נושא: Glaria Soa! The Game!

[quote=ヒトカゲ;1374279]וונדי ~
'יכולות?' שאלה דייזי "מה זה יכולות?

'אמא שלי אמרה שלכל דמון יכולת שמאפיינת אותו, כמו למשל מהירות כח מסויים שמאפיין אותך' אסביר לדייזי

אנג'ל ~

"כן!" צחקה טסה ולפתע נראתה חמודה יותר. עדינה יותר. "אתה תנהיג אותנו אנג'ל, אני אעשה כל מה שתגיד לי."

וונדי ~

'אני מניחה שאני מאוד מהירה.' צחקה דייזי. 'אולי זו היכולת שלי. אני לא כל כך יודעת.'
"האוכל שלכן בנות." הגיע מלצר חביב והגיש לכם את האוכל. אימך התחילה לאכול בדממה.

פורסם במקור על ידי ヒトカゲ

לוק ~

'אני לא אוהב את השם הזה.' רטן הדמון וישב בכבדות על הרצפה. 'רוצה שם אחר!' פתאום ריח קטן פגע באפך, כשילד בן גילך ודמון עשוי רפש מסריח התקרב לעברך.

אנג'ל ~

"תראה," אמרה טסה בקול רגוע הרבה יותר. "לא אכפת לי להיות איתך עד שזה יטופל באמת. אתה היית בדרכך לעשות משהו אחר?"

ג'ואי ~

אתה מביט סביב במחסן ורואה ערימות של קופסאות מעץ גדולות. הוזהרת שאחד מהר עשוי להיות בעל המנורה המוזהבת. "אני מניח שזה נמצא תחת אחת מהקופסאות הגדולות..." רמז בחוכמה בעל החנות.

"אהלן.." אמרתי לו בהיסח דעת, והתרכזתי בדיבור עם הדמון שלי 'אז מה על..? ספידי? אולי קטלאן? יש לי מלא רעיונית.."

לוק ~

'אני לא אוהב את הרעיונות האלה!' קיטר הדמון והחל לבכות. 'תחשוב על משהו מגניב! משהו שכיף להגיד את השם שלו!'
בנתיים הנער המשיך להתקרב לעברך. הוא היה נראה כועס.

פורסם במקור על ידי ヒトカゲ

לוק ~

'אני לא אוהב את הרעיונות האלה!' קיטר הדמון והחל לבכות. 'תחשוב על משהו מגניב! משהו שכיף להגיד את השם שלו!'
בנתיים הנער המשיך להתקרב לעברך. הוא היה נראה כועס.

'טוב, אני קורא לך שרוליק.. אוקיי? זה שם נעים להגיד..' התעצבנתי עליו קלות בזמן שהבטתי על הילד השני.
"מה קרה?" שאלתי אותו, ונתתי יותר עניין על הדמון שלו.

לוק ~

'שרוליק!' קרא הדמון והניף אגרוף לאוויר. 'אני אוהב את זה!'
"אני לא יודע!" אומר הילד בכעס. "הדבר המכוער הזה עוקב אחרי ולא מפסיק לגעת בי! הוא מגעיל ומסריח!"

'אוקיי שרוליק, בוא נראה מה קורה פה.' פניתי אליו והבטתי על היצור המסריח.
"זה אמור להיות דמון, לא?" שאלתי את הבנאדם. "נראה לי שהוא רוצה שתרכוש אותו, או שתעשה איתו קרב.." מילמלתי, הרי ככה זה היה אצלי.

לוק ~

'אני לא בטוח שזה מה שהדמון הזה רוצה.' אמר שרוליק. 'הרפשים נוהגים לעקוב אחרי אלפים תמימים ולהטריד אותם. סתם כדי להציק להם.'
"אני לא יודע על מה אתה מדבר! איך אני יכול להילחם בדבר המגעיל הזה!" צווח הילד.

"תכה אותו.. מן הסתם. אבל הדמון שלי אמר לי שהם רק רוצים להטריד אלפים צעירים, להציק להם.." מילמלתי והבטתי על שרוליק.
'מה דעתך שנעזור לילד ונטפל בדמון הזה..?' שאלתי את שרוליק, מצפה לתשובה חיובית.

