים שלי השם "עומר ג'ונס" מככב?
אחלה פרק מחכה לבא[/QUOTE]

וואלה?
חח.. תודה :)

סיפור טוב

[SIZE=5][B]הפרק השני: חוות הפוקימונים[/B][/SIZE]

ראיתי על השולחן את שלושת ההתחלתיים של סינו, פיפלאפ, טרטוויג, צ'ימצ'אר. לידם עמד הפרופסור רואן, חיוך גדול על פניו. הפרופסור פתח את פיו ואמר:" ובכן, במי תבחר...?" הוא שאל אותי ולא ידעתי ממש מה לענות. מכל ההכנות למסע דווקא לשאלה הזאת לא התכוננתי... בחנתי כל אחד,פיפלאפ היה די ביישן,טרטוויג היה די שמח וצ'ימצ'אר,הוא היה אחר,נחוש בעצמו ובטוח,הוא הטיפוס שאני רציתי...

"אני אבחר בצ'ימצ'אר,פוקימון קוף האש!" אמרתי לו "אני בטוח!" הוספתי וראיתי את פרופסור רואן מחייך חיוך גדול עוד יותר מקודם "החלטה יפה! עכשיו..." הוא הספיק לומר והגיש לי 5 פוקדורים ופוקדקס משוכלל,הוא הכניס את צ'ימצ'אר לפוכדור ונתן לי אותו,פעם ראשונה בחיי,אני רשמית מאמן פוקימונים!
התקדמתי לעבר דרך 202,כדי להתחיל את המסע,חלפתי בפעם השנייה ליד ביתי והסתכלתי על החווה של אימי,ראיתי את כל הפוקימונים ונופפתי להם לשלום בחיוך,ראיתי סוואדל קטן [IMG]http://pokemon.org.il/Black_Star/Sprites/Pokemon/540.png[/IMG] צועד לעברי ולא הבנתי מה הוא עושה,הוא התחכך בין הרגליים שלי וחזר לחווה,כנראה הוא רצה להגיד לי שלום או משהו... הוצאתי את צ'ימצ'אר מהפוכדור והוא היה נרגש לגמרי,כמעט כמוני. "צ'ים צ'ים!" הוא קרא והתחיל לרוץ לעבר החווה. למרות שהייתי אצן מהיר הוא כמעט השיג אותי,"צ'ימצ'אר!" קראתי לו וראיתי אותו מבצבץ מהשיחים,התקדמתי לעברו וראיתי אותו רודף אחרי הסוואדל הקטן שבירך אותי לשלום מקודם,הם משחקים שיחקו תופסת.

הסתכלתי על שניהם,בזבזתי כבר רבע שעה בהסתכלות על המשחק של שניהם בתופסת,ואז,בין רגע, הבנתי! ניגשתי לעבר הסוואדל הקטן ועצרתי אותו, "סוואדל,רוצה להצטרף למסע שלנו?" חיכיתי לתשובה,צ'ימצ'אר הסתכל עליו וחייך חיוך קטן,סוואדל הביט עליי ועל צ'ימצ'אר. הרגשתי מתוח,הוא פתח את פיו ואמר "סוואדל!" הוא חייך וקפץ משמחה.

"יש! פוכדור,צא!" קראתי והוצאתי מהתיק פוכדור אחד רגיל.השלכתי על סוואדל את הפוכדור והוא נכנס לתוכו,הפוכדור התנדנד מצד לצד,צ'ימצ'אר הסתכל על הפוכדור מקרוב וניגשתי אליו,הרמתי את הפוכדור והבטתי בו מקרוב,צ'ימצ'אר עלה על גבי והסתכל גם הוא. הפוכדור זז וזז,נראה לי שעבר שעה מאז שלכדתי אותו בתוך הפוכדור,ניגבתי זיעה מהמצח שלי והמשכתי להביט בפוכדור,הוא זז בלי מעצורים בכלל,ואז..... נעצר!

פרק טוב אבל עצה שלי[מתוך נסיון אישי],בשביל המתח,לא כדי לפרסם כמה פרקים ביום אחד,תעשה פרק בשלושה-ארבעה ימים,הבנת?

[QUOTE=Yuma Tsukumo;1137590]פרק טוב אבל עצה שלי[מתוך נסיון אישי],בשביל המתח,לא כדי לפרסם כמה פרקים ביום אחד,תעשה פרק בשלושה-ארבעה ימים,הבנת?[/QUOTE]

אוקיי,תודה :)
~~~
עידכנתי את המדריך דמויות...

היה אחלה פרק הכתיבה שלך מעולה
נראה שאקרא את הסיפור בקביעות

אחלה פרק גבר! אבל אתה לא צריך להשתמש בספרייטים בסביל לתאר פוקימון. אתה יכול לתאר אותו גם בעזרת מילים, וזה מה שיפה בכתיבה. חוץ מזה, גם אם תגיד רק את השם, אנשים יבינו איזה פוקימון זה. בכל זאת, זה פורום פוקימון. אבל אחלה פרק! אני אקרא בקביעות.

תודה :)
ויואב אני מוסיף ספיירטים כדי יותר להמחיש את זה...
וגם יש כאלה שלא יודעים ממש על כל פוקימון אז לכן אני מוסיף ספרייטים...

[SIZE=5]הפרק השלישי: תחשבו פעמיים לפני שאתם קוטפים תפוחים![/SIZE]

הבטתי אל הפוכדור,ראיתי אותו עוצר והתחלתי לחייך. ראיתי שצ'ימצ'אר גם מחייך כמוני,תפסנו סוואדל.
המשכנו בדרכנו, בבוא הזמן הגענו לדרך 202. ראיתי שצ'ימצ'אר מזיע,והאמת שגם אני לא ממש הרגשתי ממוזג,ולאחר כמה דקות החלטנו להתיישב בצילו של אחד העצים. "צ'ים צ'ים!" קרא צ'ימצ'אר והצביע על העץ,הבטתי למקום שהוא הצביע עליו,זה היה בסך הכל עץ,אבל כשהבטתי יותר קרוב ראיתי תפוחים אדומים ועסיסיים מונחים שם,ממש טעימים! הם גרמו לי לשכוח את האוכל שבתיקי וכאילו משכו אותי אליהם..

