נושא: Pokémon HeartGold and SoulSilver

טנקס קודאק (:

תודה פוטטוש ^^

אני אפרסם את הפרק הבא רק היום בערב או מחר בשל אילוצים (נקיון)

Chapter VI - The Not-so-slow King
פרק שישי - המלך הלא-כל-כך איטי

"גולד..." לחשה קריסטל. היא הייתה כפותה לזקיף בקרקע של מקום חשוך ולא מוכר. היא הרגישה שגולד היה קשור לאותו הזקיף, וזה התעורר. "תהיה בשקט..." אמרה קריסטל כשהבינה שהוא התעורר.
"למה?" הוא לחש בקול חנוק.
"אני לא יודעת..." היא ענתה בכנות, והתאמצה לראות בחושך הנורא של השבי בו הם הוחזקו, אך לשווא. "אבל יש לי הרגשה רעה. בכל זאת, צוות רוקט לקחו אותנו לכאן..." גולד נהם קלות כאות הסכמה.
"מי שם?" שאל קול צרוד ומבוגר. "אתם חדשים?" הוא שאל. "אתם בצד של צוות רוקט?"
"לא..." לחש גולד בתגובה. "הם חטפו אותנו, ולקחו מאיתנו את הפוקימונים שלנו. מי אתה?"
"קורט." הוא ענה. "אני מייצר פוכדורים מיוחדים בעיר אזליה." הוא הציג את עצמו. "ואתם?"
"אני קריסטל," הציגה קריסטל את עצמה. "וגולד הוא זה שנמצא פה איתי. למה צוות רוקט חטפו אותך?"
"הם רוצים אותי בצד שלהם..." הוא ענה. "פרצו אליי הביתה, עוררו ממש מהומה שם כשסירבתי. הדבר האחרון שאני זוכר הוא איש גדול וחסון שעילף אותי..."
לאחר שתיקה ארוכה, גולד שאל, "אז מה התוכנית? איך יוצאים מפה?"
"לא יוצאים מפה." אמר קול נוסף, ופנס נדלק במערה. הם מיד הבחינו במספר לא קטן של זובאט שהתעופפו לעבר המשך המערה. כשהבחינו בבחור שהדליק את הפנס, הם הבחינו שהוא לבוש במדי צוות רוקט. "אתה," הוא אמר והאיר לכיוון קורט, שתווי פניו המבוגרים הובלטו באור הפנס החזק ושיערו הלבן הבריק.
"לאן לקחתם את הפוקימונים שלנו?!" שאלה קריסטל את הבחור. "תשחררו אותנו מיד!" היא צעקה.
"סתמי ת'פה שלך," הוא אמר ובעט לעברה חצץ מקרקע המערה. גולד ניסה לקום לעברו, אך החבלים מנעו ממנו.
"שלא תעז לדבר אליה ככה!" צעק גולד בזעם.
"המילה הבאה שתצא מפיכם תהיה האחרונה." הוא איים, ושלף מכיסו פגיון. הוא חייך כשהבחין בשתיקה הפתאומית של שני הנערים, וניגש לעבר קורט. הוא חתך את החבלים שקשרו אותו באמצעות הפגיון, וגרר אותו בחזרה לכיוון ממנו הגיע. אור הפנס נחלש, וחושך שוב שרר במקום.

"אני לא מוצא בפנים כלום, בוס." אמר סילבר לאחר שיצא מחורבות אלף. "אני אפילו לא יודע מה עליי לחפש..."
"פוקימונים מוזרים." אמר קול מבעד למכשיר קשר עליו צוירה האות R בצבע אדום. "הם חמקמקים."
לפני שסילבר הספיק לומר משהו, השיחה נותקה.
"לעזאזל..." ירק סילבר בזעם, ותחב את מכשיר הקשר בחזרה בכיסו. הוא נכנס ביחד עם מרקרוו לפתח המנהרה פעם נוספת.

