נושא: Aqua & Magma - The return

סהר;
אתם בחוף הים, אין עצים 0:
--
אתה מסתכל סביבך, הזירה זירה חולית. יש מספר אבנים גדולות בתוך המים, הגלים נשברים עליהן
אתה מורה לטימבור לחפש עץ או אבן מסוימת, אך הוא לא מקשיב, הוא מתחי להסתובב ולהשתולל, בניסיון להוריד את קראבי. קראבי לבסוף יורד מהפרצוף שלו, ותוקף באקדח מים, מפיל את טימבור אחורה, בבלבול
קראבי מתחיל לרוץ אל תוך הים, ונעלם בתוכו. טימבור מתחיל לצעוק "בור בור בור!" בכעס, כעוס ומאוכזב מההפסד.

לוקאס;
מדקיפ תוקף באקדח מים, וטורצ'יק תוקף בגחלת.
קומבי ולדיבה מועפים שניהם אחורנית, מועלפים. אתה וניקי מוציאים פוכדורים, וזורקים אותם על הפוקימונים.
לאחר מספר סיבובים, הפוכדורים עוצרים. ברכותיי, תפסת קומבי

מייק;
אתה מורה לסידוט לתקוף בקליע זרעים, פידוב משתמש במתקפה מהירה.
קליע הזרעים פוגע ישירות, אך לא מסב נזק בכלל. פידוב משתמש במתקפה מהירה, אך נפגע מחתך זעם של אחד הפרסקט, ונופל על האדמה, מוטח בחזקה. במהרה הוא חוטף עוד מכה עוצמתית, ומועף אליך, מועלף.
סידוט מסתכל על המתרחש ויורה קליע זרעים נוסף, שלא משפיע במיוחד. הפרסקטים מתחילים לצחוק
לפתע סידוט זוהר באותו אור ממקודם, כולו ירוק- אתה מבחין טוב יותר, האור הירוק מתחיל להתפשט אל האדמה סביב סידוט, וחוזר בחזרה אליו. סידוט שולח כדורי אנרגיה עוצמתיים אל הפרסקט, שמפילים את צ'רמנדר.
צ'רמנדר קם על רגליו ומתחיל לרוץ, כשלפתע הפרסקט שולחים קליע זרעים לעברו.
סידוט ממהר לרוץ, ונפגע מהם- מגן על צ'רמנדר, נוצר פיצוץ במקום.

מליפאן;
אתה צועק אל עבר אד, ושומע שהוא נאבק.
סינדקוויל, רהיהורן וסרסקיט יוצאים מהפוכדורים שלהם, והעשן מתחיל להתפזר. אתה מבחין בסימני גרירה אל תוך היער
אתם מתקדמים לעבר סימני הגרירה, עד שהם נפסקים. אתה מתחיל להסתכל סביבך, כשלפתע רהיהורן מתחיל לרוץ שמאלה, בלי להסס. אתם מתקדמים בעקבותיו, כשלפתע אתה שומע קול, אתה מתקדמים אל מאחורי אבן גדולה המסתירה אתכם.
מולכם, יושב אד, קשור לאחת האבנים, סביבו שני אנשים במדים אפורים. מול אד עומד אדם גבוה ומבוגר, "אדוארד ג'יימס דילגן סידני השלישי, אני טועה?" הוא שואל אותו, לאט ובשקט. "גילדן! מה אתם רוצים ממני?!" צועק אד.
"אוי אדוארד, יקירי, אין צורך לצעוק. המאמן הצעיר שהיה איתך לא הולך למצוא אותך, אני בטוח שהוא כרגע כבר בדרך למכון הראשון שלו. אוח.. מאמנים צעירים, כל כך להוטים במכונים וזבל שכזה, מזכיר לי אותי ואת מקסי, שני מאמנים צעירים ולהוטים במטרתם. עד שדרכינו נפרדו, ועכשיו התלכדו מחדש!" אומר האדם, "ובכן אדוארד, אני חושב ששנינו יודעים מדוע אתה כאן. המחקר שלך, אני יודע שכבר התחלת אותו. אנחנו רוצים כל פיסת מידע שיש לך".
"מה?!" קורא אדוארד, "בחיים לא! עבדתי על זה לבד, ובידיים הלא נכונות.." הוא מוסיף. המאמן מולו מגחך, "אוי אדוארד, אנחנו הידיים הלא נכונות.", המאמן מוציא פוכדור מהכיס, ממנו יוצא פוקימון דמוי כלב ים. -"סיליאו, תשכנע אותו"
הפוקימון מתחיל לייצר רוח קפואה אל עבר אדוארד, הקופא מקור. המאמן בינתיים מתיישב, וממתין.