צ'ימצ'אר טיפס על העץ וקטף תפוח אחד,הוא נגס בו וחזר לקרקע המוצקה,לרגע התעצבנתי שלא הביא לי גם אחד אבל אירגע. "סוואדל,צא!" הוצאתי את סוואדל,כמובן שכולכם חושבים שבשלב הזה אני צריך להגיד 'שלום סוואדל אני המאמן החדש שלך,עומר' וכאלה.. אבל האמת שאתם די טועים,הפוקימונים בחווה מכירים אותי כל חיי,אז אין צורך בהכרות עכשיו. "סוואדל,תשתמש בירי חוט על אחד התפוחים שם!" הצבעתי על התפוחים שמונחים על העץ והוא מיד שלח חוט ארוך ודביק לשם,הוא קלע על התפוח ומשך את החוט לתוך פיו,בכמה ביסים הוא גמר את התפוח והלך לשחק עם צ'ימצ'אר.

די התעצבנתי שאף אחד לא חלק איתי תפוח אבל לא רציתי להעיר להם על זה ולכעוס עליהם עכשיו,בתחילת המסע. הסתכלתי על העץ הגבוה והתחלתי לטפס עליו (כמו שרשום ברשימת דמויות אני מטפס מעולה),כעבור כמה זמן הגעתי לפסגה וקטפתי תפוח. הבעיה היא שלא ממש חשבתי על התוצאות איך לרדת,כי שצ'ימצ'אר ירד הוא קפץ מענף לענף. אני קצת יותר כבד... בלית ברירה החלקתי לאורך גזע ונתקעו לי כמה שבבים לאצבע,זה די כאב אז צעקתי קצת.

'לא! למה לא חשבתי על זה?! הייתי צריך לקחת את זה בחשבון!' חשבתי לעצמי,ראיתי מעל העץ בידריל [IMG]http://pokemons.co.il/pokedex/img/dpffa015.png[/IMG]

עצבני,כנראה הוא כעס מזה שגנבתי לו את התפוחים,הפנים שלו רמזו שהלך עליי... ואז הוא נע! הוא רץ לעברי,הוא רודף אחריי!

פרק טוב גבר :)

לדעתי מעט קצר, אבל טוב.

[B]תודה יואב :)
הייתי רוצה שעוד יגיבו אבל אף אחד לא עשה את זה לכן אני אפרסם את הפרק עכשיו..
ניסיתי להשקיע בפרק הזה כמה שיותר,מקווה שתאהבו.. :)[/B]

[size="5"]פרק רביעי:העניינים רק מסתבכים..[/size]

הבידריל רדף אחריי,זה היה מלחיץ. הוא זז ממש מהר,אפילו יחסית אליי! הבטתי לאחור בזמן שרצתי כמו משוגע לכל הכיוונים,צ'ימצ'אר ניסה לפגוע בו בגחלת אבל הוא התחמק,הבידריל הזה יותר טוב ממה שחשבתי..,סוואדל נלחץ והסתתר מאחוריי העץ שבידריל שומר עליו,מהלך לא כל כך טוב לדעתי... צ'ימצ'אר ניסה להתקיף עוד פעם את בידריל בגחלת,מה שלא עזר כי בידריל התחמק פעם נוספת. בידריל התעצבן יותר מקודם למרות שחשבתי שזה בלתי אפשרי,הוא התקרב אליי קרוב יותר,עשיתי מאמצים לעשות פער אבל לא הצלחתי,היה לי ברור שהלך עליי. "לא!!" צרחתי בכל כוחי והרגשתי משהו מרים אותי,זה היה מאוד מוזר ומבהיל,הסתכלתי לאחור מבולבל ממה שקורה לי,ואז,הבנתי..

הוא תפס אותי,הוא הרים אותי כאילו הייתי נוצה והשליך אותי על האדמה שוב,זה היה כואב,הרגשתי שכל עצם בגופי נשברה הרגע,כאב פילח לי את הגב פתאום ולפניי שהספקתי להגיב הבטתי לאחור שוב וראיתי את בידריל משתמש במיקוד אנרגיה כדי לחזק את עצמו,כעת מכה שלו הייתה קטלנית ביותר. ראיתי את צ'ימצ'אר כועס קצת,הוא התקרב אלינו אבל בידריל תפס אותי והרים אותי באוויר איתו,ניסיתי להתנגד אבל היה לי כואב כל כך שלא הצלחתי לזוז מהאחיזה אפילו קצת.

נאנקתי בכאבים,הרגשתי פשוט חסר אונים לעומתו,אם יכולתי לעשות משהו,הקטן ביותר,הייתי מנסה.. הבטתי על צ'ימצ'אר שהסתכל על בידריל במבט של רצח בעיניים,צ'ימצ'אר פער את פיו,ראיתי שהתחולל שם משהו.. ראיתי אש! צ'ימצ'אר שלח להביור אימתני אל בידריל,צ'ימצ'אר למד להביור!

התמלאתי באנרגיה,צ'ימצ'אר גרם לי להתרגש עד כדי כך! הבטתי על בידריל והשתחררתי מאחיזתו,ראיתי את הלהביור פוגע כמה שניות אחרי בבידריל,הרגשתי בר מזל. הסתכלתי למטה והפרצוף שלי דעך בין רגע,אני 45 מטר מעל האדמה! התפללתי שאנחת בשלום ולא אתרסק,למרות שידעתי שזה היה דיי קלוש,ואין לי סיכויי לא לקבל מכה מנחיתה מגובה 45 מטר! 45 מטר זה ענק,הבית שלי זה רק 30! צ'ימצ'אר לא ידע מה לעשות,ובצדק. צרחתי כל רגע באוויר כל מיני דברים שאומרים כשאתה יודע שאתה עומד למות.. הייתי קרוב לאדמה כל כך! מה יקרה לי?!

[B]מצטער שהפרק לא כזה ארוך פשוט אני רוצה להשאיר קצת מתח..[/B]

אהבתי פרק מעניין ומותח מחכה לפרק הבא. Xd

פרק טוב ומעניין מחכה לפרק הבא, אשמח אם תגיב גם בשלי :)

קראתי עכשיו את הפרק השני
פרק נחמד ביותר עדיף שלא תשים ספרייט באמצע סיפור שים בסוף
אשמח אם תגיב בסיפורי
קראתי את גם את פרק 3 פרק נחמד
נחמד שהפרקים שלך נגמרים בסוף פתוח ולא סגור

תודה שלושתכם, נחמד שעוד קוראים את הסיפור שלי :)

[size="5"]פרק חמישי: התאוששות קטנה, וממשיכים![/size]
[B]נפלתי מגובה עצום, כמו שאתם מבינים לא ממש הגבתי מרוב הלחץ והתחלתי לעצום את עייני, ראיתי שהאדמה הקשיחה מתקרבת אליי יותר ויותר והתחלתי לצרוח ללא הפסקה.
