נושא: Pokémon HeartGold and SoulSilver

פרק טוב..אהבתי מאוד..גם אני חושב שסלווקינג יופיע שוב..

תודה קודאק ^_^

פרק טוווואוווובבב!!!!
כבר עליתי על זה בתחילת הפרק לפי האופי של הסלוקינג שהוא יהיה דמות חשובה..
אני ממש אוהב את הסיפור שלך!
יש אפשרות שאוכל להשתמש בספרייט הפוקדע או הפוקגיר?!
ואם אתה מכין את התגים האלה, ענקיים ביותר!

פורסם במקור על ידי NivX10

פרק טוווואוווובבב!!!!
כבר עליתי על זה בתחילת הפרק לפי האופי של הסלוקינג שהוא יהיה דמות חשובה..
אני ממש אוהב את הסיפור שלך!
יש אפשרות שאוכל להשתמש בספרייט הפוקדע או הפוקגיר?!
ואם אתה מכין את התגים האלה, ענקיים ביותר!

טנקס ניבוס, את הספרייטים תיקח עם קרדיט (הפוקדקס עם קרדיט ל - Coronis והפוקגיר לי), ואת התגים אני לקחתי מ- HGSS וצבעתי. (:

פרק הבא מחר, לכבוד ליל הסדר, ובלילה הלבן (יום חמישי) ספיישל של שני פרקים (:

הפרק הזה הוא פרק קצת ארוך, וקטעתי את הקרב שבסופו על מנת לא להרדים אתכם. הפרק הבא שיפורסם עם הפרק שאחריו במסגרת הלילה הלבן, יתאר את המשך הקרב ואת תוצאותיו. מקווה שתאהבו (:

Chapter VII - Farewell, Cyndaquil!
פרק שביעי - להתראות, סינדקוויל!

"כדאי שנתאמן..." אמרה קריסטל לגולד. הוא הנהן בהסכמה, והם יצאו ממרכז הפוקימונים. שמש הצהריים קפחה על ראשיהם, והם צעדו לאורך השביל אל גבול של יער גדול וכהה. הם נכנסו פנימה, בדיוק שכשלושה מטרים מהם יצאה נערה בעלת שיער חום, רכובה על סוס לבן שעל גבו וראשו להבות בוערות. היא רכבה באיטיות לעבר ביתו של יצרן הפוכדורים שהיה קרוב לגבול של היער, וירדה מגב הפוקימון שלה. "חכה כאן, רפידאש." היא אמרה לפוקימון, והוא פלט צהלה קטנה וחייך. היא נכנסה לביתו של קורט, וקראה, "סבא, אני בבית!"
"שלום, קייטי," אמר קורט וקם על רגליו כשנכדתו נכנסה. "היית הרבה זמן בחוץ..." הוא אמר.
"הסתובבתי, אבל שום דבר מיוחד לא קרה," היא שיקרה, התמונה של הבחור אדום השיער ביער איילקס חולפת בראשה. "אז מה אתה עושה? שוב עובד?"
היא הביטה בשולחן העבודה של קורט, ובשלושה אפריקורנים מגולפים היטב, כמעט מוכנים להיות פוכדורים של ממש. "נראה טוב," היא החמיאה, וקיוותה ששינוי הנושא שלה לא יעורר חשד.
"תודה רבה..." הוא אמר בחיוך, וחזר לעבודה. קייטי הרגישה הקלה, והלכה לעבר חדרה.