אייס;
באנלבי קופץ כשאוזניו על האדמה, ומתחיל להסתובב- בעוד טוטודייל שולח אקדח מים.
סביב באנלבי נוצרת סופת חול עוצמתית, שמכסה לגמרי את כל הזירה. רוחות החול החזקות מונעות מאקדח המים לפגוע.
טוטודייל מסתכל עליך, לא מבין מה קורה, הוא שולח עוד אקדח מים שנכשל עקב סופת החול.
באנלבי תוקף במתקפה מהירה, ומעיף את טוטודייל הצידה, מתחיל לסטור לו עם טוטודייל, שלא מצליח להגיב.
"נידורן מה קרה? למה את לא מוכנה להלחם?" אתה שואל אותה, והיא נאנחת. (לא באמת ציפית שהיא תסביר לך, נכון?)


לילי;
את בודקת את הפוקימון הזעיר בפוקידע שלך, שמצפצפת, וקול אישה מתכתי בוקע ממנה:

קאטרפי, פוקימון התולעת.
לקאטרפי תאבון רעבתי, הוא יכול לאכול את עלים הגדולים מגופו ממש מול עינייך. הוא משחרר ריח חזק להחריד מהאנטנה אשר על ראשו, כאשר מרגיש מאוים.

"א-אני.." ממלמל הילד, וקאיטו ניגש לעברו. "זה בסדר, אתה יכול לספר לנו" הוא אומר בחיוך רגוע, ומצליח להרגיע גם אותך.
"אני הייתי בחורשה כי רציתי לשחק... ואז פתאום מצאתי אותו, הוא היה בסדר" הילד הקטן אומר בדמעות, "אני וקאטרפי שיחקנו, ואז האיש הרע הגיע וחיפש משהו ביער".
הילד נושם נשימה עמוקה, ומספר "אני לא יודע את מי או מה, אבל הוא התחיל לתקוף את הפוקימונים בדרך לאנשהוא בתוך היער, ואז הוא איים עליי לזוז מהמקום וקאטרפי ניסה לעצור אותו, אבל הפוקימון שלו היה חזק ומפחיד.." מספר הילד, בוכה.
קאיטו מסתכל עלייך בפרצוף של 'זה מספיק.'

פורסם במקור על ידי The Charizard

סהר;
אתם בחוף הים, אין עצים 0:
--
אתה מסתכל סביבך, הזירה זירה חולית. יש מספר אבנים גדולות בתוך המים, הגלים נשברים עליהן
אתה מורה לטימבור לחפש עץ או אבן מסוימת, אך הוא לא מקשיב, הוא מתחי להסתובב ולהשתולל, בניסיון להוריד את קראבי. קראבי לבסוף יורד מהפרצוף שלו, ותוקף באקדח מים, מפיל את טימבור אחורה, בבלבול
קראבי מתחיל לרוץ אל תוך הים, ונעלם בתוכו. טימבור מתחיל לצעוק "בור בור בור!" בכעס, כעוס ומאוכזב מההפסד.

damnnn, חשבתי יש עצים סביבי חחחח
-------------------------------------------
"טימבור תירגע!" אני אומר לטימבור ותופס אותו בחוזקה בניסיון להרגיע אותו "לא כל הזמן מנצחים, ואתה יודע משהו?" אומר לטימבור ברוגע עם חיוך על הפנים "מהפסדים משיגים יותר מאשר מניצחונות, אתה לומד מטעויות ולא מהצלחות" אנסה להסביר לטימבור ברוגע ובגובה עיניים "עכשיו בוא נשב כמה דקות ונאכל טיפה, אתה תיראה שזה ישפר לך את המצב רוח" אמשיך להרגיע את טימבור עם חיוך חם על הפנים ואתחיל לחפש משהו לאכול בתיק שלי ובסביבה.
לאחר הפסקה קצרה אני קם ואומר בקול מלא ביטחון "הפסדנו פעם אחת, זה לא יקרה שוב!" ואז אוסיף "קדימה טימבור בוא נמשיך בדרכינו!" אכריז ואתחיל לצעוד בביטחון לעבר העיר רוסטברו ואחפש בעיניי אחרי פוקימונים ומאמנים להתאמן מולם

