מקס נולד וגדל בעיר ורמיליון, בגיל 7 קרה הדבר שמקס לא ישכח בחיים, גבר מסויים לבוש שחור הגיע לביתו בלילה ודרש מהוריו משהו, הוא לא ידע מה אך הוא היה ער וצפה במתרחש שהמאמן התעצבן על ההורים שלו וקרא לפוקימון שלו, מגמר() לצאת.
"צא ותשרוף אותם עד עפר!" צעק המאמן בשיגעון, ההורים של מקס שהיו ידועים ביכולת האימון שלהם בפוקימוני המים הפסידו בקרב קצר מאוד שבו אביו לא קם יותר, אימו שדיממה על הרצפה הסתכלה עליו בחיוך ואמרה לו ללכת להביא את אחותו הקטנה נטלי, בת ה-3 מחדרה, שמקס חזר הוא ראה שהבית עולה באש וניסה להרים את אימו ללא הצלחה וכל מה שהיא צעקה לו היה להציל את אחותו וללכת וכך עשה שהוא עומד מחוץ לבית הבוער שקורס, הוא זוכר מאז כמעט כל מקרה מהאירוע, מאז אותו מקרה מקס ונטלי עברו לגור עם כריסטי אחותה של אימו בעיר פאלט, כריסטי הייתה בהחלט אישה נחמדה ומקס חיבב אותה, אבל לא יצא להם הרבה להיפגש מכיוון שהיא עבדה קשה כל היום, מאז אותו מקרה השריפה למקס היה בעיה קשה עם פוקימונים, הוא פחד מהם, מבחינתו פוקימונים זה שלמות הרוע והוא לא היה מוכן לגעת באחד מהם.
שנטלי גדלה והייתה כבר בת 8 ויכלה להישאר לבד מקס אהב לצאת ליער ולשבת על ענפי העצים, הרגיע אותו להסתכל על חיי היום-יום של הפוקימונים,הוא פחד להתקרב אליהם בגלל אותו המקרה, היו שם משפחות של פדג'יוטים, משפחות של רטטה, משפחות, מה שהוא היה מסוגל לזכור בבירור, את כל הרגעים המאושרים בחייו עם המשפחה שלו.
בגיל 12 שיצא לבחוץ כמו תמיד ונשכב על אחד הענפים שמע בכי, לא בכי של בן אדם אלא בכי של פוקימון כלשהו,שהלך לבדוק את מקור הרעש ראה פוקימון קטן ומסכן שנקשר לעץ ועל ראשו האות "L" (לוזר),שמקס הסתכל מקרוב הוא ראה שהפוקימון כחול וזנבו שחור () , מוזר לדעת שהוא לא פחד משינקס אלא ריחם עליו, הוא הזכיר לו אותו, גם הוא הרגיש נטוש, לבד.
מקס לא ידע שהוא יכול לרוץ ככה ועד היום יזכור את הרגע שהוא רץ לבית חולים לפוקימונים וחיכה יום שלם עד ששינקס יצא משם, ששינקס יצא הוא היה עדיין קצת חלש, האחות ג'וי אמרה שכנראה עבר התעללות על ידי מאמן שלא רצה אותו, מקס שהבין את הפוקימון לקח אותו איתו ומאז הם החברים הכי טובים, בגיל 17 שנטלי גדלה מספיק וכריסטי התחילה לעבוד פחות ידע מקס מה הוא רוצה להיות ומה הוא רוצה לעשות ולכן החליט לצאת עם שינקס לקראת המסע למכונים ולליגת קנטו, בתקווה לנצח.