צ'ימצ'אר הביס את בידריל, הוא שכב על הקרקע חבול מהקרב בעוד שצ'ימצ'אר מתנשף ומתאושש ממה שקרה. צ'ימצ'אר הביט עליי בבהלה והשתנק מפחד, הוא לא נע.
"זה לא ייגמר ככה!" אנסה לבטוח בעצמי, ניסיתי להאחז במשהו אבל שום דבר לא היה קרוב אליי, הרגשתי ממש חסר אונים. ראיתי שהאדמה קרבה יותר ויותר.. עצמתי את עייני בפחד, וחיכיתי למה שייקרה לי, זה הגורל. הרגשתי את עצמי נעצר על ידי משהו, הבנתי שנפלתי אך, למרבה הפלא, ללא כאב.

העזתי לפקוח את העיניים שלי, הבטתי לצידי הגוף וראיתי שצ'ימצ'אר נאנח ברוגע,מבטו גילה לי שהסכנה חלפה. יכול להיות שאני מרחף באוויר? הסתכלתי על האדמה, סנטימטרים ספורים ממני, האף שלי כמעט נגע בקרקע. אולי זה הרוחות שגרמו לי להרגיש מקודם מלא כוחות ואנרגיה?
כדי לגלות את התשובה הבטתי לאחור, ראיתי חוט דביק וארוך, מחזיק אותי באופן מוחלט. הבטתי לעבר העץ שממנו בא החוט, העץ היה גבוה מאוד, הגזע שלו השתרע עד עננים, זה היה מחזה מרהיב.
השמש קצת הסתירה לי את מקור החוט, ראיתי שם משהו קטן, מישהו.. זה היה סוואדל! הוא שלח את החוט אליי ותפס אותי לפני הנפילה, כנראה. סוואדל נראה מתאמץ, הוא סחב כעת את כל משקלי. התחלתי לנתק את החוט מעצם הזנב שלי, תפסתי את הקצה שלו ומשכתי כלפי מעלה. כעבור כמה שניות החוט התנתק ונפלתי אל הקרקע, הקרקע המוצקה.

קמתי על רגליי בהתאמצות, נרגעתי להיות שוב באדמה, בקרקע. סוואדל קפץ מהעץ. "סוואדל! הצלת את חיי!" אמרתי לו ופרשתי ידיים לחבק אותו. סוואדל קפץ עליי וחייך חיוך רחב "סוואדל!" הוא צעק משמחה.
סוואדל קפץ על הקרקע, צ'ימצ'אר שמח, ושלח להביור לשמיים. נזכרתי "מזל טוב צ'ימצ'אר, למדת מתקפה חדשה!" שיבחתי אותו והתחלתי לפהק, הרגשתי מאוד עייף, השקעתי מלא מאמצים בקרב ההרסני הזה, במזל ניצלתי גם מהנפילה. פתאום הרגשתי את הרוח, היא הציפה אותי, היא מילאה לי כוחות חדשים, כמו שקרה לי קודם. זה הרגיש כל כך נעים.. משב הרוח היה מרענן, הרגשתי אנרגיה שוב.
סידרתי את הכובע שלי והנחתי אותו על ראשי, היה לי שיער שחור כהה, הוא קצת היה מבולגן. "טוב, ממשיכים!" אמרתי והמשכתי בדרכי, היה לנו עוד דרך ארוכה, אבל לפחות ידענו שהולכים להיות לנו עוד מלא הרפתקאות וריגושים במסע...[/B]

גם זה פרק לא ממש ארוך מכיוון שאני לא יכול ממש להוסיף לשם עוד פרטים..
אל תדאגו, פרק הבא, מלא שורות! :)
(הבטחה שלי..)

סיפור יפה ומותח מאוד!
כל הכבוד, אני אעקוב אחרי הסיפור הזה.

[QUOTE=lucario;1143598]סיפור יפה ומותח מאוד!
כל הכבוד, אני אעקוב אחרי הסיפור הזה.[/QUOTE]

תודה :)
אני שמח שאתה אוהב את זה!

פרק יפה, אבל מה שכן, זוכר מה אמרתי לך בנו"ד? העצה הזאת? אז אל תעשה פרקים שלא קורה בהם כלום: רק פתירת בעיה וזהו. בכל סיפור חייבים להיות לפחות פתיחה ואמצע. אם אתה עושה פרק בלי סיום אז את הפרק הבא תנסה לעשות כך-

סיום פרק קודם
התחלה
אמצע
סיום.

מבין?

חוץ מהעניין הז עוד פרק מעולה, לא יכול לחכות לפרק הבא :)

[size=5]פרק שישי: הקרב הראשון שלי[/size]

[B]בדקתי את השעון שלי שהיה צבוע בצבע כתום, מתנה מאבי, השעה הייתה 14:53 בדיוק, לא כל כך הצלחתי לעכל שלא ממש עבר מלא זמן מאז היציאה שלי מהבית, נזכרתי בבידריל התוקפני, קול הכנפיים שלו והחבטה שלו בגבי.
החמצתי פנים כשהבנתי שיכל להרוג אותי בשניות בודדות. ראיתי מאחורי את צ'ימצ'אר מתהלך באיטיות, אך הוא לא נראה מותש כלל וכלל, למרבה הפלא. הוא הילך ושבר ענף בידו, מתעלם ממה שקרה לו. יכול להיות שהרוח נגעה גם בו?
אתם מבינים, זה לא היה משב רוח רגיל. זאת הייתה רוח, שכאשר היא נשבה על פניי, הרגשתי מילוי כוחות, כוחות נסתרים. הרגשתי מין דגדוג נעים בכל פעם שזה קרה לי. הרוח הזאת הייתה כל כך מיוחדת ונסתרת .הרגשתי בה כאילו אני יכול לעשות הכל, לעוף, להרים הרים ועוד דברים מופלאים רבים. כאילו יכולתי לעשות כל דבר. כאילו כל דבר יכול לקרות בקלות. אף פעם לא שכחתי את ההרגשה המיוחדת של הרוח.