לילי;

את בודקת את הפוקימון הזעיר בפוקידע שלך, שמצפצפת, וקול אישה מתכתי בוקע ממנה:

"א-אני.." ממלמל הילד, וקאיטו ניגש לעברו. "זה בסדר, אתה יכול לספר לנו" הוא אומר בחיוך רגוע, ומצליח להרגיע גם אותך.
"אני הייתי בחורשה כי רציתי לשחק... ואז פתאום מצאתי אותו, הוא היה בסדר" הילד הקטן אומר בדמעות, "אני וקאטרפי שיחקנו, ואז האיש הרע הגיע וחיפש משהו ביער".
הילד נושם נשימה עמוקה, ומספר "אני לא יודע את מי או מה, אבל הוא התחיל לתקוף את הפוקימונים בדרך לאנשהוא בתוך היער, ואז הוא איים עליי לזוז מהמקום וקאטרפי ניסה לעצור אותו, אבל הפוקימון שלו היה חזק ומפחיד.." מספר הילד, בוכה.
קאיטו מסתכל עלייך בפרצוף של 'זה מספיק.'

[/quote]

אני מהנהת בהסכמה למרות שאני מרגישה שיש לי עוד כל כך הרבה לשאול את הילד-איזה איש? איזה פוקימון? מה הם חיפשו?
אבל אני מבינה מדוע קאיטו עצר אותי-קודם כל צריך לרפא את קאטרפי ולהרגיע את הילד.
"בוא אני אעזור לך" אציע לילד ואקח את קאטרפי ממנו. "תן יד לקאיטו אוקיי? שלא תלך לאיבוד בטעות" אנחה את הילד הקטן.
בזמן שנלך למרכז הפוקימונים אשאל את הילד לשמו

הופה תגובה משותפת לשני המשקיענים שלי

סהר;
אתה תופס את טימבור העצבני, ומנסה להרגיע אותו.
"בור!" הוא קורא, לא מוכן להקשיב, אבל נרגע. אתה מוציא אוכל מהתיק שלך, כריך שאמא שלך הכינה לך ליום הראשון, ופרי שאבא דאג להכניס 'למקרה ש'. אתה ניגש אל טימבור, והוא חוטף את הפרי מידך. "בור." הוא ממלמל.
לאחר מספר דקות שניכם מסיימים לאכול, ואתה אורז את האוכל חזרה. "הפסדנו פעם אחת, זה לא יקרה שוב!" אתה מנסה לעודד אותו, והוא שותק. אתה נכנס עם טימבור אל חורשת פטלבורג, יש רעשים, קולות ותזוזות מכל כיוון.
לפתע יוצא מהאדמה פוקימון קטן, ושורט את טימבור, להוט להילחם.


לילי;
אתם מתחילים ללכת חזרה אל העיר פטאלבורג, כשאת מובילה אל מרכז הפוקימונים, מחזיקה בקאטרפי.
"א..אני שון" הוא ממלמל.
אתם נכנסים אל מרכז הפוקימונים, ופונים אל האחות ג'ואי. "הו וואו, מה קרה לו?" היא שואלת, בעודה מובילה אתכם אל חדר טיפולים בתוך המרכז, ושון מספר לה מה שסיפר לכם. "אוי לא, נשמע נוראי" אומרת האחות ג'ואי, בעודה מניחה את קאטרפי על מיטת טיפולים. "זה לא ייקח זמן רב" היא אומרת, בעודה סוגרת את הדלת. אתם בינתיים מחכים בחוץ, על הספסל.
"אחותי מאמנת פוקימונים.. אני מהעיר רסטבורו" מספר לכם שון.
---
וואי אמרתי בעודה מיליון פעם מנראלי

פורסם במקור על ידי The Charizard

הופה תגובה משותפת לשני המשקיענים שלי

סהר;
אתה תופס את טימבור העצבני, ומנסה להרגיע אותו.
"בור!" הוא קורא, לא מוכן להקשיב, אבל נרגע. אתה מוציא אוכל מהתיק שלך, כריך שאמא שלך הכינה לך ליום הראשון, ופרי שאבא דאג להכניס 'למקרה ש'. אתה ניגש אל טימבור, והוא חוטף את הפרי מידך. "בור." הוא ממלמל.
לאחר מספר דקות שניכם מסיימים לאכול, ואתה אורז את האוכל חזרה. "הפסדנו פעם אחת, זה לא יקרה שוב!" אתה מנסה לעודד אותו, והוא שותק. אתה נכנס עם טימבור אל חורשת פטלבורג, יש רעשים, קולות ותזוזות מכל כיוון.
לפתע יוצא מהאדמה פוקימון קטן, ושורט את טימבור, להוט להילחם.

