היא קמה על רגליה בחן שלא ראית עליה לפני כן ומתחילה ללכת. ההליכה שלה חיננית, שקטה ונראית כמו ריקוד. אתה מביט בה בפה פעור ולפתע היא מסתובבת אליך ורואה את ההבעה הנדהמת שלך. כמו- ילדה. כאילו הטיפול הזה שינה אותה. היא הייתה עכשיו פחות רצינית והרבה יותר יפה וחיננית... אתה מסתכל בעיניים שלה, והעיניים שלפני כן היו של אם מסורה, דואגת ורצינית. עכשיו העיניים הראו שובבות, צחוק, הנאה, ילדות. היא נשכבת על גבה ומתמתחת. היא נראית מושכת. לפתע אתה יוצא מההלם ונזכר בהתקף שלך, שלא שלטת בעצמך. אתה בטוח שלזה יש קשר למה שקורה לה עכשיו.
"לא, אין טעם" היא קוראת מאחוריך והקול שלה נמלא עצב. "אבל זאת אימא שלך!" אתה אומר וחוזר אליה. "לא בגלל זה" היא אומרת ומתחילה לבכות ואתה מרגיש כאילו חלק ממך מת כשאתה שומע את הבכי ובלי לדעת למה, דמעות מתחילות לרדת לך. אתה לא מבין למה אתה בוכה אבל אתה לא יכול לעצור את זה... כאילו את מחובר לדיגלטית הקטנה. לפתע אתה מבחין בצליל של הבכי שלכם, ומבין למה אתם בוכים, ולמה אין טעם למצוא תרופה לאימא שלה... אף תרופה כנראה לא תעזור יותר... אמא שלה כנראה...
הפוקימונים שבמטבח מחייכים אליך וקדים לך קידה. את לא רגילה ליחס כל כך מכובד ואת מסמיקה במבוכה. באגי מצחקק כשהוא רואה את הסומק שלך ושאר הפוקימונים מחייכים וחוזרים לעבודתם. תוך שניות הם מכינים ארוחת ערב. הריח שלה האוכל מפתה מאוד ואת מרימה את ראשך לראות.
את רואה שולחן קטן, מכוסה מפה לבנה. על השולחן יש את כל המאכלים האהובים עליך בצלוחיות קטנות ועוד צלוחיות, עם מאכלים שאת לא מכירה שאת מניחה כי הם האהובים על באגי. באמצע השולחן דולק נר ויש שם גם בקבוק יין משובח. הפוקימונים מכבים את האורות ומסתלקים בדממה. עכשיו השולחן נראה כמו מקום לארוחה רומנטית. באגי מתיישב בכיסא שלו, ואת מתיישבת בכיסא שלך. הוא מחיך אליך ואומר "אז, איך היום הראשון של השליטה החדשה בטירה?"
אתה מזליסט! גם עמוד עשר וגם עשרים? אם תמשיך ככה תזכה בכל הפרסים XD
-------------------------------
"התאמנתי!" אומרת סנדי בשמחה "הלכתי לחפש אוכל ומצאתי קבוצה קטנה של ג'יאודודים, שפעם רבתי איתם והם הרביצו לי, אז חשבתי לנקום. הם אכלו משהו וזה היה נראה טוב. אז התגנבתי מאחוריהם, ואז זרקתי אבן על אחד מהם, תוך כדי שהתחבאתי.
היית צריך לראות איך הם התחרפנו! הם חשבו שהמקום רדוף!" היא צחקה עכשיו "ואז חטפתי אותם וניצחתי אותם אחד אחד. ואז כשסיימתי עם האחרון, זה קרה!" כעת היא בכתה מאושר ואז היא נישקה אותך, נשיקה ארוכה וממושכת על השפתיים.
[quote=METAGROSS16;717429][b]"לא" אומר לך אחד הפוקימונים התהלוכה, שכנראה קורא מחשבות, בחיוך "אנחנו כבר שנה שלמה שורדים עם מעט מים. המעיין הזה נעלם לפני המון זה! לא הבנו מה קרה! רבים מאיתנו מתו. אבל אז אתה הגעת! אפשר לומר שאתה המושיע שלנו!" קורא הפוקימון, שכעת אתה מזהה כגרידוס. הוא זוחל על האדמה, גבוהה מעל כולם ומחייך אליך. זה היחס הכי טוב שקיבלת אי פעם מגרידוס. אבל אז הבייליף מצחקקת ומקצרת קצת את הגפנים כדי לקרב אותך לפנים שלה ואז אומרת לך תוך כדי צחקוק "זה בטח מפתיע לקבל יחס כזה מגרידוס" היא מחייכת ואתה מסמיק כשאתה כל כך קרוב אליה... מספיק קרוב כדי לנשק אותה, לחבק אותה. אתה מסמיק ומחייך
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=7FLhc...layer_embedded[/YOUTUBE]
ספוילר
<<< לוקאס אוו לוקאס למה עזבת פתאום? לוקאס או לוקאס תחזור תחזור היום וואואואואו!