וסוואדל, סוואדל היה עם הרבה יותר מרץ משנינו, הוא קיפץ על הענפים מעל העצים שמעלינו.
כעבור כמה זמן השתמש בירי חוט על המקום הרצוי שהוא בחר והתנדנד מענף אל ענף כך, הוא השיג אותנו.
"ג'יאודוד!" שמעתי ממרחקים, הקול היה נשי וילדותי מעט, כנראה מאמנת.. המשכתי בדרכי, ככל ששמעתי יותר רעשים ממרחק התחלתי יותר להסתקרן, שמעתי 'בום!' גדול, זה כבר שכנע אותי מספיק, עדיין קצת היססתי אבל פניתי לעבר הקול. צ'ימצ'אר הביט בי תוהה מה אני עושה, לבסוף הוא בא אחריי וכך גם סוואדל.
ענף קטן גרם לי למעוד, נפלתי על הקרקע והבטתי מסביבי, ילדה אחת, בערך בגילי, הסתכלה עליי באופן משונה כאילו אני חייזר, השיער שלה היה ורוד עם שתי קוקיות שבקושי רואים, היא לבשה חולצה לבנה ומכופתרת, הכפתורים היו בצבע אדום לכל אורך אורכם, היא לבשה גם מכנסי מיני בצבע כחול, ממש כמו הים. "מי אתה?" היא שאלה בקול מוזר.

היא בחנה אותי. "אני עומר ג'ונס," אוציא מפי לבסוף. הילדה הרימה גבה והסתכלה על הפוקימונים שלי. אז היא הביטה לי ישירות בעיניים, קצת נבהלתי. "אני מייגן אייר, נעים להכיר!" היא שלחה לי חיוך קטן.
נרגעתי, חשבתי שהיא תגרש אותי מפה או משהו... היא הסתכלה בפוקימונים שלי בחשדנות, "רוצה קרב?" שאלה אותי, הסתכלתי לצדדיה וראיתי ג'יאודוד מתקיף עץ בעל גזע קשיח.
"שתיים על שתיים?" אשאל אותה בחזרה "אם תרצה, לי בעיקרון יש שלושה פוקימונים.." הסבירה וניגשה לאחור "טוב, מתחילים!" היא אמרה קצת נרגשת והשליכה פוכדור לאוויר. זה עומד להיות הקרב הראשון שלי..[/B]

אחלה סיפור, עומר.
(לא באמת קראתי אבל הגבתי בשביל הקטע Xddd)

תודה :)
בערך.. Xd
בבקשה תגיבו, אני מנסה בעזרת הסיפור להשתפר לסיפורים הבאים, אם לא תגיבו לא אדע מה לשפר..

[size="5"]פרק שביעי: קרב מתיש![/size]
הפוכדור של מייגן נפתח עוד באוויר, אור אדום בוהק יצא מתוכו והתחיל לקבל צורה, זה היה פוקימון קטן דמוי פינגווין, זה היה פיפלאפ. "פיפלאפ!" הוא צווח והסתכל על סוואדל בצורה מאיימת, סוואדל התקדם לזירה והביט גם הוא על פיפלאפ. הקרב התחיל! "פיפלאפ, צווחה!" מייגן אמרה בביטחון מוחלט, היא קצת ערערה לי את הביטחון ולא נתנה לי להתרכז "פיפלאפ!" הוא השיב לה בכעס, כנראה הוא היה עצבני. במקום צווחה הוא פתח את מקורו והשתמש בבועות "פיפלאפ, תפסיק להחליט מה לעשות בעצמך!" מייגן התעצבנה ורקעה ברגליה. הבועות לא הזיזו לסוואדל והתחלתי לגחך קצת "סוואדל, תשתמש בירי חוט ותעיף אותו לעץ הקרוב!" אמרתי, ובזמן הזה התחלתי יותר להירגע. העניינים בינתיים תחת שליטה.

סוואדל עשה כרצוני, הוא השליך את פיפלאפ לעץ הקרוב והוא נפגע חזק מזה, כנראה. "פיפלאפ, תתאושש ותשתמש בבועות!" קראה מייגן. פיפלאפ שכב חבול על אחד הענפים בצמרת, הוא פקח את עיניו ואזר כוחות, הוא קם על רגליו קפץ משם בבת אחת. "פיפלאפ!!!" הוא צרח ונחת על האדמה, בלי שום פגע למרבה הפלא. פיפלאפ הביט במבט רצחני על סוואדל וניגש אליו, הוא השתמש בדחיפה והדף את סוואדל לאחור. "פיפלאפ!" צרחה מייגן מאחור, היא נראתה מאוד עצבנית. פיפלאפ לא הקשיב לה והלך עוד פעם אל סוואדל, הפעם ניסה להשתמש במכת כנף. סוואדל שם לב לזה בזמן והתחמק לאחור, פיפלאפ הביט מופתע בסוואדל. "סוואדל!!" הוא צעק והתקרב אל פיפלאפ, השיניים שלו התחילו לזהור בצבע לבן. סוואדל קפץ על פיפלאפ ונשך אותו. סוואדל למד נשיכת חרק, בשעה טובה! הבטתי תוהה מה לעשות שראיתי את סוואדל נושך אותו שוב ושוב. בסופו של דבר פיפלאפ צנח על הקרקע ללא כוחות, הוא התעלף. "אוף..." נאנחה מייגן והחזירה אותו לפוכדור, "תפסתי אותו אתמול, מאז הוא לא מפסיק להפר את פקודותיי.." היא הסבירה לי.

סוואדל שמח וקיפץ, החזרתי אותו לפוכדור שלו, ג'יודוד הביט אל מייגן בהבנה, עכשיו תורו. קודם ראיתי את הג'יודוד הזה מתאמן ממש טוב, הבנתי שהוא הולך להיות יריב רציני.