'נראה כאילו מצאנו את היריב הבא שלנו!' אחשוב לעצמי בהתרגשות וחיוך מלא ביטחון עצמי ימרח על פניי "קדימה טימבור!" אני אומר בהתלהבות "בוא נראה לפוקימון הזה שאיתנו לא מתעסקים!" אכריז בביטחון "תשתמש בפזילה ואז בחבטה!" אני פוקד על טימבור במהירות. 'אני מקווה שהפעם הוא כן יקשיב לי' אני חושב לעצמי בחשש אך מסתיר זאת כדי שטימבור לא ישים לב ובאותו הזמן שולף את הפוקידע כדי לקבל מידע על הפוקימון.
"טימבור נסה להשתמש בסביבה הסבוכה של החורשה כדי להסוות את עצמך במקרה שהוא ינסה לתקוף אותך שוב!" אני אומר לטימבור בזמן שאני מקשיב למידע מהפוקידע 'אני מקווה שאנחנו באמת מסוגלים לעבוד ביחד ולנצח' אחשוב לעצמי בפחד וחשש בזמן שטימבור נלחם

לילי;
אתם מתחילים ללכת חזרה אל העיר פטאלבורג, כשאת מובילה אל מרכז הפוקימונים, מחזיקה בקאטרפי.
"א..אני שון" הוא ממלמל.
אתם נכנסים אל מרכז הפוקימונים, ופונים אל האחות ג'ואי. "הו וואו, מה קרה לו?" היא שואלת, בעודה מובילה אתכם אל חדר טיפולים בתוך המרכז, ושון מספר לה מה שסיפר לכם. "אוי לא, נשמע נוראי" אומרת האחות ג'ואי, בעודה מניחה את קאטרפי על מיטת טיפולים. "זה לא ייקח זמן רב" היא אומרת, בעודה סוגרת את הדלת. אתם בינתיים מחכים בחוץ, על הספסל.
"אחותי מאמנת פוקימונים.. אני מהעיר רסטבורו" מספר לכם שון.
---
וואי אמרתי בעודה מיליון פעם מנראלי

[/quote]