העם דורש וינר חברתי!
"אוי לא איזה נוראי... איך הדיגלטים בשבט לא נתנו לה תרופה מלחתחילה!" אני צועק ומשחרר קצת ברק לתקרה כדי להרגע "איך הם מעזים גם לגנוב ועוד הם לא דואגים לחבורה שלהם לבריאות... הם ממש כמו בני האדם!""לא, אין טעם" היא קוראת מאחוריך והקול שלה נמלא עצב. "אבל זאת אימא שלך!" אתה אומר וחוזר אליה. "לא בגלל זה" היא אומרת ומתחילה לבכות ואתה מרגיש כאילו חלק ממך מת כשאתה שומע את הבכי ובלי לדעת למה, דמעות מתחילות לרדת לך. אתה לא מבין למה אתה בוכה אבל אתה לא יכול לעצור את זה... כאילו את מחובר לדיגלטית הקטנה. לפתע אתה מבחין בצליל של הבכי שלכם, ומבין למה אתם בוכים, ולמה אין טעם למצוא תרופה לאימא שלה... אף תרופה כנראה לא תעזור יותר... אמא שלה כנראה...
"די כיף לחזור" עונה לך באגי "אבל גם די מוזר... המקום השתנה... יש עוד חדר אחד שאני צריך לבדוק" הוא מהסס קלות ואז אוכל עוד קצת מהאוכל שלו.
את מושכת כתפיים ואוכלת גם מהאוכל. האוכל מדהים. כל כך טעים שהלשון שלך מדגדגת. עד מהרה את מסיימת לאכול את כל האוכל. באגי מסיים את האוכל שלו ואז אומר "רוצה להמשיך בסיור?"
[quote=METAGROSS16;717613]בייליף מצחקקת קלות. "אתה ישיר הא?" היא אומרת ואז מנשקת אותך. אתה המום ולא מבין איך זה קרה בכזו מהירות. כל התהלוכה נעצרת ואתה שומע שריקות, תרועות ונהמות כעס קלות. אתה לא מופתע... בטח כל אלו שמחזרים אחרי הבייליף הזו מקנאים בך... לאחר שהיא משחררת את הנשיקה היא אומרת "זה עונה על השאלה?
*שיב לב! יש לך בת זוג. ראה עוד בדף הרשומים.
לא אין פרס בעמוד 20. יש בעמוד 30.
-------------------------------------------
"לא הייתי קוראת לזו התקפה" היא אומרת וצוחקת.
היא מזנקת ומתחילה להסתובב. באוויר. היא זוהרת ואז העולם מתהפך. היצפה הופכת לתיקרה ואתה עומד עליה. התיקרה הגבוהה הופכת לריצפה ואתה פוחד מאוד ליפול. סנדי מעופפת וצוחקת. היא מוחאת כף והכל חוזר לצורה הרגיל שלו.
אספיאון מזנקת הצידה והבעת פחד על פרצופה. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" היא שואלת בקול שונה מהקול שלה- בקול של נערה, ולא של מבוגרת. "זאת אני! מה אתה חושב שאתה עושה?! תפסיק לתקוף אותי!" היא חומקת שוב ואז מזנקת עליך ומפילה אותך על הריצפה.
"בקלות!" עונה הדיגלטית "דרך אגב, קוראים לי דיגי" היא אומרת ואז ממשיכה בסיפור שלה "הם בכלל גרמו למחלה שלה... הם התעללו בה וכלאו אותה בכלוב מלא בכל מיני נגיפים. כשהוציאו אותה היא הייתה חולה כמעט בכל המחלות הקיימות. היא נשלחה הביתה והימרו מתי היא תמות"
"יש פוקימונים רעים בעולם הזה... את מוזמנת להישאר פה בינתיים אם את רוצה אני לא אתן לך לחזור אל שאר הדיגלטים....""בקלות!" עונה הדיגלטית "דרך אגב, קוראים לי דיגי" היא אומרת ואז ממשיכה בסיפור שלה "הם בכלל גרמו למחלה שלה... הם התעללו בה וכלאו אותה בכלוב מלא בכל מיני נגיפים. כשהוציאו אותה היא הייתה חולה כמעט בכל המחלות הקיימות. היא נשלחה הביתה והימרו מתי היא תמות"
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=7FLhc...layer_embedded[/YOUTUBE]
ספוילר
<<< לוקאס אוו לוקאס למה עזבת פתאום? לוקאס או לוקאס תחזור תחזור היום וואואואואו!
העם דורש וינר חברתי!
אמממ... כן, שלום לכולם, חזרתי
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)