ג'ואי ~

אתה מביט סביב במחסן ורואה ערימות של קופסאות מעץ גדולות. הוזהרת שאחד מהר עשוי להיות בעל המנורה המוזהבת. "אני מניח שזה נמצא תחת אחת מהקופסאות הגדולות..." רמז בחוכמה בעל החנות.

"טוב, אני אחפש שם." אומר ואלך אל הקופסאות הגדולות.

לוק ~

'מה אתה הולך לסבך אותנו בצרות שהן לא שלנו. עזוב אותו בחייך!' קיטר שרוליק בשילוב ידיים. 'גם ככה הדמון הזה מסריח כמו הצרות שלי.'

ג'ואי ~

'תראה,' אמר סנדמן. הוא עצר אותך לפני שהתחלת לצעוד. 'לפי מה שהבנתי מהמוכר הוא מתכוון שעליך לבחור קופסא ולהגיד את זה בקול. אם תשתמש בידיים הדמון שמסתתר שם עשוי לתקוף אותך ישר. פשוט תבחר, שמאלי ימני או מרכז.'

ג'ואי ~

'תראה,' אמר סנדמן. הוא עצר אותך לפני שהתחלת לצעוד. 'לפי מה שהבנתי מהמוכר הוא מתכוון שעליך לבחור קופסא ולהגיד את זה בקול. אם תשתמש בידיים הדמון שמסתתר שם עשוי לתקוף אותך ישר. פשוט תבחר, שמאלי ימני או מרכז.'

"שמאלי" אומר למוכר ולסאנדמן.

פורסם במקור על ידי ヒトカゲ

אנג'ל ~

"כן!" צחקה טסה ולפתע נראתה חמודה יותר. עדינה יותר. "אתה תנהיג אותנו אנג'ל, אני אעשה כל מה שתגיד לי."

"טוב אז אנחנו צריכים ללכת למדבר כלשהו"אומר.

וונדי ~

'אני מניחה שאני מאוד מהירה.' צחקה דייזי. 'אולי זו היכולת שלי. אני לא כל כך יודעת.'
"האוכל שלכן בנות." הגיע מלצר חביב והגיש לכם את האוכל. אימך התחילה לאכול בדממה.[/quote]

אני אתחיל לאכול את האוכל בהנאה.
''אמא, מה עוד יש לעשות בגאלריה סאה? כל בני המשפחה שלנו אלפים? יש לי חברים או חברות שהם גם אלפים?'' אשאל בתקווה.

ג'ואי ~

אתה פותח את הקופסא השמאלית ופיצוץ רם נשמע משם. אתה מביט מקרוב כשהעשן מתפזר ואתה מגלה שיש שם מנורה מוזהבת שמזכירה קצת את המנורה של הג'יני של אלאדין.
'מצאת את זה כל כך מהר!' קרא סנדמן. הוא היה נשמע ממש שמח בשבילך.
בנתיים הקופסא הימנית החלה לזוז ולרעוד.

אנג'ל ~

אני לא חושבת שיש פה מדבר נוסף חוץ ממדבר האזמרלד." אומרת לך טסה ברצינות. "אני יודעת את הדרך! אתה בא? יש לך אולי דרך לרכב על הדמון שלך?"

וונדי ~

אמא שלך החלה לאכול והביטה בך במבט חם ואוהב. "יש המון מה לעשות בגלאריה. ראשית, יש בית ספר שילמד אותך כל מה שאת צריכה לדעת על עולמך. אני מאמינה שלאחר שתגלי את כוחותייך את תביני שהחברה של עולמינו שונה. תמיד תבטיח לי שתהיי מוקפת חברים.
אנחנו משפחה של אלפים. מה שאומר שכל דורותינו כולנו אלפים. אני לא יודעת עם חברייך הם אלפים. לא ידוע לי. אולי...
בכל אופן, רציתי לספר לך עד כמה אני אוהבת אותך. אני מאוד מאוד שמחה לראות אותך פה איתי."