האומנם?
בס"ד
בקשה חשובה מהקהילה
שלום לכולם,
דבר ראשון אפתח בשאיפה לדיון מושלם.
כשאני אומר דיון מושלם, כוונתי היא למצב הבא :
אני מודע לכך שרוב קהל היעד של הפורום הזה הם ילדים קטנים(עד גיל 16) ועדיין, קיים בי רצון לגבש את הקהילה הזאת כמה שרק אפשר. בתור אחד שהיה בעבר בעוד כמה קהילות, קהל היעד שלהם היה טיפה יותר גדול ובוגר, דבר שהוביל לכך שהיינו מגובשים מאוד תוך אווירה נחמדה ומפגשי פורום שיצאו לפועל. את אחת מהידידות הכי טובות שלי הכרתי מקהילה אחרת ואנחנו עד היום בקשר חם ואוהב. קם בי הרצון ליצור קהילה חמה ואוהבת גם פה ואחד הדברים הטובים לכך הם יצירת דיונים. הבעיה היא שכאשר אני יוצר דיון, כל אחד רושם את אשר על ליבו ויוצא כאילו היה זה עוד סתם אשכול שמטרתו להעלות את מונה ההודעות. זהו ממש לא העקרון בדיון, על מנת ליצור דיון מושלם, עליכם גם להגיב לגבי דברים שילדים אחרים רשמו.
דמיינו אתכם עכשיו בכיתת לימוד חדשה, כל אחד מספר על עצמו ואף אחד לא מגיב על דבריו של האחר. זה טוב ונחמד אבל גיבוש לא נוצר פה. נצלו את הבמה להגיב לאחר, תוכלו להעזר בכפתור הציטוט על מנת לצטט את הודעתו והכי חשוב בלי חכמולוגים למינהם. יש הבדל בין להיות חכם לבין להיות חכמולוג.
רציתי לדון אתכם היום בנושא הספורט.
כאשר ראיתם את הכותרת, בוודאי חשבתם לעצמכם שמדובר בילד שמספר על עצמו שהוא גרוע בריצה. המשמעות היא הרבה יותר עמוקה מזה.
נתחיל בסיפור עצמי, אני עידוס, בן 17, שחיין מקצועי כבר 5 שנים, משתתף בתחרויות שונות.
מדוע אני אוהב ספורט? כי זה עושה לי טוב בנשמה.
מה שכן, התחום בו אני חלש הוא תחום הריצה, במבחן הסיום של כיתה י"א הגעתי במקום האחרון.
החלטתי לקחת את עצמי ביידים ויצאתי לריצה עם חבר, נשברתי אחרי 2 דקות! 2 דקות אתם קולטים?
יומיים למחרת רצתי שוב ונשברתי אחרי 10 דקות!
שבוע אחרי זה החזקתי מעמד 30 דקות רצוף, הרגשתי הרגשת סיפוק אדירה!
כעבור חודש הייתי רץ עם חבר שעה רצוף ללא עצירות ובמהירות שלא היתה מביישת כל ספורטאי.
הבנתי שעם התדמה ורצון, כל אחד יכול! והנה הגיעה הבגרות המעשית בספורט. הוזנקנו יחד 100 בנים אל ריצת ה2 מטר שלנו. לא היו לי ציפיות למקומות גבוהים אבל אמרתי לעצמי "טוב גם מקום אמצעי זה שיפור מאחרון". המורה מזניק ולאחר חצי דקה אני קולט שאני נתתי ספרינט בלי להרגיש ואני נמצא עם התותחים של הריצה, מסתכל אחורה ורואה את חבריי הרחק מאחור, תדהמה מוחלטת.
סיימתי מקום 5 ריצה מתוך 100 (כששנה שעברה סיימתי מקום 100), הרגשתי סיפוק אדיר.
מלבד הסיפוק ושיפור ההישגים, ספורט גם עושה טוב בנשמה. אתה מרגיש שאתה מתאמץ, הלב שלך דופק, האדרנלין עולה, זו הרגשה מדהימה ששום מחשב לא יכול לדמות.
אני ממליץ לכל אחד ואחת בקהילה המופלאה הזו, לרוץ פעמיים בשבוע, בחושך עם האוויר הצח ועם השירים האהובים עליכם בנגן המדיה\חבר טוב.
כעת אני יכול להגיד לכם, אין מצב שאף אחד מכם עוקף אותי לא בשחייה ולא בריצה, אאשר כל הצעת תחרות שאקבל וגם אם כן יעקפו אותי, אהיה מאושרכי ביננו, אין על ספורט!
ומה אתכם, מה תחום הספורט האהוב עליכם? האם גם אתם הולכים לקחת על עצמכם בשבועות הקרובים ספורט מסויים עליו תדגרו לבריאות הגוף והנפש כאחד? שתפו אותנו![]()