"סינדקוויל, גלגל להבות!" קרא גולד; פוקימון האש התגלגל במהירות, להבות בוערות סביב גופו, והוא התנגש בפוקימון דמוי עכביש קטן בצבע ירוק זוהר.
"ספין!" צייץ הפוקימון, והתחמק. הוא שלח זרם של קורים מפיו וטווה רשת קורים שעטפה את סינדקוויל. הלהבות כילו את הרשת, וסינדקוויל שלח גחלת שפגעה בספינראק הקטן. ספינראק קם במהירות, והשתמש בעוקץ רעל; סינדקוויל פלט מפיו זרם עצום של עשן שחור וסמיך, וספינראק החטיא. סינדקוויל זינק לעבר עץ קרוב, ושלח ממנו גחלת אחרונה דרך פיו; העשן התפזר, והם הבחינו שספינראק התעלף.
"מצויין," אמר גולד וחיבק את סינדקוויל הקטן שזינק לעברו מן העץ. "קדימה, נמצא פוקימון חרק אחר למחוץ!" אמר גולד, והביט בערימה של ווידל, קאטרפי ולדיבה מאחוריו, אליה הם צירפו את ספינראק בזה הרגע.
"אני תכף אשוב," אמרה קריסטל וניגשה לעבר האגם הקרוב. היא הוציאה את צ'יקוריטה, והתיישבה על שפת המים. "אוף, צ'יקוריטה..." היא אמרה לפוקימון העלה הקטנה. "קשה לי איתו. אני כבר כמה שבועות רומזת לו, ואני יודעת שהוא רוצה... אבל הוא לא עושה עם זה כלום!"
ציקוריטה נראתה אובדת עצות, ורק חיככה את ראשה בנחמה על זרועה של קריסטל. "צ'י..." היא לחשה בקול מרגיע.
לפתע, פוקימון זינק מן המים; הוא היה כסוף וצורתו הייתה כצורת דג. הוא נחת על הקרקע מול צ'יקוריטה, וקריסטל פלטה צווחת בהלה.
"קרה משהו?!" צעק גולד ממרחק, בעודו מחסל ווידל נוסף.
"לא!" צעקה קריסטל בתשובה וקמה על רגליה. "צ'יקוריטה, הגיע הזמן לקרב! עלי קסם!"
צ'יקוריטה שלחה זרם עלים צבעוניים שפגעו זה אחר זה בפוקימון הדג, וקריסטל בינתיים בדקה מידע בפוקדקס.

רמורייד, פוקימון הסילון. הוא יורה מפיו מים בעוצמה רבה. סילון המים לעולם לא מפספס את הקורבן, אפילו אם רמורייד נמצא עמוק במצולות.

"פוקימון הסילון, מה?" אמרה קריסטל בחיוך, כשצ'יקוריטה התחמקה מאקדח מים. "צרור עשבים!"

"תשתקו כבר," אמר סילבר כשהתעורר לרעש הפוקימונים שלו. הוא פקח את עיניו, והביט סביב. הוא כבר לא היה בשביל היער, אלא מאחורי מספר שיחים. בידריל לא היה לצידם, והוא נלחם מול מאמן שסילבר זיהה מיד- זה היה הנער הטיפש הזה מניו-בארק.
"סינדקוויל, גלגל להבות!" קרא גולד, וסינדקוויל התגלגל פעם נוספת לעבר בידריל, שהתחמק במהירות ושלח עוקצי רעל לעבר הפוקימון הקטן. הוא ניסה לשלוח גחלת, אך בידריל נפנף במהירות בכנפיו ופיזר את הגחלת לכיוונים שונים. "לא לוותר, צרור להבות!"
סינקוויל שלח שלושה נחשי להבות שרדפו אחרי פוקימון הדבורה, אך זה לא עזר... בידריל המשיך להתחמק, ודקר את סינדקוויל באמצעות חניתותיו שזהרו באור סגול.
"מצויין..." לחש סילבר. "שימוש מעולה בדקירת רעל... חסל אותו, בידריל..."
"סינדקוויל, תחסל אותו כבר, מה יש לך?!" צעק גולד בחוסר סבלנות, וסינדקוויל ניסה להשתמש בגלגל להבות נוסף, שהיה חלש מקודמיו. הוא דידה באיטיות לעבר בידריל וניסה לשלוח גחלת, אך סידריל התחמק בקלות ודקר אותו בדקירת רעל. "אתה חלשלוש או מה?!" שאג גולד בזעם. סינדקוויל ניסה להשתמש במתקפה מהירה אך נכשל.
"הוא מתעייף..." לחש סילבר בחיוך, והוא צדק- סינקוויל התנשם והתנשף, והלהבה על גבו דעכה. כעבור מספר שניות, הוא פלט יבבה חלושה והתעלף.
"אוי לא..." אמר גולד והרים את סינדקוויל בידיו. הוא רץ דרומה בחזרה.
"עבודה טובה," אמר סילבר ויצא ממחבואו. הוא הביט בבידריל שהיה מאושר כמוהו, והחזיר אותו לפוכדור.