צ'ימצ'אר קפץ לזירה הטבעית שזה מרחב גדול של דשא רחב. הוא הביא לי בעיניים ואמר לי בשמחה "צ'ימצ'אר!!", הבנתי שהוא מתכוון להשקיע את כל יכולותיו בקרב. הוא הסתכל על ג'יודוד שבינתיים התמקם בזירה, מייגן פתחה את פיה ואמרה "את ג'יודוד שלי לא תנצח, הוא הפוקימון החזק ביותר שלי! אני מתכננת מהלכים מעולה! אז תתכונן!". לא הגבתי לה, הייתי שקוע במחשבות שלי. הסתכלתי על הזירה ואמרתי "צ'ימצ'אר, להביור!" צ'ימצ'אר פתח את פיו ושלח לג'יודוד להביור ישר. ג'יודוד התחמק והאזין למייגן "תשתמש בגלגול!" היא אמרה. ג'יודוד קפץ באוויר והתכווץ לכדור קטן. הכדור בא ישירות לצ'ימצ'אר. "תשתמש בלהביור על הכדור!" אמרתי בתקווה, צ'ימצ'אר פער את פיו ושלח לג'יודוד להביור. הלהביור האט אותו מעט. "כמו שאמרתי, שום דבר לא יגרום לך לנצח!" היא צעקה בשמחה "ג'יודוד, קשיחות!" היא אמרה וג'יודוד עשה כהוראתה. ג'יודוד נראה אותו הדבר אבל ידעתי שהוא עשה את זה כבר, כי הוא חדר את הלהביור כמו כלום ופגע בצ'ימצ'אר מקרוב. ג'יודוד חזר למצבו המקורי וצ'ימצ'אר עוד לא התאושש. ג'יודוד הסתכל עליו מקרוב, "ג'יודוד, תגמור אותו!" מייגן צעקה מרחוק. לג'יודוד הופיעו עיגולים קטנים זוהרים בצדי הגוף. חיש מהר הם הפסיקו לבהוק והפכו לאבנים קטנות אבל חדות. "ג'יודוד!" הוא צעק והשליך את כל האבנים על צ'ימצ'אר. לא ידעתי מה לעשות. "צ'ימצ'אר!!" הוא צעק, זה היה מאוחר מדי. האבנים פגעו בו והוא עף לאחור, כעת רק סוואדל נשאר בקרב.

פרק נחמד מאוד, מחכה לפרק הבא.

[QUOTE=lucario;1146989]פרק נחמד מאוד, מחכה לפרק הבא.[/QUOTE]
צדקת

הפרק הראשון היה נהדר.
הששה האחרים היו קצרים מידי,
ואם היית משלב כל שתיים מששת הפרקים האחרונים,
היה הרבה יותר טוב.

תודה לכולכם D:
דוד, עצה מצוינת, לכן הכנתי היום אקסטרה פרק! (פרק גדול)

[SIZE=5]פרק שמיני: דרודיגון שליט האגמים![/SIZE]

ג'יודוד עמד בזירה מולי, חיוך על פניו, סוואדל התקדם לתוך הזירה עם מבט חושש. איך אני יכול לנצח? הוא ניצח את צ'ימצ'אר, איך סוואדל יוכל להביס אותו? אולי משהו בסביבה יכול לתת לי יתרון..? הבטתי על כל מה שסובב אותי, לא עלה בדעתי שום רעיון. "ג'יודוד, גלגול!" צעקה נשמעה מרחוק. היא ניתקה את מחשבותיי וגרמה לי להתבלבל, סוואדל חיכה להוראה ממני, הייתי חייב להתרכז. חיפשתי וחיפשתי.. בסוף ראיתי את היתרון. בצד ימין שלי ראיתי עץ גבוה ועבה. "סוואדל, ירי חוט על העץ!" אמרתי במהירות. סוואדל עשה כהוראותיי וטיפס על החוט במהירות. הוא התחמק מג'יודוד, מה שעצבן את מייגן. "תשתמש באבנים חדות!" אמרה מייגן והוא עשה זאת בדיוק. "סוואדל!" שמעתי צעקה מהעץ ונבהלתי, הוא התעלף? ראיתי את הסוואדל הקטן שלי צונח לאדמה, חבול ומסכן. 'קראח!' נשמע כשסוואדל נחת על האדמה. סוואדל אזר את כל כוחותיו ושיניו זהרו בלבן: הוא השתמש שוב בנשיכת חרק, עם כל הכוחות שנותרו לו. סוואדל קפץ על ג'יודוד אבל מייגן הגיבה במהירות "התקשחות, ג'יודוד..". הנשיכה לא הזיזה לסוואדל בגלל ההתקשחות, הרגשתי פיספוס.

"תגמור את זה, ג'יודוד!" היא צעקה. ג'יודוד הנהן להסכמה והביט על סוואדל בעיניים אכזריות, הוא השתמש במבט. סוואדל השתתק, הוא לא זז ולא נע, המבט השפיע עליו. ג'יודוד הרים את סוואדל בידו. הוא העיף אותו לשמיים. סוואדל כמעט היה חסר הכרה, ממש היה לו קשה להתעשת מהמבט. ג'יודוד קפץ למעלה, והוא השתמש בגלגול, הוא תכנן לפגוע בו כשינחת לבטח. ניסיתי למנוע את זה אבל סוואדל עדיין היה משותק. ג'יודוד פגע בו ושניהם נחתו בקול 'בום' גדול. השתעלתי מכל העשן שהתפזר לכל עבר כשהם נחתו, קיוויתי לבשורות משמחות. העשן התפוגג, ראיתי את ג'יודוד עומד שם כאילו לא קרה כלום, ולעומת זאת, סוואדל שכב על הקרקע, מעולף. החזרתי אותו והבטתי בשני הפוכדורים שלי 'הייתם מעולים..' אמרתי בליבי והחזרתי את הפוכדורים לכיסי. הבטתי על מייגן, מחבקת את ג'יודוד חיבוק דוב. היא החזירה אותו לפוכדור והביטה עליי "קרב מעולה נתת לי.." היא אמרה והתקרבה עליי.. היא הוציאה משהו מהתיק שלה הוא היה בקבוקון קטן ובתוכו נוזל ירוק. "תן לי את הפוכדורים שלך.." היא אמרה לי ועשיתי כרצונה, מבולבל ממה שקורה. היא הוציאה לי את שניהם ונתנה להם ללגום מהנוזל. עיניהם אורו, זה היה שיקויי ריפוי. "תודה!" הודתי לה והחזרתי שנית את צ'ימצ'אר וסוואדל לפוכדורים שלהם. "לאיזה דרך אתה הולך?": היא שאלה אותי. "ממשיך לעיר הבאה" השבתי לה והצבעתי על שביל ההליכה. צעדתי לשביל והיא מאחוריי "גם אני הולכת לעיר הראשון!" היא התפלאה והלכה איתי בדרך.

