נושא: The Five Nations

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

לוקח לה זמן לענות לך, זה לא עוזר לך פחות לחשוד בה:"אמם..." היא מתחילה בממלמול את משפטה, לאחר כמספר שניות של המתנה:"אני יכולה להוכיח לך... בכך שיש לי פוכדור, ופוקימון צבאי מיוחד ונדיר שאפשר לקבל אך ורק דרך הצבא!" לאחר משפט זה היא מתחילה להישמע מעט יותר בטוחה בעצמה:"כן, יש לי פוקימון שרק חיילים ברמות גבוהות יכולים לקבל, אילפתי אותו בעצמי! מה יש לך לומר על זה? מתחרט על זה שפקפקת בי?"

"אם כך, את בוודאי בדרג גבוהה בצבא, לא?" אני מחייך קלות, ברור לי מטון הדיבור הלא רשמי וחסר הביטחון לעומת זה של מפקדים שהיא לא מפקדת, אך אני מחליט לזרום איתה לרגע במשחק.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

"אמם... כן! יש לי תפקיד מיוחד! בטח... בטח לא שמעת עליי אף פעם. אצטרך גם שתשמור את הידע שלך עליי בסוד"

"אמם... למען האמת, המפקדת שלי באמת דיברה היום על זה שהיא מחכה לאדם חשוב שאמור להגיע במסווה אזרח היום... יכול להיות שזו את?" אני ממשיך במשחק.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

"אה....." היא ממלמלת, לא באמת עונה לך תשובה אמיתית. שוב פעם לוקח לה מספר שניות לפני שהיא נותנת לך תגובה אמיתית וברורה:"אמם... לא... היא בטח התכוונה למישהו אחר..."

"אם כך, אף אחד מהצבא לא היה אמור להגיע. אם מישהו ב"דרג" שלך היה מגיע, היינו יודעים על זה או שהוא היה ניגש לדווח על כך." אני נועץ בה את מבטי, מוריד את החיוך. "לכן, אציא לך, שוב, לספר לי מה את באמת עושה פה, או שנלך לפגישה עם המפקדת כדי לאמת את זה שאת אמורה להיות כאן?" אני שב לחייך מעט.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

"ל-לא הייתי אמורה להגיע לכאן! הלכתי לאיבוד, כן, הלכתי לאיבוד ובטעות הגעתי לכאן! אמרתי לך קודם, אני אמורה לחפש פוקימונים ממחוזות אחרים שהגיעו להואן. אני צריכה למצוא אותם בעצמי בגלל שלא רוצים להפחיד את כולם, אז גם את זה... תשמור בסוד... אמם... אני אשמח אם תתן לי ללכת עכשיו~"

"בוודאי, בוודאי! אשמח לתת לך ללכת, רק לפני שתעמתי זאת עם המפקדת שלי. איני מעוניין בעונש אם את, חס וחלילה, לא מה שאת אומרת שאת." אני אומר, ממשיך לחייך. "אם כך, תתלווי אליי?" אני מסמן לה את הדרך ביד אחת כשאני שולף את אחת מהחרבות שלי ביד השנייה, רק על מנת להבהיר לה שאין טעם לברוח.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

"א-אני מניחה שאין כל כך ברירה..." היא עונה, נאנחת וקמה מהמיטה. אתה מוביל אותה יחד עם מיקאדו אל מחוץ לבית החולים(שוב כמעט כתבתי מרכז הפוקימוניםxd). אחריכם הולכים גראווליט וגיבל, כאילו שומרים עליה מאחור. אתם כבר מתחילים להתקרב אל היחידה שלך. ההליכה שקטה מאוד, חוץ מהמשפט היחידי שמיקאדו לוחש לך:"היא נראת לי חשודה" אף אחד מכם לא באמת אומר משהו. אתה משאיר למיקאדו להתעמק בדרך קדימה ואתה מסתכל על הנערה, בודק האם היא עושה או מתכננת לעשות דברים חשודים. היא בהחלט לא נראת רגועה, היא מסתכלת סביב ועל הפוקימונים שלכם. אתה לא טיפש, אתה מחזיק לה את התיק, אבל כנראה היית צריך להיות יותר חשדן וגם לבדוק לה את הכיסים, מכיוון שמספר מטרים לפני שאתם ממש מגיעים אל היחידה עצמה היא שולפת מאחד הכיסים שלה כדור אדום, לבן המזכיר בצורתו פוכדור. אין בו את המנעול הרגיל, אבל היא מכוונת אותו עליך ומודיעה:"לא שיקרתי כשאמרתי שיש לי פוקימון חזק! אל תגרום לי להוציא אותו! אני מצטערת, אבל אין לי זמן ללכת איתכם אל המפקדת שלך, תביא לי את התיק שלי ותעזוב אותי בשקט!"

הדברים קורים מהר במיוחד, אני בקושי מעכל את העובדה שיש לה פוכדור משונה. למרות שאם היא דוברת אמת, עד כמה שאני מפקפק בכך, אני עלול לקבל עונש, אני מוצא את האינסטינקטים שלי גורמים לי לשלוף את החרב השנייה שלי ובמקביל להצמיד לה את אחת החרבות לצוואר במהירות, מהירות שמפתיעה מעט אפילו אותי.
"בשביל ללכת מפה תצטרכי לעבור דרך המפקדת שלי!" אני חוזר שנית.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

היא לא עוזבת את הפוכדור גם אחרי שאתה מקרב את החרבות שלך לצווארה.
"אין לי מה להגיד למפקדת שלך..." לפי קולה המעט צרוד אתה מבין שהיא בכלל לא רגועה, אפילו לחוצה מאוד:"תן לי ללכת ולא אשחרר את הפוקימון שבפוכדור. זה לא כמו הפוכדורים שלכם, תקח לי פחות משנייה להוציא אותו מהפוכדור. אל תכריח אותי לעשות את זה... לגיבל והגראווליט הקטנים שלך אין סיכוי נגדו!"

"אבל את שוכחת שברגע שאני אראה פוקימון גדל זה יהיה הסוף שלך." אני משיב. "בפנייך ניצבות שתי אפשרויות: להמשיך לשתף פעולה או למסור לידינו את הפוכדור ואז לשתף איתנו פעולה וללכת למפקדת. כמובן, יש אפשרות שלישית: מוות."

פורסם במקור על ידי dj pon-3

סנפאי

ספוילר

היא בולעת את רוקה, חושבת למספר שניות לפני שהיא נותנת לך תשובה:"אני... אני אמשיך לשתף פעולה..." היא מחזירה את ידה קרוב לגופה, לא מביאה לך את הפוכדור אבל גם לא מחזירה אותו לכיסה.

אני לא נע ממקומי, ממשיך למקד בה את המבט, נשאר דרוך לכל תזוזה שלה.
"מיקאדו, קח ממנה את הפוכדור." אני קורא.