"צ'יקוריטה, את אלופה!" צעקה קריסטל בחיוך וחיבקה את הפוקימון הקטנה.
"קריסטל, מקרה חירום!" קרא גולד. קריסטל כבר הצליחה לעלף מזמן את הרמורייד, וכרגע על שפת האגם הייתה ערימה של רמוריידים רבים.
"מה?" שאלה קריסטל מבלי להביט בגולד אפילו בזמן שרמורייד נוסף פרץ מן המים, וצ'יקוריטה התקיפה אותו.
"סינדקוויל התעלף..." ענה גולד, מביט בקנאה בערימת הדגים המעולפים.
"הו, לא!!!" אמרה קריסטל בציניות. "אוקיי, זה נראה רציני..." היא אמרה כשהבחינה בסינדקוויל המעולף. "צ'יקוריטה, תחזירים אותם למים!"
צ'יקוריטה שלפה זוג גפנים, והחלה מחזירה את כל הרמוריידים בחזרה אל האגם הקטן. "צ'י!" היא אמרה בחיוך, והם חזרו לעבר העיר אזליה.

"תודה, האחות ג'וי..." אמר גולד לאחות ורודת השיער. זו הייתה כבר שעת ערב. היא הניחה בידיו את סינקוויל הקטן שהתעורר בדיוק משינה.
"בבקשה ממך," אמרה האחות ג'וי, "לעולם אל תביא את הפוקימונים שלך למצב כזה... האנרגיה שלו התבזבזה כל כך שהוא לא התעלף, אלא היה במצב של אפיסת כוחות מוחלטת."
גולד הביט בסינדקוויל, ופוקימון האש זינק מבין ידיו ורץ החוצה.
"סינדקוויל!" קרא גולד ודלק בעקבות פוקימון האש, קריסטל בעקבותיו.

"קוויל..." אמר סינקוויל, מביט סביב. הוא הצליח להיפטר מגולד, וחיפש מקום לנוח בו. הוא ראה את ביתו של קורט, יצרן הפוכדורים, והתקרב אל הגינה. פוקימון גדול עמד בכניסה, והוא התקרב אליו.
"סינדקוויל," הוא אמר, ופוקימון הסוס הלבן נהם נהמה אצילית ויהירה מבלי להביט בו. סינקוויל זעף, והלך לנוח בצל עץ אפריקורנים אדומים.

"איפה הוא יכול להיות?" שאל גולד בייאוש לאחר שעתיים של חיפושים. דמעות חנקו את גרונו. האם סינדקוויל עזב לעד? הם התקדמו לעבר ביתו של יצרן הפוכדורים, וזיהו דמות מוכרת בחצר. "סינדקוויל!" אמר גולד כשהגיע לגינה של קורט. "קדימה, תסלח לי..." הוא אמר והתכופף אליו, מושיט לו פרי שהוא שלף מתיקו במהירות. סינדקוויל סירב, ושלח גחלת שהחטיאה את גולד והתעופפה אל השמיים. "אני מתחנן! הייתי גרוע..." הוא אמר, אך סינדקוויל הפנה לו את גבו והתרחק. "יהיה לך מספיק זמן להירגע בפוכדור." אמר גולד בזעם והחזיר את סינדקוויל לתוך הפוכדור שלו.
"גולד, הוא פגוע..." אמרה קריסטל. "דחפת אותו לקצה!" היא אמרה והתכופפה לעבר גולד. הוא הביט בעיניה. כמה שהיא צודקת... הוא רק לא היה מוכן להודות בכך...
"ערב טוב לנו," אמר קולו של קורט. הם הביטו הצידה.
"לא התכוונו להפריע," אמר גולד, והוא וקריסטל הזדקפו.
"להיפך- רק חסכתם לי זמן, בדיוק חיפשתי אתכם." אמר קורט בחיוך. הוא החזיק בידיו שני פוכדורים, אחד ורוד ועליו ציור של לב, ואחד כחול עם כתם אדום ושלושה פסי זהב. "כדור הפתיון לגולד, וכדור האהבה לקריסטל."
"תודה רבה, קורט..." אמרו הנערים ולקחו את החפצים שלהם.
"סבא?" נשמע קול מבפנים.
"זאת הנכדה שלי קוראת לי..." הוא הסביר. "אני כבר בא!" אמר קורט בקול רם. "לילה טוב, חמודים." הוא אמר, ונכנס פנימה.
"לילה טוב!"