הלכנו ביחד קצת זמן, אבל לא היה שקט מביך, כל הזמן פטפטנו. עם הזמן, התחלנו לספר בדיחות אחד לשני.. "איזה פוקימון עובד באוטו גלידה? ארטיקונו!" התבדחה מייגן, זה הייתה בדיחה ישנה אבל אילצתי את עצמי לצחוק צחוק מזויף.. "פלאש!" שמענו מרחוק, זה היה חזק וזה קטע את מייגן בבדיחה כלשהי על אנון, הלכתי לפי הקול, שיחים ועצים עברו לפניי.. גיליתי לפניי אגם גדול ויפיפה, פוקימונים הסתובבו שם מכל עבר, מלא פוקימונים שחו באגם. כנראה אחד הפוקימונים ששחו באגם השפריץ וזה יצר את השפריץ ששמענו.. מייגן הגיעה אחריי, "וואו!" היא פלטה מפייה "איזה מקום יפה!" הוסיפה. היא בדקה בפוקדע כל אחד ואחד באגם, מההופיפ [IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/b/b9/Spr_5b_187.png[/IMG]הקטנים ששיחקו על העץ עד לגרידוס [IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/9/95/Spr_4h_130_m.png[/IMG]ששחו באגם בעצבניות. "זה גן עדן לפוקימונים!" אמרה והתאפקה לא לקפוץ באוויר מהתרגשות. היא הביטה בהתרגשות לכל מקום, כאילו מתלבטת ממה לשמוח יותר. אני גם התרגשתי, היו פה פוקימונים כל כך מיוחדים.. ראיתי ספטייל [IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/9/97/Spr_5b_254.png[/IMG] מהלך לו מול האגם באיטיות, הוא היה נראה עוצמתי, כאילו הוא השולט כאן.. לא ידעתי כמה טעיתי..

בוויזל [IMG]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/f/f3/Spr_4d_418_f_s.png[/IMG]זוהר קטן מאוד משך את תשומת הלב מייגן. "ג'יודוד, צא!" היא אמרה וג'יודוד יצא מהפוכדור שלו, מחכה לקרב "תשתמש באבנים חדות על בוויזל!" היא אמרה לו, ג'יודוד עשה כרצונה. סביב גופו זהרו עיגולים שם הזמן הפכו לאבנים חדות ודוקרות. הוא השליך את זה על בוויזל, והוא הצליח לפגוע בו. "ארררר!!!!" נשמעה צעקה, או יותר נכון שאגה. הגבתי בלחץ, "מה זה היה?" שאלתי. ראיתי את המערה, זאת שהייתה ליד האגם מהצד השני שלנו, רועדת (גם בצד השני היו פוקימונים רבים, אבל הבוויזל היה בצד שלנו) . "מה יש שם??" שאלה מייגן בפרנואידיות. היא צרחה צרחה מחרישת אוזניים, כמו כל הצרחות האלה של הבנות. ג'יודוד נרתע אחורה, כך גם אני. יצא מין המערה דרקון, בצבעי אדום-כחול כמו ברצלונה.. זה היה דרודיגון [FONT=arial, helvetica, sans-serif][SIZE=1][COLOR=#ffffff][IMG]http://pokemon.org.il/Black_Star/Sprites/Pokemon/621.png[/IMG][/COLOR][/SIZE][/FONT], והוא היה עצבני למדי. "מה אתם עושים כאן? ולמה התקפתם את הפוקימונים שלי?" הוא שאל, הוא יכול לדבר.

פרק יפה, אבל נראה לי שאומרים ספטייל ולא סקפטייל.
חוץ מזה פרק יפה מאוד!

[QUOTE=lucario;1151399]פרק יפה, אבל נראה לי שאומרים ספטייל ולא סקפטייל.
חוץ מזה פרק יפה מאוד![/QUOTE]

תודה D:
אתה בטוח..?
טוב אני אערוך :)

פרק טוב

[QUOTE=niv961;1151499]פרק טוב[/QUOTE]

תודה D:
פרק חדש מחר...

[B]איך הם יינצחו את הדרודיגון? ובכלל.. איך הם ינצחו את כל הפוקימונים באגם..? הכל בפרק הבא..[/B]

יפה מאוד .
אתה מתקדם מאוד בסיפורך וזה נורא יפה בעיניי כל התהליך שקורה .
מחכה לפרקים הבאים

תודה D:
אני ממש שמח שאהבת :)

[size="5"]פרק תשיעי: העניינים מתבהרים[/size]
הדרודיגון הביט עליי במבט מבשר רעות, מין מבט כזה שנראה שהוא רוצה לקפוץ עליי כל רגע ולשסף לי את הגרון. עצרתי את הנשימה שלי ולא יכולתי לתת לזה לקרות, יכולתי להתחנן ולהתפרס מולו אבל זה לא הטבע שלי. מייגן פתחה את פיה "אה, לא ידענו שאתה.." היא לא המשיכה את המשפט, אולי כי פחדה לומר "שולט בו"...
"אתה מדבר?" אפלוט, אף פעם לא ראיתי פוקימון מדבר, לעומת זאת מייגן לא ממש התלהבה מזה, כנראה היא מכירה פוקימונים כאלה.. דרודיגון צקצק בלשונו "ברור שאני מדבר! מה אתה רואה מישהו מדובב אותי?" הוא אמר לי בקוצר סבלנות. "ג'יודוד, גלגול!" צעקה מייגן. "מה את עושה?" שאלתי "נראה לך שיש לנו סיכויי נגדו?!" הוספתי. היא התעצבנה עליי, כאילו אני לא מעריך את הכוחות שלה או משהו.
היא התעלמה ממני וסקרה את דרודיגון במבטה "תקשיב, אני מכירה את הפוקימון הזה.. הוא מזן פוקימון המערה.. בפוקידע המלא הוא מספר 621, הגובה הממוצע שלו זה 1.60, אתה צריך עוד ידע?" היא שאלה אותי כאילו העלבתי אותה. "טוב, אני סומך עלייך.." אשקר לה. ג'יודוד היסס אם להתקיף את דרודיגון, אם בכלל יש לו סיכויי. הוא הביט לאחור, על מייגן, מייגן נענע את ראשה לחיוב.