חח בקטנה
~~~~~~~~~~~
"נעים להכיר אותך שון. אני לילי וזה קאיטו" אציג את עצמינו. אני אוציא את זיגזגון וסיל מהפוקדורים שלהם, בתקווה שמצב הרוח הנעים שלהם יעזור לשמור על שון רגוע-בעיקר סיל.
"שון, אני יודעת שזה בטח קשה לדבר על זה. אבל בבקשה תספר לנו על מה שקרה בדיוק ביער-מי היה האיש הזה? היא הוא נראה?. אנחנו צריכים לדעת כי אם הוא אדם מסוכן מישהו צריך לעצור אותו" אסביר לשון בעדינות תוך כדי שארים את זיגזגון ואתן לשון לשים אותו על הברכיים וללטף אותו.

סהר;
אתה שולף את הפוקידע, המתחילה לצפצף:

נינקדה, הפוקימון המתאמן.
נינקדה חי מתחת לאדמה, בחשיכה מוחלטת למשך זמן רב. הוא משתמש בטפריו החדים על מנת לגלף חומרים מזינים משורשי עצים. נינקדה נשאר ללא תנועה, בהמתנה להתפתחות
אתה מורה לטימבור לתקוף עם פזילה, ואז לחבוט בטימבור. טימבור מושך בכתפיו, ומתחיל לפזול אל עבר נינקדה.
נינקדה נרתע מעט, אך מחל להעיף חול אל עבר טימבור.
טימבור חובט בחול, מונע ממנו לפגוע בו, ולבסוף חובט בנינקדה, שמועף הצידה. נינקדה קופץ לתוך האדמה, משתמש בחפירה.


לילי;
את מציגה אותך ואת קאיטו, ומוציאה את זיגזגון וספיל.
"ספיל ספיל ספיל!" הוא קורא, מוחא כפיים. את רואה ששון מחייך, ומלטף אותו בנועם. בינתיים זיגזגון יושב ונח לו בצד
את שואלת את שון על האיש. "אני לא יודע! היו לו מדים כאלה מוזרים, והוא היה מבוגר וגבוה. אני לא יודע מי זה!" הוא קורא, בפחד. "אתם לא יכולים להילחם בו, הוא ייפגע בספיל וזיגזגון!" הוא קורא בדאגה. ספיל מסתכל עליו, ומוחא כפיים. "ספיל ספיל ספיל", הוא קורא ומלקק אותו. שון צוחק

פורסם במקור על ידי The Charizard

סהר;
אתה שולף את הפוקידע, המתחילה לצפצף:

נינקדה, הפוקימון המתאמן.
נינקדה חי מתחת לאדמה, בחשיכה מוחלטת למשך זמן רב. הוא משתמש בטפריו החדים על מנת לגלף חומרים מזינים משורשי עצים. נינקדה נשאר ללא תנועה, בהמתנה להתפתחות
אתה מורה לטימבור לתקוף עם פזילה, ואז לחבוט בטימבור. טימבור מושך בכתפיו, ומתחיל לפזול אל עבר נינקדה.
נינקדה נרתע מעט, אך מחל להעיף חול אל עבר טימבור.
טימבור חובט בחול, מונע ממנו לפגוע בו, ולבסוף חובט בנינקדה, שמועף הצידה. נינקדה קופץ לתוך האדמה, משתמש בחפירה.

"מצוין טימבור עבודה מעולה!" אני משבח את טימבור בשמחה 'אני לא מאמין שהוא הקשיב לי!' אני חושב לעצמי בהתרגשות ושמחה "עכשיו טימבור קפוץ על מקום גבוה, נסה לטפס על אחד העצים בחורשה כדי להתחמק ממתקפת החפירה של נינקדה" אני פוקד עליו בהתלהבות עם אש בעיניים שלי.
"טימבור אני רוצה שתבין שכל פקודה שאני נותן לך היא מתוך כוונה טובה של לעזור לך ולכוון אותך" אני אומר לטימבור ברצינות עם אותה אש בעיניים "אני רוצה שתסמוך עליי במאה אחוז מעכשיו" אני ממשיך בטון הדיבור הרציני שלי "תשתמש במיקוד אנרגיה, תנשום, תתפקס וברגע שנינקדה יוצא מן האדמה תשתמש בחבטה הכי חזקה שאתה מסוגל ותראה לו שאתה מספר אחת!" אני פוקד עליו בהחלטיות ובעידוד ומסתכל מהצד בלחץ לראות כיצד כל זה יתפתח בסופו של דבר