למחרת, עם הנץ החמה, גולד וקריסטל כבר עמדו בפתח של מכון הפוקימונים העירוני. "קדימה," אמרה קריסטל, ושניהם נכנסו מבעד לדלתות גדולות וירוקות.
אלמלא ידעו שהם נכנסים למכון, הם היו חושבים שהם בתוך יער; עצים גבוהים, שיחים, עשבים ופרחים ממינים שונים פוזרו לכל אורך המכון. ילד לבוש כובע קש התקרב אליהם.
"באתם לאתגר את באגסי?" הוא שאל במהירות ובהתלהבות.
"אמממ, כן..." ענה גולד, לא מסיר את מבטו משלל העצים.
"אתם תצטרכו לעבור לקצה השני של היער בשביל זה." אמר הילד במהירות ובשמחה. "יש כל מיני פוקימונים מסוג חרק באמצע אז אל תתרגשו, גם קורי עכביש יש אז אל תדאגו אם אתם נלכדים בהם. הם מלאכותיים וזה," הסביר הילד במהירות.
"תודה חמוד," אמרה קריסטל בחיוך, והיא וגולד החלו לפסוע אל תוך היער. "קלי קלות..." היא אמרה, והילד הקטן מאחוריה צחק.

"יער כל כך גדול במקום כל כך קטן!" גער גולד. הם הסתובבו שם מהשעה שש בבוקר, ועד השעה שש והפוקימונים היחידים שהם מצאו היו לדיבה, ספינראק, קאטרפי ו-ווידל חלשים. "חיסלנו כבר איזה עשרים פוקימונים, ושום דבר לא קורה!" הוא התיישב בצל עץ קטן, כשלפתע פוקימון נחת עליהם מן העץ. זה היה קאטרפי.
"תשע עשרה," תיקנה קריסטל כשהבחינה בקאטרפי. "והוטהוט חיסל אותם, לא אנחנו."
"נו באמת!" אמר גולד וקם במהירות על רגליו. הוא הרגיש רע שלא יכל לעזור, וניסה פעם נוספת לתרום את חלקו. "צא, סינדקוויל!"
פוקימון האש יצא ביהירות, וסירב להילחם. "סינדקוויל..." אמר גולד. "בבקשה תילחם!" הוא התחנן.
"תן לי..." אמרה קריסטל בייאוש, והוציאה את הפוכדור של הוטהוט. פוקימון הינשוף פרץ מתוכו, והשתמש בניקור שחיסל את קאטרפי בשנייה. לפתע, סבך שיחים קרוב נעלם ומעבר צר נפתח.
"הוטהוט..." אמר הפוקימון ברוך, וגולד החזיר את סינדקוויל לפוכדור במבט מצוברח. הם נכנסו למעבר שנוצר, והגיעו לחלק חשוך של היער. הם הלכו במשך שתי דקות, כשלפתע הם הבחינו ברשת קורים שחסמה את דרכם. הוטהוט השתמש בניקור, והרשת נפרמה בקלות.
"אריאדוס!" נשמע קריאה, וזוג פוקימונים זהים זחלו לעברם במהירות, צבעם האדום מתגבר על החושך. קריסטל צווחה, ופסעה אחורה במהירות. גולד, לעומתה, הסתקרן ובדק בפוקדקס.

אריאדוס, הפוקימון ארוך הרגליים. הוא מדביק לקורבנותיו קור משי ומשחרר אותם. הוא עוקב אחרי קור המשי ותוקף את הקורבן שלו כשהוא לא שם לב.