ג'יודוד נתמלא בפנים רציניות והשתמש בגלגול, הוא התקרב במהירות אל דרודיגון, שנראה משועמם. הציפורניים של דרודיגון זהרו פתאום, הם היו בצבע כחול זוהר. ג'יודוד התקרב בגלגול לעבר דרודיגון, שלא התרגש בכלל.. ג'יודוד התקרב אליו וכמעט פגע בו! דרודיגון עצר אותו והדף אותו אחורה עם הציפורניים, ג'יודוד עף אחורה למים. הוא התחיל לטבוע.
"ג'יודוד!" צעקה מייגן וקפצה לאגם בלי היסוס. "לא תוכלו לנצח אותי, הג'יודוד שלכם לא מסוגל לעבור מתקפות שיסוע קטנה?" הוא נראה מגחך. הוא יצא מתוך המערה, גיליתי לפניי פנים מבוגרות. הדרודיגון הזה היה יותר זקן משחשבתי.
לא ידעתי איך להגיב, בינתיים מייגן נאבקה לאחוז בג'יודוד שהשתולל ללא הרף באגם, כאילו אחוז דיבוק. "אני ינצח אותך!" אומר ברצינות, לא ידעתי מאיפה באה אליי ההחלטה הזאת..
דרודיגון נענע בראשו לשלילה. "לא.. אין ברצוני להתקיף אותכם.." הוא אמר. "במקום זה, אתן לכמה מהפוקימונים שלי העונג.."

לקח למייגן כמה זמן להחזיר את ג'יודוד לפוכדור שלו "אני לא מאמינה שהוא לא יודע לשחות.." היא נאנחה, היא הייתה רטובה מכל הניסיונות שלה להשתלט עליו. דרודיגון הביט על כל הפוקימונים באגם. משום מה, הם לא שמו לב לכל המהומה ששררה כאן. "אני אבחר בוויבייל וסקפטייל, הפוקימונים החזקים ביותר שלי.."
~~~~~~~~~~~~;
מצטער שהפרק משעמם.. אבל פרק הבא מלא אקשן!

[QUOTE=Druddigon man;1153218]תודה D:
אני ממש שמח שאהבת :)

[size="5"]פרק תשיעי: העניינים מתבהרים[/size]
הדרודיגון הביט עליי במבט מבשר רעות, מין מבט כזה שנראה שהוא רוצה לקפוץ עליי כל רגע ולשסף לי את הגרון. עצרתי את הנשימה שלי ולא יכולתי לתת לזה לקרות, יכולתי להתחנן ולהתפרס מולו אבל זה לא הטבע שלי. מייגן פתחה את פיה "אה, לא ידענו שאתה.." היא לא המשיכה את המשפט, אולי כי פחדה לומר "שולט בו"...
"אתה מדבר?" אפלוט, אף פעם לא ראיתי פוקימון מדבר, לעומת זאת מייגן לא ממש התלהבה מזה, כנראה היא מכירה פוקימונים כאלה.. דרודיגון צקצק בלשונו "ברור שאני מדבר! מה אתה רואה מישהו מדובב אותי?" הוא אמר לי בקוצר סבלנות. "ג'יודוד, גלגול!" צעקה מייגן. "מה את עושה?" שאלתי "נראה לך שיש לנו סיכויי נגדו?!" הוספתי. היא התעצבנה עליי, כאילו אני לא מעריך את הכוחות שלה או משהו.
היא התעלמה ממני וסקרה את דרודיגון במבטה "תקשיב, אני מכירה את הפוקימון הזה.. הוא מזן פוקימון המערה.. בפוקידע המלא הוא מספר 621, הגובה הממוצע שלו זה 1.60, אתה צריך עוד ידע?" היא שאלה אותי כאילו העלבתי אותה. "טוב, אני סומך עלייך.." אשקר לה. ג'יודוד היסס אם להתקיף את דרודיגון, אם בכלל יש לו סיכויי. הוא הביט לאחור, על מייגן, מייגן נענע את ראשה לחיוב.

ג'יודוד נתמלא בפנים רציניות והשתמש בגלגול, הוא התקרב במהירות אל דרודיגון, שנראה משועמם. הציפורניים של דרודיגון זהרו פתאום, הם היו בצבע כחול זוהר. ג'יודוד התקרב בגלגול לעבר דרודיגון, שלא התרגש בכלל.. ג'יודוד התקרב אליו וכמעט פגע בו! דרודיגון עצר אותו והדף אותו אחורה עם הציפורניים, ג'יודוד עף אחורה למים. הוא התחיל לטבוע.
"ג'יודוד!" צעקה מייגן וקפצה לאגם בלי היסוס. "לא תוכלו לנצח אותי, הג'יודוד שלכם לא מסוגל לעבור מתקפות שיסוע קטנה?" הוא נראה מגחך. הוא יצא מתוך המערה, גיליתי לפניי פנים מבוגרות. הדרודיגון הזה היה יותר זקן משחשבתי.
לא ידעתי איך להגיב, בינתיים מייגן נאבקה לאחוז בג'יודוד שהשתולל ללא הרף באגם, כאילו אחוז דיבוק. "אני ינצח אותך!" אומר ברצינות, לא ידעתי מאיפה באה אליי ההחלטה הזאת..
דרודיגון נענע בראשו לשלילה. "לא.. אין ברצוני להתקיף אותכם.." הוא אמר. "במקום זה, אתן לכמה מהפוקימונים שלי העונג.."

לקח למייגן כמה זמן להחזיר את ג'יודוד לפוכדור שלו "אני לא מאמינה שהוא לא יודע לשחות.." היא נאנחה, היא הייתה רטובה מכל הניסיונות שלה להשתלט עליו. דרודיגון הביט על כל הפוקימונים באגם. משום מה, הם לא שמו לב לכל המהומה ששררה כאן. "אני אבחר בוויבייל וסקפטייל, הפוקימונים החזקים ביותר שלי.."
~~~~~~~~~~~~;
מצטער שהפרק משעמם.. אבל פרק הבא מלא אקשן![/QUOTE]
חח פרק טוב תוך דקה אני מסיים פרק

קראתי עכשיו ברצף את כל הפרקים!!! ספר מעולה ואין צורך בשיפורים!!!