"אל תדאג. זיגזגון וספל מאוד חזקים ובחיים לא הייתי מציבה אותם במצב שבו הייתי חושבת שהם בסכנה" ארגיע את שון. "אתה זוכר באיזה צבע היום המדים? כחול, אדום, שחור, לבן..." אזרוק צבעים במטרה לגרות את הזיכרון של הילד. אלטף את ראשו של סיל כדי להראות לשון שהוא יכול להמשיך ללטף אותו-אך למעשה הדבר גם ירגיע אותי. "קאיטו, מה אתה חושב?" אשאל לאחר ששון יענה

פורסם במקור על ידי The Charizard

מליפאן;
אתה צועק אל עבר אד, ושומע שהוא נאבק.
סינדקוויל, רהיהורן וסרסקיט יוצאים מהפוכדורים שלהם, והעשן מתחיל להתפזר. אתה מבחין בסימני גרירה אל תוך היער
אתם מתקדמים לעבר סימני הגרירה, עד שהם נפסקים. אתה מתחיל להסתכל סביבך, כשלפתע רהיהורן מתחיל לרוץ שמאלה, בלי להסס. אתם מתקדמים בעקבותיו, כשלפתע אתה שומע קול, אתה מתקדמים אל מאחורי אבן גדולה המסתירה אתכם.
מולכם, יושב אד, קשור לאחת האבנים, סביבו שני אנשים במדים אפורים. מול אד עומד אדם גבוה ומבוגר, "אדוארד ג'יימס דילגן סידני השלישי, אני טועה?" הוא שואל אותו, לאט ובשקט. "גילדן! מה אתם רוצים ממני?!" צועק אד.
"אוי אדוארד, יקירי, אין צורך לצעוק. המאמן הצעיר שהיה איתך לא הולך למצוא אותך, אני בטוח שהוא כרגע כבר בדרך למכון הראשון שלו. אוח.. מאמנים צעירים, כל כך להוטים במכונים וזבל שכזה, מזכיר לי אותי ואת מקסי, שני מאמנים צעירים ולהוטים במטרתם. עד שדרכינו נפרדו, ועכשיו התלכדו מחדש!" אומר האדם, "ובכן אדוארד, אני חושב ששנינו יודעים מדוע אתה כאן. המחקר שלך, אני יודע שכבר התחלת אותו. אנחנו רוצים כל פיסת מידע שיש לך".
"מה?!" קורא אדוארד, "בחיים לא! עבדתי על זה לבד, ובידיים הלא נכונות.." הוא מוסיף. המאמן מולו מגחך, "אוי אדוארד, אנחנו הידיים הלא נכונות.", המאמן מוציא פוכדור מהכיס, ממנו יוצא פוקימון דמוי כלב ים. -"סיליאו, תשכנע אותו"
הפוקימון מתחיל לייצר רוח קפואה אל עבר אדוארד, הקופא מקור. המאמן בינתיים מתיישב, וממתין.

אני אחזיר בשקט את רהיהורן וסרסקיט לפוכדורים, ואקח את סינדקוויל לידיים.
"הגיע הזמן להחזיר להם באותו המטבע..." אלחש לעצמי, "סינדקוויל, מסך עשן. תנסה להסתיר כליל את האזור שבו עומדים כל האנשים שם. כשזה יקרה, אני עומד לרוץ לשם, ולנסות לשחרר את אד. תהיה עירני, אם מישהו קרוב מדי אליך והוא לא אד, תתקוף עם גחלת. אני אשתדל להחזיק אותך כדי שהם לא יוכלו לנסות לחטוף אותך. אם אני אטפח פעם אחת על הבטן שלך, אז תשתמש בגחלת על החבלים שקושרים את אד. צא!" אני אומר לסינדקוויל ואתחיל לבצע את התכנית שלי, שמן הסתם תיכשל בשלב מסויים, ובשלב הזה כנראה תהיה התגובה שלי.

פורסם במקור על ידי The Charizard

מליפאן;
אתה מבקש מאד להמתין, והולך לרפא את הפוקימונים- חוזר במהרה לכיוון אד.
"נהדר, אפשר לצאת?" שואל אד, ואתה מסכים. אתם מתחילים ללכת אל כיוון דרך 104, המשקיפה אל הים.
אתה מבחין במספר ילדים קטנים רצים על החוף, משחקים עם שני מריל.
אתם מגיעים לפתח חורשת פטלבורג, המחברת עם העיר רסטבורו, ונכנסים אליה.
לאחר מספר דקות הליכה אתה שומע רעשים משמאלכם.. כשפתאום עשן מאפף את המקום, אתה שומע את אד צועק.
"מליפאן! תעזור לי!" הוא צועק בחשש.

לוקאס;