"הוטהוט, מתקפת כנף!" קראה קריסטל, והוטהוט תקף את אחד מהאריאדוס באמצעות כנפו. שניהם מיד השיבו בנשיכות חרק, והוטהוט נפצע. "שוב!" קראה קריסטל במהירות, והוטהוט ביצע את המהלך בשנית. "תעזור לי פה..." אמרה קריסטל לגולד.
"אייפום, צא!" קרא גולד, ופוקימון הקופיף יצא החוצה והצטרף לקרב בסטירה כפולה.
"אריאדוס!" לחששו שני העכבישים הגדולים וכלאו את הוטהוט ואייפום בין זרועותיהם, מוחצים אותם ונושכים אותם בניב רעל.
"הו לא..." אמרה קריסטל בבהלה. "גולד, תשתמש בסינדקוויל! קדימה!"
גולד שלף את הפוכדור של פוקימון האש, והוציא אותו החוצה בנסיון נוסף להשלים איתו. "סינדקוויל, אני יודע שאתה כועס עליי, אבל לפחות תציל את אייפום והוטהוט!" אמר גולד במהירות לסינדקוויל. פוקימון האש הביט בגודל, והסתובב אל הקרב, נחוש. הוא שלח מפיו צרור להבות, ונחשי האש פגעו בשני האריאדוס בצורה קשה מאוד. הם עזבו את הוטהוט ואייפום, והתקרבו לעברו במהירות. הוא התכדרר, בער בלהבות עצומות, והתגלגל לעברם, מותיר אחריו פס חרוך על הדשא. הוא פגע בשניהם בחוזקה, והם עפו אחורה, נפלו על הקרקע. סינדקוויל הביט בהם, ולפתע זהר באור לבן.
"הו..." אמר גולד בהפתעה, כשסינדקוויל החל להתארך ולגדול. אוזניים צמחו מצידי ראשו, ורגליו התארכו. האור הלבן נעלם, ופוקימון אש חדש עמד מולם. הוא רץ לעבר גולד בחיוך, וחיבק אותו חיבוק גדול.
"אוו...." אמרה קריסטל בחיוך, וחיבקה את שניהם. אייפום והוטהוט התקרבו, ולפתע קול נשמע מבין העצים.
"מדהים..." אמר נער צעיר לבוש מדים ירוקים, שיערו הסגול מגיע לכתפיו. "אני באגסי." הוא אמר והתקדם לעבר שני הנערים. "מנהיג מכון העיר אזליה."

בקרחת יער קטנה במרכז המכון, בה לפידים האירו את הזירה, עמדו שלושת הנערים, מוכנים לקרב.
"צאו!" קרא באגסי, והטיל שני פוכדורים באוויר, מהם יצאו שני פוקימונים, האחד בידריל, והשני פוקימון סגול ומכונף, דמוי פרפר. "באטרפרי, בלבול! בידריל, עוקץ רעל!" קרא באגסי.
שני הפוקימונים ריחפו במהירות לעבר אייפום וטדיאורסה. "הגנה!" קרא גולד, ואייפום הגן עליו ועל פוקימון הדובון. הם ניצלו מהמתקפה, והשיבו בסטירה כפולה וטופרי מתכת.
הפרפר והדבורה נפצעו, והשיבו שניהם באותן המתקפות שלא הצליחו לבצע לפני כן. אייפום ניסה להגן עליהם שוב, אך לא הצליח, והם נפצעו.
"מתקפת עילוף!" קראה קריסטל, וטדיאורסה זינק במהירות לעבר באטרפרי, נתלה עליו, ושרט את כנפיו.
"פרייי!" צווח הפוקימון המעופף, ונפל ארצה. הוא השתמש בבלבול, והעיף מעליו את טדיאורסה שהוטח בבידריל בעוצמה.
"אייפום, שבירת לבנה!" קרא גולד, אך המתקפה לא הייתה כל כך אפקטיבית מול הפוקימונים המעופפים. "בזק!" הוא פקד הפעם, ומטר כוכבים זורחים פגע בבידריל ובבאטרפרי. בידריל התרגז, והשתמש בדקירת רעל. באטרפרי בינתיים השתמש בבלבול נוסף על טידאורסה, וגרם לו לכאב. "אבקת שינה! הרעלה!" קרא באגסי.
באטרפרי נפנף בכנפיו, ואבקה כסופה פגעה בטדיאורסה והרדימה אותו. בידריל דקר את אייפום בבטנו, וזה הורעל קשות.
"לא!" קרא גולד. "תשתמש בסטירה כפולה!" הוא הוסיף, ופוקימון הדבורה נפצע מהסטירה הכפולה, אך אייפום ספג נזק רב בעצמו.
"נחירה!" צעקה קריסטל לטדיאורסה. כנראה הוא הבין את בקשתה, כי קול נחירה עצום נשמע, וסאטרפרי ובידריל נפגעו ממנו. "שוב!" היא קראה בחיוך.
"אייפום, אני מאמין בך - בזק!" קרא גולד, ומטר כוכבים נוסף השתחרר לעבר שני הפוקימונים של מנהיג המכון.
באטרפרי נפל על הארץ והתעלף, בעוד טדיאורסה החל להקיץ משנתו. "חזור, באטרפרי..." אמר באגסי. "בידריל, מחט תאומים!" הוא פקד, ובידריל שלף את שני מחטיו, ודקר בעוצמה את אייפום וטדיאורסה. אייפום לא עמד בכך, ונפל על הארץ, מעולף.
"עבודה טובה," אמר גולד באנחת ייאוש והחזיר את אייפום לפוכדור שלו.
"טופרי מתכת!" קראה קריסטל, וטדיאורסה הפתיע את בידריל בשריטה כואבת עם ציפורניו הכסופות, ועילף אותו.
"חזור." אמר באגסי באכזבה, והחזיר את בידריל.
"זה אומר שניצחנו?" שאלה קריסטל כשהחזירה את טדיאורסה לפוכדור שלו.
"ממש, אבל ממש לא." אמר באגסי בחיוך קטן, ושלף זוג פוכדורים נוסף.