"אני חושבת שמצאתי אבן חדה!" לחשה קריסטל בהתרגשות, וגולד הזדקף מיד. הם כבר היו שם מי-יודע-כמה זמן, והם התחילו לחוש רעב. קריסטל הרימה אבן משוננת שמצאה על ידי גישוש עיוור ברצפת המערה עם רגליה וידיה. היא חתכה את החבלים, והם נפרמו תוך רגע.
שני הנערים קמו במהירות, ניערו מעליהם את האבק, והתמתחו. "אני לא מרגיש את הזרועות שלי..." רטן גולד וסובב את ידיו כמו טורבינות.
"גם אני לא. אתה שומע אותי מתלוננת?"
"עכשיו כן."
"שקט... שלא ישמעו אותנו." הזהירה קריסטל. "מה נעשה?" היא שאלה לאחר מספר שניות שהם שתקו על מנת לוודא שאין רעשי צעדים מרחוק.
"אני לא יודע... הם לקחו את הפוקימונים שלנו, ואני לא חושב שיש דרך החוצה מלבד הדרך בה הם נמצאים..." אמר גולד, וניער אבק ממכנסיו. לפתע, הוא הרגיש בליטה בכיסו. הוא תחב לשם את ידו, ושלף פוכדור.
"אני לא מאמין!" אמר גולד בהפתעה. "הפוכדור של אוניקס עוד אצלי! כנראה שהם לקחו רק את הפוקימונים שהיו בידינו!"
בהתרגשות, גישש גולד אחר המתג בחושך ולחץ עליו. הפוכדור נפתח, והם שמעו את אוניקס זוחל על הקרקע. "אוניקס," הוא קרא בשמחה.
"שקט, אוניקס..." לחש גולד לפוקימון נחש הסלע, ושלושתם שתקו. רעש צעדים נשמע. "מהר, קריסטל, עלי על אוניקס! יש לי תוכנית!"

לאחר שעה קלה של חיפוש, יצא סילבר מחורבות אלף, זועם. "קח אותנו לעיר אזליה." הוא אמר למרקרוו ואחז ברגליו. מרקרוו ריחף באוויר, והם החלו לעוף דרומה.

קריסטל טיפסה על גבו של הזוחל העצום יחד עם גולד, כשלפתע הבחור חזר בריצה, הפנס בידיו. "מ- מה!?" הוא צעק בבהלה כשראה את ראשו העצום של אוניקס, וזה החל לזחול לעברו. הוא רץ בפחד, מעיף את הפנס שלו באוויר.
"תפסתי!" קראה קריסטל בחיוך, והיא כיוונה את הפנס קדימה, מאירה את דרכו של אוניקס.
"בעקבותיו, חבר!" אמר גולד בחיוך כשהבחור פנה ימינה, ואוניקס פנה גם כן.
הם הגיעו לחדר גדול מאוד, עגול ושקירותיו רוצפו בחלוקי נחל גדולים. הם הבחינו במספר גדול מאוד של חיילי צוות רוקט, ובמספר יותר גדול של פוקימונים שונים. "תפסו אותם!" קרא הבחור בבהלה.
"הו, לא..." אמרה קריסטל כשהאנשים הבחינו בהם, ושלחו את הפוקימונים שלהם לקרב. "היי, הנה הפוכדורים שלנו!" היא אמרה כשהבחינה בשולחן מתקפל ועליו הציוד הגנוב. לצידו הם ראו את קורט, יצרן הפוכדורים.
"לשם, אוניקס!" צעק גולד, והוסיף, "מהר!"
אוניקס הגביר את מהירותו, מפלס את דרכו בין האנשים והפוקימונים שברחו לכל עבר, ובין מתקפות המים והקרח שנורו לעברו מהפוקימונים השונים של צוות רוקט. "יותר מהר!" זירז גולד את אוניקס כאשר קרן קרח חלפה מעל ראשו.
אוניקס התקרב לעבר קורט, וזה תפס בכל הפוכדורים הגנובים בידיו, ולאחר מכן בידה המושטת של קריסטל, שצעקה, "עלה!"
הוא טיפס על גבו של אוניקס, הפוכדורים בידיו, וגולד צעק במהירות, "חפירה!"

מוקפים בחול וחצץ, אוניקס, גולד, קריסטל וקורט פילסו את דרכם בתוך הקרקע הסלעית.
"איפה אנחנו בכלל!?" צעקה קריסטל, מנסה לגבור בקולה על הרעש האיום של החפירה.
"בבאר הסלוופוק!" קרא קורט. "ישנה אגדה שמספרת שלפני אלפי שניטם העיר אזליה ניצלה מבצורת רק בזכות פיהוקו של סלוופוק שהביא את הגשם!"
"כן כן, נשמע הכל אחר-כך..." אמר גולד בקול רם, והם המשיכו לצלול אל בטן האדמה.