[QUOTE=niv961;1156199]חח פרק טוב תוך דקה אני מסיים פרק[/QUOTE]
זה לא אני, זה אתה שקורא מהר :wink:
תודה :)
[QUOTE=NevCool;1156218]קראתי עכשיו ברצף את כל הפרקים!!! ספר מעולה ואין צורך בשיפורים!!![/QUOTE]
וואו תודה אחי :)
אני שמח שיש לי קורא קבוע D:

ואוו זה פשוט התחום שלך!
אני מנסה להתעדכן כמה שאני יכול!
למרות שברוב סיפורי הפוקימון יש את אותו תוכן: אני מאמן הנה תפסתי עוד פוקימון יופי הוא התפתח יופי זכיתי בתג מכון בלה בלה בלה...
אבל בסיפור הזה אתה עושה את זה מעניין!
כל הכבוד, המשך כך!

וואו עומר, ממש השתפרת. אתה גם מפרסם פרקים בתדירות גבוהה שזה טוב. תלמיד,הפכת למאסטר Xd סתם, אבל באמת השיפור ניכר לעין. והביקורות מאנשים בפורום אומרים הכול...

תודה לכם :)

[size="5"]פרק עשירי: מבצע 'מלפפון!'[/size]
וויבייל וסקפטייל עמדו מולנו, התפלאתי לגלות שזה הסקפטייל שהילך לו בביטחון על שפת האגם מקודם.
הוצאתי את צ'ימצ'אר. "אתם לא תצליחו!" נהם הדרודיגון "איש אינו הצליח להביס אותם זה מתמיד!"
"אה, כן?" אמרתי "אז הגיע הזמן!". אין לי מושג מאיפה הביטחון הזה קפץ עליי, ראיתי את מייגן מחייכת ושולפת פוכדור מכווץ מהכיס שלה.
הפוכדור גדל והיא השליכה אותו על הקרקע. אור אדום בוהק יצא מהפוכדור והתחיל לקבל צורה.
מולי עמד פידג'י קטן, שנראה תחרותי במיוחד. "פידג'י!" הוא צווח וקפץ על מייגן בניקורי חיבה.
אז זה היה הפוקימון השלישי שלה... מייגן הסתכלה עליי במבט רב משמעות, ופידג'י הרפה ממנה וחזר לקרב.
"צ'ימצ'אר, להביור!" פקדתי עליו באי נוחות, הרגשתי כאילו הגורל שלנו חרוץ. סקפטייל היה זריז למדי, הוא חמק מהלהביור של צ'ימצ'אר והתגלגל ימינה.
פידג'י הביט על וויבייל ועף אליו במהירות, בלי התרעה בקול התרסקות אדיר, הוא הפיל את וויבייל על הקרקע כשפגע בו עם כנפיו.
"מה קורה אם אנחנו מנצחים?" שאלתי את הדרודיגון. הוא הסתכל עליו בעיניו הענקיות ופתח את פיו "אם אתם מנצחים, אתם רשאים לעזוב את המקום ולקחת פוקימון מהאגם שלי.. אם אתם מפסידים, אני אצטרך..." הוא הסתכל עליי.

בלי שימשיך את המשפט הבנתי למה הוא התכוון. צ'ימצ'אר צעד נוסף קדימה והביט על וויבייל שעדיין לא הספיק לקום.
"צ'ימצ'אר, שריטה!" אמרתי לו. צ'ימצ'אר הסתער על וויבייל ושרט אותו כמה פעמים.
אבל וויבייל קם והדף אותו אחורה בעזרת ידיו. "פידג'י, מתקפה מהירה על סקפטייל!" צעקה מייגן.
פידג'י רץ לעבר סקפטייל אבל סקפטייל צלל הצידה במהירות. סקפטייל ניצל את ההזדמנות והשתמש בסופת עלים.. מלא עלים הסתובבו סביבו בצורה אחידה ומדויקת. הוא שלח אותם אל פידג'י. לא היה לא זמן להתחמק, הוא פגע בצורה קשה. מייגן צעקה לו אבל הוא בקושי זז. "פידג'י!" הוא זעק ללא הרף. הוא הרגיש כנראה חסר אונים, העלים פגעו בו ללא הפסקה.. הייתי צריך לעשות משהו, הסיכוי לנצח את שניהם היה כמעט בלתי אפשרי ואפסי, ואם, לפי דבריי הדרודיגון, אנחנו נפסיד.. אז הלך עלינו. "מייגן, חייבים לברוח!" לחשתי לה "תחזירי את פידג'י לפוכדור כשאני צועק 'מלפפון!' ". "מלפפון?!" התפלאה מייגן "טוב, בסדר..". כנראה היא חשבה כאילו אני פריק, אבל זה ייתן לי כמה שניות לפני שהדרודיגון יבין.. וזה עדיף על 'לברוח'.. הבטתי אל התיק שלי וראיתי את כל הציוד שלי, בין האוכל שארזו לי למפה של המחוז ראיתי פוכדור מיוחד, זה היה האולטרה בול שלי.. "צ'ימצ'אר, חפירה!" הוריתי לו, החפירה של צ'ימצ'אר הסיחה את דעו של הדרודיגון ושאר הפוקימונים. זרקתי את האולטרה בול שלי לעץ, במטרה לתפוס פוקימון. ההסחה עבדה וכשצ'ימצ'אר יצא הוא התקיף את סקפטייל אך החמיץ.. "פידג'י," לחשתי לו "קפוץ על העץ והביא לי את האולטרה בול!" פידג'י מהר עף לשם אך הדרודיגון הבחין, עיניו בוחנות את פידג'י.. "אתה לא תעשה את זה!" הוא צעק וכל הפוקימונים של הסתערו עלינו. וויבייל קפץ על מייגן שהתחמקה ממנו אך מעדה בעוד שסקפטייל רץ אליי במהירות.. "פידג'י!" שמעתי ממרחק, ראיתי את פידג'י מוסר לי את הפוכדור. התחמקתי מסקפטייל שכעת ניסה לתת לי אגרוף. הבטתי לצד, צ'ימצ'אר היה בבריחה מהתקפה של וויבייל, בעוד שמייגן נפלה מרוב בהלה. הדרודיגון התקרב אלינו, זועם מהניסיון שלנו להתחמק. הבטתי לכל הצדדים וצעקתי "מלפפון!"