"להתראות, סבא!" אמרה קייטי וחיבקה את קורט. "עליי לחזור הביתה." היא אמרה לו במבט מאוכזב.
"זה בסדר, מתוקה..." הוא אמר לה בחיוך. "אני אשמח לראות אותך שוב!" הוא אמר בחיוך, וקייטי עלתה על רפידאש. "הרכבת לעיר ספארון תצא ממש בקרוב מהעיר גולדנרוד, תמהרו!" הוא קרא. "להתראות, רפידאש!"
וקייטי נופפה לשלום.

"מקדש הזמן?" שאל סילבר מבעד למכשיר הקשר.
"מקדש הזמן." ענה לו קולו של הבוס מהצד השני. "אני רוצה שתברר מה כל כך מיוחד בו." הוא אמר בתקיפות, וניתק.
סילבר תחב את מכשיר הקשר לכיסו בעצבים, והחל לפסוע ביער. דמות רכובה על רפידאש חלפה לצידו, מנופפת לשלום. סילבר חייך, והמשיך בדרכו.

"צאו!" קרא באגסי, ומשני הפוכדורים הבאים שלו פרצו שני פוקימונים משונים. האחד היה גבוה וירוק, צורתו כצורת גמל שלמה, וחרמשים בהירים החליפו את ידיו. לצידו עמד פוקימון אצטרובלי בצבע כחול כהה, עיניו בוהקות מתוך האפלה. הם עמדו בקרחת היער שהיוותה את זירת המכון, ומנגד ניצבו קווילאבה וצ'יקוריטה שהצטרפו לקרב. "מוכנים?" שאל באגסי.
"תמיד."

פרק מצויין דור!
העלילה מתקדמת באמת טוב

מחכה לפרק הבא!

טנקס עידודידו (:

ידעתי שסינדקוויל התפתח..אני אקרא את הפרק שוב כי עכשיו קראתי מעט..(אחר כך אני אקרא אותו)

המממ אוקיי תודה רבה (:

פורסם במקור על ידי bloodphonix

אחלה סיפור

אמממ תודה אני אשמח לתגובות קצת יותר מפורטות בפעם הבאה אבל תודה בכל מקרה (:

פרק מצויין, בונא איזה כותרת מפחידה חשבתי שהוא עוזב! (בדרך מוזה כלשהי...)
מצויין שהוא התפתח.. אבל זה אומר אני מניח שבפעם הבאה שתפגוש את סילבר שגם של סילבר התפתח בקרוב?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. ^^"
ותודה רבה, שמח שנהנית

כפי שציינתי בלילה הלבן יפורסמו שני פרקים ברצף. (:
שווה לחכות! עוד 3 תגובות אחשוף את שמות הפרקים שיפורסמו...