אתה הולך לשטוף בברז שהקמת אבל אז נזכר שהוא לא מחובר למקור מים. אתה מניד בראשך ומסתובב ליד הברז. הזנב שלך בטעות מפעיל אותו ואתה קופץ ונתלה על התיקרה עם הציפורניים שלך מרוב הפתעה כשאתה שומע זרימת מים. אתה רואה שמהברז זורמים מים. 'מוזר' אתה חושב ומקמט את המצח. דיגי באה לראות מה כל הרעש והיא רואה אותך תלוי על התיקרה והיא נראית... מקנאת... 'עוד יותר מוזר' אתה חושב
קורסולה מצחקקת ומסמיקה כשהראש שלך כל כך קרוב לשלה. היא אומרת "בוא אחריי" ומתחילה ללכת לאט לא וההליכה שלה כל כך חיננית ומפתה שאתה נגרר אחריה. אתם נכנסים לחדר ענקי עם בריכות גדולות. רחש המים מפר את הבלבול שאתה היית שרוי בוא ואתה רואה שקורסולה נעלמה. אתה מחפש אותה ואז פתאום היא מופיעה מאחורייך ומניפה אות באוויר עם הקרניים שלה ומשליכה אותך לבריכה בעודה מצחקקת וקופצת מיד אחריך.
סנדי אומרת "ברור" ואתה מופתע מהביטחון שיש לה כעת אחרי שהתפתחה. ביטחון שכל כך חסר לה כשהייתה סינדקווילית "בוא" היא אומרת בחיוך ומתחילה ללכת ליער. אתה הולך אחריה. בדרך אתה רואה המון פוקימונים על העצים, בשיחים, וחלק מהפוקימונים הם חלק מהנוף. אתה בטעות מטפס על גבעה קטנה שמתחילה לזוז ומגלה שזה טורטרה, מיח בטעות סנפלורה ומנסה לאכול צ'ירובי קטן שדומה לדובדבן.
לבסוף אתם מגיעים למעיין קטן שורץ פקימונים מכל הסוגים.
באגי מתאושש מההלם ואומר לך "כל הכבוד! כמה שאת יפה!" ואז מנשק אותך נשיקה ממושכת. כל הפוקימונים מתאוששים גם ומתחילים לברך אותך לחבק אותך או לטפוח לך על הגב. באגי כל אותו זמן נשאר על ידך ונראה חושש כל פעם שפוקימון התכוון לחבק אותך כאילו הוא חושש שיגנבו לו אותך. לפתע מופיע לנטורן זכר ונושק לך על הלחי במקום לברך אותך. באגי מתעצבן כמו שאת התעצבנת במקרה צ'נסי והציפורניים באחת הרגליים שלו מתארכות והוא חובט בעוצמה בלנטורן הזכר ומעיף אותו אל הקיר הנגדי. כל הפוקימונים משתתקים. אחרי רגע ההלם הם כולם מתחילים לצעוק על לנטורן דברים כמו "חשבנו שאתה סתם דיברת כל הזמן!" "בוגד!" אידיוט!". באגי מתרחק ממך ולפתע הקול שלו נעשה עמוק יותר. קול של מבוגר. לקול החדש יש הד נוסף. "תסלקו אותו מטריטוריה הזו!".
ברגע שהוא אומר את זה הפוקימונים מפסיקים לצעוק על לנטורן ומתחילים לתקוף. את רואה כמה גרידוסים יוצרים מערבולת סביבו שמעיפה אותו לתקרה. אחרי זה רמוריידים משתמשים עליו בקרן על ואז כמה ווינגלים ופליפרים נושאים אותו משם הרחק הרחק...
באגי חוזר אליך ואומר לך בקולו הרגיל "מצטער שהיית צריכה לראות את זה"
אתה זוחל כמה מטרים ולפתע מוצא מערה. מהמערה בוקעים קולות רעם עמומים. אתה מסתקרן ונכנס למערה.
לפתע אתה רואה הבזק גדול של אור לבן ואתה ממצמץ.
כשאתה פוקח את עיניך אתה לא במערה. מאחוריך יש פתח למערה אבל אתה בתוך מקום עם אור עמום. האור העמום מקנה לך הרגשה נוחה כיוון שזה האור שפוקימוני דרקון בדרך כלל חיים איתו.
אחרי רגע אתה מבחין באגם ענקי שמשתרע לאורך קילומטרים. באגם אתה רואה כמה צלליות שמתקרבות אליך. אתה נבהל ונסוג אבל אז פורצים מהמים קבוצה שלדרטינים, כמו שהיית לפני שהתפתחת, ובראשם
דרגונייר כמו שאתה עכשיו. למראה בני מינך אתה נרגע.
"אתה בטוח?" אומרת אספיאון ונראית לפתע עוד יותר מודאגת. שזנב שלה מצליף כעת חזק יותר וכל הצלפה נשמעת כמו צליפת שוט. "אני לא בטוחה שאפשר" היא אומרת ומצביעה לכיוון השמים.
אתה מביט לשמיים ונפל על הטוסיק שלך מהפתעה כשאתה רואה בשמיים קבוצת כוכבים אדומים בוהקים שיוצרת צורתדארקראי אדום בשמיים. הדארקראי נע באיטיות לעבר מרכז השמים ואתה יודע שמשהו נורא יקרה כשהוא יהיה באמצעם. הצבע האדום שלו מזכיר באופן מדהים את הצבע של העיטורים שהיו על האמבריאון... זה אותו צבע. גל הבנה פתאומי מכה בך.
[quote=METAGROSS16;725502]אתה אוכל מהפירות. הטעם שלהם מדהים. הראש שלך מסתחרר מרוב שהם טעימים ואתה בולע בטעות תפוח בלי ללעוס אותו אבל במקום להתקע בגרון שלך, הוא מחליק מטה ומורח את הטעם שלו על כל הרון שלך, מה שמקנה לך הרגשה נעימה. לפתע אתה מזהה את הטעם של הפירות, ואת הקור שמתפשט כל פעם שנושמים... הפירות שקטפת מהעץ המסויים הזה הם בטעם מנטה! אתה מציע לביילי אחד והיא בולעת את הפרי בהנאה צרופה.