"2 על 1 זה לא ממש הוגן!" אתה צועק, "אני מסכימה" אתה שומע קול מוכר. "מאדקיפ, אקדח מים!"
מטח מים חזק פוגע בלדיבה ומעיף אותה אחורה, בעוד טורצ'יק משתמש בניקור על קומבי ומפיל אותו על האדמה.
אתה מביט הצידה ומבחין בניקי, אותה אתה מכיר עוד משהייתם קטנים.

מגל;
אתה מחבק את אלקיד, ויוצא החוצה עם מייקל, מאושר מהזכייה.
לפתע, בעודכם יוצאים מהחנות, אתה רואה הרבה אנשים מתאספים סביב בניין גדול.
"מייקל? מגל?" שואל אתכם הפרופסור, שמבחין בכם מהצד. לצידו עומדת בחורה כוסית
"חושתתני שנזדקק לכם!" הוא צועק, רץ לכיוון הבניין, נאבד בתוך ההמון.

סטיבן;
'הלוואי שניקי לא הייתה פה' אתה חושב לעצמך, כשלפתע נפתח חור שחור- וניקי נשאבת לתוכו.

מהחור יוצא פוקימון ורדרד, "בכיף!" הוא קורא, ונעלם.
איווי ואתה מביטים בפליאה, אבל חוזרים לעניינכם.
"אנחנו צריכים להמשיך איווי" אתה אומר לה בחיוך, ומחזיר אותה לפוכדור. [שיש לך]
לאחר הליכה מרובה אתה חוזר אל העיירה אולדייל, ומתקדם אל עבר דרך 102, המחברת אל העיר פטאלבורג.
אתה מתחיל ללכת, וכבר מתחיל להחשיך. השעה 6 בערב.
אתה מבחין בפוקימון קטן מול עץ מולך, הוא מסתכל עליך. "קרוו" הוא ממלמל, מסובב את גבו.



אייס;
אתה מסתכל על נידורן, שואל אם היא רוצה להילחם כרגע. היא מסתכלת עליה במבט תוהה, ואז נשכבת על האדמה
אתה מוציא את טוטודייל מהפוכדור, ומורה לו לתקוף עם שריטה.
טוטודייל מתחיל לרוץ, ושורט את באנלבי שנפגע. "בי!" הוא קורא ונכנס לאותו חור שממנו הגיע.
טוטודייל מתבלבל, ומביט סביבה, כשלפתע באנלבי יוצא מאחוריו ומתחיל להכות אותו עם אוזניו. טוטודייל נפגע ומוטח אחורה

לילי;
את מתלהבת, וספל מוחא כפיים.
מיד לאחר מכן את מחזירה את ספיל לפוכדור שלו, וקוראת לעבר קאיטו בהתלהבות.
"לכדתי זגזגון!", מחבקת אותו, בטעות. [כן בטח]
קאיטו מסמיק גם הוא, "איזה כיף, חבר חדש לצוות" הוא אומר בשקט.
כשלפתע נתקע בך ילד קטן, בוכה. "א-א-אנ.. אני מצטער!" הוא ממלמל.
הילד מחזיק פוקימון זעיר, הנראה פצוע.


סהר;
אתה מוציא את הפוקידע בחיפוש אחר מידע היכול להועיל, ומהמכשיר בוקע קול מתכתי:

קראבי, פוקימון הסרטן.
קראבי חיים על חופים, קבורים בתוך בורות שחפרו באדמה. בחופים חוליים, ללא הרבה מזון- ניתן לראות אותם מתקוטטים זה עם זה עבור טריטוריה

טימבור מבחין בזה, ועוד לפני שאתה מורה לו הוא חובט בקראבי עם בול העץ שלו- מעיף אותו מהרגל שלך.
הוא מסתכל עליך, ואתה מורה לו לתקוף בפזילה ואז חבטה- אך הוא מחליט מיד לתקוף בחבטה.
טימבור מתחיל להכות את קראבי, שמצליח להתחמק ולבסוף לקפוץ על בול העץ של טימבור.
הוא מתקדם לעברו, וצובט אותו בחזקה באפיו.

מייק;
אתה מצטער בפני קורה, "זה בסדר, גם אני חייבת להחזיר את פרואקי!" היא קוראת חזרה, ושניכם רצים.
אתה רץ בכעס, זועם, אחרי הפרסקט, בעוד פידוב מוביל אותך.
"פי פי דוב!" הוא קורא, ופונה ימינה, אל עבר אפרסקט- ותוקף במתקפת כנף, שעוצרת אותם. הפרסקט מסתובבים לעברך
אתה מוציא את סידוט מהפוכדור, הוא מסתכל לעבר הפרסקטים במבט אדיש.
אתה מורה לו לתקוף במתקפה הלא ידועה, והוא לא מבין מה ואיך.

חחחחחחחחחחחחחחחחח