"אוניקס!" נהם לפתע פוקימון הסלע, והוא פרץ מתוך תקרה סלעית אל קומה תת קרקעית במערה המסתורית, מיד אחריו גולד, קריסטל וקורט שצעקו בבהלה. הם נחתו בתוך בריכה חשוכה, ואוניקס קרס בה והתעלף.
"הצילו!" צעק גולד, וחתר במקום בבהלה. "אני לא יודע לשחות!!!"
"תירגע, אנחנו במים רדודים." אמרה קריסטל.
"הו, נכון." אמר גולד וקם על רגליו בעזרתו של יצרן הפוכדורים. הם הבחינו שהמקום דיי מואר, וקריסטל כיבתה את הפנס. "חזור, אוניקס." הוא אמר בארשת מכובדת והחזיר את אוניקס לפוכדור שלו. הוא צירף אותו לשאר הפוכדורים שהוחזרו לו קודם לכן, והצמיד את כולם לחגורתו. "איפה אנחנו?"
"כנראה בקרקעית הבאר, אם יש פה מים." אמר קורט, והביט סביב. "מהיכן בוקע האור הזה?"
הם הביטו לעבר המשך המנהרה הרטובה, וראו שהאור מתגבר. קורט החל לפסוע לעבר האור, וקריסטל וגולד צעדו בעקבותיו.

"אל אלוהים-" אמר קורט לפתע ונעצר בפתח של מקום אליו נוקזו המים. גולד וקריסטל הציצו מבעד לכתפו, וראו בריכה עצומה וצלולה ובה מספר לא מבוטל של פוקימונים ורודים, לחלקם קונכיה אפורה ומשוננת על זנבם. "כמות הסלוופוק הזו... זה מדהים!" הוא אמר, והתיישב במפל המתון, החליק בו בחיוך.
גולד וקריסטל החליקו בעקבותיו, נפעמים מכמות הפוקימונים הגדולה, ושלושתם קמו כשהגיעו לתחתית.
הם עמדו בתוך המים הרדודים, מביטים בפוקימונים סביב, שהביטו בהם בחזרה.
"סלוופוק, סלווברו..." נשמעו קריאות מכל עבר, והפוקימונים התפלגו לשתי קבוצות, מותירות רק שביל צר בקצהו עמד פוקימון שדמה להם מאוד, מלבד זה שעל ראשו הייתה קונכיה בצבע כסף ממנה בקע מעין כתר בקצה וזוג קרניים בצדדים. במרכז הקונכיה הייתה אבן חן בצבע אדום, וסביב צווארו של הפוקימון היה צווארון מפוספס בכחול-לבן. הוא החזיק את ידיו מאחורי גבו, ועמד על רגליו האחוריות.
"וואו..." אמרה קריסטל, ושלפה את הפוקדקס, אך הוא היה רטוב ולא עבד.
"סלווקינג," אמר הפוקימון המסתורי בעודו פוסע לעברם. "הפוקימון המלכותי."
"מה לעזאזל!?" צרח גולד בבהלה, פסע אחורה, והחליק. הוא קם במהירות. "הוא מדבר!"
"אני מדבר, כן..." אמר הסלווקינג והתקדם לעברם. "ונדמה לי שיש כאן בעיה..."

כשנחתו בעיר אזליה, סילבר הרגיש רעב. הוא הביט סביב, בחיפוש אחר חנות, ואיתר אחת, במרחק. "מרקרוו, לך תביא לנו אוכל." הוא אמר, ופנה מערבה, נכנס ליער גדול וחשוך.
מרקרוו ריחף בשמי העיר, וצלל לעבר החנות המדוברת. הוא השקיף פנימה מהחלון, וראה נערה מעמיסה מספר חטיפים בשקית פלסטיק גדולה. לאחר ששילמה, הדלתות האוטומטיות נפתחו, ומרקרוו שעט לעברה; הוא תפס בשקית שהחזיקה, ועקר אותה מידייה.
"חזור!" צווחה הנערה, ורצה בעקבותיו במהירות. "צא, רפידאש!" היא צעקה והוציאה מפוכדור בצבע כתום ועליו עיגולים זהובים פוקימון דמוי סוס גדול, קרן על מצחו ולהבות על ראשו וגבו.

"אני מבין," אמר סלווקינג לשלושת בני האנוש, לאחר שגוללו בפניו את סיפור החטיפה. "אני אוכל להעתיק את שלושתכם לעיר אזליה הקרובה," הוא הציע. "אתם מבינים, לאורך כל שנותיי כסלווקינג, התמחיתי בכוחות על חושיים, ורכשתי ידע רב מצפייה בבני האנוש ובחיזיון העתיד." הוא הסביר.
"אנחנו נשמח," אמרה קריסטל בחדווה.
"ומה אקבל בתמורה?" שאל הסלווקינג בתמימות. גולד וקריסטל הביטו אחד בשני.
"אני אלמד אותך על תורת ייצור הפוכדורים," הציע קורט. "אני מומחה! אוכל אפילו לייצר אחד מיוחד עבורך... אחד, יחיד ומיוחד!"
"מקובל." אמר סלווקינג בחיוך. אור בקע מאבן החן על קונכיית-ראשו, ושלושתם נעלמו.

