שם: פלופי
שם משתמש: the flupy
גיל במשחק: 20 (למרות שלי שעם אפשר אני מעדיף להיות צעיר בשנתיים שלוש )
רמה: (לא צריך להסביר,ולא לגעת בזה.)
שם במשחק: Allen Walker
הכוח של המוטאנט: כוח כבידה
יכולות נכון לעכשיו:
ביטול כוח משיכה של חפץ קל למשך חמש דקות.
שם קוד: clown (השפעה של המנגה האחרונה שקראתי ~)
רקע: (לפחות ארבע שורות)"לנדוד זה לא דבר פשוט במיוחד שאתה בן 10.
להורים שלי תמיד היה חלום לפתוח קרקס נודד ולא בדיוק שאלו אותי עם אני מסכים או לא פשוט הודיעו לי.
כן הם פתחו קרקס ואפילו "ביקשו" ממני להשתתף במופעים בתור אקרובט, מסתבר שמאוד מעניין מבוגרים ילד קטן מבצע פעלולים על חבל דק.
אז ככה יצא שהסתובבנו ברחבי העולם בתור קרקס שמשעשע אנשים ועובר אלה שהדבר היחיד שהוא משאיר מאחור הוא צחוק וריגושים, החבר היחיד שהיה לי היה ליצן זקן בשם אנג'ל כמו ששמו אומר הוא תמיד הצליח להצחיק ולשמח אנשים ליצן אמיתי את כולם חוץ ממני.
באחד הימים אשר שיחקתי עם אנג'ל באוהל הוא נקרא על ידי אבי לחדר ההנהלה, הוא ביקש ממני להישאר באוהל ולחכות לו, וכמו ילד שפוי שאומרים לו לא זה בעצם כן עקבתי אחריו ובלי שהוא או אבי שמו לב האזנתי לשיחה.
השיחה היית על המשכורת מסתבר שהקרקס עמד בפניי פשיטת רגל ובגלל זה אנג'ל אינו קיבל משכורת כבר כמה חודשים, השיחה היית מלאת קללות וכעס אשר מאפיינים בני אדם, לאחר לדקות ארוכונת שקבל התחלתי להבין שזה עוד ריב רגיל התכוונתי לעזוב רק שאז שמעתי את אנג'ל מתחנן בפני אבי שלא יעשה את זה ולאחר כמה שניות שמעתי שתי יריות.
מתוך בהלה האבי שמע את הרעשים שעשיתי ומצא אותי הוא הכניס אותי לחדר בכוח ואמר לי לסתום ולא לדבר על מה שקרה כאן לעולם, הוא המשיך לדבר אבל לא הקשבתי בהיתי בשלולית הדם אשר במרכזה היית גופתו של אנג'ל, התחלתי לבכות בקולי קולות בערך כאן שמתי לב לאבי שוב למרות שקצת כזה להתעלם מאדם אשר מכוון אליך אקדח ואומר לך לסתום תפה, למרות שהבנתי שאני אלול למות לא הפסקתי וגם אם רציתי לא יכלתי.
אבי שאבין שאי אפשר לעשות כלום בלי למצמץ לחץ על ההדק, מכאן הכל היה איטי הכדור בקושי יצא מהקנה וכבר היה על הרצפה ביחד עם אבי שלא הצליח אפילו לעמוד לאחר כמה שניות איבדתי את ההכרה והדברים היחידים שהצלחתי לשמוע היו "מפלצת, הוא לא הבן שלי, אני לא רוצה אותו".
כאשר התעוררתי מצאתי את עצמי ברחוב בניו יורק.
לא יודע עם זה היה אינסטיק או סתם הרעב אבל הדבר הראשון שחיפשתי היה אוכל,הסתובבתי ברחוב בחיפוש אחרי אוכל ומחסה עד שראיתי בניין גבוה שבקומה השלישית יש חלון פתוח צחקתי קצת והתחלתי לטפס,מבין שהרבה יותר קל וכיף לטפס ולעשות פעלולים כאשר אתה רוצה מאשר בשביל לשעשע כמה עשרות אנשים.
שהגעתי לחלון גיליתי שהבניין נטוש מזל גדול, למרות זאת החלטתי לטייל בבניין, לאחר כמה חדרים שמעתי קולות של ילדים רצתי לכיוון ושם ראיתי קבוצה של בערך עשרים ילדים בגילי הגדול מביניהם נראה לא יותר מבין 15 והקטן לא פחות מ9.
לאחר שיחה קצרה הסתבר שהם קבוצת יתומים חסרי שם, הם החליטו לשאול אותי אם אני רוצה להצטרף אליהם כמובן שעניתי בחיוב לא שהיה לי מקום אחר ללכת אליו לאחר כמה ימים שאספקת האוכל שלנו נגמרה הילד הגדול נעלם לכמה שעות וכאשר חזר הביא איתו שק מלא בלחם ובשר ופצעים רבים, בלי יותר מידי שאלות שאר הילדים התחילו לאכול.
כך עברו להם מספר שנים עד שהגיע יום הולדתי הששה עשר הילד ששאר הילדים אותו התהליך קרה רק שהפעם החלטתי לעקוב אחריו לאחר מספר רחובות אשר הצלחתי לעקוב אחריו הוא נכנס לבניין גדול למזלי אחד החלונות היה פתוח, כאשר נכנסתי נדהמתי הבניין בעצם היה חדר אחד עצום שמרכזו זירה ומסביב כיסאות חשוב לציין שלא היה מקום אחד פנוי אז הייתי צריך לעמוד בצד,לאחר דקות לא רבות הילד נכנס לזירה ופינה מולו עמד אדם עצום מלא שרירים ולפתע הפעמון צילצל תוך שניות ספורות הילד שינה את ידו לחרב שהסטתי את מבטי בשביל לראות את האדם ממול לא הצלחתי למצוא אותו התקרבתי לקדמת החדר בערך עשרה מטרים מהזירה והדבר הבא שראיתי היה דם הילד שכב בשלולית דם ענקי וידו הימינית בצד השני של הזירה, התחלתי לראות את אבי יורה באנג'ל שוב התחלתי לבכות ועם הבכי בא הכוח המוזר הזה כל אנשים שמסביבי לא הצליחו לעמוד חוץ משני אנשים אחד חייך אליי והשני ישן האיש התקרב אליי וזה בעצם הדבר האחרון שאני זוכר, שהתעוררתי הייתי בחדר מוזר".
"ומכאן אני דיי בטח שאתם יודעים "אמרתי בעודי מסתכל על גאמביט.
כסף:100$
חפצים: לא לגעת.
הערות\הארות\ביסלי גריל: (כל דבר שאתם רוצים להגיד או לשאול.)אם הכוח חזק מידי אני אשנה יש לי הרבה רעיונות