______________________________
'ואו איזה פוקימון יפה!' אחשוב 'הוא פוקימון תעופה לפי הכנפיים,הוא יכול ממש לעזור לנו אבל אם אני אבהיל אותו סביר להניח שהוא יתחיל לעוף מאיתנו במהירות." אחשוב שנית ואז אוציא את הפוקידע מהתיק,אתרחק קצת כדי לא להבהיל את הפוקימון ואפעיל אותו בתקווה למצוא משהו שיכול לעזור לי.

סהר;
"טימבור, קפוץ למקום גבוה!" אתה מורה לו, טימבור מסתכל עליך ומניד בראשו.
טימבור משתמש במיקוד אנרגיה, וזוהר בכחול. כשלפתע מאחוריו קופץ נינקדה, טימבור מטיח בו את בול העץ בחזקה, ומעיף אותו על אחד העצים. נינקדה נופל, מעולף.

לילי;
"אני לא יודע" אומר בילד בחשש, "זה הכל היה כלכך מפחיד, לא יכולתי להסתכל!" הוא אומר ודומע שוב.
"אני חושב שenough is enough, שון אמר די והותר" אומר קאיטו, ומסמן לך כי עליהם לצאת. "אם אנחנו רוצים להספיק לתפוס את הבחור, עלינו לצאת עכשיו."
"אבל.. מה איתי? איך אני אחזור הביתה? אני יכול לבוא איתכם?" שואל אתכם שון, וקם על רגליו.
לפתע הדלת נפתחת, קוטעת את שון, וקאטרפי יוצא ממנה עם האחות ג'ואי- קופץ על שון. "פיפיפי!" הוא קורא בשמחה, כשלפתע הוא זוהר באור לבן.. לא עוברות שניות רבות, כשמופיע מולכם פוקימון אחר לגמרי. "מטאפוד!" הוא מזמזם.

אייס;
חח אוקיי
---
טוטודייל מנסה לכסות את פניו, בניסיון להגן על עצמו מפני באנלבי.
באנלבי ממשיך, וחובט בו, אך טוטודייל מגן על עצמו. באנלבי מבין כי זה לא מצליח, ומחליט לכוון לרגליו של טוטודייל, מפיל אותו. הוא חובט בו בחזקה עם אחת מאוזניו, ומטיח אותו באחד העצים. טוטודייל נופל מעולף


לוקאס;

קומבי, פוקימון הדבורה הזעירה.
הוא אוסף דבש ומעביר אותו אל המושבה הגדולה שלו. בלילה, הם מתקבצים בצורת כוורת על מנת לישון.
קומבי יודעת: -ריח מתוק, -סופה.
"מה את עושה פה?" אתה שואל את ניקי. "מה אתה עושה פה?" היא שואלת אותך ומצחקקת.

מליפאן;
רהיהורן וסרסקיט מוחזרים לפוכדורים שלהם, וסינדקוויל נשאר בחוץ, מעט לחוץ.
סינדקוויל מסתכל עליך בלחץ, בעודך מורה לו להשתמש במסך עשן. הוא שואף אוויר, ומכסה את כל האזור מולך בעשן סמיך.
"מה זה?"-"מה קורה פה?"-"מי עשה את זה?" אתה שומע אנשים מתלוננים, "תמצאו מאיפה זה בא!" צועק האדם המבוגר.
אתה רץ אל אד בעודך משאיר את סינדקוויל מאחורה, ומתחיל לשחרר את החבלים.
"מליפאן?" שואל אותך אד, ומסתכל אחורה, אתה מהנהן. העשן עדיין סמיך, ומאפף את כל האזור, ולפתע אתה מבחין בזוג עיניים כחולות מולך. "סיייי...ליאו!" קורא הפוקימון, ושולח רוח קפואה לעברך, כשלפתע גחלת חזקה מגיעה מהכיוון הנגדי.
"סינדקוויל!" הוא קורא ורץ לעברך, בעודך מצליח לשחרר את אד.
"אז אתה מקור הבעיות", אומר אותו מאמן מבוגר ממקודם, שעומד מאחורי סיליאו. לידו עוד זוג מאמנים, שמשחררים שני פוקימונים מהפוכדורים שלהם. "שילדון, תעזור לנו!" קורא אד, ומוציא את שילדון מהפוכדור.
"אין לכם סיכוי, תוותר. פשוט תעשה מה שביקשתי" אומר האדם המבוגר.



סטיבן;
אתה שולף את הפוקידע, המתחילה לצפצף:

מרקרוו, פוקימון החשיכה.
מרקרוו מפוחד ונתעב כנושא לכאורה של מזל רע. לפוקימון הזה יש עניין רב בדברים נוצצים, הוא ינסה לגנוב אפילו טבעות מנשים.