הם הופיעו בעיר אזליה, בגבול של יער גדול ושחור, שם הם ראו בית עשוי עץ, מוקף במספר עצים עם פירות עגולים ומוזרים.
"תודה ר-" הסתובב קורט להגיד לסלווקינג, אך זה כבר לא היה שם.
"היי, הפוקדקס שלי עובד!" אמרה קריסטל לפתע כשהמכשיר צפצף בכיסה. "וגם הפוקגיר!"
"גם שלי... אתם חושבים שזה סלווקינג תיקן?" אמר גולד לפתע, בוחן את מכשיריו שנדלקו.
"ניתן רק לשער," אמר קורט בנימה מסתורית. "בואו, אני מזמין אתכם לכוס תה חם אצלי..." הוא אמר, והוביל את שני הנערים אל בית העץ.

"היי!" צווחה הנערה שרדפה אחרי מרקרוו. היא הביטה בו מתיישב על כתפו של נער אדום שיער. "תחזיר לי את האוכל שלי!"
"אני לא יודע על מה את מדברת," אמר סילבר ולעס חצי לחמנייה בבת אחת, מכבד את מרקרוו, טוטודייל, בידריל וגלייגר.
הנער ירדה מגב הרפידאש שלה. "אני לא צוחקת... תחזיר לי את האוכל הזה, או ש..."
"או שמה?" לגלג סילבר ולגם מבקבוק שתייה. "תשלחי עליי את הסוסון שלך?"
"רפידאש, להביור!" היא צעקה, וסוס האש שלח מפיו זרם ארוך של להבות שכילה את שקית המאכלים של סילבר.
"היי!" הוא צעק במחאה וקם על רגליו. "טוטודייל, אקדח מים!" הוא צעק, אך רפידאש דילג הצידה בחינניות. "את שרפת לי את האוכל!" גער סילבר.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר." אמרה הנערה בחיוך, עלתה על גבו של רפידאש, ודהרה בחזרה אל העיר. סילבר הביט בה מתרחקת, וחייך חיוך קטן.

"אז אלו אפריקורנים?" שאלה קריסטל כשהביטה בעץ ובו מספר פירות עגולים בצבע ורוד בוהק.
"כן," ענה קורט בשלווה. הם ישבו בגינה שלו, ושתו כוס תה חם. הפארפדג' של קורט, פוקימון ברווזי ולו מקל בצבע ירוק בהיר, רדף אחרי מספר באטרפרי שריחפו סביב עצי האפריקורן. "אם תרצו, תוכלו לקטוף אחד ואני אכין לכם פוכדורים מיוחדים." הוא הציע.
"מגניב!" אמר גולד, שלגם את התה שלו בשלוק, הניח את הכוס ורץ לעבר עץ אפריקורנים כחולים. הוא קטף פרי אחד, וקריסטל עקבה אחריו וקטפה אפריקורן מהעץ הורוד.
הם הביאו לקורט את שני האפריקורנים, והוא הניח אותם לצידו, ממשיך ללגום מהתה בשלווה.
"אז איך מכינים פוכדורים מאלה?" שאל גולד בזמן שהלך לבדוק עץ אפריקורנים סגולים, מרגיש את הפרי בידיו. קריסטל התקרבה אליו.
"אם אספר לך, אני אצטרך להרוג אותך." ענה קורט.
"אני חושבת שהוא באמת מסוגל להרוג אותך," לחשה קריסטל, והם צחקקו בשקט.
"שמעתי את זה."

קראתי את הפרק הראשון, סיפור נחמד יש פוטנציאל הייתה בעיה אחת שממש הפריעה ליוהיא שאתה מבצע חזרה מיותר אני גמור מעייפות אז אין לי כוח עכשיו לחפש בטקסט אבל אני מקווה שתבין בכל מקרה נראה לי שאמשיך לקרוא לבנתיים את הפרקים הבאים

חחחחחחח כן אני נוטה לחפור לפעמים, אבל עבדתי על זה לאורך הפרקים והכתיבה נהיית יותר מתומצתת אבל עדיין עשירה בפרטים. מקווה שתאהב את ההמשך, תודה על זמנך (:

אין בעד מה =]

פרק מצויין =]
מחכה לפרק הבא!

פרק מעולה.

תודה עידו ודוד ^_^

פרק מעולה!
למה יש לי הרגשה שהנערה תהיה חלק חשוב בסיפור?

סיגל יש לך ראש יצירתי מאוד ונכון מאוד. ^_^

תגובות? אני משקיע בסיפור הזה כמה שיותר ואני לא ממש זוכה להרבה תגובות... \:

אם דמות נכנסת למדריך הדמויות, סימן שהיא לא סתם נמצאת שם (:
תודה רבה